ביאור:אמונה טהורה/השער השביעי: אמונה
השער השביעי:
אמונה
אמונה – תמימה או ע"י ראיות שכליות
עריכהאמונה שכלית
עריכהחובות הלבבות כתב שמי שיכול לחקור על ייחוד הבורא בדרך שכלית [1] – חייב לעשות כן, והוא חיוב מהתורה, והמתעלם מחקירה שכלית כזו, הרי זה מגונה [2]. הרס"ג הוסיף על כך, שהחשש שעיון כזה יביא כפירה ואפיקורסות שייך רק אצל עמי הארצות [3], והרמב"ם כתב בחריפות נגד אלו החושבים לבטל את העיון השכלי [4] בזה [5], והוסיף שמי שמזכיר את ה' וחושב בו מבלי עיון, אלא ע"פ הדמיון או מה שקיבל מאחרים, בעצם איזו זוכר את ה' וחושב בו, אלא במה שדמיונו יצר [6]. ויש מי שהוסיף שלימוד שעל ידו מתגלה אמיתת עניין האמונה [7], הוא חלק ממצוות האמונה [8].
אמונה תמימה
עריכהמאידך, הריא"ז [9] כתב שהתורה ציוויתנו להאמין בייחוד ה' ע"פ השמועה וע"פ הקבלה מאחרים, ולא נצטווינו להשכיל ולהתבונן בידיעת האלוקים בדרך שכלית [10]. ספר החינוך הוסיף שאבותינו העמיקו ובאו אל תכלית הידיעה האמיתית, ומה לנו לחקור אחר דבריהם [11]. רבי נחמן מברסלב והחזון איש אף הזהירו להאמין בהשי"ת רק בתמימות, ולא להיכנס לחקירות כלל, ולבלי לעיין כלל בספרים של מחקרים [12], והחזון איש אף נקט את הלשון "רק רצוני להיות כישראל הדיוט המספר מה שקיבל" [13]. בעל הלשם כתב שהחוקר בענייני אמונה עובר על "אל תיטוש תורת אימך" [14]. הסטייפלר הדריך להשיב לנבוכים באמונה, שיסמכו על גאוני גדולי ישראל שבכל הדורות [15], וכן העיד על עצמו שמעולם לא עסק בקביעות בעניינים אלו [16].
הבני יששכר הוסיף שאמונה היא למעלה מן החכמה, ואמונה ע"י חקירה שכלית לא נקראת אמונה [17], וחלילה לחקור על עיקרי הדת באופן שכלי [18]. ובכלל הוסיף וחידש שאין להאמין לשום הוכחות שכליות [19] גם בענייני חולין, אלא רק להוכחות מהתורה [20], אמנם ברור שיש קשיים מהותיים בחידוש זה [21]. ואף מדברי חז"ל במקומות רבים נראה שדנו על פי הוכחות שכליות, בין בענייני האמונה והתורה ובין בענייני חולין. עכ"פ גם בדורות האחרונים יש שכתבו שעיקר מצוות האמונה היא להאמין גם במה שהשכל אינו יכול להוכיחו, שמה שהוכח ע"י השכל נקרא ידיעה ואינו בכלל אמונה [22]. אמנם לא התייחסו בדבריהם דווקא לאמונה במציאות ה' [23].
נראה שהדעה שחובת האמונה היא ע"פ השמועה והקבלה מאחרים, לא מתיימרת להוכיח את אמיתות האמונה [24] – שהרי אין בקבלה מאחרים ראיה לאמיתות דעתם [25] – אלא מתייחסת לקבלה זו רק כאמצעי להגיע על ידו לאמונה, במקרים שאמצעי זה אכן קיים. כמו כן, כל טענה שמעלה עיקרון מסוים לדרגת "למעלה מן החכמה" נתקלת בבעיה של "אין לדבר סוף", שהרי אם כן, ניתן ליטול כל רעיון שהוא, להגדירו כ"למעלה מן החכמה", ומשכך לא יהיה צורך להוכיחו, ואף לא תהיה דרך להפריכו.
איזו דעה מועילה יותר לאמונה
עריכהכל דעה אף הביאה ראיה שהדרך בה היא אוחזת שומרת יותר על האמונה: הסוברים שיש להאמין בדרך שכלית טענו שהאמונה ללא שכלתנות גרמה לתקלות כמו הגשמת הבורא [26], והיא זו שגורמת לכפירה בדורות האחרונים [86], ויש מהם שנקט שכך היא הסכמת כל בעל צורה אנושית [87].
השלכות מדעה זו
עריכהעל סמך עיקר זה, יש שייסדו יסודות מחודשים באמונה [88].
כך, הדעה שכתב אחד מהראשונים, שהקב"ה ברא את העולם מחומר קדמון, ולא יש מאיין, שורשה בתפיסה שמן הנמנע שיברא הקב"ה דבר מלא־דבר [89], ואין בכך משום מיעוט יכולתו, כמו לגבי הנמנעות דלעיל [90], וכפי שביאר הרמב"ם את דעת חלק מן הפילוסופים [91].
כך גם הדעה שכתב אחד מהאחרונים [92], שהקב"ה לא יכול לדעת האם פלוני יהיה צדיק או רשע, שורשה בכך שזהו מן הנמנעות שגם ידע זאת וגם תהיה לאדם בחירה [93].
גם לגבי דעת הראשונים שאין השגחה פרטית על בעלי חיים [94], הוסיף אחד האחרונים שאף אין ביכולתו של הקב"ה להשגיח עליהם. וביאר, שכיוון שהשגחה על דבר שפל היא חיסרון, וייחוס חיסרון לקב"ה הוא מן הנמנעות, כשם שאין ביכולתו לעשות עצמו גוף או לעשות אחר כמוהו [95].
האור החיים כתב שכיוון שהאדם בעל בחירה, הוא יכול להזיק גם למי שלא נתחייב בכך, ולא תועיל כנגד זה השגחה, ולפי זה כתב שעדיף לו לאדם ליפול לסכנה טבעית, כחיות רעות, שלגביהן מועילה ההשגחה, מאשר ליפול ביד שונאיו, בעלי בחירה, שלגביהם לא תועיל לו ההשגחה [96]. וכן משמע מהזוהר [97]. וכך נראה מדברי רבינו חננאל [98]. דבריהם מיוסדים על כך שאי אפשר שיהיו שני ההפכים יחד – גם בחירה וגם השגחה במקרים אלו.
המהר"ל הסביר כך את הטעם לכך שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים [99], שאין בידי שמיים לעשות שיהיה ירא שמיים, שאם כן, לא היה ירא שמיים באמת, שהרי היה מוכרח להיות כך, והוא שני הפכים בנושא אחד, שהוא מן הנמנעות [100]. ומעין זה כתב בעל העקידה, שאין בידי שמיים לברוא אדם שלא יחטא כלל [101].
כמה ראשונים כתבו שמטבעם של החיים אשר על פני האדמה, שיש רע בקצתם, שאין דרך החכמה העליונה למנוע הרבה טוב בעבור מעט רע [102], ולעיתים קורה רע לצדיק כיוון שסופו להרוויח מכך [103], ויש שאדם סובל מחמת מערכת הכוכבים אע"פ שאינו ראוי לעונש זה [104], כפי שמשמע מפשט דברי התלמוד [105]. נראה מדבריהם שאילו היתה אפשרות לטוב גמור ללא מעט רע, הקב"ה היה בוחר בה, אלא שדבר זה הוא מן הנמנעות.
ויש שדחה באופן זה את טענת הנוצרים, עפ"ל, כיצד אנו כופרים כביכול ביכולתו של הקב"ה, בכך שאנו אומרים שאינו יכול לעשות עצמו אנוש [106]. וביאר שאין בכך משום מיעוט יכולתו, כיוון שייחוס אנושיות לאלוקים הוא דבר הסותר את עצמו [107].
דעת החולקים
עריכהאמנם דעת רבים מהאחרונים אינה כן. המהר"ל כתב שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכים, אחד מבחינת הטבע ואחד מעל דרך הטבע [108]. הרמ"ע מפאנו כתב הרחיב זאת וכתב שאין כל נמנע לאדון הכל, אף לא מושכלות ראשונות [109], והוסיף שהחולק על כך, טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם [110]. גם גדולי החסידות [111] כתבו שזוהי חובה להאמין באמונה שלימה שהשי"ת כל־יכול גם בדברים הנמנעים ע"פ השכל [112]. ומובן שיש תועלת חינוכית בהאדרת כל־יכולתו של הכל־יכול.
השלכות מדעה זו
עריכהיש מגדולי החסידות שיישב כך את הסתירה בין הידיעה לבחירה [113], שאע"פ שיש סתירה ביניהם, חובה עלינו להאמין בשתיהן [114].
ויש מגדולי החסידות שכתבו שאנו מחוייבים גם להאמין לחישובי קיצין שחישבו חכמים הגם שכבר חלפו ועברו, וגם להאמין בביאת המשיח במהרה בימינו, ואע"פ שיש סתירה בין שתי האמונות הללו [115]. והקב"ה יכול להחליף את הזמנים ולהביא לזמן הזה את השנים שכבר עברו, וכן אם נגזר שהגאולה תבוא רק בעתיד, יכול להביא את העתיד כבר עכשיו [116].
הרבי מלובביץ' ביאר שנס פך השמן נעשה באופן של כיליון ואי־כיליון בבת־אחת, שזהו העניין של נמנע הנמנעות [117]. כמו כן ייחס את הביטוי "נמנע הנמנעות" גם לרבי, וביאר כך מדוע אין להקשות קושיות על הרבי [118].
ויש מרבני חב"ד שביאר שהבריאה, שהיא יש מאין ואפס המוחלט, היא מן הנמנעות, והיא מגלה את עניין נמנע הנמנעות [119].
בעניינים הנוגעים לייחוד השם
עריכההאדמו"ר הצמח־צדק [120] כתב שגם לדעה שאין נמנעות ליכולתו של הקב"ה, אעפ"כ, נמנע ממנו שיברא אחר הזהה לו [121]. גם ספר העיקרים כתב שאין ביכולתו של הקב"ה לברוא אחר הזהה לו [122], אך האדמו"ר הרש"ב [123] כתב שלא דק בדבריו אלו [124].
אכן הרבי מלובביץ' אמר שיש שטעו וסברו שהקב"ה יכול להתלבש בגוף ותמונה חלילה, מתוך אמונתם שהוא כל־יכול ונמנע הנמנעות [125], ואף היה מקום לדעתם קודם שנפסקה ההלכה [126]. אמנם במקום אחר אמר [127] שהקב"ה שהוא כל־יכול ונמנע הנמנעות, התלבש כביכול בגוף גשמי [128].
גם לגבי יסודו של הרמב"ם, שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו של הקב"ה, ואין דבר אחר יכול להימצא בלעדיו [129], כתב הרבי מלובביץ' שמצד עצמותו של הקב"ה הוא אינו מוגדר בחוק זה [130], ומצד ה' עצמו יתכן לתת עצמאות לנמצאים, ללא מציאות ה' בהם [131].
וכבר קדמם הרס"ג וכתב בסוגיה זו, שיש שמתוך חששם לפגוע בהגדרת ה"כל־יכול", הגיעו לטעויות חמורות יותר [132].
הרבי מלובביץ' הרחיב שמכיוון שהקב"ה נמנע הנמנעות, הרי לא שייכות לגביו שום הגבלות, כולל אלו שמצד י"ג העיקרים. וע"פ זה ביאר לדעתו את הטעם לכך שתיתכן בחירה [133] נגד רצונו יתברך, מה שלדעתו סותר את העיקר של אחדותו יתברך [134].
דברי המקראות והתלמוד בסוגיה
עריכהמאגדת התלמוד שמקום הארון אינו תופס ממידת החלל של קודש הקודשים כלום [135], יש סייעתא לכך שיתכן נס שנוגד את המושכלות הראשונות [136].
מאידך, ישנן בתלמוד אגדות על כך שהקב"ה מצטער על פרטים מסוימים [199] שישנם עולמות נוספים ובהם יצורים [200]. לכן דעתי שיש בהם ישוב, והן עולמות, וכן משמע מתיקוני זוהר..."}}. והראי"ה קוק הסכים לדבריו, באוצרות הראי"ה כרך ב אות מה סוף קטע ח ד"ה וסוד: "ועם ידיעת חז"ל שיש יושבים בכוכבים, שהרי הכתוב אומר 'אורו מרוז ארור יושביה' (שופטים ה, כג). ובכל זאת אמרו, כוכבא היא, כמו שהביא מזה בעל ספר הברית"}}.
אמנם יש שכתבו שאי אפשר שתהיה ליצורים אלה בחירה, ואין להם תורה ועבודה, ולכן תכלית כל הבריאה היא העולם שלנו [201]. ראה זה הדוגמא בים, אף שהוא גם כן העולם שלנו, כל הבריות אשר בו משונים הם בעצמן ובטבעם מהבריות של היבשה, אף כי כל מה שיש ביבשה יש בים, בעבור שינוי היסוד בו, ואם כן אין ספק שאין באחד בהם בני אדם בצלמנו כדמותנו ובעלי בחירה, אף כי יכול להיות שהמה בעלי שכל ומדע... ע"כ אין מקום לתורה ועבודה רק בעולם הזה, כי במקום שאין בחירה לא שייך לא תורה ולא עבודה, ולכן אין הקב"ה מקבל נחת רוח רק מהעולם הזה, ולכן הוא תכלית כל הבריאה..."}}, שהרי יש רק תורה אחת, והתורה ניתנה רק לעם ישראל [202]. על כן מוכרחים להסיק שבהתאם להשקפת העולם היהודית לא ייתכן קיום תרבויות של יצורים נבונים מחוץ לכדור הארץ"}}.
ויש מי [203] שחלק על כל אלו, ודייק מהזוהר שדווקא בארץ שלנו ישנם צמחים בעלי חיים ובני אדם [204].
לגבי שאלת תכלית בריאתם של יצורים כאלו, אם ישנם – אין בדבר שאלה מהותית יותר משאלת תכליתם של כלל הכוכבים על מספריהם ומרחקיהם העצומים, או של כלל בעלי החיים על מיניהם השונים, ביניהם שחיים במעמקי האוקיינוסים – שכבר נחלקו בתכליתם, שיש אומרים שכולם נבראו לצורך האדם שיעבוד את ה', אע"פ שאין איתנו יודע מה התועלת שאנו משיגים מכל הברואים ההם, ויש אומרים שנבראו לצורך עצמם, שכך רצה ה' וכך גזרה חוכמתו [205].
ויש מי שחידש שתבוא עת וגם אנו נוכל להמציא עולמות וברואים טובים חיים וקיימים, שיכירו את כבוד יוצרם [206].
כיוון שכבר הוכח שאין אפשרות להכריע בשאלות מדעיות מהתורה ומדברי חז"ל [207], הדבר ברור שאילו שאלה זו – בדבר קיומם של חיים בכוכבים אחרים – תוכרע מבחינה מדעית, הרי שיימצאו יישובים לראיות שהביאו בסוגיה זו לכאן ולכאן מדברי חז"ל והזוהר.
השגחה
עריכהדבר ברור הוא שהקב"ה משגיח על בני האדם בהשגחה פרטית. ולכן מדרכי התשובה, שבזמן שתבוא צרה, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, אך אם יאמרו שדבר זה ממנהג העולם – הרי זו דרך אכזריות [208]. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עימי בקרי והלכתי עימכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי"}}. ובספר חסידים הוסיף עוד, שלא יתלה החולה את מחלתו בסיבות טבעיות, אלא יאמר שעוונותיו גרמו לו [209]. זאת למרות שברור שישנם הסברים טבעיים [210]. לכן מבחינה טבעית אין תימה בכך שיהיו כמה שנות בצורת זו אחר זו, או שאדם אחד יסבול כמה וכמה צרות שונות ומשונות, למשל}}.
לא על הכל ישנה השגחה פרטית
עריכההרמב"ם ורוב הראשונים כתבו שההשגחה הפרטית שייכת רק בבני האדם, אך לשאר הנבראים יש רק השגחה מינית, דהיינו שהקב"ה משגיח רק על קיום המין שלהם שלא יכלה [211]. ולדבריו לא מתחילה הקושיה על מינים שהוכחדו}}, ואין הקב"ה משגיח בפרטות על הדג שבלע את התולעת, או על האבן שנפלה לארץ, לא גזר על כך ולא חשב על כך בפרטיות, אלא זו התנהגות ע"פ חוקי הטבע בלבד [212]. מורה נבוכים ח"ג פרק י"ז: "אבל שאר בעלי חיים וכל שכן הצמחים וזולתם, דעתי בהן דעת אריסט"ו, לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאת השם ורצונו האישי עתה, ולא זה הרוק אשר רקק אותו ראובן התנועע עד שנפל על זה היתוש במקום מיוחד והרגו בגזרת השם, ולא שזה הדג שחטף ובלע זאת התולעת מעל פני המים ברצון אלוקי אישי, אבל אלו כולם אצלי במקרה גמור כמו שחושב אריסט"ו"}}. ספר החינוך מצווה קסט ד"ה ואנחנו: "נשים השגחתו ברוך הוא על כל מיני בעלי החיים בכלל, כלומר שכל מין מן המינין הנבראין בעולם יתקיים לעולם לא יכלה ויאבד כולו, כי בהשגחתו ימצא קיום לכל דבר, ובמין האדם נאמין כי השגחתו ברוך הוא על כל אחד ואחד בפרט, והוא המבין אל כל מעשיהם"}}. המאירי ברכות לג ע"ב ד"ה האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך: "שאין ההשגחה בבעלי חיים, רק השגחה מינית"}}. רמב"ן איוב לו ז: "ולא בא בתורה או בנבואה שיהיה הא־ל משגיח ושומר אישי שאר הבריות שאינן מדברות, רק שומר את הכללים בכלל השמיים וצבאם" [ולכן נראה שדבריו בשער הגמול דלקמן אין כוונתם השגחה פרטית על בעלי החיים: "עתה יפרש לו הקב"ה [לאיוב] טוב השגחתו בכל אחת מהבריות מבני אדם עד קטני בריות הארץ והים והנהגת[ו] בכולם בהשוויה ובטוב הצריך להנהגה"]}}. וכן כתב הרמ"א בתורת העולה ח"ג פט"ו: "כי כבר ידוע מעניין השגחה הפרטית שאינה אלא במין האדם, אבל בשאר בעלי החיים אינה אלא במינים"}}. יש להעיר שהיה אף אחד מן המקובלים שכתב כך [213].
לפי זה, כאשר נעשה מעשה טבעי שתוצאתו משפיעה על בני אדם, כגון ספינה הטובעת בים, גם אם מעשה זה אירע במקרה מוחלט – הרי שהבחירה אלו אנשים נכנסו אליה נעשתה ברצון ה' ע"פ הראוי במשפטו [214].
והוסיף עוד אחד האחרונים, שלא זו בלבד שאין הקב"ה משגיח על בעלי החיים, אלא שאף אין ביכולתו להשגיח עליהם. וביאר, שכיוון שהשגחה על דבר שפל היא חיסרון, וייחוס חיסרון לקב"ה הוא מן הנמנעות [215], כשם שאין ביכולתו לעשות עצמו גוף או לעשות אחר כמוהו [216]. ועוד אין לך לומר שהוא לא יפנה לדעת מעשה העכביש או הזבוב, אבל אם ירצה לדעת אותו היכולת בידו, שאחר שביארנו שזה חסרון בחיקו יתברך, אין זה מכלל היכולת, שתאמר שהוא יכול לעשות עצמו שלא יהיה מסולק מן החסרונות, כי החיסרון בו הוא מן הנמנעות, וכמו שלא תוכל לומר שהקב"ה יכול לעשות עצמו גוף, או שיעשה אחר כמוהו שזה מכת הנמנעות, כמו כן לא תוכל לומר שאם ירצה לדעת מעשה הזבוב שיכול לעשות כן, אחרי שביארנו שידיעה זאת חסרון וירידה בחיקו יתברך"}}.
בנוסף לזה חילקו הרמב"ם ועוד ראשונים, שההשגחה הפרטית אינה זהה לכל בני האדם, אלא היא תלויה במדרגותיהם: על הנביאים ההשגחה עצומה, לאחריהם על החסידים והטובים שבהם, ועל הסכלים הממרים תהיה השגחה מינית בלבד, כהשגחה על בעלי החיים [217]. האמונה הרמה (הראב"ד הראשון), פפד"מ תרי"ג עמוד 97: "המפקיד רוחו ביד הא־ל – מושגח, אחר שהשתדל לכנוס במחיצת העצמים הנכבדים, ולעצמים הנכבדים השגחה בנמצאות זה העולם בכלל, ובמין האנושי בפרט, הנה עכ"פ ייוחד ההשגחה בשיעור רב אחר זריזותו להפקיד רוחו אליו"}}. מורה נבוכים ח"ג פרק י"ח: "ולא תהיה אם כן ההשגחה האלוקית בבני אדם כולם בשווה, אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה, ולפי זה העיון יתחייב בהכרח שתהיה השגחתו בנביאים עצומה מאוד ולפי מדרגותם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם, אחר שהשיעור ההוא משפע השכל האלוקי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים, והוא אשר ישר מעשיהם הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו. ואמנם הסכלים הממרים, כפי מה שחסרו מן השפע ההוא היה עניינם נבזה וסודרו בסדר שאר אישי מיני בעלי חיים"}}. רמב"ן איוב לו ז: "ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים... עד כי החסיד הגמור הדבר באלוקיו תמיד ולא ייפרד הדבק במחשבתו בו בעניין מענייני העולם – יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן... והרחוק מן הא־ל במחשבתו ובמעשיו, ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא – יהיה משולח ונעזב"}}. מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד פרק ד: "הנה הוא מבואר, שיחויב מזה שתהיה ההשגחה בקצתם [של בני האדם], ולא תהיה בקצתם... וזה שכבר יראה שמה שהוא יותר נכבד ויותר קרוב במדרגה אל השכל הפועל, השגיח בו השם יתברך יותר... ולפי שבאדם מדרגות מתחלפות בקורבה וברוחק מהשכל הפועל מצד הטבע האישיי, הנה יחויב שיהיו היותר חזקי יחס אליו יותר מושגחים בטבע האישיי... שההשגחה האלוקית היא בקצת האנשים מצד הטבע האישיי במדרגות מתחלפות, ובקצת האנשים אינה נמצאת כלל"}}. דרשות הר"ן דרוש שמיני: גם לבני האדם ההשגחה הפרטית היא רק במקרים מועטים: "אם לא יחזק זכות האדם כל כך שתשתנה המערכת בשבילו, או שיהיה מושגח בהשגחה פרטית דבקה, עד שישים השם יתברך בליבו לעשות איזה פעל יגן בעדו מרעת המערכת, כל עוד שלא יהיה אחד מאלו הצדדים, יתחייב שייענש האדם ההוא, גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא"}}. דרשות הר"ן דרוש שלישי: "האחד שה' לא ישנה תמיד טבע המציאות, אבל ימשיכהו על הווייתו וטבעו, כי אם לצורך גדול. והשני כי לדברים כולם סיבות כוללות לא חלקיות, ואין הדברים מגיעים לאישים מהשם יתברך בזולת אמצעי, שאילו היה כן לא היה נספה צדיק עם רשע בשום צד"}}. כך נראה גם מדעת המאירי תענית טז ע"א ד"ה מתוך: "הרי אנו גוועים לפניך כבהמה, ונראה לי בפירושם שסרה השגחתך מעלינו בעונותינו ובא על דרך 'ותעשה אדם כדגי הים'"}}. בדומה לזה יש מי שחילק בין ההשגחה על האומה הישראלית לבין ההשגחה על כללות העולם [220]. שנטייה זו של ישראל לדבוק בגלות מביאה למצב לא טבעי, הפותח פתח להתפרצויות רשע שלא היו כמותן..}}. בזמנים אלה, יפעלו רק מנגנוניו הטבעיים של העולם"}}.
דעה זו יכולה ליישב את הקושי שהתורה וחז"ל תולות שכר ועונש בעולם הזה במעשי בני האדם, כאשר בפועל לא רואים זאת. ולדבריהם מובן, שתלות זו נאמרה על אלו שזכו להשגחה פרטית גבוהה, ובדורנו הדבר אינו מצוי.
כמו כן, בעיית הביטחון מול ההשתדלות – שדנה בשאלה מה הצורך בהשתדלות האדם אם ממילא כל אשר יקרה להם טוב או רע, בגזרתו ובמצוותו של הקב"ה לפי זכותן או חיובן [221] – לא קיימת לגבי אלו שאין עליהם השגחה פרטית.
גם שאלת "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" מצטמצמת לגבי תקופות שבהן ההשגחה הפרטית מצומצמת.
יש להעיר שבעיקרי האמונה שמנה הרמב"ם לא מוזכרת השגחתו של הקב"ה על הבריות, אלא ידיעתו את מעשיהם [222]. אמנם המאירי נקט שמעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע – הכל מושגח מאיתו יתברך השגחה פרטית מצד פעולות האדם במה ייענש ובמה ייגמל [223].
יש מי שכתבו שההשגחה על האדם היא זהירותו השכלית [224], השומרת עליו באופן טבעי מרוב המכשולות [225]. שם עמוד 192: "שההשגחה היא בדרך הקדמת הידיעה, אם בהיקש שכלי ובסברא עיונית, אם בשפע אלוקי נבואי או דומה לו, על הדרך שנאמר (קהלת ז ח) 'טוב אחרית דבר מראשיתו', ר"ל: טוב האחרית לכל מה שיזדמן, כאשר יודע מראשיתו, כי רחוק הוא שלא ימצא לו עצה או כופר ומגן. ועל זה נאמר (שם ב יד) 'החכם עיניו בראשו', ותמצא התרגום על זה הפסוק: חכימא מסתכל מה דעתיד למיהוי בסופא ומצלי ומבטל גזרתא בישא מן עלמא, דאי לא מצלי כד ייתי פורענותא בעלמא אף בעוון חד יאורעיה ית כלהון. ואינו מחוייב שעל כל פנים יוקח עצה וימצא דרך ההצלה, אך זה נמצא ברוב..."}}. שם פרק ט עמודים 114-115: "והנה העירו לזה ז"ל באומרם 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב', אמר רבי יוחנן: מיום שברא הקב"ה 'ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, לא יצאה רעה וטובה מפי הקב"ה, אלא שהן באות מאליהן על ידי עושיהן"}}. חשוב להדגיש שהוא מסכים לכך שהקב"ה יודע כל המעשים ולא נעלם ממנו דבר - מעשה ניסים פרק יא עמוד 150: "כי השם יודע כל המעשים – היות זה מחויב ושכלי, כי גם קצת הפילוסופים שקודם אריסטו יאמינו בזה, ר"ל שלא יעלם ממנו יתברך דבר"}}. ועיין בשיטתו של המעשה ניסים לגבי תפילה, שהביא לה הסברים טבעיים, לקמן פרק מה}}, וההשגחה על בעלי החיים היא אבריהם ותכונותיהם השומרות עליהם באופן טבעי [226]. ונאמר שכבר התבאר בחיפוש שהשכל הפועל ישגיח בהנמצאות [בבעלי החיים], אם בשישים להם כלים גופיים להם כוחות נפשיים, ישמרו בהם מציאותם האישים בעלי הכלים ההם, וירחיקו מהם המזיק, או יתרחק ממנו, כאילו תאמר שהוא שם הקרניים והפרסות העגולות והמלתעות בקצת בעלי חיים לשומרם ממי שיבוא להזיק להם, ולהשגת הטרף בטורפים..}}. והנה זה האופן מההשגחה הוא באדם בצד יותר שלם מאוד, שכבר הוכן לו שכל מעשיי יסודרו ממנו מלאכות רבות מועילות לו בשמירתו, והוכן לו השכל אשר יסודרו ממנו התשוקות לברוח מדברים רבים מזיקים ולכווין אל דברים רבים מועילים. ובקצת האנשים תהיה ההשגחה הזאת באופן יותר שלם, ר"ל שהוא יודיע להם בנבואה הדברים הרעים והטובים הנכונים לבא עליהם כדי שישמרו מהרעות ויכוונו אל הטובות, כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר"}}. [יש להעיר שלשיטת הרלב"ג גם עיקר העונש בעולם הזה אינו אלא הסתר ההשגחה, כפי שמובא בפרק מה בכותרת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"]}}.
על הכל יש השגחה פרטית
עריכהמאידך, יש מהראשונים ומהאחרונים, ובעיקר מגדולי החסידות, שכתבו שהקב"ה משגיח בפרטות על כל הבריות כולן, ואף על דשא, קש וגללי בהמה [227]. מלאכת מחשבת (לרבי משה חפץ) פרשת נח אותיות ח־יא עמודים 38–39: "החרש ואאלפך במופת יריע אף יצריח כי עיני ה' פקוחות על דרכי כל נברא... א"כ בהכרח ישגיח על פרטיהם"}}. כתר שם טוב (ליקוטים מהבעל שם טוב) הוספות סי' קעט: "הנה תנועת אחד הדשאים הצומח בעמקי יער או באחד ההרים הגבוהים או בעמקים היותר עמוקים אשר לא עבר שם איש, הנה לא זו בלבד דתנועת הדשא ההוא לימינו ולשמאלו לפנים ולאחור בכל משך ימי חייו הוא עפ"י השגחה פרטית אשר הוא יתברך גזר אומר אשר דשא פרטי זה חיה יחיה חדשים ימים ושעות קצובות, ובמשך זה יסוב ויכוף לימינו ושמאלו לפניו ולאחוריו במספר כזה וכזה, אלא עוד זאת דתנועת הדשא הפרטי הלזה יש לו יחס כללי לכללות כוונת הבריאה..."}}. כתר שם טוב (ליקוטים מהבעל שם טוב) הוספות סי' קפ: "כך אנו לומדים בתורתו של מורנו הבעש"ט נ"ע, דכל ברואי הדצח"ם כולם מושגחים מאיתו יתברך בכל פרטי פרטי' ענייניהם כל אחד לפי מעלתו... לפתע פתאום מתעורר רוח חזק המנענע עלי האילן ונתלשים כמה עלין ומפרק קש הגגות וקשי התבן המתגוללים ע"פ הארץ מגביהם ומטלטלם ממקום למקום... דכוונת הרוח חזק היה עילה וסיבה מאיתו יתברך לפעול תלישת עלי האילן ופריקת איזה קשי תבן מהגג ולטלטל העלים הנתלשים והקש המתגלגל לאותו המקום כפי גזירת ההשגחה העליונה יתברך בשביל כוונה אלוקית"}}. אמרי פינחס השלם (רבי פינחס מקוריץ, מתלמידי הבעל שם טוב), חלק א, שער אמת ואמונה, אות מג (עמוד שנו): "שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח על הארץ הוא בגזירת השי"ת שגזר להיות מונח שם. [הערה שם:] ואני שמעתי כמדומה בזו הלשון, שיש השגחה פרטית איך תהא מונחת עם הקצוות לכאן או לכאן"}}. שומר אמונים (לאדמו"ר רבי אהרן ראטה) ח"א מאמר השגחה פרטית פרק יז ד"ה הרי: "שהשגחת הבורא על כל הברואים גם כן בפרט, כמו למשל על הציפור, שהשגחתו גם כן בדרך פרט, שאין שום ציפור נמלט מבלעדי ה' יתברך"}}. שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) חלק כב שנה ד גיליון מט (הודפס בשנת תשס"ו) עמ' כט: "הרה"ק מוהר"נ מברסלב זי"ע שעגלה מלאה קש הנוסעת לדרכה וקש אחד נופל מתוכה לארץ, היה זה בהשגחה פרטית שקש זה דייקא יפול במקום זה ובזמן הזה. ומסופר שרבה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע דרש פעם בעניין זה ואמר שגם בהמה המטלת גללים יש השגחה פרטית להיכן יפלו. והיה שם תלמיד אחד שלא הבין את הדברים, ויהי ממחרת כשירד אותו תלמיד לטבול, מעדה רגלו והתחיל להתדרדר במורד ההר וכפסע בינו לבין המוות, ועד שנתעכבה רגלו ברעי שהיתה מונחת שם ובכך ניצלה נפשו, וכשחזר אח"כ לביהמ"ד פנה אליו רבו הקדוש בשאלה: 'נו, עכשיו אתה כבר מאמין?'"}}. שו"ת משנה הלכות (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר") ח"ז סי' רפט ד"ה והשנית (וממשיך בסי' ר"צ): "כשהקב"ה בורא ברואיו כל הבע"ח ואפילו עשבים הכל אשר לכל, לכל אחד יש לו זמן כמה שיהיה גדל וכמה זמן יהיה על האילן הזה ומתי יבא מי שהוא וייקחנו משם וכיוצא בזה, עכ"פ על הכל יש חשבון מפורט ולא בא שום דבר במקרה כי גם האדם וגם הבהמה והחיות והצמחים ואילנות כולם הם מאדון אחד שבראם"}}, והוסיפו שהיא אחת מנקודות היסוד בתורת הבעל־שם־טוב [228], ושהיא יסוד התורה כולה [229]. אכן כך משמע בפשטות מדברי הירושלמי [230]. אמנם בספר לקט מהגיוני התורה (לרב משה צוריאל) על הירושלמי שם (עמוד 85) הביא דחיה לראיה זו: "כי הרמב"ם מודה שכאשר הדבר נוגע לטובת בן אדם או לרעתו, יש השגחה על אותם בעלי חיים שהטוב או הרע בא על ידיהם. וכאן היה רשב"י צריך לראות מעשה זה כדי שיצא מהמערה". אלא שבפשטות לשון הירושלמי לא משמע חילוק בזה}}. ויש שאף אסר לקרוא את הדעה החולקת על כך [231]. קונטרס שיירי מנחה שם (מהשמטות בסוף הספר): הנה הדברים האלו לא מליבי כתבתי. ע"כ לא יפלא בעיניך ידידי אם תמצא כדבריו ז"ל בעניין ההשגחות גם בספרים שקדמוהו. כי כן מקובלני מצדיקים וחסידים שמקובל מרבותינו וא"ז זי"ע שעליהם יש לדלג וכמ"ש בפנים והכל הוא מאיתו ית' לבדו בלי שום מקרה גם בפרט שבפרט עד אין חקר"}}.
ויש שחילק שאין השגחה על נפילת העלה למשל, אך יש השגחה על כך שיהיה טרף לבעלי החיים [232]. דברי הרמב"ם ז"ל בזה נכונים, אמנם כי כן לדעתי שמהירות הקולמוס השיאו להביא המשל הזה מן העכביש שיטרוף הזבוב, כי לדעתי אין ספק שהוא משגיח לתת לעכביש טרף, והעדים הנאמנים על זה מה שנאמר (תהלים קלו, כה) נותן לחם לכל בשר, וכן הכפירים שואגים לטרף ולבקש מאל אכלם (תהלים קד, כא), שרצה לומר שעם היות טורפים שאר בעלי חיים, שבהשגחתו יתברך וברצונו יטרופו... אם כן גם העכביש הטורף הזבוב ודאי יהיה בהשגחתו יתברך לתת לו מאכלו, אבל המשל השני שכתב הרמב"ם ז"ל שלא יאמין שזה העלה נפל בהשגחה בו נאות מאוד"}}.
גם הרב שך דחה את הדעה שאין השגחה פרטית על בעלי חיים, וכתב על כך שכלל ישראל לא קיבל דעה זו [233]. נענה מרן ואמר: ודאי שאין זה כך, כלל ישראל לא קיבל דעה זו! בירושלמי כתוב לא כך (ירושלמי שביעית פ"ט, הובאו דבריו בתוס' עבודה זרה טז ע"ב ד"ה דימוס: 'אפילו ציפורא קלילא מבלעדי שמיא לא מיתצדא, כל שכן בר איניש')"}}. אמנם הלומד את דברי הראשונים בסוגיות אלה רואה שבתקופתם דעה זו היתה מקובלת על רבים, ואם כן אין להוכיח מהמקובל מראשית החסידות יותר ממה שהיה מקובל במאות השנים שקדמו לכך.
ויש מי שהוסיף שכל דיבור ודיבור שיהודי שומע, גם מאדם פשוט וגם בענייני גשמיות, עליו לקחת ממנו מוסר ודרך בעבודת ה', שבוודאי מן השמיים הכניסו בפיו דברים הנוגעים לו בעבודת ה' [234].
יש מי שביאר שהשגחה פרטית היא הטעם להצלחתו וחשיבותו של גורל, ולכן האומר שרק מקרה הוא שנפל הגורל על פלוני, הריהו כופר בהשגחה [235].
בעיני האדם
עריכהיש להעיר שטבע האדם, שכאשר הוא מעיין מעט באירועים שקרו לו או לאחרים [236], הוא מוצא שהם נוצרו רק בזכות רצף של מקרים שהתאימו יחד לאירוע שקרה כתוצאה מהם. אך כשנעמיק בעניין נראה שכך טבעו של העולם, שאירועים רבים נוצרים מצירופים של מקרים רבים שהתאימו, ואילו לא היו מתאימים באופן זה, הרי שהיה נוצר אירוע אחר, שאף הוא תוצאה של מקרים רבים שמתאימים.
ועוד יש להיזהר שהאמונה בהשגחה פרטית לא תסתור את ההיגיון [237].
ואחרי ככלות הכל, לעיתים נראית השגחה פרטית כזו, שהתעלמות ממנה היא בבחינת כפירה בהיגיון.
קץ קצוב לחיים
עריכהיש שכתבו שיש לכל אדם זמן קצוב לחייו [238]. מגילת סתרים (ר' נחמן בן יעקב מקירואן, מתקופת הגאונים), הובא באוצר הגאונים יבמות מט ע"ב ד"ה ותניא: "ותניא נמי בבחירתא 'הרי הוא אומר את מספר ימיך אמלא' אלו שני הדורות. פירוש, זו נמי על עיקר המשנה הראשונה נשנית, כי כל הקיצים לפני הקב"ה דורות הם, ואפילו קץ שנותיו של אדם דורות הם קצוצים, וזו הוא פירוש שני דורות שהקב"ה חותכן לחיי האדם..."}}. חידושי הרשב"ץ (הובא בקובץ שיטות קמאי מסכת ראש השנה טז ע"ב): "וגם אורך היומי הבנים וקיצורם, הכל לפי הקץ הקצוב בעת שנולד"}} שפוסקים לו בשעת לידתו [239], וכשיגיע זמן זה ימות גם בלא חטא ובלא שנידון על כך [240], כפי שמתים אף בנים קטנים [241]. אלא שאפשר שמסיבה מסוימת יתארך או יתקצר זמן זה [242]. ויש מי שפירשו שהזמן הקצוב הוא הכח שנתן הקב"ה לכל אדם מתחילה כשבראו [243] ע"פ חוקי הטבע [244]. מגן אבות (לרשב"ץ) מסכת אבות ה כא: "יומו יבא ומת – היא מיתה טבעית, והוא הקץ הקצוב לפי טבעו"}}. שו"ת הרשב"ש תחילת סימן קצה: "כל אדם יש לו קץ קצוב מספר ימי חייו... וחכמי המחקר מודים בו ונותנים טעם בדבר, אם מפאת הגרמיים השמימיים אם מפאת ההרכבה, כל עומת שהלחות השרשי והחום הטבעי באופן הראוי יארכו שני האדם, ואם הם מעטים או האחד ירבה או שימעט הוא או האחר יתקצרו ימיו, וכפי ריבויים או מיעוטם ירבו או ימעטו שני האדם, והוא הדין קצוב לאדם שנתבאר בתורה בנביאים ובכתובים ובדברי רבותינו ז"ל ואין לספק בזה ולא לערער עליו"}}.
הרעיון שישנו קץ קצוב לחיים, משמע אף מפשוטן של אגדות חז"ל [245]. ב. תענית יח ע"ב: "ואנו נתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו – הרבה הורגים יש לו למקום, והרבה דובין ואריות יש לו למקום בעולמו שפוגעין בנו והורגין אותנו"}}. ג. נדרים מא ע"א: "וא"ר אלכסנדרי א"ר חייא בר אבא, ואמרי לה אריב"ל: כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנאמר והיה כל מוצאי יהרגני. רב אמר, מן הדין קרא: למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. רבה בר שילא, אמרו ליה: שכיב גברא גבוה, הוה רכיב גירדונא זוטרא, מטא תיתורא, איסתויט, שדייה וקא שכיב, קרי על נפשיה: למשפטיך עמדו היום. שמואל חזייה לההוא (קרוקיתא דעקרבא) [עקרבא] יתיבא על אקרוקתא ועברה נהרא, טרקא גברא ומיית, קרי עליה: למשפטיך עמדו היום"}}. ד. סוכה דף נג ע"א: "אמר רבי יוחנן: רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה. הנהו תרתי כושאי דהוו קיימי קמי שלמה, אליחרף ואחיה בני שישא, סופרים דשלמה הוו. יומא חד חזייה למלאך המות דהוה קא עציב. אמר ליה: אמאי עציבת? – אמר ליה: דקא בעו מינאי הני תרתי כושאי דיתבי הכא. מסרינהו לשעירים שדרינהו למחוזא דלוז. כי מטו למחוזא דלוז שכיבו. למחר חזיא מלאך המות דהוה קבדח, אמר ליה: אמאי בדיחת? – אמר ליה: באתר דבעו מינאי תמן שדרתינהו. מיד פתח שלמה ואמר: רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיתבעי תמן מובילין יתיה"}}, וכן אפשר לפרש בכמה מקראות [246]. שו"ת הרשב"ש תחילת סימן קצה: "כל אדם יש לו קץ קצוב מספר ימי חייו, ודבר זה כתוב בתורה את מספר ימיך אמלא, שנוי בנביאים הנני מוסיף על ימיך, משולש בכתובים הודיעני ה' קצי וכו'"}}, אף שבוודאי ניתן לפרשן בדרכים אחרות [247].
אמנם רב האי גאון הסתפק בעניין זה, האם נגזר על האדם מתי ימות, ואם לא היה מת מסיבה זו, היה מת מסיבה אחרת [248], או שלא כן. כך גם לגבי המון בני אדם שנהרגים יחד מסיבה מסוימת [249]. ואולם מתעוררת השאלה בנוגע למי שהתנפל עליו מתנפל והרג אותו, האם אתם אומרים שהיה מת באותו הזמן אפילו לא היה הורג אותו הרוצח הזה, או היה נשאר בחיים. והתשובה היא שאין אנו יודעים את הדבר הזה, כי אם ה' הוא היודע אותו. ואולם אנו מרשים להניח שהנהרג היה מת באותו הזמן, אפילו לא היה הורג אותו ההורג. אך מותר גם להניח לפי העיקר שהקדמנו, כי היה בידיעת ה' שהיה חי ונשאר עד למועד אחר, אילו ההורג לא היה הורג אותו}}. וישאלו גם כן: לפעמים נהרגים המון בני אדם בהזדמנות אחת באונס [מגיפה, מפולת, או טביעה]. האם אנו מאמינים שמותר להניח שכל ההמון הזה היה מת באותו הזמן גם בלאו הכי? והתשובה היא... המעשה הזה מוכיח אפוא שמותר להניח שהמתים האלה, לולא היתה המגפה, היו נשארים בחיים עוד זמן מה, וכן מותרת ההנחה הזאת כלפי המון בני אדם הנהרגים בבת אחת באונס. ואולם מותר גם כן להניח כלפיהם שהיו מתים באותו הזמן אלמלא האסון הזה"}}.
עוד הדגיש רב האי גאון, שידיעת ה' מראש מתי ימות האדם, בוודאי אינה סיבה למיתתו אלא נגזרת ממנה, כפי שאיננו אומרים שידיעת ה' שהאדם יעבור עבירה היא סיבה לכך [250].
השגחה נגד בחירה
עריכהרבים כתבו שאע"פ שהאדם בעל בחירה, בחירתו לא תועיל להזיק לאחר ללא גזירת הקב"ה [251]. חובות הלבבות שער ד (שער הביטחון) פרק ג: "שאין ביד אחד מהברואים להועיל את נפשו ולא להזיקה ולא לזולתו, כי אם ברשות הבורא יתברך"}}. תניא, איגרת הקודש, פרק כה: "ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה מקללו או מכהו או מזיק ממונו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמים על רוע בחירתו – אעפי"כ על הניזק כבר נגזר מן השמיים, והרבה שלוחים למקום"}}, ולכן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו, והשם יתברך גזר עליו בכך [252].
אמנם האור החיים כתב שכיוון שהאדם בעל בחירה, הוא יכול להזיק גם למי שלא נתחייב בכך, ולא תועיל כנגד זה השגחה [253]. ב. השגחת ה' על בריותיו כנגד הבחירה להזיק להן. על כך דנו פרק מב כאן}}. ג. הבחירה ברע נגד רצון ה'. על כך דנו בפרק לח בכותרת "בעניינים הנוגעים לייחוד השם"}}, ולפי זה כתב שעדיף לו לאדם ליפול לסכנה טבעית, כחיות רעות, שלגביהן מועילה ההשגחה, מאשר ליפול ביד שונאיו, בעלי בחירה, שלגביהם לא תועיל לו ההשגחה [254]. וכן משמע מהזוהר [255]. ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא, אלא אמר ראובן ישתזיב מן ידייהו ואי ימות בגובא ימות ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם"}}. וכך נראה מדברי רבינו חננאל [256].
רב האי גאון הסתפק [257]. ואולם מתעוררת השאלה בנוגע למי שהתנפל עליו מתנפל והרג אותו, האם אתם אומרים שהיה מת באותו הזמן אפילו לא היה הורג אותו הרוצח הזה, או היה נשאר בחיים. והתשובה היא שאין אנו יודעים את הדבר הזה, כי אם ה' הוא היודע אותו. ואולם אנו מרשים להניח שהנהרג היה מת באותו הזמן, אפילו לא היה הורג אותו ההורג. אך מותר גם להניח לפי העיקר שהקדמנו, כי היה בידיעת ה' שהיה חי ונשאר עד למועד אחר, אילו ההורג לא היה הורג אותו}}. וישאלו גם כן: לפעמים נהרגים המון בני אדם בהזדמנות אחת באונס [מגיפה, מפולת, או טביעה]. האם אנו מאמינים שמותר להניח שכל ההמון הזה היה מת באותו הזמן גם בלאו הכי? והתשובה היא... המעשה הזה מוכיח אפוא שמותר להניח שהמתים האלה, לולא היתה המגפה, היו נשארים בחיים עוד זמן מה, וכן מותרת ההנחה הזאת כלפי המון בני אדם הנהרגים בבת אחת באונס. ואולם מותר גם כן להניח כלפיהם שהיו מתים באותו הזמן אלמלא האסון הזה"}} בכגון זה [258].
לשיטה זו מיושבים אפוא חלק ממקרי "צדיק ורע לו" [259], ושאלת חז"ל מצטמצמת למקרים רעים שנעשו באופן טבעי [260]. וכפי שהקב"ה מצטער על כל בחירה של אדם בחטא, ואעפ"כ מאפשר זאת}}. עם זאת, יש גבול שאינו תלוי בבחירת הרוע, והוא ההבטחה שלא יכלו ישראל, שעל כך נאמר "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם" (ויקרא כו מד)}}. היסוד שישנם פרטים שהקב"ה מצטער עליהם ואעפ"כ אינו מונעם, רמוז בכמה מן האגדות: א. "ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, ואלו הן: גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע (סוכה נב ע"ב)}}. ב. "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה', אמר רבי אלעזר: שלוש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי: אחת על ביטול תורה... תנו רבנן: שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור" (חגיגה ה ע"ב)}}. ג. "באותה שעה [של חורבן המקדש] היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות" (איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן כד), (לגבי יסוד הנמנעות הארכנו לעיל פרק לח)}}.
ימי הדין והכפרה
עריכהבמקרא מפורש רק שראש השנה הוא יום תרועה [261] ויום הכיפורים הוא יום כפרה [262]. "יום דין" לא הוזכר במקרא כלל.
במשנה מפורש שראש השנה הוא יום דין [263], וטעם הדבר משום שאדם הראשון נידון בו ויצא בדימוס, ועוד, שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם ורצה לדון את ישראל לפני יום הכיפורים, שנתנה להם תורה זמן כדי שיפשפשו מעשיהם וישובו אל השם [264]. ותירוץ דבר זה למדנו מדגרסינן בפסיקתא [פסקא כ"ג] בשם רבי אליעזר בפסוק דרשו ה' בהמצאו דתניא בעשרים וחמישה באלול נברא העולם ולפי זה הא דתניא בגמרא דרבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם על גמר ברייתו קא אמרינן דאדם הראשון שבו נגמר העולם נברא ביום שישי דהיינו באחד בתשרי... אמר לו הקדוש ברוך הוא זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין ביום זה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך להיות עומדים לפני בדין ביום זה ויוצאין בדימוס וכל זה אימתי? בחודש השביעי באחד לחודש ומכאן סמך למה אדם נדון בר"ה יותר מבשאר ימים, ואף בשמיים יש אות שמזל החודש הזה מאזנים..}}. ומיהו אכתי תמיהא לי דתינח לר"א אבל לרבי יהושע דאמר דבניסן נברא העולם אכתי הדרא קושיין לדוכתה למה נדון בר"ה יותר מבשאר ימים, ונ"ל שרצה המקום לזכות את ישראל בדינם ורצה לדון את ישראל בזמן שהוקבע לכפרה ולסליחה שלפי שנתרצה הקדוש ברוך הוא ביוה"כ הוקבע יום סליחה לדורות, לפיכך גזר השם שיהא אדם נידון בר"ה שצדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ובינונים הרי גזר דין שלהם אינו נחתם אלא עד יוה"כ שהוא יום סליחה וכפרה, הרי נתנה להם תורה זמן כדי שבו יפשפשו מעשיהם וישובו אל השם, ואפשר עוד שמר"ה ועד יוה"כ התחיל השם להתרצות למשה וביוה"כ נתרצה לו לגמרי, ולפיכך רצה הקדוש ברוך הוא לדון בריותיו בזמן שהוקבע לכפרה וסליחה"}}. ויש מי שכתב שזמן זה [265] נבחר לתשובה משום שהוא זמן חבטת חיטים, ויש צורך בתשובה ותענית למען לא ירום לבבו. ועוד, שהוא זמן העלול למחלות [266]. ואפשר כי בראש השנה האדם נדון כי אז החלה התקופה שהיא קרה ויבשה והיא מתנגדת לטבע יותר משאר התקופות, ואז יצאו החולים לפעל התכלית ויקחו גבול החולים מחליים, וזכרם בא לפני היוצר לחיים ולמוות, כי עבר קציר גם כלה קיץ, ואז יתראה הפעל באדם משנויי העתים כבר חלפו ויראה התכלית אז לחולים מחליים}}. גם נכון הוא מה שכתבו החכם אבן עזרא בפרשה הראשונה שהטעם בימים האלו בעבור היכנס חמה במזל מאזניים והמזל ההיא צורתו קבוץ כוכבים מצבם על צורת מאזניים ותוך הצורה צורת אדם כעסן וספרו פתוח בידו, על דרך (משלי טז יא) 'פלס ומאזני משפט ליי', ועל זה אמרו ז"ל שאז שוקלין העונות והזכויות"}}.
אמנם במדרש תנחומא משמע להיפך, שבראש השנה חוזרים בתשובה כדי לזכות בדין ביום כיפור [267], וכן יש בעוד מקומות שגם ראש השנה הוא יום מחילה [268]. מנורת המאור (ר' ישראל אלנקאוה) פרק ג, תשובה עמוד 76: "בראש השנה נברא אדם הראשון, וחטא והקב"ה מחל לו, ואמר לו, כשם שמחלתי לך ביום הזה [כך אני עתיד למחול לבניך ביום הזה]"}}. קהלת רבה (וילנא) פרשה ט: "ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין הקדוש ברוך הוא מתיר להם שליש מעונותיהם... ואותן הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים היחידים מתענין והקב"ה מתיר להם עוד שליש מעונותיהם, וביום הכפורים מתענין כולן והקב"ה מתיר להם עוד שליש מעונותיהן עד שמתענין אנשים ונשים וטף מוחל להם הקדוש ברוך הוא את הכל"}}.
בתלמוד הוסיפו שצדיקים גמורים ורשעים גמורים נכתבים ונחתמים בראש השנה, ובינוניים תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים, ואז נכתבים לחיים או למיתה [269], ואם כן נידונים גם ביום הכיפורים. וכן הביאו דעות בתנאים שאדם נידון בכל יום או בכל שעה [270].
בנוסח התפילה הלשון היא שבראש השנה נכתבים וביום הכיפורים נחתמים [271].
לגבי רגע הדין, אמר האר"י שמי שבוכה בראש השנה וביום הכיפורים בכייה גדולה מאליו – הרי שבאותה שעה דנים אותו [272].
לגבי מהותו של הדין בראש השנה, נחלקו האם נידונים בו לעולם הזה [273]. שאין אדם נידון בראש השנה אלא לענייני העולם הזה, אם ראוי לחיים ולשלווה או למיתה ויסורין. כך אמרו חכמים בראש השנה (כז א') 'זה היום תחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון כי חוק לישראל הוא משפט לאלוקי יעקב ועל המדינות בו יאמר אי זו לחרב ואיזו לשלום איזו לרעב ואיזו לשובע ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמוות'}}. אלא כך היא המידה: בראש השנה שוקלין מעשיו שלאדם ונכתב ונחתם לזכות ולחובה בעולם הזה כפי מה שמגיע לו בחלקו לפי מעשיו בעולם הזה וכשהאדם נפטר לבית עולמו שוקלין ופוסקין עליו חלקו כפי הראוי לו בעולם הנשמות"}} או לעולם הבא [274]. תוס' שם סוף ד"ה ונחתמין לאלתר לחיים: "וכל זה דקרי הכא גבי רשעים מיתה וגבי צדיקים חיים, כלומר: לחיי העולם הבא"}}. הגהות מיימוניות על הרמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ג: "פירשו התוספות (ראש השנה טז ע"ב ד"ה ונחתמין) דחיים אלו [שנידונים בראש השנה] פירוש לחיי עד, ומיתה זו פירושה לגיהנם. אבל הרמב"ן (בשער הגמול) כתב וז"ל: אין אדם נידון בר"ה אלא לענייני העולם הזה, וזה שאמר לחיים ולמיתה אינם בימים בלבד אלא כל העונשים שבעולם הזה נגעים ומיתת בנים ועוני וכיוצא בהם כינו אותם חכמים בלשון מיתה, וכינו השכר והגמול הטוב בלשון חיים"}}.
בספר המנהיג הוסיף שבהושענא רבה תכלית הכפרה, שבו מקויימת חתימת שלושת הספרים [275]. בזוהר הוסיף שפתקי הדין יוצאים מבית המלך בשמיני עצרת, ואם עושה תשובה שלימה, נקרעים הפתקים [276]. הבני יששכר הוסיף שעד סוף חנוכה הוא המשך למסירת הפתקים, ופרושה ימינו לקבל השבים בתשובה [277].
גם ללא שאדם נידון למיתה ביום הדין, אפשר שימות באותה שנה מסיבה אחרת, שהגיע הקץ הקצוב לחייו [278]. ואם כן גם מי שלא יקבל את הרעיון של "קץ הקצוב לחיים", יוכל להסכים לדעה שמוות טבעי יכול לקרות גם ללא גזר דין ביום הדין}}, או מסיבה מציאותית או טבעית [279]. אבל בעל הקץ הקצוב אינו נכנס בדין החיים והמוות ביום ראש השנה, אבל נכנס לעניין שאר עניני אדם בני ומזוני בריאות וחולי ודומיהם. ואשר לא נכנס ביום הדין בחיים ובמות נשאר בחק האפשר במיתת מגפה ובמיתת מלחמה ודומיהם או מיתה טבעית על ידי רוע הנהגה, וזהו שאמר עליו החכם ויש נספה בלא משפט, וכההוא עובדא דבפ"ק דחגיגה בעובדא דמרים מגדלא נשיא ומרים מקריא דרדקי. ואותן שלא נכתבו בראש השנה בבריאות אם פשעו בעצמם יבואו לידי חולי..."}}, כפי שמתים אף בנים קטנים [280].
המאירי חידש – והוא דעת יחיד בעניין זה [281] – שכל הרעיון שהעולם נידון בראש השנה ושלושה ספרים נפתחים בו – הוא מהשתדלות דרכי הדת, להיות לציבור בזה התעוררות מחודשת, אך מצד האמת, משפטי יושרו של הקב"ה אינם מוגבלים בזמן, וידיעתו סובבת ומקפת מאין זמן מוגבל, וספריו פתוחים תמיד, והפנקס פתוח והיד כותבת בכל עת, ואדם נידון בכל יום [282]. וזה מהשתדלות דרכי הדת להיות להם בזה הערה [התעוררות לענייני מוסר, וכן בלשון המאירי במקומות רבים 'דרך הערה אמרו'] מחודשת בזמן ידוע ובא כלל עניינו למצרף, והגבלת הזמן אמנם יהיה מצד עצמו [של האדם], לא לייחד ולהגביל הזמן במשפטי יושרו [של הקב"ה], כי הוא יתברך לא נסגרו ספריו לעולם עד שיפתחו בראש השנה}}. והוא אצלי אמרם אין ב"ד של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קדשו ב"ד של מטה את החודש, כבר התבאר זה על פי קצת מפרשים, ואצלי לפרש על זה הצד אמרם ע"ה בארבעה פרקים העולם נידון, והוא באור נכון}}. וכבר העיד וגילה האמת ר' יוסי ע"ה באמרו, אדם נדון בכל יום [שלא כדברי הגמרא ראש השנה טז ע"א, שאמרה על המשנה 'בארבעה פרקים העולם נידון' – 'מני מתניתין? לא רבי מאיר, ולא רבי יהודה, ולא רבי יוסי, ולא רבי נתן], ועל צד משל להיות המעשים ידועים, ומשל הספר בא מזה מאמר נכבד לר' עקיבא השלם במשנת חסידים, האריך בו על אופני התשובה, והיות ידיעתו ית' סובבת ומקפת מאין זמן מוגבל והוא אמרו, הכל נתון בערבון וגו', הפנקס פתוחה והיד כותבת וכו', והחכם השלם כיוון בזה המאמר להעיר האדם על ענייני עצמו והשתדלו בסבב לעצמו אופני שלמותו"}}.
ימי דין שונים
עריכהמלבד ראש השנה, נזכרו דינים נוספים:
אדם נידון מייד לאחר מותו [283].
מפורש בנביא שעתיד הקב"ה לדון את כל הגוים בעמק יהושפט [284], והוא יום הדין הגדול [285] והנורא [286]. רד"ק שם: "לפני יום המשפט, והוא יום השם הגדול והנורא"}}. מצודת דוד שם: "לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, הוא יום הגמול"}}. לגבי דין זה נחלקו האם הוא רק לאומות העולם [287] או גם לישראל [288]. נשמת חיים (לרבי מנשה בן ישראל), בהמשך דבריו שם (מאמר ראשון פרק יז): "ויותר נכון אצלי שכאן פירש הכתוב שהדין יהיה כולל לבני ישראל ואומות העולם"}}. יהיה יום דין כשיחיו המתים [289]. תוספות שם: "ליום הדין – כשיחיו המתים, כדמוכח קרא. ואף על פי שכבר נידונו אחר מיתתן בגן עדן או בגיהנם מפני הנפש, עדיין יהיה דין אחר אם יזכהו לחיי העולם הבא שהוא קיים לעולם, ויש שכבר קיבלו דינם בגיהנם ומתוך כך שמא יזכו"}}, ובפשטות הוא אותו הדין שבעמק יהושפט [290].
אם כן אפוא ישנם שלושה דינים: בראש השנה שבכל שנה, לאחר פרידת הנשמה מהגוף, יום הדין הגדול אחר שיחיו המתים [291]. וכן משמע מהריטב"א ראש השנה יז ע"א ד"ה לכך: "מוחלין לו לגמרי ג' עונות שחטא והם כאילו לא עשאם, ומרביעי ואילך הוא שחושבין לו. ואין זה הדין אלא בדין הראשון שלו אחר שהיה בר מצווה, הן בראש השנה כשדנין ענייני העולם, הן בשעת מיתתו כשדנין ענייני נפשו, הן ביום הדין הגדול והנורא"}}.
יש מבני הדור האחרון שביאר את הצורך בשלושת הדינים הללו. שבדין בראש השנה הרי מדובר בחיי האדם, ולכן יש התחשבות בהשפעת העונש על קרוביו, ולכן יש צורך בדין נוסף לאחר מותו, שאז עונשו יכול להיות שלם בלי שישפיע על קרוביו. ועדיין, בדינים אלה לא יכולה להיות התחשבות שלימה בהשפעת מעשיו על אחרים, בהם בניו תלמידיו והדורות הבאים אחריהם, ולכן יש צורך בדין נוסף בסיום המחזור העולמי של האנושות, לאחר גמר כל המעשים [292]. הבחינה השנייה של קביעת העונש הצודק השווה לכל מן הנמנע הוא אף בדין שמים. כי אם ישפטו באותו עונש אזי יגרם אי צדק בסבל משפחת האחד, ואם נתחשב בסבל המשפחה ונמעיט בעונש בעל המשפחה יראה אי צדק מבחינת מעשה החטא, שהרי שניהם עשו אותו מעשה חטא. וא"כ האיך יקבע משפט יושר צדק ואמת מוחלט. משום כך אמנם נקבע בדין שמים יום דין שני לאדם מלבד דינו בימי חייו בכל שנה בר"ה ויוה"כ שהוא משפט יחסי בהכרח כאמור לעיל, ידון האדם עם מותו דין מחודש מקיף וממצה על כל דרכיו בימי חייו. עתה אפשר למצות עימו את הדין ולקבוע עונשו לפי מעשיו, שהרי אחר מותו אינו קשור לשום גורם יחידי, הוא עם נשמתו, ואת עונשו ישא הוא עצמו..}}. אלא שעדיין לא מיצינו את משפט הצדק עד תומו... כי אף אם מעשה החטא ישווה בין אדם לאדם, בכל זאת יתכן הבדל גדול מבחינת השפעת מעשה החטא על אחרים, הם הם פירות המעשים כפירות שהם תוצאת העץ, כן השפעת החטא על הזולת הוא תוצאת החטא. והנה השפעת פירות המעשים אינם מוגבלת לתקופת חיי האדם, שהרי אפשר כי תוצאת מעשה חטא של אדם מפורסם שנעשה בפרהסיה ישפיע על הזולת אף זמן רב אחרי מותו, ויתכן גם כי השפעתו תימשך לדורות מאב לבנו ומרב לתלמידו, וא"כ לכל המעשים האלה יהי' חלק לחוטא הראשון והקולר יהי' תלוי מבחינה מסויימת בצווארו שהרי הוא שגרם לכל תגובת שרשרת זו..}}. מכאן שהכרח לקבוע קיום יום דין שלישי על האדם עם סיום המחזור העולמי של האנושות לאחר גמר כל המעשים בעולם עם פתיחת עידן חדש בעולם עידן אשר לא יחשבו עוד המעשים לבחינת שכר ועונש או אז אפשר יהי' למצות את מעשי האדם עד תומם על כל תוצאותיהם והשפעותיהם הנמהרות. אז ימוצה הדין עם האדם על מעשיו וייגזר עונשו הצודק לכל דקדוקיו, הוא הוא יום הדין הגדול והנורא המוזכר בדברי אחרון הנביאים מלאכי, והאריכו בו חז"ל עם סיום העוה"ז על פתחו של העוה"ב בגמר המחזור העולמי של עולם המעשים ותחילת עולם השכר"}}.
כתוב באגדה שבתלמוד, ששמואל התיירא מיום דין גם לאחר מותו [293]. האור החיים כתב שהתיירא מאותו יום הדין שבעמק יהושפט [294], והאברבנאל כתב שהתיירא מהדין שאדם נידון בהיפרד נפשו מגופו, בתוך שנים עשר חודש לקבורתו [295], ואם כן ישנו דין נוסף [296].
האברבנאל חידש שיום הדין בעמק יהושפט, אין כוונתו כלל למשפט, שהרי כל אדם כבר נשפט בשעת מיתתו, אלא כוונתו שיעשה ה' נקם בכל הגויים אשר הרעו לישראל ובמתים שיקיצו כדי שיקבלו עונשם לעיני החיים [297]. אבל אחרי בקשת המחילה מכבוד תורתם, אין רוחי נוחה בדבריהם ואין דעתי סובל דבר זה... כי כיוון שכבר בשעת המיתה נידון ונגזר אם לזכות אם לחובה... ולמה אם כן ייכנס באחרית הימים פעם אחרת בדין שלישי? ומלבד שהסבר לא תסבלהו, הנה עוד לא נמצא בכתוב ולא בדבריהם ז"ל דבר מורה עליו, לפי שמה שנאמר 'כי ידין ה' עמו' עניינו שינקום נקמתו מאויביו... ומזה המין הוא מה שניבא יואל 'וקיבצתי את כל הגויים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי שם עמהם...' ועניין היעוד הזה, שבזמן ביאת משיחנו יעשה ה' יתברך נקם בכל הגויים אשר הרעו לישראל וגם המתים יקיצו ויעורו משנתם כדי שיקבלו עונשם לעיני החיים"}}.
השאלות בימי הדין
עריכהמפורש באגדה שבתלמוד שבשעה שהאדם נכנס לדין שואלים אותו שש שאלות, ובראשם "נשאת ונתת באמונה" [298]. אמנם נחלקו הראשונים האם אכן זוהי השאלה הראשונה [299], או שקודמת לה שאלה האם עסק בתורה [300]. ויש מהראשונים שהביא בשם המדרש את השאלה "עסקת במעשה מרכבה" [301]. לפנינו לא נמצא כן במדרש קהלת, אלא במדרש משלי (שיובא לקמן) לגבי הדין בעמק יהושפט, שבו שואלים "צפית במרכבה"}}.
ובמדרש אחר יש נוסח שונה, ובו רק שתי שאלות: "כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים לפני" [302]. שאלות אלו ועוד שאלות נמצאות במדרש גם כשאלות ששואל מלאך המוות את האדם קודם שיוצאת נשמתו [303].
ביום הדין שעתיד הקב"ה לדון בעמק יהושפט, תלמידי חכמים נשאלים שאלות רבות על כל חלקי התורה [304]. בא מי שיש בידו תלמוד, הקדוש ברוך הוא אומר לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד, צפית במרכבה, צפית בגאווה שאין הנייה בעולמי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבים ועוסקים בתורה מציצין ומביטין ורואין והוגין המון התלמוד הזה, כיסא כבודי היאך הוא עומד, רגל הראשונה במה היא משמשת, שנייה במה היא משמשת (ג' במה היא משמשת, ד' במה היא משמשת), חשמל היאך הוא עומד, ובכמה פנים הוא מתהפך בשעה אחת, לאי זה רוח הוא משמש, הבקר היאך עומד, כמה פנים של זוהר נראין בין כתפיו, לאיזה רוח משמש (כרוב היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש). גדולה מכולם עיון כיסא הכבוד היאך הוא עומד, עגול הוא כמין מלבן, ומתוקן הוא, כמה גשרים יש בו, כמה הפסק בין גשר לגשר, וכשאני עובר באי זה גשר אני עובר, ובאי זה גשר האופנים עוברים, ובאי זה גשר הגלגלים עוברים. גדולה מכולם מציפורני ועד קודקודי, היאך אני עומד, כמה שיעור בפיסת ידי, וכמה שיעור אצבעות רגליי. גדולה מכולם כיסא כבודי היאך הוא עומד, לאי זה רוח הוא משמש, באחד בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשני בשבת לאיזה רוח הוא משמש, בשלישי בשבת לאיזה רוח הוא משמש, ברביעי בשבת, בחמישי בשבת, בששי בשבת, לאיזה רוח משמשין, וכי לא זהו הדרי, זהו גדולתי זה הדר יופיי שבניי מכירין את כבודי במידה הזאת, ועליו אמר דוד מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קנייניך. מכאן היה ר' ישמעאל אומר אשרי תלמיד חכם שהוא משמר תלמודו בידו, כדי שיהא לו פתחון פה להשיב ליום הדין לפני בוראו, לכך נאמר אורח לחיים שומר מוסר, אבל אם עזב תלמודו והניחו, משיגו בושה וכלימה ליום הדין לכך נאמר ועוזב תוכחת מתעה, אמר ר' בנאה שהקב"ה מרחיקו מלפניו"}}.
ובכלל , חז"ל המדרשים והפייטנים הרבו בתיאורים מוחשיים של הדין, כמו גם תיאורי העונשים, שאין כמותם על מנת לעורר בנו את היראה.
שכר ועונש בעולם הזה
עריכהבפסוקים רבים, בין בתורה [305]. ויקרא פרק כו: "אם בחוקתי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אתם. ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן פריו... ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצוות האלה. ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצוותי להפרכם את בריתי. אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עיניים ומדיבות נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו אויביכם..."}}. דברים יא יג־יז: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעובדו בכל לבבכם ובכל נפשכם. ונתתי מטר ארצכם בעיתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך. ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחוויתם להם. וחרה אף ה' בכם ועצר את השמיים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה אשר ה' נתן לכם"}}. דברים פרק כח: "והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו אשר אנכי מצווך היום ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ. ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי תשמע בקול ה' אלוקיך... והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור לעשות את כל מצוותיו וחוקותיו אשר אנוכי מצווך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך. ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה..."}} ובין בשאר ספרי התנ"ך [306]. תהלים לז כה: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם"}}, מפורש שגם בעולם הזה הצדיקים מקבלים שכר והרשעים נענשים. והוא מפינות האמונה [307].
וכן אמרו בתמיה, וכי חשוד הקב"ה לעשות דין בלא דין? [308]. וכבר תמה אברהם אבינו, השופט כל הארץ לא יעשה משפט [309]? ויש שאף הוכיח מסברה זו לגבי יסודות בענייני קיום העולם ושנות הגאולה, שלא יתכן שהקב"ה יעשה חלילה דין שאינו צודק [310]. והנה, לוא נחשוב כי היום ומחר תבוא גאולתנו הנצחית, הייתכן כי כנגד אלפי שנות גלותנו יצטמצם זמן הענקת גאולתנו אך ורק במשך שלוש מאות שנה? ועל כגון זה נאמר 'מי חשיד הקב"ה דעביד דינא בלא דינא?'"}}.
השיקול שבין הזכויות לעוונות [311] אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם, ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות [312]. אמנם בסוגיות שבהלכה הגדירו חז"ל את חומרת העבירה רק ע"פ העונש הקבוע לה, כגון מיתות בית דין השונות, כרת, מלקות.
בין העונשים המפורשים בתורה, גם כאלו המוגדרים על עבירות מסוימות – כרת ומיתה בידי שמיים. חז"ל הוסיפו שאף עונש דוגמת ארבע מיתות לא בטל [313].
ודאי שאין הקב"ה ותרן לעבור על כל הפשעים, וכל האומר כן יופקרו חייו וגופו, שגורם לבריות לחטוא [315]. רש"י שם: "ותרן – לעבור על כל פשעם. יותרו חייו – יופקרו חייו וגופו שמורה אל הבריות לחטוא"}}. ירושלמי שקלים פ"ה ה"א: "אמר רבי חנינא: מאן דאמר רחמנא וותרן – יתוותרון בני מעויי [מעיו], אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה"}}. ובפרט לגבי הצדיקים, הקב"ה מדקדק עמהם כחוט השערה [316]. ובדומה לזה בירושלמי שם (שקלים פ"ה ה"א)}}.
וכן אמרו, כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה [317].
וכן מצינו שתלו חז"ל עונשים נוראים בעבירות קלות־לכאורה, כגון [318] שסרקו את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל [319], עונש על כך שאילו היה משמש את רבי אליעזר היה לומד תורה הרבה [320]. רש"י שם ד"ה שלך קשה משלהן: "מפני שליבך פתוח כאולם, ואילו שימשתני היית למד תורה הרבה"}}. שרבי יהודה הנשיא התייסר באבן שבמקום קטנים עד שהיה זועק מכאבים, עונש על כך שאמר לעגל "לך, לכך נוצרת" [321]. שעל חזקיהו נגזר [322] למות ולא ולזכות לעולם הבא, משום שלא עסק בפריה ורביה, כיוון שראה ברוח הקודש שיצאו ממנו בנים שאינם הגונים [323].
וכן מצינו כבר במקרא, עונשים חמורים על עבירות קלות־לכאורה, כגון מי מריבה [324]. במדבר כ כד: "יאסף אהרן אל עמיו, כי לא יבוא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל, על אשר מריתם את פי למי מריבה"}}.
כרת ומיתה בידי שמיים
עריכהחיוב כרת ניתן על שלושים ושש עבירות [325]. ויש חיוב מיתה בידי שמיים.
חז"ל והראשונים הביאו דעות שונות בפירושיהם ובחילוק ביניהם: כרת מת בין חמישים לשישים שנה ומיתה בידי שמיים בשישים [326]. תוספות שבת כה ע"א: "כרת – שאינו מגיע לשישים שנה, שהוא מיתת כל אדם, כדמשמע בשילהי מ"ק..."}}, כרת מת קודם חמישים ומיתה בידי שמיים עד שישים [327]. תוספות שבת כה ע"א ד"ה כרת (שם): "ומיהו בירושל' קאמר דכרת אינו מגיע לחמישים... היינו שמת קודם חמישים, ומיתה האמורה בתורה דקאמר התם היינו שמת עד שישים"}}, כרת מת קודם שישים שנה ומיתה בידי שמיים אין לה זמן קבוע אלא שמת בשביל עוון זה [328], כרת הולך ערירי ומיתה בידי שמיים ימיו נקצרים [329], כרת נענש גם לאחר המוות ומיתה בידי שמיים כשמת נתכפר לו [330].
הרמב"ם הוסיף סברה לעונש הכרת, שהשכר הגדול ביותר הוא קיום הנפש עד אין סוף, ומי שבחר והתרגל בתענוגי הגוף, נכרת מאותה מעלה ויישאר חומר נכרת, שהעולם הבא אינו מושג בחושים הגופניים [331]. והרעה השלמה והנקמה הגדולה הוא שתיכרת הנפש ותאבד, ושלא תהיה חיה וקיימת, והוא הכרת הכתוב בתורה, כמו "הכרת תכרת הנפש ההיא". ואמרו ז"ל (סנהדרין סד, צ) 'הכרת בעולם הזה, תכרת בעולם הבא'. ונאמר 'והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים'}}. הנה כל מה שבחר והרגיל בתענוגי הגוף, ומאס באמת ואהב השקר, נכרת מאותה מעלה, ויישאר חומר נכרת}}. וכבר ביאר הנביא ע"ה שהעולם הבא אינו מושג בחושים הגופניים, וזהו שנאמר 'עין לא ראתה אלוקים זולתך'. ואמרו (ברכות לד) בפירוש זה: 'כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל העולם הבא עין לא ראתה אלוקים זולתך'".
).
צדיק ורע לו רשע וטוב לו
עריכהעם זאת, בכל הדורות דנו על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו [332]: בין במקראות [333]. חבקוק א יג: "למה תביט בוגדים, תחריש בבלע רשע צדיק ממנו"}}. תהלים עג יב: "הנה אלה רשעים ושלווי עולם השגו חיל"}}. קהלת ז טו: "את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו"}}. ועוד.), בין בחז"ל [334], בין בגאונים [335]. ואומר עוד: אבל שלוות הכופרים בעולם הזה וההארכה להם הרי היא על שישה סוגים..."}}, בין בראשונים [336]. תוספות כתובות ל ע"ב: "אבל קשה, דחזינן כמה עבריינים ועובדי עבודת כוכבים שמתים על מיטותם..."}}. ריטב"א כתובות ל ע"ב: "פירוש באותן שנוטלין דינם בעוה"ז, כי בוודאי יש כמה רוצחים ומשומדים שמתים בשלווה והשקט שנידונין בעולם הבא. וזה ברור"}}, בין באחרונים [337]. ואף ספר איוב כולו עוסק בשאלה זו. אכן שאלה זו הביאה רבים וגדולים לפקפק על האמת [338]. "העדר הסידור" בלשון המאירי פירושו חוסר הבנתנו בעניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, כמו שהביא בברכות ז ע"א (ומעין זה בעוד מקומות): "צריך אדם להיזהר שלא לפקפק ולהרהר אחר מידותיו ית' ממה שיראה לו העדר הסידור בין בני אדם בעניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שהכל במשפטי ישרו ית'"}} ואף להתרחק מן האמונה [339].
וכתב הרמב"ן שישנה חשיבות להעמיק בעניין זה, לדעת את דרכי מעשי האלוקים ואת יושר הדין כפי מה שידינו משגת [340]. אמנם המכתב מאליהו כתב שמי שאמונתו שלימה יודע כי לא לנו לבקר את משפטי ה' [341].
אכן הביאו על שאלה זו תירוצים רבים, ובראשם דברי חז"ל, שמדובר בצדיק שאינו גמור, שמריעים לו בעולם הזה לנקותו מעוונותיו, וברשע שאינו גמור, שמטיבים לו לשלם לו שכר מצוותיו בעולם הזה כדי לטורדו [342]. קידושין לט ע"ב: "כל שזכיותיו מרובין מעונותיו – מריעין לו [רש"י: בעוה"ז, לנקותו מעונותיו שיטול שכר שלם], ודומה כמי ששרף כל התורה כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת. וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו – מטיבין לו [רש"י: לשלם לו שכר מצוותיו בחייו כדי לטורדו], ודומה כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות אחת ממנה"}}. והקב"ה ממתין מליפרע ומליתן שכר [343]. סוטה ט ע"א: אמר רב המנונא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו"}}. ובוודאי שכאשר ניתנה רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיקים לרשעים [344], שהגמול מגיע בדרך טבעית ובאופן כללי [345]. שאילו היו סיבות המציאות חלקיות ופרטיות לכל איש מאנשיו ולכל פרט מפרטיו, היה זה התימה נופל, אבל סיבות המציאות אינם כן, כי כל עניינם בהשתלשלות סיבות גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. ובהיות הסיבות כלליות, היה צריך שישתנה טבע המציאות בשביל כל אחד ואחד, ולא רצה זה השם יתברך. ולכן אמר להם ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו. וזה עניין גם כן מסיר ספקות גדולות מדברים רבים מראים בלבול בהנהגה"}}. לאחריהם, הרס"ג [346]. ואומר עוד: אבל שלוות הכופרים בעולם הזה וההארכה להם הרי היא על שישה סוגים: [א] מהן מי שידוע לפני ה' שעתיד לשוב, והרי הוא מאריך לו כדי שישוב, כמו שמצאנוהו האריך למנשה עשרים ושתים שנה עד ששב שלשים ושלש שנים, ואף על פי שלא הייתה תשובתו שלמה}}. [ב] ומהן מי שהאריך לו כדי להוציא ממנו בן צדיק כמו שהאריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו, והאריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו}}. [ג] ומהם מי שמאריך לו כדי לשלם לו מעט הזכיות שעשה לפניו וכמו שבארנו}}. [ד] ומהם מי שמאריך לו כדי להינקם בו מבני אדם מושחתים יותר ממנו, כאומרו על אשור: בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי אצוונו לשלל שלל ולבז בז}}. [ה] ומהם מי שמאריך לו לבקשת צדיק לדבר שיש לו בו תועלת, כאומרו ללוט: הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה}}. [ו] ומהם מי שמאריך לו כדי לחזק עליו את העונש, כמו שהציל את פרעה מעשר מכות וטבעו בים, כאומרו: וניער פרעה וחילו בים סוף"}} וחובות הלבבות [347]. [ב] ויש שיהיה על דרך התמורה בעוה"ב, כמ"ש להיטבך באחריתך}}. [ג] ויש שיהיה להראות סבלו והסברתו הטובה בעבודת הבורא ית', כדי שילמדו בני אדם ממנו, כמו שידעת מענין איוב}}. [ד] ויש שיהיה לרֶשע אנשי דורו, ויבחנהו הבורא יתעלה בעוני ובריש ובחולאים להראות חסידותו ועבודתו לאלוקים מבלעדיהם, כמ"ש: אכן חולינו הוא נשא ומכאובינו סבלם}}. [ה] ויש שיהיה מפני שאיננו מקנא לאלוקים לקחת הדין מאנשי דורו, כמו שידעת מענין עלי ובניו, שאמר בהם הכתוב והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו וגו'}}. אבל טובות הא-ל יתברך על הרשע: [א] יש שתהיה בעבור טובה שקדמה לו, יגמלהו האלוקים עליה בעולם הזה, כמו שאמר: ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, ותרגמו בו הראשונים: ומשלם לשנאוהי זכוון דאינון עבדין קדמוהי בחייהון לאובדיהון}}. [ב] ויש שתהיה על דרך הפיקדון אצלו, עד שייתן לו הא-ל יתברך בן צדיק יהיה ראוי לה, כמו שאמר: יכין וצדיק ילבש, ואמר ולחוטא נתן עניין לאסף ולכנס לתת לטוב לפני האלוקים}}. [ג] ואפשר שתהיה הסיבה הגדולה שבסיבות מותו ורעתו, כמו שכתוב: עושר שמור לבעליו לרעתו}}. [ד] ואפשר שתהיה להאריך הבורא יתעלה לו, עד שישוב ויהיה ראוי לה, כמו שידעת מעניין מנשה}}. [ה] ויש שתהיה לחסד שקדם אביו והיה ראוי להטיב לבנו בעבורו, כמ"ש ליהוא בן נמשי: בני רבעים ישבו לך על כיסא ישראל, ואמר: מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, ואמר: נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם}}. [ו] ויש שתהיה לנסות אנשי התרמית והמצפונים הרעים, כשהם רואים זה ממהרים לסור מעבודת הבורא וחשים להתרצות אל אנשי הרשע וללמד ממעשיהם, ויתברר הנבר לאלוקים, ויראה הנאמן בעבודתו בסבלו עת ששולטין בו ומביישין אותו, ויקבל שכר מהבורא יתעלה על זה כמו שידעת מענין אליהו עם איזבל וירמיהו עם מלכי דורו"}} הוסיפו עוד תירוצים רבים.
המקובלים ביארו זאת ע"פ האמונה בגלגול נשמות, וכבר רמז על כך הרמב"ן [348]. וכבר באו דברי אליהוא סתומים מדברי חבריו כולם, ועניין פרושם סתום מאוד... אבל הוא מסודות התורה שנעלמו, לבד מן הזוכים להם לקבלה, והפירוש בהן אסור בכתב, והרמז אובד תועלת"}}. בדברי אליהוא (שמתחילים באיוב לב ו) נמצא הפסוק (איוב לג כט) "הן כל אלה יפעל א־ל פעמיים שלוש עם גבר", שהזוהר מפרשו בדרך גלגול נשמות (זוהר חדש, כרך א, פרשת כי תצא, דף צו ע"ב (תחילת מדרש הנעלם לפרשת כי תצא): "ובתר נכנסין פעם שנייה בגוף כדי לצרף אותו, ואם יצדק שוב אינו נכנס פעם אחרת, ואם לאו פעם שלישית, שנאמר (איוב לג כט) הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלוש עם גבר, ואם ח"ו לא יצדק באלו השלושה פעמים שוב אין לו תקנה וזהו הכרת תכרת")}}. וכן כתוב בשבחי האר"י [349]. וכן אמרו בשם האר"י שהרבבות שמסרו נפשם על קידוש השם במשך חמש מאות השנים שקדמו לו, הכל היה מנשמות שהיו בזמן בית המקדש הראשון, ועיקר התיקון היה על עבודה זרה שפרקו בה עול מאוד [350].
יש להעיר ולהזהיר בעניין זה, שהתולה מקרים של צדיק ורע לו בעוונותיו של הצדיק, עלול להיכשל בהוצאת לעז על אותו צדיק, וכבר היו מ חז"ל שהזהירו על כגון זה, שעתיד ליתן את הדין [351]. כיוצא בדבר אתה אומר: וייחר אף ה' בם וילך, מלמד שאף אהרן נצטרע, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך – התורה כסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק"}}. ועוד ביארו בעלי התוספות, שאע"פ שאין לחשוד חלילה בקב"ה שעושה דין בלא דין, אין בדבר זה כדי להתיר לחשוד בצדיק שמה שלקה בגופו או בממונו, הוא מפאת שחטא [352]. תוס' שם ד"ה דינא בלא דינא: "הרבה צדיקים יש שלוקין בגופם ובממונם, אלא הם היו יודעים שלא היה נותן שבישא לאריסיה, והיו רוצים לרמוז לו שלא יעשה עוד"}}.
וכבר הערנו [353] שלדעה שבחירת האדם יכולה להועיל לו להזיק גם למי שלא נתחייב בכך, מיושבים חלק ממקרי "צדיק ורע לו" [354], ושאלת חז"ל מצטמצמת למקרים רעים שנעשו באופן טבעי [355]. וכפי שהקב"ה מצטער על כל בחירה של אדם בחטא, ואעפ"כ מאפשר זאת}}. עם זאת, יש גבול שאינו תלוי בבחירת הרוע, והוא ההבטחה שלא יכלו ישראל, שעל כך נאמר "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם" (ויקרא כו מד)}}. היסוד שישנם פרטים שהקב"ה מצטער עליהם ואעפ"כ אינו מונעם, רמוז בכמה מן האגדות: א. "ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, ואלו הן: גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע (סוכה נב ע"ב)}}. ב. "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה', אמר רבי אלעזר: שלוש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי: אחת על ביטול תורה... תנו רבנן: שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור" (חגיגה ה ע"ב)}}. ג. "באותה שעה [של חורבן המקדש] היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות" (איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן כד), (לגבי יסוד הנמנעות הארכנו לעיל פרק לח)}}.
כמה ראשונים כתבו שמטבעם של החיים אשר על פני האדמה, שיש רע בקצתם, שאין דרך החכמה העליונה למנוע הרבה טוב בעבור מעט רע [356]. והחלק הראשון – הוא מנת בני אלוקים. והחלק השני – הם החיים אשר על פני האדמה. והשניים הנשארים – נעדרים, לא יתכן הימצאם, כי לא יעשה ה' אלוקים דבר כי אם טוב. כי הכל לעולם הוא טוב, וכן כתוב 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'. ואם היה שם רע – היה בקצהו, כי בעבור רע מעט אין בדרך החכמה העליונה למנוע טוב רב. ושורש הרע מחסרון המקבל"}}, ולעיתים קורה רע לצדיק כיוון שסופו להרוויח מכך [357]. וכבר ימצאו גם כן רעות לאדם לתכלית טוב, כאילו תאמר שהסכים איש אחד ללכת בשיירה או במלחמה עם אנשים אחרים, וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו מהלוך עמהם, ואחר מתו האנשים ההם בדרכם לסיבה מה, הנה הוא מבואר שהחולי אשר חל על האיש הוא היה דרך אל הצלתו מהמוות. ועל כן על כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, לפי מה שביארו רבותינו זכרונם לברכה"}}, ויש שאדם סובל מחמת מערכת הכוכבים אע"פ שאינו ראוי לעונש זה [358]. אור השם (ר' חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ג חלק א כלל ג פרק ג: "ולזה הכוונה במאמר האומר 'בני חי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא', ירצה [לומר] בזכותא לגמרי, ר״ל שלא יעבור זולתו, אלא 'במזלא תליא מילתא' כלומר בקצת. וזה כשתהיה המערכת מחייבת הטוב ההוא או הפכו, הרבה פעמים לא תסור הוראת המערכת בשביל הזכות או הפכו"}}, כפי שמשמע מפשט דברי התלמוד [359]. אמנם המאירי שם (ד"ה לעולם) כתב על כך: "ואל יחוש למה שאמרו כאן 'חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא', כי הוא מאמר יחיד, לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים"}}.
הרלב"ג חידש [360] שעיקר [361]. והשני מה שבא בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום מזכירת היות האדם נשפט על כל מעשיו, אם טוב ואם רע..}}. ונאמר כי מה שיסופק בספק הראשון על הנחתנו, מפני מה שיעדה התורה מהגעת העונשים הנפלאים בעצמות מאת השם יתברך על ישראל לפי מריים העצום, אין היתרו ממה שיקשה. וזה שאנחנו נאמר שאלו העניינים והעונשים יהיו על צד ההשגחה כדי שיסורו מדרכם הרע"}} העונש בעולם הזה אינו אלא הסתר פנים, דהיינו הסרת ההשגחה [362], וממילא האדם נופל אל מאורעות הטבע [363]. לפי זה גם ביאר שאין קושי ברשע וטוב לו, שגם כאשר הרשע נפל למאורעות הטבע, אפשר שהם יהיו טובים [364]. שם מאמר ד פרק ו: "שמה שיבוא להם מהסתר פנים והשכחה לאשר יעשו הפעולות המגונות, ומההשגחה בטובים, הוא לפי זאת ההנחה בלא ספק. וזה נמצא בהם הרבה, אמר בהסתר פנים והשכחה והסתרתי פני מהם והיה לאכול..}}. וכבר נמצא גם כן בתורה ובדברי הנביאים עליהם השלום שהעונש אשר יגיע לרעים יהיה מצד הסידור אשר מהמערכת. אמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, ר"ל בעת שתהיה מערכתם ברע יגיע להם עונש על מריים, וזה כי זה הרע יקרה להם בעבור הסתר פנים השם יתברך מהם, וסיבת זה ההסתר הוא מריים. ואמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם, וזה יורה כי בכאן עת מיוחד יגיע להם עונש בו..}}. כבר בארו לך שאין הגמול והעונש נמצאים באלו הטובות והרעות הגופיות, ולזה לא ימנע היותם הולכות בזולת סדר ויושר. ואמרו חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. ואין ספק שלא באו בזה המאמר לחלוק על התורה שייעדה במקומות רבים להגיע כמו אלו הטובות הגופיות ההולכים בדרכיה, אבל יאמרו שזה העניין נתלה בכללות במזל. ולזה אין ראוי שיסופק אם יגיע לרשעים כמו אלו הטובות, כי הם להם מצד המזל, לא מצד פעולותיהם הרעות..."}}.
ואחרי ככלות הכל, אין בידינו תשובה גמורה בעניין זה [365], ויש שכך עלה במחשבה לפני הקב"ה [366], ורשאי אדם לשים סוף מחשבתו כאן, שאין ההסברים מיישבים את כל המקרים [367], ודבר זה אין לו תשובה אלא לדעתו של א־ל דעות [368]. אעפ"כ, בהמשך דבריו שם רמז להסבר ע"פ הגלגולים}}.
אכן יש מן התנאים שאמר שאין שכר מצווה בעולם הזה כלל, אלא רק לעולם הבא [369]. וכן הוא לגבי העונשים [370].
ויש מי שחידש, שהשכר ועונש הגשמיים המבוארים בתורה ובחז"ל, לא נועדו אלא לסכלים לטף ולנשים, לתת לפתאים ערמה ולהביאם אל הטוב [371], הוא השארת הנפש לעדי עד לעולם הבא ליהנות מזיו השכינה [372]. ויהנה מזיו שכינה לעולם שכולו טוב וכלו ארוך. וזהו תכלית השכל ופעלו באדם לשומרו בעולם הזה, העת האפשר לפי טבעו, ולהשאיר נפשו לעדי עד}}. והתורה ומצוותיה, זהו העניין בעצמו המכוון בהם. ואחר שהיא ניתנה לכל חכם וסכל טף ונשים, הביא ההכרח להניח גמול ועונש גשמי מופתיי לתת לפתאים ערמה ולהביאם אל הטוב, על דרך אמרם ירושלמי (חגיגה פ"א ה"ז, ה ע"ב) 'מתוך שלא לשמה בא לשמה'. ובזה הדרך הולכים היעודים נתבארו בתורה בביאור או ברמז או יעודי חכמותנו [חכמינו] ז"ל"}}. שם פרק י עמוד 120: "אמנם רדת המטר והעצרו – אפשר היות זה מכת היעודים המוכרחים לכל נותן דת, כי בזה יתפעלו ההמון והגוי כולו, בזה ישמעון וייראו ולא יזידון עוד, כי במטר תלויים חיי בני אדם וכל בהמתם. ומעט רחוק היות זה מכת היעודים המחוייבים"}}. שם פרק י עמוד 136: "וידעתי שתמצא קצת דברים לא תוכל להם, ר"ל להמשיכם אל החיוב השכלי, רק הם איומים והפחדות לתועלת ההמון. ואמרם (פסחים נ ע"ב) 'העושה מלאכה בערב יום טוב אינו רואה סימן ברכה' ר"ל באותה מלאכה, ואמרם (ראש השנה יז ע"א) 'המטיל אימה יתירה על הצבור אינו רואה בן חכם לעצמו', שנאמר (איוב לז כד) 'לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב', וכן כל דומה לזה, ואמרם (שבת צז ע"א) 'החושד בכשרים לוקה בגופו', וסמכו לזה מה שקרה למרים..."}}. ובפרט לשיטה שהשכר ועונש לא נועדו לנקמה וגמול, אלא ליישר את האדם [373]. עוד חידש, שאפשר שיש לגמולים הגשמיים הסברים טבעיים [374]. שם עמודים 129-130: "מחויבי מיתה [בידי שמיים] הם... ואפשר שהחיים ביסורים בתכלית קראם הכתוב 'מיתה'... ואפשר היות היעודים גם כן נמשכים אל החיוב השכלי, כי מחויבי מיתה שזכרנו למעלה, הכוונה שישיגם עונש מופלג, כי יורו חטאים אלו בחוטא היותו מוטבע ונמשך לגודל התשוקה לקיבוץ הממון באי זה צד שיוכל... ומחויבי הכרת... אי אפשר בכל אלה לא ימות האדם החוטא קודם זמנו, כי הנמשך אל המשגל עד שבועל הנישה ובא על העריות שנזהר מהן, ישיגנו קיצור החיים, וכן הנמשך לזוללות עד שאוכל חלב ודם, לא יחוש לנפשו..."}}.
בעניין זה [375] יש מן הראשונים שכתב, שעיקר העניין להשלים בין הדעות הללו, שאף בעולם הזה יש שכר, אלא שהוא מתערב מסיבות שונות, ועיקרו לעולם הבא [376].
החורבנות, הגזירות, השואה
עריכהלגבי חורבן המשכן ובתי המקדש, תלו זאת חז"ל בעבירות שונות [377]. אם כי אפשר שאין כוונתן רק לעונש, אלא גם להרס החברה והמוסר והשתלטות היצרים שהביא גם באופן טבעי לחורבן.
לגבי גזירות ת"ח ת"ט, שנהרגו רבבות מישראל, אמרו מלמעלה לתוספות יום טוב שהוא בשביל שדיברו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות [378].
בדורות האחרונים נתעוררה שאלת צדיק ורע לו בייחוד לגבי השואה [379]. ונחלקו בעניין זה לדעות רבות [380]. עכ"פ, מריבוי הדעות, הן שם והן בענייננו, מוכח שאין מדובר ברוח הקודש של אמת יחידה ומוחלטת, אלא בסברות, וחד אמר הכי וחד אמר הכי}}.
הרב אביגדור מילר אמר שזהו עונש על כך שיהודים השליכו מעליהם את מורשת אבותיהם [381]. גדולי ישראל במבטם הזך והנכון ראו את המצב לאשורו. חלקים גדולים מהעם פרקו מעליהם עול תורה ומצוות"}}.
הרבי מסאטמר כתב שזהו עונש מר על שעברו על השבועה [382] של דחיקת הקץ [383].
הרב משה שניידר אמר שהצדיקים נענשו על שלא מיחו [384]. באחת מעצרות עדתינו זעק הראב"ד שליט"א: עוד מהדהד באוזניי דברי מורי ורבי הגאון הצדיק ר' משה שניידר זצ"ל, תלמיד חביב להחפץ חיים זי"ע, בשעה שבאמצע השואה רבבות צדיקים קדושי עליון נשים וטף הומתו בכבשני גז ואז, והוא אמר: 'הצדיקים נענשו כמו שהגמרא אומרת בגלל שלא מיחו, ונחשב להם כאילו הם עברו עבירות שאחרים עוברים, היות שלא מיחו'"}}.
בשם האדמו"ר מגור אמרו שהדבר בסיבת [385] דיבור בבתי כנסיות [386].
בשם החזון איש אמרו שזהו עונש על דברים נוראים בענייני בין אדם לחבירו [387].
הרב שך אמר על כך שבוודאי שהקב"ה ניהל חשבון ארוך ומדויק המשתרע על פני מאות שנים [388], ואם יהודי לא שלם באמונה זו, הוא כופר בעיקר [389]. ברור הוא שהתשובה ברורה עד למאוד. הקב"ה ניהל חשבון אחד לאחד, חשבון ארוך המשתרע על פני מאות שנים עד שהצטבר לחשבון של שישה מיליון יהודים וכך התרחשה השואה. כך צריך יהודי להאמין, ואם היהודי לא שלם באמונה זו, הוא כופר בעיקר"}}.
הרצי"ה קוק אמר שכיוון שהגיע הזמן שישראל ישובו לארצם, אך יהודים רבים התרגלו לטומאת הגלות וסירבו לעזוב אותה, לא היתה דרך אחרת אלא ניתוח אלוקי אכזרי [390]. רעיון דומה [391] כבר כתב היעב"ץ [392].
הרב יהודה ליאון אשכנזי אמר שהשגחת הקב"ה היתה רק בתקופת הגלות, אך כאשר תם הזמן המוקצב לגלות, השגחה זו אינה פועלת עוד, ובאים זמנים של הפקר [393]. אך כאשר תם הזמן המוקצב לגלות, השגחה זו אינה פועלת עוד, ובאים זמנים של הפקר..}}. שנטייה זו של ישראל לדבוק בגלות מביאה למצב לא טבעי, הפותח פתח להתפרצויות רשע שלא היו כמותן..}}. בזמנים אלה, יפעלו רק מנגנוניו הטבעיים של העולם"}}.
הרב משה הלוי סולובייצ'יק אמר [394] שהדבר נעשה לטובתם, שימותו בלא חטא, ולא יעלו לארץ וייטמעו בין הכופרים [395]. "וכן בעניין השואה, חושבים אנחנו שאילו היו עוזבים את מקומם היה יותר טוב בשבילם. אבל הגדולים יעצו מה שבאמת לטובה, שימותו בלי חטא במקום לעלות לארץ ישראל ולהיטמע בין החילונים רח"ל"}}.
הרבי מלובביץ' אמר שבתוך הרע והסבל טמון טוב רוחני ונשגב [396], והסבל שסבלו אותם קדושים זמני בלבד [397], לעומת חיי הנצח של הנשמה [398].
ובמקום אחר אמר שהשואה לא יכולה להיות בתור עונש על עוונות, שכן אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עוונות בדור ההוא [399] שיהיה בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה, אלא שכך עלה במחשבה לפני הקב"ה, והיא גזירה מלפניו [400]. ובנידון דידן, השמדת שישה מיליון יהודים באכזריות הכי גדולה ונוראה, שואה איומה שלא היתה ולא תהי' ר"ל דוגמתה במשך כל הדורות, לא יכולה להיות בתור עונש על עוונות, שכן אפילו השטן עצמו לא יוכל למצוא חשבון עוונות בדור ההוא שיהי' בו כדי להצדיק ח"ו עונש חמור כזה. אין לנו שום הסבר וביאור ע"פ חכמת התורה כלל וכלל על השואה, כי אם רק ידיעת העובדה ש'כך עלה במחשבה לפני ואשר גזירה היא מלפני', אף שבוודאי לא באופן של חפץ פנימיות הרצון ח"ו, כאמור בתורה 'שכינה מה אומרת קלני מראשי בו כי אם ש'ברגע קטן עזבתיך'. ובוודאי ובוודאי לא ההסבר דעונש על עוונות"}}. גם האדמו"ר מסלונים [401] כתב שאין ספק שעניין זה אינו בתחום יכולת תפיסתו השכלית של ילוד אשה [402], וחלילה לנו להרהר על מה עשה ה' ככה לדור הזה, ועלינו רק להאמין כי כך עלה במחשבתו הקדומה של ריבון העולמים [403]. וכן אמר הרב עמיטל, שאין בפינו תשובה לשאלת השואה [404].
ואחרי ככלות הכל, אין זה מוחלט שאסון השואה שונה במהותו מאסונות נוראים אחרים שאירעו לעמנו במהלך הדורות.
כללו של דבר, גדולי ישראל התאמצו להשתדל להבין מבחינה מוסרית את האופנים שבהם מנהיג הקב"ה את עולמו, למן אברהם אבינו שהקשה "האף תספה צדיק עם רשע [405]", ועם זאת יש שקיבלו את התשובה "שתוק, כך עלה במחשבה לפני [406]".
וצריך האדם להיזהר שלא לפקפק אחר מידותיו ית', שהכל במשפטי יושרו ית', ויש אחרי כל זה צדק גמור, והכל בצדק במשפט בחסד וברחמים [407], גם אם אופני המשפט נעלמים מאיתנו [408].
סיבת המיתה
עריכהמפשט דברי התלמוד משמע שאורך חייו של האדם תלוי במזל [409]. אמנם המאירי דחה דעה זו, וכתב שמיתה פתאומית וכד' היא בסיבת שכר ועונש מאיתו יתברך, אע"פ שאופני משפטו נעלמים מאיתנו [410]. ואל יחוש למה שאמרו כאן 'חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא', כי הוא מאמר יחיד, לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים"}}.
עוד נאמר בתלמוד [411], שיש מיתה בלא חטא [412]. אמנם גם את דעה זו דחה המאירי, וכתב שהכל מצד פעולות האדם [413].
ויש שכתבו שיש לכל אדם זמן קצוב לחייו שפוסקים לו בשעת לידתו, כפי שהארכנו לעיל [414].
ובדורות האחרונים יש שנקטו שהאדם מסיים את חייו כאשר הוא מסיים את תפקידו בעולם [415]. אמרי דעת (ר' אלחנן משה קונשטט) עמוד כט: "ועל כך השיבו רבי יחזקאל [אברמסקי] כדלקמן: ... ומובא בחז"ל שבאותו הלילה שרות נישאה לבועז מת בועז... ברגע שלקח את רות, קיים בועז את חובתו בהקמת מלכות בית דוד, ומילא את תפקידו בעולם"}}. ויש שנקטו שאם ידבר יותר מדאי וישלים את הקצבה שנקצבה לו לדבר בשעת בריאתו – ימות [416].
תפילה
עריכהמפורש במקרא במקומות רבים שהשם יתברך שומע תפילה ומושיע את המתפללים אליו, ובפרט ליראיו [417]. בראשית כה כא: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו"}}. תהלים קמה יט: "רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם"}}. וכן במקומות רבים נוספים}}. וודאי שיש להאמין שהשם יתברך שומע תפילת הצועקים לפניו [418]. מאירי בבא קמא פ ע"ב ד"ה אע"פ: "אף על פי שמשפטי האדם מצד תולדתו ומערכת מזלו מבא גדול בענייניו ובהצלחתו ובמקריו, עד שדלת הנועלת לא במהרה היא נפתחת, מ"מ אין בזה עיכוב מכל וכל, אלא הדבר מסור לתפלה ולמעשים ולעולם שערי תפלה או מעשים טובים לא ננעלו, אלא מגינין בעדו ומשנין עליו סדרי בראשית שלו, וזה דבר ראוי ומוכרח באמונה ובגדרי הדת וכבר בארנו העניין יפה בחבור התשובה"}}.
אמרו בתלמוד שמיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה [419], והיו מהאמוראים שהעידו שמצערים עצמם וצווחים ואינם נענים [420]. ואף אמרו שמה שאנו מתפללים על החולים ועל תלמידי החכמים הוא רק ע"פ חלק מהדעות [421]. רש"י שם: "אקצירי ואמריעי – מפרש במסכת נדרים (מט ע"ב): קצירי – חולים, מריעי – תלמידי חכמים שהן תשושי כח."}}, שלדעות אחרות, אילו כבר נקנסה עליו מיתה, לא תועיל התפילה [422]. ואעפ"כ פסק הרמב"ם שהיא מצוות עשה להתפלל [423].
הרמב"ם כתב שפשט לשון הפסוק, שהקב"ה עונה לצעקת העשוק או המתאנה מייד – נועדה למטרות חינוכיות [424]. ויש שתהא אותה הדעה הכרחית בסילוק עוול או הקניית מידה נעלה [אמונה הכרחית, דהיינו למטרות חינוכיות], כגון הדעה שהוא יתעלה יחרה אפו על עושה עוול, כמו שאמר 'וחרה אפי והרגתי' וגו', וכגון הדעה שהוא יתעלה עונה לצעקת העשוק או המתאנה מייד: 'והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני' [נראה שפירש 'כי יצעק' – כאשר יצעק]"}}. בהבנת דברי הרמב"ם "אמונות הכרחיות" נדון לקמן פרק פז}}. וכן הוסיף על החשיבות המעשית של התפילה, שלא תהיה עבודת מחשבה בלי מעשה כלל [425]. וכאשר שלח ה' את משה רבינו לעשותנו ממלכת כוהנים וגוי קדוש בידיעתו יתעלה, כמו שביאר ואמר אתה הראית לדעת וגו', וידעת היום והשבות אל לבבך וגו' ושנתייחד לעבודתו כמו שאמר ולעבדו בכל לבבכם, ואמר ועבדתם את ה' אלוקיכם, ואמר ואותו תעבודו}}. והיה הנוהג המפורסם בעולם כולו הרגיל אז, והעבודה הכללית אשר גדלנו עליה הייתה הקרבת מיני בעלי החיים באותן ההיכלות שמעמידים בהן הצורות, וההשתחוויה להן, והנחת הקטורת לפניהם. והחסידים והנזירים היו אז האנשים המיוחדים לעבודת אותן ההיכלות העשויות לכוכבים כמו שביארנו, לפיכך לא חייבה חוכמתו יתעלה וניהולו הגלוי בכל ברואיו, שיצווה אותנו בעזיבת כל מיני העבודות הללו ולהזניחם ולבטלם, לפי שזה היה אז מה שלא יתכן לקבלו לפי טבע האדם, שהוא נינוח תמיד במורגל}}. והיה נעשה זה אז, כמו אילו בא נביא בזמנים הללו, וקורא לעבודת ה', ואומר, הנה ה' ציווה אתכם שלא תתפללו לו ולא תצומו ולא תשוועו לפניו בעת צרה, אלא תהיה עבודתכם מחשבה בלי מעשה כלל"}}. ויש מהמקובלים שיצא בחריפות נגד הרמב"ם, משום שלדעתו, לשיטת המורה נבוכים, התפילות אינן מועילות מצד עצמן [426]. ואם נאמר כי דברים אלו היו המוניים ונכתבו בנבואות משום ההמון כדי שיראו ולא יצא העולם להפקר בדעתם... והכל ללמד דעת את העם – ביטלת כל התורה כולה ודעת הנביאים"}}.
בספר היחוד [427] כתב, שיש מלשון התפילה שהיא בבחינת "דיברה תורה כלשון בני אדם" וכדי שתתיישב דעת ההמון, כדי שלא תשתבש דעתם מכך שאינם יודעים עיקר הדברים ונמצא אין אדם שיתפלל [428]. [סעיף ד] ומה שאנו מתפללין וצועקין, לא להיותו יתברך משתנה מרצון לרצון, אלא כל תפילה ותפילה שאנו מתפללין, אנו מתירין מפסיק אחד בינינו ובינו..}}. [סעיף יא] ובדין זה הם כל מיני תפילות ותחנונים שאנו מתפללים לפניו תמיד יתברך, ואע"פ שהוא אינו משתנה, הרי הנשמה הולכת ומתקרבת... ונמצאו התפילות מקובלות והעוונות מחולין..}}. [סעיף יז] ומה שאנו סומכין הלשונות אליו יתברך, אע"פ שאינו משתנה, ואנו אומרים סלח לנו, והכל תלוי בנו – דיברה תורה כלשון בני אדם, שכל החוטא אצל חבירו מבקש ממנו סליחה, וכדי שיתיישב דעת כל ההמון אנו אומרים כל העניינים בלשון הקרוב והמובן כדי שלא תשבש דעתם בעוד שאינם יודעים עיקר הדברים, ונמצא דלת התפילה ננעלת, ואין אדם שיתפלל, לפיכך דיברה תורה כלשון בני אדם"}}.
האבן עזרא כתב שחוקי הטבע לא ישתנו ע"י אזהרת הנביא ותפילת הציבור, אלא שבעבור כן יסייע הקב"ה לציבור להינצל מפגעי הטבע, כגון שייתן בליבם ללכת למקום אחר שבו יינצלו [429]. ואתן לך משל חשוב, שהיתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת וישטוף אנשים או ימותו. ובא נביא והזהירם, שישובו אל השם בטרם בא יום רעתם. ושבו אליו בכל לבם. ובעבור שדבקו בו, נתן בליבם, שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל אל השם. והנה עשו כן. וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו, כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות, ושטף כל העיר. והנה לא סרה גזירת השם והוא הצילם}}. וחשוב, כי המשרתים [השולטים על הטבע] ירוצו כסוסים עוברים במסילה, ולא ירוצו להרע או להיטיב, רק ככה דרכם. וחשוב כי במסילה איש עיוור לא ידע מנהג הסוסים מתי הולכין אל ימין או לשמאל, והוא נשען על פיקח שידע סורם. והנה הוא ישמרנו, כי ברוצם בצד זה יוליך העיוור לצד האחר, ומרוצת הסוס לא תשתנה, והעיוור ימלט"}}.
ובדרך זו כתב אף המעשה ניסים, שהתפילה וההשגחה יכולות להועיל לאדם רק להכיר מראש את הצרה ולהיזהר ממנה, אך לא יוכלו להועיל לאחר שכבר נכנס לצרה [430].
עוד חידש המעשה ניסים ונתן טעמים טבעיים להצלחתה של התפילה [431]: התפילה גורמת לשפלות וענווה שמועילות להינצל מרעות רבות [432], היא מחזקת את כוחות הנפש וכך מועילה להירפא [433], היא מחזקת את הכוח השכלי ובכך מועילה לאדם למצוא דרך הצלה [434], היא מחזקת את הביטחון והתקווה ומסייעת להילחם בחוזקה [435], ויש שאדם במדרגה גבוהה זוכה שנפשו חשה מה עתיד לקרות בקרוב ומתעורר להתפלל על כך [436]. עד שיזדמן כאשר יתפלל שהשמיים יתנו רביבים, ואל החולה רפואה קרובה לבוא, עד שאם היה נביא זה המתפלל יודיע וינבא העתיד ההוא, וכן זה המתפלל לטוב דמיונו ושיערו יעירהו כח המתעורר לבקש על יד זה העתיד היותו כי העניין יישירהו אל הכוונה, וכל שכן בהפעלות דמיונו ורעיונו בדברי התפילה יעזרהו וידמה מה שעתיד להיות. ואם תקובל עתירתו ואם יגיע ויראה מבוקשו אם לא"}}. כללו של דבר, התפילה היא התפעלות למתפלל, לא לא־ל [437]. וע"פ דרכו אף אנו יכולים לומר שהתפילה ממקדת את האדם בשאיפות שבאמת חשובות לו ומסייעת לו להשקיע את כוחותיו והשתדלויותיו במטרות אלו ולהבחין ביניהן לבין שאר טרדותיו.
יש מהראשונים שחידש וכתב שאין ראוי להתפלל על יסורין הבאים עליו ולמלאות את שאלתו ולהפיק את רצונו בעולם הזה, אלא להתפלל למחילה וכפרה על פשעיו ועוונותיו אחרי שובו מהם [438]. ואם הוא מתפלל תפילה ותחנונים לדרוש מחילה וכפרה על פשעיו ועוונותיו אחרי שובו מהן ונחמתו עליהם, יש לו להאריך בתפילה ולשפוך תחינה, ואין זה דומה למתפלל למלאות את שאלתו ולהפיק את רצונו בעולם הזה"}}.
לגבי מטרתה של התפילה, יש שכתב שעיקרה אינו ההצלה מן הדאגות והצרות, אלא התקרבות הלב והשתפכות הנפש לה' [439]. כי באמת התפילה בעצמה, התקרבות הלב והשתפכות הנפש לד' בתפילה, זו היא העיקר אשר בתפילה. וראה נא במדרש עוד יותר, לא בלבד שאין התפילה מסובבת מן הדאגות והצרות, רק שלפעמים את הדאגות שולח ד' כדי שנתפלל אליו ית'. איתא בשמות רבה (פ"א), אמר ריב"ל למה הדבר דומה, למלך שהי' בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו בבקשה ממך הצילני מייד הלסטים, שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאישה, הי' רוצה שתדבר עמו ולא היתה רוצה, מה עשה המלך, גירה בה הלסטים כדי שתצעק וישמע המלך, עכ"ל הק'"}}.
אמנם יש מספרי הדרשות בדורות האחרונים שכתבו ש"תפילה לא שבה ריקם", ואפשר שהסתמכו על דברי התלמוד [440], או שהבינו כך [441] ממדרש [442], אך הדבר נסתר מדברי התלמוד שהבאנו לעיל, ואף מלשון תפילתנו "מלפניך מלכנו ריקם אל תשיבנו" מוכח שתיתכן אפשרות כזו.
העולה מכל זה, שאף אם לא נמצאו ראיות להשפעתן הרוחנית של תפילות בדורנו, לא ניבהל מכך.
הסברים טבעיים לבריאה
עריכהבדורות האחרונים [443]. לגבי תורת ההתפתחות: בשנת 1844, פרסום הספר "שרידים מן ההיסטוריה הטבעית של הבריאה" בישר את תורת ההתפתחות. לאחר מכן, בשנת 1859, תורה זו גובשה באופן מדויק יותר ע"י דרווין בספרו "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית, או השתמרותם של גזעים מועדפים במאבק לחיים" ("מוצא המינים"), שהעלה גם את האפשרות של מוצא החיים. מאז נוספו לתורת ההתפתחות ראיות ואף הסברים מדויקים יותר}} אנשי המדע הסבירו את הבריאה בדרכים טבעיות. בין לגבי יצירת היקום [444], בין לגבי מוצא החיים [445] ובין לגבי התפתחות החיים [446]. ב. ברירה טבעית – הגורמת לכך שבמשך הזמן יישרדו רק המוטציות המוצלחות יותר בהתאמתן לסביבתן}}. ג. תורשה – הגורמת לכך שהתכונות של המוטציות המוצלחות עוברות אל הדור הבא}}. ע"פ תיאוריה זו, מקובל להעריך את גילו של האדם הנבון המודרני, דהיינו הזהה מבחינה אנטומית לבני אדם בני ימינו (ומכונה: "הומו סַפִּיֵינְס מודרני אנטומית"), בכ־200,000 שנה}}.
יש מגדולי ופוסקי הדור האחרון שכתבו שהמאמין שהעולם קיים כמה מיליוני שנים הוא כופר [447]. תשובות והנהגות (הרב משה שטרנבוך) ח"א סי' תקסט ד"ה וראוי: "מה שלומדים... דברי הבל שהעולם עומד מיליוני שנים... שדברי הבל אלו הם כפירה וסכלות ואין זה אלא פרי דמיונם ותעלוליהם, ורק מי שאצלו אדם ובהמה שווין, שמתנהג כפי תאוותו כבהמה, יכול לקבל תורתם שבני אדם צאצאי בהמה הם"}}, ומהם מי שאף הדגיש "כופר בעיקר לדברי הכל" [448]. כמו כן כתבו שאין לגייר את מי שמאמין כך [449]. התועלת החינוכית שבדעה זו מובנת.
אמנם רבים בדורות האחרונים קיבלו, או על כל פנים לא דחו, את הרעיון שהעולם קיים תקופה ארוכה, ואף את תורת ההתפתחות.
להבנת דעה זו נקדים שאין פרשייה בתורה שחז"ל הדגישו שהיא טומנת סודות, כמו מעשה בראשית [450]. גמרא חגיגה יא ע"ב: "ולא במעשה בראשית בשנים, מנא הני מילי? דתנו רבנן: כי שאל נא לימים ראשנים – יחיד שואל ואין שנים שואלין. יכול ישאל אדם קודם שנברא העולם? תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלוקים אדם על הארץ"}}. מדרש הגדול בראשית פרק א פסוק א סוף ד"ה תנן התם אין דורשין: "להגיד כוח סוד מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב ואמר 'בראשית ברא אלוקים'"}}. רמב"ן בראשית א א: "שמעשה בראשית סוד עמוק אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו... והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים... כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים"}}.
יצירת העולם
עריכהאפילו לגבי יצירת העולם יש מאיין, כתבו הכוזרי והרמב"ם שאילו היתה הוכחה לכך שהיה חומר גולמי קדמון ועולמות קודמים, אמונה זו לא היתה סותרת את יסודי התורה ולא היתה פגם באמונה [451]. מורה נבוכים ח"ב פרק כה: "אם יאמין הקדמות על הדעת השני אשר ביארנוהו [לעיל ח"ב פרק יג ד"ה וההשקפה השנייה: "שיש שם חומר מסוים מצוי קדמון כקדמות הא־לוה, אינו נמצא בלעדיו, וגם הוא אינו נמצא בלעדיו"] והוא דעת אפלטון, והוא שהשמיים ג"כ הווים נפסדים, הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תימשך אחריו הכזבת האותות, אבל העברתם [אלא אפשרותם], ואפשר שיפורשו הכתובים עליו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובי התורה וזולתם שאפשר להיתלות בהם וגם יהיו לראיה, אבל אין הכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת [הוכחה], אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו"}}, שאין מהכרח התורה להאמין החידוש יש מאיין [452]. גם הרמב"ם הזכיר זאת באגרותיו (סוף האגרת אל הרב חסדאי הלוי): "וגם אפל"טון מודה בדבר זה, והוא מודה כי העולם חדש, אך סובר שיש שם גולם מצוי, ואנו אומרים שלא היה שם לא גולם ולא צורה אבל הכל התחיל וברא השם ית' יש מאיין. אף על פי שמצאתי בדברי הגדה דברים אחרים כדברי רבי אליעזר הגדול על השמים והארץ, מכל מקום הסברא שנתועדו בה כל ישראל זו היא שהכל היה אין והתחיל ועשאו יש והרבה מדרשות ושאלות בבראשית רבה מוכיחות על ככה"}}, ולא דקדק הכתוב לומר "בראשית ברא אלוקים מאיין את השמיים ואת הארץ" [453]. ולזה לא דקדק הכתוב לומר 'בראשית ברא אלוקים מאיין את השמיים ואת הארץ', כי לא הקפיד רק בשיוודע לכל שהוא ית' חדשם והמציאם להעמידם על זה התוכן שהן בו, כי העושם יכול להחזירם תוהו ובוהו כאשר בתחילה"}}. הרמב"ם אף ביאר שלצורך כך היה אפשר לפרש את פסוקי הבריאה באופנים אחרים, כפי שאנו מפרשים פסוקים שמשתמעת מפשוטן הגשמת האלוקים חלילה [454]. אמנם בספר נשמת חיים (לרבי מנשה בן ישראל, מאמר שלישי פרק יב ד"ה אכן) חלק עליו בחריפות: "הנך רואה איך חלק [הרמב"ם] כבוד למופת בלבד, ואיך אם קדמות העולם תתבאר במופת היה מעקם לנו את הכתובים כאשר עשה במקומות המורים ההגשמה. וזה לא יתכן באשר אינו מן הראוי לשעבד התורה למופת אריסטו נכון למועדי רגל, ושהשפחה תירש גבירתה"}}, ואפילו בפירוש רחוק [455]. ואכן היו מעטים מהראשונים שכתבו שהקב"ה ברא את העולם מחומר קדמון, ולא יש מאיין, מחמת הבנתם שמסברה מן הנמנע שיברא הקב"ה דבר מלא־דבר [456]. והוא על דעת אפלטון האומר כי שווא הוא שהמציא הבורא דבר מלא־דבר. כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה. כן הבורא יתברך צייר מן החומר שמיים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה}}. ואין קוצר בחיק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא־דבר. כמו שאין קוצר ביכולתו כשלא ימציא דברים הנמנעים, שיברא מרובע שיהא אלכסונו שווה לצלעו ולקבץ שני הפכים ברגע אחד. וכמו שאין זה קוצר ביכולתו כך אין קוצר אם לא יאציל דבר מלא־דבר כי זה בכלל הנמנעים כולם}}. ועל זה אמר שלמה בחכמתו הברה ובמחשבתו הנכונה ברוח הקודש..."}}. ב. מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ו חלק ב פרק א: "שלא יחויב מצד הפינות התוריות שיהיה העולם הווה יש מאיין. וזה שאנחנו נמצא בכל הנפלאות שהם ידיו יש מיש, כהתהוות מהמים דם ומהעפר כינים ומהמטה נחש... ובכלל הנה התורה איננה נימוס מוכרח שתכריחנו להאמין דברים בלתי צודקים"}}. ג. "המאמר בביאור ההתחלה החומרית לרבי שם טוב בן יוסף אבן שם טוב" (ממפרשי המורה נבוכים, בסוף תקופת הראשונים) פרק ז (הובא בנספח לספר "סתירה והסתרה בהגות היהודית בימי הביניים"): "ואחר שהתיישב זה, נרצה לבאר כי החומר הראשון בלתי הווה [לא נוצר בשלב מסוים] ולא נפסד בעצם. וזה יתבאר משלושה פנים..."}}.
אפילו לגבי חידוש העולם, שראשונים רבים חשבוהו לעיקר [457]. רמב"ן בראשית א א ד"ה ויש: "כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלוקים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל"}}. דרשות ר"י אבן שועיב תחילת פרשת בראשית: "הזכיר בו כל מעשה בראשית המורה על חידוש העולם, כי הוא יסוד ופינה גדולה בתורתנו, והמאמין בו מאמין בכל הנפלאות והניסים ובתחיית המתים. וכמו שהביא ראיה אותו חכם מאומתנו לאותו מין שלא היה מאמין [ב]תחיית המתים, אמר לו מאי דלא הוי הוי, מאי דהוי לא כל שכן. ובעבור כי חידוש העולם הוא צורך גדול ועיקר גדול באמונה..."}}, יש מהם שכתב שאינו עיקר, והדגיש שהמאמין בקדמות העולם אינו כופר בתורה חלילה ולא בעיקריה [458].
גם מדברי חז"ל משמע שהעולם לא נוצר כולו ברגע אחד, אלא בתהליך [459]. חגיגה יב ע"א: "ואמר רב יהודה אמר רב: בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי, עד שגער בו הקדוש ברוך הוא והעמידו"}}. עוד אמרו במדרש, שהיה סדר זמנים קודם למעשה בראשית [460], שאין התורה מכרחת להאמין שהזמן מחודש [461].
קיום העולם מיליוני שנים מוכח בהחלט, שכן ניתן לראות בעין אוספי־כוכבים שאורם המגיע אלינו יצא מהם לפני מיליוני שנים [462]. והאומר שהעולם נברא מאוחר יותר יחד עם קרני אור אלה בדרכן אלינו [463], הדעת מסרבת לקבל את דבריו [464], ונכנס בחמור ממה שנשמר ממנו [465]. וחלילה שתבוא התורה במה שידחה ראיה או מופת [466]. כוזרי מאמר א אות פט: "חלילה לא־ל מן השקר, ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר"}}, ולא תכריח התורה להאמין בדבר כזה [467].
יצירת האדם
עריכהכתוב במדרש שבתחילה היה לאדם זנב כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו [468]. נזר הקודש על הבראשית רבה שם: "היה לו תחילה גם עוקץ־זנב כחיה"}}. מדרש זה הובא בקשר לנושא האבולוציה בספר "דרכה של תורה" (הרב נחום אליעזר רבינוביץ עמוד 150)}}.
יש מהראשונים שפירש ש"האדם" הנזכר בפרשת בראשית אינו אדם הראשון הפרטי, אלא שם המין [469].
הספורנו [470] ביאר שהאדם לא נוצר ישירות מן האדמה, אלא היה שלב נוסף שבו הוא היה בגדר חיה בלתי מדברת, ורק לאחר מכן נברא בצלם ובדמות [471]. ספורנו בראשית ב ז: "ויהי האדם לנפש חיה. היה עם כל זה 'חיה' בלבד, בלתי מדברת, עד שנברא בצלם ודמות"}}. רבי גדליה נדל, שיובא לקמן, הדגיש את דברי הספורנו הללו}}. בשו"ת הרי"ף (דף יט ע"א) ישנו רעיון דומה – שהאדם היה בתחילה כאחד הבהמות – אך שם מדובר בשעות הראשונות ליצירתו: "[שעה] שנייה נברא נ"ל בסוף שנייה, ושלמה ברייתו, ונעשה גולם והיתה בו רוח חיים כאחד הבהמות, כדכתיב 'ועיר פרא אדם יולד'... רביעית נזרקה בו נשמה – ושמא על הנשמה החכמה ק"א [קא אמר], אבל חיות היה בו תכף שנעשה גולם"}}.
בעל התפארת ישראל על המשנה [472] ביאר [473] שהפסוק "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" מתייחס לתקופה קדומה, אחריה אירעו אירועים שונים שאין להם חשיבות עבורנו, ורק לאחר מכן נברא עולם החי כפי שאנו מכירים אותו. כך הסביר את הימצאותם של ממותות, דינוזאורים, ויצורים הקרובים לאדם [474].
הרש"ר הירש כתב שאמנם תורת ההתפתחות לעת־עתה [475] אינה אלא השערה שאינה מוכחת, אך אם ביום מן הימים היא תהיה יותר מהשערה, היא אינה סותרת את יסודות הדת, ונבאר שחכמת הבורא הוציאה מתוך הערבוביה את כל שפע בעלי החיים למיניהם. והוסיף שחז"ל מעולם לא הגדירו את סדרי בריאת העולם כעיקרי האמונה, אלא רק את היסוד שכל ראשית מאת ה' [476]. ואולם אם השקפה זאת תהיה ביום מן הימים יותר מהשערה, לא תקרא אותנו היהדות ליראת כבוד מפני החיה שהיא שריד משוער של נציגי צורת האב ההיא – כביכול אבי אבות אבותינו הנכבד. להפך, היהדות תלמד את בניה להעריץ מתוך הרגשה עמוקה יותר את האחד ויחיד, באשר לחוכמת הבורא ויכולתו האין סופית הספיקה יצירת נבט אחד חדל צורה ומתן חוק של "התאמה ותורשה", כדי להוציא מתוך הערבוביה לכאורה נטולת סדר וחוק, אבל באמת כפופה לחוק וסדר – את כל שפע בעלי החיים למיניהם, הנבדלים כל כך זה מזה והקבועים כל כך בצורותיהם השונות..}}. אפילו מאות האלפים ומיליוני השנים אשר מדע הגיאולוגיה מפזר ביד נדיבה לא היו מבהילות את היהדות, לו גם היו יותר מהשערות..}}. חז"ל מזכירים עולמות שקדמו לבריאת עולם זה ושקעו אשר בראם הקב"ה והחריבם עד שהוציא לאור את העולם הזה בדמותו ובסדריו. אבל מעולם לא העלו קבלת דעות אלו את דחייתן לדרגת עיקרי אמונה. כל תיאוריה הייתה כשירה בעיניהם אם לא פגעה ביסוד היסודות: כל ראשית מאת ה'"}}.
הראי"ה קוק כתב שתורת ההתפתחות אינה סותרת את האמונה [477]. דעת האלוקים בנויה רק על ידיעת האחדות. כשאנו רואים היצירה הגדולה שהיא ערוכה בסדרי חכמה, והליכות החיים בגופם וברוחם ושכלם, שהכל נערך במערכה אחת, הרינו מכירים את הרוח הגדול שיש כאן שמחיה הכל ונותן מקום לכל}}. ואם דרכי החכמה מחייבים שיהיה הדבר בא על ידי התפתחות של רבבות רבבה שנים, עוד עלינו להתפלא ביותר מה רב ונשגב הוא החי עולמים, שכאיין וכרגע נחשבו רבבות שנים שפועלות בלא הרף להפיק איזו תכלית רצויה"}} או את פסוקי מעשה בראשית [478]. אם יאמר הטוען שכיון שנתפתח למשל חומר הכדור במשך רבבות שנים, אם כן אינו רואה כאן יד ד'. ועוד יטעון: האורך הזה למה, ולמה לא יצאה הבריאה ברגע אחד אל הפועל. על זה נשיב לו בטעם ודעת, שדרכי ההתפתחות וההליכה של הדרגה בסדר המציאות לא הרחיקו אותנו מעולם מדעת את האלוקים, כי אם קרבנו אליו באהבה ורוממות נפש. שהרי אנו רואים דרכי הסיבות והמסובבים לעינינו מעשים בכל יום, ומכל מקום כיון שאנו רואים שעושים מעשיהם בסדר נפלא, בחכמה רבה וחסד ורחמים גדולים, אנו מכירים את הפועל המחיה את הכל שהוא אלוקים חיים, שלו עצה ותושיה, חסד ורחמים. מה בין התפתחות כדורי הכוכבים והעולמות לפי גודלם ברבבות שנים, להתפתחות העובר במעי אימו במשך ירחים, ובכל זאת אנו מכירים כי 'נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד... אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו'"}}, שאין מן הנמנע לפרש שפרשת "אלה תולדות השמיים והארץ" מקפלת בקרבה מיליוני שנים [479]. שמונה קבצים לראי"ה קוק קובץ א תקצ"ד: "אין מעצור לפרש פרשת אלה תולדות השמים והארץ, שהיא מקפלת בקרבה עולמים של שנות מיליונים, עד שבא אדם לידי קצת הכרה שהוא נבדל כבר מכל בעה"ח, וע"י איזה חזיון נדמה לו שצריך הוא לקבע חיי משפחה בקביעות ואצילות רוח, ע"י יחוד אישה שתתקשר אליו יותר מאביו ואימו, בעלי המשפחה הטבעיים. התרדמה תוכל להיות חזיונית, וגם היא תקפל איזה תקופה, עד בישול הרעיון של עצם מעצמי ובשר מבשרי"}}, ואפשר שהפסוקים באו לתאר את הדברים כפי שהיה מקובל בזמנם [480]. כי אפילו אם נאמר שהנבואה לקחה ללימודיה [לשון הפסוקים במעשה בראשית] את חזיון היצירה כפי המפורסם אז להיות ליסוד לציור הכללי של יחשׂ הבורא לבריאה, כדי שיכיר האדם את קונו ועל פיו מיוסד יום השבת כפי אותו הציור שהיה אז – שוודאי גם איכות הציורים המוסכמים המה גם כן יש להם ערך בסדרי הבריאה ודרכי ההתפתחות האנושית שמהחכמה הכללית האלוקית נערכו לפי מידותיהם וחילופי זמניהם – אין בכך שום הפסד}}. וקל וחומר שהננו רואים שיש יכולת לפרנס את כל דבריה של תורה גם על פי עומק המסקנה של הדרישות האחרונות על כל פנים, אין שום מעצור מדרך אמונה שלמה לפני כל הרחבה מדעית באמת"}}, בדומה להערת הרמב"ם לגבי המים שמעל הרקיע [481]. ואם יתפרש כפי עניינו ומה שהכוונה בו, יהיה יותר נעלם, כי חיובי שיהא מן הסודות הכמוסים כדי שלא ידעוהו ההמון, ודבר שהוא כן היאך אפשר לומר בו 'כי טוב', כי אין עניין טוב אלא שתועלתו גלויה וניכרת במציאות הנמצא הזה וקיומו לעולם, אבל הדבר שעניינו נעלם ואשר פשוטו בלתי מצוי כך, איזו תועלת גלויה לבני אדם יש בו כדי לומר בו כי טוב"}}. והוסיף שתורת ההתפתחות מתאימה לסודות הקבלה יותר מכל התפיסות האחרות [482], ובעומקה היא המקור העמוק ביותר ליסוד ההשגחה [483]. ובכלל כתב שכאשר באה דעה לסתור איזה דבר מן התורה, איננו צריכים לסתור אותה בתחילה, אלא להתרומם על ידה [484]. ויחסינו לתורת ההתפתחות בימינו צריך להיות בדרכו של הרמב"ם ביחסו לדעות היוונים [485]. כשהיתה היהדות צריכה לעמוד על נפשה לשאת את דגל היסוד האלוקי בידה, ונפגשה בהתיאוריה היוונית של קדמות העולם, הצליח הרמב"ם ז"ל בזה מאוד, לא רק בפנותו את הדרך לתן מקום להדגל האלוקי להינשא על יסוד החידוש לבדו, כי אם גם בזה שהשתמש בכח האויב, ודיבר בבטחה ע"ד השאלה האלוקית גם ובייחוד על פי דרכי המחקר של הקדמות, ואחר כך הגיעו התוצאות להיות מפיקות נוגה על הדרך הכבושה של החידוש, באומץ כפול מלא גבורה וחיים}}. יחס תורת ההתפתחות בכל מילואיה, אל היהדות וכל עיקריה, בימינו, דומה הוא לאותה ההתנגשות הישנה של ה'קדמות' עם היהדות בימי הפולמוס היוני הרוחני. ובזה הננו צריכים לדרוך באמץ לב במסילתו המדעית של הרמב"ם, אעפ"י שנשתנו עלינו סדרי הזמנים והליכות ההכרות"}}.
ורבי גדליה נדל ביאר שבריאת האדם בצלם אלוקים היא השלב האחרון של תהליך ארוך, שראשיתו בבעל חיים לא־שכלי שהלך והתקדם באופן הדרגתי עד שניתנו לו השכל והצורה האנושיים המוכרים לנו [486]. עם ההכרה ברצון האלוקי הפועל בטבע באמצעות המלאכים – אין לנו שום צורך לשלול את תיאור המאורעות כפי שהחקירה המדעית מציגה אותם..}}. האדם שעליו נאמר "נעשה אדם בצלמנו" הוא שלב אחרון של התקדמות הדרגתית"}}. בתורתו של רבי גדליה עמוד קה: "היו הרבה אישים ממין האדם לפני איש זה שהתורה קוראה לו גם בשם הפרטי "אדם", ושחז"ל קוראים לו 'אדם הראשון'... אבל אלה [אדם וחווה] היו חשובים, ועליהם יש עניין לתורה לספר"}}.
יש שכתב שאמנם על פי הממצאים היו יצורים הדומים לאדם לפני הרבה יותר מששת אלפים שנה, אלא שלפני כששת אלפים שנה אנו מוצאים קפיצה אדירה של תופעות רבות שצצו בבת אחת [487], באזור ארם נהריים [488]: תרבות עירונית, בניינים, אומנות, דתות ברורות, תחילת הכתב, שליטים ונשלטים, אדונים ועבדים, רבדים חברתיים שונים, עשרות מקצועות, התמיינות פנימית בחברה, שליטה בשטח גדול. תרבות זו אינה דומה אפילו במעט לכל מה שקדם לה, והיא המגדירה את האדם שאלוקים בראו בצלמו ונפח באפיו נשמת חיים [489].
על כל פנים, לצד שתורת ההתפתחות נכונה, אם כן אפוא הרי היא בכלל "כל מה שביכולת האדם לדעת מכל הנמצאים בכללותן", שלדברי המורה נבוכים, ידיעתה היא השלמות האחרונה [490]. ודע כי שתי המטרות הללו, האחת בלי ספק גדולה בחשיבותה, והיא תיקון הנפש, כלומר מתן ההשקפות הנכונות, והשנייה קודמת בטבע ובזימון כלומר: תיקון הגוף, והיא הנהגת המדינה ותקינות מצבי כל אנשיה כפי היכולת. והשנייה הזו היא החמורה, והיא אשר הופלג בקביעתה וקביעת כל פרטיה, לפי שלא תושג המטרה הראשונה כי אם לאחר השגת זו השנייה..}}. ושלמותו האחרונה היא שיהא הוגה בפועל, כלומר שיהא לו דעה בפועל, והוא שידע כל מה שביכולת האדם לדעת מכל הנמצאים בכללותן כפי שלמותו האחרונה}}. וברור הוא כי השלמות הזו האחרונה, אין בה מעשים ולא מידות, אלא היא השקפות בלבד שכבר הוביל אליהן העיון וחייב אותן המחקר, וכן פשוט הוא כי השלמות הזו האחרונה הנעלה אי אפשר להשיגה אלא לאחר השגת השלמות הראשונות... ותורת האמת, אשר כבר ביארנו שהיא אחת לא יותר, והיא תורת משה רבינו, באה להועילנו שתי השלמויות גם יחד"}}.
ההסברים הטבעיים והאמונה
עריכהעצם הבאת הסברים טבעיים ליצירת העולם והחיים, אין בהם בכדי לסתור את האמונה [491], שכן אינם אלא הסברים טבעיים לתופעות המוכרות לנו, בדיוק כפי שאין שום בעיה בכך שישנו הסבר טבעי ליצירת הקשת בענן, ואף לכל תופעה אחרת. שהרי הסבר הטבעי לא בא לסתור חלילה את האמונה שבורא העולם הוא שקבע את כללי הטבע הללו והוא שמנהיגם.
בוודאי שלשון הפסוק "וייצר ה' אלוקים את האדם [492]" אינה מחייבת שלא היה זה באופן טבעי, כפי שלשון הפסוק "ישלח דברו וימסם [493]" כוונתה שרצון ה' נעשה באופן טבעי, ע"י חימום השלג והקרח [494]. העיר על כך בקשר לאבולוציה בספר "נר באישון לילה" ערך אבולוציה עמוד 28}}. גם לשון המשך הפסוק – "עפר מן האדמה" – אינה מחייבת יותר מהפסוקים "ודלתֵי שמים פתח וַימטר עליהם מן לאכול [495]", שהרי דרך המקראות לנקוט לשונות השְאלה [496]. ועל דרך זו ראוי להתבונן מאוד בדברים שנאמרו על דרך ההשאלה, מהם שהוא פשוט וברור שלא יסתפק בו שום אדם, כגון אמרו ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו כף, שההשאלה בזה ברורה..}}. וכן אמרו ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן, לא יחשוב שום אדם שיש בשמים שער ודלתות, אלא זה על דרך הדימוי, והוא אחד ממיני ההשאלה"}}.
ההסברים הטבעיים הללו אף יישבו שאלה שנתקשו בה כבר ראשונים [497] – מהי הסיבה לבריאתם של כוכבים רחוקים [498]. התבונן בנמצאים הללו הגשמיים כמה עצומים שיעוריהם וכמה רב מספרם, ואם הארץ כולה אינה אף חלק כלפי גלגל הכוכבים, מהו אם כן יחס מין האדם לכל הנבראים הללו, והיאך ידמה אחד ממנו שהם למענו ובגללו ושהם כלים בשבילו, בעת שזהו מצב השוואת הגופים, כל שכן אם תתבונן במציאות השכלים"}} ושל מיני בעלי חיים שונים [499]. ע"פ ההבנה שהקב"ה ברא את העולם באופנים טבעיים – הדבר מובן מאוד, שכן ע"פ החישובים המדעיים בתחומים אלה, על מנת שיוכל להיווצר אדם בדרכים טבעיות, היה צורך שיצירת היקום [500] תחל מיליארדי שנים עוד לפני יצירת כדור הארץ המתאים ליצירת חיים [501], ולאחר מכן היה צורך שתהליך יצירת בעלי החיים עד יצירת האדם יימשך מיליארדי שנים נוספות. ע"פ חוקי הטבע, במשך תהליכים אלו, נוצרו באופן טבעי מגוון עצום של כוכבים במרחקים עצומים [502] וכן מגוון עצום של בעלי חיים נוספים [503].
ואם תאמר, וכי קשה בעיני הבורא לברוא כל צבאי צבאות יש מאיין , ומדוע עלה במחשבה לפניו לבוראם בשלבים ובאופן טבעי? כבר קדם הר"ן והסביר [504] שרצון החכמה האלוקית היה שלא לברוא דברים רבים יש מאיין, אחר שיש באפשרות לברוא חומר אחד שיכלול את כולם בדרך טבעית [505]. ואמנם חייבה החכמה האלוקית להיות חומר אחד משותף לכל מה שתחת גלגל הירח, להיות הרצון מאתו להמשיך טבע ההוויה כפי האפשרות, לא רצה לברוא דברים רבים יש מאיין, אחר שיש באפשרות חומר אחד לכלול כולם"}}.
האמונה בהסברים הטבעיים הללו, אף אין בה בכדי לפגוע בראיית [506] "אי אפשר לבירה בלא מנהיג" [507]. סוף מדרש תמורה (הובא באוצר המדרשים ובבתי מדרשות חלק ב): "ומעשה שבא מין ואמר לר' עקיבא: העוה"ז מי בראו? א"ל: הקדוש ברוך הוא, א"ל: הראיני דבר ברור! א"ל: למחר תבוא אלי, למחר בא אצלו, א"ל: מה אתה לובש? א"ל בגד, א"ל: מי עשאו? א"ל האורג, א"ל: איני מאמינך, הראיני דבר ברור! א"ל: ומה אראה לך? ואין אתה יודע שהאורג עשאו? א"ל: ואתה אינך יודע שהקב"ה ברא את עולמו? נפטר אותו המין. אמרו לו תלמידיו: מה הדבר ברור? א"ל: בניי, כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת על הנגר, כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו, ישתבח ויתעלה שמו לעד ולנצח נצחים, אמן ואמן נצח סלה ועד"}}, שכן על מנת שייווצרו ויתפתחו חיים באופן טבעי, יש צורך בצירופים רבים וייחודיים [508]. העדר הסבירות להתפתחות החיים על פני כדור הארץ באופן טבעי, הביא אף ליצירת התיאוריה "פַּנְסְפֶּרְמִיה", דהיינו הטענה שהחיים הגיע לכדור הארץ ממקום אחר בחלל}}. ), שאי אפשר להם בלא מנהיג [510]. אילו מיקום מערכת השמש שלנו היה רחוק מידי ממרכז הגלקסיה – החומר היה דליל מידי מבחינה כימית}}. אילו מסלול כדור הארץ סביב השמש היה גדול באחוז אחד – היינו קופאים. אילו הוא היה קטן בחמישה אחוזים – היינו נשרפים}}. אילו רמת החמצן באטמוספירה היתה גדולה יותר – 25% במקום 21% – כל הדלקת אש היתה מבעירה את כולנו. אילו היא היתה קטנה יותר מ־15% – בעלי החיים והצמחים לא היו שורדים}}. אילו כדור הארץ לא היה עשוי מתערובת המתאימה של יסודות כימיים – לא היו יכולים להתקיים בו חיים}}, שאי אפשר להם בלא מנהיג. יתר על כן, על מנת שתהיה אפשרות לעצם מציאותם של חיים ביקום [511], יש צורך בחוקים רבים [512] ומדויקים [513]. אילו הפרוטון היה כבד ב־0.2% יותר ממה שהוא כעת – לא היו נוצרים אטומים}}. אילו לא היה קיים כוח הכבידה – החומר לא היה מתגבש ליצירת כוכבים וגלקסיות}}. אילו לא היה קיים הכוח האלקטרו־מגנטי – לא היה אור, לא היו אטומים ולא קשרים כימיים}}. אילו לא היה קיים הכוח הגרעיני החזק – לא היה מתקיים החומר כפי שאנו מכירים אותו}}. גם אילו חוזקו של כל אחד מארבעת כוחות היסוד (כוח הכבידה, הכוח האלקטרו־מגנטי, הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש) היה רב מידי או מועט מידי, או שהקבועים הפיזיקליים היו שונים – לא היו מתאפשרים חיים (למשל, ערכו של קבוע הכוח החזק, שמחזיק את מרכיביו של האטום, חייב להיות מדויק מאוד כדי שתוכל בכלל להתקיים כימיה. אילו חוזקו של כוח הכבידה היה חזק יותר, הכוכבים היו קטנים יותר, היו מבעירים את הדלק הגרעיני שלהם מהר יותר ודועכים לפני שיספיקו להתפתח צורות חיים מורכבות. אילו הכוח הגרעיני החלש היה חזק קצת יותר, היקום היה מתמלא באטומי מימן בלבד. אילו הוא היה חלש קצת יותר, היקום היה מתמלא באטומי הליום בלבד). על כל פנים, כל עוד לא היה שינוי נוסף בחוק אחר מחוקי הטבע (או יותר), שהיה יכול לפצות על כך}}, שאי אפשר להם בלא מנהיג [514]. ומי ברא אלה .
וכבר ענה אמן בעל כורחו המלאך הרע, גדול הכופרים בדורנו, שהודה שיצירת החיים באופן טבעי היא בלתי־סבירה [515]. ובמקום אחר, בוויכוח מול מאמין (בפני המראיין דן קריי, 2006), המאמין טען "אילו קבוע הכבידה היה קטן בחלק אחד ממאה מיליוני מיליונים, אזי התרחבות היקום לאחר המפץ הגדול לא הייתה מתרחשת באופן ההכרחי לחיים". ועל כך הגיב הנ"ל: "הבעיה בטענתך היא שמכיוון שמשהו בלתי סביר בעליל, אנו זקוקים לאלוקים שיסביר זאת, אבל עצם קיומו של אלוקים בלתי סביר עוד יותר"}}. סוף דבר, הררי הכפירה תלויים על ההבל שמתומצת במשפט הנ"ל. ושורש דבריו, שממאן להאמין באלוקים. מתאימה לכאן אמרתו של חכם אחד "אצל רוב האנשים, חוסר אמונה בדבר מסוים, מקורו באמונה עיוורת בדבר אחר"}}. ביקורת נגד דבריו נשמעת גם ע"י פילוסופים ואנשי מדע, ולאו דווקא מהמאמינים שבהם}}, והודאת הבעל דבר כמאה עדים [516]. כמשל בעלמא, אילו אדם היה זוכה כמה וכמה פעמים ברציפות בפייס, כמובן שהשופט היה מטיח בו שהדבר לא יתכן באופן טבעי, ובוודאי שהיתה כאן יד מכוונת, ומעולם לא קרה דבר דומה לזה בשום מדינה. ואותו אדם משיב כנגדו: אולי יש עוד יקומים, ובהם יש הרבה מפעלי פייס, ומתוך כל אינסוף מפעלי הפייס סביר שזה יקרה באופן טבעי באחד מהם, וזה קרה אצלי..}}.
משכך, אין טעם לנסות לדחות את תורות אלו בדרכים מדעיות [517]. הטענה נגד תורת ההתפתחות, שלא מסתבר שעולם־חי כה מורכב יתפתח באופן טבעי, מתייחסת רק לתוצאה הגלויה לעינינו, ומתעלמת מההבנה שמדובר בשינויים עדינים, שלב אחר שלב, במשך פרק זמן ארוך מאוד}}. הטענה נגד תורת ההתפתחות, שלא נמצאה לה הוכחה, מתעלמת מראיות רבות, או לחילופין, מניחה שיש צורך ברמה של הוכחה שלא ניתן למוצאה, עכ"פ בזמננו}}. הטענה נגד תורת ההתפתחות, שלא נמצאו כל שלבי־הביניים – מתעלמת מכך שלצורך יצירת מאובן נדרשים תנאים שונים שקיומם הוא נדיר}}. הטענה נגד תורת ההתפתחות, שהיא סותרת את הכלל ש"מערכת תשאף תמיד לרמת אי־הסדר הגבוהה ביותר" (החוק השני של התרמודינמיקה, בניסוח מסוים שלו) – מתעלמת מכך שלגבי תורת ההתפתחות ישנו היגיון בכך שעם התקדמות דורות ההתפתחות, יישארו להתקיים המוצלחים ביותר שביניהם}}. הטענה נגד תורת ההתפתחות, כיצד התפתחו כנפיים, שהרי נדרשו לכך דורות רבים מאוד, ובמהלכם עדיין לא היתה תועלת באברים הללו – מתעלמת משימושים נוספים שיש לאברים אלו: דאייה מעצים, סיוע בריצה וטיפוס (כגון בשמירה על שיווי משקל), חיזור}}. אף הטענות בדבר ממצאים מזויפים מסוימים, אין בהן בכדי לדחות את ההסבר בכללותו}}. כדאי לשים לב שמצאנו שחלק מטענות כאלו, המובאות ע"י יהודים יראי שמיים העוסקים בתחום זה, מקורן בדבריהם של נוצרים ומוסלמים שנלחמים באבולוציה (העיר על כך גם במאמר "תורה ומדע: אבולוציה ושאר ירקות" (ראובן ג'. קנדל) עמודים 170, 184), ויש לברר היטב את אמינותם, שאינם מסיחים לפי תומם, ולא עליהם נאמר "תיתן אמת ליעקב" (על דרכיהם של הנוצרים לבסס את אמונתם על שקרים במשך מאות ואלפי שנים, הארכנו בפרק לז)}}, כפי שאין טעם לדחות כל סברה מדעית אחרת [518]. ועל כל פנים, יש לשים לב שגם בתחומים אלו עלינו להשתדל לדון כדרכה של תורה, לאמיתה של תורה [519]. והרי הם נחלקים לשלוש כתות: א. יש המאמינים בפשט דברי התורה בעניינים אלו, ולדעתם ההסברים הטבעיים הללו הינם כפירה. אלו נוגעים בדבר, ואינם מסוגלים לקבל את ההסברים הטבעיים}}. ב. להבדיל, יש כופרים שלדעתם ההסברים הטבעיים הללו, דחוקים ככל שיהיו, הם האפשרות היחידה להסביר את העולם הנגלה לעינינו. אלו נוגעים בדבר, ואינם מסוגלים לדחות את ההסברים הטבעיים}}. ג. ויש המאמינים בדברי התורה, אך מוכנים להוציאם מפשוטם אם יהיה צורך בכך. אלו מסוגלים לקבל את ההסברים הטבעיים, ומוכנים גם לקבל את ההבנה שהבריאה היתה יש מאיין ואדם מן העפר וכו'}}. לפיכך יש לתת חשיבות רבה יותר לדעתם, על פני שתי הכתות האחרות}}.
ואם כנים הדברים, הרי שלימוד והבנת הסברים טבעיים אלו, חשיבותו אינה פחותה מאלו שלמדו את סוגיית מעשה בראשית [520] כפשוטה, ואדרבה, לימוד זה הוא שיסייע להבנה אמיתית של פרשה נסתרת זו.
הדעות המקובלות בדורנו
עריכהאכן, בדור האחרון נתרבו האוחזים בדעה שהקב"ה יצר את העולם באופנים הטבעיים הללו, הן בין הרבנים, הן בין אנשי המדע, והן בין המאמינים בכלל [521]. ככלל, עיקר רוב בניינה ורוב מניינה של ההתנגדות להסברים אלה היה בדורות הקודמים, שבהם הסברים אלה היו פחות מבוססים.
כאן המקום להדגיש את הידיעה שיש בה תועלת, שבדורנו רובם הגדול של אנשי המדע מאמינים באלוקים [522]. זהו המחקר המקיף והרציני ביותר שנערך אי פעם בתחום זה. נערכו אף מחקרים מקבילים עם תוצאות דומות. בקרב הרופאים בארצות הברית, אחוז המאמינים גדול עוד יותר – 76%. המציאות שההמון אינו מודע לנתונים אלו, נובעת מכך שהכופרים מנסים ליצור רושם שלא כך הדבר (אמונה ברורה (לרב ראובן פיירמן) פרק ב סעיף 1 עמודים 49–51), ולהבדיל, מאנשי אמונה שמנסים להתכחש למדע}}.
שינוי הדעות במהלך הדורות
עריכהואם תאמר, ומי ייתן טהור מטמא? הייתכן שדעה שיצאו נגדה גדולי הדורות הקודמים ככפירה [523] תיעשה לדעה כשרה? וראה זה חדש הוא! נשיב שכבר היה לעולמים, שכשבא קופרניקוס [524] וחידש את הרעיון שכדור הארץ מקיף את השמש, היו מגדולי ישראל שיצאו נגד רעיון זה וסברו שהוא סותר את פסוקי התורה [525]. ב. כוזרי שני (הנקרא גם "מטה דן", לרבי דוד ניטו) ויכוח רביעי אות קלב: "אין אנו יכולים להחזיק במונח הזה, במה שהוא מבטל תנועת השמש, דביהושע כתיב שמש בגבעון דום, וכתיב ויעמוד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים, הרי שסובב והולך כשאר כוכבי לכת. ואעפ"י שבעלי הסברא הזאת נתחבטו לתרץ הקושיא, לריק יגעו, כי אין תשובתם מספקת, לכן נטשתיה וגירשתיה מהסתפח בנחלת ה'"}}. ג. יערות דבש (לרבי יהונתן אייבשיץ) ח"א דרוש ד ד"ה ועתה (דף ל ע"ב): "ועבור זה נתטפשו הרבה מתוכנים קופרניקוס וסייעתו באומרם שהארץ מסבב, אבל שקר נחלו, והאמת עד לעצמו כי הארץ לעולם עומדת, והם מסבבים בכח השם שהוחק בהם"}}. ד. מהלך הכוכבים (לרבי ראובן לנדא, אב"ד בפאדיטארק) פרק ה סי' א: "ולקחו התנועה מהחמה ונתנו אותה לארץ, ואמרו שהחמה נחה ושקטה במרכז המזלות והארץ בכלל שאר כוכבי לכת כולם סובבים סביבה באוויר – זאת היא דבר מוכחש ושקר, ואל תאמין ואל תשמע להם בזה כלל וכלל, כי הוא דבר מוכחש מכתובים ונביאים הקדושים שנאמר בקהלת וזרח השמש ובא השמש, וספר יהושע סימן יו״ד נאמר שמש בגבעון דום וכנ"ל, ובישעיה סימן ל״ח כתיב ותשב השמש עשר מעלות וכנ״ל וכל אלו המקראות אין יוצאים מידי פשוטם שהארץ נחה שקטה במקומה והחמה והירח ושאר כל כוכבי לכת סובבים סביבה. והתוכן קופרניקוס ועוד אלף כיוצא בו יאבדו מן העולם, ואות אחד מתורה הקדושה ומנביאים וכתובים הקדושים לא יתבטלו לעולם"}}. ה. מכניע זדים (ר' נחמן מטשערין, תלמידו של ר' נתן מברסלב) אות י: "וכן בעניין חכמת התכונה שמקרוב המציא קופירניקס שקר חדש שהארץ פורחת סביבות השמש, וכולם הולכים ולומדים תכונה על פי דרך זה, וגם באמת הוא שקר גמור" [אמנם הוא לא כתב שם בפירוש שדעתו מבוססת על פסוקי התורה]}}. ו. ספר נברשת (לרבי חייא דוד שפיטצער) ח"ב "השמטות לנברשת" "תשובה לעיתים לבינה" דף ל ע"ב והלאה באריכות: "ראיתי שם במאמר ב' מובא דבר חדש המביאה את האדם למינות... והמחבר בעצמו מבאר ומצדיק ומייפה השיטה החדשה הזאת... איך השמש עומדת באמצע העולם במנוחה כמו מלך בגדוד, ושאר חברותיה כוכבי לכת מסבבים אותה ודופקים על פתחה לצפות אליה ולקבל ניצוצות אורה, ובתוכם גם כדור הארץ עומד כן עם הלבנה... ועוד, מה לנו ולצרה זו ליתן מקום לשיטה החדשה בין מקום אבות ויסודי העולם זי"ע. הלוא בשקר גמור כנ"ל רוצים רק להכחיש את דברי חכז"ל"}}. ז. קונטרס מבוא השמש שהודפס בסוף ספר התכונה של ר' חיים ויטאל: "ועתה יהודי המאמין בה' ובתורתו ורואה מה שכתוב כאן, שהשי"ת שם את השמש ברקיע השמים להאיר על הארץ, האיך יכול לקבל דעת קופערניקוס, הלא לפי דעתו השמש אינו ברקיע השמים, רק הוא מרכז הגלגלים והאיך אפשר להכחיש פסוקי התורה המפורשים כל כך. ועוד יותר כי לא רק אילו פסוקי התורה מכחישים בזה אלא גם גמרא מפורשת... וא״כ גם מכאן לבד נהרס לגמרי עד היסוד שיטת קופערניקוס ואין על זה שום תשובה"}}, וזעקו "והארץ לעולם עומדת" , וחלקם אף ניסו לדחות את דבריו מבחינת הסברות וכללי הטבע [526]. ב. מהלך הכוכבים בהמשך דבריו שם: "וגם הוא דבר זר ורחוק מאוד מהשכל ומהסברא על פי שלושה ראיות שאבאר לך כאן..."}}. ג. ספר נברשת בהמשך דבריו שם (דף לד ע"ב למטה) הביא קושיות מסברות על עצם הבנתו של קופרניקוס שהאור משתהה בהליכתו: "ובכן נקל להבין, שגם הכוכבים היותר גבוהים ומרוחקים מאיתנו כל כך עד אשר לפי חשבון קופרניקוס משהים אורם עד שתגיע אלינו שלושת אלפים שנה, לפי דעתי אינם צריכים אלא רק כמו רגע ואורם כבר הגיע אלינו וראיה לדבר..."}}, והיה אף מי שהוסיף שכל מגמת שיטה זו לכפור בתורת ה' [527]. ועם התקדמות הדורות והראיות לרעיון זה [528], נתקבלו ההסברים שאין הוא סותר את כוונת המקראות [529], כי העיניים לפנים נבראו ולא לאחור [530], וכדברי הרמב"ם [531] שכאשר יש בידינו ראיות, נוציא את הפסוקים מפשוטן, והאמת לעולם עומדת [532]. אכן, אבן מאסו הבנאים, מאי בנאים תלמידי חכמים שעוסקין בבניינו של עולם כל ימיהן [533], היתה לראש פינה, ומאת ה' היתה זאת . וזוהי דרכם של גדולי ישראל הקדושים, שהאדם החוזר בו מדעתו כשיתבאר לו הופכה, אין ספק כי קדוש הוא [534]. והנה נתברר לנו, כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטין אותם, אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו, יהיה מי שיהיה"}}.
ראיות לאמונה
עריכההראיות הבסיסיות לאמונה – הסידור המופלא שבעולם המסורת על יציאת מצריים ומתן תורה וההנהגה הייחודית של עם ישראל – לא השתנו מאז ומתמיד.
יש להעיר שלגבי הראיה שהביא הרמב"ם מכך שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסוֹבֵב [535]. ספר העיקרים מאמר ב תחילת פרק ה: "והמופת הראשון מהן שעשה הרב ז"ל [הרמב"ם] הוא בנוי על מציאות תנועה נצחית תדירה, כמו שיניח הפילוסוף"}} - על פי חוקי המדע הידועים לנו בזמננו [536], אין צורך לשם כך להוסיף כח תמיד.
בענייני ראיות שנתחדשו בדורנו ואינן מבוססות, כבר נגענו [537]. על כל פנים, אין בחשבון זה ראיה מוחלטת לידע עתיק שנמסר באופן לא־טבעי, שכן אין בידינו להוכיח מתי בדיוק נתקנו כתיב וקרי אלו, ומאידך, ארכימדס, מהמאה ה־3 לפנה"ס, כבר חישב ערך מדויק למדי של יחס זה (בין 31/7 לבין 310/71)}}. ראוי להעיר שבמאמר "הים של שלמה – בין נוסחאות לנוסחים" עמד על כך שבכתבי הגר"א רעיון זה לא מופיע כלל, לעומת זאת הוא כן נמצא במאמרו של הרב מתתיהו מונק, "דרכיה של ההלכה בפתרון בעיות הנדסיות מיוחדת" (הודפס בהדרום כז ניסן תשכ"ח עמוד 116)}}. ראיות שכאלה, שכביכול חז"ל ידעו ידע מדעי שלא היה מוכר בזמנם בדרכים טבעיות [538], מבוססות ברובן על חוסר ידע [539], ועל כל פנים, אין בהן ממש [540].
אף על פי כן, ישנן ראיות שהתחדשו בדורות האחרונים.
ראשונה היא התגשמות הנבואות על קיבוץ גלויות, שלא היה דומה לה בדברי ימי העמים [541].
ומעניין לעניין באותו עניין, יש ממחשבי הקיצין שחישב את שנת ה'ת"ש בקירוב כזמן הגאולה, ויש שחישבו את שנת ה'תש"ח וארבעה חודשים, ויש אף מי שחישבו וביארו – למפרע – את הפסוקים שבספר דניאל באופן מדויק ביותר, שהם מנבאים את זמני הקמת המסגד בהר הבית, מלחמת העולם הראשונה והצהרת בלפור. נאריך בכך בהמשך [542].
יש להאיר שמטבעו של השכל האנושי, שעל כל ראיה שיביא, טובה ככל שתהיה, יהיה איזה מקום לערער עליה באיזה שהוא אופן [543]. ואעפ"כ, טבעו של האדם להתייחס למסקנותיו המוכחות כאמת ודאית [544], שאם לא כן אין לדבר סוף. ופשוט שאמונתנו, אמונה שלימה היא [545]. ומטעם זה יש חשיבות רבה למספר ראיות שתומכות זו בזו (כגון: בעל הבירה, מסורת יציאת מצריים, מסורת מעמד הר סיני, ההנהגה הייחודית של עם ישראל), כפי שביאר שם בקונטרס "מחברת 5"}}.
בחירה
עריכהעיקר גדול, ועמוד התורה והמצווה, שהרשות ביד האדם להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם [546]. והרי אילו היה הבורא יתברך גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, היאך היה מצווה לנו עשה כך ואל תעשה כך [547]. הרמב"ם אף כתב בחריפות נגד מי שסבור שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע [548].
בחירת האדם אינה רק לגבי מעשי המצווה או העבירה עצמם, אלא כל מעשה בני האדם בידיהם, שהרי כל מעשיהם יכולים לגרום למצוות או עבירות והרי הם בכלל יראת שמיים, שאינם בידי שמיים [549]. תשובה: על מה שאמרת אתה כי כל מעשה [בני] האדם אינם בגזירה מלפני הבורא יתעלה – הוא האמת שאין בו דופי. ולפיכך נותנים לו שכר אם הלך בדרך טובה ונפרעין ממנו אם הלך בדרך רעה. וכל מעשה בני האדם בכלל יראת שמים הם, וסוף כל דבר ודבר ממעשה בני האדם בא לידי מצווה או עבירה. וזה שאמרו רז"ל 'הכל בידי שמיים' – במנהגו של עולם ותולדותיו וטבעו, כגון מיני אילנות וחיות ונפשות ומדעות וגלגלים ומלאכים – הכל בידי שמים, וכבר הרחבנו בפי' מסכת אבות עניין זה והבאנו ראיות. וכן בתחילת החבור הגדול אשר חיברנו בכל המצוות}}. וכל המניח דברים שביארנו שהם בנויים על יסודי עולם והולך ומחפש בהגדה מן ההגדות או במדרש מן המדרשים או מדברי אחד הגאונים ז"ל עד שימצא מלה אחת ישיב בה על דברינו שהם דברי דעת ותבונה אינו אלא מאבד עצמו לדעת ודי לו מה שעשה בנפשו"}}.
אמנם חז"ל נקטו בתלמוד את הלשון "דלא מצי כייף ליצריה" [550], ומשמע שיש מקרים שאינו יכול לכוף את יצרו, אך כבר כתבו על כך מבעלי התוספות שחס וחלילה שהותר לו לעבור עבירה [551]. ויש לעיין בדברי התוספות חגיגה טז ע"א ד"ה ויעשה (ובמהרש"א חידושי אגדות קידושין מ ע"א ד"ה ויעשה), האם כוונתם לחלוק על ר"ח גם על עצם דבריו שחס וחלילה שהיה מתיר לעשות עבירה}}, ומכל מקום אדם יכול ליזהר שלא יבוא לידי כך [552]. והרי לא מצינו שום פטור בעובר עבירה שיש בה מלקות או מיתה, שיוכל לפטור עצמו בטענה שאנוס הייתי מחמת יצרי [553].
ובספר אור השם מצינו שהביא צד מחודש, שאין לאדם בחירה גמורה על מעשיו [554], ונוטה לכך שכל המעשים הם בגזירה [555] והאדם מוכרח לעשותם [556]. האמנם גם הוא חשב לרפאות המחלה הזאת עם מה שכתב אבוחמ"ד בספרו באלהיות שהיו הדברים אפשריים מצד עצמם ומחוייבים בבחינת סבותיהם, ושהא־ל ית' ידע הדברים מצד חיוב הסיבות לא מצד אפשרות' בעצמם}}. ונבהלתי מראות הרב החסיד הזה בורח מהשרף באש כפירת המפרשים ונופל בה באחרונה. לפי שהדבר המחוייב בבחינת סבותיו ומהו האפשרות שישאר לו והלא באמת הוא מוכרח ומחוייב. האם נאמר שסכלות הסיבות [חוסר ידיעותינו את הסיבות] יקרא בחירה ואפשרות? ומהו חיוב הסיבות שבחר הר' חסדאי, אלא הסידור הכולל השמימיי כדברי הראב"ע והרלב"ג, כי בין הא ובין להא ישאר האדם בלתי בחיריי או יסתלק מאפשרותו ידיעה אלוקית"}}. לפי צד זה, הציוויים והאזהרות נועדו ליישר את האדם [557], ומה שהגמול והעונש אינם עוול הוא משום שהם תוצאה טבעית של המעשה, כמו שאינו עוול שהקרב אל האש יישרף [558]. והעיר בעניין זה, שאכן יש קושי להמון לקבל זאת [559]. ואכן, יצאו נגד שיטה זו בחריפות [560].
הידיעה והבחירה
עריכהדנו רבים בסתירה בין ידיעת הקב"ה את העתידות לבין בחירת האדם את מעשיו [561]. ב. השגחת ה' על בריותיו כנגד הבחירה להזיק להן. על כך דנו פרק מב בכותרת "השגחה נגד בחירה"}}. ג. הבחירה ברע נגד רצון ה'. על כך דנו בפרק לח בכותרת "בעניינים הנוגעים לייחוד השם"}}. וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בתשובת שאלה זו [562].
ויש בעניין זה כמה דרכים שמחדשות בעניין זה חידושים גדולים. חלקן מחדשות בעניין הידיעה, חלקן מחדשות בעניין הבחירה, חלקן מחדשות ביחס לסתירה ביניהן.
הרמב"ם כתב שידיעת הקב"ה שונה מידיעת האדם, ואין בכח האדם להשיגה [563]. יש שביארו בדבריו, שהחילוק בין ידיעתו לידיעתנו, שידיעתו היא תמיד בהווה, והוא כצופה ומביט במעשי האדם, ולכן אין ראייתו מכריחה את מעשי האדם [564]. אור שמח הלכות תשובה פ"ה ה"א ד"ה אולם: "דמה שיודע הבורא בעתיד הוא מצד שאצלו יתברך ג' חלקי הזמן עבר הווה עתיד כאחד המה, וכמו שהוא מקומו של עולם, והוא בכבודו מקיף המקומות, סובב כל עלמין (עיין אגרת החסיד ר' אברהם בנו של רבינו משה דברים נעימים בזה) כן הוא מקיף הזמן, א"כ צופה ומביט כאשר יביט האדם על ההווה כן הוא צופה על העתיד"}}.
כבר הזכרנו [565] שראשונים ואחרונים רבים, ובראשם רש"י, כתבו שהקב"ה לא יודע מראש אם האדם יהיה צדיק או רשע, כדי שלא תיפגע בחירתו של האדם [566]. ב. אוהל משה (רא"מ הורוויץ, הודפס בסוף המסכת) על דברי רש"י שם: "וכן לעניין ידיעה. ובהכי מתיישבת קושיית רבים וגדולים, עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ה"}}. ג. רלב"ג בראשית כב א התועלת הט"ז: "שמה שידע השם יתעלה מהפעולות אשר בזה העולם השפל הוא דבר זולת מה שיעשוהו האנשים... ולזה יתכן שיהיה מה שיעשוהו האנשים זולת מה שידע ה׳ יתעלה מסידור פעולותיהם, וזה כי הוא ידע פעולותיהם מהצד אשר אפשר בהם הידיעה, והוא הצד אשר הם בו מסודרות ומוגבלות, ואולם הצד אשר הם בו אפשריות לא תיתכן בהם הידיעה, שאם הנחנו שתיתכן בהם הידיעה לא יתקיים שתהיינה אפשריות" [דעת הרלב"ג הובאה גם בשו"ת הריב"ש סי' קיח תחילת ד"ה תשובה: "דעת רבי לוי הוא שאין ידיעת השם ית' מקפת במה שיעשה האדם בבחירתו קודם צאת המעשה ההוא לפועל"]}}. ד. פירוש רבי יוסף בן שושן (מקובל מתקופת הראשונים) על אבות פ"ג מ"כ (עמודים פז־פח): "ההשגה האמיתית (והידוע) [והידיעה] הנכונה הוא שישיג היודע את הדבר הידוע על אמיתתו... וכן ידוע ומפורסם כי פעולות האדם אפשריים... והוא ברוך הוא שבראו בשני יצרים יודע אונסו שהוא בעל שני יצרים ויכיר את מעשיו כי הם אפשריים לא מוכרחים. ואעידה לי עדים נאמנים... 'עתה ידעתי וגו – עתה ולא קודם לכן... 'למען ענותך לנסותך לדעת וגו'... ואמרו חז"ל אין הקב"ה מייחס שמו על הצדיקים אלא אחר מיתתן... ואילו קדמה ידיעת ה' בצדקת הצדיקים, למה לא ייחס שמו עליהם בחיים... הנה נתבאר כי (אינו) [אין] פירושו 'הכל צפוי' שקדמה הידיעה למעשה אם יהיה האדם צדיק או רשע, על כן כתבתי על 'הכל צפוי' – המעשה העשוי [בהווה]"}}. ה. פירוש החסיד היעב"ץ למסכת אבות פ"ג מ"כ (לו ע"א – לז ע"א): "ובפירוש הר"י אבן שושן ראיתי עניינים נחמדים בפירוש זו המשנה... כל אלה דבריו. ואע"פ שהם נכוחים למבין ואי ספק אצלי בהם, לדעתי לא כיוון התנא בכאן [במילים 'הכל צפוי'] לידיעתו ית' הדברים בעת היותם... אין ספק שהרכבת האדם ומזגו והעת אשר נולד – מבוא גדול לפעולותיו... אבל עם כל זה מצד נפשו של אדם שהיא למעלה מן הגלגלים יוכל למשול על חומרו ולבחור הדרך הישרה, וכ"ש מי שהאיר עיניו במלחמתה של תורה, אבל רוב האנשים נשארים על טבעם והם פועלים כפי הכנתם... ובמילת [הכל] 'צפוי' הודיענו עניין הידיעה כמו שפירשתי, וזה כי העומד במגדל גבוה וצופה הבאים לעיר, לא יכריחם לבוא, אבל מצד היותו במקום גבוה יודע כי הם עתידים לבוא אם לא ישתנו ממה שיש בליבם, והבחירה ביד הבאים לחזור, אלא שזה יקרה על המעט"}}. ו. ספר עץ חיים (ככל הנראה לא הגיע לידינו, ואין ידוע לנו מי מחברו) שהובא ביפה תואר (שחלק עליו בחריפות) בראשית סי' ה ד"ה ויש: "ויש שיכחישו ההנחה הראשונה ואמרי כי לא יתואר ה' בידיעת מעשי האדם הבחיריים, לפי שאין להם סיבה קיימת רק כשיסכימו המעשים עם מה שהוכן אליו ביום הבריאה מפאת הסידור השמימיי הכולל, אבל אם לא יסכימו עם הסידור ההוא לא ידעם השם יתברך, ולכן אפשר שיהיו מעשי האדם זולת מה שידעהו ה', וכבר נתפרסם רלב"ג מזה הדעת במקומות רבים. וזה ימים רבים שבא לידי ספר קטן חברו חכם אחד קראו עץ חיים אשר היה מתפאר בו לגלות דברים עמוקים, ובתוכם היה מזכיר סברא זו כאילו היא מרגלית בידו"}}. ז. מעשי ה' מעשי אבות פרק כא (פרשת וירא) ד"ה ועתה: "לא יחשב חסרון בידיעתו יתברך כאשר נאמר שאחרי שברא את האדם וידע שיהיה בחיריי לא תקיף ידיעתו במה שלא יצא לפועל, שאם היתה מקפת הרי ידיעתו זאת סותרת ידיעתו ראשונה שידע בעת בריאתו האדם שיהיה בחיריי במוחלט. ולדעתי שכוונת הריב"ש ז"ל הוא על דרך זה, בשגם לא אמר הדברים בסדור נוסח זה"}}. ח. אור החיים בראשית ו ה ד"ה עוד נראה: "כשירצה ה' שלא לדעת יושלל הידיעה הגם שהידיעה ישנה מעצמה, כי אינו בבחינת האדם שהידיעה הוא חוץ ממנו, לומר ימנע ולא ידענה, כי ה' הוא ודעתו אחד ואינו צריך לתת לב לדעת, שבזה נאמר דכשלא ייתן לב לא ידע, לא כן, ואף על פי כן כביכול ישנו בבחינה זו דכתיב לא הביט וגו'. ומעתה נוכל לומר כי ה' בעת ברוא האדם שלל מהידיעה פשעי אדם לב' סיבות, א', לטעם הפשטי כי טוב ה' ולא יביט אל התיעוב וטעם זה לבד לא יספיק כיוון שהוא צורך בידיעה לדעת מה יעשה והנמשך. אלא שיש עוד טעם ב' והוא שנתחכם לעשות ה' כן לבל תחול טענת הרשעים שיאמרו ידיעתו מכרחת, כיוון שה' ידע כי פלוני זה יעבור על מה שעבר הדבר מעצמו יתחייב להיות הגם שה' לא גזר להיות כן, ומעתה אין עונש לרשעים כי לא מרשעים יצא רשע ובמה יפחד רשע ויחדל מעושק, לזה מנע ה' ידיעה זו של מעשה הרשעים"}}. ט. מי מנוחות (לרבי רפאל בירדוגו, מגדולי חכמי מרוקו, דיין ופוסק) וירא ד"ה ונבאר קצת מכתובי העקדה: "המחויב מפשטי הכתובים על מכונן כי ידיעתו יתברך בעתידות אמת ואמונה, אם לא יהיה העתיד ההוא מחויב האפשרות [שתהיינה שתי הדרכים אפשריות] מאיתו, אבל אם חוכמתו יתברך שיהיה הדבר ההוא אפשרי כעניין צדיק ורשע שגזרה חוכמתו יתברך שיהיה בבחירת האדם, זה לא תפש ליבו שום ידיעה קודם היותו, שאם יהיה נגבל בידיעה אינו בבחירת האדם וזה לקוצר דעתי הוא מכת הנמנע שזכר רבינו בספר המורה בפט"ו מהח"ג [לגבי ה"נמנעות" שהזכיר – דנתי בכך לעיל פרק לח]"}}. י. האור שמח הל' תשובה פ"ה ה"א הביא כך מספר מעשה השם וכן הבין בראב"ד הל' תשובה פ"ה ה"ה: "ואם נאמר שהשם יודע כי כאשר יצווה יעשה זאת זה, וזה לא יעשה, א"כ לא היה לו לצוות ולא לידע מזה... והשאלה גדולה אין פותר, והראב"ד האריך במאמרים להקטין הידיעה, וביחוד החכם המצוין בספר מעשה השם חלק ב' פרק כ"א האריך בזה, להראות כי אין חסרון בחיק הבורא מה שאינו משתכל במעשה האדם לעתיד, רק על צד הקרוב לפי הכנות אשר כעת יודע לעתיד". אמנם שו"ת הריב"ש (סימן קיח ד"ה תשובה) הבין בדעת הראב"ד שלא כך: "ודעת הראב"ד ז"ל שהש"י יודע הכל משני צדדים, שהוא יודע מה שסודר לו מן המזלות ויודע כח השכל אם יש בו כח להוציאו מיד המזל ואם שכל זה האיש חזק מכח מזלו או מזלו חזק משכלו. ובדרך זה ידע מה שיעשה האדם טרם העשותו"}}. יא. האברבנאל בראשית יח כא הבין כך בדעת האבן עזרא (אך לא ברור שזוהי כוונתו), ויצא כנגד דבריו בחריפות: "ולכן כתב הראב"ע ארדה נא ואראה אם עשו כולם הרעה הזאת, 'כי האמת ידע כל חלק ע"ד כל ולא ע"ד חלק'. ולפי שכסתה כלימה פניו לבאר דעתו עשאו סוד, ובא רעהו וחקרו, הרלב"ג, שביאר לכל אדם במאמר ג ממלחמותיו [ספרו: מלחמת השם] ובפירושו לתורה בזה המקום, שמה שידע ית' מפעולות בני אדם הוא המסודר להם מהגרמים השמימיים ומהצד שהם דברים מסודרים מוגבלים ידעם, ואולם מה שהוא אפשרי ובבחירת האדם או מקריי - לא תיתכן בו הידיעה האלוקית. וכתב שזה הדעת הוא מחויב מצד התורה ומצד העניין. והתבאר בו מאוד ופער פיו ולשונו כנגד הרב המורה במה שחשב זולת זה. אבל רבי חסדאי השיב עליו דברים נכוחים וביאר שהדעת הזה הוא כפירה מוחלקת כפי התורה וכפי העיון לא יצאו מרוב הספקות אבל יפלו בספקות יותר חזקות מהם, יעויין שם"}}.
הזכרנו בסמוך את שיטתו המחודשת של אור השם, שאין לאדם בחירה גמורה על מעשיו. ולפי צד זה אכן ידיעתו מראש של הקב"ה היא הדבר המחוייב [567].
יש שיישבו שאמנם הקב"ה יודע את מעשי האדם העתידיים, אך הוא יודע זו כתוצאה מהבחירה, ולא שהבחירה היא תוצאה של ידיעתו [568]. שו"ת הריב"ש סימן קיח ד"ה אבל [מדברי מוכח שתירוצו אינו זהה לתירוצו של הראב"ד]: "אבל מה שנ"ל להשיב בשאלה זו הוא שעל כרחנו יש לנו להאמין שהאדם יש לו בחירה על מעשיו כדי לקיים מצוות התור' ותגמוליה. וכמו שהוא מבואר בתורה ראה נתתי לפניך וכו' ובחרת בחיים. וכן יש לנו להאמין שידיעת הש"י מקפת בכל מה שיעשה האדם בבחירתו טרם יצא הדבר ההוא לפועל כי אין לתת שום חסרון בידיעתו חלילה. ואין ידיעה זו מכרחת כלל, כי אחרי הונח שהאדם יש לו בחירה והיה אפשר לו לעשות ההפך הנה כשידע השם שהוא יעשה פועל פלוני ידע שיעשה זה בבחירתו ושהיה אפשר לו לעשות הפכו, וא"כ אין ידיעה זו מכרחת. שהרי הידיעה היא שיעשה הפעל ההוא בבחירה ואם היתה מכרחת הנה יהיה בידיעה ההיא קבוץ האמת והשקר יחד מה שהוא נמנע. ולזה נאמר שאין מעשה האד' נמשך לידיעת השם אותו מעשה טרם יצא לפעל אבל ידיעתו נמשכת למעש' ההוא הנעש' בבחירה ובאפשרות לעשות הפכו ואם ידענו השם טרם יצא לפעל. ובזה נשאר האדם בחיריי וידיעת הש"י שלמה בלי שום חסרון ובלתי מוציאה האדם מבחירתו"}}.
ויש שיישב שאמנם ידיעת הקב"ה מראש מכריחה את האדם אך כיוון שמקורה בבחירתו של האדם, הרי שהיה עודה זאת גם בלי שהיה מוכרח, והוא כאונס ורצון יחד, ולכן נידון עליה [569]. ולפי הנ"ל, לכאורה גם זה ל"ק, דאפילו אם נאמר כן דאחר הידיעה א"א שתהיה בחירתו היפוך הידיעה, מ"מ הרי הוא עושה גם ברצון עצמו, דגם אילו לא היתה הידיעה מכריחתו, היה עושה ג"כ כמו שעושה עכשיו, והוי כמו אונס ורצון יחד, ושפיר הוי בר עונש כה"ג כנ"ל, וא"כ למה טרחו הראשונים כ"כ בישוב קושיא זאת, וצ"ע}}. והג"ר לוי זצ"ל מילייקווסקי אמר, שכן מפורש בגמ' פ"ק דסוטה (ט' ע"ב), שמשון בעיניו מרד, שנאמר כי היא ישרה בעיני, לפיכך נקרו פלשתים את עיניו, איני והכתיב ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא, כי אזיל מיהא בתר ישרותיה אזיל"}}.
חובות הלבבות כתב שדבר זה נעלם מאיתנו מפני חלישות דעתנו [570]. וכן נקטו מגדולי החסידות שאין השכל יכול להבין זאת [571], ולא נוכל לצייר זאת בשכל [572], ואע"פ שהידיעה והבחירה הן הפכים, חובה עלינו להאמין בשתיהן [573]. והוא לשיטתו שזו מעלה להאמין בדברים המנוגדים להיגיון, כדלעיל פרק לז}}.
והראב"ד כתב על סוגיה זו, שטוב להניח הדבר בתמימות התמימים, ולא לעורר ליבם [574].
- ^ יש להדגיש שמשמע מדבריו שיש אנשים שעיון כזה אינו מתאים להם
- ^ חובות הלבבות שער א (שער הייחוד) פרק ג: "אך לדעת, אם אנו חייבין לחקור על הייחוד בדרך העיון אם לא, אומר, כי כל מי שיוכל לחקור על העניין הזה והדומה לו מן העניינים המושכלים בדרך הסברה השכלית, חייב לחקור עליו כפי השגתו וכוח הכרתו. וכבר הקדמתי בתחילת הספר הזה מן הדברים המראים חיוב העניין מה שיש בו די. והמתעלם מחקר, הרי זה מגונה ונחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה... וכבר חייבתנו התורה בזה, כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך... וכבר התבאר מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, שאנו חייבין לעיין במה שנוכל להשיג בירורו בדעתנו"
- ^ אמונות ודעות לרס"ג בהקדמה: "ואם יאמר אומר, איך נשים עלינו לדין העיון בידיעות ודקדוקים עד אשר נאמין אותם כפי מה שיתבררו במלאכת השיעור ויתיישבו, והעם מרחיקים המלאכה הזאת עד שהם אומרים שהעיון בה מביא הכפירה ומביא אל האפיקורסות? נאמר כי זה אינו אלא אצל עמי הארץ שבהם, כאשר סוברים עמי הארץ שבעיר הזאת כי כל מי שהוא הולך אל ארץ הודו יעשיר... כי העיון האמיתי לא יתכן שימנעוהו ממנו, ויוצרנו כבר ציווה בו עם ההגדה הנאמנת, כאומרו 'הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם הלא הבינותם מוסדות הארץ'"
- ^ גם ביסודי התורה פרק א, פתח בהוכחות שכליות ורק לאחר מכן הביא ראיות מפסוקים
- ^ מורה נבוכים ח"א סוף פרק לב: "ואין הרצון באלו הכתובים אשר אמרום הנביאים והחכמים ז"ל לסתום שער העיון לגמרי ולבטל השכל מהשיג מה שאפשר להשיגו, כמו שיחשבו הפתאים והמתרשלים אשר ייטב להם שישימו חסרונם ופתיותם שלמות וחכמה, ושלמות זולתם וחכמתם חסרון ויציאה מן הדת, שמים חושך לאור ואור לחושך"
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק נא: "אבל מי שחושב בה' ומרבה לזכרו בלי ידיעה, אלא שהולך אחר סתם דמיון מסוים או אחרי דעה שקיבל מזולתו, הרי הוא לדעתי, עם היותו מחוץ לחצר ורחוק ממנו, אינו זוכר את ה' באמת ואינו חושב בו. כי אותו הדבר אשר בדמיונו, ואשר הוא מזכיר בפיו, אינו מתאים למצוי כלל, אלא הוא מוצר שיצרו דמיונו"
- ^ אמנם הוא דן שם לגבי ספרי הקבלה, אך סברתו שייכת לגבי כל לימוד שמסייע לברר את יסודות האמונה, כמפורש בלשונו שם, כדלקמן
- ^ מצוות ה' (רבי יצחק שטייף) חלק א סי' א אות טז: "ונראה לי שעתה שנתגלה וזכינו לספר הקדוש הזוהר ותיקונים וליתר הספרים של חכמי הקבלה אשר להם נתגלה אמיתת עניין האמונה, ע״כ בכלל המצווה [של האמונה] הוא להשתדל ללמוד חכמת הקבלה כדי שנשיג משם אמיתת האמונה במציאותו ברוך הוא ואחדותו, וחכמה הזו מגלה כיצד הקב״ה מתנהג עם העולם ובריותיו ועומק השגחתו בכל הברואים כולם וחכמה זו מגלה רזי התורה. אשרי הזוכה לזה"
- ^ מן הראשונים, נכדו של הרי"ד (מחבר התוספות רי"ד ועוד)
- ^ ריא"ז המובא בשלטי הגיבורים על הרי"ף עבודה זרה ה ע"ב בדפי הרי"ף: "וכן ציווה עלינו רבן של נביאים ע"ה שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד ולא אמר להשכיל ולהתבונן בידיעת האלוקים בדרך החכמה אלא להאמין הייחוד על פי השמועה וע"פ הקבלה כמו שאנו מקובלין כל התורה והמצוות"
- ^ ספר החינוך, הקדמה ("הערת המחבר") ד"ה ועתה: "ועתה אם יטעון עלינו מסית אשר לבבו פונה מעם ה' אלוקינו, ויאמר, מה לך איש יהודי וקבלתך, ומה לך לשאול אביך וזקניך, חקור ודרוש בדעתך הטוב והעמק סברותיך, פקח עיניך וראה מה בעולמך, תנועת הגלגל וארבע יסודות שבאדמה, בהם תראה ותבין תעלומות חכמה, ובשכלך חקור ותלמוד האחד איך יחד.
נשיב אליו כי מצד חקירתנו לא נוכל להשיג לעולם בדבר אלוקים כלום, כי גם בענייני העולם השפל לא יכלו כל חכמי הטבע לבוא עד תכליתם, כי מי יגלה בחכמת המחקר סגולת העשבים והפירות וסגולת אבנים טובות ויקרות וסיבת תנועת הברזל באבן תחתיות, כי שם עמדו מתמיהים כל חכמי הטבע וכל אנשי תבונות. אף כי נאמר להבין מהם חכמות נכבדות ודעת אלוקים נמצא, חלילה לנו חלילה לבוא אחרי המלך בגבהינו, ולהרים יד ולחשוב מחשבות במה שלמעלה ממחשבותינו ואין צורך אלינו.
כי הנה אבותינו זכרונם לברכה המה סדרו שלחן לפנינו, הם העמיקו שאלה ובאו אל תכלית הידיעה האמיתית, והשיגו לדעת כי ידבר אלוקים את האדם וחי (דברים ה כא). ומה לנו אחרי זאת לחקור ולחטט אחר דבריהם האמת אתם, רק לשתות בצמא את דבריהם ככתבם וכלשונם" - ^ שיחות הר"ן, תחילת אות לב: "צריך לחזק את עצמו באמונה, ולבלי ליכנס בחקירות כלל, ולבלי לעיין כלל בספרים של מחקרים, רק להאמין בהשם יתברך באמונה לבד בלי שום חקירות כלל... כי כבר זכינו לקבל תורתנו הקדושה על ידי משה רבינו עליו השלום, וכבר היה לנו צדיקים רבים גדולים ונוראים בכל דור ודור, וראוי לנו לסמוך עליהם בלי שום חקירות ולילך בעקבותם להאמין בהשם יתברך בפשיטות, ולקיים תורתו ומצוותיו כאשר מסרו לנו אבותינו הקדושים".
קובץ אגרות (חזון איש) ח"א סי' טו: "אם כי העיקרים של אמונות ודעות המקובלים וקבועים לנו, יסודותם בעומק החכמה ומחקר המדע, אבל הדרך הישרה לפנינו היא ללכת בתום לב, ולהאמין באמונה שלמה ופשוטה, וחובתנו להתרחק ממחקר ולאמת בלבבנו את כל העיקרים בפשוטם השגור בפי כל כחכם כהדיוט" - ^ קובץ אגרות (חזון איש) ח"א איגרת טו: "והנני שב לאמונה הפשוטה בתורה שבעל פה, ואינני נכנס להשיב 'מפני מה', רק רצוני להיות כישראל הדיוט המספר 'מה' שקיבל"
- ^ לשם שבו ואחלמה (רבי שלמה אלישיב, מגדולי המקובלים), ספר הדע"ה, חלק שני, דרוש ד, ענף יט, סימן ו ד"ה עוד (דף פ ע"ב): "מי שסותם עיניו... ומכניס עצמו בניסיון להלוך אחר שכלו להתחקות ולחקור בהאמונות הפשוטות הנטועות בלב כל ישראל.... הרי עובר תיכף על מה שכתוב אל תיטוש תורת אימך, שהם האמונות הנטועות בלב כלל ישראל"
- ^ חיי עולם (הסטייפלר), הקדמה, ד"ה ואשר: "ואשר ראוי להשיב לנבוכים אלו, הוא לומר לו האם סבור אתה שהנך הראשון שעלתה על דעתך כזאת? וכי איזו כשרון גאוני צריך להסתבך ולשאול מי יימר? הלא תבין כי כל אלפי גאוני גדולי ישראל שבכל הדורות, לא נפלאת היא מהם שיעלה על דעתם כל צדדין וצידי צדדין מיני ספיקות ודיונים שעלו ושיעלו על לבך, ואעפ״כ היתה אמונתם תמימה ושלמה בכל תוקף, וכולם עושים באימה וביראה רצון קונם כי נפשם הטהורה ואור תבונתם ראו בבהירות אמיתית הדברים מה אמת ומה שקר וזיוף, נוסף לזה ראו בחוש נוראות מנפלאות השגחתו ית׳ על יראיו, אצלם ואצל רבותיהם קדושי עליון, וקבלות נאמנות רב מפי רב מנפלאות השגחת הבורא ברוך הוא ומנפלאות קדושת התורה שנודעו ליחידי סגולה שבכל דור ודור. ומכאן, שלכל שאלותיך וספיקותיך יש תשובות ניצחות, ותוכל לסמור על הרי״ף והרמב"ם הרמב"ן והרשב״א וכו' וכו' וכו׳"
- ^ חיי עולם (הסטייפלר), הקדמה, ד"ה ושוב: "ומעולם לא עסקתי בקביעות בעניינים כאלו" (אעפ"כ, הסביר שם מדוע כתב את הספר הנ"ל שעוסק בתחומים אלו)
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה אות יט ד"ה וכיוון: "דאם מובן העניין בחכמה ושכל לא תקרא אמונה, כמו שלא תקרא אמונה לדבר הנראה בחוש בראיית העין, כמו כן הוא בדבר אשר ישיג השכל נקראת ראיית השכל במופת כמו ראיית העין בגשמיי וזה לא נקרא אמונה, רק אמונה הוא דבר שאינו נראה בראיית העין ובראיית השכל בחכמה ואעפי"כ הוא מאמין בדבר, זה נקרא אמונה והוא למעלה מן החכמה"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה אות יט ד"ה אך: "בדברים המבוארים בתורה, ובפרט בדברים הנוגעים לעיקרי הדת, מציאות הש"י, אחדות, שכר ועונש, חלילה וחלילה לחקור על זה בחקירות אפילו אם כוונתו כדומה לשם שמיים ויאמר שכוונתו כדי שיתאמתו לו העניינים במופת השכליי ותתחזק בזה אמונתו"
- ^ אפילו הבסיסיות ביותר, כפי שעולה מהדוגמה שהביא (אחד ואחד עולים לשניים), כדלקמן
- ^ מתוך דברי רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם (האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג), הובאו בקובץ אור ישראל מונסי ניו יורק טבת תשנ"ז (גיליון ו) עמוד קל"ו ד"ה בא: "וכתב שם זקני הקדוש [בעל הבני יששכר] שאם יאמרו לי שאחד ואחד עולים לשניים, לא אאמין בזה ע"י שכלי האנושי, רק אחר שכתוב בתורה ויהי ערב ויהיה בוקר יום ראשון, ואחרי כן כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום שני – יודע אני שאחד עם אחד הם שניים"
- ^ אם באמת לא נסתמך על הוכחות שכליות, ולו הברורות ביותר, כיצד נסתמך על הוכחות מהתורה, והרי גם הבנת התורה והסקת מסקנות ממנה נעשות באופן שכלי
- ^ בית הלוי (הרב יוסף דובער הלוי סולובייצ'יק) על התורה, סוף פרשת בא, ד"ה ועוד: "דהרי עיקר מצוות אמונה הוא שנאמין בכל דברי התורה וכפי הקבלה מרבותינו גם מה שאי אפשר לנו לבררו ע"י מופת חותך. דהרי כל מה שנתברר להאדם במופת, זה נקרא ידיעה ואינו בכלל אמונה עדיין, ואנחנו מצווים להאמין. וזהו בדברים שאין השכל משיג אותם במופת [הוכחה], וכל זמן שלא יאמין רק במה שנתברר לו במופת, אין לו חלק במצוות אמונה כלל. דכמו דנצטווה האדם לכוף כל כוחותיו לעבודת ה' ולבטל אותם לעבודתו באיברי גופו, וכמו שבירת התאווה והחמדה לענייני עולם הזה ותענוגיו, הלוא כמו כן החיוב לכוף ולבטל שכלו לעבודתו יתברך, והוא בהאמינו בדברי התורה את אשר לא ישיג בשכלו".
אבי עזרי (הרב שך) על הרמב"ם הלכות תשובה פ"ה סוף ה"ה ד"ה והנה: "והנה מאז ומתמיד הייתי מתפלא למה מכנין למצווה זו 'אמונה', הרי בפשוטו שזה מהמושכלות הראשונות... ולמה זה נקרא אמונה... ושאלתי את זאת למרן הגאון הגדול רבי יצחק זאב סאלאוויצ'יק זצק"ל ואמר לי שגם הוא עמד על זה ושאל זאת לאביו הגר"ח זצק"ל, ואמר לו שוודאי עד כמה ששכל האדם מגעת הוא מושכל ואין זו אמונה, והיא ידיעה, אבל חיוב האמונה מתחיל ממקום שכלה שכל האדם" - ^ ואם כן אפשר שבזה כולם מודים, שהרי ברור שיש פרטים שלא הוכחו מצד עצמם, והרי ברור שיש דברים שאנו מאמינים בהם כיוון שקיבלו אותם מן הנביאים עליהם השלום ומן הצדיקים (כדלעיל פרק כט)
- ^ וכן הדגיש החזון איש שהובא לעיל, שמצד האמת יסודות עיקרי האמונות והדעות הם בחכמה ובחקירה (קובץ אגרות ח"א סי' טו): "אם כי העיקרים של אמונות ודעות המקובלים וקבועים לנו, יסודותם בעומק החכמה ומחקר המדע, אבל הדרך הישרה לפנינו היא ללכת בתום לב, ולהאמין באמונה שלמה ופשוטה, וחובתנו להתרחק ממחקר ולאמת בלבבנו את כל העיקרים בפשוטם השגור בפי כל כחכם כהדיוט"
- ^ ועוד, שאם כן, מה נאמר למי שנולד במקום שאינם מאמינים, והרי לא יעלה על הדעת שהוא מחויב לדעות שקיבל מהם
- ^ ר' משה בן שלמה מסלרנו (המפרש הראשון של המורה נבוכים) בפירושו למורה נבוכים חלק א פרק א (מכתב יד): "הדברים מגיעים לקצת בני עמינו, ואינם קצתם שלא יהיו רבים, שהאמינו שהשם גשם כגשם בני אדם, ולו עיניים וידיים ורגליים כאדם. ויותר קשה מזה, שהמשכיל הבא לדבר אליהם ולאמר שאין הכתובין כמשמען וכפשוטיהן, אכן יש פירוש לכל אחד מהם, יחזיקוהו מין ואפיקורוס ויקראוהו כופר בשם ובתורתו. וכל זה לרוב הימשכם אחרי פשוטי הכתובים ולקוצר ידם בחכמות ולריחוקם מהתעודות כי לא רצו לשמוע חכמה מפי חכם, וכל שכם ללמדה, וכל שכן לקבוע לה זמן, וידוע אצל המשכילים כי החכמה מאירה את עיני הלב ומסלקת ספיקות הדת... ומפני זה התחייבה להם ההגשמה הגמורה לכאורה בדעתם, שהם אם יפרדו מזאת האמונה, כלומר שלא יאמינו כן, יכזיבו הכתוב שאומר 'נעשה אדם כצלמינו' 'ויברא אלוקים את האדם כצלמו'..."
- ^ ספר האמונות (לרבי שם טוב אבן שם טוב הראשון) בסוף ההקדמה: "ואין ספק כי כאשר תקפונו הצרות וגזרות השמד, בסיבה זו אבדה קהלינו, כי המפולפלים והמתחכמים עזה הסיכה ופרצו גדריה ונמשכו אחריהם בני האומה עד שיבשו עצמותינו אבדה תקוותינו. כי אחר שהסכימו כי אין דין ואין חשבון על טוב ועל רע, ולטובים מהם ימשך השפע אחר התבוננותם בנמצאות...".
אור החיים (לר' יוסף יעבץ) פרק ב: "אליכם אישים אקרא מגולת ספרד אני, אשר גורשנו בעונותינו הרבים והעצומים. ורוב המתפארים בחכמה וכמעט כולם המירו את כבודם ביום מר, והנשים ועמי הארץ מסרו גופם וממונם על קדושת בוראם".
בני יששכר מאמרי חודש סיוון מאמר ה אות יט ד"ה ואעידה (וכן במאמרי חודש אדר מאמר ג דרוש ב ד"ה והנה): "ואעידה לי עד נאמן רוח החסיד הקדוש מה"ר יוסף יעבץ [שהובא לעיל בסמוך], העיד כאשר היה בגזירות בצרפת ופורטיגאל, כל אותן החוקרים אשר חקרו בפילסופיא ועמדו על האמונה במופת השכליי המירו את כבודם ביום זעם, וקלי הדעת ונשים אשר אמונתם הוא רק בקבלה קידשו שם הנכבד והנורא הש"י ינקום דמם במהרה" - ^ לקמן נביא דעה שיש לשלב גם אמונה שכלית וגם אמונה תמימה, וכך אין את חששו של האור לציון
- ^ אם חקר בדעתו והגיע להבנה שבוודאי שתהיה תחיית המתים, אלא שאינו מודה שדבר זה רמוז בתורה
- ^ שו"ת אור לציון (הרב בן ציון אבא שאול) חלק ד, הערות פרק א, הערה א: "אולם נראה לבאר הדברים בישוב פשוט וברור. שהרי איתא במשנה בסנהדרין דף צ' ע"א, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא וכו', ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחיית המתים מן התורה וכו'. והיינו אפילו באופן שמודה בתחיית המתים, אלא שלא מודה שהיא רמוזה בתורה, ג"כ אין לו חלק לעולם הבא, וכמבואר ברש"י שם (וראה גם ביד רמ"ה שם ובתשובות מהרי"ל סימן קצ"ד). וא"כ אדם שחקר בדעתו והגיע להבנה, שאם הקדוש ברוך הוא ברא יש מאין, כל שכן שאחר מיתתו של אדם שרק נתפרדו החלקים, שיכול הקדוש ברוך הוא לקרב אותם עצם אל עצמו, ובוודאי שתהיה תחיית המתים. (ראה בדברי רס"ג בספר אמונות ודעות במאמר השביעי). הנה אדם המאמין בזה, אך אינו מודה שדבר זה רמוז בתורה, אין לו חלק לעוה"ב. וצריך ביאור, הרי אינו כופר בתחיית המתים, ומאמין הוא שיחיו, ובמה גרע שהגיע לזה בדעתו.
והתשובה היא, שאדם שכל אמונתו על ידי מחקר, היום מבין כך, ומחר שכלו יכול להביא אותו למחשבות אחרות, שהרי שכלו מוגבל מאוד, וכדברי הרמב"ם לעיל, ואין זו דרך האמונה, ועל כן אין לו חלק לעולם הבא" - ^ לשם שבו ואחלמה (רבי שלמה אלישיב, מגדולי המקובלים), ספר הדע"ה, חלק שני, דרוש ד, ענף יט, סימן ו ד"ה עוד (דף פ ע"ב): "כל מי שמכניס עצמו להתחכם ולחקור על אמונת הפשוטה דכלל ישראל... הנה הניסיון הזה הוא יותר קשה מהראשון הנ"ל ומכניס את עצמו בסכנה גדולה...
וכבר ראינו שגם כמה חכמים מהראשונים שנכנסו בזה, הגם שהיה כוונתם לשמיים... עם כל זה הרי לא יצא שום אחד מהם נקי לגמרי" - ^ ארי נוהם (ר' יהודה אריה די מודינא) פרק כו: "וראשונה אשיב לאומרים, איך יפול בלב אדם עליו לפצות פה ולדבר נגד אלו מצד אנשיה [העוסקים בקבלה], אשר הניסיון מוכיח היותם כולם יראי שמיים ואנשי מעשה, ומאמינים בכל לב בה' ובמצוותיו, מה שאין כן בפילוסופים התורניים ובעלי שאר החכמות ואפילו בתלמודים ומעייני הלכה וחריפים, דלפום חורפא שבשתא...
שמע בני וסבול באהבה אמרותי... תשובה ניצחת לטענה הגדולה הזאת. הלוא תראה, כי החזקים באמונה בכל הדתות הן המה היותר חסרי הדעת כהמון האנשים ונשים, יען אלו, כאשר תֵרָאה בליבם אמונה אחת, ויודעים בעצמם כי אין להם תבונה לשאת ולתת בה... כי יראו מפני האש הגדולה של גיהנם ונכספו להנאת גן עדן, אשר שמעו ונטעו בליבותיהם, מבלי הבדיל בין ניצוץ לגחלת ושורש לענף. וכמה פעמים קנוא קינאתי באלה מן היהודים, כי אין ספק אצלי היות חלקם בחיים הנצחיים יותר בנקל מיודעי בינה, החוקרים ודורשים בשבע נפות בתורה ובחכמות, ועוף יעופף שכלם, ואין כל אחד כיונתן בן עוזיאל שכל עוף הפורח עליו מייד נשרף. ויגיעה רבה תצטרך להם, להסיר העולה על רוחם ממה שאינו בדרך יושר, הגם כי סוף סוף יגרשוהו בידיעתם, ויעמדו על הצדק ביסוד מוסד, כמו שהיא האמונה הנשארה אחר החקירה".
מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק ט עמוד 114: "אמונת ההמון למה שיאמינו – חזקה, ובטחונם עצום לכל מה שידמו אותו. כי הפתי בטחונו עצום, והנה ישימו בטחונם שהשם ימית פתאום מי שימרהו ויעבור מצוותו ותורתו".
מעשה ניסים שם עמוד 116: "הנשים והמון הפתאים השוקדים על דלתות אלו הדמיונות באמונות להאמין בנמנעות תמיד, יען נמצא בהם דבר טוב, שהם מחזיקים בתורה ובמצוות בכל עוז, ומדקדקים במצוות המעשיות דקדוק מופלג. וסיבת זה: היראה הדמיונית הנזכרת, והם המוסרים גופם ונפשם לסכנות עצומות לקיים התורה ומצוותיה" - ^ ספר באר הגולה (למהר"ל) באר השביעי פרק ז ד"ה והדברים וד"ה ולכך: "שאם לא יעשה כך, ולא יקבל דברי החולקים עליו באהבה, רק ידחם, דבר זה בוודאי חולשת דבריו, שאומרים עליו שלכך דוחה דבריו, כי החלש אין לו קיום עם המתנגד אליו. ולכך אין ראוי להרחיק שום דבר המתנגד אל דעתו לאהבת החקירה והידיעה. ובפרט אותו שלא כיוון לקנתר, רק להגיד האמונה אשר איתו, אף אם הדברים הם נגד אמונתו ודתו, אין לומר אליו 'אל תדבר ותסתום דברי פיך', שאם כן לא יהיה בירור הדת...
כי אם עושה זה, שסותם את פיו שלא ידבר זה, הוא מורה על חולשת הדת, כמו שאמרנו. ולכך דבר זה הפך מה שחושבים קצת בני אדם, כי חושבים כאשר אין רשאי לדבר על הדת, הוא חיזוק הדת ותוקף שלו. ואין זה כך, כי העלם דברי המתנגד בדת אין זה רק בטול וחולשת הדת, כאשר אומרים 'סגור פיך מלדבר'.
ולכך, הראשונים, ואף אם נמצא דבר מה בספרים שהוא כנגד דתם, לא היו המתנגדים דוחים דבר זה, כי השכל מחייב שלא יהיה מניעה מזה כלל ולסגור פיו של אדם בדבר שהוא מגיע אל הדת, רק פתשגן הדת נתונה אל הכל" - ^ באר הגולה בהמשך דבריו שם: "ובפרט הכתוב, כי הכותב בספר אין כוונתו רק ללמוד, ואין כאן דבר שיהיו מכוונים להכעיס כדי לקנטר, ולכך הדבר הזה אין לסתום ולבטל. ולא מצינו מעולם שיהיו מונעים ומוחים בדבר זה כלל, ולא היה כאן פוצה פה ומצפצף (עפ"י ישעיה י, יד) בדבר זה.
ולמה לא תהיה תלונה זאת על ספרי הפילוסופים, אשר הלכו אחר חקירתם, בגדו וכיחשו ואמרו כי העולם קדמון, ולא היה לו בריאה כלל, עם כל זה הם [הראשונים] לוקחים ספרים ההם ולא דחו אותם. רק שכך הוא ראוי כדי לעמוד על האמת, לשמוע הטענות שאמרו לפי הדעת אשר אתם, ולא כיוונו לקנטר. ולכך אין ראוי לדחות דברי זולתו המתנגד לו, אבל ראוי לקרב אותם ולעיין בדבריו...
וכי יש לאדם שיש בו החכמה לשפוך חמתו על הנייר וקלף? ומכל שכן על מי שכתב הדברים בספר, שלא היה כוונתו על הדיבור, רק הלימוד, אשר יש לשמוע מכל, ואין לדחות דברי זולתו, כמו שנתבאר למעלה מדברי החוקרים. ועל ידי זה האדם בא אל תוכן אמיתת הדברים, ולעמוד על האמת הגמור, ואין הסגר לדברים כמו אלו. כי כל גיבור שרוצה להתנגד על אחד להראות גבורתו, הוא חפץ מאוד שאותו שבא כנגדו יתגבר ככל אשר יוכל, ואז אם ינצח אותו הגיבור שבא להתגבר כנגדו, נראה שהמנצח גיבור ביותר...
ולכך אין לסתום פי מי שבא לדבר נגד הדת לומר אליו 'אל תדבר כך'. ואדרבא, אם עושה כך – זה עצמו חולשתו" - ^ אורות ישראל פרק ח אות א: "יסוד האמונה השלמה שבלב נובע הוא מתוך מעמק סגולת הנפש שבישראל... אחריו ועל גביו בא יסוד העילוי השכלי והלימודי. אמנם חלשת האדם גורמת, שבהיותו מוכשר למחקר שכלי ייחלש בו יסוד הנטייה האמונית, ובהיותו שלם באמונה הוא עלול למעט בהשכלה וחכמת לב. אבל תכלית דרך הישרה היא, שכל כוח לא ימעט את חבירו, ולא יתמעט על ידו, כי־אם יתגלה בכל מלוא עוזו, כאילו היה הוא השולט לבדו. כוח האמונה צריך שיהיה שלם כל־כך כאילו אין לו שום אפשרויות של מחקר, ולעומת זה צריך שיהיה כוח החכמה כל־כך מעולה ומזורז כמו לא היה כלל כוח של אמונה בנפש"
- ^ רמב"ם הל' עבודה זרה פ"ב ה"ג: "כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב. מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו.
כיצד? פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב בייחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המידות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות.
ועל עניין זה הזהירה תורה ונאמר בה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים', כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים, 'אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות'.
ולאו זה אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא אין בו מלקות" - ^ ספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה מז: "והמצווה המ"ז היא שהזהירנו שלא לתור אחרי לבבנו עד שנאמין דעות שהם הפך הדעות שחייבתנו התורה, אבל נקצר מחשבתנו ונשים לה גבול תעמוד אצלו, והוא מצוות התורה ואזהרותיה. והוא אמרו יתעלה (פ' ציצית) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ולשון ספרי ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות..."
- ^ אגרת תימן (הרמב"ם): "ודע כי כמו שינצל הסומא בהישענו על הפיקח בלכתו אחריו, לפי שהוא יודע בעצמו שאין לו עיניים שיורהו הדרך הישר, וכמו כן שינצל החולה שאינו יודע מחכמות הרפואות בשמעו עצת הרופא שינהיגהו וידריכהו, לפי שאינו יודע הדברים הממיתים ולא המחלימים המצילים, וישמע לעצתו כל מה שיאמר לו, כמו כן ראוי להמון למסור משענתם על הנביאים בעלי העיניים האמיתיים. ודי להם במה שילמדו להם שהסברה הפלונית אמת והסברה הפלונית אינה אמת. ואחרי הנביאים החכמים החוקרים והרודפים יומם ולילות הסברות והדעות כדי שידעו איזה מהם אמת ואיזה מהם שווא"
- ^ מורה נבוכים חלק א פרק לד: "ומוצאים אנו רבים שנעצר שכלם באחד המדעים האלה, ואף אם לא קהו שכליהם יש שהפסיקם המוות כשהם במקצת המצעים. ואילו לא ניתנה לנו השקפה בדרך האמונה [המסורת] כלל ולא הודרכנו במאומה בדרך המשל, אלא נזקקים היינו לתבונה השלמה בגבולות העצמיים, ובאימות כל מה שצריך לאמתו בהוכחה, וזה לא יתכן כי אם לאחר המצעים הללו הארוכים, היה דבר זה גורם למות כל בני האדם בטרם ידעו אם יש שם א־לוה לעולם או שאין שם א־לוה, כל שכן שיחייב לו חכמה או ישלול ממנו מגרעת, ולא היה ניצול כלל מן האבדון הזה אלא אחד מעיר ושנים ממשפחה. אבל היחידים והם השרידים אשר ה' קורא לא תושג להם השלמות אשר היא התכלית כי אם לאחר המצעים"
- ^ קובץ שיעורים חלק ב סימן מז אות ט: "ומדברי חובת הלבבות בהקדמתו נראה שהיא מצווה – דע את אלוקי אביך – שהאמונה תהא ע"י ידיעה... ברור שלא דיברו בעלי השיטה הנ"ל אלא מיחידי סגולה, אשר אינם מצויים כלל בדורותינו"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה אות יט בהערה: "ואל תשיבני מן הקדושים אשר בארץ החיים המה הלא בספרתם, ר' סעדיה גאון בספר אמונות ודעות, והחסיד הקדוש בספר חובת הלבבות, והרמב"ם, כי יש בזה סוד כמוס שהוצרכו לקיים את הדור באלף החמישי שהיה בבחינת חושך והיתה הוראת שעה".
אמנם יש להעיר על דבריו שמדבריהם משמע שלא מדובר בהוראת שעה, שהרי הביאו לכך ראיות מפסוקים, ואף יצאו נגד בעלי האמונה התמימה וביארו את חסרונותיה - ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) תחילת פרק י: "אמת הדבר, שהיו ימים רבים שנפלה על זה מחלוקת בין גדולי ישראל. מעבר מזה העירו רבים שחובת התורה דורשת הידיעה השכלית, ורבים מעבר מזה טענו להראות את הצד המסוכן שיש בדרך המחקר לרבים שלא יוכלו להגיע עד הקצה וישארו נבוכים, ומהם גם כן שיפקרו וינתקו מוסרות. אבל אין שייך חשש זה בדורינו שההפקרות הולכת ומתרבה, ספרי מינים מתחדשים בעוה״ר בכל יום, ונותנים את התורה והאמונה למרמס. ואם לא נקום בפרץ להגן על עם ד׳ להשיב חורפינו דבר בכח השכל וחקירת האמת, ישחיתו רבים ועצומים. על כן לא עת היא לחשות כי אם לענות דבר".
שמונה קבצים (הראי"ה קוק) קובץ א אות רטו: "בזמן הזה צריך להסביר את כל ענייני האמונה, התורה והעבודה, ע"פ דרך השכל" - ^ מוסר אביך (הראי"ה קוק), מידות הראיה, אמונה, עמודים סא־סב: "כל מי שחונן בשכל לא יוכל להסתפק בלא היגיון שכלי, ואצלו לא תקום תמימות האמונה כי אם כשתתחבר עם אור הדעת, ואם ימאס זה את הדעת תהיה אמונתו מלאה תוך ומרמה"
- ^ לשלושה באלול, תרצ"ח, קטע מב: "הרידב"ז העיר לראי"ה [קוק]: 'מחשבות כ"ג גבהו ממני ומהשגתי, ואני הייתי רוצה להיות ב'יהדות פשוטה' כמו שהיתה סבתא שלי'. ענה לו הרב [קוק]: 'אמנם הסבתא היתה מסתמא אישה כשרה וצדקת כשהיא לעצמה, אבל מידת השגת יראת שמים שלה לא תהיה מספקת להנהגת כלל ישראל. לזה צריך בירור מחשבות, מתוך רוממות מקורותיה של תורה'"
- ^ כוזרי מאמר א אות סז: "חלילה לא־ל שתבוא התורה במה שידחה [שיסתור] ראיה או מופת".
כוזרי מאמר א אות פט: "חלילה לא־ל מן השקר, ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר" - ^ מגילת אסתר מצוות לא תעשה נח: "נראה לי שהנכון כדברי הרב [הרמב"ם], שהיא אזהרה מלירא מהאויבים בעת המלחמה. שאי אפשר שתהיה הבטחה, כמו שאמר הרמב"ן [השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם מצוות לא תעשה נח: "וזו הבטחה, לא מצווה"], דמניין לו לכהן להבטיחם שלא ייראו ולא יערצו מפניהם, כי שמא יפלו ביד אויביהם, ואי אפשר לומר שהתורה ציוותם להבטיחם כן, שהרי בכל מלחמה היו מעבירים הכרוז הזה ולפעמים היו נופלים ביד אויביהם, ואז מה מקום להבטחה הזאת".
ויש לעיין בהבנת דברי הרמב"ן שם - ^ מלחמות השם (לרלב"ג), הקדמה: "שאם היה דרך העיון מביא אותנו באלו העניינים אל זולת מה שיראה מפשוטי התורה, לא היינו נמנעים מלפני התורה מלהגיד בהם האמות, כי אין זה חולק על התורה לפי האמת, כי אין התורה נימוס יכריח אותנו להאמין הדברים הכוזבים, אבל היא מישרת אותנו בתכלית מה שאפשר להשגת האמת".
ספר העיקרים מאמר א פרק ב: "מה שהוא דעת כוזב, לא תכריח התורה להאמינו, כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות, ולא דעת בדוי שלא יצויר מציאותו אצל השכל" - ^ שמונה קבצים קובץ א אות רעח: "לעולם אין רשות להתיבה האמורה או הנכתבת, להיות סותמת בפני השכל הישר. וזה כלל גדול בתורה, בין בדיעות היותר נשגבות, בין בפרטים היותר קלים".
שמונה קבצים קובץ ו אות פז: "כשבאה ההשתדלות של התרדמות השכל בשם האמונה, בשם יראת שמים, בשם שקידת התורה ועשיית המצוות, הרי הוא שקר נורא וטומאה מזוהמה... המחבלים הללו [שעושים זאת], יהיו מי שיהיו, בין שהם שקרנים שרוצים רק להונות את הבריות, לובשי אדרת שער למען כחש, בין שהם חלושי רוח, קטני דעת, שמפני אטימת האור השכלי אצלם, מפני כהות הרגשתם וגשמיות ציורם, הם רומסים בשקידה ומרץ את החומר המעשי, ומושרשים בהציורים האגדיים של האמונה במובן החיצוני של קליפתם, שמביא לעולם דלות רוח וגרעון חיים. והם בתומתם וחלישתם, ובגאותם וסכלותם ואכזריותם הפנימית, הבאה מתוך גאווה וטפשות ודעות משובשות בעניינים יסודיים של הכרת האמונות הגדולות, שכל האמונה מבוססת עליהם, יתאמצו להדריך את העולם ברוח קצר, במשטמה ויאוש, רפיון ידים ומדינים, והשפעתם גורמת להרדים יותר את השכל, לכבות אורה של תורה, להרחיק את העולם והחיים המאושרים, את טוהר המידות וזיקוק המחשבה מן האדם, ועל־ידי זה הנשמות כושלות ונופלות, ובני אדם חיים חיי בהמות שפלות באין דעת ותבונה, באין הכרת כבוד האדם, שהוא הבסיס היסודי להכרת כבוד שמים המלא עולם המחיה עולמים, המעודד רוח ונשמה" - ^ ספר ויכוח הרמב"ן, בסוף הספר: "אז עמד פראי פול [המומר] ואמר כי הוא מאמין בייחוד גמורה ועם כל זה יש בו שילוש, והוא דבר עמוק מאוד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו. עמדתי [הרמב"ן] ואמרתי: דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע, אם כן המלאכים אינם מאמינים בשילוש".
אמנם יש מקום להסתייג מדעות שנאמרו במהלך ויכוח עם כופרים - ^ איגרת תחיית המתים לרמב"ם: "שהמון אנשי התורה, הנאהב שבדברים להם והערב לסכלותם, שישימו התורה והשכל שני קצוות סותרים, ויוציאו כל דבר נבדל מופרש מן המושכל, ויאמרו שהוא מופת, ויברחו מהיות דבר על מנהג הטבע, לא במה שיסופר ממה שעבר, ולא במה שיראה מזמן העומד, ולא במה שיאמר שיארע לעתיד. ואנחנו נשתדל לקבץ בין התורה והמושכל, וננהיג הדברים על סדר טבעי אפשר בכל זה, אלא מה שהתבאר בו שהוא מופת, ולא יתכן לפרש כלל, אז נצטרך לומר שהוא מופת"
- ^ דוגמא לכך לקמן פרק לח בכותרת "השלכה מדעה זו" הראשונה
- ^ מעשה ניסים (לרבי ניסים ב"ר משה ממרסיי) סוף פרק יד ד"ה ויש לך להבין: "ולא תאמר כמו שאומרים הגויים כי התורה האמנת דברים רחוקים ונמנעים מהשכל, ובזה יחשבו שהוא רצון הבורא יתברך, משימים מר למתוק ולילה לאור ישימו, כי כל אורחות ה' חסד ואמת, לא זולת זה"
- ^ מעשה ניסים (לרבי ניסים ב"ר משה ממרסיי) פרק ד ד"ה והפנים השניים: "והפנים השניים, שיקיימו כל מה שביאר בו מניח הדת והנימוס במילות עצמן שהליצו עליהן... ומה שימצאו סותר [בין דברי התורה לשכל], השתדלו לפרש המילות אשר דיבר בם מניח הדת על פנים נאותים לכוונתם, ואפילו בפירוש רחוק. ואם אי אפשר להם לדחות זאת הסתירה ושיתקנוה בפנים נאותים ולא מצאו דרך שלא תהיה הדת הופכית לדבר המושכל, אם ההיפך הוא בדבר שלא בא מופת חותך [ראייה גמורה] על הדבר, אמנם יקויים בראיות וסברות – ישתדלו לקיים מה שבדת בסברות וראיות אחרות כנגדן, ואם אי אפשר להשליך ולזייף המוחש או המושכל מפני שבא עליו מופת חותך – יצילו מה שבדת בזה החלק לבדו ויאמרו בו מה שאמרו הראשונים בכולם [כוונתו ל"פנים הראשונים" שהביא לעיל, שסומכים על דברי התורה גם נגד השכל]...
ואנחנו בחרנו הפנים השניים כי הם יותר נאותים, לפי שהם בוחרים המיעוט בספיקות ובדחקים. והנה ההשתדלות לנו בתורתנו הקדושה... להראות הפלגת המיעוט בה דברים כנגד המושכל" - ^ הערה 108 על דבריו
- ^ כוזרי מאמר א אותיות ד־ה: "וקרא [הכוזרי] לחכם מחכמי אדום ושאל אותו על חוכמתו ומעשהו. ואמר לו: 'אני מאמין... ובאחריתם ובעקבותם נגשמה האלוהות, והיה עובר ברחם בתולה מנשיאות בני ישראל וילדה אותו אנושי הנראה אלוהי הנסתר, נביא שלוח בנראה, אלוה שלוח בנסתר, והוא המשיח הנקרא בן אלוהים והוא האב והבן והוא רוח הקודש, ואנחנו מייחדים אמיתתו...' אמר הכוזרי: אין בכאן מקום לסברא, אך הסברא מרחקת רוב הדברים האלה".
ספר ויכוח הרמב"ן, היום השני: "אבל הדבר אשר את מאמינים, והוא עיקר אמונתכם, לא יקבל אותו השכל, והטבע אינו נותן, והנביאים מעולם לא אמרו כן, גם הפלא אינו יכול להתפשט בדבר ההוא, כאשר אבאר בראיות גמורות במקומו ובשעתו, שיהיה בורא השמים והארץ (וכל אשר בם) חוזר (עובר) בבטן יהודית אחת ויגדל בו ז' חודשים ויולד קטן, ואחר כך יגדל ואחר כך יימסר ביד שונאיו וישפטוהו משפט מות וימיתוהו, ואחר כך תאמרו שחיה וחזר למקומו הראשון. לא יסבול דעת יהודי ושום אדם. ולחינם והבל תדברו דבריכם, כי זה הוא עיקר מחלוקתנו".
ספר ויכוח הרמב"ן, בסוף הספר: "אז עמד פראי פול [המומר] ואמר כי הוא מאמין בייחוד גמורה ועם כל זה יש בו שילוש, והוא דבר עמוק מאוד שאין המלאכים ושרי מעלה מבינים אותו. עמדתי [הרמב"ן] ואמרתי: דבר ברור הוא שאין אדם מאמין מה שאינו יודע, אם כן המלאכים אינם מאמינים בשילוש. ושתקוהו חביריו".
ובמאמר "השגחה פרטית על בעלי חיים, השוואת מקורות בתרבות" (ישראל נתנאל רובין, נדפס במורשת ישראל גיליון 18 מספר 2) עמוד 239, העיר שטענותיהם של היהודים בפולמוסים היהודיים־נוצריים על כך שיסודות הנצרות משוללות היגיון, אכן התאימו לתקופתם – תקופת הראשונים – שבה היה מקובל שמעשיו של הבורא לא יכולים להתנגד לעקרונות ההיגיון, דבר שהשתנה בתקופת האחרונים, כפי שנאריך בפרק לח - ^ נחלת אבות (פירוש האברבנאל למסכת אבות) סוף פרק ד (עמוד 276): "ואמנם חכמי הנוצרים, הנה הם עשו אמונתם כוללת הנמנעות [רעיונות שנמנעים ע"י השכל], ולכן בחרו לקבל נמנעות אחרות... לא כאלה חלק יעקב, ולא מחשבותינו מחשבותיהם, ולא דרכינו דרכיהם. ולמה אם כן נטעה עצמינו בכל תועבות הגויים האלה... ומה לנו בדעותיהם דקות ושדופות קדים"
- ^ בשנת 1616 אסרו על גַּלִילֵאוֹ גַּלִילֵיי ללמד שהארץ נעה סביב השמש. לאחר מכן נגזר עליו מאסר, וספרו נכלל ברשימת הספרים האסורים בקריאה במשך כמאתיים שנה. רק בשנת 1992 הודתה הכנסייה בטעותה ביחס לכתביו
- ^ כבר מהמאות הראשונות לספירה היתה מקובלת אצל הנוצרים האמונה בדבר ה"אלטעות" של הכנסייה, דהיינו אי־יכולתה לשגות. בשנת 1870 (בוועידת הוותיקן הראשונה) אף הוכרז כי האפיפיור, בשבתו על כסאו [דהיינו: בשעת מילוי תפקידו], מחזיק ב"אלטעות" בענייני אמונה ומוסר, ולפיכך קביעותיו בלתי ניתנות לשינוי.
הגדרת דעתו של אדם יחיד כאמת מוחלטת ובלתי ניתנת לשינוי, אין כמותה כדי להחדיר כל שקר שהוא.
ראו מה בין בני לבן חמי, תיתן אמת ליעקב, שכל עולם התורה שבכל הדורות בנוי על קושיות ותירוצים, בונה על מנת לסתור וסותר על מנת לבנות, ש"אין סכין מתחדדת אלא בירך של חבירתה" (בראשית רבה פרשה סט סי' ב), וכמה התאוו חכמינו שיקשו על דבריהם על מנת לברר את האמת (בבא מציעא פד ע"א: "בר לקישא, כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא, ומפרקינא ליה עשרין וארבעה פרוקי, וממילא רווחא שמעתא"), וקיבלו שכר על הפרישה כמו על הדרישה (פסחים כב ע"ב ועוד), ולא נשאו פנים בתורה לראשונים (סוף הקדמת הרמב"ן להשגותיו לספר המצוות לרמב"ם) "כי [תורתנו] תורת אמת היא ואין מחניפין לשום אדם" (שו"ת הרא"ש כלל נה סי' ט) - ^ בימי הביניים הכנסייה הקתולית היתה נוהגת למכור למאמיניה "שטרי מחילה" שיפטרו אותם מעונשיהם בעולם הבא. הדבר הגיע לידי כך ששטרי מחילה "מחלו" גם על חטאי ניאוף וגניבה, והללו נמכרו ונקנו כמו ניירות ערך (שטרי המחילה של האפיפיור לֵאוֹ העשירי, במאה ה־16). השוחד עיוור את עיני הכסילים מראות כמה הפיכת הרוחניות למסחר מרחיקה את הציבור. אכן, בסופו של דבר, היתה זו אחת הסיבות לירידת כוחה של הכנסייה הקתולית (בין השאר כתוצאה מהמסמך "דיון לשם בירור תוקפם של שטרי המחילה" (הנקרא גם "95 התזות") שגינה את שחיתותה של הכנסייה)
- ^ האינקוויזיציה, הלוא היא מוסד החקירות לצורכי דת של הכנסייה הקתולית, הוקמה ב־1231 על מנת למגר את הכפירה בדתם. היה די בכל עדות שהיא על מנת לחייב אדם בחקירה. החשוד היה נדרש להודות, למרות שלא נאמר לו במה הוא נחשד ומי העיד נגדו (אכן לעיתים החשוד הודה בעבירות שונות מאלו שנחשד בהן). במהלך החקירה, שנמשכה לעיתים חודשים ואף שנים, לא היה באפשרותו של החשוד להסתייע בסניגור (שהרי סניגוריה כזו תהיה סיוע לכופר).
בית המשפט לא הכיר בראיות אחרות מלבד הודאה, ולצורך גבייתה התירה הכנסייה הקתולית שימוש בעינויים. אכן האינקוויזיציה עשתה שימוש רב בעינויים מפלצתיים. עוצמתם של עינויי החקירה היתה כה רבה, שפעמים רבות הנאשם היה נהרג מהעינויים עוד קודם ההודאה. ההודאה שהתקבלה בעזרת העינויים היתה קבילה לצורכי המשפט. גזר הדין במשפט הביא לעיתים לעונשים מפלצתיים לא־פחות.
בנוסף, רכושו של החשוד הוחרם, והוא זה שמימן את הוצאות המאסר. זאת גם במקרה שבו בסופו של דבר הנאשם היה נשלח לביתו ללא עונש. במקרים רבים הוצאות המאסר, שהיו גבוהות, גרמו לחשוד לפשיטת רגל.
ושוב – ראו מה בין בני לבן חמי, שהלכה פסוקה רווחת בישראל: אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע (יבמות כה ע"ב ועוד).
בני בניו של מי ששאל את אביו "המלח מהו שתהא חייבת במעשר", אחזו בצביעותו גם בתחום זה, כאשר הטילו הגבלות מסוימות על העינויים. כך, הכנסייה אסרה על עינויים הגורמים לשפיכת דם, ילדים, נערים ובעלי מצב בריאותי חמור לא עונו, באינקוויזיציה הספרדית היתה חובה לעצור את העינויים כל חמש עשרה דקות, ורופאים אף פיקחו על כך.
כיוון שהכנסייה "אוהבת אדם" ו"אינה שואפת לדם", את ביצוע הדין מסרו לשוטרי העיר שאינם שייכים לאינקוויזיציה, ושופטי האינקוויזיציה אף היו אומרים לנאשם: "יען כי חזרת לחטאך, אנו מרחיקים אותך מהכנסייה ומוסרים אותך למשפט העם. אבל מבקשים אנו מהם למעט את העונש עד כמה שידם מגעת ולמנוע מבוא בדמים" (אוצר ישראל ערך אוטו דא פי, תחילת עמוד 173) - ^ מתיו הופקינס (המאה ה־17) היה בין ציידי המכשפות הגדולים ביותר. בספרו "גילוי המכשפות" (1647) הוא עוסק בדרכים לזהות אשה כמכשפה, מה שיביא עליה מוות בשריפה בעוון כריתת ברית עם השטן וכפירה.
בין השאר מתואר בספר זה "מבחן המים": מכניסים את החשודה למים, כאשר היא קשורה לכיסא, או כאשר אגודל יד ימינה קשור לבוהן רגל שמאלה. אם היא צפה ואינה טובעת, הרי שזו ראיה שהיא מכשפה. אם היא טובעת, הרי שהיא מזוכה מהעוון (חשוב להדגיש שלפחות במקרה אחד – במשפטה של גרייס שרווד בווירג'יניה בשנת 1706 – בית המשפט הורה "לנקוט באמצעי זהירות על מנת לשמור על חייה") - ^ עלילות דם מסוימות נודעו כבר בעת העתיקה, ונזכרו כבר אצל יוסף בן מתתיהו (בספרו "נגד אפיון" מאמר שני אות ח). אם כי תפוצתן והשפעתן הנוראה של עלילות הדם אירעו בעיקר בימי הביניים.
עלילת הדם הראשונה בימי הביניים אירעה בשנת 1144 בעיר נוֹריץ' שבאנגליה, כאשר האשימו יהודים כי רצחו ילד נוצרי למטרות טקס דתי. תוך זמן קצר פשטו העלילות למקומות נוספים. לאחר כמה עשרות שנים, נוסף לעלילות אלו ההסבר, כי היהודים צריכים את דמו של הילד על מנת לאפות בו את מצות. הסבר נוסף היה כי על היהודים לחלוק ביניהם את ליבו.
תוך כמאה וחמישים שנה מאז העלילה הראשונה, ובמשך מאות השנים הבאות, פשטו מאות עלילות אלו בכל אירופה. במקרים רבים יהודים עונו על מנת להוציא מהם הודאות, ולאחר מכן נשרפו. בעלילת הדם שבשנת 1331 באיברלינגן שבגרמניה לבדה, נשרפו שלוש מאות יהודים חיים.
ובסיס לדבר האסור, מפיץ עלילת הדם הראשונה בימי הביניים היה נזיר נוצרי ששמו תומאס. עלילות דם רבות לובו פעמים רבות על ידי כמרים ונזירים, שאף הדגישו את רעיון זה בדרשותיהם (ומה הפלא אפוא שכאשר חששו הנוצרים מהשפעתו של אריסטו, הם המציאו מעשיה שפילה אף עליו. כפי שנביא לקמן בפרק עט).
ראוי להדגיש שאע"פ שהלכה בידוע שעשיו שונא ליעקב, היו אפיפיורים ומלכים רבים שנהפכו רחמיהם באותן שעות, התנגדו לעלילות הדם ואף יצאו נגדם - ^ בכל הדורות התייחד עם ישראל כאוהל טוב וגן נעול דודאים ומגדים, לעומת עמים רבים בעולם העתיק שהיתה נהוגה בהם פריצות ברמה שקשה לתארה – אשת איש, קרובי משפחה, משכב זכר, זנות (האישה באספקלריית היהדות ח"ג פרק ז).
המצרים "היו לוקחים את אחיותיהם לנשים כדת" (שם עמוד סג).
אצל הבבלים "כל אחד מההמון, מתוך חוסר פרנסה, מוכר את בנותיו לזנות" (שם עמוד סד).
הפרסים "למדו מן היוונים תועבת משכב זכר" ו"התירו את האימהות לבניהן" (שם עמוד סד).
"היוונים הקדמונים הלכו בגלוי אחרי נואפות ולא ידעו בושת, על בתי הזנות יתגודדו קטן וגדול, נקלה ונכבד, פנוי ובעל לאישה, ולא נחשב זה לחטא ולא מתנגד למוסר ולחוק" (שם עמוד סד).
אצל הרומאים "כמעט לא נמצאה רומית נשואה אחת אף מדלת העם שתסתפק בשני נואפים" (שם עמוד סו).
ועוד ועוד.
אמנם מכל אלה, התייחדו כוהני הנוצרים – הכמרים הנזירים והנזירות – שפשטו טלפיהם כלומר ראו שאני צנוע, והגיעו במעשי הפריצות שלהם לשפל המדרגה.
אוטו, הבישוף של ורצ'לי (עיר באיטליה) במאה העשירית, סיפר שרבים מהכמרים באיטליה "מחזיקים נשים פרוצות בביתם, אוכלים ושותים איתן, מטיילים איתן בפרהסיא ולא ידעו בושת" (האישה באספקלריית היהדות ח"ג פרק ח עמוד סט).
"לכינוס מועצת הכוהנים באו תמיד מאות זונות. כך למשל למועצת הכהנים בקונסטנץ ובזל [במאה ה־15] באו לא פחות מאלף וחמש מאות זונות" (שם עמוד ע).
"הנזירים... שטופים בתאוות שפלות, ומה בנוגע לנזירות – אין זה מן הנימוס לתאר את המנזרים שלהן, מאחר שאינן אלא בתי בושת. ומי ששמה עליה צעיף של נזירה, הרי כאילה נכנסת לשרת כזונה. הנזירות ילדו בנים ובנות, בבתי המקלט גידלו אותם עד שהתבגרו, והבנים האלה היו לנזירים והבנות לנזירות" (שם עמוד עב).
מזאצ'ו, צייר מפורסם מהמאה ה־15 שצייר ציורים נוצריים עבור הכנסייה, העיד כי "הנזירות נכבשות להם לנזירים כיבוש יחיד... הנזירות הללו, סופן שהן יולדות ילדי נזירים נחמדים, או שהן מרעילות את פרי בטנן. ואם יאמר אדם ששקר הדבר, ילך ויבדוק את בורות השופכין של מנזרי הנשים וימצא שם גל של עצמות עוללים" (שם עמודים עב־עג).
הכומר יוהן גיילר מקייזרסברג, מגדולי המטיפים במאה ה־15, "נגע באחת מדרשותיו בשאלה, מה על האב לעשות בביתו – הימסור אותה למנזר, אם לבית בושת. והוא בא לידי מסקנה שמוטב למוסרה לבית בושת. וטעמו ונימוקו עימו – משום שבבית בושת תספוג מכות, תסבול רעב וכו' ולכן תתאמץ לצאת משם, אולם במנזר לא יחסר לה כל דבר, ועל ידי כך תשקע ברשת החטאים הנאלחים יותר ויותר" (שם עמוד עב).
"לפי חוקי הישועים [אחד מהמִסדרים של הכנסייה הקתולית] אין כל עונש למפתה נערה, מותר לבקר בבתי בושת... המפתה אישה נשואה, לא משום שהיא אשת רעהו אלא בגלל היותה יפהפייה – לא עבר על עוון אשת איש" (שם עמוד עא).
"השדים, 'כוחות האוויר', יורדים משמיים ומקיימים מגע מיני אסור עם נשים... שד מפתה נשים נקרא אִינקוּבּוּס... היו נזירות שדיווחו בתימהון רב, על הדימיון המופלא בין האינקובוס לבין הכומר המוודה שלהן, או הבישוף" (ספר "עולם רדוף שדים: המדע כנר בעלטה" עמוד 119).
לכן אין לתמוה על חילוק נוסף שבין ישראל לעמים – הרפואה במקרא ובתלמוד (יצחק פרויס) עמוד 179: "סורנוס ומאוחר יותר גם מושיון – שניהם היו גניקולוגים מקצועיים – מכחישים לחלוטין את מציאותם של הבתולים. על ימי הביניים, ועוד מאות שנים לאחר מכן, מספק אלברט ווֹן הלר רשימה ארוכה של מחייבים ושל שוללים את המציאות הפיזיולוגית של קרום הבתולים. הלר עצמו אמנם טוען כי 'בכל הבתולות אף פעם לא מצאתי בתולים, כי אין דבר כזה. חקרתי, בדקתי ולא מצאתי'. רק לקראת סוף המאה הי"ח התקבלה תמונה אמיתית של הנושא. מובן שחיפשו הנמקות לאלה שהכחישו את מציאותו של קרום הבתולים. לדעתו של הלר, האנטומאים הקדמונים ניתחו בעלי חיים, שלמעשה אין להם בתולים, או אצל נשים פרוצות שממילא לא יימצאו אצלן בתולים... חשובה יותר היא הקביעה של וסליוס, שלעיתים קרובות פוגעת המיילדת בבתולים... [ויש מי שטען] שבצרפת הפריצות הגיעה להיקף כזה שנשארו רק מעט בתולות [אמנם מחבר הספר הסתייג מכך]". דברים אלו הובאו בקצרה באנציקלופדיה הלכתית רפואית (לרב (ופרופסור) אברהם שטיינברג) ערך בתולים, פרק "רקע היסטורי ומדעי".
וסימנא מילתא, שבאחת ממהדורות הדפוס הנוצריות העתיקות של התנ"ך (וכו'), בעשרת הדיברות שבחומש שמות נשמטה בשוגג המילה "לא" מהציווי "לא תנאף"... (תרגום המלך ג'יימס, בית הדפוס המלכותי, לונדון, מהדורת 1631. מסיבה זו, המהדורה המדוברת כונתה "התנ"ך המרושע") - ^ העיד על כך הודאת בעל דין, אחד מתלמידיו של פִּיֵיר אָבֶּלַר (אַבֶלַארדוֹס, כומר ופילוסוף שלימד אלפי תלמידים), במאה ה־12 (ספר "לימודי התנ"ך בימי הביניים", מאת בריל סמלי (אנגלית), עמוד 78, הובא בספר "בעלי התוספות" ח"א פרק א עמוד 18): "הנוצרים המחנכים את בניהם, אינם עושים כן לשם שמיים, אלא מתוך שאיפה לרווחים. הם רוצים שאח אחד יהיה כומר כדי שיעזור לאביו לאימו ולאחיו. הם אומרים: 'לכומר לא יהיה יורש, וכל מה שירכוש לעצמו יהיה שלנו ושל אחינו, מלבושיו ובגדי הכהונה מספיקים לו'. לא כן היהודים. מתוך קנאת ה' ואהבת תורתו הם שולחים את כל בניהם ללמוד, כדי שיבינו בתורת ה'. היהודי, גם העני שבעניים, אם יש לו עשרה בנים ישלח אותם ללמוד, לא לשם קבלת שכר, כפי שעושים הנוצרים, אלא בשביל הבנת תורת ה'. ולא רק את הבנים, אלא אף את הבנות"
- ^ מורה נבוכים, פתיחה: "ואין הכוונה במאמר זה להבין את כולם להמון ולא למתחילים בעיון, ולא ללמד מי שלא עיין אלא בידיעת התורה, כלומר דיניה, כי מטרת כל המאמר הזה, וכל שהוא מסוגו, הוא ידיעת התורה באמת.
אלא מטרת המאמר הזה להעיר לאדם דתי, שכבר נקבע בליבו והושג בדעתו אמיתת תורתנו, והוא שלם בדתו ומידותיו, ועיין במדעי הפילוסופים וידע ענייניהם, ומשכו השכל האנושי והדריכו להעמידו במעונו, ועמדו בפניו פשטי התורה, ומה שלא הצליח להבינו, או שהבין אותו מענייני השמות המשותפים או המושאלים או המסופקים, ויישאר במבוכה והיסוס, או שיימשך אחר שכלו ויעזוב מה שידע מאותם השמות, ויחשוב שעזב יסודות התורה, או שיעמוד כפי מה שהבין מהם ולא ימשך אחר שכלו, ונמצא שפנה אחור משכלו ופירש ממנו, ויחשוב עם זאת שהוא הביא על עצמו נזק והפסד בדתו, ויישאר עם אותם הדעות הדמיוניות תוך הרגשת צער ומועקה, ולא חדל להיות בכאב לב ומבוכה גדולה" - ^ בחינת הדת (ר' אליהו דילמדיגו), וינה תקצ"ג עמוד 14: "שתורתנו זו האלוקית לא תחייבנו כלל להאמין הדברים הסותרים ולא לכפור המושכלות הראשונות או אשר המה כראשונות והמוחשות, ולו היה כזה בדתנו היינו מחליטים המאמר בדחיית הדת, כי גם אם הונח שהאמת כן, לא יגיענו עונש אלה על היותנו בלתי מאמינים בם, אחר ששכלנו בטבעו אשר חקק לו הא־ל, לא יוכל לקבל ולא להאמין באלה"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה אות יט: "כשמאמין בו ית"ש ובעיקרי הדת ובדברי התורה ובדברי חז"ל אפילו בדברים שהם למעלה מן השכל [אפילו מנוגדים אל השכל] והחכמה, רק עפ"י התורה והקבלה, הנה לצדקה תחשב"
- ^ שם משמואל במדבר פרשת מסעי שנת תרע"ה: "עניין יחוד ה' שאין עוד מלבדו, איננו מושג בשכל. אדרבה, לפי השכל הגס האנושי נראה כשני הפכים בנושא אחד, כי אנו רואים בעינינו דברים גושיים וחמריים, ומ"מ אין זה תופס מקום כלל, אלא מלא כל הארץ כבודו, וכמו קודם בריאת העולם כן אחר בריאת העולם, כדכתיב אני ה' לא שניתי ואפס זולתו ואין עוד מלבדו. והוא דבר שאין בכח השכל האנושי להשיגו אלא מחויבים להאמין ככה באמונה שלימה"
- ^ סנהדרין צט ע"א: "רבי הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה. אמר רב יוסף: שרא ליה מריה לרבי הילל! חזקיה אימת הווה – בבית ראשון, ואילו זכריה קא מתנבי בבית שני ואמר גילי מאוד בת ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות".
סנהדרין דף צז ע"ב־צח ע"א: "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה – נגאלין, שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובתיכם. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר חינם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חינם נמכרתם – בעבודה זרה, ולא בכסף תגאלו – לא בתשובה ומעשים טובים. אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: והלא כבר נאמר שובו אלי ואשובה אליכם. אמר ליה רבי יהושע: והלא כבר נאמר כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר בשובה ונחת תיוושעון! אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: והלא כבר נאמר כה אמר ה' גואל ישראל קדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד משלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו. אמר לו רבי אליעזר: והלא כבר נאמר אם תשוב ישראל נאום ה' אלי תשוב. אמר לו רבי יהושע: והלא כבר נאמר ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה וגו'. ושתק רבי אליעזר" - ^ בהקדמתו לפירוש המשנה של פרק חלק: "היסוד הרביעי. הקַדמות. והוא שנאמין כי זה האחד האמור, הוא קדמון בהחלט, וכל נמצא זולתו בלתי־קדמון בערכו אליו"
- ^ מורה נבוכים ח"ב פרק כה: "אם יאמין הקדמות על הדעת השני אשר ביארנוהו [לעיל ח"ב פרק יג ד"ה וההשקפה השנייה: "שיש שם חומר מסוים מצוי קדמון כקדמות הא־לוה, אינו נמצא בלעדיו, וגם הוא אינו נמצא בלעדיו"] והוא דעת אפלטון, והוא שהשמיים ג"כ הווים נפסדים, הדעת ההוא לא יסתור יסודי התורה ולא תימשך אחריו הכזבת האותות, אבל העברתם [אלא אפשרותם], ואפשר שיפורשו הכתובים עליו וימצאו לו דמיונות רבות בכתובי התורה וזולתם שאפשר להיתלות בהם וגם יהיו לראיה, אבל אין הכרח מביא אותנו לזה אלא אם התבאר הדעת ההוא במופת [הוכחה], אמנם כל עת שלא יתבאר במופת לא זה הדעת ניטה אליו".
וכן כתב הכוזרי מאמר א אות סז: "ושאלת החידוש והקדמות [האם העולם קדמון] עמוקה, וראיות שתי הטענות שוות, עד שתכריע [את] החידוש הקבלה מאדם ונח ומשה בנבואה אשר היא יותר נאמנת מן ההקשה [הראיות]. ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בהיולי [חומר גולמי] קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה, לא היה בזה פגם באמונתו, כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע ותחילת האדם – אדם ונח" - ^ מורה נבוכים ח"ב תחילת פרק כה: "דע כי אין בריחתנו מן המאמר [הדעה] בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם [הגשמת האלוקים חלילה], ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בעניין חידוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות, ואולי זה היה יותר קל הרבה, והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם".
אמנם בספר נשמת חיים (לרבי מנשה בן ישראל, מאמר שלישי פרק יב ד"ה אכן) חלק עליו בחריפות: "הנך רואה איך חלק [הרמב"ם] כבוד למופת בלבד, ואיך אם קדמות העולם תתבאר במופת היה מעקם לנו את הכתובים כאשר עשה במקומות המורים ההגשמה. וזה לא יתכן באשר אינו מן הראוי לשעבד התורה למופת אריסטו נכון למועדי רגל, ושהשפחה תירש גבירתה" - ^ ביניהן בענייני חיים ומוות
- ^ כוזרי מאמר א אות סז: "חלילה לא־ל שתבוא התורה במה שידחה [שיסתור] ראיה או מופת".
כוזרי מאמר א אות פט: "חלילה לא־ל מן השקר, ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר" - ^ כללי ההיגיון הבסיסיים
- ^ יש להעיר שבמקרים רבים המפרשים נקטו את הלשון "שני הפכים בנושא אחד" גם במקומות שבהם לא מדובר בסתירה ממש נגד כללי ההיגיון
- ^ מה שמכונה בלוגיקה "חוק האי־סתירה". עיקרון זה נחשב ליסוד הבסיסי ביותר בחשיבה.
וכן כתב המלבי"ם ישעיהו מ יד: "כבר הוסכם מן הפילוסופים, כי נמצאו מושכלות ראשונים נטע ה' בטבע האדם, אליהם תכלה כל דרישה וחקירה, כמו המושכל שא"א לקבץ שני הפכים בנושא אחד, הוא נטוע בטבע האדם, והוא יסוד לכל מחקר עיוני, קראוהו בעלי ההיגיון 'חוק הסתירה'" - ^ עם התקדמות המדע, והבנת תהליכים טבעיים רבים כתוצאות מוכרחות של נתונים מוחלטים, יש לדון האם לשיטה זו יורחבו הנושאים שיוגדרו כ"מנוגדים למושכלות הראשונות". והדבר קשור לסוגיית ניסים, שנדון בה בפרק צו
- ^ לפיכך, ה"שאלה" האם הקב"ה יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרימה – לא מתחילה כלל, שכן אין שום חיסרון בכך שלא יכול לברוא מציאות שנמנעת במהותה
- ^ אמונות ודעות לרס"ג מאמר ב: "ולא תשבחנו בשהוא ישים החמישה יותר מן העשרה, שלא יוסיף בהם, ולא שיכניס העולם בחלל הטבעת, שלא יצר זה וירחיב זה, ולא שישיב אתמול החולף, כי כל זה הבל. ואפשר שישאלנו קצת הכופרים על כל אלה ונשיב, כי הוא יכול על כל דבר, וזה אשר שלא עליו איננו כלום, כי הוא הבל, וההבל איננו כלום, וכאלו שאלו היוכל על לא כלום, אך על זה שאלו באמת".
אמונות ודעות לרס"ג מאמר ז פ"א: "הדברים ההבליים, אשר לא יכשר להאמין שתיפול היכולת [של הקב"ה] עליהם [בניגוד לתחיית המתים], כמו השבת אתמול ושום החמש יותר מן העשרה...".
מורה נבוכים ח"ג פרק ט"ו בתחילתו ובסופו: "לנמנע טבע יציב יציבות איתנה שאינה מפעולת פועל, לא יתכן שינויו כלל, ולפיכך אין לתאר את ה' שהוא יכול עליו. וזה ממה שלא יחלוק בו אדם מבעלי העיון כלל, ולא יסכל בזה אלא מי שאינו מבין את המושכלות... הנה נתבאר כי לפי כל השקפה ושיטה יש כאן דברים נמנעים ובטלה מציאותן, ושאין לתאר את ה' ביכולת עליהן, ואין זה קוצר יד ולא חוסר יכולת כלפיו בכך שאינו משנה אותן, והרי הם אם כן חיוביים לא מפעולת פועל".
רבי ידעיה הבדרשי (הפניני), הובא בשו"ת הרשב"א (בכתב ההתנצלות שלו) ח"א סי' תיח ד"ה והחלק השני: "ושלא יתואר הא־ל ביכולת לשנותו מפני שנדין לטבע הדבר ההוא חלק מהמציאות בשום צד. ואיך ימצא דבר שאפילו אחר המצאו המונח יקרה מה שאינו. והיותר מפורסם ממנו זה הנמנע תחלה לקיבוץ שני ההפכים בנושא אחד בזמן אחד מצד אחד... והמשל בהפכים, כאומרנו בהמצאת מספר שיהיה זוג ונפרד [אי־זוגי] יחד, או כאומרנו בהמצאת זמן עבר ועתיד יחד מצד אחד...".
רלב"ג יהושע ד כ: "לא יתואר בעשיית דבר מה שהיה מציאתו סותר עצמו כאילו תאמר עשיית מרובע הקוטר [אלכסונו] שווה לצלעו, או עשיית משולש מקווים ישרים שיהיו זוויותיו פחות או יותר משתי זוויות ניצבות, או עשיית אש קר ומה שדומה לזה ממה שמציאותו סותר נפשו".
ספר העיקרים מאמר א פרק כב ד"ה ונאמר: "לא יתואר השם ביכולת על שיהיה החלק שווה אל הכל, או שיהיה קוטר המרובע שווה לצלעו, או שיהיו זוויות המשולש יותר משתי ניצבות, או שיתקבצו שני ההפכים יחד בנושא אחד בעת אחת, או שיהיו החיוב והשלילה צודקים יחד על דבר אחד מצד אחד, ובכיוצא באלו הנמנעות אי אפשר שתבוא הקבלה להאמין במציאותם ולא במה שהוא ממינם".
עקידת יצחק במדבר תחילת שער פ: "שלא יתואר היכולת האלוקי לעשות צלע מרובע שווה לקוטר ולא לקבץ בין ההפכים בנושא אחד בעת אחד".
האברבנאל בספרו מפעלות אלוקים מאמר ד תחילת פרק א: "כקיבוץ החיוב והשלילה או כמציאות שני הפכים בעת ונושא אחד, שלא יתואר ה' ביכולת עליו".
בחינת הדת (ר' אליהו דילמדיגו), וינה תקצ"ג עמודים 16-17: "שאנחנו בני הדת לא נאמר שיתואר השם ביכולת על הסותרים, ולא על החולפים, אבל נאמר שלא יחפוץ בם כלל. גם לא נאמר שיתואר ביכולת על עצמו, כאילו תאמר לשנות עצמו או תואר מתאריו המיוחדים לו" - ^ שו"ת הרשב"א חלק ד סוף סי' רלד: "ואצלי שני חלקים בנמנע: האחד ההכרחי וישר מצד עצמו להיות צלע המרובע גדול מאלכסונו... וזה נמנע גמור מצד עצמו לא ישוער בו האפשרות. והשני לא מצד עצמו אלא מצידנו וממניעת החכמה מצד הנמנע בטבע. שלא מצינו סלע מוציא מים... ואמנם אין כל זה נמנע אצלנו אלא מצד מיעוט חכמת הנבראים כולם ולאוּת כוחם לשנות המוטבע בחותם הטבע. אבל בחוק הבורא יתברך אינו נמנע".
אמנם הצמח צדק, בדרך אמונה (הנקרא גם ספר החקירה) על המורה נבוכים ח"ג פרק ה ייחס לרשב"א את הדעה ההפוכה: "והרשב"א לא ס"ל כן, שלגבי הקב"ה אין שום נמנע".
אך הרשב"א עצמו בשו"ת ח"א אמצע סי' תיג כתב זאת רק לגבי כללי הטבע: "יארע לנו בסיפורי הפילוסופים שיש בהם לנמנע טבע קיים ועושין זה סוג לכל המציאות. ומזה ודאי יצא להם ביטול האותות כקריעת ים סוף ועמידת השמש והירח ויציאת המים מן הסלע ועליית הבאר עם ישראל בכל מסעיהם. ובכלל חידוש העולם והמן וכלל דברים אלו אסור לשמען כש"כ לאומרן".
ובעניין חוקי הטבע אין מחלוקת שהקב"ה יכול לשנותם כרצונו, ורבי ידיעה הבדרשי (הפניני) השיב על כך במפורש בכתב ההתנצלות שלו בשו"ת הרשב"א ח"א תיח ד"ה הנמנע וד"ה והחלק השני: "הנמנע בסתם יחלק לשני חלקים: החלק הראשון – הנמנע אשר נבין מניעתו בחוקנו לבד ובחוק המנהג הטבעי ההולך על ההיקש בכל מיני הנמצאים... לא יקרא שום אדם בעל דת שלא יתואר לבורא יכולת לשנות טבע הנמנע... והחלק השני הנמנע אשר נבין מניעתו אפילו בחוק השם יתברך משיבושי האמונות, ושלא יתואר הא־ל ביכולת לשנותו".
אמנם במראי מקומות לדרך אמונה שם א,א כתב "והרשב"א שם חלק עליו גם על זה [לגבי חוקי ההיגיון], באומרו שכל הנמנעות אפשרי", אך ברשב"א דבר זה אינו כתוב.
הרבי מלובביץ (רבי מנחם מנדל שניאורסון) אף בנה על דברי הצמח צדק הללו פלפול נוסף (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"א שיחת יום שמחת תורה אות יג עמוד 293): "ולכן, כאשר הצמח צדק מדבר אודות עניין זה, הרי הוא מביא ראיה והוכחה מדברי הרשב״א (שו"ת הרשב״א סי' תי״ח) שהקב״ה הוא נמנע הנמנעות... [ולאחרי שמצינו זאת בשו"ת הרשב"א, מובן, שמה שישנם גדולי ישראל שדעתם לא היתה בן, הרי זה לפי שלא ראו את דברי הרשב״א, כי אם היו רואים שזוהי דעת הרשב״א, בוודאי היו מסכימים עמו. וע״ד שמצינו שינויים בנוגע לכמה וכמה פסקי דינים כתוצאה מזה שנתגלו ספרי הראשונים שלא היו בדורות שלפנינו...]".
בנוסף לכך שלא מצינו כך בדברי הרשב"א, וכדלעיל, יש לעיין על מה נסמכת טענתו שאילו היו רואים את דעה זו בדברי הרשב"א היו חוזרים בהם.
בדורנו, הרב יצחק גינזבורג חזר על הטענה שלרשב"א הקב"ה נמנע הנמנעות – מבחר שיעורי התבוננות חלק יג עמוד 14: "נמנע הנמנעות. מקורו של ביטוי זה הוא מתשובת הרשב"א – רבינו שלמה בן אדרת, שהיה אחד מגדולי הראשונים שפעל בברצלונה שבספרד. הרשב"א הוא הראשון שהשתמש בביטוי זה כתואר כביכול – להקב"ה" [אמנם ודאי שהביטוי "נמנע הנמנעות" לא מופיע ברשב"א] - ^ מאירי משלי יד טו: "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו. אמר שהפתי יאמין לכל דבר שישמע, אם אפשר אם נמנע אם קרוב אם רחוק. וערום המתחכם בדעתו יבין לאשורו, כלומר למצעדו, משל שיתחכם בעצמו על הדבר הנשמע אם אפשר אם נמנע אם קרוב אם רחוק. וחכמי המוסר אמרו אם המספר פתי יהיה השומע פיקח. ועם היות זה הערה המונית, ראוי לכל משכיל לבחון בדעתו מה שראוי להאמין עיקר העניין. ובעניין הנסתר אם באמונות אם בחכמות. באמונות – שיזהר מהאמין הנמנעות בחיקו יתברך, ולא ישים בגדר האפשר מה שהמנעו טבע קיים"
- ^ כוזרי מאמר א אות סז: "חלילה לא־ל שתבוא התורה במה שידחה [שיסתור] ראיה או מופת".
כוזרי מאמר א אות פט: "חלילה לא־ל מן השקר, ומה שהשכל מרחיק אותו וישימהו שקר" - ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ב: "מה שהוא דעת כוזב, לא תכריח התורה להאמינו, כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות, ולא דעת בדוי שלא יצויר מציאותו אצל השכל"
- ^ בית אלוקים (המבי"ט) שער היסודות פרק יא: "שלא יתואר השם ית' ביכולת על שיהיה החלק שווה אל הכל או שיהיה קוטר המרובע שווה לצלעו וכיוצא בזה"
- ^ אורות (לראי"ה קוק, זרעונים, אות ה, ד"ה לרגלי, עמוד קכ"ו): "כשחושבים על דבר אלוקים בלא השכלה ובלא תורה... אין גאות־אלוקים מתגלה אז בתוך הנפש כי אם שפלות דמיונות פרועים... וכל עדין־רוח מוכרח הוא להסיח את דעתו ממנה, וזאת היא הכפירה שבעקבא דמשיחא...").
והסוברים שיש להאמין באמונה תמימה הביאו ראיה לדבריהם מכך שאמונה שכלית עלולה להישבר תחת גזירות שמד [27], שאדם שכל אמונתו רק [28] ע"י מחקר, הרי שמחר שכלו יכול להביאו לדעות אחרות, שהרי שכלו מוגבל מאוד, ואין זו דרך האמונה, ועל כן [29] אין לו חלק לעולם הבא [30]. ויש שהוסיף וחידש שגם הראשונים שחקרו בעניינים אלה, לא יצא שום אחד מהם נקי לגמרי [31]. יש מהעוסקים בחקירה שהודה לטענה זו, אלא שכתב שזהו הטבע, שלחסרי הדעת קל יותר להחזיק בדתות, כיוון שאינם נושאים ונותנים בהן [32].
על כל פנים, כתב המהר"ל שאין זה נכון ואין זה מועיל לסתום את פיו של הבא לברר בענייני האמונה, שהרי אדרבה, העלם דברי המתנגד לאמונה – אינו אלא החלשת האמונה [33]. וודאי שאין זה נכון לשפוך חמתו על דברים כאלו שנכתבו בספר [34].
שתי האמונות יחד
עריכההראי"ה קוק – שדרכו לראות את שורש האמת שבשני צידי המחלוקת – כתב שהתכלית הישרה היא שהאמונה תהיה בנויה על שני יסודותיה: האמונה התמימה והחקירה השכלית, באופן שכל אחד מהכוחות הללו עומד בפני עצמו [35].
זהירות בחקירה שכלית
עריכהעל כל פנים, אנו מוזהרים שלא להעלות על ליבנו מחשבה שתגרום לעקור עיקר מעיקרי התורה. מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בוריה, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו נמצא מחריב את העולם מפאת קוצר דעתו ונמצא יוצא לידי מינות. ולא ימשך כל אחד אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת [36], אלא יקצר מחשבתו וישים לה גבול [37].
וכן כתב הרמב"ם שההמון, שאינם יודעים להבחין בשכלם אלו מהדעות אמת ואלו שווא, ראוי להם למסור משענתם על החכמים החוקרים והרודפים יומם ולילה אחר הסברות והדעות [38].
ועוד כתב, שכיוון שחקירה בעניינים אלו נדרשת להקדמות ארוכות, אילו היו סומכים רק על חקירה שכלית ולא על המסורת, היו הרוב מתים עוד לפני שהיו זוכים לאמונה המיוסדת על חקירה [39].
בדורות האחרונים
עריכהיש שחילקו בין מחלוקת הראשונים לגבי חקירות באמונה, לבין הדורות האחרונים.
יש מהם שכתבו שגם הראשונים שכתבו לחקור בענייני אמונה דיברו רק על יחידי סגולה שאינם מצויים כלל בדורותינו [40], או שדבריהם היו הוראת שעה לקיים את הדור בתקופתם [41].
מאידך, יש מי שכתב שדווקא בזמן הזה צריך להסביר את כל ענייני האמונה ע"פ דרך השכל [42], וכל מי שחונן בשכל לא יוכל להסתפק באמונה תמימה, ואם לא יעמיק בהיגיון שבאמונה, הרי שאמונתו תהיה פגומה [43]. ואף הוסיף שאמנם לסבתא הצדקת התאימה "יהדות פשוטה", אך להנהגת כלל ישראל בדורנו לא תספיק אמונה כזו [44].
האם שייך להאמין בדבר הסותר את השכל?
עריכהכמה וכמה ראשונים ואחרונים הדגישו שלא יתכן שהתורה תסתור את השכל [45], ולא תבטיח דבר שאינו מוחלט [46], ולא שייך שנחויב להאמין בדבר כזה [47]. כך כתב גם הראי"ה קוק [48].
הרמב"ן הוסיף שדבר ברור הוא שאין אדם יכול להאמין במה שאינו מבין [49].
הרמב"ם אף כתב שזו נטיית נפשו של החכם להשוות בין התורה למושכל, לעומת נטיית נפשו של ההמון הסכל שסבור שהתורה והשכל הם הפכים [50].
ויש מהראשונים שהוסיף שזו דרכם של הגויים [51] לחשוב שרצון הבורא שנאמין בדברים הרחוקים ונמנעים מהשכל [52], אך דרכנו היא לתאם את דברי התורה עם השכל ככל שאפשר [53]. כוונתו לנוצרים [54], שיסודות אמונותיהם משוללות היגיון, כפי שהדגישו היהודים בטענותיהם ובוויכוחיהם עימם בתקופת הראשונים [55]. גם האברבנאל כתב שזו דרכם של הנוצרים, ולא כאלה חלק יעקב, ולא מחשבותינו מחשבותיהם [56]. הנוצרים אף התנגדו לתגליות מדעיות שסותרות לכאורה את פשטי המקראות [57]. ובכלל, מן המפורסמות שהכנסייה [58] ראשיה [59] שופטיה [60] סופריה [61] כמריה נזיריה [62] נזירותיה [63] ומאמיניה [64] היו רחוקים מחיפוש אחר האמת לשם שמיים.
וזוהי מטרתו של "המורה ", לסייע לאדם שמאמין בתורה והולך אחר השכל, ומשכך עומד בפני דברים הנראים כסתירות [65].
ויש אף מי שהפריז על המידה בעניין זה, וכתב שגם אילו היתה דתנו מחייבתנו להאמין דברים הסותרים את השכל, לא היה מקום לעשות זאת, ולא היה שייך להענש על כך, אחר ששכלנו, בטבעו אשר חקק לו הא־ל, לא יוכל להאמין בדבר כזה [66].
יש להעיר שבדורנו נתחדשו ראיות שכליות חדשות בעניינים שונים, כאלו שלא היו ידועות בדורות הקדומים, וכמובן שגם לגביהן – חלילה שהתורה תסתור ראיה או מופת, ולא שייך שנחויב להאמין בדבר כזה.
אמנם הבני יששכר כתב שזו מעלה להאמין בהשי"ת בתורה ובדברי חז"ל גם בדברים שלמעלה מן השכל, דהיינו שמנוגדים להיגיון [67]. השם משמואל הוסיף שעצם האמונה בייחוד ה' מנוגדת להיגיון האנושי, אלא שאנו מחויבים להאמין כך [68].
ברור שטענה כזו, שמסתמכת על המושג "למעלה מן השכל", מעצם מהותה לא תוכל להיסתר ע"י ראיות שכליות. אך ניתן להעיר עליה שאם כן אין לדבר סוף, וכל קושיה תוכל להידחות בטענה "שיש להאמין בדברי חז"ל אפילו בדברים שהם למעלה מן השכל", ולא מצאנו כך בתלמוד ובראשונים.
אדרבה, בתלמוד אנו מוצאים שדנו על פי כללי הסברה ודרשות הפסוקים גם בסוגיות מחשבתיות מהותיות, ודחו דברי תנאים על ידי פסוקים וסברות [69], ומעולם לא השיבו שהדברים למעלה מן השכל.
אפילו הרמב"ם עצמו, שמנה את י"ג העיקרים, וביניהם שכל נמצא זולתו בלתי־קדמון בערכו אליו [70], כתב שאילו היתה הוכחה לכך שהיה חומר גולמי קדמון ועולמות קודמים, אמונה זו לא היתה סותרת את יסודי התורה [71], ואף ביאר שלצורך כך היה אפשר לפרש את פסוקי הבריאה באופנים אחרים, כפי שאנו מפרשים פסוקים שמשתמעת מפשוטן הגשמת האלוקים חלילה [72]. אמונתנו בפרטי עיקר זה אפוא קיימת כל עוד לא הגיעה לידינו הוכחה כזו. ואל תתמה, שהרי גם ידיעות מדעיות [73] מוכחות, אנו מחזיקים מהן כאמיתות ודאיות, אע"פ שברור שיתכן שבעתיד יוכחו שינויים בפרטיהן ואף בשורשיהן. ולא תהא כהנת כפונדקית. וחלילה שהתורה תסתור את השכל [74].
האם הקב"ה כל־יכול גם נגד חוקי ההיגיון
עריכההרס"ג והראשונים כתבו שאמנם ברור שהקב"ה יכול לעשות ניסים נגד חוקי הטבע, אך לא שייך שהוא יעשה מעשים שמנוגדים למושכלות הראשונות [75] – כמו שיהיו שני הפכים [76] בנושא אחד [77], שחמש יהיה יותר מעשר, שמספר יהיו זוגי ואי־זוגי יחד, שאלכסונו של מרובע יהיה שווה לצלעו, או שישיב את זמן העבר [78] – ואין בזה משום מיעוט יכולתו [79], משום שהדברים האלו נמנעים במהותם [80]. נדגיש שגם הרשב"א כתב כן [81]. המאירי אף כתב על כך "פתי יאמין לכל דבר" [82].
ואפשר שהדבר דומה לדברי הכוזרי וספר העיקרים, שלא יתכן שהתורה תסתור את השכל [83], ולא שייך שנחויב להאמין בדבר כזה [84].
גם מהאחרונים כתבו כן [85]. הבונה על עין יעקב (לרבי יהודה אריה די מודינא) שבועות כ ע"ב אות ח: "גמרו היודעים שלנמנעות טבע קיים לא יתואר הא־ל עליהם וכ"ש הנמנעות בחוק האדם לקבלם לא יאמן שיעשם לשווא" - ^ משען לחם (הוספות היעב"ץ לספרו לחם שמיים, הובאו במוריה נז־נח עמוד יט): "הרי זה תפילת שווא – מכאן שחז"ל, חכמי אמת, שמרו חוק השכל, קיימו וקיבלו שיש לנמנע טבע קיים, כהסכמת כל בעל צורה אנושית"
- ^ יש סוגיות ששתי הדעות בעניין זה פירשום באופנים שונים, כל אחת ע"פ דרכה. כדלקמן בהמשך הפרק בפיסקה "השלכות מדעה זו" השנייה
- ^ דעתו זו מוכיחה שיש רעיונות שנחלקו לגביהם האם הם מן הנמנעות או לא
- ^ פירוש רבי עזרא בן שלמה מגירונה (מגדולי המקובלים מקטלוניה, תלמידו של רבי יצחק סגי נהור), שיוחס לרמב"ן, שיר השירים ג ט: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ר"ל משפע החכמה ומזיוה הבהיק האור ההוא ונאצל ממנו. וזהו שאמר בבראשית רבה מהיכן נבראת האורה... וכן דעת רבי אליעזר הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו לקח... הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כיסא כבודו...
והוא על דעת אפלטון האומר כי שווא הוא שהמציא הבורא דבר מלא־דבר. כי יש חומר נמצא והוא על דרך משל כחומר ליוצר או כברזל לנפח שיצייר ממנו מה שירצה. כן הבורא יתברך צייר מן החומר שמיים וארץ ופעם יצייר ממנו זולתי זה.
ואין קוצר בחיק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא־דבר. כמו שאין קוצר ביכולתו כשלא ימציא דברים הנמנעים, שיברא מרובע שיהא אלכסונו שווה לצלעו ולקבץ שני הפכים ברגע אחד. וכמו שאין זה קוצר ביכולתו כך אין קוצר אם לא יאציל דבר מלא־דבר כי זה בכלל הנמנעים כולם.
ועל זה אמר שלמה בחכמתו הברה ובמחשבתו הנכונה ברוח הקודש...".
אמנם בביאור הרד"ל על פרקי דרבי אליעזר הגדול פרק ג הערה יב, מהדורת תרי"ב דף ז ע"ב בתוך הספר (אחר המבוא)) כתב על כך:" נראה שהוסיף איזו טועה, תוך לשון פירוש שיר השירים המיוחס לרמב"ן ז"ל (ואיננו לו, אלא הוא לחכם רבי עזרא [בן שלמה מגירונה, מגדולי המקובלים מקטלוניה] תלמיד ר"י בן הראב"ד...)... והזיד להוסיף וז"ל: וזהו על דרך אפלטון האומר כי שווא הוא שימצא דבר מלא־דבר כי יש חומר נמצא כחומר ליוצר כו' עד כי זה בכלל הנמנעים כולם. ע"כ. והוא ודאי גיליון מאיזה טועה, שארי ליה מאריה" - ^ מורה נבוכים חלק ב פרק יג: "וההשקפה השנייה היא השקפת כל מי ששמענו עליו וראינו דבריו מן הפילוסופים, והיא, שהם אומרים כי בטל הוא שימציא ה' יש מן האין, וכן לא יתכן לדעתם שיכלה יש אל האין, כלומר: שלא יתכן שיתהווה מצוי מסוים בעל חומר וצורה מהעדר אותו החומר העדר מוחלט, ולא שיכלה אל העדר אותו החומר העדר מוחלט.
ותיאור ה' לדעתם שהוא יכול על זה [אילו היה יכול לברוא יש מאיין], כתיאורו שהוא יכול לאחד בין ההפכים בעת אחת או יברא כמותו, יתעלה, או שיהיה בעל גוף, או שיברא מרובע אשר אלכסונו שווה לצלעו, וכל הדומה לזה מן הנמנעות.
והמובן מדבריהם, שהם אומרים, כשם שאין חוסר יכולת כלפיו יתעלה מחמת שאינו ממציא הנמנעות, כי לנמנע טבע קבוע, שאינו מפעולת פועל ולכן לא יתכן שישתנה, כך אין חוסר יכולת כלפיו אם לא יוכל להמציא יש מן האין, כי זה מסוג כל הנמנעות.
ולפיכך סוברים שיש שם חומר מסוים מצוי קדמון כקדמות הא־לוה, אינו נמצא בלעדיו, וגם הוא אינו נמצא בלעדיו. ואינם סבורים שהוא בדרגתו יתעלה במציאות, אלא הוא סיבת מציאותו, והוא בידו, דרך משל, כחומר ליוצר, או הברזל לנפח, והוא אשר יברא בו מה שירצה, פעם מצייר ממנו שמים וארץ, ופעם מצייר ממנו זולת זה...
וגם אפלטון זו דעתו" - ^ והוזכרה גם בראשונים, נדון בכך לקמן פרק לט
- ^ מעשי ה', מעשי אבות, פרק כא (פרשת וירא) ד"ה ועתה: "לא יחשב חסרון בידיעתו יתברך כאשר נאמר שאחרי שברא את האדם וידע שיהיה בחיריי לא תקיף ידיעתו במה שלא יצא לפועל, שאם היתה מקפת הרי ידיעתו זאת סותרת ידיעתו ראשונה שידע בעת בריאתו האדם שיהיה בחיריי במוחלט. ולדעתי שכוונת הריב"ש ז"ל הוא על דרך זה, בשגם לא אמר הדברים בסדור נוסח זה".
מי מנוחות (לרבי רפאל בירדוגו, מגדולי חכמי מרוקו, דיין ופוסק) וירא ד"ה ונבאר קצת מכתובי העקדה: "המחויב מפשטי הכתובים על מכונן כי ידיעתו יתברך בעתידות אמת ואמונה, אם לא יהיה העתיד ההוא מחויב האפשרות [שתהיינה שתי הדרכים אפשריות] מאיתו, אבל אם חוכמתו יתברך שיהיה הדבר ההוא אפשרי כעניין צדיק ורשע שגזרה חוכמתו יתברך שיהיה בבחירת האדם, זה לא תפש ליבו שום ידיעה קודם היותו, שאם יהיה נגבל בידיעה אינו בבחירת האדם וזה לקוצר דעתי הוא מכת הנמנע שזכר רבינו בספר המורה בפט"ו מהח"ג - ^ אריכות בכך לקמן בפרק מב
- ^ מעשי ה', מעשי אבות, פרק כא: "שאין ספק במה שכתב הרמב"ם לעניין ההשגחה, שאין זה חסרון לו יתברך שנאמר אנחנו שאינו משגיח על הזבוב אשר טרף אותו העכביש, אבל אדרבה יחשב חסרון בחוקו יתברך שהוא ישגיח בזבוב ההוא ופונה אליו בפרטות...
ועוד אין לך לומר שהוא לא יפנה לדעת מעשה העכביש או הזבוב, אבל אם ירצה לדעת אותו היכולת בידו, שאחר שביארנו שזה חסרון בחיקו יתברך, אין זה מכלל היכולת, שתאמר שהוא יכול לעשות עצמו שלא יהיה מסולק מן החסרונות, כי החיסרון בו הוא מן הנמנעות, וכמו שלא תוכל לומר שהקב"ה יכול לעשות עצמו גוף, או שיעשה אחר כמוהו, שזה מכת הנמנעות, כמו כן לא תוכל לומר שאם ירצה לדעת מעשה הזבוב שיכול לעשות כן, אחרי שביארנו שידיעה זאת חסרון וירידה בחיקו יתברך" - ^ אור החיים בראשית לז כא: "ויצילהו מידם. פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמיים, והוא אומרו ויצילהו מידם, פי' מיד הבחירי, ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו', כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר"
- ^ זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישב דף קפה ע"א־ע"ב: "רבי יצחק אמר: אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה? ואיך אמר להשיבו אל אביו וכתיב למען הציל אותו?
אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי בגין דידע כמה שנאין ליה ורעותא דלהון לקטלא ליה אמר ראובן טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי (דזעירין אינון דיכלי לאשתזבא ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם) בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים אי איהו צדיקא קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לב"נ וישתזיב מנייהו, אבל כיוון דיתמסר בידא דשנאוי זעירין אינון דיכלין לאשתזבא.
ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם, מידם דייקא ולא כתיב למען הציל אותו ותו לא, אלא אמר ראובן ישתזיב מן ידייהו ואי ימות בגובא ימות ובגין כך כתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם" - ^ רבינו חננאל חגיגה ה ע"א: "ופתרון יש נספה בלא וגו' [משפט] – כגון אדם שהרג חבירו"
- ^ ברכות לג ע"ב, מגילה כה ע"א, נידה טז ע"ב
- ^ גור אריה (המהר"ל מפראג) דברים י יב: "ורבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. יש בזה ענין נפלא. ויש מפרשים 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים', כבר בארו החכמים (מו"נ ג, טו) כי לנמנעות יש טבע קיים, אינם מפעולות פועל. ובארו החוקרים בדעתם איזה דברים מן הנמנעות (שם), ותכלית דעתם שהנמנע הוא לקבץ שני הפכים בנושא אחד, ודבר זה לא יצויר בחכמה והשגה כלל. ולפיכך לא יתואר עליו, כי אין זה מעשה לקבץ הפכים.
והנה מי שיאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא אדם צדיק ירא חטא, הוא שני הפכים בנושא אחד, כי ענין ירא חטא – שהוא ירא חטא מעצמו, והוא ירא את הקדוש ברוך הוא. שאם ירא מחמת שהקדוש ברוך הוא נותן כך בדעתו ועשה אותו ירא חטא, אין זה יראת שמים, שהרי הוא מוכרח לכך, ואין זה ירא שמים. וכמו שלא יקרא 'חוטא' אם הוא מוכרח ואנוס על החטא, כן אינו ירא שמים כשהוא מוכרח להיות צדיק. ואם כן, לעשות אותו ירא חטא – הוא ב' הפכים בנושא אחד, כי ירא חטא אינו ירא חטא רק שירא מעצמו. ואם עשאו הקדוש ברוך הוא – אינו ירא חטא" - ^ עקידת יצחק במדבר שער פ: "כמו שלא יתואר היכולת האלוקי לעשות צלע מרובע שווה לקוטר ולא לקבץ בין ההפכים בנושא אחד בעת אחד כן לא יתואר בעשות אדם בדמותו וצלמו עד שלא יחטא כלל: וזה כי אדם ולא יחטא הוא ודאי קבוץ הדברים על העניין ההוא"
- ^ אבן עזרא, הקדמה לקהלת: "כל מעשה ייפרד והיה לארבעה ראשים: טוב כולו, או טוב רובו ורע בקצהו, או רע כולו, או רע רובו וטוב בקצהו.
והחלק הראשון - הוא מנת בני אלוקים. והחלק השני - הם החיים אשר על פני האדמה. והשניים הנשארים – נעדרים, לא יתכן הימצאם, כי לא יעשה ה' אלוקים דבר כי אם טוב. כי הכל לעולם הוא טוב, וכן כתוב 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד'. ואם היה שם רע - היה בקצהו, כי בעבור רע מעט אין בדרך החכמה העליונה למנוע טוב רב. ושורש הרע מחסרון המקבל" - ^ מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד סוף פרק ב: "הנה הוא אפשר שיהיה העניין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם העדר הסדר והיושר לפי מה שנחשב, רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת הרע, והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב...
וכבר ימצאו גם כן רעות לאדם לתכלית טוב, כאילו תאמר שהסכים איש אחד ללכת בשיירה או במלחמה עם אנשים אחרים, וקרה לו בדרכו חולי מה מנעתהו מהלוך עמהם, ואחר מתו האנשים ההם בדרכם לסיבה מה, הנה הוא מבואר שהחולי אשר חל על האיש הוא היה דרך אל הצלתו מהמוות. ועל כן על כיוצא בזה אמר דוד עליו השלום אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, לפי מה שביארו רבותינו זכרונם לברכה" - ^ דרשות הר"ן דרוש ח ד"ה ומכל: "ומכל מקום הדבר מוסכם בין חכמי ישראל, שהעולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים, אם לא שעבודת השם יתברך תבטל הרושם המתחייב ממנה. ונמשך מזה שאם לא יחזק זכות האדם כל כך שתשתנה המערכת בשבילו, או שיהיה מושגח בהשגחה פרטית דבקה, עד שישים השם יתברך בליבו לעשות איזה פעל יגן בעדו מרעת המערכת, כל עוד שלא יהיה אחד מאלו הצדדים, יתחייב שיענש האדם ההוא, גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא. ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל בני חיי ומזוני וכו'. ועל זה הדרך גם כן הוא שאמר (ב"ק ס ע"א) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר (שמות יב כב), כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע"
- ^ מועד קטן כח ע"א: "אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא - שיתין הלולי, בי רבה - שיתין תיכלי. בי רב חסדא - סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח".
אמנם המאירי שם (ד"ה לעולם) כתב על כך: "ואל יחוש למה שאמרו כאן 'חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא', כי הוא מאמר יחיד, לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים" - ^ וכדלעיל פרק לז שזו דרכם של הגויים לחשוב שרצון הבורא שנאמין בדברים הרחוקים ונמנעים מהשכל
- ^ מגן וחרב (חיבור נגד הנצרות, לר' יהודה אריה די מודינא) מחנה ג מערכת ב־ג: "וכאשר נכחיש זאת ההאמנה ר"ל שלא נאמין שהא־ל הגדול הגיבור והנורא יעשה עצמו אנוש, לא כולו ולא שום צד ממנו, שאלונו משפטי צדק ויאמרו: התאמינו שהוא ית' היה יכול לעשות זאת או לא? אם נשיב היה יכול – יאמרו למה יקשה עליכם א"כ להאמין שעשאו. ואם נשיב לא היה יכול – עלינו ישאגו ככפירים כולם ובקולם באומרם כופרים אתם ביכולת הא־ל ית'!
לכן זאת תהיה תשובתנו אליהם... ונאמר דאין הכי נמי שלא היה הוא ית' יכול לעשות זה, כי לא לבד הוא למעלה מן השכל, אלא נמנע ומנגד לו... כמו שנא' שלא יוכל לעשות שדבר שעבר לא יהיה עבר, והזוג יהיה נפרד...
למען נדבר יותר בבירור ואל יבהילונו ויפחידונו כאשר עושים אישי ההמון לירא לומר שיש דברים שלא יתואר הא־ל ביכולת עליהם. אף כי חכמי לב יודעים כי רבים המה... כמו התקבץ שני הפכים ברגע ובנושא א', שיהיה הדבר קר וחם, והאדם יושב עומד...
והנה שיגשים הא־ל את עצמו הוא מהנמנעות שלא יתואר הא־ל ביכולת עליהם משני הסוגים הנ"ל, ר"ל כי הוא דבר במציאותו סותר את עצמו, שהאלוקות והאנושות ימצאו נצמדים יחד" - ^ גבורות ה' הקדמות הקדמה ב ד"ה וללישנא וד"ה הנה התבאר: "כי לא היה העמידה [עמידת השמש בנס של "שמש בגבעון"] רק ליהושע ועמו וכן לבני אדם אשר היו באופק ההוא ולשאר בני אדם היתה תנועת השמש כדרכה, וזה יותר הפלא ופלא כי ליהושע ועמו באופק ההוא היתה עומדת ולשאר בני אדם באופק אחר הולכת, ולא שהיתה נראה עומדת אלא עמידה גמורה... ואם יאמר איך יתכן דבר זה בציור כי תלך השמש ותעמוד בפעם אחת, שזהו בעצמו כמו שכתב הרלב"ג שהם שני הפכים בנושא אחד ולא יתקבצו יחד. כבר אמרנו שדבריו לא יצדקו בזה כי אפשר ויכול להיות שתלך השמש מצד עניינה הנהוג ותהיה עמידה לה מצד הנס, שיכול להיות לדבר אחד שני דברים הפכים מצד שני בחינות והטבע דבר מיוחד ושלא בטבע דבר מיוחד"
- ^ עשרה מאמרות מאמר חיקור דין חלק ד פרק ט: "ועדיין יש ללמוד, כי לא בלבד לא קצרה ידיעתו ברוך הוא על העתיד אצל הבחירה, אלא אף על פי שיש אל הנמנע טבע קיים אצל השכל האנושי ולא ידומה ביטול העבר שיהיה מה שהיה כלא היה, מכל מקום אין כל דבר נמנע לאדון הכל... וככה לא יבצר ממנו מזימה לגדל החלק שיהיה יותר מהכל... הדרן לכללן שאין למושכלות ראשונות מבוא אצל החפץ הפשוט שהמציא אותן, והן בידו כחומר ביד היוצר"
- ^ המשך דבריו שם: "והנבהל להשיב על זה רתוי לו כאילו לא בא לעולם [רש"י חגיגה יא ע"ב ד"ה רתוי: "טוב ויפה היה לו אם לא בא לעולם"] כי בא להסתכל במה לפנים ומה לאחור".
גם האפיקי ים (לר' יצחק אייזיק חבר, ח"ב שבועות כ ע"ב תחילת ד"ה תניא) כתב בחריפות נגד ייחוס נמנעות לבורא: "ונמשך בזה אחר פילוסופיא הארורה אשר הניחו חוק קיים לנמנעות שאין שכל לייחסם גם לבורא, ודבר זה לדעתי נוטה לצד מינות, כי העמידו הכל על שכלם, ומה שאין בשכלם להשיג הכחישו".
אמנם נראה שמתייחס לנמנעות מצד חוקי הטבע, כמו זכור ושמור בדיבור אחד וקשירת דבר רוחני בגשמי. ובזה אין מגדולי ישראל מי שחולק - ^ בפרט האריכו בזה בחסידות חב"ד, וכינו זאת "נמנע הנמנעות" ו"נושא הפכים"
- ^ חיי מוהר"ן (רבי נחמן מברסלב) אות תז: "ואמר, מה שכתוב שם בספריהם [ספרי חקירה] 'וכי אפשר שיהיה נעשה מהמשולש מרובע?' – אני מאמין שהשי"ת יכול לעשות מהמשולש מרובע, כי דרכי השם נעלמות".
בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה אות יט ד"ה ובאמונה: "מחיוב האמונה עפ"י התורה והנבואה להאמין בהש"י שהוא כל יכול אפילו בב' הפכיים שאין השכל יכול לחייב".
בני יששכר מאמרי חודש כסלו־טבת מאמר ד אות קלא ד"ה הללוי־ה: "השכל המשוקע בטבע לא יקבל זה כי איך אפשר לצייר ב' הפכיים בנושא אחד, הן אמת בטבע אי אפשר לצייר, אבל בנס יכול להיות, הלא לזה הוא מעשי ה' ונפלאותיו אשר הוא יכול עשות דבר והיפוכו בנושא אחד כי הוא כל יכול".
שם משמואל במדבר פרשת מסעי שנת תרע"ה: "עניין יחוד ה' שאין עוד מלבדו, איננו מושג בשכל. אדרבה, לפי השכל הגס האנושי נראה כשני הפכים בנושא אחד, כי אנו רואים בעינינו דברים גושיים וחמריים, ומ"מ אין זה תופס מקום כלל, אלא מלא כל הארץ כבודו, וכמו קודם בריאת העולם כן אחר בריאת העולם, כדכתיב אני ה' לא שניתי ואפס זולתו ואין עוד מלבדו. והוא דבר שאין בכח השכל האנושי להשיגו אלא מחויבים להאמין ככה באמונה שלימה".
האדמו"ר הרש"ב בספר המאמרים שנת תרמ"ט עמוד רעד: "בחיק הבורא נמנעו הנמנעות, ר"ל שאין דבר נמנע בחיק הבורא... יוכל להיות שארי הפכים בנושא אחד. וצריכים להאמין בזה באמונה שלימה" - ^ בדרכים השונות ליישב את סתירה זו נדון לקמן פרק מח בכותרת "הידיעה והבחירה"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה (מעלת התורה) אות יט ד"ה ובאמונת: "ובאמונת אומן הלזו מחוייבים אנחנו להאמין בעניין ידיעה ובחירה, הנה שניהם הם מיסודי התורה והם ב' הפכיים, עכ"ז חובה עלינו להאמין בשניהן עפ"י התורה ונאמן הוא בעל מלאכתינו בהצדקת העניינים והוא לבדו יודע האיך מקויים הכל"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה (מעלת התורה) אות יט ד"ה ובאמונה: "וגם כמה וכמה קיצים מבוארים בזוהר הקדוש ובספרים קדמונים בעלי רוח הקודש האמיתיים וכבר עברו, הנה יתבהל הרעיון בראותו כל זאת, אמנם כי כן מחיוב האמונה עפ"י התורה והנבואה להאמין בהש"י שהוא כל יכול אפילו בב' הופכיים שאין השכל יכול לחייב, על כן מחוייבים אנחנו להאמין בביאת משיחנו במהרה בימינו, גם מחוייבים אנחנו להאמין בדברי הנביאים והחכמים אשר כתבו קיצים ברוח קודשם הגם שכבר עברו, ואיך יצדקו ב' אמונות הללו, אלא על כורחך ישנו באפשרי בחיקו הש"י לקיים הבטחתו במהרה בימינו ובוודאי יבוא משיח, וגם דברי חכמים יתקיימו אשר רוח י"י דבר בם, כגון מה שמבואר במדרש הנעלם שהגאולה ותחיית המתים בשנת ת"ח (זוה"ק ח"א קל"ט ע"ב) מחוייבים אנחנו להאמין שיקוים כן הגם שכבר חלף ועבר הזמן, הנה רחוק הדבר משכלינו איך יכול דבר זה להתקיים, זא"ת נשים אל לבנו כשתהיה הגאולה במהרה בימינו יתגלה לנו האיך יקויים הכל, וכן בכל שאר הקיצים, הבן הדבר"
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) תורה ומועדים חלק יב, הגדה של פסח ד"ה לשנה הבאה בירושלים הבנויה, עמוד יא: "וידוע מספרי אמת שהזמן הוא ג"כ נברא, והקב"ה שאצלו היה הווה ויהיה הכל אחד, משנה עיתים ומחליף את הזמנים כרצונו.
ובזה יובן לנו מה שמצינו בספרים הקדושים על שנים מסויימות שהם זמן הגאולה וכבר עבר הזמן ועדיין לא נושענו, אולם יתכן שבשמיים עוד לא היתה השנה ההיא, וברצות ה' יוכל להביא את שנת ת"ח לזמן הזה וכבר תבוא הגאולה.
וזה שאנו מבקשים שאם נגזר ח"ו שרק לשנה הבאה בירושלים הבנויה, יעזור השי"ת שהשנה הבאה תהיה כבר עכשיו" - ^ ליקוטי שיחות חלק טו פרשת חיי שרה ה עמוד 186: "קומט אויס, אז אין דעם נס איז געווען א דבר והיפוכו... כיליון און ניט־כיליון בבת אחת. און דאס איז אן עניין פון 'נמנע הנמנעות'".
[ותרגומו: מסתבר שבנס הזה היה דבר והיפוכו... כיליון ואי־כיליון בבת אחת. וזה עניין של "נמנע הנמנעות"] - ^ תורת מנחם א (תש"י), פרשת שמיני תש"י אות ח, עמוד 32: "האמת היא שלא שייך לשאול קושיות על הרבי אודות הסדר דמלמטה למעלה או מלמעלה למטה, להיותו למעלה מהגבולות דמעלה ומטה, ומצד 'נמנע הנמנעות' לא שייך קושיות כלל"
- ^ אשא עיני (הרב יצחק גינזבורג), מאמר "נמנע הנמנעות נושא ההפכים כל יכול", תחילת פרק ב, עמוד נב (הובא גם בספרו מבחר שיעורי התבוננות, חלק יב עמוד 32): "עניין 'נמנע הנמנעות' מתגלה בעצם הבריאה יש מאין ואפס המוחלט"
- ^ האדמו"ר השלישי מחב"ד
- ^ ספר החקירה (הנקרא גם דרך אמונה), הוצאת תשס"ג, השמטה מהדו"ק הוספה א, עמוד קמד: "ולכן אף לפי דעת הרשב"א [כך הבין בדעתו] בתשובה חלק א'... שחולק על סברת יש לנמנע טבע קיים שאמרו הפילוסופים, באומרו שאצל השם יתברך אין שום נמנע, מכל מקום נמנע זה, שאי אפשר שיהיה בשם יתברך ממציא כמותו – ודאי היא אמת לפי דעת הרשב"א גם כן, וכמו כן זה שבבעל־גבול יתן השם יתברך כח הקיום לבלי גבול, ובפרט שיהיה הבעל־גבול קדמון ונצחי, זהו גם כן כמו המניעה שנמנע שימציא השם יתברך כמותו"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק כב: "שאי אפשר שתבוא הקבלה להאמין בשיתואר השם בשהוא יכול לברוא אחר דומה לו מכל צד, כי בהכרח יהיה האחד עילה והאחד עלול, ולא יהיה אם כן דומה לו מכל צד".
מורה נבוכים חלק ג פרק טו: "וכן שהא־לוה ימציא כמוהו, או יעדיר את עצמו, או יתגשם, או ישתנה – כל זה מסוג הנמנע, ואין לתאר את ה' ביכולת על דבר מכל אלה".
מעשי ה', מעשי אבות, פרק כא: "שלא תוכל לומר שהקב"ה יכול לעשות עצמו גוף, או שיעשה אחר כמוהו, שזה מכת הנמנעות" - ^ האדמו"ר החמישי מחב"ד
- ^ ספר המאמרים (האדמו"ר הרש"ב) תרמ"ט עמוד רעד: "ומה שכתב לקמן בפרק זה כמו שא"א שתבוא הקבלה כו' לברוא אחד כו'. שאלה זו שאל אחד מהמשכילים מכ"ק אאזמו"ר זצוקללה"ה, והשיב לו, והלוא באמת ארז"ל על הפסוק 'ויקרא לו א־ל אלוקי ישראל', הקב"ה קרא ליעקב א־ל, והוא בחינת כתר ות"ת. ועניינם מבואר בחסידות בכמה מקומות. ומי שיבין היטב על דרך החסידות אלו ב' המדרגות, יראה ויבין בשכל היטב איך שבעל העיקרים במחילת כבודו הרמה לא דק בדבריו אלו כו'"
- ^ ליקוטי שיחות חלק טו (הרבי מלובביץ') פרשת לך לך עמוד 79 בהערה 33: ""ועוד יש לומר, דדברי הראב"ד 'וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי מה שראו במקראות כו – היינו דאף שהוא מצד עצמו אינו גוף ובעל תמונה, אפשר שיתלבש בגוף כו', כיוון שהוא כל יכול ונמנע הנמנעות".
ובהערה על כך שם: "ועל דרך הדעות שהבינו עניין הצמצום כפשוטו (ראה שער הייחוד והאמונה פ"ז (פג סע"א ואילך)) שהיו מקובלים אמיתיים, שאדמו"ר הזקן כותב רק 'ששגו וטעו בעיונם בכתבי האריז"ל' – כי תפסו כן מצד האמונה בהקב"ה שהוא כל יכול ונמנע הנמנעות" - ^ תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג חלק ג עמוד 1574: "ומזה מובן שיש מקום לדעתם של אותם גדולי ישראל ש'הלכו בזאת המחשבה' שהוא בעל גוף ותמונה... והביאור בזה – מפני שהם הגיעו למסקנא זו מצד עניין של אמונה כו', כלומר: מכיוון שהקב"ה הוא 'כל יכול' הרי שברצונו יכול להתלבש בציור של בעל גוף ותמונה, ולא יתכן להגבילו שאינו יכול להתלבש בציור של גוף כו'...
והנה, כל זה שייך רק לפני שנפסקה ההלכה, שאז היה מקום לשאר הדעות של גדולי ישראל. אבל לאחרי שנפסקה ההלכה ברמב"ם ש'אין הקב"ה גוף וגוויה', ומי שאומר שהוא בעל גוף ותמונה נקרא 'מין' – שוב אין מקום לדעה זו, כי כבר נפסקה ההלכה באופן אחר" - ^ הערות התמימים ואנ"ש (לוד) כט עמוד כ: "כמו שכתב בשיחת שמבה"ח אייר תש"י (מוגה) ס"ו וז"ל: 'עס איז דאך ידוע אז דער עניין פון רביים איז א הכנה צו ביאת המשיח, וואס וועט זיין ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר דווקא. ד.ה. אז עס וועט זיך אנזעהן (וראו) אלוקות מיט דעם עין הגשמי. און די הכנה צו דעם איז וואס עצמות – וואס ער איז כל יכול און נמנע הנמנעות – האט זיך כביכול אנגעטאהן אין א גוף גשמי ונראה לעיני בשר'".
[תרגומו: ידוע שהעניין של הרביים הוא הכנה לביאת המשיח, מה שיהיה 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר' דווקא. כלומר, שתֵּרָאֶה (וראו) אלוקות בעין הגשמית. וההכנה לכך זה מה ש'עצמוּת' [כינוי לעצם הבורא] – שהוא כל־יכול ונמנע הנמנעות – התלבש כביכול בגוף גשמי ונראה לעיני בשר] - ^ רעיונות דומים, ללא המושג "נמנע הנמנעות", נאמרו במקומות נוספים על רבני חב"ד. כך דברי הרבי מלובביץ' על חותנו הריי"צ (ליקוטי שיחות כרך ב הוספות עמוד 511, הובא ב"התמים – מוסף בית משיח" חלק לג עמוד 64): "דאס איז עצמות ומהות אליין ווי ער האט זיך אריינגעלשטעט אין א גוף" [תרגומו: זהו העצמות ומהות [כינוי לקב"ה] עצמה כאשר הוא נכנס לגוף].
ודברי המגיד ממזריטש על אדמו"ר הזקן (ספר "סיפורים נוראים" מר' יעקב קידנר, הובא גם הוא ב"התמים" שם): "פלא נפלא הוא שהשם מלך א־ל רם ונישא יהיה משכנו בתוך גוף קטן כזה".
וב"התמים" שם האריך ליישב את הדברים - ^ רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק א הלכות א־ב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו.
ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות" - ^ משנה תורה לרמב"ם עם חידושים וביאורים מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, תחילת הלכות יסודי התורה, הערה ב: "שלימות זו דמציאותו ית' (מה שהוא אינו צריך לזולתו, וכל מה שזולתו צריך במציאות אליו) – הוא שלימות שע"פ שכל. ומכיוון שהקב"ה אינו מוגדר בשום גדר ח"ו, גם לא באותם הגדרים שע"פ שכל הם מחוייבים (כי כל גדרי השכל נבראו ממנו ית' הרי מזה מובן בפשטות שהוא ית' שברא את הגדרים אינו מוגדר בהם ח"ו וכתשובת הרשב"א הידועה שהוא ית' נמנע הנמנעות שלפניו ית' אין שייך ח"ו שום דבר נמנע) – הרי הידיעה דשלימות זו היא רק כמו שהקב"ה צמצם את עצמו כביכול להיות שלם גם בגדרי השכל, אבל פשוט שאינה מבטאת כלל וכלל אמיתית עניין השלימות שלמעלה מגדרי השכל, ועאכו"כ שאין זו ידיעה כלל בעצמותו ית', שאינו מוגדר כלל בהתואר דשלימות"
- ^ מבחר שיעורי התבוננות (הרב יצחק גינזבורג) חלק יד עמוד 40 (בביאורו לדברי הרבי מלובביץ' הנ"ל): "ולכן יכול להיות מצד ה' בעצמו לפני הצמצום, שהוא אינו מצוי! שאינו מצוי בתוך הנמצאים, כלומר, שנותן אוטונומיה אמיתית לנמצאים – הם עצמאים, ללא מציאות ה' בהם!...
אם ה' רוצה – הוא בהחלט יכול לברוא מציאות שאינה זקוקה לו!" - ^ אמונות ודעות לרס"ג הקדמה פרק ה: "ושמא יאמר אדם 'איני סובר כך בגלל כך', ותמצא שהוא נכנס ביותר חמור ממה שנשמר ממנו. כדרך שנזהרו מקצת המייחדים מלומר שאין ה' יכול להחזיר את אתמול, כדי שלא יתארוהו בחוסר יכולת והרי נכנסו במה שהוא יותר רע, ותיארוהו במה שהוא שווא, וכפי שנבאר בחלק מן המאמר השני אם ירצה ה' יתעלה"
- ^ לגבי הבחירה, דנו לגבי שלוש שאלות:
א. ידיעת ה' כנגד הבחירה. על כך דנו בפרק מח בכותרת "הידיעה והבחירה".
ב. השגחת ה' על בריותיו כנגד הבחירה להזיק להן. על כך דנו פרק מב בכותרת "השגחה נגד בחירה".
ג. הבחירה ברע נגד רצון ה'. על כך דנו כאן - ^ תורת מנחם התוועדויות תשמ"ו חלק ב עמודים 826-827: "לכאורה אינו מובן: עניין הבחירה שבאדם הוא, לכאורה, היפך העניין דאחדותו ית׳, אשר, 'אין לשום אחד מהנמצאים שום שלטון ח״ו זולתו כי כולם פועלים ברצונו ובמצוותו' [לשון האדמו"ר הצמח־צדק], וא"כ כיצד יתכן שיהיה בחירה לאדם לעשות מה שירצה? ... היפך עניין אחדותו יתברך?
ויש לומד הביאור בזה: מכיוון שהוא ית׳ נמנע הנמנעות – הרי לא שייך לגביו שום הגבלות ח״ו, כולל גם 'הגבלות' אלו שמצד י״ג עיקרי הדת" - ^ יומא כא ע"א, מגילה י ע"ב, בבא בתרא צט ע"א: "מקום ארון אינו מן המידה".
רש"י יומא כא ע"א ד"ה מקום ארון: "אינו תופס למעט ממידת החלל של בית כלום" - ^ הרבי מלובביץ (רבי מנחם מנדל שניאורסון), שסובר שהשי"ת כל יכול גם בעניינים אלו כתב על כך (תורת מנחם התוועדויות תשמ"ג ח"א שיחת יום שמחת תורה אות יג עמוד 293): "ומה שמצינו שישנו העניין ד'מקום ארון אינו מן המידה', למרות שהארון עצמו היה במידה מוגבלת דווקא (חיבור הפכים בנושא א׳) – הרי זה תפקידם למצוא תירוץ לדבר".
בפשטות גמרא זו אינה כפשוטה, דלא גרעה משאר אגדות תמוהות (כמו שנאריך בפרק סב). ובכלל הרי כתבו הגאונים שניתן לחלוק על חז"ל בענייני אגדה (כמו שהבאנו בפרק יז) - ^ תענית כה ע"א: "רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא [עניות] טובא. עבד מילתא ולא הוה ליה מידי למטעם, שקל ברא דתומא ושדייה בפומיה, חלש לביה ונים. אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך, ונפק צוציתא דנורא מאפותיה. כי איתער אמרו ליה: מאי טעמא קבכית וחייכת? אמר להו: דהוה יתיב עמי הקדוש ברוך הוא, ואמרי ליה: עד מתי אצטער בהאי עלמא? ואמר לי: אלעזר בני, ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא? אפשר דמתיילדת בשעתא דמזוני. אמרי לקמיה: כולי האי, ואפשר? [רש"י: בתמיה: כולי האי עבדת, ואכתי הך ספיקא דלמא לא מיתרמינא בשעתא דמזוני?]"
- ^ בראשית כד: "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר".
שמות לב יב: "למה יאמרו מצרים לאמור ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים" - ^ ברכות לא ע"ב: "ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה דברים כלפי מעלה... ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה..."
- ^ מדבר שור, הדרוש השבעה ועשרים, ד"ה עוד אמרו: "והנה השכל האנושי גזר אומר, אמת הדבר שהשי"ת רק טוב יחפוץ, וטוב יפעול, אבל יש טבע חיוב קיים מצד עצמו, ומזה באו החסרונות, לפי טבע החיוב של הגוף למשל ימשכו החולאים, וכיו"ב בשאר חסרונות שבמציאות. אבל לדעתי הענייה אין ראוי כלל להסכים לדבר זה, כי למה נגביל חוק יכולתו ית', לשום לה מעצור מפני טבע החיוב, וכבר יש בידו לשנות כל ההוויות הטבעיות, א"כ יש בידו ג"כ להפוך מה שנראה לנו מענינו מחויב. ולדעתי אין במציאות מופת לדבר זה שיהיה טבע מחויב מצד עצמו, כי ראוי לומר שרק עצת ד' היא תקום, וכמו שאמר הכתוב 'וכל חפצי אעשה', וכל הטבעיות וכל החוקים שבהם וכל החיובים, אינם באים כ"א מצד רצונו העליון ית' שגזר עליהם שיהיו".
פנקסי הראי"ה, חלק ראשון, פנקס ה, אות ו: "שיש לנמנע טבע קיים, שאינו צריך לפעולת פועל [בשיל ליצור את המניעה], הוא אחד מיסודי הפילוסופיא ביחוד האריסטית. המבוכה נולדת להגביל גבולים של זה הנמנע [לקבוע מה נמנע ומה לא], אבל לפחות עומד הוא על היסוד של הנמנע הגיאומטרי, שאין צלע האלכסון של המרובע שווה אל הישר וכיוצא באלה [שבזה ברור שהוא נמנע]. הכרח גמור אין לנו על ההנחה הזאת בחוק היכולת המוחלטת. בשעה שאנו באים להטיל ספק בכל המערכה החושית והלימודית ההגיונית, מצד עצמה, ואנו מכירים אותה רק בתור חזיון מוכרח לפי תכונת השכל והחוש שלנו, שוב אנו אומרים: אין כל נמנע בגבורה של מעלה. אלה העניינים הנדמים לנו לנמנע מוכרח, נולדו רק על ככר ההתגלות המוגבלת שלנו, אפשר לאור חיים יותר רחב ומאיר להגלות ששם אין גם צמצום זה, והנמנע הגיאומטרי גם הוא יחלוף, ומקום ארון וכרובים אינו מן המידה" - ^ שמונה קבצים קובץ ז אות מא: "מצד שורש השורשים, אור אין סוף במילואו, אין מקום לשום נמנע, אפילו אותן הנמנעות המוחלטות, הבנויות על יסוד חוקי הזמן והמקום, כמו התהפכות עבר לעתיד, וחלק לכל, או גם עבר מאוחר לעתיד, וחלק גדול מהכל, קו אלכסון של מרובע שווה או קצר מקו הישר, כל אלה הן מניעות מוכרחות רק בחוג הזמן והמקום, שהם מכוננים בכונניות של מצר והגבלה של הרשימו שהתגלתה רק אחרי העלמת אור אין סוף מכל אותו השטח"
- ^ מורה נבוכים חלק ג פרק טו: "ומי ייתן וידעתי האם העניין הזה פתוח ופרוץ ויש לכל אדם לטעון בכל עניין שעלה על דעתו ויאמר זה אפשרי, ויאמר אחר שהוא נמנע כפי טבע הדברים, או שיש שם דבר החוסם את הדבר הזה ומגבילו במה יחליט האדם בהחלט שזה נמנע בטבעו. והאם קנה המידה לכך והבחנתו בכוח המדמה או בשכל, ובמה נבדיל בין מה שבדמיון למה שמושכל. לפי שפעמים מתווכח האדם עם זולתו, או נאבק עם עצמו, בדבר מסוים שמוצא שהוא אפשרי לדעתו ויאמר שהוא אפשרי בטבעו, ויאמר המתנגד כי האפשרות הזו היא ממעשה הדמיון לא מבחינת השכל. או שמא יש שם דבר להבדיל בו בין הכוח המדמה לבין השכל, והאם הוא דבר מחוץ לשניהם יחד, או בשכל עצמו יש להבדיל בין המושכל ודבר שבדמיון"
- ^ עין איה (הראי"ה קוק) ברכות פרק שלישי אות לה: "השכל משיג לפעמים נמנעות חיוביות, שמסלק אותם מגדר היכולת, אמנם לפי הציור והמדמה הכל אפשר. והנה אף שהפילוסופים נטו לומר שיש במציאות נמנע חיובי, מ"מ אין לזה גדר מוגבל, ולפעמים יטעה השכל להרחיב גבול הנמנע במה שאינו כלל, כמש"כ הרמב"ם במו"נ (פט"ו משלישי) שכתב, ואני תמה אם זה השער פתוח ומותר לכל אדם כו'. ע"כ באמת שלימות המוסר מורה הדרך הישר למעט את גבול הנמנעות ככל האפשר. ובאשר לפי המדמה אין הנמנעות כי אם המוכרחות בחיוב גמור ולא יתפשטו הרבה..."
- ^ הן בתורת היחסות והן בתורת הקוונטים
- ^ הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה של פרק חלק: "היסוד העשירי. כי הוא, השם יתברך, יודע מעשיהם של בני אדם, ואינו מעלים עינו מהם. לא כדעת מי שאמר 'עזב ה' את הארץ', אלא כמו שנאמר (ירמיה לב) 'גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם' וגו', 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ' וגו' (בראשית ו) ונאמר 'זעקת סדום ועמורה כי רבה' (שם יח)"
- ^ אור השם (רבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ב כלל א פרק א ד"ה אם: "היותו יתברך משיד הפרטים... חויב בהכרח היות ידיעתו יתברך מקפת במה שאין תכלית לו".
ספר העיקרים מאמר ד פרק ז ד"ה ואולם: "כבר הכרענו היות השם יתברך יודע כל הנמצאות ופרטי מעשיהם בראיות מספיקות לכל בעל שכל" - ^ שו"ת הריב"ש סימן קיח ד"ה תשובה: "ואם לא ידענו [הקב"ה] אף אחרי צאתו [של מעשה האדם] לפועל, הנה א"כ אינו משיג [הקב"ה] מעשה האדם, ובטלה גמול ועונש ונתבטלו כל יעודי התורה האמורים בזה".
ספר העיקרים, מאמר ד, הקדמה: "שאם אין השם יודע הנמצאות השפלות, אין עניין לשכר ולעונש על מעשיהם" - ^ והרי הכל מודים שעכ"פ על חלק מבני האדם ישנה השגחה פרטית. כדלקמן פרק מג
- ^ ספר העיקרים מאמר ד תחילת פרק א: "לפי מה שהשרשנו במאמר השני שהשם יתברך ראוי שיהיה מסולק מן החסרונות, ואין חיסרון בעולם יותר גדול מחסרון הסכלות, והוא מבואר שמחוייב שיהיה יודע כל הדברים הנעשים בעולם, ולא יתכן שיהיה נעשה בעולם דבר שיהיה סכל בו ובלתי יודע אותו, ומזה יתחייב בהכרח שיהיה הוא יתברך יודע כל הפעולות האנושיות שעליהן אנו דנין"
- ^ אבן עזרא בראשית יח כא: "הכצעקתה הבאה אלי... ועל דעתי פירושו אראה אם עשו כולם כרעה הזאת [דהיינו, אע"פ ששמע את זעקת סדום ועמורה, עדיין לא ידע אם היא כוללת את כולם], כי האמת שהכל ידע כל חלק על דרך כל, ולא על דרך חלק. והעד כי זה הפירוש הוא האמת, ואם הוא סוד גדול..."
- ^ מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד פרק ג ד"ה וכן: "שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בפרטים במה שהם פרטים... ואם אמרנו שהוא ישפטם לפי מעשיהם, הנה יחויב שיהיה יודע פעולותיהם במה שהם פרטיות – וזה דבר כבר התבאר במה שקדם שהוא שקר".
שם פרק ו ד"ה ונאמר: "שידיעת השם יתברך אינה מתפשטת בדברים הפרטיים מצד מה שהם פרטיים" - ^ הרלב"ג עצמו שם התקשה בשאלות אלו:
א. אם אינו יודע כל מעשיהם, כיצד גומל שכר ועונש. על כך השיב ע"פ שיטתו (שנזכיר בפרק מה בכותרת "צדיק ורע לו רשע וטוב לו") שהעונש בעיקרו אינו אלא הסתר פנים – כך בהמשך דבריו שם מאמר ד פרק ג: "שאם היה השם יתברך פוקד האדם לפי מעשיו, אם טוב ואם רע, בשיגיע לו טוב על הטוב אשר עשה, ורע על הרע אשר עשה, כמו שהניחו בעלי זה הדעת – היה מחויב מזה שיהיה הרע מגיע מאת השם יתברך בעצמות, ויוליד שהשגחה האלוקית אינה באישי האדם על זה האופן שהניחוה [שהיא בכללים ולא בפרטים]. וכבר יתבאר ביטול זה הדעת [שהשכר והעונש ניתנים כך] מצד החוש, וזה שאנחנו נמצא פעמים רבות שיגיעו רעות לצדיקים וטובות לרשעים".
ב. אם אינו יודע כל מעשיהם, כיצד יש השגחה פרטית על חלק מהאנשים. על כך השיב ע"פ שיטתו (שנזכיר בפרק מג בסוף הכותרת "לא על הכל ישנה השגחה פרטית") שההשגחה בעיקרה היא הזהירות השכלית - כך במאמר ד תחילת פרק ה: "ואחר שהתבאר שההשגחה האלוקית היא בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי, ראוי שנחקור באיזה אופן אפשר שיונח עם זה שמירת השורש אשר התבאר במה שקדם בידיעת השם יתברך, רצוני שאין ידיעתו מתפשטת בפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי ורמוז אליו, כי כבר ידמה שיהיה בזה מהקושי, עד שכבר יחשב שמי שירצה לקבץ שתי אלו הדעות יהיה במדרגת מי שירצה לקבץ ההפכים יחד... והנה זה האופן מההשגחה הוא באדם בצד יותר שלם מאוד, שכבר הוכן לו שכל מעשיי יסודרו ממנו מלאכות רבות מועילות לו בשמירתו, והוכן לו השכל אשר יסודרו ממנו התשוקות לברוח מדברים רבים מזיקים ולכווין אל דברים רבים מועילים. ובקצת האנשים תהיה ההשגחה הזאת באופן יותר שלם, ר"ל שהוא יודיע להם בנבואה הדברים הרעים והטובים הנכונים לבוא עליהם כדי שישמרו מהרעות ויכוונו אל הטובות, כמו שהתבאר במאמר השני מזה הספר" - ^ רמב"ן בראשית יח כ: "ורבי אברהם אמר בו סוד, מילדי נוכרים יספיקו בו"
- ^ אבן עזרא תהילים א ו: "אין ספק כי השם הנכבד יודע הכללים והפרטים. הכללי' הם נפש כל חי לכל הברואים, והפרטי' הם כל מין ומין בפני עצמו או אפי' כל בריה ובריה בפני עצמה, כי מעשה ידיו כולם".
אבן עזרא קהלת א ח: "היוצר לבדו ידע הכלל והפרט, כי מעשה ידיו כולם".
רלב"ג איוב סוף פרק לה: "ואמנם ידעם כולם מצד אחד כמו שביארנו באופן שלם בספר מלחמות ה', ובזאת הידיעה אשר לו בהם, תגיע ממנו לנביאים באמצעות המדמה הידיעה באלו העניינים הפרטיים טרם בואם" - ^ אורות הקודש (הראי"ה קוק) חלק ב עמוד תקמט (לגבי הרלב"ג): "ההשקפה החודרת תדין, שכל עיקר המושג של הפרטיות אין לו מעמד אמיתי מצד עצמו. האמת העליונה היא מתארת לנו את הכלל, בחטיבה אחת, כל מה שנראה לנו פרטי, איננו באמת כי אם הופעה אחת מהכלל המאוחד... וזאת הנטיה בעומק אמיתתה היתה נטייתו של הרלב"ג, בצדדו כל כך להסביר את התוכן של ההשגחה לצד הכללות, ומוצל הוא אותו צדיק מעוון של סילוק השגחה מפרטים".
אבי עזר (על האבן עזרא) בראשית יח כא (לגבי האבן עזרא): "כבר צווחו קמאי על דברי הרב שנתן מקום לטעות בדבריו, גם אנשים אשר מבעטים אורחותם למדו מתוכם לשקר, וכאן עלה להשחית דבריו, ותולין דבריהם הנשחתים באילן גדול. על כן אמרתי עת לדבר ולפרש, שפטו נא וראו כי אין רמיה ודעת כוזב במחשבותיו..." - ^ רבינו בחיי בראשית יח יט: "וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים: השגחה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה בו להגין עליו ולהצילו מן המקטגרים:
ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו – היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כעניין שכתוב (תהלים לג טו) 'היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם'.
ההשגחה בו להצילו מן המקרים – אין זה בכל אדם ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים שבהם, שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם, ולא יעזוב את חסידיו ולא יגרע מהם עינו, אלא השגחתו בצדיק תמיד, לא תיפרד ממנו כלל, וזה לשון 'כי ידעתיו', שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם" - ^ פרק מג
- ^ עצם ידיעת הקב"ה את העתידות מבוארת בסנהדרין צ ע"ב: "שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. ודילמא, וקם העם הזה וזנה? אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות".
ובאור שמח (על הרמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"א ד"ה הנה) הביא: "והנה במאמרי התלמוד מצאנו הרבה אשר הגדילו ענין הידיעה, כמו המאמר בישמעאל (ר"ה טז, ב; ב"ר מט, ט) באשר הוא שם (בראשית כא, יז) שאמרו מלאכי השרת להקב"ה מי שעתיד להמית בניך בצמא כו', וכן אמור אל בני אהרן הכהנים על שאול שמת בעבור נוב, אמר השם למשה (ויקר"ר כו, ז), וכיו"ב רבים, אולם מצאנו מאמר אחד לרז"ל יומא דף ל"ח ע"ב אין צדיק נפטר מן העולם עד שנברא צדיק כמותו (זה מחזק הידיעה ומחליש הבחירה) ואמר רחב"א אמר ר' יוחנן ראה הקדוש ברוך הוא שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור, שנאמר (ש"א ב, ח) כי לד' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל, והנה המאמר הנשגב הזה לא יתכן לפי הידיעה ולא לפי הבחירה...".
וכן בכמה מקומות בירושלמי בתמיהתו "ואין הקב"ה רואה את הנולד?". אחד מהם יובא לקמן - ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ה: "הקב"ה יודע כל מה שיהיה וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע... אבל צריך אתה לידע... שהקב"ה אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו"
- ^ שו"ת הריב"ש סימן קיח ד"ה תשובה: "כי דעת רבי לוי [הרלב"ג, שיובא לקמן] הוא שאין ידיעת השם ית' מקפת במה שיעשה האדם בבחירתו קודם צאת המעשה ההוא לפועל... והדעת הזה יש בו גנות גדול לתת חסרון בידיעת הש"י"
- ^ נחלת אבות (פירוש האברבנאל למסכת אבות) פרק ג עמוד 158: "ומה יעשה לנבואות בלעם ולפרשה 'והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה וכו ושירת האזינו ונבואות הנביאים כולם... אין ספק שכולם הם ידיעה עתידה בדברים אפשריים"
- '^ א. רש"י סוטה ב ע"א ד"ה איני: "ואם תאמר הכל גלוי לפניו! הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כדאמר במסכת נדה (דף טז:) מלאך הממונה על ההיריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים".
ב. אוהל משה (רא"מ הורוויץ, הודפס בסוף המסכת) על דברי רש"י שם: "וכן לעניין ידיעה. ובהכי מתיישבת קושיית רבים וגדולים, עיין רמב"ם הלכות תשובה פ"ה".
ג. רלב"ג בראשית כב א התועלת הט"ז: "שמה שידע השם יתעלה מהפעולות אשר בזה העולם השפל הוא דבר זולת מה שיעשוהו האנשים... ולזה יתכן שיהיה מה שיעשוהו האנשים זולת מה שידע ה׳ יתעלה מסידור פעולותיהם, וזה כי הוא ידע פעולותיהם מהצד אשר אפשר בהם הידיעה, והוא הצד אשר הם בו מסודרות ומוגבלות, ואולם הצד אשר הם בו אפשריות לא תיתכן בהם הידיעה, שאם הנחנו שתיתכן בהם הידיעה לא יתקיים שתהיינה אפשריות" [דעת הרלב"ג הובאה גם בשו"ת הריב"ש סי' קיח תחילת ד"ה תשובה: "דעת רבי לוי הוא שאין ידיעת השם ית' מקפת במה שיעשה האדם בבחירתו קודם צאת המעשה ההוא לפועל"].
ד. פירוש רבי יוסף בן שושן (מקובל מתקופת הראשונים) על אבות פ"ג מ"כ (עמודים פז־פח): "ההשגה האמיתית (והידוע) [והידיעה] הנכונה הוא שישיג היודע את הדבר הידוע על אמיתתו... וכן ידוע ומפורסם כי פעולות האדם אפשריים... והוא ברוך הוא שבראו בשני יצרים יודע אונסו שהוא בעל שני יצרים ויכיר את מעשיו כי הם אפשריים לא מוכרחים. ואעידה לי עדים נאמנים... 'עתה ידעתי וגו – עתה ולא קודם לכן... 'למען ענותך לנסותך לדעת וגו... ואמרו חז"ל אין הקב"ה מייחס שמו על הצדיקים אלא אחר מיתתן... ואילו קדמה ידיעת ה' בצדקת הצדיקים, למה לא ייחס שמו עליהם בחיים... הנה נתבאר כי (אינו) [אין] פירושו 'הכל צפוי' שקדמה הידיעה למעשה אם יהיה האדם צדיק או רשע, על כן כתבתי על 'הכל צפוי' – המעשה העשוי [בהווה]".
ה. פירוש החסיד היעב"ץ למסכת אבות פ"ג מ"כ (לו ע"א – לז ע"א): "ובפירוש הר"י אבן שושן ראיתי עניינים נחמדים בפירוש זו המשנה... כל אלה דבריו. ואע"פ שהם נכוחים למבין ואי ספק אצלי בהם, לדעתי לא כיוון התנא בכאן [במילים 'הכל צפוי'] לידיעתו ית' הדברים בעת היותם... אין ספק שהרכבת האדם ומזגו והעת אשר נולד – מבוא גדול לפעולותיו... אבל עם כל זה מצד נפשו של אדם שהיא למעלה מן הגלגלים יוכל למשול על חומרו ולבחור הדרך הישרה, וכ"ש מי שהאיר עיניו במלחמתה של תורה, אבל רוב האנשים נשארים על טבעם והם פועלים כפי הכנתם... ובמילת [הכל] 'צפוי' הודיענו עניין הידיעה כמו שפירשתי, וזה כי העומד במגדל גבוה וצופה הבאים לעיר, לא יכריחם לבוא, אבל מצד היותו במקום גבוה יודע כי הם עתידים לבוא אם לא ישתנו ממה שיש בליבם, והבחירה ביד הבאים לחזור, אלא שזה יקרה על המעט".
ו. ספר עץ חיים (ככל הנראה לא הגיע לידינו, ואין ידוע לנו מי מחברו) שהובא ביפה תואר (שחלק עליו בחריפות) בראשית סי' ה ד"ה ויש: "ויש שיכחישו ההנחה הראשונה ואמרי כי לא יתואר ה' בידיעת מעשי האדם הבחיריים, לפי שאין להם סיבה קיימת רק כשיסכימו המעשים עם מה שהוכן אליו ביום הבריאה מפאת הסידור השמימיי הכולל, אבל אם לא יסכימו עם הסידור ההוא לא ידעם השם יתברך, ולכן אפשר שיהיו מעשי האדם זולת מה שידעהו ה', וכבר נתפרסם רלב"ג מזה הדעת במקומות רבים. וזה ימים רבים שבא לידי ספר קטן חברו חכם אחד קראו עץ חיים אשר היה מתפאר בו לגלות דברים עמוקים, ובתוכם היה מזכיר סברא זו כאילו היא מרגלית בידו".
ז. מעשי ה' מעשי אבות פרק כא (פרשת וירא) ד"ה ועתה: "לא יחשב חסרון בידיעתו יתברך כאשר נאמר שאחרי שברא את האדם וידע שיהיה בחיריי לא תקיף ידיעתו במה שלא יצא לפועל, שאם היתה מקפת הרי ידיעתו זאת סותרת ידיעתו ראשונה שידע בעת בריאתו האדם שיהיה בחיריי במוחלט. ולדעתי שכוונת הריב"ש ז"ל הוא על דרך זה, בשגם לא אמר הדברים בסדור נוסח זה".
ח. אור החיים בראשית ו ה ד"ה עוד נראה: "כשירצה ה' שלא לדעת יושלל הידיעה הגם שהידיעה ישנה מעצמה, כי אינו בבחינת האדם שהידיעה הוא חוץ ממנו, לומר ימנע ולא ידענה, כי ה' הוא ודעתו אחד ואינו צריך לתת לב לדעת, שבזה נאמר דכשלא ייתן לב לא ידע, לא כן, ואף על פי כן כביכול ישנו בבחינה זו דכתיב לא הביט וגו'. ומעתה נוכל לומר כי ה' בעת ברוא האדם שלל מהידיעה פשעי אדם לב' סיבות, א', לטעם הפשטי כי טוב ה' ולא יביט אל התיעוב וטעם זה לבד לא יספיק כיוון שהוא צורך בידיעה לדעת מה יעשה והנמשך. אלא שיש עוד טעם ב' והוא שנתחכם לעשות ה' כן לבל תחול טענת הרשעים שיאמרו ידיעתו מכרחת, כיוון שה' ידע כי פלוני זה יעבור על מה שעבר הדבר מעצמו יתחייב להיות הגם שה' לא גזר להיות כן, ומעתה אין עונש לרשעים כי לא מרשעים יצא רשע ובמה יפחד רשע ויחדל מעושק, לזה מנע ה' ידיעה זו של מעשה הרשעים".
ט. מי מנוחות (לרבי רפאל בירדוגו, מגדולי חכמי מרוקו, דיין ופוסק) וירא ד"ה ונבאר קצת מכתובי העקדה: "המחויב מפשטי הכתובים על מכונן כי ידיעתו יתברך בעתידות אמת ואמונה, אם לא יהיה העתיד ההוא מחויב האפשרות [שתהיינה שתי הדרכים אפשריות] מאיתו, אבל אם חוכמתו יתברך שיהיה הדבר ההוא אפשרי כעניין צדיק ורשע שגזרה חוכמתו יתברך שיהיה בבחירת האדם, זה לא תפש ליבו שום ידיעה קודם היותו, שאם יהיה נגבל בידיעה אינו בבחירת האדם וזה לקוצר דעתי הוא מכת הנמנע שזכר רבינו בספר המורה בפט"ו מהח"ג [לגבי ה"נמנעות" שהזכיר – דנתי בכך לעיל פרק לח]".
י. האור שמח הל' תשובה פ"ה ה"א הביא כך מספר מעשה השם וכן הבין בראב"ד הל' תשובה פ"ה ה"ה: "ואם נאמר שהשם יודע כי כאשר יצווה יעשה זאת זה, וזה לא יעשה, א"כ לא היה לו לצוות ולא לידע מזה... והשאלה גדולה אין פותר, והראב"ד האריך במאמרים להקטין הידיעה, וביחוד החכם המצוין בספר מעשה השם חלק ב' פרק כ"א האריך בזה, להראות כי אין חסרון בחיק הבורא מה שאינו משתכל במעשה האדם לעתיד, רק על צד הקרוב לפי הכנות אשר כעת יודע לעתיד". אמנם שו"ת הריב"ש (סימן קיח ד"ה תשובה) הבין בדעת הראב"ד שלא כך: "ודעת הראב"ד ז"ל שהש"י יודע הכל משני צדדים, שהוא יודע מה שסודר לו מן המזלות ויודע כח השכל אם יש בו כח להוציאו מיד המזל ואם שכל זה האיש חזק מכח מזלו או מזלו חזק משכלו. ובדרך זה ידע מה שיעשה האדם טרם העשותו".
יא. האברבנאל בראשית יח כא הבין כך בדעת האבן עזרא (אך לא ברור שזוהי כוונתו), ויצא כנגד דבריו בחריפות: "ולכן כתב הראב"ע ארדה נא ואראה אם עשו כולם הרעה הזאת, 'כי האמת ידע כל חלק ע"ד כל ולא ע"ד חלק'. ולפי שכסתה כלימה פניו לבאר דעתו עשאו סוד, ובא רעהו וחקרו, הרלב"ג, שביאר לכל אדם במאמר ג ממלחמותיו [ספרו: מלחמת השם] ובפירושו לתורה בזה המקום, שמה שידע ית' מפעולות בני אדם הוא המסודר להם מהגרמים השמימיים ומהצד שהם דברים מסודרים מוגבלים ידעם, ואולם מה שהוא אפשרי ובבחירת האדם או מקריי - לא תיתכן בו הידיעה האלוקית. וכתב שזה הדעת הוא מחויב מצד התורה ומצד העניין. והתבאר בו מאוד ופער פיו ולשונו כנגד הרב המורה במה שחשב זולת זה. אבל רבי חסדאי השיב עליו דברים נכוחים וביאר שהדעת הזה הוא כפירה מוחלקת כפי התורה וכפי העיון לא יצאו מרוב הספקות אבל יפלו בספקות יותר חזקות מהם, יעויין שם" - ^ שמואל א כג ט־יג: וידע דוד כי עליו שאול מחריש הרעה ויאמר אל אביתר הכהן הגישה האפוד. ויאמר דוד, ה' אלוקי ישראל, שמוע שמע עבדך כי מבקש שאול לבוא אל קעילה לשחת לעיר בעבורי. היסגירוני בעלי קעילה בידו, הירד שאול כאשר שמע עבדך, ה' אלוקי ישראל הגד נא לעבדך. ויאמר ה' ירד. ויאמר דוד, היסגירו בעלי קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול, ויאמר ה' יסגירו. ויקם דוד ואנשיו כשש מאות איש ויצאו מקעילה ויתהלכו באשר יתהלכו, ולשאול הוגד כי נמלט דוד מקעילה, ויחדל לצאת"
- ^ פירוש רבי יוסף בן שושן (מקובל מתקופת הראשונים) על אבות פ"ג מ"כ (עמוד פח) בהמשך דבריו שם: "הלוא ראית דוד ע"ה ששאל במשפט האורים בהיותו בקעילה 'הירד שאול' 'ויאמר ירד', 'היסגירוני בעלי קעילה בידו' 'ויאמר יסגירו', ולא ירד ולא הסגירוהו. הא למדת כי הידיעה העליונה בעניינים האלה היא על תנאי".
פירוש החסיד היעב"ץ למסכת אבות פ"ג מ"כ (לז ע"א) בהמשך דבריו שם: "וזה היה עניין דוד בקעילה ששאל במשפט האורים לצופה ומביט עד סוף כל הדורות, מה שעתיד להיות מצד בחירתו של דוד, והגידו לו וברח ונמנע מה שעתיד להיות, וזהו והרשות נתונה" - ^ בדרכים השונות ליישב את סתירה זו נדון לקמן פרק מח בכותרת "הידיעה והבחירה"
- ^ ירושלמי ראש השנה פ"א ה"ג: "דא"ר קרוספא בשם ר' יוחנן שלש פינקסיות הם אחת של צדיקים גמורין ואחת של רשעים גמורין ואחת של בינוניים. זה של צדיקים גמורין – כבר נטלו איפופסי של חיים מראש השנה, זה של רשעים גמורין – כבר נטלו איפופיס שלהן מראש השנה, של בינוניים – כבר ניתן להן עשרת ימי תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אם עשו תשובה נכתבין עם הצדיקים ואם לאו נכתבין עם הרשעים...
רבי חנניה חבריהון דרבנן בעי: ואין הקדוש ברוך הוא רואה את הנולד [קרבן העדה: "בתמיה, וכיון שהוא יודע מי יעשה תשובה בין ר"ה ליה"כ, וה"ל לדון את הבינונים ג"כ מייד מר"ה"]?
ולא שמיע דא"ר סימון בשם רבי יהושע בן לוי אין הקדוש ברוך הוא דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה, מ"ט? אל תיראי כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" - ^ מדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סי' כד: "בשעה שברא הקדוש ברוך הוא העולם, התאווה שיהא לו דירה בתחתונים כשם שיש לו בעליונים, קרא את אדם וציווהו ואמר לו 'מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו' (בראשית ב טז יז), ועבר על ציוויו, א"ל הקדוש ברוך הוא: 'כך נתאויתי, כשם שיש לי דירה בעליונים, כך יהא לי בתחתונים, ודבר אחד ציוויתי אותך, ולא שמרת אותו', מייד סילק הקדוש ברוך הוא שכינתו לרקיע... עמד קיין והרג את הבל, מייד סילק שכינתו מרקיע הראשון לרקיע השני..."
- ^ עץ חיים (לר' חיים ויטאל) בתחילת שער הכללים: "כשעלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה למעלה להידבק בו יתברך..."
- ^ דעת תבונות (לרמח"ל) אות יח: "אמר השכל: מה שנוכל להשיג בעניין זה הוא, כי הא־ל ית"ש הוא תכלית הטוב ודאי. ואמנם, מחוק הטוב הוא להיטיב, וזה הוא מה שרצה הוא ית"ש – לברוא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל הטוב – אין הטבה. ואמנם, כדי שתהיה ההטבה הטבה שלימה, ידע בחוכמתו הנשגבה שראוי שיהיו המקבלים אותה – מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא יישאר להם בושת פנים בקבלם הטוב, כמי שמקבל צדקה מאחר. ועל זה אמרו (ירושלמי ערלה פ"א ה"ג) 'מאן דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי באפיה'"
- ^ מגיד מישרים (מהמגיד של הבית יוסף) פרשת בראשית מהדורא קמא: "אבל רזא דמילתא במה דאת מתרץ, דנשמתין עד לא אתו לעלמא דמו למאן דאכיל נהמא דמלכא בלא פולחנא, ומשום דא אמרו נוח לו לאדם שנברא, כלומר דנשמתן מיכספן מגרמייהו למיכל נהמא דמלכא בלא פולחנא, ומשום הכי מתאוות למיתי לעלמא, ונוח להם להיבראות כדי למיפק מההוא כיסופא בעי למיתי להאי עלמא למתעסק בתורה ובמצוות לעובדה ולשומרה ויכלון נהמא בלא כיסופא. ותו, דנשמתן דעסקי בתורה ובמצוות, כד נפקין מהאי עלמא סלקין בדרגין עילאין ממאי דהוויין בקדמייתא, דהא אינון חצובות מתחת כסא הכבוד, ובתר הכי מתעלין בצרור החיים את ה' אלוקיך"
- ^ תורת המגיד (המגיד ממזריטש, ממשיכו של הבעל שם טוב) ליקוטים ד"ה אורה: "כי בשביל אורייתא ברא קב"ה עלמא, לכן נקרא נוקבא המקבלת עד"מ, אבל באמת השי"ת הוא המשפיע האמיתי, ולזה נבראו העולמות לקבל טובו השפעתו, כי טבע הטוב להיטיב"
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק יג: "וכן אפשר לחשוב כי תכלית כל המציאות היא מציאות מין האדם בלבד כדי שיעבוד את ה', וכל מה שנעשה לא נעשה אלא בגללו, עד שאפילו הגלגלים אינם סובבים אלא לתועליותיו ולהמצאת צרכיו. ומקצת פשטי ספרי הנביאים מסייעים למחשבה זו בהרבה: [לא תוהו בראה] לשבת יצרה, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, וימתחם כאהל לשבת. ואם הגלגלים הם בעבור האדם, כל שכן שאר מיני בעלי החיים והצומח...
ואל יטעך אמרו בכוכבים להאיר על הארץ ולמשול ביום ובלילה, ותחשוב כי עניינו בגלל שיעשו את זאת..." - ^ משנה קידושין פ"ד מי"ד: "רבי שמעון בן אלעזר אומר: ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני, ואני נבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהרעותי מעשי וקיפחתי את פרנסתי".
משנה סנהדרין פ"ד מ"ה: "לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם... לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם".
ברכות לב ע"ב: "אמר לה הקדוש ברוך הוא [לכנסת ישראל]: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלושים חיל ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלושים לגיון ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלושים רהטון ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלושים קרטון ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלושים גסטרא ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלוש מאות ושישים וחמישה אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך...".
שבת פח ע"א: "אמר חזקיה: מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא: בתחילה יראה, ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ה"א יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה – אתם מתקיימין, ואם לאו – אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו".
סנהדרין קח ע"א: "אף הקדוש ברוך הוא אמר: כלום בראתי בהמה וחיה, אלא בשביל אדם, עכשיו שאדם חוטא – בהמה וחיה למה לי?".
רש"י בראשית א א: "בראשית ברא – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) ראשית דרכו, ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב ג) ראשית תבואתו" - ^ אמונות ודעות (לרס"ג) תחילת מאמר ד: "אמר המחבר: אני פותח למאמר הזה הקדמה שאומר, שאף על פי שראינו הברואים רבים, אין ראוי שנהיה נבוכים במכוון מהם, רצוני לומר: מי הוא [להתלבט מי הוא מטרת הבריאה]. כי הנה שער טבעי יתבאר לנו בו מי הוא המכוון בכל הברואים. וכאשר נחקור בשער ההוא נמצא המכוון הוא האדם".
אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ו ד"ה וכיוון שהקדמתי אלה המאמרים אומר: "ואילו נשארה הנפש לבדה, לא היתה פועלת דבר, כל שכן שהגוף לא היה פועל דבר. ואם יהיו שניהם ערומים מן המעשים, לא היה לבריאתם עניין. ואם לא יהיה לבריאתם עניין, יבטל עם ביטולו בריאת השמיים והארץ ומה שיש ביניהם, כי הכל לא נברא כי אם בעבור האדם" - ^ ספר הברית (רבי פנחס אליהו הורביץ) ח"א מאמר ג פרק ג: "שכולם [הכוכבים הרבים והגדולים] לא נבראו אלא לתועלת הארץ הזה, והכל ברא לכבודו של האדם באדמה, כמה שנאמר ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים ויתן אותם אלוקים ברקיע השמים להאיר על הארץ, כאשר הוא באמת שהם וכל אשר בהם לא נברא אלא להשלמת תיקונו של האדם בארץ הלזו, אף שאין איתנו יודע מה התועלת שאנו משיגים מן הברואים ההם, כאשר אין אנו יודעים התועלת המגיע לנו מן הברואים אשר בשמים ממעל מלאכים ואופנים והחיות, ובאמת אמרו כל חכמי הקבלה שמכולם מושך האדם תועלת, וכל הכבוד הזה בעבור הבחירה שבאדם"
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק יג: "והכרחי הוא שיסתיים הדבר במתן התכלית שכך רצה ה' או כך גזרה חוכמתו...
ולפיכך ההשקפה הנכונה לדעתי כפי הדעות התורתיות, והוא תואם את ההשקפות העיוניות, הוא שאין לסבור בכל הנמצאים שהם בגלל מציאות האדם, אלא יהיו גם שאר כל הנמצאים מטרה לעצמם לא בגלל דבר אחר, ותיבטל גם דרישת התכלית בכל מיני הנמצאים ואפילו לפי השקפתנו בחידוש העולם" - ^ מורה נבוכים ח"ג סוף פרק כה: "ודע, כי רוב הדמיונות אשר הביאו למבוכה בבקשת תכלית מציאות העולם בכללותו, או תכלית חלק חלק מחלקיו, אין יסודם אלא טעות האדם בעצמו, שנדמה לו כי המציאות כולה בגללו בלבד. וחוסר הידיעה בטבע החומר הזה השפל, ואי ידיעת המטרה הראשונית והיא המצאת כל מה שמציאותו אפשרית. כי המציאות טוב בלי ספק, ומחמת אותה הטעות ואי ידיעת שני עניינים הללו, נוצרו הספקות והמבוכה, עד שנדמו להם מקצת מעשי ה' שׂחוק, ומקצתם הבל, ומקצתם בטל...
וכבר הודעתיך השקפת תורתנו בזה, ושהיא אשר ראוי להיות בה בדעה, כי אין זרות באומרנו שכל הפעולות הללו מציאותן והעדרן תוצאת חוכמתו יתעלה, ונעלם ממנו [מאיתנו] הרבה מאופני החכמה במעשיו" - ^ מורה נבוכים ח"ג פרק יד: "שמה שראוי עוד שיתבונן בו האדם כדי שיכיר ערך עצמו ולא יטעה, הוא מה שנתבאר משיעורי הגלגלים והכוכבים ושיעורי המרחקים אשר בינינו לבינם...
התבונן בנמצאים הללו הגשמיים כמה עצומים שיעוריהם וכמה רב מספרם, ואם הארץ כולה אינה אף חלק כלפי גלגל הכוכבים, מהו אם כן יחס מין האדם לכל הנבראים הללו, והיאך ידמה אחד ממנו שהם למענו ובגללו ושהם כלים בשבילו, בעת שזהו מצב השוואת הגופים, כל שכן אם תתבונן במציאות השכלים" - ^ מלאכת מחשבת (לרבי משה חפץ) בראשית ח א: "ואם אין [השגחה על פרטי בעלי החיים] למה ברא כמה בהמות חיות עופות ורמשים לאין חקר ומינים ממינים שונים, והוא אינו צריך להם ואינו משגיח בענייניהם? האם לצורך האדם? זהו הבל ורעיון רוח! שכמה חיות פרעושים ורוב הברואים להפך שונאים האדם והמה לרעתו וכמה אין לאדם בהם צורך כלל".
שם דברים לג כט: "אין ספק אצלי שאין העולם השמים וכל צבאם נבראו בעבור האדם כאשר חשבו רבים גם מבני עמנו. וברור הדבר שכל מה שברא הקב״ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו כדברי חז״ל... כי אם כל העולם נברא בעבור האדם הנה מצאנו כמה ברואים אין צורך לאדם בהם כמו כל הכוכבים ורוב ברואי המים וחיית השדה. הלא רבים מהם עזר כנגדו ואויביו להמיתו ולייסרו! ולמה נוצרו הפרעושים בגוף האדם והבהמה? וכמה יתושין באוויר במים ובעפר על לא סיבה וצורך לעולם בהם? והתבונן כי כל הברואים במלחמה תדירית זה יגרש את זה וזה יעמול להשמיד חבירו וכולם ברעה את האדם להשחית" - ^ מאמרי הראיה ח"א "לאחדותו של הרמב"ם" ד"ה והנה (עמ' 117): "והנה מה שתפס הרב המחבר ז"ל [רבי זאב יעבץ ז"ל בספרו תולדות ישראל] את רבינו [הרמב"ם] בדבר תכלית הבריאה, שהרמב"ם כתב שאין לצייר שהכל הוא רק בשביל האדם אלא שיש מגמה עליונה של ההוויה כולה הידועה רק ליוצרה, הרי אנחנו צריכים להחזיק טובה לרבינו על אשר גילה את דעתו, שהיות כל ההוויה כולה בכללותה רק לצורך האדם אין זה יסוד שהתורה עומדת עליו. כי הלא כל הכופרים שנתרבו בעולם, ביחוד מאז שנתרחבו הגבולים הקוסמיים על פי שיטתו של קופרניקוס והבאים אחריו, לא יסדו את כפירתם כי אם נגד זה היסוד, שחשבו שכל עיקר האמונה מושרש הוא רק על היות האדם מרכז היש כולו.
ובעת שהציור היה שהארץ עומדת באמצע והגלגלים סובבים עליה, היה ציור זה נח להתקבל, אבל עכשיו שהציור נתרחב עד כדי התפיסה שכל הכדור הארצי כולו לא נחשב כ"א כמו גרגיר קטן בתהום אין סופי, באו מזה לכפירה מוחלטת.
ועל כן צריכים אנו להתפאר בהשקפתו של רבינו שהציל את מעמד האמונה בכללותו במה שהורה שגם אם נאמר שהתכלית של כל ההוויה הוא כולל יותר ממין האדם, בכל זאת יש מקום לתורה ואמונה. וכן הוא דרכו של רבינו תמיד, לבנות את יסודות האמונה על בסיסים חזקים מה שאי אפשר לפחות מהם..." - ^ כדלקמן פרק מו
- ^ פאה פ"א מ"א: "אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו, ותלמוד תורה כנגד כולם"
- ^ ירושלמי פאה פ"א ה"א: "ותלמוד תורה. רבי ברכיה ורבי חייא דכפר דחומין חד אמר אפילו כל העולם כולו אינו שוה לדבר אחד של תורה וחד אמר אפי' כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר א' מן התורה. רבי תנחומא ורבי יוסי בן זימרא חד אמר כהדא וחד אמר כהדא..."
- ^ שבת לא ע"א: "אמר ריש לקיש: מאי דכתיב והיה אמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת וגו'? אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות. ואפילו הכי, יראת ה' היא אוצרו".
רש"י שם ד"ה היא אוצרו: "הוא עיקר החשוב בעיניו לאצור ולעשות סגולה לזיכרון" - ^ הקדמת הרמב"ם למשנה ד"ה וכאשר ידענו וד"ה אבל עם: "חובה שנחקור גם מדוע נמצא האדם ומה תכליתו... ולכן חקרו כל פעולותיו אחת אחת כדי לדעת מה תכליתו מכל הפעולות האלה, ומצאו שתכליתו פעולה אחת בלבד, ושאר פעולותיו אינן אלא להמשכת קיומו כדי שתושלם בו אותה הפעולה היחידית והיא השגת המושכלות וידיעת האמתיות על בוריים...
אבל עם השגת המושכלות חובה לנטוש את ההגזמה בתענוגות הגופניות" - ^ מורה נבוכים ח"ג פרק כז: "מטרת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף... תיקון הנפש הוא כדי שיושגו להמון השקפות נכונות כפי יכולתם... אבל תיקון הגוף הרי יהיה בתקינות מצבי עסקיהם זה עם זה...
ודע כי שתי המטרות הללו, האחת בלי ספק גדולה בחשיבותה, והיא תיקון הנפש, כלומר מתן ההשקפות הנכונות, והשנייה קודמת בטבע ובזימון כלומר: תיקון הגוף, והיא הנהגת המדינה ותקינות מצבי כל אנשיה כפי היכולת. והשנייה הזו היא החמורה, והיא אשר הופלג בקביעתה וקביעת כל פרטיה, לפי שלא תושג המטרה הראשונה כי אם לאחר השגת זו השנייה...
ושלמותו האחרונה היא שיהא הוגה בפועל, כלומר שיהא לו דעה בפועל, והוא שידע כל מה שביכולת האדם לדעת מכל הנמצאים בכללותן כפי שלמותו האחרונה" - ^ מורה נבוכים חלק ג פרק נא: "פרק זה אשר נחל בו עתה, אינו כולל עניין נוסף על מה שכבר נכלל בפרקי מאמר זה, אלא הוא כעין חתימה...
והנני פותח את הדברים בפרק זה במשל אשר אשא לך, ואומר, כי המלך בארמונו, וכל אנשי משמעתו, מהם אנשים בעיר ומהם מחוץ לעיר. ואותם אשר בעיר, מהם אשר אחוריו אל חצר המלך ופניו מופנים לדרך אחרת... ויש מן הפונים מי שהגיע עד החצר, והוא מקיף סביבה מחפש את פתחה, ומהם מי שנכנס מן השער והוא מהלך בפרוזדורים, ומהם מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך...
ואני אבאר לך משל זה אשר נשאתי ואומר...
הפונים לחצר המלך להיכנס אליו אלא שלא ראו כלל חצר המלך – הם המוני אנשי התורה, כלומר: עמי הארץ העוסקים במצוות...
אבל אותם שהגיעו אל החצר שהם מקיפים סביבה, הם החכמים המאמינים את ההשקפות האמיתיות דרך קבלה, ועוסקים בדיני מעשה העבודות, ולא התעמקו בעיון ביסודות הדת ולא חקרו כלל על בירור אמיתת דעה...
אבל אותם אשר התעסקו בעיון ביסודות הדת, כבר נכנסו אל הפרוזדורים. ובני אדם שם שונים במעלתם בלי ספק.
אבל מי שהושגה לו ההוכחה על כל מה שהוכח, ונתברר לו מן העניינים האלוקיים כל מה שאפשר לברר אותו, וקרב אל הנכון במה שאי אפשר בו אלא קירוב אל הנכון, כבר נמצא עם המלך בתוך החצר" - ^ אור השם (ר' חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ב כלל ו סוף פרק א: "בבחינת המצוּוֶה התכלית האחרון הוא האהבה"
- ^ דרשות הר"ן דרוש ז ד"ה והרב וד"ה שכבר: "והרב רבינו יונה ז"ל (שערי תשובה שער ג אות ז) נתן טעם אחר בזה, לפי שידוע שיראת השם יתברך יסוד המצוות, כמו שאמר (דברים י יב) ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה... שכבר ידוע שכוונת כל התורה להשיג יראת שמים, ואין התכלית להיותנו משיגי החכמה, כי השגת האדם בחכמה, מעוטה... אבל התכלית הוא להשיג יראת שמים".
ספר העיקרים מאמר ג פרק לא: "התכלית המושג אל הנפש בהיותה בגוף מצד קיום מצוות התורה אינו אלא שתקבע בנפש תכונת יראת השם יתברך, וכשיהיה בה התואר הזה ליראה את השם הנכבד והנורא תתעלה הנפש ותוכן להשיג החיים הנצחיים שהוא הטוב הצפון לצדיקים והיא הצלחת הנפש... כבר באר זה שלמה בספר קהלת ואמר שהיראה היא סיבת ההישארות [הישארות הנפש לחיים נצחיים] ולא דבר אחר זולתה... תכלית החכמה להשיג יראת ה'... כי מבחר ועיקר החכמה היא להשיג יראת ה".
ספר העיקרים מאמר ג פרק ה: "ולזה את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי השלמות הזה יש לו יתרון על שאר השלמויות, כי זה כל האדם, כלומר כי זה השלמות יכלול כל מין האדם, ולזה ראוי שיהיה הוא מִבֵּין שאר השלמויות השלמות האמיתי... והוא מבואר שאין תכלית יותר נכבד אל האדם להשיג השלמות האנושי מידיעת השם, וקרא המעשה הנעשה על זה התואר שזכרנו ידיעה, לבאר שבמעשה הנעשה על זה התואר, רוצה לומר בכוונה לעשות רצון השם, יושג התכלית האנושי שהוא קיום הנפש בעולם הבא".
).
אור השם כתב שתכלית מעשי האדם היא אהבת ה' [188]. שם תחילת פרק ב: "התכלית האחרון אשר בבחינת המצוּוֶה, שהיא העבודה והאהבה האמיתית" - ^ אור השם (ר' חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ב כלל ו סוף פרק א: "שהחיים הנצחיים והדבקות הנצחי מזיו שכינתו הוא הטוב שאי אפשר שיצויר טוב כמותו... ובבחינת המצַוֶה התכלית האחרון הוא הקנאת הטוב והדבקות הנצחי בזיו השכינה"
- ^ כפי שהבאנו לעיל בפרק יב
- ^ בנוסף לסקרנות האנושית הטבעית
- ^ אור השם (לרבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ד תחילת דרוש ב: "אם אפשר מציאות עולם אחר, או עולמות רבים יחד. והנה יש פנים מההראות לכל הצדדין. אם לצד החיוב, יש פנים מההראות... ואם לצד השלילה, יש לו פנים מההראות גם כן..."
- ^ אור השם (לרבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ד סוף דרוש ב: "וכאשר היה זה, והוא, שכבר התבאר שאין בכל הטענות שזכרנו, אם לצד החיוב ואם לצד השלילה, שיתן האמת בדרוש, ומה שהתבאר מהם הוא אפשרות הריבוי לבד, הנה ראוי שלא נרחיק מה שבא בדרש לקצת רז"ל אמרם בראשון מעבודה זרה (ג ע"ב) 'מלמד ששט [הקב"ה] בי"ח אלף עולמות' והכוונה בו, שהשגחתו משוטטת בכל העולמות ההם"
- ^ גבורות ה' (לרבי יש"ר מקנדיאה, והוא חלק רביעי מספר אילם) בתחילת הספר: "ואולם הכוכבים שבגלגל השמיני... והאור שנראה בהם הוא מאור השמש שבכל אחד ואחד מאותם עששיות או עולמות, ומי יודע על איזה אופן יהיו, אם להם ארץ וישוב ובריות דומות לנו, או על אופן מתחלף, ברוך הבורא שהוא לבדו ידעם. ומכאן תלמוד להקשיב אוזניך לדברים שבתלמוד, ולא יהיו זרים בעיניך מה שדרשו על הפסוק [משנה עוקצין פ"ג מי"ב] להנחיל אוהבי י"ש עולמות"
- ^ כוזרי שני (הנקרא גם "מטה דן", לרבי דוד ניטו) ויכוח רביעי אותיות קלה־קלו: "אבל תאבה נפשי לדעת התאמין במה שאמרו שהכוכבים הם עולמות מיושבים..
- ^ עבודת הקודש (ר' מאיר אבן גבאי, מגדולי המקובלים בתקופת גירוש ספרד), שער היחוד, פרק א: "כללו של דבר, לא יצוייר שלימות הנפש והצלחתה בשום צד אם לא ימסרו אל העובד מסורות החכמה הזאת, היא הקבלה האמיתית").
במניין העיקרים
עריכהאור השם מנה את תכלית מעדי האדם כאחד העיקרים, ושאר מוני העיקרים לא מנאוה [191].
האם יש חיים בכוכבים אחרים
עריכהלשאלה זו ישנן [192] השלכות לסוגיות במחשבה, כיוון שאילו אכן יש חיים כאלה, יש לדון האם יש להם בחירה, האם הם מחויבים במצוות, האם יש להם שייכות לתורה, מהי תכליתם.
יש מהראשונים שדן האם אפשר שישנם עולמות נוספים, והביא צדדים וראיות לכאן ולכאן [193], ואף הביא בעניין מדברי אגדה שבתלמוד [194], ולא הכריע בדבר באופן מוחלט.
בכמה וכמה אחרונים מצינו שדנו בשאלה זו, ומהם שביארו באופן זה אגדות שבדברי בחז"ל.
יש מי שהסתפק האם לכוכבים יש ארץ וישוב ובריות דומות לנו, או על אופן מתחלף [195]. יש מי שכתב שכיוון שהדבר אינו סותר את דברי התורה, ואינו סותר את שכלנו, מסתבר לקבל את דברי חכמי האומות שהכוכבים הם עולמות מיושבים [196]. אמר החבר: דעתי נוחה בזה מאוד. כי אני שותה בצמא את דברי חז"ל שלימדונו 'רבי מאיר אגוז מצא, תוכו אכל קליפתו זרק', וכן ראוי לנו לעשות בסברות חכמי האומות, שכל מה שהיא מנגד לתורתנו הקדושה והתמימה, בין שבכתב בין שבעל פה, לבל להאמין. אבל מה שאינו נגד דבריה ולא נגד פירושה, הרשות ביד כל ישראל להאמין או למאן בו לפי שכלו. ובכן, כיוון שאין שטן ואין פגע רע להאמין שכל הכוכבים בין המהלכים בין הקבועים בגלגל השמיני הם עולמות אשר בהם מכל בעלי חיים, בצדקתה החזקתי ולא ארפה. ואפשר שלזה כיוונו חז"ל בסוף מסכת עוקצין 'עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות'" - ^ בכמה מקומות בזוהר נזכרו בריות משונות הדרות בשבע הארצות, כגון "ואית בינייהו בריין [בריות] משניין אלין מן אלין כגוונא דלעילא, מנהון בתרין אנפין [בשני פנים], ומנהון בד' ומנהון בא', וחיזו [ומראה] דאלין לאו כאלין" (זוהר כרך ג פרשת ויקרא דף י ע"א), "בנשיה [שמה של אחת משבע הארצות] אית בני נשא כולהו קטיעין זעירין ולית להון חוטמין [אין להם אף] בר תרין נוקבין דנפיק בהו רוחא, וכל מה דעבדין מייד משתכחי [שוכחים], ועל דא אקרי נשיה" (זוהר, השמטות, כרך א (בראשית) דף רנד ע"א)
- ^ א. "ארבעה מתחרט עליהן הקדוש ברוך הוא שבראם, ואלו הן: גלות כשדים וישמעאלים ויצר הרע (סוכה נב ע"ב).
ב. "ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה', אמר רבי אלעזר: שלוש דמעות הללו למה? אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן. ואיכא דאמרי: אחת על ביטול תורה... תנו רבנן: שלושה הקדוש ברוך הוא בוכה עליהן בכל יום: על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור" (חגיגה ה ע"ב).
ג. "באותה שעה [של חורבן המקדש] היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר אוי לי מה עשיתי השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, ח"ו שהייתי שחוק לגוים ולעג לבריות" (איכה רבה (וילנא) פתיחתות סימן כד),), או שאין פתרון פשוט לקושי מסוים [137]. ומשמע שאינו יכול לשנותם מחד, ולהשאיר את התועלת שבהם מאידך, כיוון שהדבר סותר את המושכלות הראשונות.
ועוד, שבמקרא [138] ובתלמוד [139] מצאנו שהיו שדנו בטענות שונות כלפי הקב"ה. ומוכח שהבינו שמעשיו נוהגים ע"פ ההיגיון.
דעה המשלבת בין שני הצדדים
עריכההראי"ה קוק חילק שמצד שורש השורשים אין לקב"ה שום מניעה גם נגד כללי ההיגיון, ואין ראיה מהמציאות למגבלה כזו [140], אך לאחר יצירת הזמן והמקום נוצרו גם מניעות אלו [141].
מהם חוקי ההיגיון
עריכהאין זה פשוט לקבוע האם רעיון מסוים נוגד את חוקי ההיגיון או לא. שיש שאדם אחד סבור שהרעיון אפשרי וחבירו סבור שהוא נמנע. וכן יש רעיונות שאפשריים בכח הדמיון אך נמנעים בכח השכל [142], ולכן יש מי שכתב שיש למעט ככל האפשר בהגדרת "נמנעות" [143].
יש להעיר שבדורות האחרונים הוכח שבעולם הטבע ישנן תופעות שנראות כסותרות מושכלות ראשונות [144]. אמנם פשוט שתופעות אלו חריגות ביחס לשאר תופעות הטבע המתיישבות כולן עם המושכלות הראשונות, והרי הן בגדר דבר שלא היה בכלל, ויצא מן הכלל, ואין אנו יודעים אם יצא ללמד.
ידיעת ה' את מעשי בני האדם
עריכהמעיקרי האמונה, שהשם יתברך יודע מעשיהם של בני האדם [145] לפרטיהם [146]. והרי אם אינו יודע כל מעשיהם, בטלו השכר והעונש האמורים בתורה במקומות רבים [147], וכן בטלה ההשגחה [148]. ויש מי שהוסיף עוד, שהרי הקב"ה מסולק מן החסרונות, והרי חוסר־ידיעה הוא חיסרון [149].
אמנם, מפשט לשונותיהם של האבן עזרא [150] והרלב"ג [151] משמע שאין ידיעת השם יתברך מתפשטת בפרטים, ואם כן קשות הקושיות דלעיל [152]. הרמב"ן יצא נגד דברים אלו בחריפות [153]. וגם הם עצמם במקומות אחרים סתרו את דעה זו [154]. וכבר פירשו את דבריהם באופנים אחרים [155].
ידיעה והשגחה
עריכהיש חילוק בין ידיעת ה' לבין השגחתו. לגבי ידיעתו – מעיקרי האמונה שהיא חלה על כל אדם. לגבי השגחתו, דהיינו שמירתו – נחלקו אם היא חלה על כל אדם בפרטיות [156]. כדלקמן [157].
ידיעת הקב"ה מראש את מעשי האדם
עריכההרמב"ם כתב שוודאי שהקב"ה יודע מראש את כל מעשי בני האדם [158], ויודע אם זה יהיה צדיק או רשע, אלא שידיעתו אינה כידיעת בני האדם, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו [159]. וכן כתבו עוד, שאין חיסרון בידיעת ה' יתברך גם לגבי בחירתו של האדם [160], כפי שמוכח מכמה נבואות [161].
אמנם ראשונים ואחרונים רבים, ובראשם רש"י, שכתבו שהקב"ה לא יודע מראש אם האדם יהיה צדיק או רשע, שאם היה יודע זאת – היתה נפגעת בחירתו של האדם [162]. ויש מהם שחידשו והוסיפו שזהו ההסבר לכך שדוד נענה באורים ותומים שירד שאול ויסגירוהו בעלי קעילה בידו [163], ולא כך אירע [164]. לשיטה זו, לא מתחילה הסתירה בין הידיעה לבחירה [165].
ומהירושלמי מוכח שהקב"ה רואה את הנולד גם בענייני תשובה [166].
תכלית הבריאה
עריכהאלוקים ברא את העולם משום שהתאווה שתהא לו דירה בתחתונים [167], שרצה להיטיב לברואיו, ויכירו גדולתו, ויזכו להיות מרכבה למעלה להידבק בו [168], שכיוון שהוא תכלית הטוב, ומחוק הטוב להיטיב, ברא נבראים כדי שיוכל להיטיב להם [169], שיקבלו שכר בלא בושה [170], לקבל טוב השפעתו [171].
מפשטן של כמה פסוקים [172], ואף מלשון דברי חז"ל [173], משמע שתכלית כלל פרטי הבריאה – ובכללם הכוכבים החי והצומח – לצורך האדם שיעבוד את ה'. וכן כתב הרס"ג [174]. וזאת אע"פ שאין איתנו יודע מה התועלת שאנו משיגים מכל הברואים ההם. והמקובלים הוסיפו שהאדם מושך תועלת מן המלאכים האופנים והחיות [175].
אמנם הרמב"ם כתב שאין לומר שכלל פרטי המציאות נבראו לצורך האדם, אלא נבראו לצורך עצמם, שכך רצה ה' וכך גזרה חוכמתו [176], וחיפוש התכלית למציאות העולם יוצרת ספיקות ומבוכה, שנעלמו מאיתנו הרבה מאופני החכמה במעשיו [177]. ויש שהוסיפו שאין זה מסתבר שכלל הכוכבים, על מספריהם ומרחקיהם העצומים [178], וכלל בעלי החיים, על מיניהם השונים [179], נבראו לצורכנו.
הראי"ה קוק כתב שהשקפה זו של הרמב"ם הצילה את מעמד האמונה בכללותו. כיוון שעם התקדמות המדע הוברר שגודלו של היקום עצום, ואין הארץ עומדת במרכזו, ורבים שסברו שכל עיקר האמונה מושרש על היות האדם מרכזו של היש כולו, הגיעו מכך לכפירה מוחלטת [180].
חשוב להוסיף שע"פ ההסברים הטבעיים לבריאה, כפי שנתפרסמו ע"י אנשי המדע בדורות האחרונים, ישנו הסבר הגיוני לבריאתם של כוכבים רחוקים ושל מיני בעלי חיים שונים, שהדבר נגרם מהתהליכים הטבעיים שנצרכו על מנת שבסופם ייווצר האדם [181].
משכך, אין תימה אם יימצאו אף אברים ותופעות בגוף האדם , שאין ידוע לנו מהי תועלתם בפני עצמם, אלא נותרו משלבי ההתפתחות הקדומים.
תכלית מעשי האדם
עריכהאמרו חז"ל שתלמוד תורה כנגד כולם [182], ויש שאמר שאפילו כל המצוות אינן שוות לדבר אחד מן התורה [183]. ואעפ"כ אמרו, יראת ה' היא אוצרו [184].
גם הראשונים דנו בכך, וכן בשאלה איזה מחלקי התורה הוא התכלית.
הרמב"ם כתב שתכלית האדם היא השגת המושכלות וידיעת האמיתיות על בוריים [185], ומתן ההשקפות הנכונות, שידע האדם כל מה שביכולתו לדעת על כל הנמצאים [186], שישיג הוכחה לכל מה שאפשר, ויברר בעניינים האלוקיים כל מה שאפשר לברר, ויקרב בדעתו כל מה שאפשר [187].
הר"ן וספר העיקרים כתבהו שיסוד המצוות וכוונת כל התורה הם להשיג יראת שמיים [189], שבזכותה יזכה לחיים נצחיים בדבקות בזיו השכינה [190].
המקובלים כתבו ששלימות הנפש והצלחתה מחייבת שיקבל את הקבלה האמיתית [197]. ויש מי שהוכיחו מדברי חז"ל והזוהר [198]. אלא שאין זה ברור כלל אם דברים אלו כפשוטם, ואפשר ששבע הארצות הם מקומות על כדור הארץ (בעניין זה עיין באוצר הזוהר ערך "שבע הארצות") - ^ ספר הברית (רבי פנחס אליהו הורביץ) ח"א מאמר ג פרק ג: "גם זה ראיתי ראיה נכונה לזאת הדעת [שיש חיים בכוכבים אחרים], מה שאמרו [מועד קטן טז ע"א] על פסוק אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה כי לא באו לעזרת ה', אמרי לה כוכבא הוה, ואמרי לה גברא חשיבא הוה, ולמאן דאמר כוכבא, וכבתיב ארור יושביה, מכלל שיש בהם ישוב..
- ^ ספר הברית (רבי פנחס אליהו הורביץ) ח"א מאמר ג פרק ד: "אמנה באחת יבערו ויכסלו, והוא מה שאמרו שהם וכל אשר בהם כמו זה העולם ממש בלי שינוי בטבעו, ובהם אדם בעלי בחירה ובהמה וצמח ודומם הווים ונפסדים, בזה דיברו לשון שקר... כי למה צריך לריבוי עולמות, אם בשביל ריבוי אדם ובהמה רבה והמון בריות, יהיה עולם הזה גדול במאוד, עד שיחזיק את כולם והוא באחד, היפלא מה' דבר..
- ^ הרבי מלובביץ' בספר אמונה ומדע עמוד 137: "האפשרות של קיום חיים מחוץ לכדור הארץ על כוכבים אחרים אינה נשללת ע"י התורה, זה מוזכר בתלמוד. אך לא כך הדבר בנוגע לתרבויות, כלומר בנוגע ליצורים בעלי תבונה. בהתאם לתורה שייכים לסוג של יצורים נבונים אותם יצורים אשר בדומה לאדם הינם בעלי בחירה חופשית, אך בחירה חופשית מוענקת ומתקיימת באמצעות התורה. יוצא מכאן שאם מניחים שישנם בעוד איזה מקום בתבל יצורים נבונים, מוכרחים לומר שיש להם תורה, וזה אי אפשר בגלל הנימוק הבא: אי אפשר להניח שהתורה של יצורים משוערים אלה היא תורה אחרת שונה משלנו, כי התורה היא תורת אמת, ואמת יש רק אחת. אך כמו כן אי אפשר להניח שליצורים אלה ישנה אותה תורה כמו לנו, כי מתן תורה לעם היהודי על הארץ מבואר בפרטי פרטים, תשומת לב רבה מוענקת לפרטים אלה והם בעלי משמעות רבה לעצם הבנת התורה
- ^ קול צופייך (לרב מרדכי אליהו) פרשת מקץ תשס"ו
- ^ תיקוני זוהר הקדמה דף יז ע"א ("פתח אליהו"): "ריבון העולמים... ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וכוכבייא ומזלי, ובארעא אילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיוון ועופין ונונין [דגים] ובני נשא"
- ^ וכפי שפירטתי בפרק מ
- ^ הראי"ה קוק באוצרות הראי"ה כרך ב' אות מה קטע ו ד"ה ומה: "ע"כ אין ערך לגודל החומר ההיולי שהמציא השי"ת, ונתן לבני אדם להתנחל בו. ויבוא עת שיתקבצו נפשותינו ולא נסתפק בחלק מצער כברת ארץ, ולא במעשים טובים של השפעת חסד רק על בניו ובני ביתו האחדים. [אלא] כי נהיה כולנו לימודי ד' ונאבה ללכת בדרכיו ולהמציא עולמות והמון ברואים טובים חיים וקיימים, מקבלים טוב וחסד ומכירים רוממות כבוד יוצרם ומהדרים לו בהדרת קודש ונהנים מזיו כבודו. ולזה המצב אנו הולכים ומתקרבים ויהיה לנו לנחלה מה שתקננו וכל אחד יש לו עולם בפני עצמו. ועכ"ז השלמות המוכרח מהריעות והשיתוף [זה עם זה] ודאי לא יחסר..."
- ^ כפי שנאריך בפרק סח
- ^ רמב"ם הלכות תעניות פ"א הלכות ב־ג: "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם היטו וגו', וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם
- ^ ספר חסידים סי' תשנא: "אם חלה שום אדם, אל יתלה חולי זו שמחמת שום מאכל או שום משקה בא חוליו ולא ה' פעל כל זאת, ואפי' חיבלוהו בני אדם רעים, אלא יאמר עוונותיו גרמו לו, שהרי כתיב (זכרי' ח' י') ואשלח את כל האדם איש ברעהו, וכתיב (עמוס ג' ו) אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה, אלא ודאי עשה. ואומר (בראשית מ"ב כ"ח) מה זאת עשה אלוקים לנו, לכן יתפלל אדם על מיני פגעים מנגעי אדם ונגעי שמיים"
- ^ יתר על כן, גם לגבי מספר צרות שאירעו זו אחר זו או אפילו יחד, ישנו הסבר טבעי. שהרי אם טבעי שתקרה צרה מידי פעם, הרי ע"פ חוקי ההסתברות טבעי שמפעם לפעם יקרו גם כמה צרות יחד
- ^ יש מי שביאר שההשגחה המינית היא כח התולדה – מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק יג עמוד 190: "נתן לכל איש [פרט] מהם [מבעלי החיים] מה שיצטרך לקיום מינו, והמין בלבד מהם [ולא כל פרט בפני עצמו] הוא השמור והמושגח. ואין הכוונה ממני שכלל המין מושגח, לפי שאין חוץ לשכל מין נמצא. אבל המין ושאר הכלליות הם בשכל לבד. אך הכוונה שבכל איש [פרט] מהם הושם בו כח להוליד בדומה [לו, על מנת] לקיים המין, עם סגולת כוכבי שמיים תשמור המין. וזהו השגחה מינית. וזו היא הכוונה באמרנו 'השגחה מינית'"
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות (שמונה פרקים) פרק ח: "וזה כמי שהשליך אבן אל האויר, ונפלה למטה, שאומרנו בה כי ברצון ה' נפלה למטה – מאמר אמיתי, לפי שה' רצה שתהיה הארץ כולה במרכז, ולכן בכל עת שיושלך ממנה חלק למעלה – הרי הוא יתנועע אל המרכז. וכן כל חלק מחלקי האש יתנועע למעלה, ברצון אשר היה שתהיה האש מתנועעת למעלה. לא שה' רצה עתה, בעת תנועת זה החלק מן הארץ, שיתנועע למטה"
- ^ שומר אמונים (הראשון, ר' יוסף אירגאס) ויכוח שני סי' פא ד"ה ההשגחה הראשונה: "אמנם השגחה פרטית, כגון אם יחיה שור זה או ימות, אם תינצל נמלה זו או תידרס, אם יטרוף זה העכביש את זה הזבוב וכיוצא מאלו הפרטים – אין כח בשר העליון להשגיח בזה, וכל הבעלי חיים וכ"ש הצמחים והדוממים לא יושגחו על פרטי עניינים כאלו, לפי שהמכוון מהם יושג במיניהם לבד. ואין צורך שתהיה השגחה על אישיהם, ולכן כל עניין אישיהם הוא במקרה גמור, לא בגזירת השי"ת, זולת אם יגיע מזה איזה עניין אל השגחת האדם"
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק י"ז: "כי טביעת הספינה בכל מי שבה כפי שנזכר, וכריעת התקרה על מי שהיה בבית, אם היה זה במקרה המוחלט, הרי אין כניסת אותם (האנשים) לאותה הספינה וישיבת האחרים בבית במקרה לפי השקפתנו, אלא בחפץ אלוהי כפי הראוי במשפטו אשר אין שכלינו מגיעים לידיעת קנה המידה בהם"
- ^ לגבי ייחוס נמנעות לקב"ה ישנה אריכות לעיל בפרק לח
- ^ מעשי ה', מעשי אבות, פרק כא: "שאין ספק במה שכתב הרמב"ם לעניין ההשגחה, שאין זה חסרון לו יתברך שנאמר אנחנו שאינו משגיח על הזבוב אשר טרף אותו העכביש, אבל אדרבה יחשב חסרון בחוקו יתברך שהוא ישגיח בזבוב ההוא ופונה אליו בפרטות..
- ^ רבינו בחיי בראשית יח יט: "ההשגחה בו להצילו מן המקרים, אין זה בכל אדם ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים שבהם, שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם, ולא יעזוב את חסידיו ולא יגרע מהם עינו, אלא השגחתו בצדיק תמיד, לא תיפרד ממנו כלל, וזה לשון 'כי ידעתיו', שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם"
- ^ יערות דבש (לרבי יהונתן אייבשיץ) חלק ב דרוש ו: "והנה בעוונותינו הרבים בגלות, הקדוש ברוך הוא מסתיר פניו מאיתנו, כדכתיב ואנכי אסתיר וכו', והרי אנו כמעט בגדר בהמה ועופות לדעת הרמב"ם, שאין משגיח בפרטות, וזהו מאמר דוד שקדתי ואהיה כציפור בודד על גג, והיינו כציפור לבד, שאין בו השגחה פרטית"
- ^ מאמר "ויהי באחרית הימים" (לגבי השואה), בתוך הספר "מספד למשיח, שיעורים מאת הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל", עמודים 164–165: "אם כי תקופת הגלות היא תקופת אופל, היו לאסונות מימדים טבעיים, כל עוד יכולה ההשגחה לפרוש חסותה על העולם, ואפילו במימדים מצומצמים..
- ^ עקידת יצחק שמות שער נד (פרשת כי תשא): "יש לנו להאמין ולקיים שההשגחה אינה על עניין אחד על כתות האנשים, אבל שתחלק על כתותם בפחות ויתר כפי ריחוקם וקורבתם אליו יתברך. אמנם מה שראוי חלוקו ראשונה הוא לג' סוגים ראשיים: הראשונה ההשגחה שלו יתברך על כללות העולם... השנית והיא אשר נתייחדה אל כללות האומה הישראלית... השלישית היא המיוחדת אל חסידיו ויראיו הקרובים אליו..."), ויש מי שהוסיף לחלק לגבי ההשגחה על עם ישראל בין הזמן ששנים כתיקנן וישראל שרויין על אדמתן לבין זמן הגלות [218], ויש מי שחילק בין בתקופת הגלות לבין התקופה שבה תם הזמן המוקצב לגלות [219]. אך כאשר תם הזמן המוקצב לגלות, השגחה זו אינה פועלת עוד, ובאים זמנים של הפקר..
