אלשיך על שמואל ב יב כד

ואמר (כד) "וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה", כי היא היתה נוהגת אבלות בפרסום, אך אדרבה להסתיר דבר בפני העם, רחץ וסך וקם והלך בית ה' כו', ועל כן למדו מאבלותה שבגלוי דין איסור לאבל תשמיש המטה:

"וינחם כו'". ידוע מרבותינו ז"ל (עי' ילק"ש סוף קמח) כי התפלל דוד שהבן המולך תחתיו יהיה מבת שבע, למען יודע כי נמחל עונו, עוד נאמר בדברי הימים (א כב ט) שהבן אשר ימלוך תחתיו שלמה יהיה שמו. ונבא אל הענין והוא כי היה בלבו תאות הולדת בן זכר מבת שבע, ולקרא את שמו שלמה, כי אותו בחר להמליך תחתיו, והנה אחרי מות הראשון ויבא אליה להוליד את אשר ימלוך תחתיו, וחש פן תלד נקבה עתה ותתארך זמן ביאת הבן ההוא לעולם, על כן עשה כעצת שמואל בגמרא הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה, כך עשה דוד, "וזהו ויבא אליה וישכב עמה", כי בעל ושנה, ועל ידי כן, ותלד בן "ויקרא את שמו שלמה", כאשר ייעד הוא יתברך, שיקרא כה המולך תחתיו, כי שלום ושקט יהיה בימיו, עוד אחשוב כי למה שמאברהם עד דוד היו י"ד דורות, ושלמה ט"ו, שהיתה לבנה במילואה, על כן שם דוד עולה י"ד, ושם שלמה ט"ו במספר קטן, ואמר כי לא בלבד ה' הוא שם הרחמים אהבו, כי אם גם מדת הדין, וזהו "וה' אהבו", שהוא, הוא ובית דינו: