באר היטב על אורח חיים צ
סעיף א עריכה
(א) ג': והב"ח מתיר גם בכסא וספסל אם אינן גבוהים ג' וכ"כ הט"ז ע"ש. ובמהרי"ל ה' תפלה משמע כדעת הש"ע וכ"כ הלבוש סי' צ"ח וכן פסק בס' אליהו רבה ועכשיו נהגו שהש"ץ עומד עמוק משאר בה"כ משום ממעמקים קראתיך עיין הלק"ט ח"ב סי' קכ"ב. וביד אהרן.
סעיף ד עריכה
(ב) י"ב חלונות: וא"צ שיהיו כולם לצד מזרח אלא צריך שיהיו פתוחות לכל צד ג' עיין ט"ז ס"ק ג'.
סעיף ה עריכה
(ג) בשדה: ופשוט דעוברי דרכים מתפללין בשדה. מ"א.
סעיף ז עריכה
(ד) בה"כ: עיין בתשובת יד אליהו סי' ז' שהעלה דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי בית הכנסת לא שייך אלא דוקא שהצבור מתפללים תפלת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח ע"ש.
(ה) הקהל: כלומר דמיירי במתפלל באותו צד שהפתח פתוח שם דהיינו בצד מערב לפיכך אם מחזיר פניו כלפי בה"כ נמצא שמתפלל לאותו צד שהציבור מתפללין. וע"כ לא נקרא רשע אבל אם מחזיר פניו מבה"כ נמצא מתפלל הפך מהציבור שמתפללין בבה"כ נקרא רשע שנראה כשתי רשויות ח"ו. ולפי פירוש זה אם עומד אחורי בה"כ בצד מזרח והפך מבה"כ ומתפלל לצד מזרח כמו שהצבור מתפללין ג"כ אינו נקרא רשע. (ועיין בס' אליהו רבה בזה).
(ו) בהפך: הוא דעת ר"י הובא בתוס' שם דמפרש אחורי בה"כ היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרח ונמצא מתפלל לרוח שכל הציבור מתפללין אפ"ה נקרא רשע. וכי מהדר אפי' לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כותל מזרחי אעפ"י דעומד בחוץ ונמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל נגד רוח מזרח לית לן בה כיון שכל הקהל כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל. ופניו ג"כ כלפי אותו כותל אין לחוש.
(ז) שניהם: שלא יתפלל אלא במערב ויחזיר פניו לבה"כ.
(ח) להחמיר כו': אעפ"י שאינו מתפלל לרוח שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאינו מתפלל בהפך לית לן בה. תר"י ב"י.
(ט) לבה"כ: וה"ה בעזרה וכ"כ השכנה"ג ראיתי קהלות רבות עזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחית שבבה"כ ונראה דס"ל דעזרה הוי כמו בית שהתיר הרמב"ם להתפלל לצד המזרח אע"פ שאחוריו כלפי בה"כ עכ"ל ועיין בל"ח אות פ"ג.
סעיף ח עריכה
(י) אחר: עיין בהר"ן פרק במה מדליקין. ודרשות ראנ"ח פרשת וישב ופרשת מצורע. ותשובותיו ח"ב סי' ע' ובתשובת חכם צבי סי' צ"א.
סעיף ט עריכה
(יא) הציבור: אע"פ שיוכל להתפלל בביתו ביו"ד מ"מ ברוב עם הדרת מלך. מ"א. אפילו איכא בצבור הרבה חוטאים לא ימנע מלהתפלל עם הציבור כנה"ג ע"ת. מי שהיה חבוש בבית האסורים ולא היה יכול להתפלל בעשרה והתחנן לפני השר ולא אבה רק יום אחד ולא יותר. איזה יום יבחר לו פסק הרדב"ז ח"ד סי' י"ג שלא יחמיץ המצוה ותיכף יתפלל בעשרה ע"ש. וחכם צבי בתשובתו סי' ק"ו הקשה עליו מפרק התכלת דף מ"ט דקמבעיא לן ציבור שאין להם תמידין ומוספין איזה מהם קודם ומוקי לה במוספין דהאידנא ותמידין דלמחר תדיר עדיף או מקודש עדיף ואי כסברת הרדב"ז אף אי תדיר עדיף מוספין קדמו מטעם דאין מעבירין על המצות ע"ש ובלקט הקמח דף י"א מיישב דיש חילוק בין יחיד לצבור דאין ציבור מתים אך ביחיד שהוי מצוה לא משהינן ע"ש. והמחבר יד אהרן מתרץ דבשלמא דההוא דתדיר ומקודש אי אקריב תדיר שוב אינו יכול להקריב מקודש וכן להיפוך מש"ה מספקא לן מי נדחה מפני מי. אבל הכא אינו מפסיד המצוה לגמרי אלא דאם ימתין ליום כפור עושה המצוה בשלימות מש"ה אין מעבירין ע"ש. ועיין תשובת יד אליהו סי' מ"ב. מי שהולך בשבת וי"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב ציבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תכף אחר תפלת שחרית. ויש זמן אח"כ לילך לבה"כ. יותר טוב להתפלל מוסף עם הצבור בבה"כ דברוב עם הדרת מלך. ול"ד לנדון הרדב"ז דהתם זמן גדול ביניהם ויש חששות וסבות. אבל ביומא חדא לית לן בה יד אליהו סי' מ"ב.
(יב) אנוס: פירוש שתש כוחו אע"פ שאינו חולה מ"א. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הציבור יבא לידי הפסד ממון פסק בתשוב' יד אליהו סי' ז' דאין מחויב על פי הדין ויכול להתפלל ביחיד בביתו או בבה"כ כשאין שם ציבור. ואפשר דמשום מניעת ריוח מחויב קצת על פי הדין להתפלל עם הציבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו ע"ש. אם רשאי לילך בספינה קטנה או גדולה בשבת כדי להשלים מנין ולהתפלל עם הציבור עיין הרדב"ז ח"א סי' פ"ז ובתשובת חות יאיר סי' (קי"ב) [קט"ו] ובתשו' עבודת הגרשוני סי' קכ"ג ובתשובת מהר"ם רוטנבורג סי' א' ב'.
(יג) מתפללים: ודוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף י'. מ"א. משמע בע"א דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהציבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהציבור מתפללין ועיין תוס' שם.
(יד) בישובים: נ"ל בימות הקיץ שהציבור מאחרים תפלת שחרית והדר בישוב אסור אפילו ללמוד כמ"ש סי' פ"ט לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה ובערבית צריך להמתין עד צאת הכוכבים. מ"א.
סעיף י עריכה
(טו) תפלתו: אפילו רוצה לצאת חוץ לבית הכנסת ריב"ש מ"א. ואם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הציבור ובבה"כ אף זה אסור ואם הוא חולה או אנוס אף בבה"כ שרי. ב"ח דלא כב"י. מג"א ע"ש.
(טז) עוברת: משמע דאז אפי' בבהכ"נ שרי וכ"מ לשון תר"י: אבל הב"ח פסק דוקא שהזמן קצר כ"כ בעוד שיהלוך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע"ש.
סעיף יא עריכה
(יז) בעירו: ואם יש ב' בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש ב"מ דף (ק"ו) [ק"ז].
(יח) רע: אפילו אין שם מנין עשרה דסתמא קתני. מט"מ שכנה"ג ע"ש.
סעיף יב עריכה
(יט) לרוץ: עד פתח בה"כ ובבה"כ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה וביראה. ע"ת של"ה מ"א.
(כ) לרוץ: אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי שיחזור מהרה. הכותב בע"י וכ"כ המ"א ושכנה"ג דלא כל"ח. וכתב של"ה דהיוצא מב"ה לבה"מ ירוץ. מג"א.
סעיף יג עריכה
(כא) לרוק: ודוקא שלא בשעת תפלת י"ח אלא כגון ק"ש וברכותיה אבל בתפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן סי' צ"ז ס"ב ב"ח ע"ת ט"ז. וכתב בס"ח הרוצה שלא ירוק תדיר בבה"כ ילעוס קודם כניסתו שורש שקורין לקרי"ץ אבל בעי"כ ובעט"ב אסור שישאר המתיקות בפיו וכשבולע רוק בולע המתיקות. מ"א.
סעיף יד עריכה
(כב) הראשונים: דוקא שיתפלל שם עמהם האר"י ז"ל לא היה מן היו"ד הראשונים ע"ל סי' כ"ה ס"ק ב' ובזוהר נשא איתא שיתאספו י' יחדיו ויבואו לבה"כ. מ"א.
סעיף טו עריכה
(כג) להמתין: דוקא אם נכנסו בשוה אבל אם נכנס יחידי בשעה שלא יכול לסיים עמהם תפלתו אין חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא שאינו מפחד אם נשאר יחידי. ב"ח. מיהו מדת חסידות הוא להמתין גם בכה"ג וכך כתב המרדכי בשם ר"י שהיה ממתין גם בכה"ג. ובבאר היטב אשר לפני קיצר במקום שהיה לו להאריך עיין שם.
סעיף טז עריכה
(כד) לילך שם: אם יוכל לבא שם בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי וכמו שכתב בסעיף שאח"ז ובאה"ט אשר לפני העתיק דברים אלו חוץ למקומו ע"ש ועמ"א מה שהקשה על הר"ן ועיין בתשובת יד אליהו סי' ז'.
סעיף יט עריכה
(כה) לתפלתו: גם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית.
(כו) קבוע: ותוך ד' אמות חשיב מקום אחד דא"א לצמצם. מ"א.
סעיף כ עריכה
(כז) שני פתחים: מכבדין בפתח בה"כ שיכנוס הגדול תחילה הואיל וראוי למזוזה. ש"ס ברכות.
סעיף כא עריכה
(כח) ותיבה: כתב ב"י וה"ה מטה דידן העשוי לשכיבה מיקרי קבוע והב"ח חולק וס"ל דלא מיקרי קבוע דלפעמים נוטלין ומעמידה במקום אחר והוכיח כן מתוס' ע"ש והמ"א סותר הוכחתו ע"ש והפר"ח הסכים עם הב"ח דלא כמ"א ע"ש. ועיין ט"ז שהקשה על הב"י למה לא משני כפשוטו כדעת המקשן ומיירי במטה העשוי לשכיבה ע"ש וכ"כ בפר"ח ע"ש. ולא הבנתי דא"כ מה היה מתפאר כל ימי הייתי מצטער ר"ל הייתי זהיר ונזהר וכו' מהו זה זהירות הלא יותר טוב היה אם היה מתפלל אצל הכותל וק"ל.
(כט) ורחבו ד': וצ"ע דנהגו להתפלל לפני השטענד"ר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' מ"א ע"ש. וט"ז כתב כל הדברים שהם לצורך התפלה בבה"כ אין שייך חציצה וע"כ נהגו שיש לכל אחד שטענד"ר אע"פ שגבוהים י' ורחבים ד' ומטעם זה נ"ל דשלחן בבית לא חשיב נמי הפסק וחציצה לתפלה דהשלחן הוי צורך התפלה שמניח הספר עליו ומ"מ נראה דאף במידי דחציצה בינו לבין הכותל אם א"א בקלות להתפלל בע"א כגון לפעמים שמתפללין ביו"ד באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפלה בשביל זה ולילך בחדר אחר להתפלל דאין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום: ומ"מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ. כדי שלא יבא לידי ביטול כוונה עכ"ל ט"ז.
סעיף כג עריכה
(ל) מצויר: ומטעם זה אסור לצייר ציורים בכותל בה"כ נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. מ"א. אסור להתפלל כנגד המראה אפי' אם עיניו סתומות. הרדב"ז (ח"א) [ח"ד] סי' (ק"ו) [ק"ז] כפי מה שפי' השכנה"ג ע"ש.
(לא) תפלות: ואפילו בביתו אסור ט"ז ע"ש.
סעיף כד עריכה
(לב) מותר: לפני רבו. ב"ח ד"מ ש"ך ביורה דעה סימן רמ"ב מ"א ע"ת ודלא כב"י.
סעיף כה עריכה
(לג) רבו: אבל לפני רבו אסור. ד"מ ב"י ש"ך שם מ"א.