בא"ח שנה ראשונה מסעי

הלכות שנה ראשונה - פרשת מסעי - הלכות ברכה אחרונה

פתיחה

"ויסעו ממרה ויבאו אילמה, ובאלים שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים ויחנו שם" (במדבר לג, ט)

נראה לי בס"ד "ויסעו ממרה" היא הקליפה קשה ומרה כלענה שנפרדו ממנה. "ויבאו אילמה" -- חלק התיבה לשתים וקרי בה א"י למ"ה, דידוע שיש שני בחינות בירור י"א סמני הקטורת,

האחד הוא של בחינות דכורא התפארת, והם הרמוזים בפסוקי תורה של "קח לך סמים נטף ושחלת וכו'" שאנחנו אומרים בכל יום,
והשני הוא של הנוקבה מלכות והם הרמוזים בברייתא שהיא תורה שבעל פה והיא תנו רבנן פטום הקטורת כיצד וכו' הצרי והצפורן וכו', שאנחנו אומרים בכל יום.

ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (ישעיה סו, א) "אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי", דקאי א"י חד על בירור בחינת י"א סימנים של התפארת, וא"י חד על בחינת בירור י"א סמנים של המלכות.

וידוע כי התפארת הוא בחינת שם הוי"ה במלוי אלפין שעולה למספר מ"ה, לכך מה כינוי לתפארת, ועוד נמי תיבת "מה" היא כינוי למלכות בסוד מה שכתב רבינו האר"י ז"ל על פסוק (תהילים קטז, יב) "מה אשיב לה'". נמצא תיבת "מה" קאי על התפארת וקאי על המלכות. ולזה אמר "ויבאו א"י" -- רמז לבירור י"א סמני הקטורת, "למ"ה" -- נרמז כאן על בחינת התפארת ועל בחינת מלכות דשניהם מכונים בשם "מה", דעל ידי הפרדת ישראל מן הקליפה מצליחים בבירור של י"א סימנים לבחינת התפארת הנקרא 'מה' ולבחינת המלכות הנקראת 'מה'.

"ובאילם", הם ישראל שהם אילי הארץ שהם העיקר בעולם, "שתים עשרה עינות מים", רמז לשם בן י"ב אותיות, שילוב הוי"ה אהי"ה אדנ"י, שניתן להשפיע לישראל כמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל ב"פתח עינים" סוף קדושין בשם רבינו האר"י ז"ל וזה לשונו ודע כי שם בן י"ב הוא שם הוי"ה אהי"ה אדנ"י בשילוב אשר הם י"ב אותיות, והנקודות הצניעום מפני הפריצים שלא ישתמשו בו, וכאשר האדם צדיק שם אהי"ה מסייעו במחשבתו, ושם הוי"ה בדיבור, ושם אדנ"י במעשהו, עד כאן לשון רבינו ז"ל שהביאו ב"פתח עינים" הנזכר יעוין שם נמצא שם בן י"ב הנזכר הוא שתים עשרה עינות מים להשפיע לישראל אשר "לא עשה כן לכל גוי".

ועוד יש באלים, הם ישראל, "שבעים תמרים" של הבינה דהתורה הנקראת יין מבינה נפקא, כי ידוע שהבינה נקראת יין אשר מספרו שבעים היא סוד הבריאה הנקראת "עולם הבא" ונשמות ישראל הם מבריאה, והתורה נתנה לנו מן הבריאה בסוד "ברוך אלהינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת", ולכן אמרו בזוהר הקדוש (יתרו פה.) התורה מבינה נפקא, ולכך התחילה באות בי"ת דבראשית שהיא סוד בינה, ולכך התורה נדרשת בשבעים פנים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במ"ר יג, טז) שבעים פנים לתורה, ובזה נתקן אות ע' דעור ויהיה אור כמו שכתב השל"ה ז"ל, ובזה פרשתי בסיעתא דשמיא הטעם של שבעים שמות דאמרו במדרש רבא פרשת נשא (במ"ר יד, כד) : שבעים שמות יש לו להקב"ה, שבעים שמות יש לתורה, שבעים שמות יש לישראל שבעים שמות לירושלים יעוין שם, כי אמרו בתקונים (תקוני זוהר אחרי, עג) קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד, ולכן כמו שיש שבעים שמות להקב"ה כן יש שבעים שמות לתורה וכן יש נמי שבעים שמות לישראל ומאחר דהשראת שכינתו יתברך בירושלים הנקראת בית ה' וכן עיקר מציאות התורה בירושלים דכתיב (ישעיה ב, ג) "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" וכן מקום הקבוע והמיוחד לכל ישראל הוא ירושלים, דלא נתחלקה לשבטים לחד מאן דאמר, לכך גם ירושלים יש לה שבעים שמות וכתיב (תהילים קכב, ג) "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" והיינו הבינה שנקראת ירושלים של מעלה וכמו שכתב רבנו ז"ל, לכן התורה וישראל וירושלם לקחו שבעים שמות כמנין יין שהוא סוד הבינה שמספרו שבעים. ולזה אמר "ויחנו שם" בשבעים תמרים של הבינה, או אל תקרי שם בקמ"ץ אלא שם בצר"י כי כנגד שבעים תמרים של הבינה חנו בשבעים שם.

או יובן בס"ד שבעים תמרים לאותיות ו"ה שבשם הוי"ה שהם סוד שבעה ספירות חג"ת נה"י הוא סוד אות ו"ו, ומלכות היא סוד אות ה"א אחרונה, וידוע כי שבעה ספירות אלו הם כל אחת כלולה מעשר שהם שבעים וזה הטעם דכתיב (תהילים צ, י) "ימי שנותינו בהם שבעים שנה" כי ישראל וכל מין האדם יצאו מן בחינת ו"ה שבשם שהוא סוד שבעים ספירות כאמור, וידוע כי בחינת אות וא"ו דשמא קדישא מכונה בשם מ"ה, וכן אות ה"א אחרונה דשמא קדישא מכונה בשם מ"ה בסוד "מה אשיב לה'" (תהילים קטז, יב), וזה שאמר ימי שנותינו בהם בהפוך אתון "במה" רוצה לאמר תלוים בבחינת ו"ה שהם סוד מה, או במה ב' מ"ה כלומר בשני בחינות מ"ה הנזכרות ולכן הם שבעים שנה כי שתי בחינות מ"ה הנזכרות שהם סוד ו"ה הם שבעים ספירות, ובזה יובן הטעם שיש בראש האדם שבעה נקבים הנקראים שבעה חלונות כנזכר ב"עץ חיים" שער הארות זכר ונקבה פרק ה' עיין שם והיינו כדי לקבל שפע משרשם העליון שהם שבעה ספירות של בחינת ו"ה שבשם וגם בהקדמה זו מובן נמי הטעם מה שנקראו ישראל בשבעים שמות כנזכר במדרש רבא שהבאתי לעיל כי נפש חיה הוא שמו רוצה לאמר השם שלא במדרש רבא שהבאתי לעיל כי נפש חיה הוא שמו רוצה לאמר השם שלו וישראל שרשם מן ו"ה שהם שבעה ספירות שכל אחת כלולה מעשר הם שבעים, ובזה יובן נמי מה שיש לירושלם גם כן שבעים שמות כנזכר במדרש הנזכר לעיל, והיינו כי ירושלים הוא סוד המלכות שנקראת בת שבע שיש בה שבעה ספירות שכל אחד כלולה מעשר הם שבעים, וכתבו המקובלים ז"ל לכך היו שנותיו של דוד המלך עליו השלום שבעים שנה כי הוא היה בסוד המלכות כנודע, וכמו שכתב באמת ליעקב במערכת הדל"ת יעוין שם:

ובזה יובן הטעם שנשתבחה ארץ ישראל בשבעת המינין דוקא, והיינו כי ידוע דארץ ישראל כולה היא בסוד המלכות הנקראת בת שבע לכך נשתבחה בשבעת המינין כנגד שבע ספירות, ולכן תקנו רבותינו ז"ל בכל ברכה שם ומלכות בששה תיבות של ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שהם שבעה תיבות כי בשם הוי"ה צריך להכירו באל"ף דל"ת ולכוין בו בי"ה, והיינו דידוע שתקון הברכות הוא במלכות הנקראת כנסת ישראל, ובזה יובן מה שתקנו על הלחם המובחר שבעה ברכות שהם "על נטילת ידים" והמוציא וארבע ברכות ברכת המזון וברכת בורא פרי הגפן לכוס ברכה הרי שבעה, ובזה מובן "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה הם שבעה" (משלי ט, א) תיבות של "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם" עם השם דכונת הלב, שבאלו יהיה הבנין של הבירור השייך למלכות הנעשה ע"י האכילה ושתיה:

הלכות

א

כל אכילה ושתיה המעולה יותר מצד הבירור הנעשה בה תקנו בה ברכות יותר, לכך אכילת הלחם שהיא מעולה יותר במלאכת הבירור תקנו לפניה שתי ברכות שהם "על נטילת ידים" ו",המוציא", ולאחריה חמש ברכות שהם ארבע דברכת המזון ואחת של הכוס, ואכילה של שבעת המינין כשאוכל מיני מזונות, או פירות העץ דחמשה מינין הואיל ואינה מעולה אכילה זו כאכילת הלחם הגמור, לא תקנו בה אלא ברכה אחת באחרונה אך היא מעין שלש ברכות דברכת המזון, ואכילה של פירות דשאר אילנות או פירות האדמה ובשר ודגים וכיוצא דגריעה מאותה אכילה של שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל לא תקנו בהם ברכה מעין שלש אלא ברכה של "בורא נפשות רבות":

לכן חמשה מיני פירות שהם משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל אם אכל מהם כזית שהוא תשעה דרהם מברך לאחריה ברכה מעין שלש שהיא על העץ ועל פרי העץ וכו' וחותם ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל הפירות ברוך אתה ה' על הארץ ועל הפירות, וחמשה מינים אלו שגדלו בארץ ישראל עצמה בין אם אוכלם בארץ ישראל בין אם אוכלם בחוץ לארץ חותם ונודה וכו' על הארץ ועל פירותיה ברוך אתה ה' על הארץ ועל פירותיה, ואם אוכל מיני מזונות שגדלו בארץ ישראל עצמה חותם על הארץ ועל מחיתה ועל כלכלתה וכן הוא הדין ביין אחר ששתה כשיעור שצריך ברכה מעין שלש על היין של חוץ לארץ יחתום ונודה לך ה' אלהינו על הארץ ועל פרי הגפן ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי הגפן, ועל יין של ארץ ישראל יחתום ונודה וכו' על הארץ ועל פרי גפנה ברוך אתה ה' על הארץ ועל פרי גפנה:

ב

שיעור כזית לברך אחריו ברכה אחרונה הן מעין שלש הן "בורא נפשות רבות" שהוא תשעה דרה"ם כל זה הוא באכילה, אבל בשתיה בין יין בין מים ושאר משקין אין מברכין ברכה אחרונה אלא עד ששותה רביעית שהוא ז"ך דרה"ם, אך יש חולקין וסבירא להו גם במשקין חיוב ברכה אחרונה הוא בתשעה דרהם ואע"ג דלא קימא לן הכי משום ספק ברכות להקל ירא שמים יזהר שלא יביא עצמו בידים לידי ספק זה, אלא או ישתה פחות מתשעה דרהם ולא יברך לכולי עלמא, או ישתה ז"ך דרה"ם ויברך לכולי עלמא:

ג

בברכה מעין שלש הן של מזונות הן של יין הן של חמשת המינין דארץ ישראל, צריך להזכיר מעין המאורע בשבת ויום טוב וראש חודש ואם שכח אין מחזירין אותו, ואם אמר כי אתה טוב ומטיב לכל ולא הזכיר מעין המאורע לא יזכיר עוד, וכמו דקימא לן בברכת המזון דאם התחיל ברכה רביעית שוב אינו יכול להזכיר מעין המאורע כן הדין בזה, יען כי אתה טוב ומטיב הוא מעין ברכה רביעית דאע"ג דקורין לברכה זו מעין שלש הנה היא באמת מעין ארבע וקראו אותה מעין שלש מפני דהשלש המה דאורייתא לכך נקראת על שמם כן הוא סברת אליה רבא סימן ר"ח סעיף קטן ך', מיהו הרב המגיה בחסד לאלפים סימן ר"ח מחודש ד' ערער בזה וכתב דיש לחלק יעוין שם, ועל כן העלתי בסה"ק מקבציאל כיון דאמר כי אתה טוב ומטיב לכל לא יזכיר מעין המאורע בפירוש אלא יהרהר הדברים בלבו ואח"כ יחתום:

ד

אכל פירות משבעת המינים וגם מיני מזונות וגם שתה יין יכלול בברכה אחרונה לשלשתם יחד, ויקדים המחיה ואח"כ הגפן ואח"כ העץ:

ה

כל האוכלין מצטרפין לכזית, אבל אכילה ושתיה אין מצטרפין, ומיהו פת השרויה במשקה מצטרף המשקה הבלוע בתוכה לשיעור כזית: והא דאמרינן כל האוכלין מצטרפין לכזית היינו דוקא לברך "בורא נפשות רבות", אבל לברכה מעין שלש אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית שאר פירות לא יברך מעין שלש אלא יברך "בורא נפשות רבות" ועיין טוב עין להגאון חיד"א ז"ל דף מ"ד, והוא הדין אם אכל חצי זית מחמשת המינין וחצי זית מזונות או חצי זית פת אין מצטרפין ויברך "בורא נפשות רבות" אבל חמשה מיני פירות של שבעת המינים מצטרפין שאם אכל חצי זית ענבים וחצי זית תאנים או רמונים או זיתים או תמרים מצטרפים זה עם זה לברך מעין שלש, ואם אכל חצי זית מזונות וחצי זית פת יברך מעין שלש:

ו

אם אכל פירות שברכתן מעין שלש וגם אכל פירות שברכתן "בורא נפשות רבות" אע"פ שאכל מכל אחד שיעור כזית אין צריך לברך "בורא נפשות רבות" דאלו נפטרים בברכה מעין שלש שמברך עתה:

ז

אכל חצי זית ושהה וחזר ואכל חצי זית אם אין מהתחלת חצי זית הראשון עד סוף חצי זית האחרון שיעור אכילת פרס שהוא שיעור שלוש ביצים דהיינו נ"ד דרהם הרי שתי אכילות אלו מצטרפין ומברך ברכה אחרונה, ואם לאו אין מצטרפין ולא יברך, ואע"ג דיש חולקין וסבירא להו באכילה של רשות אם אכל כשיעור אפילו אם שהה כדי אכילת פרס מברך ברכה אחרונה, דלא אתמר האי דינא אלא באכילת חובה כגון מצה דליל פסח או כזית פת דלילה ראשונה דחג בסוכה מכל מקום הא קימא לן ספק ברכות להקל, ועיין זכור לאברהם חלק ג' בקונטרס אחרון ועוד שאר אחרונים שלא הוזכרו שם, ומיהו נראה לי שיברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו, ואם אירע לו כך ואפשר לו להשלים שיעור בלא שהיה ולברך תבוא עליו ברכה, וכל זה באכילה אבל בשתיה אם שתה מעט ושהה ואח"כ השלים השיעור אם יש מתחלה ועד סוף שיעור שתיית רביעית אין מצטרפין:

ח

המוצץ פירות חשיב אכילה ושיעורו בכזית, והיינו דוקא במוצצם ע"י לעיסה שנותנם בפיו דכיון שצריך הוא ללעוס בשיניו דיינין ליה כאוכל ושיעורו בכזית, אבל מציצה שאין בה לעיסה כגון המוצץ פארטקא"ל (תפו"ז) או נארנ"ג (פרי הדר קטן, חמוץ) וכיוצא שתופס הפרי בידו ומוצצו דאין בזה לעיסה הרי זה דינו כשתיה, ואפילו אם מצץ שיעור רביעית לא יברך ברכה אחרונה יען כי בשתיה בעינן שלא ישהה מתחלה ועד סוף שיעור שתיית רביעית והמוצץ אי אפשר שימצוץ שיעור רביעית ולא ישהה יותר מכדי שתיית רביעית, ועל כן כל פרי שאין מוצצו ע"י לעיסה אין מברך ברכה אחרונה אפילו אם מוצץ הרבה ועין קול אליהו סימן ז' יעוין שם:

ט

אין לברך ברכה אחרונה על משקה חם כגון קהוו"א (קפה) או גאי"י (תה) וכיוצא, מפני שאין שותים מהם שיעור רביעית בלתי שהיה שהוא שיעור שתיית רביעית מחמת שהם חמים, והוא הדין לשותה מים קרים בימות החורף שמוכרח לשתות מעט מעט מפני הקרירות ושוהה בשתייתו הרבה:

