באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שנט
(א) רמב"ם בפ"א מה' גזילה ואבידה ד"ב וכ"כ הטור ובסעיף ז' וח' מבואר איזה גזל ואיזה עושק
(ב) כתב ה"ה זה מתבאר בסוגי' דפ"ד מיתות דף ל"ז ע"א
(ג) ה"ה שם בשם קצת מפרשים ומבואר שם שאלו היה עושה כן כ"א נמצא החביל' כול' כלה והגדר נהרס
(ד) טור ס"ג ברייתא (בב"מ) דף ס"א ע"ב ב"י בשם הרא"ש שם בפסקיו מהא דאמרו רבנן וכו' גדישין דשעורים דישראל וכו' בפ"ו דב"ק ד' ס' ע"ב
(ה) טור שם בשם הרא"ש פי' אלא כשיזדמן לו דבר יפה ממנו אז ישלם לו
(ו) שם ס"ב מימרא דרבי יוחנן בפ"י דב"ב דף קי"ט ע"א
(ז) שם ס"ד כ"כ הרא"ש בפסקיו אהא דא"ר הונא גדישי' דשעורים דישראל וכו' כתב הא לא מיבעיא ליה אי שרי למקלינהו להצלת ישראל דמלת' דפשיטא היא ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש אלא הכי קא מבעיא ליה מהו למקל להו אדעתא דליפטר מתשלומין וא"ל דאסור
(ח) שם ס"ה וכ"כ הרמב"ם פ"ג מה' גזילה דט"ו וכתב ה"ה עיקר המחלוקת בפ"ה דב"ב (דף פ"ח ע"א) דרבי יהודה וחכמים ופסק כחכמים וכ"פ הרב ז"ל בה' בפ"ג דב"מ
(ט) שם די"ו וכתב ה"ה יצא לו ממשנ' שבפ' כל הנשבעי' (שבועו' דף מ"ד ע"ב) נגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות וכו' ע"כ:
(י) שנאמר בחוץ תעמוד שם בפ"א ד"ג וכתב ה"ה זהו דלא כסוגיא דפ"ט דב"מ (דף קי"א ע"א) דמסיק רבא זה הוא גזל זהו עושק ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בב' לאוין אלא הרב סמך על סוגיא דפרק ז' דבבא קמא (דף ע"ט ע"ב) היכי דמי גזלן כעין ויגזול את החנית
(כ) שם דין ד' ומבואר במ"ש לעיל:
(ל) טור ס"ט כדאמר רב אשי לרב אדא ברי' דרב אויא וכדמפ' שם בגמ' שם בפ"ו בב"ק דף ע"ב ע"א
(מ) מהא דאמרי' בריש מציעא סוף דף ה' אל תחמוד אינשי בלא דמי משמע להו:
(נ) שם ברמב"ם ד"ט כ' ה"ה מבואר במכילתא ואמרינן בפרק קמא דמציעא שם מורי ואמר דמי קא יהיבנא ואמר והא קא עבר בלאו דלא תחמוד אלמא שהקונה בדמים כל זמן שלא היה בדעת המוכר למכור וזה לקחו שהפציר כמו שכ' הרב עובר משום לא תחמוד וכו' אף שנטילת החפץ היה ברצון המוכר וכו'
(ס) ד"י כ' ה"ה מבואר במכילתא לחייב על התאווה בפני עצמה ועל החמוד בפני עצמו
(ע) שם דין י"א וכ' ה"ה שם במכילתא וכבר ביאר הר"מ ז"ל דינין אלו בספר המצות במצוה ר"ס ורס"א והביא הברייתות הנאמרות ע"ז
(פ) שם דין י"ב: