בגינה\רחל בלובשטיין

עריכה

בְּבֹקֶר אֱלוּל הָעוֹלָם וָרֹד וְתָכֹל,
מַרְעִיף תַּנְחוּמִין.
שֶׁמָּא לָקוּם, לְהִתְנַעֵר מֵעֲפַר הָאֶתְמוֹל,
בַּמָחָר לְהַאֲמִין?
שֶׁמָא בְּלֵב עָנָו לְבָרֵךְ אֶת הָעֹל,
לְהַצְדִּיק אֶת הַדִּין?

בֵּין שׁוּרוֹת עֲרוּגוֹת וּתְלָמִים נַעֲרָה תָּבוֹא,
הַבֶּרֶז יִגְעַשׁ.
הִיא מַזָה רְסִיסֵי חַיִים, אַף גִבְעוֹל בִּצְמָאוֹ
לֹא נִשְׁכַּח, לֹא נֻטַּשׁ.
אוּלַי לִסְלֹח לָאֵל אֶת זְדוֹן לְבָבוֹ,
אוּלַי לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ?

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).