אל האגדה (ביאליק)

בָּכֶם דַּפֵּי תַלְמוּד, בָּכֶם עָלִים בָּלִים,
אַגָּדוֹת נֶחְמָדוֹת וּקְדוּמוֹת,
בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלִי כִּי אֶהְגֶּה נְכָאִים –
בָּכֶם נַפְשִׁי תִּמְצָא תַנְחוּמוֹת.
 
בִּנְקִיק סֶלַע אָפֵל וּבְמַחֲשַׁךְ חֹר עָפָר,
שָׁם תִּחְיֶה, תִּשָּׂגֵב תּוֹלֵעָה –
וּבְסֵתֶר חֶבְיוֹנְכֶם מִתִּגְרַת עַרִיצִים
תַּרְגִּיעַ שָׁם נַפְשִׁי הַנְּכֵאָה.
 
וּבְאֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה כִּי חֹשֶׁךְ אֵלֵכָה,
לִי תִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי רָקִיעַ,
וּלְלִבִּי הֶחָלָל מִבַּעַד לָעֲרָפֶל
אוֹר חָדָשׁ, אוֹר עוֹלָם יַבְקִיעַ.
 
אָז אָשׁוּב מֵרְדֹף אַחֲרֵי צִלְלֵי תֹהוּ,
וְצִלְּכֶם, הֶעָלִים, אֶחֱמָדָה;
שָׁם אֶבְכֶּה וְאֶשְׁקֹט וְשָׁם גַּם-תַּנְחוּמוֹת
אִינָקָה מִשֹּׁד הָאַגָּדָה.
 
הָהּ! שָׁפָל וּבָזוּי בַּגּוֹיִם נִתַּתִּי,
גַּם לִבְכּוֹת לֹא יִתְּנוּ בָּרָמָה;
לוּא לִבְכּוֹת דֵּי שִׂפְקִי נָתָנוּ – בָּכִיתִי
עַד-רוּחַ בְּקִרְבִּי לֹא-קָמָה.
 
גַּם-לִי כִּנּוֹר הָיָה וּתְלִיתִיו עַל-עַרְבֵי
הַנַּחַל שֶׁשָּׁמָּה יָשָׁבְתִּי;
וָאֵבְךְּ הַרְבֵּה בֶכֶה, וּבְנַחֲלֵי דְמָעוֹת
הַכִּנוֹר מִיָּדִי עָזָבְתִּי.
 
הוֹי, כִּנּוֹר יְשֻׁרוּן, נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל,
זֶה כִּנּוֹר לְדָוִד וּשְׁלֹמֹה;
בְּךָ רָאָה יָהּ דָּוִד, וּשְׁלֹמֹה בַּקֹּדֶשׁ
בְּךָ חָזָה שׁוּלַמִּית בַּחֲלוֹמוֹ...
 
וּמֵאָז וְעַד-עַתָּה אֵין מֶלֶךְ בִּישֻׁרוּן,
אֵין מֶלֶךְ – אֵין כִּנּוֹר וָנָבֶל.
עוּגָבִי קוֹל בֹּכִים, כִּנּוֹרִי כַּיּוֹנָה
יֶהְגֶּה עַל אֲפִיקֵי בָבֶל.
 
אַךְ הָיוּ מִלְּפָנִים בְּבָבֶל גִּבּוֹרֵי
הָרוּחַ שֶׁנַּגֵּן הֵיטִיבוּ,
שֶׁיָדְעוּ נִיב כִּנּוֹר, הֲמִיתוֹ וּבְכִיתוֹ,
הֵבִינוּ בַשִּׁיר וַיַּקְשִׁיבוּ;
 
שֶׁיָּדְעוּ לֵב עַמָּם, מַה-שֵּׂחוֹ הִגִּידוּ,
הֲגִיגוֹ בַּגִּיל וּבִרְעָדָה –
וַיְמַלְּטוּ הַקּוֹלוֹת שֶׁבָּקְעוּ מִמֵּיתְרֵי
כִנּוֹרוֹ – וַתְּהִי הָאַגָּדָה!
 
וּמֵאָז וְעַד-עַתָּה כִּי אֶהְגֶּה נְכָאִים,
אַגָּדָה לְכִנּוֹר אֶקָּחָה –
בָּהּ אֵבְךְּ עֱנוּת עַמִּי, בָּהּ אָשִׁיר תַּנְחוּמוֹת –
אֲנַגֵּן – וּתְהִי לִי הָרְוָחָה.
 
אָז רֹאשׁ עַמִּי אַחַז מַה-שַּׂגִּיא, מַה-כַּבִּיר,
שִׂיא חָסְנוֹ וְעֻזּוֹ בַשְּׁחָקִים;
אָבִינָה אַחֲרִיתוֹ, כִּי עַם-זוּ תוֹלַעַת
עוֹד יָשׂר וְיוּכַל עֲנָקִים.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.