ביאור:בכטין והתנ"ך: קרנבל פורים

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בכטין והתנ"ך: קרנבל פורים

אסתר ט א: "ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהםונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם"

ביהדות ידוע חג הפורים כיום שמחה, אשר מלבד מנהג משלוח המנות איש לרעהו המוזכר במגילת אסתר עצמה נוהגים גם להתחפש ולשתות יין "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז' ב'). בקיצור, אוירה קרנבלית. האם ניתן למצוא רמז לכך במגילת אסתר עצמה?

והנה, הפילוסוף הרוסי מיכאל בכטין (1895-1975) דן במושג הקרנבליות בהקשר הספרותי. מתוך ויקיפדיה:

במאמרו "רבלה וזמנו" מצביע בכטין על ההשפעה העצומה של הקרנבל על הספרות בכלל ועל זרם המניפאה (Menippea) בפרט. בכטין מרחיב את יסוד הקרנבל לרמה הבלשנית. לדידו מהות הקרנבל היא חציית הקווים המוכרים והפיכת הסימנים על פיהם. השולי הופך למרכזי: פעולות הגוף והפרשותיו נהיים מוקד עניין, המעמדות הנמוכים תופסים את מרכז הזירה, העבד מוכתר למלך. הקרנבל מוגדר על ידי המציאות היומיומית המשמימה ומשמש כאנטיתזה מאתגרת עבורה, בכך שהוא פותח לדיון מחודש את סמליה. בכטין טוען שהקרנבל מלא בסמלים אמביוולנטיים. "סמלים שמכילים דואליסטיות ומאחדים שני קטבים מנוגדים של שוני ואסון".

הקרנבל אליו התייחס בכטין היה החגיגה שלפני צום ששת השבועות, שמקדים את חג הפסחא הנוצרי. בכטין ייחס לקרנבל משמעות עמוקה על חיי הקהילה בהציבו אלטרנטיבה פרועה, משוחררת ומאתגרת לשגרת היומיום, המאופיינת בהיררכיה ובניכור חברתי. ה"אחר" משתחרר ותופס את מרכז הבמה. הכנסייה ומוקדי הכוח הפיאודליים הופכים ליעד של בוז, לעג ופרודיה. הקרנבל מאופיין על ידי מופעי ראווה חזותיים, קומדיה ופרדוקסים מילוליים. כל המחסומים החברתיים הרגילים נפרצים, הבדלי מין, גזע וגיל נמחקים. נותרת תקשורת חדשה בגובה העיניים שמבוססת על "מגע חופשי ומוכר"‏‏

וראה עוד: http://textologia.net/?p=80

האם המאפיינים שהוזכרו כאן מופיעים במגילה? אכן כן. הפסוק המצוטט למעלה הוא, לדעתי, פסוק המפתח שלה. וכך, המן שעמד במרום ההצלחה ירד לתכלית ההשפלה עד אובדנו ואילו מרדכי, שראשו היה בסכנה, עלה לגדולה. כך גם היהודים בכללם עברו מהיות עם נרדף לעם רודף ובעל יכולת הגנה עצמית לכל הפחות.

בנוסף לכך, אותם סמלים שאמרו דבר אחד בתחילה אומרים דבר שונה לגמרי בסיום. כזהו למשל הפור, הוא הגורל, שעל שמו נקרא החג דווקא. וכזה הוא גם השימוש הראשון וגם השני באגרות המלך היוצאות דחופות, בביצוע אותה פעולה עצמה, אך במשמעות שונה והפוכה.

נוסף לכל אלה הרי משתאות היין מוזכרים כמה פעמים בתוך המגילה עצמה, למן משתה אחשוורוש ועד למשתה אסתר המלכה לו ולהמן. אכן הקרנבליות שזורה בסיפור זה.

גם בסיפור יוסף, שאול, דוד ועוד חוזר אותו אלמנט.

וכן אמרה חנה: שמואל א ב ז: "ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם".

וכן מובא בברית החדשה, במתי 23 12"כָּל־הַמְרוֹמֵם אֶת־עַצְמוֹ יִשָׁפֵל וְהַמַּשְׁפִּיל אֶת־עַצְמוֹ יְרוֹמָם׃".

נראה שיסוד קרנבלי יש בחיים בכלל ולא רק בפורים.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-09-27.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t3309_5