פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תבנית:מאמר סיפור

פעם אחת, לפני הרבה שנים, היו בני ישראל במדבר, הם צעדו מהר סיני לכיוון ארץ ישראל. ה' רצה שהם יגיעו מהר לארץ ישראל, אז הוא אמר להם שיילכו מהר בלי לעצור. אבל אחרי שלושה ימים של הליכה, בני ישראל התחילו להתלונן ולקטר: "למה אנחנו הולכים כל כך הרבה? אין לנו כוח! אנחנו רוצים לנוח! נמאס לנו ללכת! הלכנו יותר משנלך או נלך יותר משהלכנו?". ה' שמע את התלונות של בני ישראל וכעס עליהם - במקום לשמוח שהם הולכים לארץ ישראל, הם רק מתלוננים ומקטרים כל היום. אז ה' שלח אש והיתה שרפה בקצה המחנה. בני ישראל צעקו אל משה, משה התפלל אל ה', והאש כבתה.

אבל אז התחילו תלונות חדשות: האספסוף - אנשים מעמים אחרים שהצטרפו אל עם ישראל כשיצא ממצרים - התחילו להתלונן, וגם בני ישראל הצטרפו אליהם והתחילו לבכות: "אנחנו רוצים בשר! כשהיינו במצרים היה לנו המון אוכל טעים - דגים, קישואים, אבטיחים, חציר, בצלים, שומים... ועכשיו אנחנו אוכלים רק מן יבש כל היום - מן בבוקר, מן בצהריים ומן בערב - אנחנו מתייבשים מרוב מן - נמאס לנו לאכול כל יום את אותו מן!".

ה' ומשה מאד כעסו והצטערו על התלונות של בני ישראל. כי בעצם המן היה אוכל מאד טעים ומשובח - כמו זרע של צמח מיוחד, נוצץ ומבריק כמו בדולח. והוא ירד ממש קרוב למחנה, בני ישראל יכלו ללקט אותו בקלות, טחנו אותו והכינו ממנו עוגות שמנות וטעימות. הוא היה יורד מהשמים עטוף ומכוסה בשכבות של טל כך שיישאר נקי וטרי. ובני ישראל הפגינו כפיות טובה - במקום לשמוח שזכו לאכול אוכל כל כך טוב, הם התלוננו על כך שאין להם בשר.

משה כל כך הצטער על התלונות של בני ישראל, שכבר נמאס לו להנהיג אותם, והוא אמר לה' "למה מינית אותי להנהיג את העם הזה, שכל הזמן מתלונן ומקטר? מה אני, אמא שלהם? אני מרגיש כמו איש שמטפל בתינוק, שצריך לסחוב את התינוק על הגב שלו. הם בכלל לא עוזרים לי, רק דורשים ומבקשים ובוכים ומתלוננים כל היום! מאיפה אני אביא להם בשר שיספיק לכולם? אני לא יכול להנהיג את כל העם הזה לבד, זה קשה מדי! עדיף לי כבר שתהרוג אותי!".

ה' ענה למשה ואמר לו: "אל תדאג. אם קשה לך להנהיג את העם לבד, אני אמנה לך עוזרים. קח 70 זקנים שבני ישראל מכירים אותם וסומכים עליהם. אני אעביר חלק מרוח הקודש שלך אליהם, והם יהיו מנהיגים יחד איתך. כך, בפעם הבאה שבני ישראל יבואו בדרישות ותלונות, הם לא יבואו כולם אליך, אלא אל הזקנים שלהם, ולך יהיה קל יותר". 

אז משה שאל "ומה לגבי הבשר שהם כל-כך רוצים?" וה' ענה לו "תגיד להם 'תתכוננו, כי מחר תקבלו בשר. בכיתם כל כך הרבה, אז ה' החליט לתת לכם בשר. אתם תקבלו כל כך הרבה בשר, שבמשך חודש שלם אתם תאכלו רק בשר, עד שזה יימאס לכם ויגעיל אתכם. זה יהיה העונש שלכם, על כך שבכיתם והתלוננתם והצטערתם שיצאתם ממצרים". משה מאד התפלא, ושאל את ה': "בעם ישראל יש 600,000 איש - איך אפשר לתת בשר לכולם? צריך לשחוט המון כבשים ופרות, או לאסוף את כל הדגים שבים, כדי לתת בשר לכולם!". אבל ה' אמר לו: "אתה חושב שיש דבר שאני לא מסוגל לעשות?! עוד מעט תראה אם מה שהבטחתי לך יקרה או לא!".

ואז משה יצא ואמר לעם את כל מה שה' אמר לו. ומשה אסף שבעים זקנים אל אוהל מועד. ה' ירד ודיבר עם משה והעביר מרוח הקודש שעליו אל הזקנים, וכך גם הם התנבאו פעם אחת.

ובאותו זמן שמשה והזקנים היו באוהל מועד מחוץ למחנה, היו עוד שני אנשים שהתנבאו בתוך המחנה - קראו להם אלדד ומידד. וילד אחד, ששמע אותם אומרים דברי נבואה, רץ לאוהל מועד ואמר למשה. ויהושע, המשרת של משה, חשש שאם הם ימשיכו להתנבא, העם עלול למרוד במשה, כי הם עלולים לחשוב שיש עוד מנהיגים חוץ ממשה. אז יהושע הלך לאוהל מועד ואמר למשה "שים אותם בכלא!". אבל משה אמר לו: "מה אתה מקנא לי? מה אכפת לך שהם מתנבאים? הרי אני רוצה שיהיו הרבה נביאים בעם ישראל! מצידי, הלוואי שכולם יהיו נביאים, ובכלל לא יצטרכו שאני אנהיג אותם!". ומשה ושבעים הזקנים חזרו אל המחנה.

ואז, כמו שה' הבטיח, הוא הביא רוח חזקה, והרוח הביאה מהים עופות שמנים שנקראו שְׂלָוִים. היו כל כך הרבה עופות, שהם כיסו את כל המחנה ועוד הרבה יותר - היה אפשר ללכת יום שלם לכל כיוון ולראות רק ערמות של שלוים! בני ישראל קמו ואספו את השלוים כל היום, כל הלילה וגם למחרת, הם אספו כמויות עצומות של שלוים מסביב למחנה.

ואז בני ישראל התחילו לאכול, הם אכלו בתאווה כל-כך גדולה, וברגע שהם נעצו את השיניים בבשר, ה' כעס עליהם על התאוה המוגזמת שלהם, והיכה בהם מכה רבה מאד. כל האנשים שנהרגו מרוב תאוה נקברו במקום הזה, וקראו למקום על-שמם " קברות התאוה ". הצגה:

במדבר יא: בני ישראל יצאו מהר סיני, והתחילו ללכת לכיוון ארץ ישראל. ה' רצה שהם יגיעו מהר, אז הוא אמר להם ללכת בלי הפסקה. ואז...

א וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'

ראשונה: נמאס לנו ללכת כל כך הרבה!

שנייה: כבר שלושה ימים אנחנו הולכים בלי מנוחה!

ראשונה: _____________________

שנייה: _______________________

וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ

ה': אני רוצה שתגיעו מהר לארץ ישראל, ואתם מתלוננים? איזו כפיות טובה!

ה': __________________________________________

וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה .

ראשונה: שריפה! שריפה!

שנייה: תביאו מים!

ראשונה: אין מים, אנחנו באמצע המדבר!

שנייה: בואו נצעק אל משה, שהוא ימצא פתרון!

ב וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה

ראשונה: ________________

שנייה: __________________

וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה'

משה: _________________

משה: _________________

וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ .  

ראשונה: איזה יופי, האש נעלמת!

משה: בפעם הבאה תזכרו, לא להתלונן יותר מדי ולא להיות כפויי טובה.

שנייה: איך נזכור?

משה: יש לי רעיון:

ג וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה, כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה' .

משה: נקרא למקום "תבערה", וכך תמיד נזכור שכשאנחנו כפויי טובה בוערת אש.

ד ו ְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ:

ראשונה: מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?   אני כל כך רוצה בשר, כבר המון זמן לא אכלתי בשר!

שנייה:   ה זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם! _____________________

ראשונה: אֵת הַקִּשֻּׁאִים                   שנייה:   וְאֵת הָאֲבַטִּחִים

ראשונה:   וְאֶת הֶחָצִיר                    שנייה:   וְאֶת הַבְּצָלִים                ראשונה:   וְאֶת הַשּׁוּמִים .

שנייה: ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ .  _____________________________________________________

ראשונה ושנייה בוכות.  LL

ז ו ְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא, וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח .

ה': שוב הם מתלוננים! אני נתתי להם מן כל כך טעים, בריא ויפה:

ה':   ח שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ, וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת, וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן.   אני נתתי להם מן שהם יכולים לטחון, לדוך, לבשל בסיר, או להכין ממנו עוגות – כל מה שמכינים ממנו יוצא טעים!

ט וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה, יֵרֵד הַמָּן עָלָיו .

ה': ______________________________________________________________

י וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו, אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ ;

משה: ________________________________________________________

וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד, וּבְעֵינֵי מֹשֶׁה רָע .

משה: נמאס לי, כל הזמן הם בוכים ומתלוננים, אני מרגיש ממש רע!


תגובותעריכה

כל הכבוד אראל

זו לא פעם ראשונה שאתה כותב למען ילדים ובאופן מוצלח לכן אולי שתקים פינה נפרדת באתר לילדים ומה שאתה עושה זה מצוה מפורשת "ושננתם לבניך"

-- daian moshe, 2011-05-25 11:41:11

רעיון טוב, אני אכין דף מיוחד לילדים.

-- אראל, 2011-05-25 19:49:48

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-05-27.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-11-yldim