- ^ ספר החינוך מצווה תקמו ד"ה משרשי המצווה: "שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצוותו לפי זכותן או חיובן, וכעניין שאמרו זכרונם לברכה אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם, כי הא־ל ברא עולמו ובנאו על יסודות עמודי הטבע, וגזר שיהיה האש שורפת והמים מכבין הלהבה, וכמו כן יחייב הטבע שאם תיפול אבן גדולה על ראש איש שתרצץ את מוחו או אם יפול האדם מראש הגג הגבוה לארץ שימות, והוא ברוך הוא חנן גופות בני אדם וייפח באפיו נשמת חיים בעלת דעת לשמור הגוף מכל פגע ונתן שניהם הנפש וגופה בתוך גלגל היסודות והמה ינהגום ויפעלו בם פעולות. ואחר שהא־ל שעבד גוף האדם לטבע, כי כן חייבה חוכמתו, מצד שהוא בעל חומר, ציווהו לשמור מן המקרה, כי הטבע שהוא מסור בידו יעשה פעולתו עליו אם לא ישמר ממנו"
- ^ מתוך י"ג העיקרים (בהקדמה לפרק חלק), העיקר העשירי: "כי הוא יתעלה יודע מעשיהם של בני אדם, ואינו מעלים עינו מהם"
- ^ מאירי שבת נה ע"א ד"ה מעיקרי: "מעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע הכל מושגח מאיתו יתברך השגחה פרטית מצד פעולות האדם. ולא יבלבל זה מה שנראהו מהיעדר הסידור למראית עינינו בעניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, וכן מאמר מקרה אחד לצדיק ולרשע הנאמר גם כן למראה עינינו, שאופני המשפט נעלמים ממנוּ ולא נדע במה ייענש זה ובמה ייגמל זה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה אם לגמול אם לעונש"
- ^ לגבי הקשר בין השכל לבין הקב"ה עצמו, עיין לעיל פרק כז בכותרת "קישור בין השכל לקב"ה"
- ^ מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק יג עמוד 185: "ואחר שנתן לאדם הרצון הנפשיי והבחירה השכלית והכח הנבואי והרעיון והמשער המופלג, שהוא כדמות נבואה, איך יאמר אומר שאישי מין האדם נעזבו עזיבה גמורה? הלא השכינה תמיד על ראשם, ומלאך האלוקים הולך לפניהם ולאחריהם, רצוני 'לפניהם' – להקדים הידיעה לפני הדברים וקודם שיתחדשו, וגם 'לאחריהם' – להכיר בכל דבר שנתהווה, ונמצא מה יחויב שתהיה אחריתו, או מה אפשר שתהיה אחריתו, אם על הרוב ואם על המיעוט ואם על השווי. ואמנם שאר אישי בעלי חיים שאין להם בחירה שכלית ואין צריך לומר שאין להם שפע אלוקי – הם משולחים ונעזבים אל המקרים והמכשולות"
- ^ מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד פרק ה: "ואחר שהתבאר שההשגחה האלוקית היא בקצת אישי האדם מצד הטבע האישיי, ראוי שנחקור באיזה אופן אפשר שיונח עם זה שמירת השרש אשר התבאר במה שקדם בידיעת השם יתברך, רצוני שאין ידיעתו מתפשטת בפרטי מהצד אשר הוא בו פרטי..
- ^ תורת המנחה (לרבי יעקב ב"ר חננאל סקילי, מתלמידי הרשב"א) פרשת צו דרשה לז: "השגחת השם יתברך בכל, בכלל ובפרט ואפילו ברשעים ואפילו בשאר בעלי חיים"
- ^ תורת מנחם (לרבי מלובביץ') התוועדויות תשנ"א חלק ד עמוד 265 ד"ה אחת: "אחת מנקודות היסוד בתורת הבעל שם טוב (ומתבארת בהרחבה בחסידות חב"ד) היא העניין של השגחה פרטית – שכל דבר שמתרחש בעולם, לא רק בקשר למין המדבר (אדם), אלא גם בקשר לבעלי־חיים, ואפילו לצומח ולדומם – איננו מקרי חס־ושלום, אלא מכוון מאת בורא העולם ומנהיגו"
- ^ וצדיק באמונתו יחיה (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר"), משנה ראשונה, נתיב י: "להאמין בהשגחה פרטית בכל הנבראים... ומבואר דגם על עוף הבת קול מכריז אם ליפול בפח או להינצל והכל בהשגחה פרטית ולא במקרה... ועיין צידה לדרך במאמר הרביעי הכלל השביעי, שכתב דהניסים וההשגחה הפרטית הוא יסוד התורה כולה ושאין לו לאדם חלק בתורה עד שיאמין שכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אין בהם כלל ממנהגו של עולם בין לרבים בין ליחיד"
- ^ ירושלמי שביעית פ"ט ה"א: "לסוף תלת עשר שנין [של הסתתרותו במערה] אמר [רשב"י]: לינה נפיק [איני יוצא] חמי מה קלא עלמא? נפיק ויתיב ליה על פומא דמערתא. חמא חד צייד צייד ציפרין, פרס מצודתיה, שמע ברת קלא [בת קול] אמרה 'דימוס' [פני משה: חסד] ואישתיזבא ציפור. אמר: ציפור מבלעדי שמיא לא יבדא, כל שכן בר נשא [ויכול לצאת מהמערה]"
- ^ שו"ת מנחת אלעזר (האדמו"ר ממונקאטש) ח"א סימן נ: "אך בסוף ספר שומר אמונים בעניין ההשגחות, יש לדלג עליו ואסור לקרות בו, ושרא לי' מארי' במכשול כזה שעשה כללים ופרטים בענייני ההשגחה פרטיות נגד אמונתינו אמונת אומן בהשגחה הפרטיות מאיתו ית"ש על כל פרט ופרט. ופרט שבפרט כל דהו, אבל שאר ספרו הוא נחמד ונעים להשכיל, וה' יאיר עיננו בתורתו ובמצוותיו
- ^ מעשי ה' (רבי אליעזר אשכנזי, מראשוני האחרונים), מעשי אבות פרק כא: "שכתב הרמב"ם במורה הנבוכים חלק ג' פרק י"ז, וזה לשונו: ... לא אאמין כלל שזה העלה נפל בהשגחה בו, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזירה מאת ה' ורצונו, עכ"ל..
- ^ לולי תורתך עמוד יד: "פעם העלה רבי מאיר הייזלר שליט"א בפני מרן [הרב שך] זצ"ל את הדעה המובאת בכמה מרבותינו הראשונים, שעל בעלי חיים אין השגחה פרטית, אלא השגחה בכללות על קיום המין
- ^ שפע חיים (רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז־קלויזנבורג) שיעור חומש ורש"י ויגש תשל"ג ד"ה אכן ידוע: "אכן ידוע מה שמבואר בספרים הקדושים תולדות יעקב יוסף ([אחרי] פרשת וזאת הברכה אות כה, ועיין בעש"ט על התורה פרשת בראשית אות קכא־קכב) ובשאר ספרים הקדושים, שישנה השגחה פרטית על כל דבר הנשמע באוזני האדם, וכל דיבור ודיבור שיהודי שומע בידוע שעליו לקחת מזה הדיבור מוסר ודרך בעבודת השי"ת... גם כשחבירו מדבר אליו בענייני גשמיות, על האדם המשיב לכווין בכל דיבוריו אמירה לגבוה לעבודת השי"ת. אולם ישנה מדרגה גדולה מזו, שגם כשחבירו שהוא איש פשוט מדבר אליו בענייניו, יתבונן הוא בדברים היוצאים מפי חבירו, שבוודאי מן השמיים הכניסו בפיו דברים הנוגעים לו בעבודת השי"ת. וזו היא מדרגה גדולה ביותר"
- ^ שו"ת אפרקסתא דעניא (ר' דוד שפרבר) ח"א סוף סי' קכו: "משום דכל עניין מתן תורה וקיום מצוותיה תלוי באמונת ההשגחה הפרטית, ושאין שום דבר במקרה ח"ו, וכל החולק על הגורל, ויאמר כי רק מקרה הוא מה שנפל על פלוני, הריהו כופר ח"ו בהשגחה ואין מקום לתורה, ובאמת מה' משפטו יצא"
- ^ ביניהם: כיצד נשא את אשתו, כיצד הגיע לבית שהוא דר בו, כיצד עם מסוים ניצח במלחמה, ועוד ועוד
- ^ למשל, אדם הרואה אור ירוק בכל הרמזורים שבדרכו, וסבור שזוהי השגחה פרטית. יש לו לעיין ולברר, האם כוונתו שבאמת הקב"ה שינה עבורו את זמני התחלפות האור ברמזורים
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ו ד"ה ואחר כן: "ואחר כן אדבר בעניין קץ ימי החיים, ואומר כי בוראם שם להתחברותם מידת ימים מנויים"
- ^ רש"י יבמות נ ע"א ד"ה שני דורות: "שנים שפוסקין לאדם בשעת לידתו"
- ^ שו"ת הרשב"ש סימן קצה ד"ה על כן: "על כן אני אומר לפי קוצר שכלי, מי שאין בידו עבירה מחייבת מיתה וקוצר ימים מהעקר נשאר על הקץ הקצוב מספר ימי חייו, ובראש השנה אינו נדון לא בחיים ולא במוות, אבל נשאר על הקץ הקצוב, ובתום קיצו ימות אם אין לו מצווה מחייבת אריכות ימיו, וזו היא מיתה בלא חטא. אף על פי שאמרו ז"ל בפרק במה בהמה אין מיתה בלא חטא, אינו מאמר מוסכם, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בשער הגמול"
- ^ שו"ת הרשב"ש סימן קצה (בהמשך דבריו שם) ד"ה ובזה תסתלקנה: "ובזה תסתלקנה הקושיות שמקשים, בנים קטנים שמת אביהם, בעוון מי הם מתים [שא"א לומר שמת בעוון אביו]. וכן מי שהיה בראש השנה קטן והגדיל ובאמצע השנה מת מתי נדון, שנ"י כאלו שמתו ברוע הנהגתם או שקצם היה קצר לפי מזג הרכבתם או לפי המזג שנולדו בו. וכן מה שמקשים אם בעוון אבות בנים מתים למה מי שיש לו שני בנים מת אחד ונשאר אחד. אפשר לומר לפי זה שמא זה שמת לא מעון אביו מת אלא מפני שהגיע קצו, ואף אם מת בעוון אביו לא גזרה מדת דינו להמית שני בניו לפי שחטאו לא היה כל כך עצום"
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ו ד"ה ואחר כן: "ועל הביאור הזה יסבור התוספת בקץ הימים, והחיסרון אשר יהיה מן החיים לאדם"
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ו ד"ה ואחר כן: "והוא שמתחילת שבראו אין ספק כי בנה אותו על כח מן הכוחות אם רב אם מעט, ומידת עמידת הכח ההוא היא הנקראת קץ, והוא יכול להוסיף בו ולאמצו, ותעמד עם השבעים שלשים אחרים, ויכול להחלישו ולהמס אותו וימס בארבעים"
- ^ אבן עזרא, הפירוש הארוך, שמות כג כו: "לכל איש זמן קצוב וזמן ידוע שיכול לחיות כפי רוב החום והליחה התולדית, לא אש זרה וליחה נכריה, כי הוא הפך התולדות. והדבק בשם יחזק החום והליחה בכח הנשמה. ואז יחיה האדם יותר מהזמן הקצוב. וכן כתוב: יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה (משלי י כז), וכתוב: בחצי ימיו יעזבנו (ירמיה יז יא), וכתוב: כי אם ה' יגפנו או יומו יבא (שמואל־א כו י). והנה המת במלחמה או במגפה לא מת ביומו בזמן הקצוב, כפי תולדת החום והליחה, כי מחוץ באו לו מקרים. והנה, השם שדבק בו, יצילנו מכולם"
- ^ א. יבמות מט ע"ב – נ ע"א: "את מספר ימיך אמלא – תנאי היא, דתניא: את מספר ימיך אמלא – אלו שני דורות, זכה – משלימין לו, לא זכה – פוחתין לו, דברי ר' עקיבא; וחכמים אומרים: זכה – מוסיפים לו, לא זכה – פוחתין לו. אמרו לו לרבי עקיבא, הרי הוא אומר: והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה! אמר להם: משלו הוסיפו לו, תדע, שהרי נביא עומד ומתנבא הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, ועדיין לא נולד מנשה. ורבנן? מי כתיב מחזקיה? לבית דוד כתיב, אי מחזקיה נולד, אי מאינש אחרינא"
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ו ד"ה ואחר כן: "כמו את מספר ימיך אמלא (שמות כג כו). ואמר לקצת הנביאים (דברים לא יד) הן קרבו ימיך למות. ולקצתם אמר (שמואל־ב ז יב) והיה כי ימלאו ימיך והדומה לזה"
- ^ תורתן של גאונים חלק ה, "תשובתו של רב האי גאון בעניין הקץ הקצוב לחיים", עמוד 266: "ואשר למה שכתוב 'את מספר ימיך אמלא', הנה אינו מן הנמנע שהוראת הפסוק היא מיתה מחמת זקנה ואריכת ימים, וכן אמר דוד 'או יומו יבוא ומת' זהו היום אשר ידע ה', כי ימות בו מיתה טבעית"
- ^ וכן מוכח מדברי התלמוד שהובאו לעיל
- ^ תורתן של גאונים חלק ה, "תשובתו של רב האי גאון בעניין הקץ הקצוב לחיים", עמודים 266-267: "ואשר לאג'ל [בערבית: הקץ הקצוב לחיים] שהזכרת בשאלה, אם יתווסף אליו או יגרע ממנו... האג'ל בשפה הערבית מסמן זמן מסוים, ואיזה זמן שהוא שבו מת החי, זהו האג'ל של מותו, והזמנים שבהם הוא חי אלה הם זמני חייו, אבל בלשוננו אנו אין במקרא מילה הדומה לו..
- ^ תורתן של גאונים חלק ה, "תשובתו של רב האי גאון בעניין הקץ הקצוב לחיים", עמוד 266 ד"ה ואשר: "אם התכוונת למה שיודע ה' שהוא יחיה, הנה מה שקורה הוא מה שידע אותו ה', אבל ידיעת ה' אינה הסיבה להתהוות הדבר, כי הלוא הוא יודע גם כן שהרֶשע יצא מן הרָשע. לכן הטוב ביותר הוא לומר 'ידע ה' מה שיהיה', וזה ביטוי יותר טוב מאשר לומר 'קרה מה שידע ה"
- ^ חובות הלבבות שער ד (שער הביטחון) פרק ב: "שיהיה עניין הבוטח כולו מסור בידו ולא יוכל אדם להזיקו ולהועילו ולא להטיב אליו ולא לדחות נזק מעליו זולתו, כעבד האסור, אשר הוא בבית הבור ברשות אדוניו. וכשיהיה הבוטח ברשות מי שבטח עליו על העניין הזה, יהיה יותר ראוי לבטוח עליו"
- ^ ספר החינוך מצווה רמא: "משורשי המצווה [שלא לנקום], שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמואל ב' ט"ז, י"א) הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך, תלה העניין בחטאו ולא בשמעי בן גרא"
- ^ לגבי הבחירה, דנו לגבי שלוש שאלות: א. ידיעת ה' כנגד הבחירה. על כך דנו בפרק מח בכותרת "הידיעה והבחירה"
- ^ אור החיים בראשית לז כא: "ויצילהו מידם. פי' לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה, משא"כ חיות רעות לא יפגעו באדם אם לא יתחייב מיתה לשמיים, והוא אומרו ויצילהו מידם, פי' מיד הבחירי, ובזה סתר אומרו ונראה מה יהיו חלומותיו וגו', כי הבחירה תבטל הדבר ואין ראיה אם יהרגוהו כי שקר דיבר"
- ^ זוהר כרך א (בראשית) פרשת וישב דף קפה ע"א־ע"ב: "רבי יצחק אמר: אי נחשין ועקרבין הוו ביה, אמאי כתיב בראובן למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, וכי לא חייש ראובן להאי דהא אינון נחשין ועקרבין ינזקון ליה? ואיך אמר להשיבו אל אביו וכתיב למען הציל אותו? אלא חמא ראובן דנזקא אשתכח בידייהו דאחוי בגין דידע כמה שנאין ליה ורעותא דלהון לקטלא ליה אמר ראובן טב למנפל ליה לגו גובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי דלא מרחמי עליה. מכאן אמרו יפיל בר נש גרמיה לאשא או לגובא דנחשין ועקרבין ולא יתמסר בידא דשנאוי (דזעירין אינון דיכלי לאשתזבא ובגין כך אמר למען הציל אותו מידם) בגין דהכא אתר דנחשים ועקרבים אי איהו צדיקא קודשא בריך הוא ירחיש ליה ניסא ולזמנין דזכו דאבהן מסייעין ליה לב"נ וישתזיב מנייהו, אבל כיוון דיתמסר בידא דשנאוי זעירין אינון דיכלין לאשתזבא
- ^ רבינו חננאל חגיגה ה ע"א: "ופתרון יש נספה בלא וגו' [משפט] – כגון אדם שהרג חבירו"
- ^ תורתן של גאונים חלק ה, "תשובתו של רב האי גאון בעניין הקץ הקצוב לחיים", עמודים 266-267: "ואשר לאג'ל [בערבית: הקץ הקצוב לחיים] שהזכרת בשאלה, אם יתווסף אליו או יגרע ממנו... האג'ל בשפה הערבית מסמן זמן מסוים, ואיזה זמן שהוא שבו מת החי, זהו האג'ל של מותו, והזמנים שבהם הוא חי אלה הם זמני חייו, אבל בלשוננו אנו אין במקרא מילה הדומה לו..
- ^ ספיקו שם הוא על "קץ הקצוב לחיים", וכדלעיל. אך בדבריו שם נגע גם בשאלה על מי שנהרג ע"י חבירו, האם היה נהרג גם בלעדי בחירת ההורג, כדלעיל בסמוך
- ^ דהיינו מקרים של רעות שנעשו ע"י בני אדם
- ^ ויש להוסיף ולבאר, שלמרות שהקב"ה חנון ורחום, כיוון שמנהיג את העולם ע"פ יסוד הבחירה, אין אפשרות להימנע מכך שהבחירה תוכל לגבור על ההשגחה והרחמים. ואין בכך משום מיעוט יכולתו חלילה, משום שהדבר נמנע במהותו
- ^ במדבר כט א: "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה לכם"
- ^ ויקרא כג כח: "יום כיפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלוקיכם"
- ^ משנה ראש השנה פ"א מ"ב: "בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם, ובחג נידונין על המים"
- ^ ר"ן על הרי"ף ראש השנה טז ע"א ד"ה בראש השנה: "ויש לשאול למה אדם נדון בר"ה יותר מבשאר ימים..
- ^ הן לגבי ראש השנה והן לגבי יום הכיפורים
- ^ מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק י עמוד 141: "ומה שהניחו ז"ל וייעדו בעניין ראש השנה ויום הכפורים, באמרם (ראש השנה טז ע"ב) 'שלושה ספרים נפתחים בראש השנה' ואמרם (שם טז ע"ב) 'רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה וצדיקים גמורים לחיים ובינונים תלויים ועומדים עד יום הכפורים' – דע לך כי הימים האלה נבחרו לתשובה בהיותם זמן הבעיטה [חבטת חיטים], ויצטרך אז לאדם רסן התשובה והתעניות למען לא ירום לבבו כי מלאו פני תבל תנובה והשיקו היקבים תירוש ויצהר
- ^ מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ב: "נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר, לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה כדי לזכות בדין ביום הכפורים, כי גדול יום ה' ונורא מאוד ומי יכילנו זה יום הכפורים שבו ספרי חיים וספרי מתים נחתמים"
- ^ בראשית רבה (וילנא) פרשה נו סימן ט: "א"ר חנינא ב"ר יצחק: כל ימות השנה ישראל נאחזים בעבירות ומסתבכין בצרות, ובראש השנה הן נוטלין שופר ותוקעין בו ונזכרים לפני הקדוש ברוך הוא והוא מוחל להם"
- ^ ראש השנה טז ע"ב: "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה"
- ^ ראש השנה טז ע"א: "דתניא: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים, ואדם נידון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר ותפקדנו לבקרים. רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר לרגעים תבחננו"
- ^ "וכתוב לחיים טובים", "וחתום לחיים טובים" וכד'
- ^ שולחן ערוך האר"י, כוונת ראש השנה סוף סעיף ב (והובא באליה רבה סי' תקפ"ד ס"ק ו): "גם אמר כי מי שבוכה אז [בראש השנה וביום כיפור] מעצמו בבכייה גדולה מאליו – אותה שעה דנין אותו בבית דין של מעלה ונפשו מרגשת, ולזה בא לו הבכייה מאליו"
- ^ שער הגמול לרמב"ן פרק א אות ב: "זה הדין שאמרו חכמים זיכרונם לברכה שכל אדם נידון בראש השנה, אינו אם יזכה לגן עדן ולחיי העולם הבא או יתחייב לגיהנם ואבדון
- ^ ראש השנה טז ע"ב: "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלושה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה"
- ^ ספר המנהיג, הלכות אתרוג, אות לח: "בהושענא רבה מקויימת חתימת שלושת הספרים הפתוחים בראש השנה לפני הקב"ה ונחתמים ביום הכפורים, ובהושענא רבה תכלית הכפרה..."
- ^ זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רכ ע"א: "אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות, תליין ליה עד ההוא יומא בתראה דעצרת דהוא תמינאה לחג, ואי עבד תשובה שלימתא לקמי מאריה – אתקרעו, ואי לא זכי – אינון פתקין נפקין מבי מלכא ואתמסרן בידוי דסנטירא, ודינא מתעביד, ופתקין לא מהדרן תו לבי מלכא"
- ^ הדעה והדיבור (רבי דוד קאהן, האדמו"ר מתולדות אהרן), קונטרס תפב, עמוד כז: "ומקובל מרביה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע שקיבל מאביו הבני יששכר זי"ע שעד אחר זאת חנוכה פרוש ימינו לקבל השבים בתשובה, והוא המשך לזמן מסירת הפתקין"
- ^ לגבי הקץ הקצוב לחיים ישנה אריכות בפרק מב בכותרת "קץ קצוב לחיים"
- ^ שו"ת הרשב"ש סימן קצה ד"ה על כן וד"ה אבל בעל: "על כן אני אומר לפי קוצר שכלי, מי שאין בידו עבירה מחייבת מיתה וקוצר ימים מהעקר נשאר על הקץ הקצוב מספר ימי חייו, ובראש השנה אינו נדון לא בחיים ולא במות, אבל נשאר על הקץ הקצוב ובתום קצו ימות אם אין לו מצווה מחייבת אריכות ימיו, וזו היא מיתה בלא חטא. אף על פי שאמרו ז"ל בפרק במה בהמה אין מיתה בלא חטא, אינו מאמר מוסכם, וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בשער הגמול..
- ^ שו"ת הרשב"ש סימן קצה (בהמשך דבריו שם) ד"ה ובזה תסתלקנה: "ובזה תסתלקנה הקושיות שמקשים, בנים קטנים שמת אביהם בעוון מי הם מתים [שא"א לומר שמת בעוון אביו]. וכן מי שהיה בראש השנה קטן והגדיל ובאמצע השנה מת מתי נדון, שנ"י כאלו שמתו ברוע הנהגתם או שקצם היה קצר לפי מזג הרכבתם או לפי המזג שנולדו בו. וכן מה שמקשים אם בעוון אבות בנים מתים למה מי שיש לו שני בנים מת אחד ונשאר אחד. אפשר לומר לפי זה שמא זה שמת לא מעון אביו מת אלא מפני שהגיע קצו, ואף אם מת בעוון אביו לא גזרה מדת דינו להמית שני בניו לפי שחטאו לא היה כל כך עצום"
- ^ וכן נראה שדעת המעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק י עמוד 141: "ועל זה אמרו ז"ל שאז שוקלין העונות והזכויות, להעיר ההמון וליראם למען תהיה יראת יי על פניהם לבלתי יחטאו"
- ^ חיבור התשובה (למאירי), מאמר ב פרק א ד"ה ואצל אבי העזרי: "והוא אמרם בסתרי דבריהם, שלושה ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים ואחד של בינונים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, של בינונים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים, זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה, נשא משלו תחילה על דרך שלושה ספרים נפתחין, נמשך אל הצורה הנזכרת, עם היות הלשון מפורסם גם כן האמרו על היות המעשים ידועים אצלו כאמרו 'מספרך אשר כתבת', והוא אמרם במשנת חסידים 'וכל מעשיך בספר נכתבין', ואמר שהם נפתחין בראש השנה על צד מה שבארנו
- ^ ברכות כח ע"ב: "וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי, נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות... ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי – כעסו כעס עולם, ואם אוסרני – איסורו איסור עולם, ואם ממיתני – מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי..."
- ^ יואל ד א־ב: כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא, אשר (אשוב) [אשיב] את שבות יהודה וירושלים. וקיבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט, ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חילקו"
- ^ דרשת הרמב"ן לראש השנה, מהדורת תש"ם עמוד טז: "עוד הזכירו חכמים שיום הדין הוא לעתיד לבוא בזמן תחיית המתים כמו ששנינו (סנהדרין ק"ז ע"ב) דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, אנשי סדום אין להם חלק לעוה"ב אבל עומדין בדין, ויום הדין זה מזכירין אותו רבותינו ז"ל בהגדות ובמדרשים וקורין לו יום הדין הגדול"
- ^ מלאכי ג כג: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"
- ^ נשמת חיים (לרבי מנשה בן ישראל) מאמר ראשון פרק יז: "יצאתי בעקבי המקובלים ומצאתי בספר הכוונות להרי"א ז"ל... כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם"
- ^ מדרש משלי (בובר) משלי פרק י פסוק א: "אמר ר' ישמעאל בוא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו, אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה?..."
- ^ רש"י ראש השנה טז ע"ב: "ליום הדין – כשיחיו המתים"
- ^ כדברי מעייני הישועה דלקמן
- ^ נשמת חיים (לרבי מנשה בן ישראל) מאמר ראשון תחילת פרק יז: "וכפי מה שכתב [הרמב"ן] בספר הגמול שלו, להקב"ה שלושה מיני דינין בעולמו: הדין הראשון בכל שנה ושנה ביום ראש השנה, אשר בו נידונין בני אדם איזו לחרב איזו לשלום איזו לרעב איזו לשובע ובריות בו יקדו להזכירכם לחיים ולמוות. השני הוא לנשמה לאחר פרידתה מן הגוף, שאם זכתה יורשת גן עדן ואם לאו יורדת לגהינם... השלישי יום הדין הגדול אחר שיחיו המתים, שבו כל האדם נידון כפי מעשיו"
- ^ מאור הבחירה (הרב יוסף צבי וינר) פרק יג אותיות ב־ד: "והדברים צריכים הסבר לשם מה צריך אדם שלוש פעמים בדין על אותם מעשים שעשה שהרי לאחר מותו ודאי שלא נתווספו מעשים על מעשיו שיצטרך לעמוד עליהם בדין. וכמו"כ מה פשר עיתוי זמני ימי דין אלה: א. בכל ר"ה, ב. עם מותו, ג. אחרי מותו..
- ^ חגיגה ד ע"ב: "רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי: ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אתי. ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין, אנו – על אחת כמה וכמה! שמואל מאי היא? דכתיב ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים, עולים – תרי משמע, חד – שמואל, ואידך – דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה. אמר ליה: דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא, קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה"
- ^ אור החיים דברים כו י: "והוא סוד המשפט שישפוט ה' לעתיד לבוא בעמק יהושפט (מדרש תהלים ח'), שממנו פחד ורהב שמואל כשהעלתו בעלת אוב (חגיגה ד ע"ב)"
- ^ ספר מעייני הישועה (האברבנאל) מעיין ח תמר ז ד"ה וההודעה הו': "ואמנם מה שאמר ששמואל היה מתיירא שמא נקרא לדין לא כיוונו על הדין הגדול לעתיד לבוא כי הוא היה נאמן נביא לה' ולא נפל מכל דבריו ארצה ואיך יטעה בחשבונו בהיות מן הזמן ההוא עד התחייה כשלושת אלפים שנה, וגם כי לדעת הרב הנחמני יהיה יום הדין אחר התחייה ואם שמואל עדיין לא חיה ולא קם מקברו בתחייה איך יחשוב שהיה נקרא לדין. אבל הם כוונו לומר כי לפי שהיה זה בתוך שנים עשר חדש לקבורתו חשב שמא נקרא לדין באותו דין שני שהאדם נדון בהיפרד נפשו מגופו שהוא באותם שנים עשר חודש"
- ^ מאידך, האברבנאל עצמו שם סובר שאין משפט בעמק יהושפט, כדלקמן בסמוך
- ^ מעייני הישועה (לאברבנאל) מעיין ח תמר ז ד"ה וההודעה הו': "שהרמב"ן כתב בשער הגמול אשר לו, שיש אצלינו ג' דינים... והדין השלישי הוא לעתיד לבוא למתים שיקומו בתחייה וישפוט ה' כל הקמים... והוא יום הדין הגדול... זה דעת הרמב"ן והוא עצמו דעת הגאון רבי סעדיה שקדמו בדעות האלה, וגם רבים מחכמי עמנו שהיו לפניו ולאחריו
- ^ שבת לא ע"א: "אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי: אי יראת ה' היא אוצרו – אין, אי לא – לא"
- ^ תוספות קידושין מ ע"ב ד"ה אין: "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה – והא דאמר בפרק במה מדליקין (שבת לא.) כשמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, היינו דווקא לעניין שאלה ששואלין לו על משא ומתן, אבל מ"מ נפרעים ממנו תחילה על שלא קבע עיתים לתורה"
- ^ תוספות הרא"ש קידושין מ ע"ב ד"ה אין: "אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה. והא דאמרי' בפ"ב דשבת ששואלים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עיתים לתורה, מ"מ מתחילה שואלים לו אם עסק בתורה וגם עדיין צריך שיקבע עיתים לתורה"
- ^ ראבי"ה תשובות ובאורי סוגיות סימן אלף קנה: "אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, נתעסקת בפריה ורביה, ציפית לישועה, פלפלת בחכמה, הבנת דבר מתוך דבר. ואפילו הכי אי איכא יראת ה' אין אי לא לא. ובמדרש קהלת גרסינן: עסקת במעשה מרכבה וכו' כדאיתא התם"
- ^ מסכת חיבוט הקבר, תחילת פרק חמישי (נמצא בספר ראשית חכמה שער היראה פרק יב ובאוצר המדרשים "גן עדן, גיהנום"): "בשעת הדין אומר לו הקדוש ברוך הוא לאדם: טורח גדול היה לי עליך משיצרתיך במעי אימך ולא היית נפל, וכשיצאת לאוויר העולם תיקנתי לך מזונות והצלתיך מן הייסורין, כלום עסקת בתורה ועשית גמילות חסדים לפני? אם יש בו דברים הללו – פוטרין אותו מייד הדין, ואם לאו – מוסרין אותו לה' מלאכי חבלה כנגד ה' חומשי תורה הם..."
- ^ מסכת חיבוט הקבר, פרק רביעי (נמצא בספר ראשית חכמה שער היראה פרק יב ובאוצר המדרשים "גן עדן, גיהנום"): "אמרו: בשעה שאדם נפטר מן העולם, לא די שהוא נבהל ממלאך המוות שכולו מלא עיניים וחרבו שלופה בידו, אלא שואל לו: כלום עסקת בתורה ובגמ"ח והמלכת לקונך בשחרית וערבית והמלכת את חברך בנחת רוח? אם יש בו דברים הללו – זורק אותה טיפה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כמושך נימא מחלב, ואם אין בו דברים הללו – יוצאה נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר"
- ^ מדרש משלי (בובר, מתקופת הגאונים) פרק י פסוק יז ד"ה אורח לחיים (והובא בקצרה בביאור הלכה (במשנה ברורה) סי' קנה סעיף א ד"ה עת ללמוד): "אמר ר' ישמעאל בוא וראה כמה קשה יום הדין שעתיד הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם כולו בעמק יהושפט. בזמן שתלמידי חכמים באים לפניו אומר לכל אחד מהם: כלום עסקת בתורה? אמר לו: הן, אומר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל והודית, אמור לפני מה שקרית, ומה ששנית בישיבה, ומה ששמעת בישיבה. מכאן אמרו כל מה שקרא אדם יהא תפוש בידו, ומה ששנה כמו כן, שלא תשיגהו בושה ליום הדין. מכאן היה ר' ישמעאל אומר: אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה, ועל זה בקש דוד מלך ישראל בתפלה ובתחנונים לפני המקום ואמר ה' בוקר תשמע קולי בוקר אערוך לך ואצפה..
- ^ בראשית יח כה: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט"
- ^ משלי י ג: "לא ירעיב ה' נפש צדיק"
- ^ מאירי קידושין לט ע"ב ד"ה זהו: "מפינות האמונה להאמין בגמול ובעונש בין בעולם הזה בין בעולם הבא"
- ^ ברכות ה ע"ב: "מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא?"
- ^ בראשית יח כה
- ^ תוספת ברכה (לרב ברוך אפשטיין, בעל התורה תמימה) בראשית א א ד"ה וגם: "וגם מצד אחר קשה לפרש עניין שית אלפי שנין הוי עלמא, שאח"כ יבוא חורבן נצחי, כי הן אנו מונין היום שנות קיום העולם כמעט חמשת אלפים ושבע מאות שנה, ונשאר עוד לקץ הקיום כשלוש מאות שנה
- ^ דנו כל המפרשים על הרמב"ם שם (הל' תשובה פ"ג ה"ב) האם מדובר על דין בעולם הזה או בעולם הבא, ואם בעולם הזה – האם מדובר על דין שימות בו מייד או דין אחר
- ^ רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ב: "ושיקול זה אינו לפי מנין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם, יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, ואין שוקלין אלא בדעתו של א־ל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העוונות"
- ^ תלמוד בבלי כתובות ל ע"א־ע"ב: "והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא: מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבע מיתות לא בטלו; לא בטלו? הא בטלו להו! אלא דין ארבע מיתות [רש"י: עונש דוגמתם] לא בטלו, מי שנתחייב סקילה – או נופל מן הגג או חיה דורסתו, ומי שנתחייב שריפה – או נופל בדליקה או נחש מכישו, ומי שנתחייב הריגה – או נמסר למלכות או ליסטים באין עליו, ומי שנתחייב חנק – או טובע בנהר או מת בסרונכי"
- ^ לגבי עוצם השכר והעונש בעולם הבא הארכתי לקמן פרק קכה
- ^ בבא קמא נ ע"א: "אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא – יותרו חייו, שנאמר: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט"
- ^ בבא קמא נ ע"א: "אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו [של נחוניא חופר שיחין] בצמא, שנאמר: וסביביו נשערה מאוד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו [רש"י: צדיקים הדבקים בו] אפילו כחוט השערה. ר' נחוניא אמר, מהכא: א־ל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו"
- ^ ברכות דף ד ע"ב: "וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה? איבעית אימא: משום דאיכא אונס שינה; ואיבעית אימא: לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות, קא משמע לן דחובה"
- ^ הביא את דוגמא זו ודוגמאות נוספות בספר שיחות מוסר (ר' חיים שמואלביץ) תשס"ב מאמר מח עמוד רג
- ^ ברכות סא ע"ב: "בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל עליו עול מלכות שמים"
- ^ סנהדרין סח ע"א: "אמר להם [רבי אליעזר]: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו. אמר להם: ועד עכשיו למה לא באתם? אמרו לו: לא היה לנו פנאי. אמר להן: תמיה אני אם ימותו מיתת עצמן. אמר לו רבי עקיבא: שלי מהו? אמר לו: שלך קשה משלהן"
- ^ בבא מציעא פה ע"א: "אמר רבי: חביבין יסורין. קבל עליה תליסר שני – שית בצמירתא [רש"י: אבן שבמקום קטנים], ושבע בצפרנא [רש"י: חולי שבתוך הפה]. ואמרי לה: שבעה בצמירתא, ושית בצפרנא. אהורייריה דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא, כד הוה רמי כיסתא לחיותא הוה אזיל קלא בתלתא מילי, הוה מכוין דרמי בההיא שעתא דעייל רבי לבית הכסא, ואפילו הכי מעבר ליה קליה לקלייהו, ושמעו ליה נחותי ימא. ואפילו הכי, יסורי דרבי אלעזר ברבי שמעון עדיפי מדרבי. דאילו רבי אלעזר ברבי שמעון – מאהבה באו ומאהבה הלכו, דרבי – על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו. על ידי מעשה באו מאי היא? דההוא עגלא דהוו קא ממטו ליה לשחיטה, אזל תליא לרישיה בכנפיה דרבי, וקא בכי. אמר ליה: זיל, לכך נוצרת. אמרי: הואיל ולא קא מרחם – ליתו עליה יסורין"
- ^ בתחילה. לאחר מכן שב בתשובה
- ^ ברכות י ע"א: "בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו: כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו'. מאי כי מת אתה ולא תחיה? מת אתה בעולם הזה, ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה: מאי כולי האי? אמר ליה: משום דלא עסקת בפריה ורביה. אמר ליה: משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו. אמר ליה: בהדי כבשי דרחמנא למה לך? מאי דמפקדת איבעי לך למעבד, ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד"
- ^ במדבר כ יב: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם"
- ^ משנה כריתות פ"א מ"א: "שלושים ושש כריתות בתורה: הבא על האם..."
- ^ כך משמע מפשט הגמרא מועד קטן כח ע"א: "מת בחמישים שנה – זו היא מיתת כרת... שישים - זו היא מיתה בידי שמים... אמר רבה: מחמישים ועד שישים שנה – זו היא מיתת כרת... רב יוסף, כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן, אמר: נפקי לי מכרת. אמר ליה אביי: נהי דנפק ליה מר מכרת דשני, מכרת דיומי מי נפיק מר? אמר ליה: נקוט לך מיהא פלגא בידך"
- ^ ירושלמי ביכורים פ"ב ה"א: "דתני: המת לחמישים שנה – מת בהיכרת... לשישים – מיתה האמורה בתורה"
- ^ תוספות שבת כה ע"א: "כרת - שאינו מגיע לשישים שנה שהוא מיתת כל אדם כדמשמע בשילהי מ"ק... ומיתה בידי שמים אין לה זמן קבוע אלא שמת בשביל עוון זה, אפי' אין בידו עוון אחר"
- ^ רש"י שבת כה ע"א: "וכרת – לאוכלה בטומאת הגוף. ותרומה במיתה בידי שמים – ימיו נקצרים, אבל אינו הולך ערירי [ככרת]"
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פ"ט מ"ו: "וזו המיתה בידי שמיים היא קלה מן הכרת, לפי שהמחוייב כרת נשאר העונש עליו אחר המוות כמו שנבאר בפרק שאחר זה, ומחוייב מיתה כשמת נתכפר לו"
- ^ רמב"ם בפירושו למשנה בהקדמה לפרק חלק: "הנה כי הטובה והתכלית האחרון הוא להגיע אל החברה העליונה הזאת, ולהיות בכבוד הזה ובמעלה הנזכרת וקיום הנפש - כמו שביארנו - עד אין סוף, בקיום הבורא יתברך, שהוא סיבת קיומה. לפי שהשיגה אותו כמו שנתבאר בפילוסופים הראשונים, וזה הוא הטוב הגדול אשר אין טוב להקיש לו, ואין תענוג שידמה לו, כי איך ידמה התמיד אשר אין לו סוף וקץ בדבר הנפסק. וזה שאמר (קידושין לט) 'למען ייטב לך והארכת ימים לעולם שכולו ארוך'
- ^ ביניהם גם חייבי כרת ומיתה בידי שמיים
- ^ ירמיהו יב א: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה"
- ^ ברכות ז ע"א: "מפני מה יש צדיק וטוב לו, ויש צדיק ורע לו, יש רשע וטוב לו, ויש רשע ורע לו?"
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ה פרק ג: "ואומר עוד, שאני מצאתי ייסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים..
- ^ חובות הלבבות שער ד פרק ג: "ואם יאמר האומר: הנה אנחנו רואים מקצת צדיקים לא יזדמן להם טרפם, אלא אחרי העמל והיגיעה ורבים מאנשי העברות בשלוה וחייהם בטוב ובנעימים..."
- ^ בית יעקב על תוס' כתובות ל ע"ב ד"ה דין ד' מיתות (שהובא לעיל): "וקשה, דעדיין חזינן כמה עברייני מתים על מיטתן בלא תשובה..."
- ^ מאירי מועד קטן כח ע"א: "ואל יחוש למה שאמרו כאן [רבא] 'חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא', כי הוא מאמר יחיד לא יסבלוהו דרכי הדת... שלא הביאו לזה אלא מה שראה מהעדר הסידור, והיא הסיבה שהביאה רבים לפקפק על האמת, כמו שנודע למבינים"
- ^ קידושין לט ע"ב: "ואחר [אלישע בן אבויה] מאי הוא? איכא דאמרי: כי האי גוונא חזא [שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת], ואיכא דאמרי: לישנא דחוצפית המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר אחר, אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? נפק חטא"
- ^ שער הגמול לרמב"ן: "ואם תשאל: כיוון שיש עניין נעלם במשפט, ונצטרך להאמין בצדקו מצד שופט האמת יתברך, למה תטריח אותנו ללמוד הטענות שפירשנו והסוד שרמזנו, ולא נשליך הכל על הסמך שנעשה בסוף, שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה אלא כל דבריו משפט? זה טענת הכסילים מאוסי החכמה. כי יועיל לעצמנו בלימוד שהזכרנו, להיותנו חכמים ויודעי האלוקים יתברך ומדרך מעשיו. ועוד נהיה מאמינים ובוטחים באמונתו, בנודע ובנעלם יותר (מזולתנו), כי נלמוד סתום מן המפורש, לידע יושר הדין וצדק המשפט. וכן חובת כל הנברא עובד מאהבה ומיראה, לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי מה שידו משגת, והם הדרכים שפירשנו מדרכי חכמים זיכרונם לברכה, כדי שתתיישב דעתו עליו בעניין, ויתאמת אליו דין בוראו כמצדיק מה שישיג ויכיר הדין במה שהוא נעלם ממנו. וכל שכן שטענת הסוד הנזכר לא תשאיר בדעת האדם קושיא, ולא תמצא עמו טענה מסופקת בשום פנים. ואם ירצה לשים סוף מחשבתו בכאן, הוא רשאי, מפני שאין הטענות מספיקות לכל הנהגת הברואים"
- ^ מכתב מאליהו ח"א עמוד 19 (מהדורת תשע"ט. במהדורה הישנה עמוד יא) ד"ה יש: "למה פלוני הצדיק יסבול יסורין רבים וחייו יהיו כחיי גיהנום, ופלוני הרשע יהיו כל ימיו כחגים? יש אשר אמונתם שלימה, והשאלות הללו לא יזיזום ממנה, באשר ידעו כי לא לנו לבקר את משפטי ה'"
- ^ ברכות ז ע"א: "צדיק וטוב לו – צדיק גמור, צדיק ורע לו – צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו – רשע שאינו גמור, רשע ורע לו – רשע גמור"
- ^ בבא קמא נ ע"א־ע"ב: "א"ר חנא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני: מאי דכתיב ארך אפיים ולא כתיב ארך אף [רש"י: מאריך רוגז וממתין מליפרע]? ארך אפיים לצדיקים ולרשעים"
- ^ בבא קמא ס ע"א: "תאני רב יוסף, מאי דכתיב: ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר? כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים. ולא עוד, אלא שמתחיל מן הצדיקים תחילה, שנאמר: והכרתי ממך צדיק ורשע. בכי רב יוסף, כולי האי נמי לאין דומין? א"ל אביי: טיבותא הוא לגבייהו, דכתיב: כי מפני הרעה נאסף הצדיק"
- ^ דרשות הר"ן דרוש ג ד"ה אמנם התנה וד"ה והוא: "אמנם התנה בזה (שמות יב כב) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר, ודרשו רבותינו ז"ל (ב"ק ס א) כיון שניתנה רשות למשחית לחבל שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע. וכוונתם בזה ב' שורשים, האחד שה' לא ישנה תמיד טבע המציאות, אבל ימשיכהו על הווייתו וטבעו, כי אם לצורך גדול. והשני כי לדברים כולם סיבות כוללות לא חלקיות, ואין הדברים מגיעים לאישים מהשם יתברך בזולת אמצעי, שאילו היה כן לא היה נספה צדיק עם רשע בשום צד..
- ^ אמונות ודעות (לרס"ג) מאמר ה פרק ג: "אומר עוד, שאני מצאתי ייסורי הצדיקים בעולם הזה שני סוגים: האחד על העברות המעטות כמו שביארתי לעיל, והשני על דרך הניסיון, מייסרם ה' בהם כאשר ידוע לפניו שהם יסבלו אותם, ואחר כך יגמלם עליהם טוב, כאומרו: ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו..
- ^ חובות הלבבות שער ד פרק ג: "ואומר, כי הפנים אשר בעבורם ימנע מהצדיק הזדמנות טרפו, עד שיטרח עליו ויבחן בו: [א] אפשר שיהיה עוון שקדם לו, התחייב להיפרע ממנו עליו, כמ"ש: הן צדיק בארץ ישולם
- ^ שער הגמול לרמב"ן: "אף על פי כן, עם העלמה הזאת, יש בטענה זו סוד נמסר לאנשי התורה והקבלה, והוא נרמז ברמז חכמינו זיכרונם לברכה ונכלל בעניין סוד העיבור [ככל הנראה, רמז לגלגול נשמות], שחכמים מוסרין אותו לתלמידיהם הראויים, והוא תשובתו שלאליהוא על תוכחותיו שלאיוב..
- ^ שבחי האר"י (ירושלים תשט"ו) עמוד 20 ד"ה מעשה: "מעשה רב שאירע במגולגל אחד בזמן מורנו ורבינו הרב הקדוש המקובל האלוקי כמהר"ר יצחק לוריא אשכנזי זלה"ה. לידע ולהודיע כי אית דין ואית דיין, ואין שכחה לפני כיסא כבודו יתברך, והכל ביושר ובמשפט, מאריך אפו לרשעים וגובה דיליה"
- ^ שערי תשובה (לרבי דוב בער, "האדמו"ר האמצעי" מחב"ד), שער התשובה, דף ה ע"א: "עד שבא זמנו של האר"י ז"ל בשל"ג שנפטר, אמר בפי' שבזמנו דווקא בטלו השמדות שהיה בכל משך הזמן הזה ערך ת"ק שנה, וכל אותן שקידשו השם אלפים ורבבות בכל דור כמבואר בס' שבט יהודה מכל פרטי השמדות שהיה בכל שנה בזמן ת"ק שנה הנ"ל בצרפת דווקא, הכל היה מנשמות שהיו בזמן בהמ"ק ראשון, ועיקר התיקון היה לפי שהיו מוסיפים יניקה לע"ז כתרין דקליפה, ע"כ התיקון היה במס"נ על קה"ש באמונה פשוטה שהיא נגד סברת שכל האנושי דפילסופים אחר כל החקירה, והיו כולם פילוסופים גדולים לחקור באלוקות שזהו נגד הע"ז, שלא יאמין רק בחקירת שכלו ויתלוצץ מכל ע"ז וימאסו בה, ואמנם בה' אחד גם אחר החקירה בקדמות וכיוצא מסרו נפשם על קה"ש, נמצא שהיה התיקון במקום הצריך, שאין לך תיקון מעובד ע"ז שנעשה פילוסוף ומוסר נפשו על קה"ש, וד"ל"
- ^ שבת צו ע"ב – צז ע"א: "תנו רבנן: מקושש זה צלופחד... דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יהודה בן בתירא: עקיבא, בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין. אם כדבריך, התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו – אתה מוציא לעז על אותו צדיק..
- ^ ברכות ה ע"ב: "רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא, על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה, רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מילתא – לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה..."
- ^ פרק מב בכותרת "השגחה נגד בחירה"
- ^ דהיינו מקרים של רעות שנעשו ע"י בני אדם
- ^ ויש להוסיף ולבאר, שלמרות שהקב"ה חנון ורחום, כיוון שמנהיג את העולם ע"פ יסוד הבחירה, אין אפשרות להימנע מכך שהבחירה תוכל לגבור על ההשגחה והרחמים. ואין בכך משום מיעוט יכולתו חלילה, משום שהדבר נמנע במהותו
- ^ אבן עזרא, הקדמה לקהלת: "כל מעשה ייפרד והיה לארבעה ראשים: טוב כולו, או טוב רובו ורע בקצהו, או רע כולו, או רע רובו וטוב בקצהו
- ^ מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד סוף פרק ב: "הנה הוא אפשר שיהיה העניין כן באלו הטובות והרעות אשר נפל בהם העדר הסדר והיושר לפי מה שנחשב, רצוני שיהיו הטובות המגיעות לרשעים דרך אל הגעת הרע, והרעות המגיעות לצדיקים דרך אל הגעת הטוב..
- ^ דרשות הר"ן דרוש ח ד"ה ומכל: "ומכל מקום הדבר מוסכם בין חכמי ישראל, שהעולם הזה התחתון נמסר ונוהג כפי מערכת הכוכבים, אם לא שעבודת השם יתברך תבטל הרושם המתחייב ממנה. ונמשך מזה שאם לא יחזק זכות האדם כל כך שתשתנה המערכת בשבילו, או שיהיה מושגח בהשגחה פרטית דבקה, עד שישים השם יתברך בליבו לעשות איזה פעל יגן בעדו מרעת המערכת, כל עוד שלא יהיה אחד מאלו הצדדים, יתחייב שיענש האדם ההוא, גם כשלא יתחייב אליו כפי מעשיו העונש ההוא. ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל בני חיי ומזוני וכו'. ועל זה הדרך גם כן הוא שאמר (ב"ק ס ע"א) ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר (שמות יב כב), כיוון שניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע"
- ^ מועד קטן כח ע"א: "אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין – רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא – שיתין הלולי, בי רבה – שיתין תיכלי. בי רב חסדא – סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה – נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח"
- ^ זהו אחד מחידושיו שבעטיו יצא הריב"ש נגדו בחריפות – שו"ת הריב"ש סוף סי' מה: "והחכם רבי לוי [הרלב"ג] ז"ל גם הוא הי' חכם גדול בתלמוד ועשה פירוש נאה לתורה ולספרי הנביאים והלך בעקבות הרמב"ם ז"ל. אמנם גם הוא היטו את לבבו אותן החכמות הרבה מדרך האמת והפך דעת הרב רבינו משה ז"ל בקצת עניינים, כגון בעניין ידיעת השם בעתיד האפשרי וכן בעמידת השמש ליהושע והשיב צל המעלות אחורנית כתב דברים שאסור לשומעם, וכן בהישארות הנפש ובהשגחה בעניין עונשי הרשעים בעה"ז. כמ"ש כל זה בספרו קראו מלחמות השם"
- ^ אמנם גם הוא מודה שישנם מקרים של עונש עצמי – כך כתב בהמשך דבריו דלקמן (מלחמות השם מאמר ד פרק ו): "ואחר שהתיישב זה ראוי שנזכור ספקות מה יקרו על הנחתנו בהשגחה מצד מה שבא בדברי הנביאים עליהם השלום, וראוי שנשתדל בהתרתם. אחד מהם מה שנזכר בתורה מהבאת העונשים הנפלאים לישראל בהיותם רשעים מאוד על עוצם מריים, ובארה שהם לא יגיעו להם בקרי, אבל על הכוונה הראשונה..
- ^ יש להעיר שלשיטת הרלב"ג "השגחה" היא הזהירות השכלית. כפי שמובא בפרק מג בכותרת "לא על הכל ישנה השגחה פרטית"
- ^ בדבריו הכוונה היא להשפעת הכוכבים והמזלות. אך נוכל להסביר זאת על כל כללי ההנהגה הטבעית
- ^ מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד סוף פרק ג: "שהתורה, כשיעדה האנשים ברע לפי המרי העצום, ביארה שזה הרע יהיה שלא יביט השם יתברך אליהם ויעזבם אל מקרי הזמן. אמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול..."
- ^ משנה אבות פ"ד מט"ו: "רבי ינאי אומר: אין בידינו לא משלוות הרשעים ואף לא מייסורי הצדיקים"
- ^ מנחות כט ע"ב: "ראה ששוקלין בשרו [של רבי עקיבא] במקולין [מקום הקצבין], אמר לפניו: רבש"ע, זו תורה וזו שכרה? א"ל: שתוק, כך עלה במחשבה לפני"
- ^ שער הגמול לרמב"ן (בסוף דבריו שם): "ואם ירצה לשים סוף מחשבתו בכאן, הוא רשאי, מפני שאין הטענות מספיקות לכל הנהגת הברואים"
- ^ שער הגמול לרמב"ן: "ודבר זה אין לו תשובה לדעת הבריות, אלא לדעתו של א־ל דעות יתברך"
- ^ קידושין לט ע"ב: "רבי יעקב היא דאמר: שכר מצווה בהאי עלמא ליכא. דתניא, רבי יעקב אומר: אין לך כל מצווה ומצווה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה, שאין תחיית המתים תלויה בה [שאין מתן שכר אלא לעולם הבא], בכיבוד אב ואם כתיב: למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בשילוח הקן כתיב: למען ייטב לך והארכת ימים, הרי שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה לבירה ושלח את האם ונטל את הבנים, ובחזירתו נפל ומת, היכן טובת ימיו של זה, והיכן אריכות ימיו של זה? אלא, למען ייטב לך – לעולם שכולו טוב, ולמען יאריכון ימיך – לעולם שכולו ארוך"
- ^ מלחמות השם (לרלב"ג) מאמר ד פרק ו: "אמרו: שכר מצוות בהאי עלמא ליכא. וראוי שנבין מזה שהעניין גם כן בעונש כן, רוצה לו שאינו בדברים הגופיים, כי הגמול והעונש בעבור שהם הפכים, הנה יחויב שיהיה נושאם אחד, רצוני [לומר] שיהיה הנושא אשר הגמול נמצא בו הוא בעינו הנושא אשר העונש נמצא בו"
- ^ בגדרי "אמונות הכרחיות", דהיינו אמונות שמפורשות בתורה לכאורה רק לתועלת חינוכית, נדון לקמן פרק פז
- ^ מעשה ניסים (לרבי ניסים ב"ר משה ממרסיי) פרק ח עמודים 102-103: "ויזכהו ויביאהו לעולם הבא, שהוא המקום הנח, והבית לדירת קבע הוכן ולישיבה קיימת נצחית. והוא היום הגדול יום עצרת הוא. במשלי הערב: העולם הזה גשר, עברו עליו ואל תשבו בו. וזהו אמרו 'לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי'..
- ^ אור השם (לרבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ב כלל ה פרק ג ד"ה ולזה: "ולזה היה מהחכמה האלוקית לשׂומם – רוצה לומר למצוות ולאזהרות – אמצעיים מניעים וסיבות חזקות להישיר האדם אל ההצלחה האנושית. וזה אמנם לחסדו ולטובו הפשוט, והוא היושר האלוקי הנרמז באומרו 'כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך'. שהוא ידוע שהאב לא ייסר את בנו לכוונת הנקמה ולא לתכלית עשיית היושר, אלא לתועלת הבן"
- ^ מעשה ניסים (ר' ניסים ממרסיי) פרק י עמוד 146: "והיעודים שתמצא בתורה באמרו (דברים כה טו) 'איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכון ימיך על האדמה', וכן אמרו (שם טז כ) 'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ' – אלו היעודים מיעודי הכלל, והם מחוייבים שכליים. כי אם העם בכלל לא יעשו עוול אך צדק צדק ירדופו – יאריכו ימים על הארץ, כי העוול סיבת הפסד הישוב המדיני, וזה ברבות המריבה והקטטה ביניהם"
- ^ דהיינו, לגבי דברי הגמרא בקידושין שם
- ^ מאירי קידושין לט ע"ב ד"ה זהו: "ואף על פי שבעל זה המאמר [רבי יעקב] סובר שאין בעולם הזה שכר מצוות, מכל מקום עיקר העניין ופינת הדת להשלים ביניהם, לומר שאף בעולם הזה יש שכר אלא שהוא מתערב לקצת סיבות, ונמצא עיקרו צפון לעולם הבא. וכל מעשיו יתברך במשפט ויושר אלא שאופני חכמתו נעלמים"
- ^ יומא ט ע"א־ע"ב: "מפני מה חרבה שילה? מפני שהיו בה שני דברים, גלוי עריות ובזיון קדשים... מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם"
- ^ מורא מקדש (ר' יעקב יוסף מאוסטרא, "המגיד מאוסטרא"): "לכך נדפס בשם תוספות יום טוב לעשות מי שבירך בכל שבת ושבת למי שאינו מדבר בבית הכנשת דברים בטלים תיכף אחר סליחות של עשרים בסיוון שחיבר תוספות יום טוב בשביל המעשה שנהרגו רבבות מישראל בשנת ת"ח, אמרו למעלה בשביל שדיברו בבית הכנסת ובבתי מדרשות ונתחייבו שונאיהם של ישראל דבר שפגמו הוי"ו של דבור ונעשה דבר, ובשביל שעשו גם שאר עבירות היה רציחה, הרחמן הוא יצילינו"
- ^ אע"פ שמבחינה מהותית היא אינה שונה משאר מקרי "צדיק ורע לו" שהיו בכל הדורות
- ^ כך גם ישנן דעות רבות בתלמוד (שבת קיט ע"ב) בעניין "לא חרבה ירושלים אלא בשביל ש..."
- ^ אור עולם (הרב אביגדור מילר) חלק ו עמוד 139 ד"ה אך וד"ה גדולי: "מי שיעיין מעט בקורות אותה תקופה סוערת יודע כי דבריהם [של אלו שטענו שהיהודים באירופה היו כולם צדיקים גמורים] מסולפים מעיקרם. ידוע הדבר כי החפץ חיים ניבא עוד הרבה לפני המלחמה ואמר כי אסון נורא עומד להגיע על העולם בגלל יהודים המשליכים מעליהם את מורשת אבותם. ר' אלחנן ווסרמן כותב בספרו 'רוב הילדים היהודים גדלים כמו הגויים', ועוד עתיד להגיע אסון נורא
- ^ לגבי איסור דחיקת הקץ עיין לקמן פרק קלז
- ^ ויואל משה, מאמר שלוש השבועות אות קי, במהדורת תש"כ עמוד קפב, במהדורת תשכ"א עמודים קכב־קכג: "ואין איש שם על לב כי ע"י הכתות האלה שמשכו לב העם ועברו על השבועה של דחיקת הקץ ליקח מלוכה וחירות קודם הזמן, נהרגו ר"ל שישה מיליונים מישראל, כי מלבד שזהו עונש המר המבואר על זה בגמרא 'אני מתיר את בשרכם', ובשבועה נפרעין ממנו ומכל העולם כולו, ואין פורענות בא לעולם אלא בשביל הרשעים ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים, אבל הם עשו גם פעולות נוראות לדבר... הרבו במלשינות נוראות על ישראל אצל האומות... כמה פעולות אכזריות שעשו בזה שדין גרמא בנזיקין של כל האסון הנורא"
- ^ דורות (הגיליון השבועי של בטאון העדה החרדית) מספר 44 (מקץ תשע"א) עמוד 27: "רבינו כתב את הדברים הנוראים האלו: 'זה היה הסיבה הראשונה והאחרונה של כל ישראל בכל ארצות שבאו לידי מיתות משונות ר"ל, הפושעים מפני שלא שמרו כל התורה, והיראים שלא אמרו להם מוסר והעלימו עיניהם מהם..
- ^ אמנם הוא לא אמר זאת כעונש דווקא, אלא כסיבה מדוע יהודי ארצות המזרח כמעט ולא לקו בשואה
- ^ דע מה שתשיב (רבי משה שטרנבוך) עמוד 149 ד"ה בתפילת: "ושמעתי דבר נורא מכ"ק האדמו"ר מגור, רבי אברהם מרדכי זצוק"ל, שהשואה האיומה באירופה פקדה בעיקר את יהדות אשכנז וכמעט ופסחה לגמרי על יהדות ארצות המזרח מפני שהיהודים הספרדים נזהרים יותר בקדושת בית הכנסת ואינם מדברים כלל בעת התפילה"
- ^ מעשה איש ח"ד עמוד קע"ח : "בין אדם לחבירו. אמרו משמו שהשואה האיומה רח"ל שהתרגשה על עם ישראל במלחמת העולם השנייה ושבה נהרגו במיתות משונות ואכזריות כשישה מיליון מאחינו בנ"י אנשים נשים וטף, נגזרה בשל הדברים הנוראים שהיו נהוגים באירופה בעניין בין אדם לחבירו (ספר שיחות חיים מאמר ד' סי' ב' עמ' כ"ז)"
- ^ כמובן שיש לדון בסברה של עונש על מעשים שמשתרעים על פני מאות שנים
- ^ ספר חזק ויאמץ ליבך, שיחת הרב שך "וסער מתחולל" (השיחה הראשונה בספר. שיחה זו נדפסה במוסף יתד נאמן פרשת ויחי תשנ"א): "אני שואל איך וכיצד צריך יהודי לחשוב לנוכח שואה נוראה כזו. בוודאי שיש חשבון לכל זה, הרי מאות בשנים לא קרה מקרה כזה כהשואה הנוראה הזו
- ^ שיחות הרב צבי יהודה, שיחה א תשכ"ז: "כשמגיע זמן הגאולה, קורה שיש סיבוכים וחלק גדול מעם ישראל נדבק 'בזפת הגלות'. כך היא העובדה: הרבה יהודים התרגלו לטומאת הגלות, ומסרבים לעזוב אותה. ואפילו צדיקים גדולים לפעמים קשורים לגלות וטומאתה. אז מתחיל טיפול אלוקי פנימי עמוק ונסתר של הִטהרות מטומאה זו, ניתוח וריפוי. כל המיליונים שבישראל הם יחד גוף אחד, אורגניזם אחד, וכשהוא מתעכב מהבראתו בגלל דבקותו בארץ העמים, יש צורך בניתוח אלוקי אכזרי. הגיע הזמן שישראל ישובו לארצם, אבל מכיוון שחלק מהם ממאנים לעשות זאת, אין דרך אחרת אלא 'ויקחני בציצית ראשי' כדי להעלותם לארץ ישראל בעל כרחם. כשמגיע הקץ, ואין כל ישראל מכירים בכך, מופיע ניתוח אלוקי אכזרי של ניתוק מן הגלות. לא מדובר כאן בחשבון עם פלוני או אלמוני, מכיוון שזה סוד ד', סוד הנשמות, אלא בניתוח במובן הכללי, בגלל המציאות של 'וימאסו בארץ חמדה', ניתוח המביא את העם לניתוק מן הגלות וחזרה לארץ ישראל מקום חיינו"
- ^ אם כי ביעב"ץ נראה שכוונתו לעונש על העבירה, ולא לפתרון הבעיה
- ^ סידור בית יעקב (ר' יעקב עמדין, היעב"ץ), סולם בית אל, דף יג ע"א: "והיא שעמדה לנו בגלותינו המר, שלא אחד בלבד עמד עלינו, אלא בכל דור לא שקטנו ולא שלוונו, על צווארינו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו, כמת מלב נשכחנו אחר ששכחנו דירת א"י לגמרי, אין אחר מאלף מתעורר להחזיק בה להתיישב שם לדור, כי אם אחד ממדינה ושניים בדור, אין איש שם על לב מבקש אהבתה דורש שלומה וטובתה ולא מצפה לראותה, כמדומה לנו בהיותנו בשלוה בחו"ל שכבר מצאנו א"י וירושלים אחרת דוגמתה, ע"כ באו עלינו כל הרעות בשבת ישראל בארץ שפניא [ספרד] וארצות אחרות בשלווה בכבוד גדול מימי החורבן זמן רב קרוב לאלפיים שנה (מזמן חורבן בית ראשון) ושוב נתגרשו ממנה עד שלא נשאר שם ושארית לישראל בארץ ההיא. צדיק הוא ה', כי יצא מדעתם לגמרי עניין גלותם והתערבו בגויים וילמדו מעשיהם ויעשו נאצות ויתערבו זרע קודש בעמי הארצות..."
- ^ מאמר "ויהי באחרית הימים", בתוך הספר "מספד למשיח, שיעורים מאת הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו) זצ"ל", עמודים 164–165: "אם כי תקופת הגלות היא תקופת אופל, היו לאסונות מימדים טבעיים, כל עוד יכולה ההשגחה לפרוש חסותה על העולם, ואפילו במימדים מצומצמים..
- ^ אמנם הוא לא כתב זאת כסיבה לשואה, אלא כהסבר כיצד רבנים הורו להישאר באירופה
- ^ והאיש משה (הרב משה הלוי סולובייצ'יק) ח"ב עמודים סא־סב: "סיפרו לרבינו שאנשים מתלוננים על כי לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, כאשר שאלו היהודים בליטא ופולין את דעת גדולי התורה אם לעזוב את המקום ולעלות לארץ ישראל, הגדולים יעצו שלא יעזבו את מקומם – ולולא הוראה זו הרי לכאורה היו הרבה ניצולים מהשמדה?..
- ^ אמונה ומדע (מאגרות הרבי מלובביץ') עמוד 116: "שאלה... אולי בכל זאת יש איזה הסבר לשואת אירופה? תשובה: עם כל הכאב האיום שבטרגדיה הזאת, ברור ש'אין רע יורד מלמעלה' ובתוך הרע והסבל של הצרות, טמון טוב רוחני ונשגב. אף על פי שאין שכל אנוש משיגו, קיים הוא בכל תוקפו"
- ^ ללב ישנו קושי לקבל סברה זו. ובפרט שהתורה מלאה במצוות ואיסורים של בין אדם לחבירו, ולא מצאנו שימעיטו בסבלו של האחר מתוך סברה שהוא זמני בלבד לעומת חיי הנצח של הנשמה
- ^ אמונה ומדע (מאגרות הרבי מלובביץ') עמוד 117: כי מלבד זאת שחיי הגוף הינם מוגבלים וקצרים ביחס לחיי הנצח של הנשמה, ולכן הסבל שסבלו אותם קדושים וטהורים – זמני בלבד, ואין ערך כלל לייסורי הגוף הזמניים לעומת חיי הנצח של הנשמה"
- ^ אמנם לא השיב על הסברה (של הרב שך דלעיל) של עוונות המשתרעים על פני מאות שנים
- ^ בית משיח גיליון 288 עמוד 7 מתוך שיחת הרבי מלובביץ ויחי ועשרה בטבת שנת תשנ"א (שנאמרה לאחר דברי הרב שך דלעיל): "ובהקדמה, ישנם עניינים בלתי רצויים שאינם באים בתור עונש על עוונות, כי אם מפני שכך גזר הקב"ה ללא טעם והסברה כלל בשכל וחכמת התורה, ובלשון חז"ל בנוגע להריגתו של רבי עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של ברזל, ועל דרך זו כל עשרה הרוגי מלכות, 'שתוק כך עלה במחשבה לפני', 'גזירה היא מלפני'. ולא נאמר על זה מי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. ואבוהון (דכולוה) [דכולהו], גזירת ברית בין הבתרים, כמ"ש ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה, שאין זה בגלל עוונות, אלא שכך גזר הקב"ה
- ^ רבי שלום נח ברזובסקי
- ^ קונטרס ההרוגה עליך, תחילת אות ג, עמוד 13: "כל כך נשגב הוא העניין הזה, עד כי אין ספק שאינו בתחום יכולת תפיסתו השכלית של ילוד אשה"
- ^ קונטרס ההרוגה עליך, סוף אות ג, עמוד 14: "חלילה לנו להרהר על מה עשה ה' ככה לדור הזה, מה חרי האף הגדול הזה, כי אין אתנו יודע עד מה ועלינו רק להאמין כי כך עלה במחשבתו הקדומה של ריבון כל העולמים, לעילא ולעילא מכל השגותיו של בן תמותה ואת חקר אלו־ה לא נמצא"
- ^ עלון שבות בוגרים 13 שיעור 5 (הרב יהודה עמיטל): "אנו עומדים דוממים בפני השואה ואין בפינו תשובה. 'ואמונתך בלילות' – זהו אחד מהניסיונות שמנסה הקב"ה אותנו. למרות הכל, אנו ממשיכים לדבוק בקב"ה בבחינת 'ברחנו ממך אליך', אבל תשובה אין!"
- ^ בראשית יח כג
- ^ מנחות כט ע"ב
- ^ שער הגמול לרמב"ן: "ועם כל זה יחשוב, בין היודע בין שאינו יודע, שיש אחרי כל זה צדק גמור, וטוב טעם ודעת במשפטי האלוקים מן הצד הנעלם, והכל בצדק במשפט בחסד וברחמים"
- ^ מאירי ברכות ז ע"א ד"ה צריך: "צריך אדם להיזהר שלא לפקפק ולהרהר אחר מידותיו ית' ממה שיראה לו העדר הסידור בין בני אדם בעניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו, שהכל במשפטי יושרו ית', ואם אופני המשפט נעלמים ממנו"
- ^ מועד קטן כח ע"א: "אמר רבא: חיי, בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא. דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי מיטרא. רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין - רבה חיה ארבעין, בי רב חסדא - שיתין הלולי, בי רבה - שיתין תיכלי. בי רב חסדא - סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה - נהמא דשערי לאינשי, ולא משתכח"
- ^ מאירי שם (ד"ה לעולם): "בראותו שנוי המיתות כמיתה הפתאומית וכיוצא בה שיתעורר עליהן שהכל דרך גמול ועונש מאתו יתברך אשר אפני משפטו נעלמים ממנו ולעולם אל ימנע עצמו מן הרחמים ומן התפלה ויבין וידע שהתפלות והצדקות יכריחו המזל ומערכת התולדה בכל דבר
- ^ במסקנת הסוגיה
- ^ שבת נה ע"ב: "ושמע מינה: יש מיתה בלא חטא, ויש יסורין בלא עוון"
- ^ מאירי שבת נה ע"א: "מעיקרי הדת להאמין שכל מה שיקרה לאדם מטוב ועד רע הכל מושגח מאיתו ית' השגחה פרטית מצד פעולות האדם, ולא יבלבל זה מה שנראהו מהעדר הסדור למראית עינינו בעניין צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכן מאמר מקרה אחד לצדיק ולרשע הנאמר גם כן למראה עינינו, שאופני המשפט נעלמים ממנו ולא נדע במה יענש זה ובמה יגמל זה, שאין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה אם לגמול אם לעונש, והוא שאמרו אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עוון... ואף על פי שנשאר דעת האומר כן בתיובתא, אין עיקרי האמונות תלויות בראיות של פשוטי מקראות ואגדות, וכבר ידעת שאין משיבין באגדה"
- ^ בפרק פרק מג בכותרת "קץ הקצוב לחיים"
- ^ שפע חיים (הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז) חלק ד פרשת וישלח תשל"ה, עמוד רכט: "לכל צדיק וכן לכל אדם יש תפקיד מיוחד בעולם... וכאשר זוכה אדם למלאות שליחותו הוא חוזר לעולם העליון"
- ^ שם משמעון (ר' שמעון מימון) עמוד סו: "כמ"ש רז"ל דבעת שברא האדם הקב"ה קיצב לו סך דברים שידבר כל ימי חייו [מדרש הגדול, מתקופת הראשונים, שמות ז ח: 'שבשעה שאדם עולה במחשבה ליברות גוזר עליו כמה שיחות הוא ישיח וכמה דברות הוא ידבר'] ואם ידבר יותר מדאי ויושלם הקצבה של הדיבור בשנים מועטין של שנות חייו – ימות"
- ^ בראשית כ ו־ז: "ויאמר אליו האלוקים בחלום, גם אנכי ידעתי כי בתום לבבך עשית זאת, ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה. ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ויתפלל בעדך וחיה"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק כג: "לא מנינו בכלל האמונות הללו האמונות הנתלות במצוות פרטיות, כמו התשובה והתפילה וזולתם, ולומר שראוי להאמין שהשם יתברך שומע תפילת הצועקים לפניו"
- ^ ברכות לב ע"ב, בבא מציעא נט ע"א: "ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה, שנאמר: גם כי אזעק ואשווע שתם תפלתי. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושוועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש"
- ^ ברכות כ ע"א, תענית כד ע"ב: "אמר ליה רב פפא לאביי: מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא?... רב יהודה, כי הוה שליף חד מסאניה – אתי מטרא, ואנן קא מצערינן נפשין ומצווח קא צווחינן, ולית דמשגח בן! אמר ליה: קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם, אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם"
- ^ ראש השנה טז ע"א: אמר רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי? כמאן, כרבי יוסי. ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם, בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין"
- ^ רש"י שם: "כר' יוסי – דאמר: אדם נידון בכל יום, ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה, דאי כרבנן, דאמרי אין נידון אלא בראש השנה – הרי כבר נקנסה עליו"
- ^ רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פ"א ה"א: "מצוות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלוקיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו היא תפילה, שנאמר ולעבדו בכל לבבכם אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפילה"
- ^ מורה נבוכים ח"ג סוף פרק כח: "והבן מה שאמרנוהו בדעות. לפי שיש שתהא המצווה מתן דעה נכונה היא המטרה, לא יותר [אמונה אמיתית], כגון הדעה בייחוד, וקדמות הא־לוה, ושאינו גוף
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק לב: "ובכמו הנהגה זו עצמה מאותו המנהיג יתרומם ויתעלה נאמרו דברים רבים בתורתנו. לפי שאי אפשר לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת, ולפיכך לא יתכן כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת
- ^ ספר האמונות (רבי שם טוב אבן שם טוב הראשון), שער י, תפילת פרק א: "כשבאו היהודים המתפלספים לא מצאו בשום עניין התפילות הגשמיות כי הדיבור והקול גשמיים שיועילו כלל מצד עצמן עד שאמר הרב המורה, שתכליתן לחשוב ולעיין בנמצאות, ולא שנאמר שהדבור ההוא הגשמי והבקשה ההיא מגיעים לבורא ושומע אותם ועושה בקשת המתפלל. והאמת אלו הדברים הורסים כל האמונות והנבואה כי הנבואה מעידה על אברהם אבינו, שורש אמונותנו, שהתפלל אל השם, וכן על יעקב וענה להם, וכל על אדון כל הנביאים [משה רבינו], ועל נביאים רבים
- ^ המיוחס לרמב"ם, וככל הנראה אינו ממנו (קבץ על יד חלק טו עמוד קה)
- ^ תשעה פרקים מיחוד המיוחסים לרמב"ם (הודפס בקבץ על יד חלק טו), פרק ו (הודפס שם בעמודים קכב־קכה): "[סעיף א] מאחר שהוא יתברך אינו משתנה לשום עניין שבעולם... אלא שהכל לפי כח הנשמה... מה תועלת בעניין תפילות ותחנונים... אם כן מה תועלת בעניין שנאמר סלח לנו אבינו..
- ^ אבן עזרא הארוך שמות לג כא: "ודע, כי כל הצמחים והחיים בארץ והעוף והבהמה והחיה והרמש וכל אדם קשורים בארבעים ושמונה צורות הגלגל... והנה לא יוכלו המשרתים [השולטים על הטבע] לשנות דרכם, ושיעבור אחד מהם החוק שנתן לו השם... מה שנגזר עליו [על האדם] כפי מערכת כוכבי מולדתו – כן יקרנו, חוץ אם ישמרהו כח העליון יותר מכח הכוכבים, שיהיה דבק בו, אז ינצל מהגזרות
- ^ שם פרק יג ד"ה ועיקר: "ועיקר העניין, שההשגחה היא בדרך הקדמת הידיעה, אם בהיקש שכלי ובסברא עיונית, אם בשפע אלוקי נבואי או דומה לו... כי רחוק הוא שלא ימצא לו עצה או כופר ומגן. ועל זה נאמר 'החכם עיניו בראשו'... רק כאשר לא נשאר בטבע העניין ההוא פתח וצד להינצל אפילו אחד מיני אלף, לא יועיל לו הקדמת הידיעה... ובפרק נגמר הדין (סנהדרין מד ע"ב) 'אמר רבי אלעזר לעולם יקדים אדם תפילה לצרה'"
- ^ ועיין בשיטתו לגבי השגחה, שביאר שהכוונה לזהירות השכלית, לעיל פרק מב
- ^ מעשה ניסים (לרבי ניסים ב"ר משה ממרסיי) פרק י עמודים 145–146: "יראה מזה כי עיקר התפילה הנשמעת והמועילה לאדם היא ההכנעה והסרת גבהות הלב, ושיכיר אדם חסרונו כנגד השם ית' וגם כנגד כל מי שלמעלה ממדרגתו. ותועלת השפלות וההכנעה היא לגוף ולנפש יתר מכל מידה... השפל והנכנע אהוב לבריות ומקובל להם ומוצא חן בעיניהם. ובמידת השפלות והענווה יינצל מרעות רבות מתרגשות לבוא עליו, אם מאדם אחר זולתו אם מן השמיים, כי לא יבטח על סכלותו מתעבר ומתעקש"
- ^ שם פרק יג עמוד 196: "שכאשר תדבק נפש האדם בשם בתפילה ובהתבודדות בחכמה, יתחדש רוח בינה, ויתאמץ בעבור זה הכוח המנהיג הגוף והכוחות הנפשיות בכלל, עד שאם חלה והגיע עד שערי מוות והחולה התעורר להתפלל אל השם ולדובקה בו, וצייר המושכלות והזכיר נפלאות הבורא ופעולותיו, בהוציאו שכלו מן הכוח אל הפועל יתחזק הכוח הטבעי ואפשר שיינצל... נפש האדם נשפעת מן השכל הנבדל... ולכן אפשר שיינצל החולה מחוליו ולא ינוצח הכוח הטבעי למחלה, רק הוא ינצח ויגרש הליחה המחליאה"
- ^ שם פרק יג עמוד 197: "ולפי זה הדעת, ימשך טעם נכון לכלל אומתנו שמתפללים תמיד בעת הצרות יותר מכל אומה, רק הם [האומות] מלעיגים עלינו ויחשבוהו לדרך נשים ולעניין שאין בו תועלת. ואתה ידעת שזו מצוות עשה להתפלל בעת הצרה. ואפשר כאשר אמרנו, כי בהתחזק הכוח השכלי יתחזקו כל כוחות הנפש, ואפשר יגלה להם מה שהיה נעלם מתחילה ודרך ההצלה"
- ^ שם פרק יג עמוד 197: "ומצורף לזה עוד כי יתחזק כוחם בבטחונם ותקוות תפילתם ויילחמו בחוזקה ומלב ומנפש על הצר הצורר אותם"
- ^ שם פרק י עמוד 122: "לא אוכל לעצור שלא ארמוז לך זה. כי האמת שיש אדם מוכן לזה יותר מזולתו, או מטבעו ואם ממידותיו והנהגותיו, יעזרוהו לזה בעוזבו ענייני העולם השפל והנאותיו והכבוד המדומה ומעביר על מידותיו, והוא אינו מטריד חושיו ודמיונו בהבלי העולם, ובזה אפשר שיבואהו כח כדמות כח נבואי לדבר מה העתיד לחול בקרוב זמן לבקש רחמים עליו כאילו הדבר העתיד לבוא יעירהו לזה. כי מה שלא יוכל האדם הנזכר להשיגו לא יתנועע אליו, כי לא יעירהו דמיונו לו, רק מה שיוכל להשיגו יעירהו דמיונו להתנועע אליו
- ^ שם פרק ה עמוד 79: "כי התפילה היא התפעלות למתפלל, לא לא־ל... ולהרחיק זה הדעת [שהתפילה גורמת התפעלות להשם יתברך] הניח הלשון 'תפילה' מבניין התפעל, על דרך אמרם (סוכה נג ע"א) 'אם תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך'"
- ^ היגיון הנפש (רבי אברהם ברבי חייא הנשיא, מהדורת לייפציג תר"ך עמוד 16): "ואמר אחד מן החכמים, אל ימלאך ליבך לשפוך (האכף) [תחינה] לפני המקום על יסורין הבאים עליך, אבל הוי סובל אותם אולי יהיו מקילין מעוניך. ומי יודע אם הם [אינם] באים להציל מצרה שהיא גדולה מהן. כדכתיב (משלי ג) מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. והוא שיהיה כחסיד ההוא נוחו עדן נחום איש גם זו, ואומר בכל מקרה שהיה קורה אותו בעולם הזה, אומר גם זו לטובה, כפי בטחונו שהיה בוטח שכל גזרותיו יתעלה שמו הם לטובה ולרחמים, ככתוב (תהילים קמה) ורחמיו על כל מעשיו
- ^ חובת התלמידים (האדמו"ר מפיאסצנה) פרק ט ד"ה תרגיל: "הנער, אף הגדול אם יש לו אך דעה קטנה, חושבים שכל עצמה של התפילה היא הדאגה והצרות שעלי' מתפללים, כמו שמבקש העני מן העשיר או כל איש מן מלך בשר ודם אשר בידו להושיעו באיזה דבר. אבל רק איש בער ולא ידע יכול לחלל כ"כ את התפילה ולחשבה רק צורך הדאגות, ולולי צרכותיו לא הי' מתפלל ח"ו
- ^ ברכות לב ע"ב: "אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפלתו אין תפלתו חוזרת ריקם"
- ^ אמנם במדרש לא כתוב בפירוש שאין תפילה ששבה ריקם, אלא שיש מהתפילות שנענות לאחר זמן רב
- ^ מדרש שמואל (בובר) פרשה ד סימן א: "יש תפילה שהיא נענית למאה שנה... יש תפילה שהיא נענית לתשעים שנה... יש תפילה שהיא נענית לשמונים שנה... יש תפילה שהיא נענית לשלושה ימים... יש תפילה שלא הספיקה לצאת מפי אומרה עד שנענית..."
- ^ לגבי תורת המפץ הגדול: הרעיון הועלה לראשונה בשנת 1848. בשנת 1923 נמצאה הוכחה שהיקום מתפשט, בשנת 1964 נעשה רעיון זה להסבר המוצלח ביותר, בהמשך אותה מאה הגיעו למדידות מדויקות בעניין זה
- ^ המפץ הגדול. ע"פ תיאוריה זו, מקובל להעריך את גיל היקום (דהיינו, הזמן שעבר מאז המפץ הגדול) בכ־13.8 מיליארד שנה. את גילו של כדור הארץ מקובל להעריך בכ־4.5 מיליארד שנה. השמש נוצרה מעט לפני כדור הארץ, והירח נוצר מעט לאחריו
- ^ אַבִּיּוֹגֵנֵזָה. ע"פ תיאוריה זו, מקובל להעריך שהחיים הראשונים על פני כדור הארץ נוצרו לפני כ־4.1 מיליארד שנה
- ^ אבולוציה. תורה זו מבוססת על שלושה רכיבים בסיסיים: א. היווצרות מוטציות
- ^ שו"ת מים חיים (הרב חיים דוד הלוי) ח"ג סי' כד: "אף אם אמנם חלו שינויים בעולם, אך אינם כה מהותיים עד שידמה לעולם חדש בכל ענייניו, אלא שינויים מסוימים המתחייבים מסבות שונות, אך הטבע נשאר בכל זאת במהותו היסודית עם כל השינויים שמתהווים בו. בדברינו אלה התכווננו לבטל תורת האבולוציה הכפרנית, כי אין ח"ו שום התפתחות שהיא כביכול יסוד הבריאה ח"ו, אלא בריאה ברא ה' וחלים בה שינויים מסיבות שונות כאמור"
- ^ שו"ת משנה הלכות (לרב מנשה קליין, "האדמו"ר מאונגוואר") ח"ב סוף סי' לה: "ומהם אינם מאמינים בששת ימי בראשית וגם דשיתא אלפי שנין הווה עלמא, ומאמינים להאפיקורסים דכמה מיליונים שנים הווה עלמא רח"ל מהאי דעתא, והכופר בזה הווי כופר בעיקר לדברי הכל"
- ^ ספר נצח ישראל (יו"ל ע"י ארגון "נצח משפחת ישראל") עמוד קל"ו "תשובות שונות בענייני גיור" מהגר"ח קנייבסקי: "שאלה. אשה הרוצה להתגייר, ולקבל עליה עול תורה ומצוות באמת, אלא שבתוך שיחה עימה נתברר שמאמינה בבורא שברא את העולם, אך סוברת שהעולם כבר קיים עשרות אלפי שנים או מיליוני שנים, ואין דעתה נוטה להאמין במניין השנים שבידינו, מה הדין לכתחילה האם אפשר לגיירה, ובדיעבד אם כבר גיירו אותה אם עולה לה. תשובה: אסור לגיירו ואפילו בדיעבד צ"ע אם מהני עיין חזו"א אבהע"ז קי"ט"
- ^ משנה חגיגה פ"ב מ"א: "אין דורשין בעריות בשלושה, ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד"
- ^ כוזרי מאמר א אות סז: "ושאלת החידוש והקדמות [האם העולם קדמון] עמוקה, וראיות שתי הטענות שוות, עד שתכריע [את] החידוש הקבלה מאדם ונח ומשה בנבואה אשר היא יותר נאמנת מן ההקשה [הראיות]. ואם היה מצטרך בעל תורה להאמין ולהודות בהיולי [חומר גולמי] קדמון ועולמות רבים קודם העולם הזה, לא היה בזה פגם באמונתו, כי העולם הזה הוא חדש מזמן ידוע ותחילת האדם – אדם ונח"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ב ד"ה וזהו: "וכן רבי אליעזר הגדול במה שאמר בפרקיו (פרק ג') שמים מהיכן נבראו והארץ מהיכן נבראת וכו', כי אף אם יובנו דבריו כפי פשוטן וכמו שיראה מהן בתחילת הדעת, שדעתו לומר שאין העולם נברא יש מאיין אלא יש מיש, כלומר מחומר ראשון קדום – אין תפיסה עליו בזה, כי כוונתו לומר שאין מהכרח התורה להאמין החידוש יש מאין, אבל לא שיהיה דעתו להכחיש דבר ממה שבא בתורה חלילה"
- ^ עקידת יצחק (ר' יצחק עראמה) סי' סז: "שחידוש העולם בעצמו הוא העיקר המיוחד אליה כמו שהזכירה אותו בפי', שאפילו נודה מ"ש שם שחידוש העולם מאיין אינו הכרחי לאמונת התורה, הנה חידושו באי זה אופן שירצה – רצוני מהיולי קדום – על כורחנו היא עיקר שכל התורה כולה תלויה בו, ואל החידוש הזה אשר הוא עיקרי אליה תכווין בהתחלתה בו
- ^ מורה נבוכים ח"ב תחילת פרק כה: "דע כי אין בריחתנו מן המאמר [הדעה] בקדמות העולם מפני הכתובים אשר באו בתורה בהיות העולם מחודש, כי אין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות השם גשם [הגשמת האלוקים חלילה], ולא שערי הפירוש סתומים בפנינו ולא נמנעים לנו בעניין חידוש העולם, אבל היה אפשר לנו לפרשם כמו שעשינו בהרחקת הגשמות, ואולי זה היה יותר קל הרבה, והיינו יכולים יותר לפרש הפסוקים ההם ולהעמיד קדמות העולם"
- ^ מעשה ניסים (לרבי ניסים ב"ר משה ממרסיי) פרק ד ד"ה והפנים השניים: "ומה שימצאו סותר [בין דברי התורה לשכל], השתדלו לפרש המילות אשר דיבר בם מניח הדת על פנים נאותים לכוונתם, ואפילו בפירוש רחוק"
- ^ א. פירוש רבי עזרא בן שלמה מגירונה (מגדולי המקובלים מקטלוניה, תלמידו של רבי יצחק סגי נהור), שיוחס לרמב"ן, שיר השירים ג ט: "אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון. ר"ל משפע החכמה ומזיוה הבהיק האור ההוא ונאצל ממנו. וזהו שאמר בבראשית רבה מהיכן נבראת האורה... וכן דעת רבי אליעזר הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו לקח... הארץ מאיזה מקום נבראת משלג שתחת כיסא כבודו..
- ^ רמב"ם בפירושו למשנה בהקדמה לפרק חלק, ביסוד הרביעי (קטע זה לא מופיע ברוב כתבי היד ובדפוסים הישנים, אך מקורו בכתב ידו של הרמב"ם עצמו, שהוסיפו בשולי הגיליון): "ודע כי היסוד הגדול של תורת משה רבינו הוא היות העולם מחודש, יצרו ה' ובראו אחר ההעדר המוחלט, וזה שתראה שאני סובב סביב עניין קדמות העולם לפי דעת הפילוסופים הוא כדי שיהא המופת מוחלט על מציאותו יתעלה, כמו שביארתי וביררתי במורה" [יש לשים לב שע"פ דבריו כאן, אין לראות את דבריו במורה נבוכים שם כדעתו האמיתית]
- ^ ספר העיקרים מאמר א סוף פרק ב: "ואף על פי שיאמין בקצת דברים ששמו הראשונים עיקרים, כביאת המשיח והחידוש [חידוש העולם, שאינו קדמון] וכיוצא בהם, שאינם עיקרים אלא שהן אמונות אמיתיות יחויב המאמין בתורה להאמינם... עם שאינם עיקרים לתורה, אין זה כופר בתורה חלילה, ולא בעיקריה"
- ^ יומא נד ע"ב: "תנא: שממנה [מאבן השתיה] הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם [רש"י: ציון נבראת תחילה, וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד]. דתניא, רבי אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא... רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא [רש"י: ארבע מוצקות היו לו, ונמתח והלך מכל צד, עד שנדבק באמצעיתו]... רבי יצחק (נפחא) אמר: אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים, ממנו נשתת העולם... וחכמים אומרים: מציון נברא... תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: ... תולדות שמים – משמים נבראו, תולדות הארץ – מארץ נבראו. וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו..."
- ^ בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ג סי' ז: "אר"י בר סימון: יהי ערב אין כתיב כאן, אלא ויהי ערב, מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן. א"ר אבהו: מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו, אמר דין הניין לי, יתהון לא הניין לי. א"ר פנחס, טעמיה דר' אבהו: וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד – דין הניין לי, יתהון לא הניין לי"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ב ד"ה וזהו: "וזהו דעת קצת חכמי ישראל הראשונים (בראשית רבה ג'), האומרים שהיה סדר זמנים קודם לכן, כאילו יאמרו שאין התורה מכרחת להאמין שהזמן מחודש"
- ^ גלקסיית המשולש רחוקה מאיתנו כמעט שלוש מיליון שנות אור, גלקסיית אנדרומדה רחוקה מאיתנו למעלה משני מיליון וחצי שנות אור. שתיהן נראות בעין בלתי מזוינת
- ^ שערי אמונה (לרבי מלובביץ') אות סב ד"ה הנה: "אפילו את"ל שחשבון הנ"ל ע"ד מרחק הכוכב אמיתי הוא (כי גם בזה יש חילוקי דיעות בין התוכנים), אין מזה קושיא לתאריך הבריאה, שהרי כמו שנבראו הכוכבים נבראו ג"כ קרני האור, וכמו שיכול השי"ת לברוא כוכב שרק אז ואח"כ יתחיל להאיר, כן אפשרי שיברא הכוכב ביחד עם קרני האור היוצאים ממנו"
- ^ וכדרכן של טענות הרחוקות מן ההיגיון, כבר עשו מהן הכופרים חוכא ואטלולא, עפ"ל. ואחד שוגג ואחד מזיד
- ^ אמונות ודעות לרס"ג הקדמה פרק ה: "ושמא יאמר אדם, איני סובר כך בגלל כך, ותמצא שהוא נכנס ביותר חמור ממה שנשמר ממנו"
- ^ כוזרי מאמר א אות סז: "חלילה לא־ל שתבוא התורה במה שידחה [שיסתור] ראיה או מופת"
- ^ ספר העיקרים מאמר א פרק ב: "מה שהוא דעת כוזב, לא תכריח התורה להאמינו, כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושכלות הראשונות, ולא דעת בדוי שלא יצויר מציאותו אצל השכל"
- ^ בראשית רבה פרשה יד סימן י: "ויהי האדם לנפש חיה, רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עוקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו"
- ^ אברבנאל פרשת בראשית (האברבנאל עצמו חולק על דעה זו): "והנה הרעיש הראב"ע את העולם באמרו בהרבה מקומות מספרו שה"א האדם יש לו סוד. וכוונתו ששם העצם הפרטי לא יאמר בה"א הידיעה, כי לא יאמר 'האברהם', 'היצחק', ולכן ראוי שנפרש 'האדם' הנזכר תמיד בזאת הפרשה – שהוא שם למין, ושעליו דיברו הכתובים, לא על אדם הראשון הפרטי. ואני משיב [וחולק] עליו..."
- ^ שקדם מאות שנים לתורת ההתפתחות
- ^ ספורנו בראשית א כו: "אדם. מין ממיני 'נפש חיה' שיצרתי ששמו 'אדם', כאומרו 'ויהי האדם לנפש חיה' (להלן ב, ז) נעשהו 'בצלמנו'. שהוא עצם נצחי ושכלי. ונצחי ובזה פתח הא־ל יתברך פתח בתורתו, לקנות ידיעה בעצמים הנבדלים בידיעת נפשנו"
- ^ הרב ישראל ליפשיץ
- ^ שנים לפני שנתפרסמה תורת ההתפתחות
- ^ דרוש אור החיים, נדפס במשניות זכר חנוך נזיקין ח"א עמוד תק"ל: "וזהו שסיפרה התורה בראשית, ר"ל בהתחלות כל התחלות... ואת הארץ, הוא כל כדור הארץ. אח"כ תדלג התורה על הקריות שנתהוו בסדרי העולם הקדום, שאין נפקא מינה לנו השתא בזה כלל"
- ^ עכ"פ בזמנו
- ^ הרש"ר הירש במאמרו "על ערכה הפדגוגי של היהדות" (משנת ה'תרל"ג): "השקפה חדשה שצפה ועלתה זה עתה מסבירה את כל צורות החי המרובות כתולדות של צורת אב אחת ראשונה ופשוטה ביותר ובלתי מורכבת. ולעת עתה אינה אלא השערה אשר אין לה עדים בין העובדות
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) פרק ד ד"ה ההתפתחות: "ההתפתחות הבאה בהדרגה רבה של מליארדים שנים זהו המרעיש לבבות קטני דעה. הם חושבים שההתפתחות תיתן מקום לכחש באלוקים חיים, והם טועים מאוד
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) פרק ה: "והנה מובן היטב שדרכי הדרישות החדשות שטוענות רק בהתפתחות אין בהן ביטול כלל ליסודי התורה, ואף לא לתואר הכתובים של מעשי בראשית
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) פרק ה בהמשך דבריו שם: "והנה אין כתוב בתורה 'ויעש אלוקים ביום הראשון'. 'ויעש אלוקים ביום השני' וכו, כי אם נסדרו המעשים בסדר נכון והדרגי, ועל כל חלוקה הזכיר 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד', 'יום שני' וכו, שהוא אחת לנו אם נפרש שהיה המעשה ההוא מכוון ביום תמים של כ״ד שעות, או שסתמה התורה כמה עלה זמן לכל שכלול"
- ^ לנבוכי הדור (הראי"ה קוק) סוף פרק נב: "ובאמת, אין אנו אחראים אפילו להשוות פרשת מעשה בראשית עם המחקרים הניסיוניים
- ^ מורה נבוכים ח"ב פרק ל: "והרקיע הזה והדבר אשר עליו אשר נקרא מים, הדבר בו נעלם כפי שאתה רואה, לפי שאם תפרשהו כפשוטו בקלישות העיון יהיה דבר בלתי מצוי כלל, לפי שאין שם גוף אחר זולת היסודות בינינו לבין השמים התחתונים, ואין שם מים מעל האוויר, וכל שכן אם ידמה מדמה כי הרקיע הזה ומה שעליו הוא מעל השמים, תהיה מניעות הדבר יותר חמורה ורחוקה להשגה
- ^ אורות הקודש ח"ב עמוד תקל"ז אות יט: "תורת ההתפתחות, ההולכת וכובשת את העולם כעת, היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה, יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות"
- ^ אורות הקודש, מבוא ג, אות ה: "אמנם תורת ההתפתחות, לפי המחשבה החדשה, נראה בה כעין אפקרותא, כלפי המחשבה הדתית הרגילה, אך בכל מקום שפקרו המינים תשובתם בצדם, ההתפתחות היצירתית, שנוטים אליה ההולכים אחרי השכל המושפע מהחושים, גורמת בראשיתה לקצץ את ההמשך של אור האמונה. אבל בעומקה הרי היא המקור היותר נשגב ליסוד ההשגחה"
- ^ אגרות הראיה, חלק א, איגרת קלד ד"ה ובכלל: "ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כ"א לבנות את ארמון התורה ממעל לה, ובזה הננו מתרוממים על ידה, ובעבור ההתרוממות הזאת הדעות מתגלות. ואח"כ כשאין אנו נלחצים משום דבר, הננו יכולים בלב מלא ביטחון להילחם עליה ג"כ"
- ^ מאמרי הראיה חלק א, טללי אורות, אות ב ד"ה אע"פ וד"ה יחס: "אע"פ שנתחלפו התכונות הפנימיות של המדעים בכמה עניינים רוחניים חשובים, בחילוף התקופות והזמנים, מכל מקום התכונה הכללית הולכת ומקפת את כל הזמנים וחליפותיהם
- ^ בתורתו של ר' גדליה עמוד ק: "אך לעצם תפיסתו [של הספורנו בראשית א כו, ב ז], שבריאת האדם בצלם אלוקים זהו סופו של תהליך ארוך, שראשיתו ביצור לא שכלי, השייך לקטגוריה של בעלי החיים, ההולך ומתקדם עד שניתן לו השכל האנושי, ובמקביל גם הצורה הפיסיולוגית של האדם המוכרת לנו – מסתבר שזהו תיאור נכון. ההוכחות של דרווין, ושל חוקרי המאובנים, לקיומם של שלבים קודמים כאלה, נראות משכנעות..
- ^ ולא בהתפתחות הדרגתית
- ^ התרבות השומרית
- ^ בינה לעיתים (הרב זאב סולטנוביץ') ח"א עמודים 22–24
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק כז: "מטרת כלל התורה שני דברים, והם תיקון הנפש ותיקון הגוף... תיקון הנפש הוא כדי שיושגו להמון השקפות נכונות כפי יכולתם... אבל תיקון הגוף הרי יהיה בתקינות מצבי עסקיהם זה עם זה..
- ^ תיאוריית המפץ הגדול אף מקרבת אל האמונה בבריאת העולם, שלא כדעת הכופרים הקדמונים שהאמינו שהעולם קדמון
- ^ בראשית ב ז
- ^ תהילים קמז יח
- ^ מורה נבוכים ח"ב פרק מח: "כיוון שה' כפי שהונח הוא אשר עורר אותו הרצון... והוא אשר הנהיג הדברים הטבעיים כפי מהלכם, והאירוע הוא מטוב הדבר הטבעי כמו שנתבאר... אמר במה שנוהג תמיד מן הדברים הטבעיים, כנמיסת השלג כאשר מתחמם האויר, והמית גלי מי הים בעת משב הרוח. אמר ישלח דברו וימסם, ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו"
- ^ תהילים עח כג־כד
- ^ מורה נבוכים ח"ב פרק מז: "אין ספק שכבר נתבאר ונתברר כי רוב נבואת הנביאים במשלים, כי הכלי לכך זוהי פעולתו, כלומר: המדמה. וכן ראוי לדעת גם מענייני ההשאלות וההגזמות מעט, לפי שפעמים יבוא זה בפסוקי ספרי הנבואה, ואם יובן הדבר שהוא בדיוק, ולא יוודע שהוא גוזמא והפלגה, או יובן כפי מה שמורה עליו הלשון לפי הנחתו הראשונה, ולא יוודע שהוא מושאל, יווצרו דברים מוזרים..
- ^ כפי שהובא בפרק מ
- ^ מורה נבוכים ח"ג פרק יד: "שמה שראוי עוד שיתבונן בו האדם כדי שיכיר ערך עצמו ולא יטעה, הוא מה שנתבאר משיעורי הגלגלים והכוכבים ושיעורי המרחקים אשר בינינו לבינם..
- ^ מלאכת מחשבת (לרבי משה חפץ) פרשת נח אות ח עמוד 38: "ואם אין [השגחה על פרטי בעלי החיים] למה ברא כמה בהמות חיות עופות ורמשים לאין חקר ומינים ממינים שונים, והוא אינו צריך להם ואינו משגיח בענייניהם? האם לצורך האדם? זהו הבל ורעיון רוח! שכמה חיות פרעושים ורוב הברואים להפך שונאים האדם והמה לרעתו וכמה אין לאדם בהם צורך כלל"
- ^ המפץ הגדול
- ^ על מנת שבעלי חיים יתקיימו על כדור הארץ, יש צורך שהוא יהיה מורכב מתערובת מתאימה של יסודות כימיים, ובייחוד פחמן, חנקן, חמצן ומימן קדמוני שנותר מהמפץ הגדול. אלא שהמפץ הגדול עצמו יצר רק מימן, הליום וכמויות מזעריות של כמה יסודות קלים אחרים. הפחמן ושאר היסודות הכבדים נוצרו בתוך כוכבים (בתהליך המכונה נוקליאוסינתזה), לאחר שכוכבים אלו סיימו את מחזור חייהם, התפוצצו ופיזרו את היסודות הכבדים בחלל, מהם נוצרו עננים של חומר שממנו נולדו הדורות הבאים של כוכבים, ובכלל זה השמש והפלנטות המקיפות אותה (ובכללם כדור הארץ). תהליך זה נמשך מיליארדי שנים (ספר "המדריך לקוסמוס", ערך "אנתרופי, עיקרון", עמוד 52)
- ^ שכן במשך כל הזמן הזה היקום המשיך להתפשט, וכעבוד מיליארדי השנים הללו, קוטרו הוא בהכרח מיליארדי שנות אור
- ^ אם כן אפוא, רצונו של הבורא לברוא את העולם ע"פ חוקים טבעיים, גרם למספר הכוכבים העצום ולמספר מיני בעלי החיים העצום. בדומה לזה שרצונו של הבורא שהגשם ירד בדרכים טבעיות, גרם לכך שיהיו עננים
- ^ הוא ייסד זאת לגבי חומר אחד משותף שממנו מורכב כל מה שתחת גלגל הירח
- ^ דרשות הר"ן תחילת דרוש א: "כל המפרשים האמיתיים הסכימו בפירוש אלו הכתובים שכוונתם לומר כי בראשית הבריאה נברא חומר משותף לכל מה שתחת גלגל הירח..
- ^ גם אם היה בהם בכדי לפגוע בראייה זו או אחרת, הרי אין להוכיח מהשלכות הדעה על הדעה עצמה
- ^ בראשית רבה (וילנא) פרשה לט סי' א: "אמר רבי יצחק: משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת. אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו: אני הוא בעל העולם"
- ^ ההסתברות להיווצרות אקראית של חיים בפרק הזמן שחלף מאז המפץ הגדול – אפסית (החישובים מפורטים בספר "אלוקים משחק בקוביות" עמודים 144–149). במשך כל ההיסטוריה ובכל מרחבי היקום [גם אם ניקח בחשבון את מספר הכוכבים העצום] לא נעשו די ניסיונות כדי שהסיכוי הזה יהיה סביר (שם עמוד 152)
- ^ אילו מיקום מערכת השמש שלנו בגלקסיית שביל החלב היה שונה – היינו שרויים בסכנה מתמדת מהתפוצצויות סופרנובות ומהתנגשויות של כוכבי שביט
- ^ לא זו אף זו, שעל עצם הנקודה הראשונית, שכללה את כל החומר והאנרגיה, יש לשאול מי יצר אותה, וכי תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג?). יתר על כן, על מנת שתהיה אפשרות לחיים על פני כדור הארץ, יש צורך בתנאים רבים וייחודיים [509]. אילו מיקום מערכת השמש שלנו היה קרוב מידי למרכז הגלקסיה – היינו ניזוקים מהקרינה של החורים השחורים השוכנים במרכזה
- ^ כך שאין מקום לטענה שמתוך אינספור כוכבים, במקרה תנאיו של הכוכב שלנו מתאימים במדויק ליצירת חיים
- ^ מה שמכונה "הכיוונון העדין"
- ^ אילו הקבוע הקוסמולוגי היה שונה – היקום לא היה יכול להתקיים
- ^ אריכות בכל עניין זה בספר "אלוקים משחק בקוביות"
- ^ ריצ'רד דוקינס בספרו "יש אלוקים?" עמודים 203–204: "בלתי סבירה ככל שתהיה ראשית החיים, אנו יודעים שהיא התרחשה על כדור הארץ, כי עובדה שאנחנו נמצאים כאן..."
- ^ תגובותיהם של הכופרים לסברות אלה (א. יתכן שהקבועים הפיזיקליים מוכרחים מאיזושהי סיבה שאינה ידועה להיות בערכים הללו דווקא. ב. יתכן שישנם אינספור יקומים מקבילים בעלי חוקי טבע שונים, ובאמת ברובם לא יכולים להיווצר חיים, ורק ביקום שלנו חוקים אלו התאימו ליצירת חיים) (כפי שהובא למשל בראיון שהוזכר לעיל) – אינם בגדר תשובה ואף לא בגדר תירוץ, כיוון שהם מתבססים על הנחות שאין להן על מה שיסמוכו
- ^ הטענה נגד תורת ההתפתחות, שהרי כל עצם דומם שאנו מוצאים, פשוט ככל שיהיה, איננו מעלים על דעתנו שהוא נוצר במקרה – היא בבחינה "קל וחומר פריכא הוא", שהרי לעצמים דוממים אין את הטבע ליצור עצמים אחרים דומים להם, שמתוכם יכולים להישאר המוצלחים יותר שביניהם
- ^ ויש לעיין לגבי המשתדלים לדחות את תורות אלו בדרכים מדעיות, האם הדבר נובע מתפיסת המדע שלהם, או מתפיסת האמונה שלהם. עכ"פ, אין לערב בין התחומים הללו
- ^ כיוון שלגבי שאלה זו יש המביאים טענות מדעיות לכאן ולכאן, והאדם הקורא את דבריהם לא תמיד יכול לבקרם ולהחליט באיזו טענה יש ממש, ניתן לסייע בעניין זה ע"י בחינת נגיעותיהם של הטוענים
- ^ חגיגה יב ע"א
- ^ 40% מאנשי המדע האמריקאים, ואחוז דומה של הציבור האמריקאי בכללותו (בספר "אלוקים משחק בקוביות" עמוד 10)
- ^ הספר (אנגלית) "מדע מול דת: במה באמת מאמינים המדענים?" (פרופסור איליין האוורד אקלונד, הוצאת אוקספורד, 2010): בתום כשלוש שנים, שכללו אלפי שעות סקרים וראיונות עם המדענים המובילים ביותר מעשרים האוניברסיטאות הנבחרות בארה"ב, המסקנות הן כי 66% מהם מאמינים, מיעוטם אינם מאמינים (גם בקרב 34% הנותרים, חלקם אמנם אינם מאמינים באלוקים, אך מאמינים בכך שישנה מציאות רוחנית), ורק מיעוט קטן דוחה ופועל נגד הדת באופן פעיל
- ^ ובפרט שמקורה בחכמי האומות
- ^ במאה ה־16
- ^ א. מעשה טוביה עולם הגלגלים פרק ג ד"ה הידיעה השלישית: "בהכרח ראוי לכל פילוסוף אלוקי שיבטל דעת קופירניקוס והנלווים עליו, כי כל אותן ראיות שהביא הוא וחבריו הם נגד כתבי הקודש ודברי נביאי אמת הנאמנים בדבריהם. מפני (לכתוב) [שכתוב] בקהלת והארץ לעולם עומדת, אבל כפי דעת קופירניקוש איננה עומדת כל, והשמש לא יזרח ולא ישקע ואינו סובב ואינו נוטה לשום צד, רק שתמיד עומד במקומו, כי אין לו משפט התנועה. ואם (כדבריי) [כדבריו] כן היא, למה כתוב וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח וכו׳ הולך אל דרום וסובב אל צפון סובב סובב הולך וכו׳, וביהושע ויעמוד השמש ולא אץ לבוא וכו׳, בישעיה ותשב השמש עשר מעלות במעלה אשר ירדה. הנך רואה שבכמה מקומות הפסוקים יתנו עידיהן ויצדקו שהשמש והלבנה ויתר הכוכבים מסבבים סביב הארץ, ולא שהארץ מסבכת סביב השמש"
- ^ א. מעשה טוביה בהמשך דבריו שם: "ואם יבוא קופירניקוש בטענותיו וראיותיו ומופתיו כוזביות, אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו כמוני כמוך יש (לו) [לי] מופתים מפורסמים ואותות נאמנים הסותרים סברותיך: הראשון..."
- ^ ספר נברשת בהמשך דבריו שם (דף לד ע"ב למעלה): "וכל מגמת אלה החכמים וכל חביריהם וכל תלמידיהם אינו אלא לכפור בתורת ה' ולהרוס הדת ולבלב את המוחין ולגנות ולבזות את חכמי ישראל ולהרעיש על כל ההולך עם ה' בתמימות"
- ^ הטענה שעל פי תורת היחסות אין משמעות לשאלה האם הארץ נעה סביב השמש או להיפך (ליקוטי שיחות חלק י עמוד 181, שערי אמונה נו, אגרות קודש כרך ז' עמוד קלג, כרך יח עמ' שצג, כרך כב עמ' תקט, מורה לדור נבוך עמ' 128) – יסודה בטעות. דבר מוכרע ומוחלט הוא שהשמש היא מרכז המערכת, וכל כוכבי הלכת, והארץ ביניהם, נעים סביבה, ותורת היחסות לא יכולה לשנות זאת. אדרבה, ע"פ תורת היחסות לא שייך לומר שכל גרמי השמיים נעים סביב הארץ, משום שלפי זה הכוכבים הרחוקים יותר חייבים לנוע במהירות העולה על מהירות האור, דבר שלא שייך ע"פ תורת היחסות. מקור הטעות שמקשרת בין תורת היחסות לבין שאלה זו – בספר "הפילוסופיה של מרחב וזמן", שנכתב ע"י הפילוסוף הנס רייכנבך, שלא היה פיזיקאי (אריכות על כך במאמר "תורה ומדע – הארץ, השמש, ותורת היחסות" של ד"ר צבי שקדי, ד"ר לפיזיקה ממכון ויצמן למדע)
- ^ ספר הברית (רבי פנחס אליהו הורביץ) ח"א מאמר ט פרק ח ד"ה אמר (שהיה בקיא בחכמות, ולכן הבין את ראיותיו של קופרניקוס ולא נרתע מלהוציא את הפסוקים מפשטן): "אמר יהודי הטוען, אם כדבריך [כשיטת קופרניקוס] הרי זה סותר כמה פסוקים בתנ״ך, וכמה מאמרות טהורות אשר חכמים יגידו... ויגש אליו יהודי המשיב ויאמר, אין זה סותר לא למקראי קודש, אף לא למאמרי חז"ל, כי מודעת זאת, שדיברה תורה כלשון בני אדם, ועל שקרה לבני אדם יושבי תבל... ככה סוברים האנשים שהשמש הולך הוא, והארץ שקטה, ועל כן דיברה התורה להם כלשונם ולפי דעתם... וכמו שאמרה התורה ויתן לך האלוקים מטל השמים, וכן ועצר את השמים ולא יהיה מטר, וידוע שאין הטל והמטר יורד מן השמיים [אל מן העננים]"
- ^ איגרת הרמב"ם אל חכמי מוֹנטפֶשלֵיר על גזירת הכוכבים ד"ה הלא תראו
- ^ שהבאנו בתחילת הפרק, לגבי חידוש העולם
- ^ שבת קד ע"א: "קושטא קאי, שיקרא לא קאי"
- ^ שבת קיד ע"א
- ^ מאמר אודות דרשות חז"ל (רבי אברהם בן הרמב"ם): "והכריע [רבי כ]דעת חכמי אומות העולם... ואמרו 'ניצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל'. ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו, ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הופכה, אין ספק כי קדוש הוא
- ^ רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"א ה"ה: "שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסובב, והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף "
- ^ עיקרון ההתמדה
- ^ עם זאת, ישנו רעיון חשבוני נאה המיוחס לגר"א, על כך שבפסוק "וקו שלושים באמה", שהוא המקור של חז"ל לכך שהיחס בין היקף המעגל אל רוחבו הוא שלוש (עירובין יד ע"א), הכתיב הוא "וקוה". היחס בין הגימטריא של "קוה" לגימטריא של "קו" הוא בדיוק היחס שבין 3.1415 לבין 3
- ^ ומהמפורסמות שבהן, ידיעת חז"ל את כדוריות הארץ ואת זמן המולד הממוצע. אמנם באמת חכמי יוון כתבו הוכיחו זאת כבר לפני שהדבר נזכר בחז"ל
- ^ הבאנו דוגמאות רבות כאלה במאמר "הידיעות המדעיות של חז"ל – תוקפן ומקורן" נספח ח
- ^ במאמר "הידיעות המדעיות של חז"ל – תוקפן ומקורן" נספח י הבאנו דוגמאות לראיות כאלה שמבוססות על חוסר התאמה למציאות באופן מובהק
- ^ יותר מדברינו כבר קדם וכתב היעבץ בהקדמת סידורו בית יעקב ("סולם בית אל") דף ד ע"ב ד"ה וידע: "ואיך לא יבוש הכופר בהשגחה ויעמוד נכלם, מי שיעיין בייחוד ענייננו ומעמדנו בעולם, אנחנו האומה הגולה שה פזורה, אחר כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים, ואין אומה בעולם נרדפת כמונו, מה רבים היו צרינו... לא יכלו לנו לאבדנו ולכלותנו... היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל ניסים ונפלאות שעשה השי"ת לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י..."
- ^ בפרק קלו
- ^ למשל, תמיד יש מקום לשאלות: אולי מה שאני רואה אינו אלא דמיון, אולי אני טועה בשיקול דעתי, אולי כולם שיקרו או טעו וכו'
- ^ ואף לגבי החלטות של חיים ומוות
- ^ בקונטרס "מחברת 0 – הקדמות" (מיכאל אברהם) העיר שהתפיסה שמזהה אמונה עם ראיות ודאיות ומוחלטות, עלולה לפגוע באמונה, שכן ישנם אנשים שמגלים שהראיות לאמונה אינן מוחלטות, כנגד מה שחונכו עליו, והדבר פוגע באמונתם
- ^ רמב"ם הל' תשובה פ"ה הלכות ב־ג: "כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם... ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה"
- ^ רמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ד: "אילו הא־ל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע... היאך היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך... ומה מקום היה לכל התורה כולה, ובאי זה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע או משלם שכר לצדיק, השופט כל הארץ לא יעשה משפט?"
- ^ רמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ב: "אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע"
- ^ שו"ת הרמב"ם תחילת סימן תלו: "שאלה על הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים
- ^ חגיגה טז ע"א, קידושין מ ע"א
- ^ תוספות קידושין מ ע"א ד"ה ויעשה, מועד קטן יז ע"א ד"ה אם: "פירש ר"ח ח"ו שהותר לו לעבור עבירה"
- ^ תוספות עירובין מא ע"ב ד"ה מי: "אף על גב דמשמע בפרק ואלו מגלחין (מו"ק ד' יז.) דפעמים שיצרו מתגבר עליו ואינו יכול לכופו, מ"מ אדם יכול ליזהר שלא יבא לידי כך"
- ^ שו"ת להורות נתן ח"ה סי' סד אות ז: "דבאמת לא מצינו שום פטור בעובר עבירה שיש בו מלקות או מיתה שיוכל לפטור עצמו בטענה שאנוס הייתי מחמת יצרי"
- ^ אור השם (לרבי חסדאי קְרֶשְׂקַשׂ) מאמר ב כלל ה פרק ג ד"ה ולזה: "ולזה היה האמת הגמור, כפי מה שתחייבהו התורה והעיון, שטבע האפשר נמצא בדברים בבחינת עצמם, לא בבחינת סיבותם"
- ^ כך ביאר את דבריו תלמידו, בעל העיקרים (מאמר ד פרק א ד"ה ויש): "ויש מן האחרונים מי שהתיר זה הספק בשאמר שהדבר כבר יהיה מחוייב בבחינת סבותיו ואפשרי בבחינת עצמו. כמו ירידת המטר מחר – שהוא אפשרי מצד עצמו ומחוייב בבחינת סבותיו, שהם עליית האדים וריבוי הליחיות והדברים הדומים שהיו מוכנים, והשם יתברך ידע שהמטר ירד מחר לפי שהוא מחוייב בבחינת סבותיו, ואף על פי שירידת המטר היא אפשרית בבחינת עצמה, והאריך החכם הזה ביפוי זה העניין. וכשיעויין זה הדעת ימצא הפך הדעת הראשון, שהוא נוטה לדעת האומר שכל הדברים הם בגזרה ושטבע האפשר בלתי נמצא"
- ^ כך הבין את דבריו האברבנאל בראשית יח כ (שחלק עליו בחריפות): "אבל רבי חסדאי השיב עליו דברים נכוחים, וביאר שהדעת הזה הוא כפירה מוחלקת כפי התורה וכפי העיון לא יצאו מרוב הספקות אבל יפלו בספקות יותר חזקות מהם יעויין שם
- ^ אור השם שם: "ולזה היה מהחכמה האלוקית לשׂומם – רוצה לומר למצוות ולאזהרות – אמצעיים מניעים וסיבות חזקות להישיר האדם אל ההצלחה האנושית. וזה אמנם לחסדו ולטובו הפשוט, והוא היושר האלוקי הנרמז באומרו 'כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך'. שהוא ידוע שהאב לא ייסר את בנו לכוונת הנקמה ולא לתכלית עשיית היושר, אלא לתועלת הבן"
- ^ אור השם שם ד"ה ואולם הטענה: "ואולם הטענה השנית, הלקוחה מהגמול והעונש, שאם היה האדם מוכרח במעשיו, היה הגמול והעונש עליהם עוול בחוקו יתברך, יראה שהיא טענה חזקה לבטל כל חיוב. ואמנם כשנתבונן בה, אין התרה ממה שיקשה. וזה, שאם היו הגמול והעונש מתחייבים מהעבודות והעברות כהתחייב המסובבים מן הסיבות, הנה לא יאמר בהם היותם עוול. כמו שאיננו עוול הקרב אל האש שיישרף"
- ^ אור השם שם ד"ה ולזה: "אלא שהפרסום בזה מזיק להמון, למה שיחשבוהו התנצלות לעושי הרעה, ולא ירגישו שהעונש נמשך מהעבירות כהימשך המסובב מן הסיבה"
- ^ אור שמח הלכות תשובה פ"ה תחילת ה"א ד"ה ולהבין: "ולהבין החקירה הזאת נדבר תחילה מה בביטול דברי הבל שאמר הפילוסוף אשר אינו תורני, והוא, כי הוא יכחיש הבחירה, ויאמר כי באמת האדם מוכרח, וזה זרות מבהיל... כן יאמר בהבלים כאלה, אך עפרא לפומיה (וזה יאמר על המדבר דברים בלי כח השכלי, כי יסוד העפר יכסה גם שכלו המיוחד להמדבר)"
- ^ לגבי הבחירה, דנו לגבי שלוש שאלות: א. ידיעת ה' כנגד הבחירה. על כך דנו כאן
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ה: "שמא תאמר, והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה, וקודם שיהיה ידע שזה יהיה צדיק או רשע או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק – אי אפשר שלא יהיה צדיק, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע – הרי לא ידע הדבר על בוריו! דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה..."
- ^ רמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ה: "אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר בארנו בפ' שני מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שניים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד, ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא שנאמר כי לא יראני האדם וחי כך אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים. אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה, ומפני זה נאמר בנבואה שדנין את האדם על מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע וזה הוא העיקר שכל דברי הנבואה תלויין בו"
- ^ תוספות יום טוב מסכת אבות פרק ג משנה טו ד"ה הכל צפוי: "ובמדרש שמואל כתב דמעיקרא לאו קושיא לפי שידיעת הש"י היא כצופה ומביט העשייה שעושה האדם והרי אין ראיית האדם למעשה זולתו. מכרחת העשייה ההיא. כך צפיית הש"י מעשה האדם. אינו מכרחתו. ואין שייך לומר שיודע מה שעתיד יעשה האדם. וא"כ מוכרח שיעשה. כי לפניו יתברך אין קדימה ואיחור שאינו בחוק הזמן. וכתב שהר"ם אלמושנינו כתב שזהו דעת הרמב"ם עצמו בהבדילו ידיעתו מידיעתנו שהוא בזה הצד בעצמו שידיעתו היא תמיד בהווה ואין עתיד לפניו יתברך. אבל הכל הווה וכמו שבערכינו ידיעת ההווה אינה מכרחת. כן ידיעתו תמידי בהווה ואינה מכרחת. אבל הספק שביד הבריות בזה לפי שאין אנו יכולים לצייר איך תהיה ידיעתו תמיד בהווה אף מה שהוא עתיד בערכינו. ולכן השריש הרמב"ם שאין ידיעתו כידיעתנו. ושלא נשתבש בזה"
- ^ לעיל פרק לט
- ^ א. רש"י סוטה ב ע"א ד"ה איני: "ואם תאמר הכל גלוי לפניו! הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כדאמר במסכת נדה (דף טז:) מלאך הממונה על ההיריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני, אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים"
- ^ עקידת יצחק (ר' יצחק עראמה) בראשית שער יט סוף ד"ה הן: "וכבר הכה הרב ן' חסדאי על קדקוד עיונו בצאתו לישע הרב המורה ז"ל, ויישר כוחו, אלא שגם הוא חשב להעלות ארוכה אל זה הספק במה שהסכים אל דעת הפילוסוף אשר כתב באלהיות בחלוקה השמינית לנמצא ואמר שטבע האיפשר נמצא בדבריו בבחינת עצמם ובלתי נמצא בבחינת סבותיהם. והנה לפי זה יאמר כי מה שנודע לא־ל ית' הוא מצד חיוב הסיבות"
- ^ ראב"ד בהשגתו לרמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ה: "אם היו צדקת האדם ורשעתו תלויים בגזירת הבורא ית', היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאוד. ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו, אין ידיעתו גזירה, אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה. והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא. וזו הידיעה אינה גזירה. וכל זה איננו שווה"
- ^ קובץ הערות (ר' אלחנן וסרמן) סימן מט ס"ק יב: "ולפי הנ"ל, צריך להבין מה שטרחו הראשונים להשיב על השאלה הידועה מידיעה ובחירה. והנה בוודאי לא היתה כוונתם להקשות דכיוון דיש בחירה היאך משכחת לה ידיעה, דזה לא קשיא מידי, דכמו שהקב"ה יודע כל העתידות, כן הוא יודע איך תהיה הבחירה, אלא דהקושיא היא להיפוך, דכיוון דכבר יש ידיעה מוקדמת, א"א שתהא אח"כ הבחירה היפוך הידיעה, זו היא קושייתם
- ^ ספר חובות הלבבות שער ג (שער עבודת האלוקים) פרק ח: "וכבר ארכו מחלוקות החכמים באופני ההפקה בין ההכרח והצדק.... ואמרו: הנכון, שנעשה מעשה מי שיאמין, כי המעשים מונחים לאדם, יגמל ויענש עליהם, ונשתדל בכל אשר יועילנו אצל הבורא בשני העולמים, ונבטח באלוקים ביטחון מי שהתברר אצלו, כי ממשלת כל המעשים והתנועות והתועלת והנזק בגזירת ה' ורשותו ובמאמרו... והדעת הזאת קרובה אל דרך ההצלה מכל אשר קדם זכרו, כי מן האמת והנכונה, שנודה בסכלות בדבר הזה מחכמת הבורא יתברך, מפני חלישות דעתנו וממיעוט הכרתנו. ובסכלותנו בו פנים מאופני הטובה, ולזה נעלם ממנו"
- ^ ליקוטי מוהר"ן (רבי נחמן מברסלב) כא ד: "כמו שאנו רואים כמה חוכמות עמוקות שאין יכולת במוח האנושי להבין על בריו, כמו כמה וכמה מבוכות שאנו נבוכים בהם כמו הידיעה והבחירה... שהשכל אין כל כך גדול להבין הידיעה והבחירה"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש אדר מאמר י (חוקת התורה) דרוש א ד"ה והנה אומר: "שעניין הצדקת ידיעה ובחירה נעלם משכלינו ולא נוכל לצייר העניין בשכל, רק נאמין הצדקות העניין על פי התורה, ואמונה זו הוא כלל התורה"
- ^ בני יששכר מאמרי חודש סיון מאמר ה (מעלת התורה) אות יט ד"ה ובאמונת: "ובאמונת אומן הלזו מחוייבים אנחנו להאמין בעניין ידיעה ובחירה, הנה שניהם הם מיסודי התורה והם ב' הפכיים, עכ"ז חובה עלינו להאמין בשניהן עפ"י התורה ונאמן הוא בעל מלאכתינו בהצדקת העניינים והוא לבדו יודע האיך מקויים הכל"
- ^ בהגהותיו לרמב"ם הלכות תשובה פ"ה ה"ה: "לא נהג זה המחבר מנהג החכמים, שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו. והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה. וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים, ולא יעורר ליבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבוא הרהור בליבם על זה"