פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) אסורה:    מפני הטורח.


(ב) מצויים:    נ"ל דגם בזה צריך שלא יכוין מלאכתו במועד עיין מ"א.


(ג) ויתבעם:    וכתב הט"ז נ"ל דזה דוקא שהוא צריך לטרוח וליזל בדינא ודיינא אבל אם אין צריך אלא לתבוע לעצמו שיפרע לו לא מצינו איסור. והאידנא אנו רואים בכל הקהלות שתובעים בפני הדיינים אפי' בעד פרקמטי' בחה"מ יש ללמוד זכות דאנו רואים קלקול החובות הוא מצוי ביותר בכל יום וכל החובות הוויין בחזקת ספק דבר האבד עד כאן לשונו עיין שם.


(ד) למכור:    וה"ה דמותר לקנות בצינעה. מ"א.

סעיף געריכה


(ה) במשפט:    דוקא במשפט העכו"ם לכן דקדק רמ"א וכתב לקבול במשפט וכן הא דכתב מותר לעשות זקיפה מיירי בעכו"ם שמעתי ועיקר. מ"א.

סעיף דעריכה


(ו) בריוח:    דהיינו עושר מופלג. ט"ז.

סעיף העריכה


(ז) לירידים:    כתב רש"ל בתשובה סימן ע"ט דע שקבלתי הלכה למעשה להתיר בחה"מ אם בא יריד אפי' יומא דשוקא הנקרא קרסנ"י טאר"ג שהוא דבר דלא שכיחא ובא לזמנים דומי' דשיירות וספינות וחשבינן הפסד ריוח להפסד קרן וכו' אבל שאר ימי שוק אין להתיר כלל לישב בחנות אם לא שהחנות סגורה ופתוחה במקצת אם בא ליקח וכל זה כדי להוציא לשמחת י"ט עכ"ל.


(ח) המועד:    ודוקא שיודע בודאי שלא יפסיד מהקרן. מהריב"ל מ"א.


(ט) שקונה:    המ"א העלה דדוקא בביתו מותר אבל בחנות אסור וכ"כ רש"ל שהחנות יהיה סגורה וכשיבא הלוקח לקנות פותחה במקצת וביריד שרי למכור כמו שכתב בסעיף קטן ז'.

סעיף טעריכה


(י) שתייתו:    פי' לכל השנה. ט"ז.

סעיף יעריכה


(יא) תבלין:    מוכרי בשמים אף על פי שהוא דבר המתקיים לא בעי צנעה שניכר שהוא לצורך המועד. ב"ח. וכתב המ"א וא"כ כיון שפותחין לצורך ישראל אפי' בא עכו"ם לקנות מותר למכור לו עסס"ה.

סעיף יאעריכה


(יב) פירות:    מפני שאומנותם כך כל השנה לפיכך בעי צנעה אבל בע"ה המוכר לצורך המועד לא בעי צנעה. ב"י ד"מ.


(יג) ונועל:    אבל שאר דברים אסור ואפי' יושב בפתח החנות והחנות סגורה והדלת פתוחה אסור. ריב"ל מ"א.


(יד) כבוד יום טוב:    זהו לענין לעטר השוק בפירות דדוקא בערב יו"ט אחרון של סוכות יעשו כן שהוא חג בפ"ע ולא בערב יו"ט אחרון של פסח אבל לענין למכור בפרהסיא גם בערב יו"ט אחרון של פסח יעשו כן. ב"י.

סעיף יבעריכה


(טו) לוקחים:    ומן העכו"ם מותר לקנות הכל דהוי כמציל מידם. ש"ג כנה"ג מ"א.


(טז) כלים:    המ"א העלה שאין להקל מאחר שיכול למצוא אחר המועד ומש"ה כתב רמ"א נהגו לקנותן כלומר שמדינא אין נכון לקנותן.

סעיף יגעריכה


(יז) להלוות:    דל"ד לפרקמטי' דהתם יש טורח גדול וגם לפעמים יקנה ביוקר ויצטער משא"כ בהלוואה הרא"ש. ומה"ט שרי נמי להלוות לישראל בריוח בדרך היתר ומותר גם כן לעשות עיסקא ליתן לו מעות. מ"א.


(יח) בשמחת:    ואם ההלואה מרובה וירע עינו להוציא כ"כ מ"מ יעשה הטוב שיוכל. מהרי"ל וכשמונה מעות בחה"מ להלוות ישנה אם רגיל למנות ב' ב' ימנה אחד אחד. ד"מ.