בוסתנאי/פרק יז
17) ההצלה
"טוב הוא ממני!" ענתה שערהין. "גם אנכי נולדתי על ברכי אמונה טהורה ונאורה יתר הרבה מאד מאמונת הפרסיים מלאתי מוסר הבלים, אבותי היו נוצרים מאזרחי העיר פלוסיום, וכאשר נלכדה העיר הלכתי שבי והובאתי הנה לעת אשר עמד האמן הנפלא פערהאד לנצח על מלאכת בנין הארמון והעיר. הוא ראני ויאהבני ויאמר לבקש מאת המלך לתת אותי לו לאשה. ובאהבתו אותי אמר לבוא בברית הדת הנוצרית ללכת עמי לקאנסטאנטינאפאל לגור שמה, כזאת נועצנו יחד וכזאת גמרנו אמר. אך הוא מת – ואנכי בגלל הוד המלוכה מעלתי מעל באמונתי".
"האם בכל לבבך אהבת את האמן הנפלא ההוא?" שאלה דארא.
"אהבתיו עד מאד, לא ראיתי נבון וחכם כמוהו. אמן נפלא אין דומה לו, כביר כח שכל. בבנותו את הארמון הזה הראה לי את כל תכניתו תהלוכות מוצאיו ומובאיו – הס דארא! מה זה עולה על רוחי? – אור תקוה האיר לי כי נוכל להציל את בוסתנאי. איה מקום הכלא אשר הוא נתן בו?"
"במקצוע המגדל המערבי".
"ברוך ומבורך שם אלהים – ישועתו קרובה. את הכלא הזה בנה פערהאד, ויעש לו מוצא נסתר שמה, כי אמר: המלך כוסדראי רגע באפו, פן יעלה חמתו עלי ונתנני בכלא, ואבקשו כי יתנני בכלא הזה, ואת תבוא שמה לבקרני ויחד נמלט על נפשנו. כזאת אמר פערהאד – אך לא זכה האומלל הזה לבוא בכלא – ובעצם מלאכתו הנפלאה קדמו המות".
"ואת אמי יקירתי יודעת את המוצא הנסתר הזה?"
"הנני יודעת אותו דארא! קחי את שפחתנו הערבית סולייקא אתך, רוחה נאמנה עמדי, ולא תגלה סודנו, דרך המחילה אשר הלכת את אביך תלך עד בואך אל דלתות הכלא, בבואך שמה וראית את שומר הכלא והגדת לו כי אביך המלך שלח אותך ואת השפחה, ולאשר ראך שם עם המלך יאמין לדבריך ולא ימנע מפתוח את הדלת לפניך, ואם לא הראהו את הטבעת הזאת – טבעת המלך. – בחומת בית הכלא הצפונית תספור אבניה מן המסד עד הכיפה, עד אשר תמצא שדרה אחת בת עשרים אבנים. האבן העשרים עשויה להשמט ועמה גם האבנים הסמוכות, אחת למעלה, שתים למטה, האבנים נשמטות וחור גדול לפניך, בחור הזה יוכל איש לבקוע ברחבה. ובפאת החור מבוא רחב הפונה למעלה, דרך המבוא ילך עד בואם אל דלת ברזל קטנה — סגורה על מסגר והמפתח בתוכה פנימה. הדלת נפתחה והנו מחוץ לחומת הארמון".
דארא נפלה על צוארי אמה ותבך דמעות שמחה ותודה.
בצאת המלך ודארא מאת פני הכלא ,הניח בוסתנאי ראשו על ברכיו ויבך בכי גדול, ואחאי מצא עז בנפשו לדבר על לבבו ולנחמו. ויאמר: "אחי ורעי בוסתנאי, מה נעים חלקי, מה שפר גורלי כי עמך אמות יחד, מה גדולים מעשיך, בוסתנאי, מה נפלאה אהבתך את אלהיך. היום הראית לדעת כי צדיק תמים אתה כביר כח לב גם מאברהם אבינו, הלא הקרבת על מזבח אלהיך היום, חייך – חיי הצלחה וכבוד, חיי מלוכה ומושל, חיי אהבת נפש. מי בצדיקי עולם ידמה לך, גדול אתה מחנניה מישאל ועזריה, גדול אתה מדניאל. ואם כימי העץ יהיו ימיך ומאה שנה תחיה בצדקות ועז ביראת ה׳ ואהבתו, לא תזכה להפליא לעשות את אשר עשית היום. אשריך בוסתנאי וטוב לך ואשרי אחאי רעך כי מיפעת אש צדקתך יאיר גם עליו שביב אחד ובאורך יראה אור".
"ודבר ד׳ ביד עבדיו הנביאים כי מזרע דוד יצא משיח צדקנו, מה תהי עליו? – אחאי ידידי!"
"היפלא מה׳ המחיה מתים, לשום בחיים נפשות הלקוחים למות?" – ענה אחאי. – טרם כלה לדבר, והדלת נפתחה והנה דארא ושפחתה בסף.
"דארא!" קרא בוסתנאי, "לראות אותי באת עתה ולקחת ברכתי בטרם אמות כי נשאת עוני נגדך, הלא?" "ומה חטאת לי בוסתנאי, ומדוע זה יחר אפי עליך?" ענתה דארא. "אהבת נפש אהבתיך לפנים, אך מאז ראיתי עז רוחך ואמץ לבבך לחרף נפשך למות, ולתת כל סגולות מלכות בעד תורת אלהיך, נכבד וקדוש אתה בעיני".
"נפש טהורה ונדיבה! אויה לי, כי לא אוכל להשיב לך תודה על כל החסד והאמת אשר עשית עמדי, עוד מעט והנני מומת".
"לא תמות בוסתנאי, ואנכי באה להצילך – אותך ואת רעך", – אמרה דארא. עוד דברה בפיה ותמהר ותפן לספור את האבנים ותמצא את האבן העשרים והחור נפתח. "בחור הזה הכנסו אתם שניכם, וסולייקא, סולייקא תלך לפניכם ותאיר לכם בעששית אשר הבאתי, ולכו לכם במחילה עד בואכם אל הדלת, המפתח במנעול, פתחוהו, וכר נרחב לפניכם. המלטו על נפשכם, אך מחוזא אל תבואו כי שם יחפשו אתכם. – סולייקא תשוב תניף הדלת ושנינו יחד נשיב את האבנים אל מקומן הראשון, ולא ידע ולא יבין איש איזה דרך נמלטתם".
ובוסתנאי נבהל ומשתאה לשמוע כדברים האלה ויאמר: איך אמלט דארא והמלך יפגע בך עוני, יבקש וימצא כי היתה ידך עמי.
"אל תירא בוסתנאי מאומה" ענתה דארא, "סתום הסוד הזה וכמוס אין איש יודע אותו זולת ארבעתנו פה, ואמי אשר גלתה לי דבר הסתר הזה, כי הגיד לה פערהאד האמן הנפלא אשר בנה את הארמון הזה, ועתה מהרה בוסתנאי המלט על נפשך ואל תתמהמה רגע – כי כמעט יאיר הבקר ,ואתם מוצאים להורג".
"יהי כדבריך דארא! אין מלה בפי להודות לך חסדך עמדי – אך זכרונך לא ימוש מפי ומלבבי כל ימי חיי, ועד אגוע אהגה בך. יואל ה׳ ויחייני ויחנני ויקרה לפני בעודני חי לגמלך כצדקך, על כל החסדים אשר עשית עמדי – אלהי השמים והארץ יברכך וישמרך וישם בחיים נפשך, בטוב ובנעימות כל הימים".
"ישמרך אלהים בוסתנאי!"
סולייקא באה בחור והעששית בידה, אחריה בא אחאי, ובעוד התעתד בוסתנאי ללכת אחריו פנתה אליו דארא ותשם כיס מלא דרכמוני זהב בידו. "קחהו בוסתנאי ויהי לך לכלכל מחסוריכם בדרך, כי רב מכם".
"ברוכה את דארא לאלהים! הוא בחסדו הגדול יגמול עליך על כל הטוב אשר עשית עמדי".
ברגעים אחדים הגיעו שלשתם אל חומת המגדל הקיצונה, המפתח והמנעול כבר העלו חלודה ולא היה נוח להפתח אך סולייקא יצקה בו שמן מאשר הביאה אתה והמנעול נפתח – ובוסתנאי ואחאי יצאו לחפשי. –
"ראי בטוב סולייקא", אמר בוסתנאי. "ברכי את דארא" – וכחץ מקשת מהרו לברוח מן המהפכה. – כל הלילה התהלכו באשר התהלכו ולאור הבקר באו אל אחד הכפרים, וינוחו שם כל היום למען אשר יוכלו לשוב ללכת למסעם בלילה.
ובבוא אנשי החיל אל הכלא לעת המועד להוביל את בוסתנאי ואת אחאי אל המטבח ואינם, חפשו את כל פינות הכלא ולא מצאו כל מקום מוצא.
"אין זאת", אמר המלך כוסדראי בשמעו את הדבר הזה, "כי אם דוד המלך בא והוציא את נפש נינו ואת נפש רעהו עמו מן המסגר למלטם ממות". – גם רבינו כפנאי וילתא גם המה חשבו כמו בשמעם. וישובו אל מחוזא, אך לשוא חכו אל בואו, ימים עברו חדשים חלפו, ועקבות בוסתנאי לא נודעו. – עד בוא ציר שלוח בסתר אליהם ויבשרם כי בוסתנאי ואחאי נמלטו ויצאו בשלום מארץ פרס.