אלשיך על שמואל ב יב ז

או שיעור הענין כי להורות שאומרו בן מות אינו בבית דין כי אם לשמים, אמר (ו) "ואת הכבשה ישלם ארבעתים", שאם המיתה היתה מיתת בית דין אין אדם מת ומשלם, והתשלומי ארבעה הוא "עקב אשר עשה כו'", שגנב וטבח, ומה שהוא בן מות הוא "על אשר לא חמל", ותרע עינו על הדל, אז (ז) "ויאמר נתן אל דוד אתה האיש". ואז אין ספק כי כל אשר אמרנו שנרמז בכל דברי המשל, דוד השכיל למפרע בהגלות אליו כי הוא האיש, ועל עניינו הדברים אמורים, והן אמת כי גרושה מאישה היתה, אך למה מיהרת לבלתי המתין עד תהי לך אשר לך, ואכלת אותה פגה, האם לא ידעת כי איני משליך ענייניך אחרי גוי, כי זכור כמה דברים עשיתי בשבילך, והשתים הראשונות בעצמי, כי הנה "אנכי משחתיך למלך", כי לא שמואל הריק השמן על ראשך, כי אם אנכי, כמו שאמרו ז"ל (ילק"ש קכד) שטרם יקרב אל שמואל קפץ השמן מיד שמואל על ראש דוד, נמצא כי הוא יתברך משחו, וכן "אנכי" בעצמי "הצלתיך מיד שאול" כמה פעמים, מה שלא היה אפשר על ידי זולתי, כי אין יכול להציל מיד בעלי בחירה, אם לא ה' יתברך לבדו: