אני ואתה (רחל)

מַחֲשִׁים – אַתָּה וַאֲנִי.
מַמְתִּינִים – אֲנִי וְאַתָּה,
בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי עֲלָטָה
וּדְמָמָה בְּסִתְרֵי עֻקְמָנִי.
 
לֹא אוֹשִׁיט אֶת יָדִי – הֲתָבִין?
לֹא אֹחַז בְּיָדְךָ לְהַנְחוֹת.
אֶחֱשֶׁה וְאַמְתִּין – לְאוֹת.
אֶחֱשֶׁה, אַמְתִּין.
 
כִּי תִלְעַג; "עִקֶּשֶׁת כָּמוֹךְ",
כִּי תִרְחַק – אַצְדִּיק אֶת הַדִּין.
גַּם אֲנִי, גַּם אַתָּה – נָבִין.
נֶחֱשֶׁה, נִבּוֹךְ.

מאת רחל המשוררת

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).