אלשיך על תהלים יח ג
"ה' סלעי ומצודתי כו'". הנה ערכתי שתי הטבות, אחת הנצלי מכל אויבי, שנית מיד שאול, מה שלא כללתי ההצלה מיד שאול בכלל יום הציל אותי מכל אויבי שרמזתי הטעם בפסוק ראשון, הנני מפרש. והוא, כי הנה נא שתי טענות. אחת, כי הנה יש סילוק היזק ויש הבאת תועלת, והוא כי הנה ה' סלעי נגד הארי והדוב, וגם מצודתי להצילני מגלות, ומפלטי כשנמלטתי וברחתי בלילה על ידי מיכל, כי גם שנראה שהיא עשתה ואליה טובת הפלטה ההיא, לא כן הוא, כי אם קלי צורי אחסה בו, כי בו חסיתי ולא בה, והוא יתברך עשה ששם בלבה למלטני:
או יאמר בהקשות קושיא אחת הלא היא, איך היה לו לדוד לשיר שירה במיתת שאול. אך לבא אל התירוץ, נזכיר מאמרם ז"ל (מועד קטן טז ב) וז"ל: ואלה דברי דוד האחרונים (שמואל - ב כג א) מכלל דאיכא ראשונים מאי היא וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת וכו', אמר לו הקב"ה לדוד דוד שירה אתה אומר על מפלתו של שאול אלמלא אתה שאול והוא דוד, אבדתי כמה דוד מפני שאול, היינו דכתיב שגיון לדוד אשר שר לה' על כו', וכי כוש שמו והלא שאול שמו אלא מה כושי משונה בעורו אף שאול משונה במעשיו, כיוצא בדבר אתה אומר על אודות האשה הכושית וכו', כיוצא בדבר אתה אומר וישמע עבד מלך הכושי וכי כושי שמו והלא צדקיה שמו אלא כו', כיוצא בדבר אתה אומר הלא כבני כושיים וכו' וכי כושיים שמן והלא ישראל שמן אלא וכו', אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב נאם דוד כו' ונאם הגבר הוקם על, שהקים עולה של תשובה אמר אלקי ישראל לי דבר צור וכו', מאי קאמר אמר רבי אבהו הכי קאמר, אלקי ישראל לי דבר, צור ישראל אני מושל באדם. מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזרה ומבטלה ע"כ. אלמלא כו' פירש רש"י אתה שאול שנולדת במזלו והוא דוד שנולד במזלך ע"כ:
ואפשר שאין הדבר תלוי במזל, אלא שאמר אילו היית אתה שאול מבנימין שלא מגזע מלכות בית פרץ והוא דוד מגזע המלכות של יהודה, הייתי מאבד כמה דוד מפניו כי רב חסידותו, ומה שעתה לא שוה לו חסידותו הוא כמאמר ספר הזוהר שנוח לו לשאול למות ולא שיראה מלכותו ביד אחר, ואם אתה היית שאול וכו' הייתי מעביר כמה דוד מזה הטעם עצמו, כי מבית יהודה הוא לבדו המתקיים. ובעיקר השאלה "האחרונים מכלל דאיכא ראשונים" פירש רש"י והלא לא מצינו שאמר דוד "דברי" אלא במקרא זה, וקשה דמה לי "דברי" מה לי "וידבר", ואיך מר זוטרא בר טוביה לא ידע להשיב ואמר מאן דלא ידע האי לאו גברא רבה הוא. אך אחשוב שאומרו "האחרונים" הוא כאומר אלה הם האחרונים שלא כראשונים, כי חזרתי מהן ואלה הם האמתיים. ואמר שהוא "וידבר דוד כו'" שחזר מהן ואמר "שגיון לדוד" ששגיתי על אמרי שירה על מפלת צדיק, ואלה דברי דוד האחרונים שלא לזלזל בכבוד צדיק, כי אם לומר שצדיק גדול ערכו שכביכול מושל בקונו שגוזר גזירה והצדיק מבטלה. ובזה תתיישב קושיא אחרת איך יאמר על עצמו שהקים עול התשובה, ועוד מה ענין זה אצל מה שצור ישראל דבר, אך יאמר הנני מקים עול התשובה ושב בכלל אשמותי גם מהדברים הראשונים ומקיים האחרונים לשבח את הצדיק:
או יאמר הנה דברי הראשונים היו מלבי, כמה דאת אמרת (שמואל ב כב א): "וידבר דוד את השירה לה'", וטעיתי לשורר על מפלת צדיק, על כן מעתה דברי האחרונים ומסקנתי הוא שעם היותי דוד בן ישי וגבר הוקם על משיח אלקי יעקב, לא אסמוך על עצמי לדבר רק מה שרוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, וזהו אומרו צור ישראל דבר וכו' ולא מעצמי כראשונים פן אשגה. ומה שהביא כל הראיות האלו, שהרגיש ראשונה היה מה ששר על שאול איך שב לזלזל בו ולקרותו כוש, שיראה על שהיה משונה לרעה, על כן אמר מה כושי וכו', והרגיש שהרי כציפורה שיראה שהכתוב אומר טעם למה שנאה משה לפי הנראה שהוא להיותה כושית ועל כן אמרו "כי אשה כושית לקח" (במדבר יב א) ולמה לא געל בה טרם יקחנה אם היא משונה לדבר בלתי טוב, והשיב דע כי כיוצא בדבר הזה אתה אומר גם בפסוק ההוא. ועל דרך זה הוא בעבד מלך הכושי כי פשט המקראות יורו שלא היה צדקיה צדיק, אמר גם שם אתה אומר כן כי מפעולתו זאת יורה כי צדיק היה ולא היה הקב"ה מכנהו שם דופי על מעשה טוב: ונחזור אל ענינינו בפירוש הפסוקים. הנה כל זה לא היה רק סילוק היזק, אך בחלוקה שאמרתי (פסוק א) ומיד שאול הוא שני דברים, אחד מגיני שהיית מגן לי לסלק מיתתי, גם הבאת תועלת והוא וקרן ישעי שהוא המלכות הנקרא קרן הנמשך מישעי כי קניתיו בישע ההוא, כי אילו הייתי הורגו לא היה לי המלכות, כמאמר אביגיל על דבר נבל (שמואל - א כה לא) ולא תהיה זאת לך לפוקה לאבד המלוכה, וכל שכן על דם שאול. זה לא אייחס לומר סלעי ומצודתי כו' שהוא סילוק היזק, רק משגבי כי השגבתני זולת ההצלה:
<< · אלשיך על תהלים · יח ג · >>