באר היטב על אבן העזר מו

סעיף אעריכה

(א) היום:    ד' דברים צריכים להיות. א' שאמרו נתקדשת לשון עבר. ב' שאמרו דקדושין היו היום. ג' שאומרים נתקדשה לפלוני. ד' שאמרו נתקדשה בעיר זו. קלא דשטר כתוב וחתום שנתקדשה ומכח השטר לא הוי קדושין דמפיהם ולא מפי כתבם בעינן. לא הוי קלא. משפטי שמואל סי' ס"ח. ועיין במהר"ם אלשיך סי' ח'.

(ב) חוששין לו:    ב"ד שאמרו שחוששין לקדושין במי שלא אמר לי וב"ד אחר אמרו שאין חוששין לא מיקרי קול שהוחזק בב"ד הרדב"ז ח"א סי' קכ"ט.

(ג) הנרות:    ואלו הב' צריכים להיות כשרים ואמירת אלו שנים א"צ שיעידו בב"ד בו ביום שנתקדשה אלא אפילו לאחר זמן מעידין שביום פלוני ראו בבית פלוני נרות דולקות וכו'. כ"כ ב"ח ע"ש. ומ"ש הב"ש ולכאורה לא משמע מתשובת הרשב"א דכתב ר' אבא לא פליג על עולא שאלו היה בשעתו (בעיר) [בעינן] כדעולא וכו' ע"ש. לא דק דהפשט הוא שאלו היה בשעתו וכו' שאילו ראו הנרות דולקות והיו שם בעיר בשעת שמחתן. ואם לאחר זמן בבדיקת קול וכו' פירושו שלא ראו הנרות דולקות ולא היו שם בעיר בשעת שמחתן ממש רק שבאו לאחר זמן שם ושמעו וכו' עיין ב"י וכנה"ג דף פ' ע"א סעיף י"א. אבל לעולם י"ל אם ראו בשעתו יכולים להעיד אף לאחר זמן מה שראו ביום פלוני ודו"ק.

(ד) שמחות לה:    בפרישה מדייק דוקא נשים שמחות עמה ואומרים נתקדשה. אבל אם שמחות עמו ואומרים שקידש לא הוי קול ב"ש.

(ה) פלונית:    לא הצריך שהנשים יאמרו לפלוני בעיר הזאת. רק שהנשים יאמרו סתם נתקדשה פלונית והקול יוצא מתוך דבריהם שנתקדשה לפלוני בעיר הזאת. והיום פשיטא שא"צ שיאמרו דהא ביום האירוסין עושין השמחה ח"מ וב"ח. מיהו הטור כתב דצ"ל נתקדשה פלונית לפלוני. וכנה"ג הביא דעת מהריב"ל דס"ל דהרמב"ם ורש"י וטור ס"ל הא דצריך שיאמרו נתקדשה לפלוני אלא בדליכ' רגלים לדבר דנרות דולקות ומטות מוצעות. אבל היכא דאיכ' רגלים לדבר דנרות דולקות ומטות מוצעות א"צ שיאמר לפלוני ע"ש דף פ' ע"א סעיף י"א. ודף פ"ב ע"א סעיף ו' ודלא כב"ש שכתב וכן כתב הריב"ש ע"ש. ולכ"ע א"צ לאמר היכן היו הקדושין כי מכלל דבריהן נשמע שנתקדשת במקום שנרות דולקות כ"כ כ"מ וב"ה.

(ו) סתם:    לפי מה שפרשתי לא קאי זה על הנשים היוצאות ממקום שנרות דולקות רק קאי על המוציאין הקול כשאמרו פלונית נתקדשה סתם אין זה קול ברור וכן אם יצא קול שנתקדשה בעיר אחרת אין זה קול אבל הנשים אינם מזכירות לא העיר ולא פלוני. ח"מ ב"ח. ועיין מ"ש הב"ש. ועיין ס"ק ה' ודו"ק.

סעיף בעריכה

(ז) וכן אם באו שנים ואמרו וכו':    היינו דאיכ' קול הברה בעיר פלונית נתקדשה לפלוני וכשהב"ד חוקרים אחר הקול בעינן שיבאו שנים ומעידים ששמעו מפלוני ששמע וכו' אבל היכא דליכ' קול הברה והמולה בעיר לא נקרא קול ב"ח וכ"פ מהריב"ל ח"א דף נ"ח.

(ח) אירוסין:    משמע אם לא ראו שמחה לא הוי קול ולא משמע כן מדברי שאר פוסקים עיין ב"י.

(ט) ופלוני:    בכאן צריכין להעיד שנתקדשה היום לפלוני כיון דליכ' רגלים לדבר כמ"ש לעיל בשם הכנה"ג דף פ' ע"א סעיף י"א. וח"מ וב"ש מסופקים ע"ש.

(י) קול:    כ"כ הרמב"ם. והטור בשם הרמב"ן כתב ולדברי ב"י הוא הרמ"ה ע"ש דס"ל דוקא אם אומרים בשם שנים דחיים עדיין אלא הלכו למד"ה אז מרתת שמא יבואו ויכחישו אבל אם אומרים בשם העדים שמתו כבר לא הוי קול. ואפשר לומר דל"פ דהרמב"ם דס"ל אם מתו הוי קלא היינו מפני שהוא סובר שבאו שנים והעידו מפי א' ששמע מאחד שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני. וכיון דבין הכי לא מת מי שתלו הדבר בו מאי איכפת לן אם מתו העדים שנתקדשה בפניהם דאעפ"י שאמרו שמתו העדים שנתקדשה בפניהם יש להאמינם ששמעו מפי פלוני כיון שתולין הדבר בו ומרתתי שמא היום או למחר אתי אבל לפי פי' הטור וסייעתו דליכ' הכא אלא ב' ששמעו מפי ב' והב' האחרונים הם עידי הקדושין מסתבר' למימר דוקא שתלו בב' שהלכו למד"ה דמרתת שמא היום או למחר יבואו אבל אם תולין בשתים שמתו לא הוי קלא כנה"ג דף פ' ע"ב סעיף י"ח.

(יא) תרי מתרי:    אפילו כל א' שמע מא' ואין כאן שנים ששמעו מפי שנים ביחד רק ע"א אומר אני שמעתי מראובן וע"א אומר אני שמעתי משמעון וכאן לכ"ע לא מהני אם מתו כמ"ש בס"ק שלפני זה.

(יב) בב"ד:    אפי' אמרו שיש עדים במקום קרוב אין מונעין אותה להנש' ולא פלוג רבנן בין במקום קרוב למקום רחוק מיהו הכל תלי' בחקירות ב"ד יראי שמים עיין ד"מ.

(יג) ולדקדק:    היינו קודם הנשואין דוק' הד"ן.

סעיף געריכה

(יד) אמתל':    ולא בעי' אמתלאה חשובה אלא באמתל' כל דהו מבטלת הקדושין מ"ב סי' נ"א. יצאו הקול ואמתל' בבת א' ואחר ימים נודע שהאמתל' שקר אין חוששין לקדושין מ"ב סי' נ"א.

(טו) ש"פ:    ואפי' לא נתברר לנו שלא היה ש"פ או שהיה קטן תלינן אנן לקול'. והיינו אם יצא הקול שקידש בחפץ קל תלינן שלא היה ש"פ וכן אם יצא קול שקידש אחד מבני פלוני ואחד מבניו הוא קטן תלינן אנן שהקטן קידש אותה אבל אם יצא קול פלונית זרק לה קדושין לא אמרינן דגם זה מיקרי אמתל' אלא אמרינן מסתמ' היה קרוב לה עד שיצא אמתל' אח"כ ח"מ ב"ש. יצא קול שנתקדשה בלילה ושהעידו בפני חכם יחידי הוי אמתל' מ"ב סי' ק"ו. מי שהבי' עדים שקידש אשה ויש ב' כתי עדים שהא' אומרת שהי' גדול כשקדש והא' אומרים שהי' קטן כשקדש לא חיישינן לקול' משפטי שמואל סי' קי"ז כנה"ג דף פ' ע"ב.

סעיף דעריכה

(טז) שהוא כן:    כגון שבתחלה יצא קול שקדשה בזריקה ואז יצא אמתלאה שהי' קרוב לו אם נראה לב"ד לסמוך על אמתלאה זו לא הוחזקה מקודשת אבל אם יצא הקול סתם פלוני קידש פלונית משמע בסתם קדושין שלא בזריקה ואם אח"כ יצא אמתל' שהי' בזריקה וקרוב לו אז אין לסמוך על אמתל' זו מאחר שלא יצא קול אמתלא מיד. וכן אם אמרו אח"כ שהי' ספק קרוב לו אין מתירין אותה הואיל ויצא קול הראשון שזרק לה סתם. ואם יצא קול הראשון שזרק לה הקדושין ואח"כ אמרו שקידש על תנאי אפי' אמרו שלא נתקיים התנאי לא תלינן לקול' כי קדושין על תנאי לא נכלל בכלל הקול הראשון שיצא שזרק לה קדושין ח"מ ב"ש.

(יז) קלא:    ר"ל שבזמן הש"ס היו מקומות שמבטלין הקול. אבל בזמן הזה חוששין להחמיר דאולי אנחנו מאותן מקומו' שאין מבטלין הקול. אבל הד"מ כתב דמיחש לקול חששא דרבנן ובשל סופרים הלך אחר המיקל וכ"פ הרא"ש בפסקיו וכ"פ מהריב"ל ומשפטי שמואל סי' ס"ח. והרש"ך ח"א סי' כ"ה ומהר"ם ד"ב סי' יו"ד. והרשד"ם חא"ה סי' ל"ג כ' ויראי הוראה אני ובפרט להקל בדבר הנוגע בערוה ומדברי רש"ל בתשובה סימן ק"א נראה דס"ל דהלכה כמ"ד דלא מבטלין קלא. ע' כנה"ג דף פ"ב ע"א סעיף י"ד.

סעיף העריכה

(יח) בפנינו:    אפילו קדשה הב' במזיד נמי דינ' הכי עיין כנה"ג פ"א ע"ב סעיף נ"ד. ואם קידש בפני הראשון תליא בדין אם אמרה לבעל' גרשתני כמ"ש סי' י"ז.

(יט) יאמרו:    ואם כנס ראשון הח"מ מסופק אם צריך להוציא. וב"ש כתב דבדיעב' א"צ לגרש. ובתשובת הרב בצלאל סי' ז' כתב אם כנס ראשון כופין אותו לגרש.

(כ) עולמית:    היינו לשניהם לבעל ולבועל והיינו שהיה עכ"פ עידי יחוד שנתייחדה עם השני אבל אם לא היה אלא חופה מותרת כיון דקדושי ראשון ספק הוא הרשד"ם חא"ה סי' כ"ב. אבל מהר"א ששון סי' קע"ג כתב דלא סגי בהכי ואפי' הית' נדה אלא דוקא כשבאו עדים שלא זזה ידן מתוך ידן ולא נתייחדו ולזה הסכימו רוב חכמי שאלוניקו.

סעיף זעריכה

(כא) וגירשה:    ואם יצא קול שנתקדשה לפלוני וגירשה ע"ת כתב הר"ן דפליגי בזה הראב"ד והרמב"ן. לראב"ד לא תלינן שנתקיים התנאי והיא בחזקת מקודשת. ודוקא שיצא בפעם א' קול שגירשה עם הקול שנתקדשה. ולרמב"ן תלינן שנתקיים התנאי והיא פנויה ואסורה לכהן.

סעיף חעריכה

(כב) חוששין לו:    וא"צ גט ממנו אפילו נתארסה לישראל ב"ח ח"מ ב"ש.