באר היטב על חושן משפט קיא

סעיף אעריכה


(א) ממתנות:    דאי לא עבד ליה נייח נפשיה לא הוי יהיב ליה מתנה וה"ל כמכרו וע"ל סי' קט"ו ורל"ה. סמ"ע.


(ב) בשטר:    כתב הש"ך דה"ה אם הודה בפני עדים וצוה לכתוב שטר כ"כ בעה"ת ועיין מדינים שבסי' זה בתשובת ראנ"ח סימן ק' ובתשובת חות יאיר סימן ע"ח.

סעיף בעריכה


(ג) צ"ט:    וע"ש בס"ז שכתב הרמ"א בהג"ה דאם נראה לבית דין שלא כוונו לערמה רק למתנה גמורה קנה המקבל אף ע"ג שהיתה כונתו להבריח. סמ"ע.

סעיף געריכה


(ד) יגבה:    ל' הטור ואם היה הב"ח טורפה א"כ לא נתקיים התנאי ונתבטלה המתנה מעיקרא והדרא למרא קמא נמצא שהמלוה לוקח ממון אחרים בחובו. שם.


(ה) המוכר:    הטעם פי' הסמ"ע דבמכר קיבל המוכר מעות מהלוקח ואם ירצה המוכר לבטל המקח מכח התנאי צריך להחזיר המעות ויקחם המלוה והא דכתב שבע"ח גובה ממנו ר"ל עד שיתן לו דמי השדה גם מסתמא אין נ"מ למוכר אם הקרקע תהא ביד הלוקח או ביד המלוה ועיין בתשובת מהר"א ששון סימן קכ"א.

סעיף דעריכה


(ו) אחר:    כתב הסמ"ע דהטור סיים משום דכתב לי' דאקני כו' וקאי אאם חזר הבן ומכרה אבל בנדון דידן דלא מכרה הבן א"צ דאקנה ע"ש ומשה"נ לא כתב המחבר כאן דבעינן דאקנה והב"ח כתב דנ"מ אם לוה אחר מיתת אביו ג"כ אזי בלא דאקנה הוי גוב' בע"ח השני ובדאקנה נשתעבד לראשון ע"ש וכ' עליו הש"ך דדברים של טעם הן ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' רכ"ה ובתשו' רש"ך ס"ג סי' פ"ג.


(ז) ממנה:    פי' כל השד' ואם היו לו עוד בנים אחרים גובה עכ"פ כפי חלק ירושתו שיורש הבן עם שאר אחיו דאין לומר כיון דאבוהון גילה דעתו שלא יטול ממנה בעל חוב מסתמא ניחא לי' שיירשוה שאר בניו לבדם וה"ל כאילו התנה כן בפי' דא"כ אף שאין לו בן אחר נימא דניחא לאביו שיירשום שאר קרוביו וע"ל סי' רפ"ב בטור. סמ"ע.

סעיף העריכה


(ח) שאר:    כפול לעיל סי' ק"ד ס"ט ועמ"ש שם ס"ק כ"א.

סעיף ועריכה


(ט) בחובם:    לקמן סי' קמ"ז ס"ב חזר וכתב הרמ"א דין זה וע"ש.

סעיף זעריכה


(י) מוקדם:    דין זה כ"כ הט"ו בסי' פ"ב ס"ב ושם כתב הטור די"ח ביש בו נאמנות אבל הוא הסכים למ"ש כאן דאינו מועיל הנאמנות לפטרו משבוע' ושם כתבו עוד דהמוקדם יכול להטיל חרם סתם נגד המאוחר וע"ש. סמ"ע.


(יא) שנמחק:    וע' בדברי הט"ו לעיל ריש סימן מ"א.

סעיף חעריכה


(יב) חולקים:    כתב הסמ"ע דה"ט כיון דלשלשתן נתן בשטר א' אמרי' שנתכוין שיחול המתנ' ביחד אלא שא"א לבני אדם להוציא ב' דברים כאחד ואין זה דומה למ"ש הט"ו בסי' ק"ד ס"י דמי שיש עליו ג' בע"ח שחייב לזה ק' ולזה ר' כו' דחולקין בשוה דשם כל א' הלו' מעותיו ובשעת הלוא' נשתעבדו נכסי הלו' לבעל הק' כמו לבעל הש' משא"כ בנותן מתנ' מרצונו הטוב דשורת הדין הוא למי שהרא' כוונתו להרבות בנתינ' יתן לו יותר ומש"ה נוטלין לפי ערך וע"ל סי' רנ"ג ס"ט.


(יג) כאילו:    עמ"ש הט"ז בזה ע"ש.

סעיף טעריכה


(יד) לקנוניא:    פי' הסמ"ע דר"ל שכבר נתנו היורשי' להמקבל והניחו שטר צוואה בידו או החזירו לו כדי שיטרוף מלקוחות ויחלקו עמו דכל שהשטר צווא' בידו לא מרעינן לשטרי דאינשי וע"ל סי' מ"א ס"ג בהג"ה ולקמן סוף סימן רנ"ג ע"ש.

סעיף יבעריכה


(טו) שסילק:    ובכתוב' גובה בכה"ג לדעת ר"ח ור"ת והרא"ש עיין באבן העזר סי' ק'. ש"ך.

סעיף יגעריכה


(טז) וסוף:    והש"ך כתב דדין זה צ"ע ע"ש.


(יז) קטנים:    עיין בתשוב' מבי"ט ח"ב סי' קנ"ה ובתשו' ראנ"ח סי' כ"ח.

סעיף טועריכה


(יח) חצי:    וכ"כ הט"ו בסי' ק"ז ס"ז בבא לגבות מיורשים וע"ש ובתשו' מבי"ט ח"א סי' רי"ח.

סעיף טזעריכה


(יט) למה:    הטור מסיים בטעמו ז"ל דשמא לא רצה לתבוע עד עתה דלפעמים הלו' אלם ולפעמים המלו' עשיר ויש לו שט"ח הרב' ואינו זוכר לכולם עד שיזדמן לידו מיהו בשטר ישן צריך דרישה וחקיר' עכ"ל.

סעיף יזעריכה


(כ) זכותו:    ול"ד למ"ש הט"ו בריש סימן קמ"ז דאם לוי הי' א' מעידי המכיר' שוב א"י לערער על הלוקח לומר שהשד' שלו דשאני הכא דאין לו אלא שעבוד על הנכסים וי"ל סבור הייתי שיפרעני במזומנים או ממקום אחר משא"כ התם דמערער על שדה הנמכר גופי' ואומר שלו הוא ומ"ש הט"ו בסעיף שאחר זה דלוי הי' לו שטר על שדה הנמכר ואפ"ה יכול לטורפו התם נמי מיירי שלא הי' השטר על הבית עצמו שהוא שלו רק שמשועבד לו א"נ התם לא עבד מעשה אלא שהי' במעמד המכיר' ומה שמינהו ראובן על הבנין בזה י"ל כוונתי הי' שאבננו לפי רצוני ואח"כ אטרפנו משא"כ התם דמה שחתם נפשו על השטר הוי מעש' דמגרע כחו. סמ"ע.

סעיף יטעריכה


(כא) קרקעות:    כתב הסמ"ע דאם הם מטלטלים בכל ענין הוי מתנתו מתנ' אף ששעבדם לו אג"ק משום תקנת השוק ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' ס"ג.


(כב) פעם:    ע"ל סי' רמ"א ס"ו ועמ"ש הט"ז בזה (וע"ל סוף סימן פ"ו).

סעיף כעריכה


(כג) והוריש:    דרשות יורש כרשות הלו' דברא כרעא דאבוה הוא ומ"ש וי"ח הט"ו סתמו וכתבו בריש סימן ק"ז ובסי' זה סכ"א ובסוף סימן קי"ב דבן במקום אביו קאי לענין יאוש ושינוי רשות ולא מחשבינן רשות יורש לרשות אחר וכאן דכתב די"ח נמשך אחר לשון בעה"ת עכ"ל הסמ"ע וז"ל הש"ך אם קנה והוריש גוב' וכן מוכח בש"ס ב"ב דף קנ"ז ע"א וכן עיקר ותימא על המחבר דכ' דעת הי"ח ועיין ב"ח דנסתפק בירוש' דמחיים ע"ש.

סעיף כאעריכה


(כד) עמו:    ומיירי שאותן נכסים היו ביד יהוד' כשלו' משמעון או שכתב לו דאקנה ואם הן מטלטלים צריך להקנותן אג"ק ובדאקנה וקיצר כאן דלא איירי מדין זה וסמך אמ"ש אח"ז. סמ"ע.

סעיף כבעריכה


(כה) נכסיהם:    פי' שטרותיהן דלהן בעינן קנין אגב דאם מכרו קרקעות לא בעינן אגב ואם מכרו שאר מטלטלים לא מהני אגב מפני תקנת השוק אבל בשטרות לא תקנו תקנת השוק עכ"ל הסמ"ע וכן עיקר. ש"ך.


(כו) שלו':    כתב הסמ"ע דר"ל כל א' לפי ענינו שכנגד מ"ש שמכר שמעון הלו' ראשון שטרות שלו אמר כאן שמכרן אחר שלו' שמעון מראובן וכנגד מ"ש או שמכר יהוד' נכסיו קאמר דהיינו כשמכרן אחר שלוה משמעון דאז חל שעבוד כל מלו' עליהן קודם שמכרן הלו' שלו ודלא כמה שפי' בע"ש כו' ע"ש.


(כז) מקרקעי:    צ"ל דמיירי נמי שהיו בידו השטרות קודם שלו' כל אחד מהמלו' שלו מש"ה לא כתב דבעינן נמי שיכתוב לו דאקני דכיון דכתב אג"ק נעש' להשטרות דין קרקע עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך מיהו נרא' דהיינו דוקא כשבאין לגבות בשטרות מטלטלים אבל כשבא לגבות קרקע וכ"ש אם כבר גבה הלוקח קרקע אז א"צ דאקנ' וכמו שהוכחתי בסוף סימן פ"ה וע"ש וכתב עוד דאם אין ללוה השני רק קרקע אז א"צ שעבוד אג"ק וכיון דיגבה בשטר קרקע א"כ מפיק משעבודא דר"נ כן מוכח בבעה"ת וכ"ש אם כבר גבה הלוקח השט"ח קרקע או מלו' של המוכר השט"ח טורף ממנו הקרקע אפי' אין בשטר שלו שעבוד מטלטלי אג"ק דכיון דהשתא גבה קרקע מחשב כקרקע ומפיק מיני' מדר"נ וכן מוכח להדיא בהר"ן ובהרמב"ן ובט"ו סי' פ"ה ס"ו ע"ש ויש להוכיח כן מסוגית הש"ס פ' כל שעה דף ל"א ע"א וע"ש בתוס' מ"ש בשם ר"י וה"ה כשלו' השני שעבד מטלטלי אג"ק אז א"צ המלו' הראשון שעבוד מטלטלי אג"ק נגד הלוקח השט"ח וק"ק על הט"ו כאן שסתמו הדברים דהא צ"ל דמיירי שיש להלו' השני מטלטלים לשלם ולא שעבד אותן אג"ק וזה הי' להם לבאר כי דין זה חדוש הוא וברור עכ"ל.

סעיף כגעריכה


(כח) יחלוקו:    כתב הב"ח ואע"ג דשעבודא חל ג"כ אמה שיקנ' הכא מיירי בדלא כ' דאקנה ולהכי לא חל אמטלטלים שלא היו ברשותו עכ"ל ודבריו תמוהין דהא אפי' כתב להם דאקנה הא לוה ולו' ואח"כ קנה יחלוקו אפי' כתב לשניהם דאקנ' וכמ"ש סי' ק"ז ס"ו והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים. ש"ך.


(כט) לראשון:    כ' הסמ"ע צ"ל דמיירי דלשני לא כ' אגב דאל"כ להשני הוה משתעבד ולא להראשון כדין קרקע שקנה הלו' בין ב' הלואות שהלו' זאח"ז אם לא שכתב להראשון אג"ק ודאקנ' וקנה מטלטלים או הלו' לאחרים ואח"כ חזר ולו' מהשני וכתב גם להשני אג"ק ודאקנ' דאז ג"כ משתעבד להראשון ולא להשני עכ"ל ודבריו תמוהין דפשיטא דאין אגב מועיל לראשון אם לא שכתב לו דאקנ' וכמ"ש הוא גופי' בסי' ק"ד ס"ק ט"ו וסי' קי"ג ס"ק י"ד והוא פשוט אלא פשיטא דמ"ש הטור או קודם שלו' מהאחרון מיירי שכ' לראשון ולשני דאקנ' וגם אגב ואולי לא הוי משמע להסמ"ע לפרש הכי דא"כ ברישא בהלו' לאחר שלו' משניהם נמי וכמ"ש הב"ח שהבאתי בסמוך וע"כ גם בכאן דחק הב"ח אבל כבר כתבתי דליתא אלא ברישא מיירי אפי' כתב לשניהם אגב ודאקנ' כנ"ל ברור. שם.


(ל) הראשון:    היינו כשיש ללוה האחרון מטלטלים אבל אם באו המלוים לגבות מהלו' של לו' שלהם קרקע אז המלו' ראשון קודם למלו' שני אפי' לא כתב למלוה ראשון אגב דכיון דאין לו רק קרקע יש לו דין קדימ' ומפקינן מיני' מדר"נ כן מוכח בבעה"ת מיהו מתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' ק"ד ס"ד נרא' להדיא שחולק מיהו נרא' עיקר כבעה"ת ומ"ש הרשב"א טעם לזה דקי"ל כרבא בפ' כ"ש דבע"ח מכאן ולהבא הוא גוב' נ"ל דלאו מילתא היא דהא אמרינן התם דלענין שעבודא דר"נ לא שייך מכאן ולהבא גוב' אלא ה"ל כאילו הלו' השני מהראשון דאל"כ אמאי יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בע"ח חוזר וגוב' מהן וע"ש ודוק. שם.

סעיף כדעריכה


(לא) אגב:    כתב הסמ"ע דבעינן נמי דכתב ראובן ליהוד' דאקנ' ונרא' דמש"ה חזר וכתב הט"ו דין זה כאן אע"ג דכבר כתבו בסכ"ב כו' ע"ש ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' ק"ב.