ביאור:אמונה טהורה/השער השני: חשיבות זיקוק עולם המחשבה
השער השני:
חשיבות זיקוק עולם המחשבה
חשיבותו של ספר זה
עריכהבענייני גדרי האמונה והמחשבה ישנה חוסר בהירות מהותית. תחומי המחשבה רחבים מאוד. ישנן דעות רבות, שונות ואף סותרות [1], אנשים שונים חונכו להשקפות שונות, ולרבנים שונים ישנן הדרכות סותרות. מאידך, פעמים רבות ישנה הרגשה ש"ברור" מהי דרכה של היהדות, שיש דרך ברורה שבה חונכו כל הדורות, ושהמערער על פרט ממה שחונכנו מסתכן בחשש אפיקורסות.
לעיתים אף נדמה שאמנם בשאלות בהלכה, ברור לכולנו שיסודותיהם בתורה שבכתב, דרך התנאים והאמוראים הראשונים והאחרונים שקלא וטריא וכו', אך בניגוד אליהם, עקרונות במחשבה נקבעים ע"י הדרכה בעל פה או מכתב פרטי של אחד מגדולי הדור הנוכחי או הקודם, וכאילו לא נידונו בראשונים ע"פ ראיות מן התלמוד ומן הסברה ושקלא וטריא כדרכה של תורה.
השתרשות תפיסות אלה גורמת לקשיים רבים. ראשית, פשוט אין זה נכון. אבל יתרה מכך: הרעיון שכל עולם המחשבה היהודי בנוי ממקשה אחת זהב טהור, אין לערער על שום פרט ממנו, ואין בו מקום לסברות – גורם לקשיים אמוניים רבים כאשר האדם נתקל בקושי אמיתי לגבי פרט זה או אחר, שלא יבוא חלילה לטעות ולתהות בהותר מקצתו הותר כולו.
ספר זה בא לפתור את בעיות אלה, ובדרך פשוטה. הספר לא בא לחדש שום דרך חדשה, אלא להציג בפני הקורא את דעות גדולי הראשונים והאחרונים. כך הקורא יתוודע לחילוק החד שבין עיקרי האמונה שבהם אנו מחויבים להאמין, לבין רוב עולם המחשבה שבו מגוון דעותיהם של גדולי ישראל רחב מאוד, ויסודותיהם בגדולי הראשונים שבוודאי שאי אפשר לפסול את דעותיהם.
חשוב לשים לב שישנו חילוק בין השאלה "איזו דעה מותרת" לבין השאלה "איזו דעה נכונה", שהרי יכולות להיות דעות שאין איסור להחזיק בהן, אלא שאינן נכונות. עם זאת חשוב לדעת שלעיתים להחזיק בדעה שאינה נכונה – זהו בעצמו איסור, וכפי שנביא בהמשך. מטרתו העיקרית של הספר היא, כמפורש בשער, לדון גם בשאלה "איזו דעה מותרת", וגם בשאלה "איזו דעה נכונה".
למה יש חשיבות לנושאים אלה?
עריכהשאלה זו אינה נכונה. הרי אתה בוודאי מכיר את המושגים "משיח בן יוסף", "השגחה פרטית", "ששת אלפים שנות העולם" ועוד ועוד. בוודאי יש לך דעה מסוימת לגביהם.
אם כן השאלה אינה האם יש חשיבות לנושאים אלה, אלא כיצד תיקָבע דעתנו לגביהם – האם היא תישאר כפי שקלטנו בילדותנו, או שנלמד אותם מתוך דברי הראשונים והאחרונים כדרכה של תורה, נעמיק בהבנתם ונרחיב בדעות השונות שנאמרו בהם.
דברי חז"ל "לא עם הארץ חסיד" בוודאי שייכים גם לעולם המחשבה, ואכן בכל הדורות היו גדולים וטובים ממנו שטעו בעיקרים, מפאת חוסר עיונם או חוסר העמקתם בסוגיות אלו.
והרי סוגיות האמונה והמחשבה הן יסודות התורה והמצוות, ואוי להן לבריות שעומדות ואין יודעות על מה הן עומדות.
וכן כתב הרמב"ם, שאותם החכמים, שאמנם מאמינים בהשקפות האמיתיות ועוסקים בדיני מעשה העבודות, אך לא התעמקו ביסודות הדת ולא חקרו לברר את אמיתות הדעות, הרי הם כאנשי משמעתו של המלך שהגיעו עד חצרו ומחפשים את פתחה, ועדיין רחוקים מהמלך עצמו [2]. ועוד כתב, שתיקון הנפש הוא שישיג השקפות נכונות כפי יכולתו, והיא ללא ספק השלמות הגדולה בחשיבותה, ותכליתה שידע כל מה שביכולת האדם לדעת כפי שלמותו [3]. וכן אמרו חז"ל, רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם [4].
והראי"ה קוק כתב שאדם הנמנע מלחקור בעניינים הרוחניים הללו, סופו שמתחדשים בקרבו ציורים של תוהו ושל שקר, שהם רעים לו ורעים לעולם [5].
חשיבות לימוד סוגיות אלו רבה גם כדי לדעת כיצד הכריעו הראשונים בשאלות בתחום זה, בסתירות בין דברי התנ"ך וחז"ל למציאות ולהיגיון, מתי הוציאו את הדברים מפשטם, במה חלקו על קודמיהם ועוד. ויש ביסודות אלו בשביל להיות בניין אב לשאלות ממין זה בכל דור ודור, ובפרט בדורנו שנתרבו בו שאלות כאלו.
עם זאת, היה מגדולי הדור האחרון שהעיד על עצמו שאף פעם לא היתה לו ידיעה בעניינים אלו, כי תמיד היה עסוק רק בעניינים שלומדים בישיבה [6].
העיסוק בתחום המחשבה
עריכהידוע שנחלקו המפרשים, בין הראשונים ובין האחרונים [7], האם יש חיוב לחקור ולהוכיח את ייחוד הבורא באופן שכלי, או שעדיפה אמונה תמימה, להאמין ע"פ קבלה מאחרים, ולא לעסוק כלל בראיות שכליות לכך.
אלא שבעוונותינו, בדורנו הורגלנו למצב חדש, בו אנשים רבים לא עסקו מימיהם בעיון שכלי עמוק לראיות לאמונה – מחד, אך הם בוטחים בעצמם שיש בידיהם ראיות נכוחות ונכונות לאמונה זו – מאידך. וכששומעים מפיהם את הראיות שבידיהם, הרי אלו סיפורי גלגולים, דיבוקים, העלאות רוחות באוב, ידיעות חז"ל על כדוריות הארץ ועל זמן המולד, דילוגים בתורה, נפלאות לשון הקודש ועוד כהנה וכהנה. חצבו להם בורות בורות נשברים אשר לא יכילו המים . שתיקותם יפה מדיבורם .
על אחת כמה וכמה, רעה כפולה ומכופלת , כאשר אנשים שנחשבים כמומחים להפצת האמונה בהמון, מביאים בשיעוריהם "ראיות" שכאלו. הרי בתקופת הגאונים והראשונים, אלו שעסקו בחקירת ראיות לאמונה היו גדולי ישראל שהיו בקיאים בחוכמת ההיגיון ובשאר חוכמות, ובדברי הכופרים והפילוסופים למיניהם. צא ולמד מדברי הרס"ג הכוזרי והרמב"ם [8]. ואילו כיום, בשיעורים אלה ניכר כי אותם רבנים אינם בקיאים אף בידע שמפורסם להמון השומע את דבריהם [9]. שהרי רבים משומעי שיעורים אלו יכולים תוך רגעים מעטים לברר שהיוונים הוכיחו את כדוריות הארץ מאות שנים לפני הזוהר, והכשדים והיוונים מצאו וחישבו את המולד הממוצע מאות שנים לפני חז"ל [10]. אוי לנו על חילול השם שכזה, שמשענת קנה רצוץ תפורסם כראיות לאמונה [11].
וכבר לימדנו הרס"ג שאחת הסיבות העיקריות לכפירה היא כאשר המאמינים מפרסמים ראיות שאינן אמיתיות [12], והשומעים מניחים שכך כל הראיות לאמונה, ויהיו משחיקים עליהם ומלעיגים בם [13]. ובכלל כבר כתב הרמב"ם שכל שימוש בראיות שאינן אמיתיות, רק גורם להחלשת הטענה [14].
ואחרי ככלות הכל, אין עבירה מכבה תורה [15], וגדול הוא קידוש השם מחילול השם [16].
