ביאור:איפה ואיפה במדידת זמן עבודה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בזמן האחרון התחלתי לעבוד כמתכנת עצמאי (freelancer בלע"ז). התשלום בתחום זה הוא, או בסכום שקובעים מראש לכל הפרוייקט, או בשכר ע"פ זמן העבודה בפועל. בהתחלה נהגתי למדוד את הזמן שאני עובד בדקות, עם סטופר, כך שכשאני יוצא לשירותים (למשל) אני מפסיק את הסטופר, וכשאני חוזר אני מפעיל אותו בחזרה; כך מתקבל רק זמן העבודה נטו.
לפני כחודש פנה אליי לקוח מארה"ב שאמר שהמחיר שלי לשעה הוא גבוה מדי, כי בארה"ב יש מתכנתים יותר זולים (ברוך ה', בישראל המשכורות גבוהות יותר מאשר בארה"ב!). הוא הציע לשלם לי מחיר ע"פ המקובל בארה"ב, ואני הסכמתי כי באותו זמן לא היו לי לקוחות אחרים. אבל החלטתי, שאם הוא משלם לי מחיר ע"פ המקובל בשוק, אז אני יכול גם למדוד את הזמן ע"פ המקובל בשוק העבודה, כלומר, לא למדוד עם סטופר אלא למדוד בקירוב את מספר השעות שאני עובד (כשעובדים בתעשיה מקבלים כסף לפי שעה, הם מקבלים גם על הזמן שהם נמצאים לשירותים, אוכלים, מפטפטים ביניהם, וכו'...). הלקוח גם אמר בעצמו כמה פעמים "אני לא מודד לך זמן עם סטופר, העיקר שתעשה את העבודה", אז חשבתי שהפתרון שלי הוא בסדר.
אבל אז נזכרתי במה שכתוב בתורה (דברים כה יד): "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה, גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה... כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה כל עשה עול", כלומר - אסור לאדם להשתמש בשני כלי מידה בגדלים שונים עבור אותה מידה!
השעון הוא בדיוק כמו איפה: כמו שבזמן התנ"ך, אנשים שמכרו תבואה היו מודדים אותה בעזרת איפה, כך בימינו, אנשים שמוכרים זמן מודדים את הזמן בעזרת שעון. כמו שאסור להחזיק בבית איפה גדולה ואיפה קטנה, כך אסור להשתמש בשני "שעונים" או בשני אמצעים שונים למדידת זמן, שנותנים תוצאות שונות עבור אותה מדידה!
ברוך ה' אשר נתן לנו את השבת, שבה לא עובדים, ויש זמן ללמוד בעיון את הסוגיות הללו. בשבת האחרונה החלטתי ללמוד את המצוה הזאת על-פי התורה שבעל-פה, ולראות האם באמת יש איסור להשתמש במידות שונות עבור לקוחות שונים.
1. אסור לפחות מהמידה המקובלת / רמב"ם
עריכהפתחתי את ספר "היד החזקה" של הרמב"ם, הלכות גניבה ז א , וקראתי: " "השוקל לחברו במשקלות חסרות מן המשקל שהסכימו עליו בני אותה המדינה, או המודד במידה חסרה מן המידה שהסכימו עליה, הרי זה עובר בלא תעשה, שנאמר (ויקרא יט לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה." "
בניגוד למה שחשבתי, הרמב"ם לא כתב שיש איסור להשתמש בשתי מידות שונות; אלא רק שיש איסור להשתמש במידה שהיא חסרה מהמידה המוסכמת והמקובלת (כאשר הוא מוכר). אבל אם מישהו רוצה להשתמש במידה יתרה, שהיא מחמירה יותר עבורו (כאשר הוא מוכר), מותר לו. לפי זה, לכאורה אין כל בעיה במדידת הזמן שלי, כי המדידה ללקוח מארה"ב היא זהה למידה המקובלת, והמדידה הרגילה שלי היא מחמירה יותר.
אבל אז אמרתי לעצמי "רגע, זה לא הפסוק שקראתי בהתחלה, זה פסוק אחר! בפסוק שהרמב"ם מביא, מספר ויקרא, באמת לא מופיע הביטוי "איפה ואיפה" אלא רק "לא תעשו עול", ו"עול" משמעו היפך הדין והצדק, ולכן הוא מפרש שהמצוה מתייחסת ליחידות המידה המקובלות. גם בהמשך, כשהרמב"ם מתייחס לפסוק מספר דברים, הוא מצטט רק את תחילת הפסוק: " "כל מי שמשהה בביתו או בחנותו מידה חסרה, או משקל חסר - עובר בלא תעשה, שנאמר (דברים כה יג) "לא יהיה לך בכיסך...". ואפילו לעשות המידה עביט של מימי רגליים אסור: שאף על פי שאין זה לוקח ומוכר בה, שמא יבוא מי שאינו יודע שהיא חסרה, וימדוד בה..." ".
לא מצאתי שום מקום שבו הרמב"ם מפרש את הביטוי "איפה ואיפה"! האם ייתכן שיש כאן איסור שנעלם מעיניו? ( תשובת הרב רצון ערוסי ).
2. אסור לקנות במידה גדולה ולמכור במידה קטנה / ספרי ומלבי"ם
עריכהכדי לחקור את הנושא, החלטתי ללכת אחורה בזמן - לדברי חז"ל בספרי דברים, פרשת כי תצא, ומצאתי: " "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן. יכול לא יעשה ליטרא, חצי ליטרא ורביע ליטרא? תלמוד לומר: גדולה וקטנה - גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהיה נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה." "
ומלבי"ם, בפירושו לקטע זה (סימן קסב), מסביר שאכן יש הבדל בין המצוה בספר ויקרא לבין המצוה בספר דברים: "
- שם [בספר ויקרא] ידבר הכתוב בהעושה זיוף במידות ובמשקלות, ולכן נאמר "לא תעשו עוול" ... ומפני שהיא מצוה כוללת את כולם, באה הפרשה בלשון רבים, כמו הרבה מצוות שבאו בלשון רבים. וסיים שם הכתוב רק ביציאת מצרים ["... אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"], כי למנוע מלעשות עוול יספיק טעם יציאת מצרים, וכמו שפירש רש"י,, שעל-מנת כן הוציא אותם ממצרים.
- וכאן [בספר דברים], לא ידבר שעושה זיוף, רק כמו שמצאנו (מנחות צב, פסחים פו) "שתי אמות היו... אחת היתה יתרה על של משה חצי אצבע, ואחת יתרה עליה חצי אצבע", ועיין ברש"י שם, שהיו 3 אמות. וכן בעניין המידות - היתה מידה מדברית ומידה ירושלמית וציפורית, והמידות והמשקלים משתנים לפי המקום והזמן, ויקרה שבמקום אחד ובזמן אחד ישתמשו בשתי המידות, כמו שמצאנו בש"ס בכמה מקומות: "אמה בת שישה" ו"אמה בת חמישה". ובמקום שנהגו להשתמש בשניהם, אין אסור להשתמש בהם, ורק [ובלבד] שלא ירגיל את עצמו להשתמש בהם רק לטובתו, כשיקנה יאמר שחפץ רק בגדולה, וכשימכור ימכור רק בקטנה; וגם שלא יונה, כי:
- א. ה' יתברך חפץ שבני ישראל לא יקחו להם מידת "שלי שלי ושלך שלי".
-
- ב. אם יתרגל להשתמש בהם רק לטובתו, סוף שיבוא לידי הונאה, שימכור בקטנה ויאמר שהיא גדולה.
- [ולכן גזברי ההקדש, ששני הטעמים אין בהם, נותנים קטנה ומקבלים בגדולה, כדי שהאומן לא יבוא לידי מעילה]...
כלומר, בספר דברים באמת יש איסור חדש - האיסור להשתמש בשני סוגים שונים של מידות, גם כששני הסוגים הם תקניים ומותרים, כאשר האדם בוחר תמיד את הסוג הנוח יותר עבורו בכל מקרה.
נחזור לשעון שלי: אני לכאורה לא בוחר דווקא את הסוג הנוח עבורי; אילו זו הייתה המטרה שלי, לא הייתי צריך להסתבך; הייתי מודד תמיד לפי השיטה המקובלת, כלומר לפי שעות ולא לפי דקות, מכיוון שאני כרגע רק מוכר זמן. גם מלבי"ם לא כתב שאסור למוכר למדוד במידות שונות ללקוחות שונים, ובלבד שכל מידה בפני עצמה היא תקינה.
3. מידות שונות ללקוחות שונים /?
עריכהאבל העניינים לא כל כך פשוטים: בסופו של דבר, כל מוכר חושב על הרווחים של עצמו; גם כאשר הוא נותן יחס שונה ללקוחות שונים, הוא עושה זאת משום שהוא מצפה, שמלקוחות מסויימים הוא ירוויח יותר מאשר מלקוחות אחרים; ולכן נראה לי, שאם אדם משתמש באופן קבוע באיפה אחת ללקוח אחד ובאיפה אחרת ללקוח אחר, גם זה נכלל באיסור של "איפה ואיפה".
יותר מזה: בהמשך דבריו מסביר מלבי"ם את טעם המצוה, בהתאם לשני הטעמים שהזכיר למעלה (להתרחק ממידת "שלי שלי ושלך שלי", ולהתרחק מחשש הונאה):
- בסימן קסד:
- אבן שלמה = שיהיה שיעורו בצמצום [מדוייק]; וצדק = שכשיתן יצדיק משלו ויתן, כמו שדרשו 'צדק משלך ותן לו' [ וזוהי ה'הכרעה' - כ-1% שהמוכר צריך להוסיף ללקוח כשהוא מודד לו את הסחורה ]... שעל-ידי שתהיה שלמה ולא חסרה - יתנהגו במידת 'שלך שלך', ועל-ידי הכרעה - יתדבקו במידת 'שלי שלך'. ועל-ידי זה ישכון השלום ביניהם, ויאריכו ימים על האדמה. כי לא חרב הבית [אלא] רק מפני שנאת חינם. ומכלל הן אתה שומע לאו: שאם לא יעשו כן, והמידות יהיו חסרות, שהיא מידת 'שלך שלי', ולא יתן הכרעה, והוא 'שלי שלי', אז תתרבה השנאה ביניהם, ולא יאריכו ימים.
- ובסימן קסה:
- א. כי תועבת ה' אלהיך - אחרי שאין בזה שום עוול, לא יספיק לזה טעם יציאת מצרים, ולכן אמר שהמידה הזאת ["שלי שלי ושלך שלי"] היא תועבה לפני ה';
- ב. כל עושה אלה כל עושה עוול - פירושו, שכל עושה אלה הוא בסוף יעשה כל עוול, כנ"ל; ובזה יובן הסמיכות [של פרשת] צידוק המידות ל[פרשת] "כי ינצו אנשים", כפי שפירשתי, ש אנשים יחדיו = באנשים שדרים ביחד, וכל מריבה שתהיה ביניהם הוא רק ע"י מידת שלי שלי, ואינם רוצים לוותר, כמו שאמרו "בני חבורה המקפידים זה על זה וכו'", ואמר שאם יתנהגו כנ"ל אז לא תהיה מריבה ורק שלום.
כלומר, אחת התועלות במצוה זו היא למנוע מריבות, וכידוע, רוב המריבות בין אנשים נגרמות מטענות על קיפוח ואפליה; יותר מזה: לרוב האנשים לא אכפת שמרמים אותם, אם מרמים את כולם באותה מידה... לפי זה, בוודאי אסור להפלות בין הלקוחות, כי זה עלול לגרום למריבה ביניהם; אלא יש למדוד לכל לקוח באותה מידה.
ולכן כתבתי ביאור:תוכנה פשוטה , שמטרתה למדוד זמן בצורה מדוייקת לכל הלקוחות או המעסיקים, כך שלא יריבו, וכולנו נאריך ימים על הארץ.
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/midt_zmn