ביאור:איום וענישה - בראי הפסיכולוגיה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ויקרא טז א: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימתו"

רש"י: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן וגו' - מה ת"ל היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".

בספר "פסיכולוגיה חברתית, כרך ב'" של האוניברסיטה הפתוחה מביאים את רש"י הזה ושואלים האם זה נכון, כלומר האם העונש אכן מזרז. המחקרים, מתברר, חלוקים בשאלה זו, יש תומכים ויש שוללים (ואף מזהים הפחתת יעילות בעקבות האיום בעונש). ניסיון היישוב בין המחקרים מופיע בעמ' 210:

"עד הרמה האופטימלית תגבר יעילות המסר ככל שיגבר האיום, אך מעבר לה תפחת השפעת המסר ככל שיגבר האיום.

אחד הגורמים המשפיעים על יעילותו של מסר מאיים הוא באיזו מידה המסר כולל המלצות ספציפיות והנחיות פעולה איך להימנע מן הסכנה שעליה הוא מתריע...

שני תנאים צריכים להתקיים אפוא כדי שהאיום במסר יהיה יעיל: האחד – שרמת האיום לא תהיה מוגזמת עד כדי לעורר תגובה הפוכה של הדחקה, והשני – שהמסר יהיה מלווה בהמלצות חד-משמעיות איך לנהוג כדי להרחיק את הסכנה".

בתורה, לדעתי, אכן ניתנות הוראות מדוייקות בדמות המצוות, אך האיום הוא קיצוני, למשל בשרשרת הקללות הנוראית והאינסופית. אולי זו הסיבה שאנשים רבים בוחרים בחילוניות?...

מקורות

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה בhagaihof @ gmail.com וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-11-19.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0316_2