בדרך לא סלולה/הקדמה
ב-14 במאי 1948 הכריז בן-גוריון במוזיאון תל-אביב על הקמתה של מדינת-ישראל. למחרת, ב-15 במאי, פתחו חמש ארצות ערב במלחמה. כבר באותו יום, תקפו מטוסים של חיל האוויר המצרי את שדה-דב בתל אביב, את תחנת "רידינג" וכן מטרות נוספות.
למחרת, ב-16 במאי, מינה בן-גוריון את ישראל עמיר (זבלודובסקי) לתפקיד המפקד (הראשון) של חיל האוויר הישראלי. ישראל עמיר לא היה טייס, הוא גם לא רכש ניסיון קרבי בצבא זר במהלך מלחמת העולם השניה. יתר על כן, הוא היה רחוק מאוד מכל קשר לתעופה.
מדוע, אם כן, החליט בן-גוריון למנות דווקא אותו למפקד החיל ודווקא בשעה גורלית זו?
עם הקריאה בספרו של עמיר - מי שהיה עוד קודם לכך גם מפקד הרצליה, ללא קורס קצינים, ראש התע"ש, בלי להיות מהנדס, ראש הש"י, ללא ניסיון של מרגל ומפקד חזית ירושלים ערב מלחמת העצמאות, ללא שום השכלה צבאית פורמלית - תתבהרנה, יש להניח, כמה סוגיות מופלאות מתוך הסאגה של תקומת העם היהודי בארצו.
יוסף ארגמן (עורך)
תוכן הפרק הבא |