י

אם לא היה בדעתו לאכול אלא רק חצי שיעור כי רצה לאכול רק תפוח אחד שהוא חצי שיעור והביאו לו ואכל ואח"כ נתאווה לתפוח אחר והביאו לו ובירך עליו ואכלו אע"פ שלא היה מתחילת אכילת תפוח ראשון עד סוף אכילת תפוח שני שיעור אכילת פרס עם כל זה נסתפקו הפוסקים אם מצטרפים ב' אכילות אלו לברך ברכה אחרונה ונשאר הדבר בספק ברכות, לכך לא יביא עצמו לדבר זה אלא אם כן יאכל בשניה שיעור שלם, ואם עבר ואכל ואין לו עוד להשלים השיעור הרי זה יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו:

יא

שתה יין וגם שאר משקין אינו מברך "בורא נפשות רבות" על המשקין דברכת על הגפן פוטרתן ואם שתה המים או שאר משקין קודם ששתה היין יש אומרים דאין על הגפן פוטרתן ויש אומרים דגם בזה פוטרת, לכן צריך להזהר שלא יביא עצמו לספק ברכות ויברך "בורא נפשות רבות" על המים או על שאר משקין קודם שישתה היין ואם לא עשה כן יברך "בורא נפשות רבות" בלי שם ומלכות משום ספק ברכות להקל:

יב

אם אכל או שתה כשיעור ותכף ומיד הקיאו אינו מברך ברכה אחרונה ועיין אחרונים:

יג

ברכה מעין שלש יזהר לברך אותה מיושב, מפני דיש אומרים שההיא דאורייתא, והמחמיר לברך מעין שלש בעינים סגורות כמו ברכת המזון תבוא עליו ברכה:

יד

אין אדם עונה אמן אחר ברכותיו אלא אם כן אמר שתי ברכות או יותר אז יאמר בסוף הברכות אמן, ולכן המברך ברכות ההפטרה עונה אמן אחר ברכות ההפטרה, והשומע אחד מישראל מברך אחת מכל הברכות אפילו שלא שמע כולה מתחילה ועד סוף חייב לענות אמן, ויכוין העונה גם על המברך להוציאו ידי חובת עניית אמן, ולכן צריך לענות בקול כדי שישמע המברך וגם צריך שיתכוין המברך לצאת ידי חובה, אך יזהר העונה שלא ירים קולו באמן יותר מן המברך והזוהר הקדוש החמיר מאוד בעונש השומע ברכה ואינו עונה אמן לכן אם המברך על איזה דבר לעצמו רואה דהשומעין מזלזלים באמן ואין עונין, טוב שיברך בלחש כדי שלא ישמעו הברכה ויבואו לידי מכשול וכנזכר בחסד לאלפים סימן רט"ו אות ג':

טו

כששומע אחר מתפלל על דבר או מברך לישראל אפילו בלא הזכרת השם חייב לענות אמן, ולכך צריך לענות אמן אחר הרחמן בברכת המזון, וכן צריך לענות אמן כשעושה השליח ציבור מי שבירך לקהל, וכן יענו אמן כשאומר שליח ציבור קודם מוסף בשמיני עצרת וביום ראשון של פסח: "בגשמי אורה תאיר אדמה וכו'" "בטללי אורה תאיר אדמה וכו'" וכן בסליחות כשאומר "אלהינו שבשמים וכו'" יענו הציבור אמן, וכן כל כיוצא בזה:

טז

ילמד בניו הקטנים שיענו אמן, דמיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא, ותינוקות אשר מברכים חייב האדם לענות אחריהם אמן, ורק אם הם לומדים נוסח הברכות דרך לימוד כדי להתלמד אין עונין אחריהם אמן, וכל המברך ברכה שאינה צריכה אסור לענות אחריו אמן, וכל המשנה ממטבע שטבעו חז"ל בברכות בדבר שמעכב אין עונין אחריו אמן, וכל שכן אם דלג שם ומלכות בברכה שתקנו בה שם ומלכות, דאפילו אם לא דלג אלא תיבת העולם אין עונין אחריו אמן: