באר בשדה על רש"י שמות לח
<< · באר בשדה · על רש"י שמות · לח · >>
פסוק כב עריכה
ובצלאל וכו' אפי' דברים וכו', בפ' הרואה (ברכות דף נה ע"א): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל אל היית וידעת.
והמפרשים המה ראו כן תמהו, איך משרע"ה שינה והפך ממה שהקב"ה א"ל. ועוד מנ"ל שמשה הפך ואמר ארון תחילה ואח"כ משכן, אי משום שבפ' תרומה הזכיר ארון וכלים ואח"כ משכן, הרי בפ' כי תשא ובפ' ויקהל כתוב משכן תחילה ואח"כ ארון וכלים, וא"כ קשו קראי אהדדי, ומנ"ל דמשה הפך ממה שא"ל הקב"ה ובצלאל ידע ונתחכם איך הוא סדר עשייתם. והמפורשים כל אחד לדרכו פנה, עיין בספרתם.
ולענד"ן דכיון דחזינן בפ' ויקהל שתחילה עשו משכן ואח"כ עשו ארון וכלים, בהכרח שכך צוה ה', שהרי כתיב ובצלאל וכו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה. ועוד שהרי בפ' כי תשא ובפ' ויקהל הזכיר משכן תחילה ואח"כ ארון וכלים, דחינן חדא מקמי תרתי, דהיינו מאי דכתיב בפ' תרומה, מקמי תרתי דהיינו כי תשא וויקהל, ואמרינן דמשכן קדים, וכך א"ל הקב"ה למשה. וא"כ ק"ל לרז"ל דבפ' תרומה כתיב ועשו ארון תחילה ואח"כ כלים ואח"כ משכן, ולזה אמרו שמשה הפך הסדר.
וכך מבואר במדרש קהלת בפסוק טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה (קהלת ז, יא), שמ"ש שמשה הפך, היינו מדכתיב בפ' תרומה ועשו ארון ואח"כ ואת המשכן תעשה.
וכ"ת ומ"ט שינה משה והזכיר ארון תחילה, י"ל שמשה הזכיר ארון תחילה משום שבו נתונים הלוחות, והתורה נקרא אור, וכתיב פתח דבריך יאיר, ומהקב"ה למדו הצדיקים שיהיו מתחילין תחילה באור, כדאיתא בש"ר ובתנחומא פ' ויקהל ע"ש. ואפ"ה שהזכיר הארון תחילה, כבר רמז משרע"ה בפ' זו עצמה שהמשכן קודם, במה ששינה וכתב ואת המשכן 'תעשה', שבכל הפרשה כתוב ועשו ועשית ועשית, זולת הכא דכתיב ואת המשכן תעשה, והול"ל ועשית את המשכן, אלא רמז להם שהמשכן קודם לכל. דכה"ג כתיב בפרשת בראשית וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית ד, א), וכתב שם רבינו, והאדם ידע כבר קודם הענין של מעלה, מדלא כתיב וידע האדם, ה"נ מדלא כתיב ועשית את המשכן אלא ואת המשכן תעשה, ש"מ ה"ק ואת המשכן תעשה כבר קודם הנזכרים למעלה.
ומ"מ אין פ' זה מוכרח לומר מדשינה וכתב ואת המשכן תעשה ש"מ שהמשכן קודם, דכבר אפשר לומר דנקט הכי משום שכבר הודיע לישראל מענין המשכן מיד בצאתם ממצאים כשמלו ופרעו כדאיתא בילקוט. לז"א ואת המשכן שכבר הודעתי לכם לשעבר ממנו, תעשהו עשר יריעות וכו'. ובצלאל בחכמתו הבין שראוי לעשות המשכן תחילה, ומשה הסכים לדבריו וא"ל בצל אל היית וידעת, שכך צוה לי הקב"ה משכן תחילה.
וא"ת ומנ"ל שבצלאל אמר למשה שהסדר הראוי הוא משכן תחילה, דלמא כך שמע ממשה, שהרי בפ' כי תשא ובפ' ויקהל כתיב משכן תחילה. י"ל דמשה לא אמר ציווי המשכן אלא בסגנון אחד כמו שאמרו תחילה בפ' תרומה משום פתח דבריך יאירו, [ו]בפ' כי תשא וויקהל דכתיב משכן תחילה, היינו מה שאמר הקב"ה למשה, דמשכן א"ל תחילה. ועוד מדכתיב הכא ובצלאל וכו' עשה כל אשר צוה ה' את משה, ולא כתיב כאשר צוהו משה, ש"מ שלא עשה כסדר שהזכירם משה, אלא כסדר שאמר הקב"ה למשה כמ"ש המפורשים, ובזה מתיישב כל מה שהקשו המפורשים בזו.
ומה שנשאר עוד להבין הוא מאי דאיתא בתנחומא פ' ויקהל ושם בש"ר בקצת שינוי, וז"ל התנחומא: זש"ה פתח פיך ויארו דבריך, והקב"ה נותן דעת בצדיקים שיהיו הצדיקים מתחילים בתורה תחילה, כיצד בשעה שאמר משה לצלאל מאמרו של הקב"ה שאמר ועשו לי מקדש, ואמר לו משה לך ועשה את המשכן, במה פתח תחילה, ויעש בצלאל את הארון, זש"ה תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד הוֹדַע לְצַדִּיק וְיוֹסֶף לֶקַח (משלי ט, ט), משה אמר לו להתחיל במשכן, והוא התחיל בארון, למה, שהארון הוא מקום התורה, והוא לעשות מקום לתורה שהיא אורו של עולמים העוה"ז והעוה"ב עכ"ל.
והדבר קשה דזה הפך ממש ממאי דאיתא בש"ס פ' הרואה, ולומר דפליגי כמ"ש מוהר"שי ק' יותר, חדא דבפ' ויקהל מפורש עשיית המשכן בתחילה ואח"כ מעשה ארון, ודוחק לומר בזה אין מוקדם ומאוחר. ועוד דבהדיא אמרו שם בש"ר ובתנחומא עצמן, דמעשה המכן הי' כסדר שנזכר בענין עשייתו, המשכן תחילה ואח"כ הארון ע"ש.
ונלע"ד דבצלאל למד ממשה דהזכיר ארון תחילה משום פתח דבריך יאיר כמ"ש לעיל, וז"ש התנחומא הקב"ה נתן דעת בצדיקים שיהיו הצדיקים מתחילים בתורה תחילה, דנקט 'צדיקים' בלשון רבים, דקאי על משה ובצלאל, ולזה הגם שאמר לו משה בצל אל היית וידעת, שהמשכן קודם, מ"מ הוא פתח תחילה בארון, דאע"ג דהמשכן נעשה תחילה, מ"מ בצלאל לא עשה בידו כלום במשכן, אלא נעשה עפ"י ציוויו ועצתו, נגד שעשה הוא בעצמו הארון תחילה ואח"כ עשה מלאכה במשכן ובכליו מה שחסרו האומנים שעדיין לא עשו. וכ"מ בפ' כי תשא דכתיב את אהל מועד ואת הארון ואת הכפרת ואת כל כלי האהל, הרי שכלי האהל נעשו אחר הארון. ואין לומר דכלי האהל דקאמר היינו השלחן והמנורה, דכבר כתיב אח"כ ואת השלחן ואת המנורה. והכי איתא בתנחומא בהדיא שם, שבצלאל לא עשה המשכן בידו אלא נעשה עפ"י עצתו. ובזה נמצא דלא פליגי הש"ס והמד', דכו"ע מודו דהמשכן נעשה תחילה, אלא דבצלאל לא רצה לעשות שום מלאכה בידו כל זמן שלא עשה הארון תחילה, ולמד כן ממשה כדאמרן ודו"ק.
ועיין מ"ש בזה בספר סם חיי בפ' ויקהל לתרץ סתירת הש"ר עם הש"ס ודבריו מן המתמיהים כמבואר באר לחי רואי.