ביאור:אסור ללבוש כל פריט-לבוש שמאפיין את המין השני

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


דברים כב ה: "לֹא-יִהְיֶה כְלִי-גֶבֶר עַל-אִשָּׁה, וְלֹא-יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה: כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה". במדרש ההלכה לפסוק זה ניתן למצוא שני  שונים למצוה זו:

"{{{1}}}" "וכי מה בא הכתוב ללמדנו? אם שלא תלבש אשה כלים לבנים, ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים, הרי כבר נאמר "תועבה", דבר הבא לידי תועבה! אלא זה כללו של דבר - שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים; והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים".

"{{{1}}}" ר' אליעזר בן יעקב אומר: "מנין שלא תלבש אשה כלי זין ותצא למלחמה? תלמוד לומר "לא יהיה כלי גבר על אשה" . ומנין שאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים? תלמוד לומר "ולא ילבש גבר שמלת אשה" ".

מלבי"ם הסביר, שהמחלוקת היא בפירוש המילים "כלי" ו"שמלה": לפי פירוש 1 "כלי" = "שמלה" = בגד, והאיסור על שני המינים זהה (אסור ללבוש את בגדי המין השני); לפי פירוש 2 "כלי" = נשק, ו "שמלה" = תכשיט, והאיסור על שני המינים שונה (לנשים אסור ללבוש בגדי מלחמה ולגברים אסור להתקשט בתכשיטי נשים).

ר' יהודה ברנדס כתב מאמר לספר "הישן יתחדש", ובו הסביר, שהמחלוקת היא בין כוונה למעשה: לפי פירוש 1 האיסור הוא על הכוונה (להתערב בין הא/נשים), ולפי פירוש 2 האיסור הוא על המעשה. בהמשך המאמר דן ר' ברנדס בדעות הראשונים, ומסתבך עם מושגי ביניים כמו "הכוונה שבמעשה" או "ההופעה החיצונית".

ולי (אראל) נראה, שהמחלוקת היא בין מלא לבין חלקי: לפי פירוש 1 האיסור הוא רק על התחפשות מלאה למין השני, ולפי פירוש 2 האיסור הוא על כל פרט בתלבושת של המין השני:

  •           פירוש 1 מסתמך על המילה "תועבה", שמשמעותה כאן "מעשה זימה ופריצות" (כמו בויקרא יח כב: "
"ואת-זכר לא תשׁכב משׁכבי אשׁה תועבה הוא" "). מי שמתחפש למין השני יכול לעשות מעשי תועבה, למשל - גבר שמתחפש לאישה יכול להיכנס לשירותים של נשים ולהציץ, או להיכנס למקלחות של נשים ו... הרעיון ברור. מכאן שהאיסור הוא רק על התחפשות מוחלטת, שמאפשרת "להסתנן" לחברת המין השני. רק התחפשות מלאה נקראת "תועבה".
  •           פירוש 2 מסתמך על המילים "כלי" ו"שמלה" שכתובות בלשון יחיד, ומסיק מכאן שהאיסור הוא גם על לבישת פריטי-לבוש בודדים ששייכים למין השני, ואפילו על פריטים שאינם בגדים כלל, כגון כלי נשק או תכשיטים. כל מעשה שיש בו התחלה של התחפשות למין השני הוא אסור.
 
להלכה התקבל פירוש 2 - אסור ללבוש כל פרט שמאפיין את המין השני (בגדים, תכשיטים, כלי-נשק וכו'), ואסור אפילו לעשות מעשים שקשורים להופעה האופיינית למין השני. למשל, לפי רמב"ם:
  •           אסור לאישה לגלח את שער הראש - כי קרחת היא הופעה אופיינית לגברים ( הלכות עבודה זרה יב:יא ).
  •           אסור לגבר ללקט את שערות-השיבה מראשו או מזקנו, או לצבוע את שערו - כי זה מעשה אופייני לנשים ( הלכות עבודה זרה יב:יב ).
 
ולפי בעלי התוספות:
  •           אסור לגבר להוריד את שער בית-השחי - כי זה אופייני לנשים;
  •           אסור לגבר להסתכל במראה כדי להתקשט - כי זה מעשה אופייני לנשים.
ע"ע האם נורמות הלבוש משפיעות על המצוה?

תגובותעריכה

מאת: אלכס

ההתנהגות, הלבוש והאיסורים משתנים בהתאם לזמן ולמקום.

לדוגמא אם יש מקום שבו מקובל שגבר מגלח את שיער בית השחי (בהרבה ממדינות אירופה כך מקובל) - אז אין זה איסור של "לא ילבש גבר שמלת אשה".

צביעת שיער לדוגמא אם הזמן הופכת להיות פופולרית יותר ויותר במקצת המקומות בקרב הגברים, אז אם זה יהפוך לנורמה אז זה כבר לא יהיה מעשה אשה דווקא.

למשל גידול שיער אצל הגברים- לא הוזכר שהוא אסור כי באותה התקופה זה כן היה מקובל בחלק מהמקומות בעם, אבל היום (או בשנים מוקדמות יותר) ידוע עד כמה מוחים הרבנים על גידול שיער כי הדבר הפך להיות מקובל רק אצל הנשים.

מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-12-24.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-22-05