ביאור:אגדות רבה בר בר חנה

אגדות רבה בר בר חנה
תרגום של הנוסח הארמי בבבלי, מסכת בבא בתרא דף עג ע"א:

(וראו גם במהדורה המבוארת)

האגדה הראשונהעריכה

אמר רבה, סיפרו לי יורדי הים. זה הגל שרוצה להטביע הספינה, נראה כמו ניצוצות של אש לבנה בראשו. ומכין אותו באלות, שחקוק עליהן שמות קדושים: "אהיה אשר אהיה", "יה ה' צבאות", "אמן אמן סלה", ונח לו.


האגדה השנייהעריכה

אמר רבה, סיפרו לי יורדי הים: בין גל לגל יש שלוש מאות פרסאות, וזה גם גובהו. פעם אחת הלכנו בדרך ים, והגל הגביה אותנו עד שיכולנו לראות את מקום מושבו של כוכב קטן, והיה נדמה לי ששטחו הוא שטח זריעת ארבעים סאה חרדל, ואם היה הגל מגביה אותנו יותר, היינו נשרפים מחומו של הכוכב. וצעק הגל לחברו: "חברי, האם השארת משהו בעולם שעדיין לא שטפת, בכדי שאוכל אני לשוטפו ולאבדו?" אמר לו: צא ולמד מכאן את גבורתו של הקב"ה, שלמרות כוחי איני יכול לעבור את חול הים אפילו כמלוא רוחב חוט. שנאמר "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ" (ירמיהו ה' כ"ב).


האגדה השלישיתעריכה

אמר רבה: ראיתי את השד הורמין בן לילית שהוא רץ על היקף חומת העיר מחוזא. במקביל לו, רכב פרש על בהמה בתחתית החומה, ולא הצליח השד להשיגו ולהזיקו. פעם אחת, היו שתי פרדות קשורות כל אחת לחוד באוכף, ושתיהן עמדו על שני גשרים של נהר דרוגנג, והיה השד קופץ מפרדה זו לפרדה זו. השד החזיק בידו שתי כוסות יין, ותוך כדי קפיצה היה מרוקן כוס לחברתה, ואפילו טיפה אחת של יין לא נטפה לארץ, ואותו היום הייתה סערה. עד ששמעו [על כך] במלכות השדים והרגוהו.


האגדה הרביעיתעריכה

אמר רבה: ראיתי, ראם בן יומו, וגודלו כהר תבור. וכמה גודלו של הר תבור? ארבע פרסאות. אורך צווארו שלוש פרסאות. מקום הנחת ראשו פרסה ומחצה. הטיל הראם רעי וסכר את הירדן.

האגדה החמישיתעריכה

ואמר רבה בר בר חנה: ראיתי צפרדע שהייתה גדולה כמו הכרך אקרא דהגרוניא ואותו הכרך יש בו שישים בתים. בא תנין ובלעה, באה נקבת העורב ובלעה את התנין והלך וישב על העץ. בוא וראה כמה גדול כוח האילן. אמר רב פפא בר שמואל: אם לא הייתי שם ורואה דבר זה, לא הייתי מאמין.


האגדה השישיתעריכה

ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת שטנו בספינה, ראינו דג ענק, ששרץ קטן נכנס בנחיריו, ומי הים פלטוהו אל החוף, וחרבו שישים כרכים, אכלו מבשרו תושבי שישים כרכים, ואכלו מבשרו המומלח תושבי שישים כרכים רחוקים יותר. ומילאו מן השומן שבגלגל אחת מעיניו שלוש מאות סאים שמן. כשחזרנו לאותו מקום לאחר שנים עשר חודשים, ראינו שמנסרים קורות מעצמותיו. כדי לבנות אותן הכרכים שנחרבו בגללו.


האגדה השביעיתעריכה

ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת, היינו שטים בספינה, ראינו דג אחד, שהתקבץ חול על גבו, וצמחו עשבים על החול. סברנו שהמקום הזה הוא יבשה, והלכנו ואפינו ובישלנו על גביו, וכאשר התחמם גב הדג, התהפך, ונפלנו למים. ואם לא הייתה ספינתנו קרובה, היינו טובעים בים.


האגדה השמיניתעריכה

ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת שטנו בספינה, ושטה הספינה בין סנפיר לסנפיר של הדג, שלושה ימים ושלושה לילות, הדג היה שט כנגד הרוח, ואנחנו עם כיוון הרוח. ואם תאמר שהספינה שטה לאט כאשר בא רב דימי מא"י לבבל, אמר: במשך זמן חימום קומקום מים, הספינה התקדמה שישים פרסאות, כאשר אדם יורה חץ, הספינה השיגה אותו. ואמר רב אשי: אותו הדג הוא מהקטנים שבדגי הים, שיש לו שני סנפירים.

האגדה התשיעיתעריכה

אמר רבה בר בר חנה: פעם אחת שטנו בספינה, וראינו אותו הציפור שקרסוליו עומדים במים, וראשו מגיע לשמים, ואמרנו: "אין המים עמוקים", ורצינו לרדת לתוך המים לצנן את עצמנו, ויצאה בת-קול ואמרה לנו: אל תרדו לשם, שהרי נפל גרזן לנגר לפני שבע שנים, ועדיין לא הגיע לקרקעית, ולא בגלל עומק המים, אלא בגלל הזרמים המהירים והסוחפים. אמר רב אשי: ההוא - זיז שדי הוא, שכתוב: (תהילים נ' י"א) "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי".


האגדה העשיריתעריכה

ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו במדבר, וראינו אותם אווזים שהיו נוצותיהן נופלות מרוב שומנן, ומתחתן היו זורמים נחלים של שמן. אמרתי להן: האם יש לי בכן חלק, שאזכה לקבל אותו בעולם הבא? אחת הגביההּ לי כנף, ואחת הגביההּ לי ירך כשבאתי לפני רבי אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין.


האגדה האחת עשרהעריכה

ואמר רבה בר בר חנה: פעם אחת הלכנו במדבר, והתלווה אלינו אותו סוחר ישמעאלי שהיה לוקח עפר ומריח אותו, ואמר: "זו הדרך למקום פלוני, וזו הדרך למקום פלוני". אמרנו לו: "כמה רחוקים אנו ממים?" אמר לנו: "תנו לי עפר" נתנו לו, ואמר לנו: "מרחק שמונה פרסאות." חזרנו לו, אמר לנו: "שרחוקים אנו רק שלוש פרסאות". הפכנו את האדמה ולא יכולנו לו.


האגדה השתים עשרהעריכה

אמר לי: בוא ואראה לך את מתי מדבר. הלכתי עמו, וראיתים כשפניהם מאירות ושמחות כשתויי יין, שוכבים כישנים על גבם, אחד מהם היה שוכב כשברכו זקופה ומתחתיו נכנס הסוחר הישמעאלי שהיה רוכב על גמל, והרומח שלו זקוף בידו, ולא נגע בברכו של אותו המת. חתכתי כנף עם תכלת מטלית אחד מהם, והבהמות לא יכלו ללכת. אמר לי: "האם לקחת מהם משהו? החזירהו! קבלה בידינו, שלא ניתן ללכת, אם לקחת מהם משהו". הלכתי והחזרתי, והמשכנו. כשסיפרתי לחכמים את המעשה, אמרו לי: "כל אדם ששמו 'אבא' - טיפש, וכל אדם ששמו 'בר בר חנה'- שוטה". שאלוני: "לשם מה חתכת את אותו כנף הטלית?" ועניתי שרצית לדעת הכרעה במחלוקת בית שמאי ובית הלל. ואמרו: "יכולת למנות החוטים והחוליות".


האגדה השלוש עשרהעריכה

אמר לי: בוא ואראה לך את הר סיני. הלכתי וראיתי שאת ההר מקיף עקרב, והוא עומד שם כחמור לבן. שמעתי בת קול שאומרת: אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי? כשחזרתי וסיפרתי לפני החכמים מה ששמעתי, אמרו לי: כל אדם ששמו 'אבא'- טיפש כחמור, וכל אדם ששמו 'בר בר חנה'- שוטה. היה לך לומר: מופר לך. והוא סבר: שהבת-קול דיברה על שבועת המבול, ואותה לא רצה להתיר. ורבנן? אם כן 'אוי לי' למה?


האגדה הארבע עשרהעריכה

אמר לי: בוא ואראה לך את בלועי עדת קרח. הלכתי עמו וראיתי שני בקעים בקרקע ויצא מהם עשן. לקח גיזת צמר, הרטיבה במים, נעץ אותה בראש הרומח שלו, והכניסה לתוך הבקע, וכאשר הוציאה, הייתה גיזת הצמר חרוכה. אמר לי: תאמר, מה אתה שומע? ושמעתי שהיו אומרים: משה ותורתו אמת והן בדאין. אמר לי: כל שלושים יום חוזר הגיהינום לכאן, כמו שמהפכים בשר בסיר, ואומרים: משה אמת ותורתו אמת והן בדאין.


האגדה החמש עשרהעריכה

אמר לי: בוא ואראה לך מקום שבו נפגשים שמים וארץ. לקחתי את סל הלחם שלי, והנחתיו בחלון הרקיע. לאחר שסיימתי תפילתי, חיפשתיו ולא מצאתיו. שאלתיו: הייתכן שיש פה גנבים? אמר לי: החלון שבו הנחת את סלך מסתובב ועתיד לחזור למקומו. חכה כאן עד למחר ותמצאהו.