ביאור:אפלטון והתנ"ך: רדיפת הבצע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בדיאלוג של אפלטון "הפרכוס או אוהב הבצע" נשאלת השאלה – "מה היא אהבת הבצע?" (כל כתבי אפלטון, כרך ה', עמ' 298) ונענית – הפקת רווח מדברים שאינם שווים כלום, והכוונה – האוהבים אף את הדברים הקטנים שערכם מועט. אבל בצע הריהו הפך ההפסד, שהוא מן הרעות. ועל-כן מבטל מאמרו ואומר – יש בצע טוב ויש בצע רע. אך זה חוזר שוב לאותה נקודה. מסקנה: "נמצא שלא כשורה מגנה אדם את חברו, כשהוא מגנה אותו בחינת 'אוהב בצע', שגם המגנה עצמו, טיבו אינו אלא זה" (שם, עמ' 309).

התנ"ך, כמובן, מתנגד לבצע - תהלים קיט לו: "הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע", שמות יח כא: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שנאי בצע ושמת עלהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרת", משלי א יט: "כן ארחות כל בצע בצע את נפש בעליו יקח" ועוד הרבה.

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-07-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t26b9_2