בטרם היות נפשי

בְּטֶרֶם הֱיוֹת נַפְשִׁי חֲתוּמִים סְפָרֶיךָ,
וְאֵיךְ אֶדְרְשָׁה בִּלְתָּךְ – וְהַכֹּל יְצוּרֶיךָ?!

רְצוֹנִי לְעָבְדָךְ, אַךְ זְמַנִּי מְנָעַנִי,
וְעִם מַחֲשָׁךְ יִצְרִי אֲקַוֶּה לְאוֹרֶךָ.

בְּךָ יַעֲלֹז לִבִּי בְּשִׁבְתִּי וְקוּמִי, גַּם
בְּהִתְהַלְּכִי, כִּי נֵר לְרַגְלִי דְּבָרֶךָ.