- ^ בחינת הדת (ר' אליהו דילמדיגו), וינה תקצ"ג עמוד 54: "ואלה הכתות התגברו קצתם על קצתם, וכל אחת מהן תקרא את המתנגדת אליה בשם 'סבל' או 'כופר', וכל זה קרה לנו להעדר החכמים וההסכמה באומתנו, כי נראה שהוא כסגולה לאומתנו העדר ההסכמה וההתגברות קצתנו על קצתנו"
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק נא: "פרק זה אשר נחל בו עתה, אינו כולל עניין נוסף על מה שכבר נכלל בפרקי מאמר זה, אלא הוא כעין חתימה...
והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר אשא לך, ואומר, כי המלך בארמונו, וכל אנשי משמעתו, מהם אנשים בעיר ומהם מחוץ לעיר. ואותם אשר בעיר, מהם אשר אחוריו אל חצר המלך ופניו מופנים לדרך אחרת... ויש מן הפונים מי שהגיע עד החצר, והוא מקיף סביבה מחפש את פתחה, ומהם מי שנכנס מן השער והוא מהלך בפרוזדורים, ומהם מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך...
ואני אבאר לך משל זה אשר נשאתי ואומר... אבל אותם שהגיעו אל החצר שהם מקיפים סביבה, הם החכמים המאמינים את ההשקפות האמיתיות דרך קבלה, ועוסקים בדיני מעשה העבודות, ולא התעמקו בעיון ביסודות הדת ולא חקרו כלל על בירור אמיתת דעה" - ^ מורה נבוכים ח"ג פרק כז: "מטרת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף... תיקון הנפש הוא כדי שיושגו להמון השקפות נכונות כפי יכולתם... אבל תיקון הגוף הרי יהיה בתקינות מצבי עסקיהם זה עם זה...
ודע כי שתי המטרות הללו, האחת בלי ספק גדולה בחשיבותה, והיא תיקון הנפש, כלומר מתן ההשקפות הנכונות, והשנייה קודמת בטבע ובזימון כלומר: תיקון הגוף, והיא הנהגת המדינה ותקינות מצבי כל אנשיה כפי היכולת. והשנייה הזו היא החמורה, והיא אשר הופלג בקביעתה וקביעת כל פרטיה, לפי שלא תושג המטרה הראשונה כי אם לאחר השגת זו השנייה...
ושלמותו האחרונה היא שיהא הוגה בפועל, כלומר שיהא לו דעה בפועל, והוא שידע כל מה שביכולת האדם לדעת מכל הנמצאים בכללותן כפי שלמותו האחרונה.
וברור הוא כי השלמות הזו האחרונה, אין בה מעשים ולא מידות, אלא היא השקפות בלבד שכבר הוביל אליהן העיון וחייב אותן המחקר, וכן פשוט הוא כי השלמות הזו האחרונה הנעלה אי אפשר להשיגה אלא לאחר השגת השלמות הראשונות... ותורת האמת, אשר כבר ביארנו שהיא אחת לא יותר, והיא תורת משה רבינו, באה להועילנו שתי השלמויות גם יחד" - ^ ספרי דברים פרשת עקב פיסקא מט: "ולדבקה בו... דורשי הגדות אומרים: רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם? למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומידבק בדרכיו"
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) פרק מא: "כיוון שטבע האדם הוא לחקור ולדרוש בכל מה שיוכל לחקור ולתור, לברר מה שיוכל לברר ולשער מה שיוכל לשער, על כן התשוקה שלו מתגברת ביותר במה שהוא לו יותר נעלם, ומכל שכן כשהוא עם זה יותר נשגב.
על כן, אין שיעור וערך להתשוקה הטבעית הנמצאת בכלל המין האנושי ומתגלה במצויינים שבבעלי הכישרון, לחקור ולתור, לשער ולצייר, בעניינים הרוחניים, בציורים המופשטים, ובדרכי ההנהגה העליונה וחיי השכל והמוסר.
