בא"ח שנה ראשונה פרשת בראשית

בן איש חי - הלכות | בן איש חי שנה ראשונה ספר בראשית

(א)

קודם שיברך ויתעטף יכוין לקיים מ"ע ללבוש ציצית מצויצת כהלכתו שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם והיא מ"ע שהז"ג, וע"י כונת הכונה זו אז יהיה כח בהכנתו בברכה להעלות מ"ן ולהמשיך המוחין כמ"ש רבינו הרש"ש בנה"ש, ולכן טוב לומר בפיו קודם הברכה ליקבה"ו וכו' הריני מוכן ללבוש ציצית מצויצת כהלכה כמו שצונו ה' אלהינו ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם עדי לעשות נ"ר ליוצרינו וכו', וגם צריך לכוין בעת שמתעטף בו שצונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם, וכתבו האחרונים ז"ל מי שאינו עושה כך עליו נאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה:

(ב)

יברך להתעטף בציצית בשב"א תחת בי"ת ולא בפת"ח, וצריך לכוין בברכת הטלית גדול לפטור טלית קטן שעליו שלא פשטו בלילה, משום דאיכא דס"ל שצריך לברך על ט"ק בבוקר, ומשום ספק ברכות להקל אין מברכים, וכתבתי בסה"ק מקבציאל דאם יכוין בכך סגי בהכי ואין צריך למשמש בט"ק בשעת ברכה גם לדעת מרן ז"ל, ועל כן כיון שהשכחה מצויה באדם ומשתלי ולא מכוין לפעמים, לכך נכון שירגיל עצמו להוסיף בנוסח ליקה"ו הנז"ל עוד דברים אלו והריני מוכן לברך על עטיפת הטלית כתיקון חז"ל, והריני מכוין לפטור בברכה זו גם הטלית קטן שעלי:

(ג)

קודם שיברך יעיין ויבדוק בחוטי הציצית שלא יהיה בהם חסרון הפוסל, וגם יפריד הציציות בידיו שלא יהיו החוטין מסובכין זב"ז, ורק בשבת לא יפריד אלא יבדקם בלבד, וגם עוד יזהר בכל יום לבדוק ולעיין החוטים למעלה בקרן במקום הנקב, שאם נפסק שם אפילו חוט אחד פסול, ובשעת הדחק שאיחר לבא או שהציבור ממתינין עליו לעשות פתיחת ההיכל או לקרא בתורה יוכל לסמוך אחזקה ולא יבדוק באותה הפעם, וכן מי שהולך בדרך ואין בידו לתקן, כתבו האחרונים שיש לסמוך על החזקה ולא יבדוק:

(ד)

גם טלית קטן יזהר לבדקו קודם, ובזה תהיה גם אשתו מסייעת במצוה שתהיה זהירה לבדוק טלית קטן בעת שמזמנת הבגדים לבעלה להחליפם, ותזהר ג"כ להפריד החוטין כי מחמת כבוד ודאי יהיו מסובכים זב"ז, ואז תטול שכר בזו המצוה להציל בעלה מן האיסור, שלפעמים האיש בהול ללבוש בגדיו ואינו בודק, אך עכ"ז הוא לא יסמוך על אשתו אלא יבדוק ואח"כ יברך:

(ה)

סדר עטיפת הטלית גדול הוא כך, אחר סיום הברכה תעטף בו ראשך בלבד, ולא כאותם המתחכמים לעטף בו כל גופם מתחלה דאין לנו אלא דברי רבינו האר"י ז"ל, ואחר שעטפת בו ראשך יהיו הד' כנפות יורדין על הכתפיים לצד פנים, שנים על צד ימין, ושנים על צד שמאל, אז תאחז תחלה בשנים שלצד ימין ותשליכם לאחוריך לצד שמאל, שיהיו כרוכים סביב צואריך על כתף השמאלי לאחור ושתיים השמאליים ישארו תלויים נגד פניך, ותמתין מעט שעור מהלך ד' אומות או פחות מעט, ותחזור ותשליך אותם השנים השמאליים ג"כ לאחוריך לצד שמאל, באופן שעתה נעשו כל הד' כנפות תלויים לאחוריך ביחד בצד שמאל, ותמתין שיעור מהלך ד' אמות ואז תוריד הטלית הכרוך בצוארך על כל גופך, ועתה תהיה מעוטף בו ראשך וגופך ביחד, כן מפורש בספר הכוונות דרוש הציצית פרק א' וכמו שדקדק יפה הרב אל"י ז"ל דף ק"ז ע"ד וכן מפורש להדיא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, ומ"ש שישהה בין השלכת שתים הימניים להשלכת שתיים השמאליים שיעור הלוך ד' אמות, זה לא נתפרש להדיא בדברי רז"ל ובדבר הרש"ש ז"ל, אך הואיל ונתפרש שם שצריך לכוין בזה כונות בפ"ע, ובזה כונות בפ"ע דהשלכת השתים תחלה בעוד שהשתים השמאלים עודם תלוים לצד פנים יש בזה ענין בפ"ע, ואנחנו אין אנחנו מכוונים בכונות האלו, לכך די לנו שנשהה הילוך ד' אמות, כדי לקיים ההוראה של מעשה זו, וכמ"ש עדר עדר לבדו וריוח תשימו בין עדר ובין עדר:

(ו)

בין בט"ג ובין בט"ק יברך מעומד, ומנהג רבינו האר"י ז"ל שגם ט"ק היה תחלה מעטף בו ראשו, ואח"כ מוריד אותו על גופו, ולפיכך היה מברך על ט"ק להתעטף, וכל אדם אם יעשה כן הנה מה טוב, אך מי שאינו מעטף בו ראשו אלא תכף מורידו על גופו ולובשו, יברך על מצות ציצית ולא יברך להתעטף:

(ז)

הלובש טלית חדש יברך שהחיינו אחר ברכת להתעטף, וטלית קטן אין מברכין שהחיינו דאין דרך לעשותו מדבר חשוב שיהיה שמח בו, ואם עשאו מדבר חשוב שהוא שמח בו יברך שהחיינו:

(ח)

אין להקפיד להניח סימן בטלית לשים תמיד צד אחד של הטלית על הראש ולא יהפך, כמו שיש נוהגים להקפיד בכך ולעשות סימן, כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל דאין להקפיד על כך וילבוש כאשר יזדמן לו:

(ט)

יזהר שלא יסיר הט"ק מעליו בשום זמן, הן בעת שינה. הן בעת תשמיש המטה, ורק כשיכנס למרחץ יסירנו ואם נכנס לבית הכסא ואין עליו בגד עליון המכסה את ט"ק, אז יכסה ויצניע הציציות שבו שלא יהיו תלויים להדיא בגילוי:

(י)

אם פשט ט"ג כדי ליכנס לבית הכסא, או בשביל עסק אחר על דעת לחזור וללבשו מיד, אין צריך לברך עליו שנית ואע"ג דמרן ז"ל ס"ל לברך, קי"ל ספק ברכות להקל ואפילו נגד סברת מרן ז"ל, וכן ה"ה בט"ק אם פושטו להכנס לטבילה לא יברך כשלובשו בעת שיצא, משום ספק ברכות ואע"ג דמפורש בספר הכונות דרבינו האר"י ז"ל היה מנהגו לברך על ט"ק אחר טבילה, ואין אומרים ספק ברכות כנגד רבינו האר"י ז"ל, מ"מ י"ל שאני רבינו האר"י ז"ל שהיה מתעכב בטבילה ועושה בה כונות הרבה, ונעשה הסח דעת טפי, מיהו אם פושטו כדי ליכנס למרחץ דשוהה שם הרבה יש לברך ע"פ מנהג האר"י ז"ל. כך העלתי בסה"ק מקבצאל, מיהו אם החליף בגדיו ולובש ט"ק אחר, אפי' שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט הראשון יברך על זה החדש, וכן ה"ה בט"ג אם פושט זה שעליו ולובש ט"ג אחר יברך על השני: ובסה"ק רב פעלים כתבתי בתשובה בס"ד, במי שדרכו ללבוש ציצית ותפילין בכל יום בביתו, כדי שיכנס לבית הכנסת בציצית ותפילין, אך מחמת שהולך במבואות ששם עוברים ושבים בני אדם הרבה בני ברית ואינם בני ברית, אינו לובש ט"ג שיש לו בבית הכנסת כי ניכר לעיני בני אדם, אלא יש לו טלית דק מאד שיש בו שיעור ט"ג אך אינו גדול הרבה ולובשו בבית תחת הגלימא שלו, ולרוב דקותו וגם אינו ארוך הרבה אינו ניכר לעיני בני אדם העוברים ושבים, וכשיבא לבית הכנסת ישאר זה עליו תחת גלימתו, ולובש טלית הגדול שיש לו, והעלתי בס"ד דיכול לברך בבית הכנסת על טלית השני, אע"פ שעדיין הראשון עליו שבירך עליו בביתו, כיון דאיכא הפסק מביתו לבית הכנסת, וגם איכא הסח הדעת שהוא אומר פסוקים על המזוזה, ועוד שוהה הרבה בדרך הילוכו, ושם בבית הכנסת לובש טלית אחר גדול כראוי בעטיפת הראש והגוף, והטלית שעליו הוא מונח על כתפיו תחת רגליו, ועוד צדדתי טעמים אחרים בדבר זה לברך, ואין לחוש בזה משום ספק ברכות: