אם יש את נפשך לדעת

אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן
מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים
בִּימֵי הָרָעָה עֹז כָּזֶה, תַּעֲצוּמוֹת נָפֶשׁ,
צֵאת שְׂמֵחִים לִקְרַאת מָוֶת, לִפְשֹׁט אֶת-הַצַּוָּאר
אֶל-כָּל-מַאֲכֶלֶת מְרוּטָה, אֶל-כָּל-קַרְדֹּם נָטוּי,
לַעֲלוֹת עַל-הַמּוֹקֵד, לִקְפֹּץ אֶל-הַמְּדוּרָה,
וּבְ"אֶחָד" לָמוּת מוֹת קְדוֹשִׁים –
 
אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמַּעְיָן
מִמֶּנּוּ שָׁאֲבוּ אַחֶיךָ הַמְדֻכָּאִים
בֵּין מְצָרֵי שְׁאוֹל וּמְצוּקוֹת שַׁחַת, בֵּין עַקְרַבִּים –
תַּנְחוּמוֹת אֵל, בִּטָּחוֹן, עָצְמָה, אֹרֶךְ רוּחַ
וְכֹחַ בַּרְזֶל לָשֵׂאת יַד כָּל-עָמָל, שֶׁכֶם
הַנָּטוּי לִסְבֹּל חַיֵּי סְחִי וּמָאֹס, לִסְבֹּל
בְּלִי קֵץ, בְּלִי גְבוּל, בְּלִי אַחֲרִית –
 
אִם-תֹּאבֶה לִרְאוֹת אֶת-הַחֵיק אֵלָיו נִשְׁפָּכוּ
כָּל-דִּמְעוֹת עַמְּךָ, לִבּוֹ, נַפְשׁוֹ וּמְרֵרָתוֹ –
מְקוֹם כַּמַּיִם נִתְּכוּ, פָּרְצוּ שַׁאֲגוֹתָיו,
שְׁאָגוֹת הַמַּרְגִּיזוֹת בֶּטֶן שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת,
אֲנָחוֹת שֶׁמִּפַּחְדָּן סָמַר גַּם-הַשָּׂטָן,
נְהִי מְפוֹצֵץ צוּר, אַךְ לֹא קְשִׁי לֵב הָאוֹיֵב
הָעַז מִצּוּר, הַקָּשֶׁה מִן-הַשָּׂטָן –
 
אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ לָדַעַת אֶת-הַמָּעֹז
אֶל-רֹאשׁוֹ מִלְּטוּ אֲבוֹתֶיךָ מַשְׂאַת נַפְשָׁם,
תּוֹרָתָם, קָדְשֵׁי קָדְשֵׁיהֶם – וַיַּצִּילוּם;
אִם-תֹּאבֶה דַעַת אֶת-הַמַּחֲבֵא בּוֹ נִשְׁמָרָה –
וּבְעֶצֶם טָהֳרָהּ – רוּחַ עַמְּךָ הַכַּבִּירָה,
שֶׁגַּם בְּשָׂבְעָהּ חַיֵּי חֶרְפָּה, רֹק וּכְלִמָּה
שֵׂיבָתָהּ לֹא-הוֹבִישָׁה חֶמְדַּת נְעוּרֶיהָ –
 
אִם-תֹּאבֶה דַעַת אֶת-הָאֵם הָרַחֲמָנִיָּה,
הָאֵם הַזְּקֵנָה, הָאֹהֶבֶת, הַנֶּאֱמָנָה,
שֶׁבְּרַחֲמִים רַבִּים אָסְפָה דִמְעוֹת בְּנָהּ הָאֹבֵד,
וּבְחֶמְלָה גְדוֹלָה כּוֹנְנָה כָל-אֲשׁוּרָיו,
וּמִדֵּי שׁוּבוֹ נִכְלָם, עָיֵף וְיָגֵעַ
אֶל-תַּחַת צֵל קוֹרָתָהּ תִּמַח אֶת-דִּמְעָתוֹ,
תְּכַסֵּהוּ בְּצֵל כְּנָפֶיהָ, תְּיַשְּׁנֵהוּ עַל-בִּרְכֶּיהָ –
 
הוי, אָח נַעֲנֶה! אִם לֹא-תֵדַע לְךָ כָּל-אֵלֶּה –
אֶל - בֵּ י ת הַ מִּ דְ רָ שׁ סוּר, הַיָּשָׁן וְהַנּוֹשָׁן,
בְּלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּים, הַשּׁוֹמֵמִים,
בְּימֵי הַתַּמּוּז הַבֹּעֲרִים, הַלֹּהֲטִים,
כְּחֹם הַיּוֹם, בַּשַּׁחַר אוֹ בְנֶשֶׁף לָיְלָה,
וְאִם-עוֹד הוֹתִיר אֵל לִפְלֵיטָה שָׂרִיד מִצְעָר –
אָז אוּלַי גַּם-כַּיּוֹם תִּרְאֶינָה בוֹ עֵינֶיךָ
בְּשִׁפְעַת צִלְלֵי קִירוֹתָיו, בָּעֲרָפֶל,
בְּאַחַת זָוִיּוֹתָיו אוֹ עַל-יַד-תַּנּוּרוֹ
שִׁבֳּלִים בּוֹדְדוֹת, כְּצֵל מִמַּה-שֶּׁאָבַד,
יְהוּדִים קֹדְרִים, פָּנִים צֹמְקִים וּמְצֹרָרִים,
יְהוּדִים בְּנֵי הַגָּלוּת, מֹשְׁכֵי כֹּבֶד עֻלָּהּ,
הַמְנַשִּׁים אֶת-עֲמָלָם בְּדַף שֶׁל-גְּמָרָא בָלָה,
מַשְׁכִּיחִים רִישָׁם בְּמִדְרַשׁ שִׂיחוֹת מִנִּי קֶדֶם
וּמְשׂיחִים אֶת-דַּאֲגָתָם בְּמִזְמוֹרֵי תְהִלִּים –
(אֲהָהּ! מַה-נִּקְלָה וַעֲלוּבָה זֹה הַמַּרְאָה
בְּעֵינֵי זָר לֹא-יָבִין!) אָז יַגֵּדְךָ לִבְּךָ,
כִּי רַגְלְךָ עַל-מִפְתַּן בֵּית חַיֵּינוּ תִּדְרֹךְ,
וְעֵינְךָ תִרְאֶה אוֹצַר נִשְׁמָתֵנוּ.
 
וְאִם לֹא-לָקַח אֵל מִמְּךָ כָּל-רוּחַ קָדְשׁוֹ
וַיּוֹתֶר עוֹד מִתַּנְחוּמוֹתָיו בִּלְבָבֶךָ,
וּשְׁבִיב תּוֹחֶלֶת אֱמֶת לְיָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה
יַגִּיהַּ עוֹד לִפְעָמִים מִפְלְשֵׂי מַחֲשַׁכָּיו –
אָז דַּע לְךָ וּשְׁמַע, הָהּ, אָחִי הַנַּעֲנֶה!
כִּי רַק זִיק מֻצָּל הוּא, רַק נִיצוֹץ פְּלֵיטָה קָטָן,
אֲשֶׁר בְּנֵס הִתְמַלֵּט מִן-הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה
הֵאִירוּ אֲבוֹתֶיךָ עַל-מִזְבְּחָם תָּמִיד.
וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא-נַחֲלֵי דִמְעוֹתֵיהֶם
הֶעֱבִירוּנוּ וַיְבִיאוּנוּ עַד-הֲלֹם
וּבִתְפִלָּתָם מֵאֵת אֲדֹנָי שְׁאֵלוּנוּ;
וּבְמוֹתָם צִוּוּ לָנוּ אֶת-הַחַיִּים –
הַחַיִּים עַד-הָעוֹלָם!
 
תרנ"ח.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.