באר הגולה (רבקש) על חושן משפט שלא
(א) לשון הרמב"ם ריש פ"ט מה' שכירות משנה ריש פ"ז דב"מ דף פ"ג ע"א
(ב) טור ס"ג מפורש שם בגמ' פשיטא לא צריכא וכו' פי' על שאר פועלין
(ג) שם וכ"כ התוס' שם בשם ר"י
(ד) ממימרא דר"ל וכו' ויליף לה ממ"ש הכתוב תזרח השמש יאספון וכו' יצא אדם לפעלו וממאי דמסיק בנקוטאי ואיבעי' אימא דא"ל דאגריתו וכו' שם ע"ב והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה וכתב הבית יוסף ונ"ל שהטעם לפי שהם מפרשי' הא דר"ל כמו שפי' ר"ח וכמ"ש התוס' שם בשם ר"ח וכו' דלפי זה לא אשמעינן ר"ל אלא מנהג הפועלים והא לא אצטריכו לי' דהכל בכלל הכל כמנהג המדינה א"נ אפילו יפרשו כפי' רש"י משום דאוקימנא במימרא דר"ל ליתא אלח בעיר חדשה א"נ כדא"ל אגריתו לי כפועל דאורייתא ומילתא דלא שכיחא היא ילפיכך לא חשו לכתבה
(ה) ל' הרמב"ם שם ושם במשנה
(ו) רמב"ם שם ד"ב ברייתא שם דף פז ע"א וכחכמים פי' מפועלי העיר
(ז) כן פי' ה"ה וכ"כ הטור ס"ו בשם הרמ"ה כתב הריב"ש בסימן קע"ו כל מה שאדם נודר בשכירות אפי' בע"פ ובלא שום קנין יש לב"ה להשלים כל שהנשכר עושה מלאכתו שכירות הפועלים נגמר בהתחל' המעש' ומבואר בסי' של"ג וע' בת"ה סי' שכ"ג ושכ"ד דיני שכירות: