באר היטב על אבן העזר פו
סעיף א
עריכה(א) לאשה: אפילו אינה נאמנת לו מ"מ אין אנו מחזיקים אותה דגנבה משל בעלה. ודוק' בסתם אבל אם הנפקד יודע שהיא גנבה משל בעלה יחזור לבעלה ואם החזירה לאשה חייב לשלם ליקוטי מהר"י ווייל סימן א'. וכתב הרא"ש אם הבעל רוצה ליתן חרם מי שקיבל פקדון מאשתו א"י כיון דאין הנפקד צריך להחזיר לידו. ולשיטת הרמב"ם דס"ל כל הממון שביד האשה בחזקת נ"מ הם יוכל ליתן חרם דהא הפירות עכ"פ שלו הם עיין ב"ש. ובנכסי נדונייתה מקבלין ממנה לכתחלה ולא יחזיר אלא לידה ואם תפס הבעל או נתנם לבעל פשע וחייב פליטת בית יהודא סי' י"א.
(ב) נאמנת: הב"ש הניח בצ"ע דמנ"ל לשיטות הרמב"ם דנאמנת לומר דשל פלוני הם ע"ש.
(ג) הם: ה"ה דאינה נאמנת לומר שלה הם. וכתב מהר"ם אלשיך סימן י"ט דוק' באשה הוא דין זה מפני שחזקתה שגונבת משל בעלה. אבל בבן גדול נושא ונותן בנכסי אביו מחזקינן ליה בשלו ע"ש. ולכאורה לא משמע כן. מש"ע ח"מ סי' ס"ב ע"ש.
(ד) לאשה: ח"מ וב"ש חולקים ע"ז.
(ה) הנפקד: לשיטות הרמב"ם המעות הם בתורת נ"מ אפי' במעות טמונים. ולשאר פוסקים במעות טמונים אם הבעל רוצה להחזיק בהם ויאמר שלו הם לגמרי. ובמעות גלוים לא מהני מה שנתן לבעל עיין ב"ש.
סעיף ב
עריכה(ו) כלום: כ"פ הרמב"ם דאין חילוק בלוה ממנה בין מעות טמונים לשאינם טמונים דאנן סהדי דלא נשתעבד לה להיות עבד לוה לה. אבל כשקנה ממנו קרקע לא יצאה המעות מחזקתה ואמרינן של נ"מ הוא. וכן בתקף ממנה לא יצאה מחזקתה ובחזקת נ"מ הוא וצריך להחזיר לה אחר הגט. ובלוה ממנה אמרינן שלו הוא אפילו לא טען ברי ב"ש.
(ז) טמונים וכו': זהו לשיטת תוס' ורא"ש והרשב"א דס"ל בין במכר בין בתקף ובין בלוה בכלם אמרינן במעות טמונים אין לה עליו כלום והיינו כשטוען ברי. ואם הוא טוען שמא והיא טוענת ברי צריך להחזיר לה והמעות הם נ"מ ובמעות גלוים צריך להחזיר לה. ונאמנת לומר שאין לו רשות בהם לגמרי עיין ב"ש.
(ח) שלי וכו': ר"ל שלי הם ואין לבעל רשות בהם ב"ש. והחלקת מחוקק לא כ"כ ע"ש.
(ט) הבית: אפילו אם הוא אינו טוען ברי עיין ב"ש.
(י) ראיה: היינו לשיטות י"א שייך דין זה. אבל להרמב"ם אפילו במעות שאינו טמונים יוכל לתפוס כמ"ש. בממרנ"י שלנו שלא נזכר מי הוא המלוה אמרינן גם בזה דלא יצא המעות מחזקתה ב"ש.
(יא) בעל וכו': ואם תקף הבעל מיד הקונה מהני ויחזיר לו המעות משום תקנות השוק ח"מ וב"ש כתב דהכ' ליכ' תקנות השוק כי היכ' דלא יקנה מן א"א כלום.
(יב) דמים: דהיא כגנב מפורסם דאז לכ"ע ליכ' תקנות השוק כמ"ש בחושן משפט סי' שנ"ו.
(יג) בכך וכו': ואז אפילו אם ידוע שהוא משל הבעל א"צ להחזיר כיון שדרכה בכך. וג' חלוקים יש בדין זה. אם אינה נושאת בבית ואין דרכה למכור. אז אם ידוע שהוא משל בעלה צריך להחזיר בלא דמים דלא שייך תקנות השוק בכה"ג. ואם אמר איני יודע מקובל בחרם אז אין מוציאין ממנו. ואם תפס הבעל אין מוציאין ממנו. וא"צ להחזיר לו דמים. ואם היא נושאת בבית ואין דרכה למכור אז לכ"ע בחזקת שלו הוא וצריך להחזיר בלא דמים. לב"ש ולהחלקת מחוקק צריך להחזיר לו דמים ואם דרכה למכור אפילו אם בודאי של בעל הוא המכר קיים. וכתב בה"י ה"ה שני שותפים בסחורה אחת ומכר א' סחורה בלי ידיעת חבירו א"צ הלוקח להחזיר הסחורה הואיל והוא דרכו למכור רק זה השותף חייב לשלם לחבירו מה שהפסיד לו במכרו קודם הזמן ע"ש.