אלשיך על תהלים עח כה

<< אלשיך על תהלים • פרק עח >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ • נא • נב • נג • נד • נה • נו • נז • נח • נט • ס • סא • סב • סג • סד • סה • סו • סז • סח • סט • ע • עא • עב • 


(כה) "לחם אבירים"ששוחקים מלאכים בשחקים "אכל" הנקרא "איש"כמשה ודומה לו, אבל לשאר "צידה שלח להם"כו' שהוא כדבר מבושל שמכין הסיר אותו לנאכל, כצידה שהיא דבר מבושל נתן להם לכלל "לשובע", כי אין ההמון שבעים בדבר רוחני עד יתגשם. ולרמוז כי בני עלייה הם מועטים אמר "אכל איש"לשון יחיד, או שעל פי דרכו רמז כי היה מה שאכל האיש משה במרום שאינו לא לחם ולא מים, (כי שמה) [כי אם שמלאכי השרת] נהנים ממנו (יומא עה ב):

[כג - כה] או יאמר "ויצו" כו', לומר ראו כי רעה נגד פניהם כתאות עריות, כי הלא לאחד מז' טעמים אדם רוצה לשנות מאכלו,

א' לבקש מאכל קל (האיכול) [האכילה] ממנו מפני העיכול,

ב' להיות השני קרוב המציאות מהראשון,

ג' להיות בלתי צריך טורח להכינו ליאכל כבישול וכיוצא,

ד' להנאת העין שהשני טוב למראה והעינים נהנים ממנו,

ה' להיות השני מחזיק מהראשון,

ו' אם (הראות) [הראשון] הוא נא והאדם תאב למבושל,

ז' שהראשון אינו משביע כשני. אמר הנה מכל זה לא היה גם אחד,


כי על הא', הנה המן היה רוחני כי "ויצו שחקים" כו' למעלה מעולם הגלגלים שאין קל העיכול כמוהו.

ועל הב' אמר "וימטר עליהם" שהוא קרוב, שעליהם הוא כמו "ועליו מטה מנשה(במדבר ב, כ),

ועל הג' אמר "מן לאכול" שהוא מוכן מעצמו לאכול כמות שהוא.

ועל הד' אמר "ודגן שמים" שהוא שכהפרש שבין דגן הארץ לגוון הארץ שנתהוה בה כך לדגן שמים ספיריות במן על גוון עצם השמים:

ועל הה' אמר "לחם אבירים" כו' שעושה לאוכליו "אבירים".

ועל הו' אמר "צידה שלח להם" שבמה שנתן להם יש טעם כל מבושל כצידה שאדם עושה מכל בישול שתאב.

ועל הז' אמר "לשובע".

אך אין זה כי אם שתואנה היו מבקשים. כלל הדברים כי כל אלה יורו שרעה בלבבם על דבר העריות כמדובר, ועתה חוזר אחר הראיה מהמן אל הענין הראשון מקברות התאוה ואמר: