אלשיך על תהלים יח כד

ועל כן כאשר בחקים אתנהג בתמימות הפך השכל כך בצערי זה (כד) ואהי תמים עמו, באומרי אולי מה שאני נרדף יש טעם לפני קוני ואין מבין או הוא נסיון מאתו יתברך, ולמה אשלם גמול על ידי. ובזה ואשתמר מעוני, כי גם אפשר יש בידי עון ואותו עון יגרום לי לשלוח ידי במשיח ה', כי עבירה גוררת עבירה (אבות ד ב), ובמה שאתנהג בתמימות אשתמר מעוני. באופן כי חוקיו יתברך אשר לפני הם סבה לבלתי אחטא. נמצא שהוא יתברך הוא המציל כאומרו (פסוק כב) כי שמרתי דרכי ה' ולא רשעתי מאלקי:

<< · אלשיך על תהלים · יח כד · >>