ואם יאמר אדם, אשליך מעלי כל המון החשבונות הרבים ואשכבה במכוני רק בעניינים המעשיים הקרובים אלי לבדם, יוכל רק לומר כן לשעה, אבל רוחו תישאהו אל על. ותחת שבהיותו עסוק כפי כוחו לברר עד מה שיוכל ולשער כפי האפשרי, ולהגביל כל דבר בערכו וגדרו, למען חלק בין מה שמבורר ובין מה שמשוער, אז הכח הנפשי שבו הדורש את תפקידו עושה את פעולתו כפי טבעו. כשאינו חופש וחוקר ואינו מרומם את נפשו אז גם כן נפשו לא תנוח, אבל, היא פועלת אז לא כפי טבעה הבריא – כי אם כפי טבע כח המצייר המקולקל מחמת עצלות וחסרון התעמלות – המביא לחילוף החלקים הרוחניים, שהם פרטי הציורים, והתמדתם, כמו שמביאה ההתעמלות הגופית לחילוף החלקים החומריים באופן יותר בריא מהעצלות והשביתה.
על כן, מתחדשים בקרבו ציורים של תוהו ושל שקר, שהם שבים להיות רעים לו ורעים לעולם, וכיוון שהם מתפשטים בקרב עם שלם אין שיעור להפרעות היוצאות והנפילות הרבות הבאות לרגליהן" - ^ מתוך מכתב (משנת ה'תשל"ד) של הרב שך (נולד ה'תרנ"ט), שהובא בספר פניני רבינו האבי עזרי עמוד קמד ובספר פניני הקהילות יעקב ח"א עמודים ל־לא: "ואני לב יודע מרת נפשו, שאף פעם לא היה לי ידיעה בעניינים אלו, כי תמיד מצעירותי הייתי עסוק בעניינים שלומדים בהישיבה, ולא היה לי פנאי לערוך מחשבות אף בעניינים כאלו העומדים ברומו של עולם, ולכן אינני יכול להשיב לו תשובה ברורה בהערתו".
[השאלה היתה, לפי מה שכתב הרמב"ם באיגרת תימן, לא תיתכן כפירה אצל העומדים על הרב סיני, ואם כן איך כפרו קורח ועדתו] - ^ כפי שנביא בפרק לו
- ^ למשל, דברי הרמב"ם על לימודיו בספרי האסטרולוגים (איגרת הרמב"ם אל חכמי מוֹנטפֶשלֵיר על גזירת הכוכבים ד"ה דעו): "דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה, ותחילת לימודי הייתה חכמה שקוראים אותה "גזרת משפטי הכוכבים", כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה, או מה יארע לאיש זה כל ימיו. וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה. כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי, אשר העתיקו אותו משאר לשונות, עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי עד סוף דעתו"
- ^ ולעיתים אף ניכר שאינם דנים כדיין הדן דין אמת לאמיתו, אלא כעורכי הדיינים
- ^ ויש לעיין אם עוברים בזה על דברי התלמוד "כל מילתא דעבידא לאגלויי – לא משקרי בה אינשי" (ראש השנה כב ע"ב)
- ^ ויש רב (מחבר שו"ת בהלכה) שאף הגדיל ולימד שיעור בעניין מציאותן של בנות ים..
- ^ והרי משה רבינו אף חשש – לאחת הדעות – שאע"פ שדבריו אמיתיים, שמא יטעו ויסברו ששיקר – ברכות ד ע"א: "שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו 'משה בדאי הוא', דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז"
- ^ אמונות ודעות הקדמה פרק ז: "עיקרי הסיבות אשר עיכבו את מי שכפר וכיחש מלהאמין באותות ובמופתים ומלעיין באמונות, ונראו לי מהם שמונה מצויים הרבה...
והשביעי, הוכחה חלושה שמעה מאחד המייחדים [המאמינים], וזלזל בה וחשב שהכל כך, ובהם אמר הכתוב 'ויהיו משחיקים עליהם ומלעיגים בם'" - ^ מורה נבוכים ח"ב פרק טז: "ומה שהאדם טוען שהוא הוכיח שאלה מסוימת בהטעיות, הרי לדעתי אינו מחזק אמיתת אותה הבעיה, אלא החלישה וגורם להכחישה, כי כאשר יתברר ביטול אותן הראיות, תיחלש הנפש מלאמת אותו הדבר שהובאו עליו הראיות"
- ^ סוטה כא ע"א: "עבירה מכבה מצווה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה"
- ^ ירושלמי קידושין פ"ד ה"א, סנהדרין פ"ו ה"ז: "ר' אבא בר זימנא בשם ר' הושעיה: גדול הוא קידוש השם מחילול השם".
קרבן העדה קידושין שם: "בדבר שיש בו קידוש השם וחילול השם, כהא דמייתי בסמוך, לא דחינן מצווה דקידוש השם מפני חילול השם"