הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: בי אדוני

הפניה בי אדונִי מופיעה בפסוקים רבים:

  • (בראשית מג כ): "וַיֹּאמְרוּ ' בִּי אֲדֹנִי, יָרֹד יָרַדְנוּ בַּתְּחִלָּה לִשְׁבָּר אֹכֶל'"
  • (בראשית מד יח): "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר 'בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה'"
  • (שמות ד י): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' 'בִּי אֲדֹנָי, לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי גַּם מִתְּמוֹל גַּם מִשִּׁלְשֹׁם גַּם מֵאָז דַּבֶּרְךָ אֶל עַבְדֶּךָ כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי'"
  • (שמות ד יג): "וַיֹּאמֶר 'בִּי אֲדֹנָי, שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח'"
  • במדבר יב יא: " "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה ' בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ" '"
  • יהושע ז ח: "' "בִּי אֲדֹנִי מה אמר אחרי אֲשֶׁר הפך ישראֶל ערף לפני איבִּיו'" "
  • (שופטים ו יג): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו גִּדְעוֹן 'בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת וְאַיֵּה כָל נִפְלְאֹתָיו אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ לֵאמֹר הֲלֹא מִמִּצְרַיִם הֶעֱלָנוּ ה' וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן'"
  • שופטים ו טו: " "וַיֹּאמֶר אֵלָיו ' בִּי" "אֲדֹנָי בַּמָּה אוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל הִנֵּה אַלְפִּי הַדַּל בִּמְנַשֶּׁה וְאָנֹכִי הַצָּעִיר בְּבֵית אָבִי" "
  • (שופטים יג ח): "וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד"
  • (שמואל א א כו): "ותאמר 'בִּי אֲדֹנִי חי נפשך אֲדֹנִי אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה"
  • (מלכים א ג יז): "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הָאַחַת 'בִּי אֲדֹנִי אֲנִי וְהָאִשָּׁה הַזֹּאת יֹשְׁבֹת בַּבָּיִת אֶחָד וָאֵלֵד עִמָּהּ בְּבַיִת'"
  • (מלכים א ג כו): "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר ' בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ' וְזֹאֶת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ"

המפרשים פירשו פניה זו בדרכים שונות:

1. בקשה, " "בבעו רבוני" " (אונקלוס) , בבקשה אדוני .     רש"י הסביר שהמילה בי היא קיצור של המילה הארמית בעיא, שפירושה בקשה, "לשון בעיא ותחנונים הוא, בלשון ארמי בייא בייא" (רש"י על בראשית מג כ, ע"פ בבלי יבמות צז סנהדרין סד) .

2. צעקה לעזרה, "לשון צעקה ותרעומת על שבר ועל עוות דבר, כגון מלת אבוי בלשון קדש. והיא ידועה "בלשון ערב", ירגילו אותה בקינותיהם כולן בפתחות הבי"ת" (רמב"ן בביאור לשון רש"י על בראשית מג כ) .

3. התנצלות, כמו "בי אדוני העוון", או "באשמתי אדוני"; "אני אשם במה שקרה לי, ובכל זאת אני מבקש -"  (אבן עזרא על בראשית מג כ, וראו גם אברבנאל על שמואל א א כו .

4. לקיחת אחריות: המילה בי כוונתה בי-עצמי - בלי להתחבא או להעביר את האשמה או את המחוייבות למישהו אחר כפי שעשו אדם הראשון וחווה אישתו, וכפי שאפשר לפרש את הביטוי החוזר הנני .    והיפוכו בהשלכה הנלמדת מזכריה ז ו: "וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים" ( פירוט ).    הדבר בולט במיוחד אצל יהודה, שלקח אחריות על בנימין וערב לו (חגי הופר) .

5. קבלת מרות: " "בי בעצמי אתה אדון ומושל, ובאו שני כנויים לחזוק, כמו ולי אני עבדך (מ"א א כו), בי אני אדני (ש"א כה כד), ודומה לזה כי בי בעזרך (הושע יג ט), בי עזרך, בעזרך אני" " (רמב"ן על בראשית מג כ) .

השערות בני זמנינועריכה

נא - לשון קִרְבַה, קיצור של אנא - אני בארמית ובערבית, לשון המתבקשת בעת דיבור בתחנונים של העבד אל האדון:

בִּי אֲדוֹנִי, מתחנן יהודה למצרי האכזר, כשאינו מודע לכך שהוא יוסף אחיו. יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי! וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ...

יהודה פונה בלשון מתחנפת, המזכירה את מעמדו הרם של יוסף ומעמדו הנמוך של יהודה. הוא מדבר בגוף שלישי עתיד, כיאה לעבד שאל לו לדבר ישירות עם אדונו או לפנות אליו כלל.

הוא מתחיל את דבריו בשבועה - "בי,...", הדומה לשימוש כיום בביטויים: בחיי, באמא שלי, בספר התורה, וכדומה - והכוונה: הנשבע מבקש שאם אינו צודק הוא מוכן שֶׁיִּפָּגַע או שאמו תִּיפָּגַע. ומכיוון שברור שהוא לא רוצה להיפגע, כך עוצמת האמת שבדבריו או הַכֵּנוּת של נסיונות קיום ההבטחה. כלומר: כמו שברור לך השומע שהוא לא יהיה מוכן שספר התורה ייפגע, כך יקיים את ההבטחה האמורה.

בעבר האמינו שהשבעת כוחות העולם באופן זה והאמירה הזו בקול רם באזניהם (של המלאכים או השדים), תגרום לתחולת הקללה והמארה על המקלל אם אינו עומד בדיבורו או אם הוא משקר. הקללה והמארה הארורה (ברי"ש מתגלגלת ולא גרונית) נקראת כך בגלל קולות הלעלוע הנשמעים מתחת לשפמו של המקלל ובאנגלית "מוֹתֵּר" mutter) כיום מאמינים הפסיכולוגים במושג סלף סוגגסטיא, והם הקולות הנאמרים על ידי הסלאפים כשהם צועקים באקסטזה לפני מעשי האלימות שלהם נגד כל המאמינים והלא מאמינים האחרים.

עתה העבד, המדבר ברוב חוצפתו אל האדון, מבקש ממנו "נא" שהלשון תהיה לשון "אני" (ובהווה), עם פחות אי-נוחות, ולא לשון הם בגוף שלישי (ועתיד).

אנן - אנו, אנחנו (ובגרסה אחרת של ארמית: נַחְנוּ, ובערבית נִחְנַא) ד - אשר לְ..., של דנן - דְאַנָן - של אנו, שלנו

מתוך "העברית שלנו" משה פלאם, 'על קדמת דנא' עמ' 81 הוצ' ספרי פנים תשע"ח

הערותעריכה

יש בעיה לשונית במקור הראשון בבראשית מג, שכן שם הדוברים הם רבים, אך יתכן שהדבר הפך כבר לשגרת לשון, וכן מצאנו עירבוב בין לשון יחיד ורבים במעמד מכובד נוסף - אברהם ושלשת האנשים אורחיו (חגי הופר) .

ובחצי הלצה: היום בקירוב לזה יש לשון שבועה "באמא שלי", או "ביקר לי מכל". וכן יש בימינו לשון בקשה, אלא שכאן הגוף משתנה לשני: "באמא שלך" (חגי הופר) .

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל, אביתר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-05-25.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/bi