ביאור:אהבת ה' את יעקב - אהבת ה' את בני יעקב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

'ואוהב את יעקב'

ספר מלאכי נפתח בנבואה קצרה (מלאכי א ב-ו): "'אהבתי אתכם' אמר ה'. ואמרתם: 'במה אהבתנו?'  - 'הלוא אח עשיו ליעקב', נאום ה', 'ואוהב את יעקב. ואת עשו שנאתי; ואשים את הריו שממה, ואת נחלתו לתנות מדבר. כי תאמר אדום רוששנו, ונשוב ונבנה חורבות - כה אמר ה' צ': המה יבנו ואני אהרוס; וקראו להם 'גבול רשעה', ו'העם אשר זעם ה' עד עולם'. ועיניכם תראינה, ואתם תאמרו: 'יגדל ה' מעל לגבול ישראל'."

אהבתו של ה' לעם ישראל מתבטאת בכך שהוא מפלה אותם לטובה לעומת אחיהם, הקרובים להם מבחינה גנטית - בני עשו; ה' מבטיח לעם ישראל שארצם של בני עשו תהיה חרבה ושוממת, ורשעתם תהיה גלויה לעין כל ( "וקראו להם 'גבול רשעה'" ), ועל ארצם של בני ישראל ישכון ה' - וגם זה יהיה גלוי לעין ( "ועיניכם תראינה, ואתם תאמרו 'יגדל ה' מעל לגבול ישראל'" ).

הסבר מפורט לנבואה זו ניתן למצוא במאמרו של יהודה אייזנברג .

נראה שאין קשר בין הנבואה הזאת לנבואה שבאה אחריה , אבל -

'שובו אליי ואשובה אליכם!'

אבל בסוף ספר מלאכי מופיעה נבואה שנראית קשורה יותר לנבואה הראשונה (מלאכי ג ו-יב): "כי אני, ה', לא שניתי; ואתם, בני יעקב, לא כליתם" - אני לא השתניתי - לא שיניתי את היחס שלי אליכם: אני עדיין אוהב אתכם, ולכן אתם לא כליתם, למרות כל עוונותיכם:  "למימי אבותיכם סרתם מחוקיי, ולא שמרתם - שובו אליי ואשובה אליכם, אמר ה' צ'" : אמנם המצב הכלכלי שלכם היום לא טוב, אבל מכיוון שאני עדיין אוהב אתכם - אם תשובו אליי אז גם אני אשוב אליכם והמצב שלכם ישתפר. "ואמרתם:" ואם תאמרו:  "'במה נשוב?'" אענה לכם בשאלה:

"היקבע אדם אלהים, כי אתם קובעים אותי?!" הייתכן שאדם יגזול משהו מאלהים, כמו שאתם מנסים לגזול ממני?! "ואמרתם:" ואם תאמרו:  "'במה קבענוך?'" : התשובה היא: "המעשר והתרומה" : אתם מנסים לגזול ממני בכך שאתם לא מביאים את המעשרות והתרומות שאתם חייבים להביא לי. אבל למעשה אדם לא יכול לגזול מאלהים: כשאתם מנסים לגזול ממני אתם בעצם גורמים נזק לעצמכם: "במארה אתם ניארים, ו אותי אתם קובעים, הגוי כולו?!" כשאתם לא מביאים מעשרות ותרומות הכלכלה שלכם מתקללת, כך שרק אתם מפסידים.

ומכאן אתם יכולים להבין את התשובה לשאלה 'במה נשוב?': "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צ': אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די. וגערתי לכם באוכל" {במקום לגעור לכם את הזרע - מלאכי ב ג - אגער למענכם בארבה שאוכל את היבול} ", ולא ישחית לכם את פרי האדמה; ולא תשכל לכם הגפן בשדה, אמר ה' צ'. ואישרו אתכם כל הגויים: כי תהיו אתם ארץ חפץ, אמר ה' צ'" {בעוד שקודם - מלאכי א י - לא היה לי חפץ בכם} "."  אם תשובו - כל הגויים יראו כמה אתם מאושרים, וכמה הארץ שלכם טובה ופורחת (בניגוד לארצם של בני עשו הרשעים).

'ומה בצע כי שמרנו משמרתו?'

אחרי הנבואה הקודמת כנראה עבר זמן, ובו רוב בני ישראל הביאו את התרומות והמעשרות (אולי במסגרת האמנה שנכרתה ע"י עזרא ונחמיה, ראו נחמיה י לח), ואכן ירדו גשמים והמצב הכלכלי השתפר. אבל מהשיפור הזה הרויחו בעיקר העשירים המושחתים, בעלי הקרקעות, שנעשו בזכות זה עוד יותר עשירים. זה גרם להתמרמרות בקרב הצדיקים התמימים (מלאכי ג יג-כא): "חזקו עליי דבריכם, אמר ה'; ואמרתם: 'מה נדברנו עליך?' אמרתם: 'שוא עבוד אלהים; ומה בצע כי שמרנו משמרתו, וכי הלכנו קדורנית, מפני ה' צ'?!" שמרנו את חוקי ה' כמו שהוא ביקש (למעלה פסוק ז), אבל לא הרווחנו מזה כלום באופן אישי. במקום שכל הגויים יאשרו אותנו (כמו שהובטח למעלה פסוק יב) - "ועתה אנחנו מאשרים זדים" - אנחנו רואים כמה הזדים מאושרים בזכות התרומות והמעשרות שהבאנו!  "גם נבנו עושי רשעה, גם בחנו אלוהים ויימלטו:" הרשעים בחנו את א-להים כמו שהוא ביקש (למעלה פסוק י) ונמלטו מעונש על רשעתם!

"אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו; ויקשב ה', וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו" (=אנשים שמייחסים חשיבות לשמו): ה' לא התעלם מדברי הביקורת שנדברו הצדיקים, אלא כתב אותם לפניו בספר הזיכרון לעתיד: "והיו לי" {הצדיקים} ", אמר ה' צ', ליום אשר אני עושה סגולה ; וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו. ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלהים לאשר לא עבדו." עכשיו אמנם לא רואים הבדל בין צדיק לרשע, כי השכר והעונש ניתנים לעמים שלמים ולא ליחידים (בתחילת הספר נאמר "ועיניכם תראינה " - אתם רואים שארצם של בני-עשו שוממת וארצם של בני-יעקב פורחת, אבל אם יש רשעים בין בני-יעקב הם לא נענשים באופן פרטי). אבל ה' מכין באוצרותיו (סגולה=אוצר) יום שבו המצב הזה ישתנה, והיחס יהיה אישי, ואז יראו הבדל בין צדיק לרשע (ע' גם דברים לב 34: "הלוא הוא כמוס עימדי; חתום באוצרותיי . לי נקם ושילם, לעת תמוט רגלם; כי קרוב יום אידם, וחש עתידות למו" ). מאותו יום והלאה ייתן ה' את האהבה האבהית שלו לצדיקים באופן אישי.

היום הזה מתואר בהמשך (פסוק יט): "כי הנה היום בא, בוער כתנור; והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, וליהט אותם היום הבא, אמר ה' צ', אשר לא יעזוב להם שורש וענף" . אותם אנשים שעליהם אתם מתלוננים "ועתה אנחנו מאשרים זדים , גם נבנו עושי רשעה " יישרפו ויכלו בחום היום; היום הם נהנים מהברכה שבירכתי אתכם "וגערתי לכם באוכל ולא ישחית לכם את פרי האדמה, ולא תשכל לכם הגפן בשדה" - אבל בעתיד האש תאכל אותם ולא תשאיר להם שורשים וענפים.

אבל אותו יום בדיוק, היום הבוער כתנור, יביא רפואה לצדיקים: " "וזרחה לכם, יראי שמי, שמש צדקה, ומרפא בכנפיה; ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. ועסותם רשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" (אחרי שיישרפו) ", ביום אשר אני עושה, אמר ה' צ'. "

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2001-01-01.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/ml-03