ביאור:אילו שבטים השתתפו במלחמת דבורה וברק?

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ישנו מאמר חדש יותר בנושא דומה - מני אפרים שרשם בעמלק, אחריך בנימין בעממיך .

במלחמתם של דבורה וברק נגד יבין וסיסרא, מוזכרים שני שבטים (שופטים ד י): "ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי קדשה, ויעל ברגליו עשרת אלפי איש; ותעל עימו דבורה". אולם, בשירת הניצחון של דבורה מוזכרים שבטים רבים נוספים (שופטים 13-18): "אז ירד שריד, לאדירים עם; ה', ירד לי בגיבורים. מני אפריים , שורשם בעמלק, אחריך בנימין , בעממיך; מני מכיר , ירדו מחוקקים, ומזבולון , מושכים בשבט סופר. ושריי ביששכר , עם דבורה, ויששכר כן ברק, בעמק שולח ברגליו; בפלגות ראובן , גדולים חקקי לב. למה ישבת, בין המשפתיים, לשמוע, שריקות עדרים; לפלגות ראובן , גדולים חקרי לב. גלעד , בעבר הירדן שכן, ודן , למה יגור אוניות; אשר , ישב לחוף ימים, ועל מפרציו, ישכון. זבולון , עם חירף נפשו למות - ונפתלי : על, מרומי שדה". מדוע נזכרו שבטים אלה?

1. על-פי כמה פרשנים (רש"י, מצודות, מלבי"ם), הפסוקים האלה בשירת-דבורה לא מתייחסים למלחמתה של דבורה, אלא באים להשוות בין המלחמה הזאת לבין מלחמות אחרות - בעבר או בעתיד (למשל, מלחמתו של יהושע משבט אפריים - בעמלק; מלחמתו שאול - משבט בנימין - בעמלק; מלחמתו של אהוד בן גרא - משבט בנימין - במואב; וכו'. ע' בדבריו של כל פרשן).

2. על-פי כמה פרשנים חדשים ("דעת מקרא", וכן מרדכי גיחון וחיים הרצוג בספר "מלחמות התנ"ך"), שירת דבורה בפרק ה מתארת שלבים קודמים של המלחמה שתוארה בפרק ד, ובכך היא משלימה את התיאור הסיפורי של פרק ד. למשל, הפסוק "מני אפריים שורשם בעמלק אחריך בנימין בעממיך" מתייחס לפעולת-הסחה שביצעו שבטי אפריים ובנימין, במטרה למשוך את סיסרא אל נחל קישון, כך שברק ודבורה יוכלו לתקוף אותם מראש הר תבור (פעולה שנרמזת בשופטים ד ז: "ומשכתי אליך אל נחל קישון, את סיסרא שר צבא יבין...").

3. היה אפשר לפרש, ששירת-דבורה מתארת שלבים מאוחרים יותר של המלחמה נגד הכנענים, שבהם השתתפו שבטים נוספים (שלבים שנרמזים בשופטים ד כג-כד: "ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין מלך כנען לפני בני ישראל. ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה על יבין מלך כנען, עד אשר הכריתו את יבין מלך כנען").

• אולם, שירת דבורה נפתחת במילים (ה1) "ותשר דבורה וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור" - השירה נאמרה, כנראה, באותו יום שבו הביסו את סיסרא, ובאותו יום אין זכר לכך ששבטים נוספים הצטרפו למרדף (ד16: "וברק רדף אחרי הרכב ואחרי המחנה עד חרושת הגויים; וייפול כל מחנה סיסרא לפי חרב--לא נשאר עד אחד")

4. וייתכן, שרוב הפסוקים בשירת-דבורה לא מתארים את השבטים שהשתתפו במלחמה, אלא דווקא את השבטים שלא השתתפו. כמו שנאמר בפסוק ה13: "אז ירד שריד, לאדירים עם; ה', ירד לי בגיבורים": רק שריד - חלק קטן - מעם ישראל השתתף במלחמה, דבר שמדגיש את המעורבות של ה' בניצחון. דבורה מפרטת 3 סוגים של שבטים:

א. שבטים שלא יכלו להגיע לשדה הקרב מסיבות טכניות:

• "מני אפריים, שורשם בעמלק": שבט אפריים לא יכל להשתתף, כי שורשם - מקום משכנם הקבוע - נמצא בין עמלקים, יש עמלקים שחוצצים ביניהם לבין שדה הקרב, ולכן לא יכלו להגיע.
• "אחריך בנימין, בעממיך": שבט בנימין נמצא מאחרי שבט אפריים (כלומר, מדרום לו, בכיוון הפוך משדה-הקרב שנמצא בצפון), ולכן בוודאי גם הם לא יכלו להגיע.

ב. שבטים שהסתפקו בשליחת אנשי-רוח לדיונים:

• "מני מכיר, ירדו מחוקקים": בני מכיר, שישבו בעבר-הירדן המזרחי, דווקא יכלו להגיע, אולם הם לא שלחו לוחמים אלא רק מחוקקים - אנשי רוח... ייתכן שהם באו בתקופה שלפני המלחמה, כדי להשתתף בהתייעצויות של השבטים לגבי המצב הבטחוני הקשה. לתת עצות זה קל, אבל להילחם זה יותר קשה - זו לא עבודה בשביל מחוקקים...
• "ומזבולון, מושכים בשבט סופר": גם משבט זבולון הגיעו סופרים בלבד (בתקופה שלפני המלחמה; לאחר מכן הם גם נלחמו - ע' למטה).
• "ושריי ביששכר, עם דבורה; ויששכר כן ברק, בעמק שולח ברגליו": משבט יששכר הגיעו שרים, אנשים חשובים אך ללא כשרון צבאי. הם הביעו את תמיכתם בדבורה, אך כל מה שיכלו לעשות בפועל הוא לסייר בעמק ברגליהם, בליווי ברק (בתקופה שלפני המלחמה). גם הם לא תרמו למלחמה עצמה.

ג. שבטים עשירים ומפונקים, שלא רצו להילחם:

• "בפלגות ראובן, גדולים חקקי לב. למה ישבת, בין המשפתיים, לשמוע, שריקות עדרים? לפלגות ראובן, גדולים חקרי לב": בניגוד לשבטים הקודמים, שהיו להם תירוצים טובים מדוע הם לא נלחמים - לשבט ראובן לא היה כל תירוץ; הם פשוט לא רצו לבוא, והעדיפו לשבת בין העדרים שלהם. בני ראובן היו עשירים - היתה להם נחלה גדולה, בעבר הירדן המזרחי, והיו להם הרבה עדרים (ע' במדבר לב), ואולי זה גרם להם להיות אדישים כלפי אחיהם.
• "גלעד, בעבר הירדן שכן": גם בני גלעד העדיפו לשכון בנחלתם הרחבה בעבר הירדן המזרחי, והתעצלו לעבור את הירדן ולהילחם (אמנם, בני מכיר שלחו מחוקקים, כמו שנאמר למעלה).
• "ודן, למה יגור אונייות?": בני דן לא רצו לעזוב את אוניות-המסחר שלהם (בנחלתם הדרומית - בגוש-דן, או בנחלתם הצפונית - ליד נחל-דן), ו"לבזבז זמן" על מלחמה. יותר משתלם לעסוק במסחר מאשר לעזור לשבטים בצרה...
• "אשר, ישב לחוף ימים, ועל מפרציו, ישכון": גם בני אשר העדיפו להישאר ליד הים, כנראה מסיבות דומות...

לאחר שדבורה פירטה את כל השבטים שלא השתתפו במלחמה - היא חזרה לתאר את השרידים שכן השתתפו: "זבולון, עם חירף נפשו למות - ונפתלי; על מרומי שדה". בתקופה שלפני המלחמה, שבט זבולון שלח סופרים כדי להשתתף בדיונים, אולם במלחמה עצמה - כל שבט זבולון חירף את נפשו למות, ונלחם בפועל. דבורה משבחת את שני השבטים האלה, שבטים שלא הסתפקו בדיונים, עצות ורעיונות, אלא חירפו את נפשם למות בשדה הקרב.

ראו גם: מידד שלם על הפילוג לשבטים בעם ישראל בתקופת השופטים .

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-16.

תגובות

מאת: ליבי (libishalita @ hotmail.com)

ידוע לי (לא מהמקורות) שהיה סיפור בו יעל התנתה אוהבים עם סיסרא, נצלה את חכמתה כדי לנצח במלחמה. אם כך מה היתה תפקידה של דבורה בסיפור זה? מהו סיפורו של יעל? אשמח לדעת בקצרה על כל הסיפור.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/joftim/jf-05-1318