ביאור:בבלי סוטה פרק א משנה ז - מעומד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תבנית:כותרת ביאור:בבלי סוטה - מעומד
<< למשנה הקודמת | פרק ראשון | למשנה הבאה >>
בבלי סוטה פרק המקנא - מהדורה מעומדת
|
סוטה דף ח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
סוטה פרק ראשון משנה ד
עריכהמתניתין משנתנו - ההלכות כפי שאנו צאצאי בית הנשיא הלל משננים
- במדה שאדם מודד בה - מודדין לו
- היא קשטה את עצמה לעבירה - המקום נוולה
- היא גלתה את עצמה לעבירה - המקום גלה עליה
- בירך התחילה בעבירה תחילה, ואחר כך הבטן - לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן
- ושאר כל הגוף לא פלט.
גמרא בבלי על סוטה פרק ראשון משנה ה =
עריכהגמרא
ענשי מדה כנגד מדה
עריכהאמר רב יוסף אף על גב דמדה בטילה במדה - לא בטיל
דאמר רב יוסף וכן תני ר' חייא:
מיום שחרב בהמ"ק - אע"פ שבטלה סנהדרי - ארבע מיתות לא בטלו.
והא בטלו? אלא דין ארבע מיתות לא בטלו.
מי שנתחייב סקילה: או נופל מן הגג או חיה דורסתו,
מי שנתחייב שריפה: או נופל בדליקה או נחש מכישו
מי שנתחייב הריגה: או נמסר למלכות או ליסטין באין עליו
מי שנתחייב חניקה: או טובע בנהר או מת בסרונכי
תניא
היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד - בה מודדין לו?
שנאמר (ישעיהו כז, ח) בסאסאה בשלחה תריבנה
אין לי אלא סאה מנין לרבות תרקב וחצי, תרקב קב וחצי, קב רובע וחצי, רובע תומן ועוכלא מנין?
תלמוד לומר (ישעיהו ט, ד) כי כל סאון סואן ברעש
ומנין שכל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול?
תלמוד לומר (קהלת ז, כז) אחת לאחת למצוא חשבון
סוטה דף ט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
וכן מצינו בסוטה שבמדה שמדדה בה - מדדו לה
היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו - לפיכך כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל
היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה - לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה
היא קשטה לו פניה - לפיכך פניה מוריקות
היא כחלה לו עיניה - לפיכך עיניה בולטות
היא קלעה לו את שערה - לפיכך כהן סותר את שערה
היא הראתה לו באצבע - לפיכך ציפורניה נושרות
היא חגרה לו בצילצול - לפיכך כהן מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה
היא פשטה לו את יריכה - לפיכך יריכה נופלת
היא קיבלתו על כריסה - לפיכך בטנה צבה
היא האכילתו מעדני עולם - לפיכך קרבנה מאכל בהמה
היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים - לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש
היא עשתה בסתר (תהלים צא, א) - יושב בסתר עליון שם בה פנים
שנאמר (איוב כד, טו) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וגו'
דבר אחר:
היא עשתה בסתר - המקום פירסמה בגלוי
שנאמר (משלי כו, כו) תכסה שנאה במשאון תגלה רעתו בקהל (וגו')
ומאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצא חשבון, - (ישעיהו ט, ד) כי כל סאון סואן ברעש למה לי? לכמדה.
ומאחר דנפקא ליה מכי כל סאון סואן ברעש, - (ישעיהו כז, ח) בסאסאה בשלחה תריבנה למה לי?
לכדרב חיננא בר פפא. דא"ר חיננא בר פפא:
אין הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחה, שנאמר: בסאסאה בשלחה וגו'
איני?
והאמר רבא: שלשה כוסות האמורות במצרים - למה?
אחת - ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי פרעה נכה, ואחת - שעתידה לשתות עם חברותיה.
וכי תימא הנך אזדו, והני אחריני נינהו
והתניא: אמר רבי יהודה: מנימין - גר המצרי, היה לי חבר מתלמידי ר' עקיבא.
אמר מנימין גר המצרי: אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה, אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני מותר לבא בקהל.
אלא אי איתמר הכי איתמר:
א"ר חיננא בר פפא אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחו
שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'
אמימר מתני להא דרב חיננא בר פפא אהא:
מ"ד (מלאכי ג, ו) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם
אני ה' לא שניתי - לא הכיתי לאומה ושניתי לה
ואתם בני יעקב לא כליתם
היינו דכתיב (דברים לב, כג) חצי אכלה בם - חצי כלין והן אינן כלין
אמר רב המנונא: אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו
שנאמר (איוב כ, כב) במלאות ספקו יצר לו וגו'
דרש ר' חיננא בר פפא מאי דכתיב (תהלים לג, א)
רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה
אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה
זה משה ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם
דוד - דכתיב (איכה ב, ט) טבעו בארץ שעריה משה דאמר מר - משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד
קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו היכא
אמר רב חסדא אמר אבימי: תחת מחילות של היכל
סוטה דף ט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
תנו רבנן:
סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה. מה שביקשה - לא ניתן לה, ומה שבידה - נטלוהו ממנה.
שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו: מה שמבקש - אין נותנין לו, ומה שבידו נוטלין הימנו.
וכן מצינו בנחש הקדמוני שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו:
מה שביקש - לא נתנו לו, ומה שבידו - נטלוהו ממנו.
אמר הקב"ה:
אני אמרתי: יהא מלך על כל בהמה וחיה - ועכשיו: (בראשית ג, יד) ארור הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה
אני אמרתי: יהלך בקומה זקופה - עכשיו: על גחונו ילך
אני אמרתי: יהא מאכלו מאכל אדם עכשיו: עפר יאכל
הוא אמר: אהרוג את אדם ואשא את חוה - עכשיו: איבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה
וכן מצינו בקין וקרח, ובלעם, ודואג ואחיתופל, וגחזי, ואבשלום ואדוניהו, ועוזיהו והמן:
שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם:
מה שביקשו - לא ניתן להם, ומה שבידם - נטלוהו מהם:
הירך שחטאה
עריכהבירך התחילה בעבירה וכו':
מנא ה"מ
אילימא משום דכתיב (במדבר ה, כא) בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה
והכתיב (במדבר ה, כז) וצבתה בטנה ונפלה ירכה
אמר אביי:
כי לייט: לייט תחילה - ירך, והדר - בטן לייט,
ומיא כי בדקי? כי אורחייהו בדקי: בטן ברישא, והדר ירך.
בקללה נמי: כתיב (במדבר ה, כב) לצבות בטן ולנפיל ירך?
ההוא - דמודע לה כהן דבטן ברישא והדר ירך - שלא להוציא לעז על מים המרים: