באר היטב על אורח חיים קכג
סעיף א
עריכה(א) ג' פסיעות: עיין בתשובת חוט השני סימן נ"ד דבזכות ג' פסיעות זכה נבוכדנצר להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה בית המקדש.
(ב) ואחר שפסע: ולא כאותן שאומרים עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן. מ"א.
(ג) עלינו: דלא כהאומרים עלינו ועל כל ישראל. מגן אברהם.
סעיף ב
עריכה(ד) למקומו: וחייב לכוין רגליו כמו בתפלה. רד"ך מגן אברהם.
(ה) לקדושה: וכשאומרים פיוטים חוזר כשש"ץ מתחיל י"ח. ל"ח מ"א שכנה"ג ומהרי"ל ז"ל אם היה מסיים י"ח תכף שיושב ש"ץ לתחנון וכן במ"ש אם פתח ש"ץ ויהי נועם ותכף לו סיים פסיעותיו דאחר י"ח אז היה נשאר במקומו שפסע שם וכיסה פניו ואמר תחנה או במ"ש ויהי נועם טרם חזר למקומו ע"ש. ומדברי ט"ז ס"ק ג' לא משמע כן דכתב וכן היחיד המתפלל אפי' אין חוזר תכף למקומו לא יאמר תחנון תכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי הילוך ד"א ע"ש ואפשר דיש חילוק בין המתפלל ביחיד או עם הצבור ומדברי מהרי"ל נראה דאין להקפיד בנפילת אפים שיהיה מיושב וכן כתב הריב"ש ועיין סי' קל"א סעיף ב' מש"ש. כתב הכ"מ דאם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו. ומ"א כתב לפי סברת י"א הטעם דבעינן ו' פסיעות דכתיב ורגליהם רגל ישרה. וכתיב וכף רגליהם ככף רגל הרי ששה. ולכך צריך ג"כ לפסוע ג' פסיעות לפניו דהיינו עוד ג' עי' ב"י. ומה"ט מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדים שם שלא להפסיק בין הששה פסיעות. אבל מה שנוהגים שכשרואים למי שרוצה ללכת לפניהם למהר לשוב למקומם בטרם שממתינים השיעור המפורש טעות הוא. ל"ח ושכנה"ג.
(ו) ד"א: ומדינא יכול לחזור מיד הש"ץ. רשב"א מ"א (עיין בספר אליהו רבה באריכות מזה מתשובת הרשב"א).
(ז) כשיעור זה: ולא יאמרו תחנון תיכף אלא ימתין כדי הילוך ד"א ט"ז ועיין ס"ק ה' מש"ש בשם מהרי"ל. וב"ח פסק דאין חילוק למתפלל עם הציבור וצריך לשהות כשיעור שיגיע הש"ץ לקדושה וכ"פ המגן אברהם.
(ח) פניו: שלא יחשדוהו שדילג וכשמתחיל הש"ץ רשאי להחזיר פניו אבל אסור לחזור למקומו עד שמגיע לקדושה.
סעיף ג
עריכה(ט) תחלה: ואפי' איטר רגל צריך לפסוע בשמאל דעלמא תחלה עמ"א וט"ז וקצת נוהגין לפסוע רגל הימיני אל השמאלי ואח"כ פוסעין בשמאל. ל"ח. כ' ב"ח דאם יש דוחק בבה"כ רשאי לפחות משיעור גודל בצד עקב ולסמוך על הרשב"א סי' שפ"א שאין שיעור לפסיעות אלו וכן נהגו הכל לפסוע בלי שיעור והוא מטעם הדוחק אבל היכא דליכא דוחק צריך לדקדק לפסוע אגודל בצד עקב עכ"ל. ומ"א כתב ול"נ דהרשב"א לא כתב אלא שא"צ לפסוע פסיעה בינונית שהיא אמה ע"ש אבל פחות מעקב בצד גודל לא מיקרי פסיעה כלל ע"ש והמנהג עכשיו שאם מסיים התפלה ואחריו אדם אחר שהוא מתפלל שאינו יכול לפסוע ג' פסיעות ממתין עד שיכלה האחר תפלתו ואח"כ פוסע הג' פסיעות. שכנה"ג.
סעיף ה
עריכה(י) פסיעות: דסומך על הקדיש שאחר ובא לציון אע"פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל כולהו לסדר תפלה הם באים. ת"ה מ"א. ואם רגיל לפסוע אין למחות בידו. הרדב"ז. ועיין הלק"ט ח"ב סי' ס"ז.
סעיף ו
עריכה(יא) לרצון: כי לא התפלל על עצמו ובשל"ה כתב לומר יהיו לרצון.