אלשיך על שמואל ב יב כא

אז אמרו לו (כא) "בעבור הילד חי צמת ותבך", לומר הנה בעבור שיהיה "הילד חי צמת ותבך", כי לא צמת על עצמך, ולא נענית כי מת, ועתה שמת שהיה נראה שצר לך על מיתתו, בל תחשב בכלל שוחטי הילדים, "קמת ותאכל לחם", אז אמר להם לא הבנתם הדבר, כי הנה במות הילד ידעתי כי יכופר עוני, כי על כן הודה והשתחוה לה' בית ה', אך מה שהייתי צם ובוכה בעוד הילד חי היה להרויח שני דברים, שיכופר עוני ושיחיה הילד, שעל כן היו הצומות כפולים: