ביאור:אמונה טהורה/מכתב ברכה מהרב משה צוריאל זצל
בס"ד יג טבת, תשפ"ב
הגיע לידי העתק של "אמונה טהורה", ספרו של הרב אביגדור אמיתי שליט"א, ספר שהוא אוצר כל חמדה, מלא בקיאות מַרְשִׁימָה, ערוך עם ניתוחים הגיוניים של נושאים הקשורים לאמונה אמיתית בדברי חז"ל. טוב עשה הרב המחבר שביסס כל דבר ודבר שבספר בציטטות מדברי גדולי קדמונינו, כך שכמעט אין שום דבר שחידש על דעת עצמו, אלא חכמתו היא במה שסידר באָמָנוּת נהדרת מערכה מול מערכה, אלו שבעד חקירה ומחשבה ביקורתית, ואלו מגדולינו המתנגדים לכך.
מגדולי בעלי המוסר, ר' שמחה זיסל מקעלם, מתלמידי ר' ישראל סלנטר, כתב בספרו "חכמה ומוסר" (ח"ב עמ' נ', פסקא סב) : "טעם למה אומרים 'אלוקינו ואלוקי אבותינו', כי יש שני מינים בני אדם המאמנים בהשי"ת. אחד, מאמין בהקב"ה מחמת שהולך בדרכי אבותיו הקדמונים, ועם כל זה אמונתו חזקה. והשני, שבא על אמונת הדת מחמת חקירה והחילוק ביניהם: הראשון יש לו מעלה שאי אפשר לפַתות אותו, אף אם יאמרו לו כמה חקירות הסותרות ח"ו את אמונתו, כי אמונתו חזקה מצד קבלת אבותיו. ועוד שלא חקר מעולם. אבל יש לו חיסרון שהאמונה אצלו רק 'מצות אנשים מלומדה' בלי טעם ושכל. אבל השני יש לו מעלה שמחמת שהכיר הבורא ית"ש, מחמת גודל חקירתו הוא חזק אצלו באמונה שלימה ובאהבה גמורה. אבל גם כן יש לו חיסרון שבקל יכול לפַתותו שאם יביא לו ראיות הסותרות יתפתה ח"ו. אבל מי ששתי המדות בידו אין למעלה ממנו; דהיינו שסומך על אבותיו הקדמונים בחוזק, וג"כ באה לו שחקר בעצמו. זו היא אמונה שלימה וטובה ולזה אנו אומרים 'אלוקינו ואלוקי אבותינו". גם יש לפרש הפסוק 'טעמו וראו כי טוב ה' ' ר"ל "טעמו" מחמת חקירה, "וראו' הוא לשון ראיית הנהגה [לנהוג] כמו שנהגו אבותינו". [עכ"ל ]
למדנו מדבריו "אחוז בזה, וגם מזה אל תנח ידך". אמנם כמו שהזהיר הרב המחבר בדף ראשון שלפני דף השער בספרו, יש אנשים שאין להם הרגל להאריך בלימוד דברי מחשבה, "ומרוב עצים לא יספיקו לראות את היער", כלומר אין להם אריכות־המחשבה לראות תמונה כוללת של נושא חשוב זה ויתבלבלו כי יראו רק מקצת מהדברים, ובלי סבלנות לקרוא את הכל. לכן טוב עשה הרב המחבר שכתב בתחילת הספר לוח תוכן, שם מפורט כל נושא ונושא בפני עצמו. כך שאלו שאינם מורגלים לאריכות המחשבה יבחרו באותו ענין ונושא שמעניין אותם והם רואים בזה חשיבות .
אבל אלו מבני תורה שהורגלו בלימוד מחשבה באמונות, אלו שלמדו פרקים ב"אמונות ודיעות", ב"כוזרי", ב"מורה נבוכים", ב"ספר העיקרים", וכדומה להם, יתענגו ברוב שמחה על האוצר הגדול, המכיל כל חמדה, שערך הרב המחבר בבקיאותו ובעיונו. וראוי שספר יקר זה יהיה בהישג יד של כל ישיבה וישיבה, שם לומדים תורת הש"י באהבה וביראת הרוממות .
יתן הש"י ודברי חכמה ויראה שהספר מעורר אותם ימצאו מסילות ללבבם של העוסקים בתורה.
בברכה מקרב לב,
משה צוריאל
מלקט ספרי "אוצרות התורה", "אוצרות המוסר" "לקט פירושי אגדה", "לקט מהגיוני התורה" "אוצרות גדולי ישראל", ועוד