ביאור:אשת חיל מי ימצא - ואשה בכל אלה לא מצאתי

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



"אשת חיל מי ימצא" (משלי, לא', 10).

"אשת חיל מי ימצא" (משלי, לא', 10). זה בא בפרק שמתחיל – "דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו" (פסוק א). קאסוטו אומר, שאולי למואל זה מלשון איוולת, כפי הדברים המתוארים אחר-כך. כמו כן זה נופל על לשון 'אל' – "אל למלכים למואל" (פסוק ד). עוד נאמר, כי אבן עזרא, למשל, אומר כי למואל הוא שלמה, אך מפרשים מודרניים אומרים כי הוא היה מישהו אחר.

אם זה היה שלמה ואם החלק של "אשת חיל" הוא חלק מדבריו מתעוררת שאלה – הרי שלמה הוא מי שאמר במקום אחר, בקהלת – "אדם אחד מאלף מצאתי ואישה בכל אלה לא מצאתי" (קהלת ז כח), אם כך כיצד הדברים מתיישבים?

ואם תאמר שפה מדבר הכתוב על האישה כרעייה והפה על האישה כאם – על אף שהוא בא מיד אחרי הכתוב – "אל תתן לנשים חילך ודרכך למחות מלכין" (פסוק ב), אך כשם שמפרש מצודת דוד – " "אשת חיל. כהתימו לספר מוסרי אמו חזר לשבח אשת חיל לכבוד אמו למען היות לה לזכרון" " - הרי שאותו שלמה אומר במקום אחר, בשיר השירים - " "...אחת היא יונתי תמתי" " (שיר השירים ו ט), ועל אף שנוהגים לפרש פסוק זה באופנים שונים, הרי אין מקרא יוצא ידי פשוטו (וכמו כן מפרש רש"י את "אשת חיל" כולו על התורה, בפירוש נוסף).

ועוד, אותו שלמה הרי כותב לנו גם במשלי – "שמח מאשת נעוריך" (ה', יח'), וכנגד זאת כותב פעמים רבות לאורך ספרו – "ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נכריה?" (שם, כ'), ונאמר מיד – בכך הרי חטא הוא!

ועוד, מוצאים אנו בכתובים – וגם כן נזכיר זאת, על אף המשמעויות השונות שניתן להעניק לנאמר – "ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה" (בראשית, ו2)!

ואולי הכתוב כנגד האישה מדבר מעניין אחר, כמו נאמר גבורתה וכיו"ב, ואילו הכתובים שבשבחה מדברים עליה כרעייה וכאם. וכן מוצאים אנו אף במסורת היהודית את הטענה – 'נשים – דעתן קלה', למשל.

אך כנגד הגישה הלא מאוד פמיניסטית הזו בא הקטע של "אשת חיל" ומהלל את אישה מבחינות רבות – היא גם עושה בחפץ כפיה, כלומר עובדת בעצמה, וגם הייתה כאניות סוחר, כלומר עוסקת במסחר, היא גם דואגת לביתה – לא תירא לביתה משלג – אך עוד קודם לכן לעני – כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון, היא גם פועלת בחשאי – ותקם בעוד לילה, לא יכבה בלילה נרה, אך גם ידועה בציבור – נודע בשערים בעלה, ומלבד כל המעשים הארציים האלה היא גם מתעסקת בענייני הרוח – פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, וגם בענייני המוסר – צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל – ועל כך מהללים אותה. ולבסוף ניתן לנו אולי רמז לניגוד של האישה הטובה הזאת והוא אולי מה שנדחה בפסוק שהזכרנו קודם לכן, כי הכתוב אומר – "שקר החן והבל היופי אישה יראת ה' היא תתהלל" – לא היופי החיצוני הוא החשוב, אלא המעלות הפנימיות.

ובמאמר מוסגר יאמר, שיש מקומות שבהם כן הכתוב מהלל את יופיין החיצוני של גיבורות התנ"ך ואף בדמויות מופת חיוביות מדובר, אלא שעם זאת אין זה הדבר המהותי בכל-זאת, ולבד מזאת נשים לב שהלול היופי החיצוני הוא בעיקר בכתובים העתיקים יותר – בבראשית וכן באיוב. גם אצל אבשלום אנו מוצאים זאת, אלא ששם זו בדיוק תכונה חיצונית, שלא מעידה על איכות פנימית דווקא, כפי שמלמד סיפורו.

אשת חיל כזו המתוארת כאן הייתה רות המואבייה כמו שכתוב עליה (רות, ג', 11). ולבסוף, את שני צידי המשוואה תופש הכתוב – "אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה" (משלי, יב', 4).

מקורותעריכה

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-04-28.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t2831_0