אלשיך על המקרא/הקדמה

הקדמת הרב המחבר

רחש לבי בקרבי לבי לבי הומה רצוא ושוב יתפלא בי קול לי קול אלי באמור אלי מי שמך לאיש תולעת ולא איש. השמח לבך לפרש בים הגדול והנורא. או יוצא בשיירא עם מפרשי התורה ודעתך קצרה אי בעית אימא קרא ואי בעית אימאסברא. צרה כמכבירה אל תהי חכם בעיניך את האלהים ירא ושים כה נגד עיניך כי תעבור במים אדירים שוטפים ותחלץ חושים נוגשים אצים לפרש כאשר יפרש השוחה לשחות אדירים משברי ים יבעתוך. והיית כשוכב בלב ים. וכל חכמתך תתבלעתפתח בכד ותסיים בחבית של שייטים עוגים ומשוטים לחתור היבשה ולא תמצאנה:

אף רוחי בקרבי עמדה ודברה בי לאמר מי אתה הר הגדול לפני כל יודעי דת ודין. יושבי על מדין הלא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה' דבר ויקרא. זאת התורה אש מפיו תאכל גחלים הקטנים עם הגדולים כי ה' אלהינו אש אוכלה תורה צוה לנו. אשדת לנו מתוך האש רשפי אש כי הלא כה דברו כאש. ומי זה ילך במו אש ולא יכוה כויה תחת כויה שלהבת יה דבאתר דזיקוקין דנור ובעורין דאשא מאן עייל בר נפחא לתמן.

ושום שכל והבן מי חכם ויבן חכמת אלהים מפלאות תמים דעים. ומה גם אתה עתה כי לא למדת חכמה ולא חלק לך בבינה והלא תכלם כי האמנם אלם. פעמים שאתה מתעלם חכם תחשב מעשה חושב מראשית אחרית על כן קדמתי להעיר לך אזן בשפה ברורה דרך קצרה כי אין בלשוני מלה כי לך דומיה תהלה.

זאת אשיב אל לבי ידעתי לבי ידעתי כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי. אך אמנם הלא לאמונה, כי הנה בשמים עדי וסהדי, כי לא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני, לדבר ולומר כרבי עקיבא אני, אפשר כי אהיה נאה דורש כי אל אלהים ה' הוא יודעוישראל הוא ידע כי לא כונתי מלאכתו לכך. כי מנעורי גדלני כאב עסק התלמוד מרבה בישיבה, יוצא ובא בהוייות אביי ורבא עד חובה הלילה עיון והיום הלכה בקול מחצצים חצי תשועה הבין שמועה בבקר בבקר ואחריו אל הפוסקים עד בא השמש. ואלשואל כענין להשיב כהלכה ולא לבי הלך לעשות קבע מדרשות ופשטים. זולתי אשר הקרה ה' לפני אל ה' ויאר לי. לעת מצוא מנוחה מההלכה ביום הששי כי מדי שבת בשבתו. יבא אלי העם לדרוש להם על פי התורה מקראי קדש אשר יקראו אותהבמועדם פרשה ופרשה בערב יום שבת אשר נתתי אל לבי אף רוחי בקרבי לדרוש ולתור בנועם מילין. להכין את אשר יביאו וימן להם המלך הקדוש דבר יום ביומו פרי תבואה ואהי כמלקט שבלים. מספיח קציר הלא מצער כי קצור קצר מגל שכלי. ולפימגל זו מגל זו ושבת זו שבת זו. הן מעט אשר חנן לי ה' ברוב חסדיו. ומדאגה מדבר פן הלקט יעשה שכחה. העלתי על ספרי הזכרונות דברי הימים הנוראים. והיה עם לבבי לשום שכל הבין. והעמיק הרחיב בכל כלליה ופרטיה ויהי כי ארכו הימים וימצאכתוב כל דברי התורה הזאת וידי משה כבדים כבדו מזוקן טרדות ותלאות ומאורעות רעות. ולא עצרתי כח להשיב ידי על כל דבר ודבר. לצרוף בכור סיגיו ולהסיר כל בדיליו. על כן אמרתי טוב מעט אשר היה לפני פירושים ודרושים כאשר המה והיהכאשר יניח ה' לנו מעצבנו ומרגזנו. עוד נשוב לדרוש ולתור לברר וללבן ולהוסיף לקח כיד ה' הטובה. לנפש תדרשנו מהדורא אחר מהדורא, קמייתא, מציעתא, ובתריתא. כי אמרתי יש לי תקוה. יחנן ה' ויניח לנו מרגזנו ומעצבון בני עמנו כי יבא כנהר צרובכל צרתיה לו צר אולי ירצה ויחליצנו וירצה נא במנוחתנו ואפנה ואשנה ואשלש כל אמרתי. הלא בספרתי ואשיבה ידי על כל דבור ודבור אשר שם משה להניף אותם תנופה בשלש עשרה נפה ואשלח לאשר אשאיר בחסד אל לעיני כל ישראל. אך אמנהלמן היום אשר נתתי את לבי לעשות כן הדביקתנו הרעה טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה ימים של שנה לא שלונו ולא שקטנו ולא נחנו צרות צרורות מרובבות משולבות אשה אל אחותה לעת מרפא והנה בעתה אז אמרתי הנה באתי בימיםמה קצי כי אאריך נפשי. ומתי אעשה הדבר הקשה המהדורות אשר אמרתי יהיו למאורות כי יודע אלהים כי המהדורא הזאת עשיתי בימי חרפי מכל אשר דרוש דרש משה ומן אז חדלתי מלכתוב. הגדלתי הוספתי על כל קוץ וקוץ פרחים ושושנים. פניםמפנים שונים. ועל כל ענין וענין באותו ענין. על שפתי הוספתי עדי עדים להתפאר כחתן יכהן פאר. אשר לא כתוב בספר. ועל הדין ועל האמת ועל התורה ועל העבודה. עם העוסקים עם הצבור. הייתי כמשיב יד לקיים כל דבר. ואתנה את לבי יכתבון מליבעט ברזל ועופרת. למען ילמד בו אשר ה' יתן חנו בעיניו. גם כי אין בו לחכמים לחם ולא לנבונים עושר:

עוד שנית כי רבים מקשיבים העתיקו מילין על ספר בדיו. מי יקום בקהל בכל עיר ועיר מדינה ומדינה לדרוש להם מילי דמעלו מבשר ואומר כי שלי שלי. ויש טבח ומכר לכל עובר בכסף שברו. עושה סחורה בפרתו של חברו. אשר לא עמל בו ולא גדלו.לכן אף על זאת פקחתי עיני. כי אתה יראה הרואה האמת ממי שאמרו. וגזלה ישיב אשר בזדון דברו ושב ורפא לו. ואם לא תעלה ארוכה אל התוספת. אשר לא כתוב בספר. אומר די על העיקר עד הנה דברי בית שער החצונה. אשר תחת כל השמים וזהשער השמים. יאזינו השמים ותשמע הארץ. אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה. אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת המלך הקדוש למשה מורשה. אבן הראשה לרעות בגנה. וללקוט לקט שבלי גן עדנה. ויתן בפי תורת פיו אגיד לעמו. יראי ה' וחושבי שמו. כי מה אני כי יבא אלי העם לדרוש ולפרוש להם. על פי ה' יחנו בני ישראל. ועל פי ה' יסעו למסעיהם מאתו לשומעיהם כי לשוני תער כדה אל השוקת. הם מגישים אליה והיא מוצקת. ותקטן זאת בעיני ה'. ועוד הוסיף הפליא עד אבא אל מקדשי אל במגלת ספר כתוב עלי. ואתחנן אל ה' יפן ברחמיו ממקומו. ויתן חנו בעיני עמו. לשתות בצמא את דבריו. ולהשתעשע במאמריו. ויחשב להם לצדקה. והיה שכרם בעוסקים בספר מאורי ביאורי תורה אורי הנחמדים לפניו. לבו ועיניו. כי אגבן – זכו ישתכח לי בעמלי. כי אותותי אלה בקרבו לה' המה כי אני ושלי שלו. וכל אשר עשיתי. הוא היה עושה. מודיע דבריו למשה. על כן ביה שמו. אשר אקרא לו חוברה לי יחדו. שם המפורש ושם המפרש. ואחד קראתיו בשם האומר ועושה תורת משהואומר אני טרם החילי. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי:

הקדמה מאת ר' ברוך ברבי שמחה קלמן מטערויז, למהדורה השלישית שנת שס"א

קורא מגילתי ואין לו חיך, דומה לאיש חולה דבש לוחך, אומר למתוק מר והוא אך שוא. כי המרירות בו בפיו עכשיו:

משה כי טוב. והרוצה לדאות כנשר להשכיל להטיב, ידאה על גוזליו, ירחף על כנפי רוח חכמה תחיה כל נשמה תהלל יה ה' צור ילדו. לכל היד החזקה אשר עשה בקר וגם לילה, עם טוב העיון, בעיון ומעשה בעשות ספרים אין קץ כל בשר יחדו הן הן עדיו.כי מעשה ידיו, המה ראו כן תמהו מרוב כל לו כל אליו, מחכמה ודעת. ה' נתן וה' לכך יצר את האדם הגדול בענקים לגרגרותיו. ובלשון יחיד בדורו הוצק כן בשפתותיו, מהחן חן לו משמים. נזקף עליו במלוה על פה קדוש ה' עשה. שיראו מלפניו נפלאותמתורתו אומנותו לאלף דור. ואמרי נועם ה' אלה לא תשכחנה. ולעולם יהיה דברו נצב ארצה. וראשו עליו ככרמל בים החכמה יבא ויגאלנו בכל קראנו עליו. עלי הגיון חבוריו. וקלפי יריעותיו. טרף בקלפי בר ולחם מלחמה של תורה. וברכת המזון וצידהלדרך ישכון. אור בעד אור נגה לו סביב. וקול אשר לאיש חי. משכיל לאסף רוח יתירה. בחפניו יתן בעד לב החכם עינו. בראשו כתר שם טוב מפנים חדשות. ומהבנות מחודשות. שם אולם ניתן לו אשר לא יזכר את צורת הפתח מזה אל זה. ואמר כל העםשככה לו רוחב לב נבון אין חקר. כלבן של ראשונים. כפתחו של אולם חי אני יאמר נא ישראל על כל מוצא פיו. כי פי ה' דבר בו ומלתו על לשונו בגלל הדבר כל מה שממנו כתוב. הדר הוא אשר מצא חן ושכל טוב בעיני אלהים בישראל גדול שמו. שםשם לו שהדין כך. עד שהפה יוחל לדבר ורפה ירפה. כי כל פה כיון דדש תש כחו. וכל לשון נופל על לשון בל יכון. שכל המרבה לספר הרי זה מסובך. בקרני הודו והדרו מלגמור עליו את ההלל. ונפסקה הגרגרת אוגרת ומסוכסכת בשבחיה דמריה. והנה היאלאה מאשר גברה ידי בכל. והוא היה בעל הלכות גדולות. ובהויות אביי ורבא. ובמדרש רבה אומנותו. ומכל חכמה ובקיאות. ופסוק מלא. והחכמה מאין ולאין עין רואה מה טוב חלקו ומה נעים. ואת כל ונוכחת. מכתלי בית מדרשו. ומאמת המים. חייםביד לשון תהלך בארץ. וכל העם רואים את הגולות. אשר לכותרות אותיות מחכימות. ישישו בפרי עטו. משוש כל הארץ. ואמרו כלם כי לא ידעו מה הוא גדול. והם לא הכירוה בלתי היום. עם שבקולו נשמעו נפלאות גדולו. אכן נודע הדבר כהלכתוכמשפט. כהגלות עלות חבוריו. אחד לאחד. הריקים הם אם מלאים כרמון. קול המון כקול שדי. מצאנוהו שגיא כח. המחזיק טובה לעצמו. ובא האות במראות הצובאות משמחת לב. וכל נפש משכלת לעת כזאת. על אחת שבע ברכות. נתון תתן לראשמסביר פנים יפות לתורה. עלי באר ענו לה היום ראינו כי ידבר בדבור אסור בהנאת נתינת טעם. ברצון ישר מקושר מסוכו. רצוף צוף דבש. הנה כי כן יבורך ברכת שדים נכונו, בכלל דבריו, וביאוריו לכל שאר כתבי הקדש. אשר אזן וחקר ותקן. ולבעבוריהיה כל דבור דבור על אופניו ומדוקדק. למען יצדק נבדק לאורו. והוא מהודק היטב עד אשר דק בכל דק ותבלול, כמו שבלול תמס יהלוך. ולא הניח מלחפש בחוליות מלה ומלה. מחוט שדרת כל פרשה סתומה ופתוחה. שבתורה נביאים וכתובים, בבדיקהדקה כחקה. ואם נסדקה התיומת לכל דבר הקשה. עתה תראה היקרך דברי אם לא. ואתה תחזה הברזל מתפוצץ. והאבן הוא נמוח מן הלב. ומן המוח חננו ה' אשר כח בהם לעמוד על כל צור תעודה חתום וסתום. ולשאלות המעולות דאיהו מותיב איהומפרק. וחוזר בתשובה שמגעת עד נקודה חמדת האמת. כדת וכהלכה שלא כמדת בשר ודם ועבר הגבול כמסיני הכל בידי שמים לו ניתן ליכתב. אל זה נביט אות אמת. ויקם עדות מפי כתבו. הוא העד יעלה מן הארץ. כי זה האיש משה ידבר והאלהים יענהאת הכל. לאתויי מאי דלא הוה מבואר נגלה על פני חוץ מאחר ולהוציא מאפלה לאורה. עמוקות מני חשך. על ידי שליח עושה שתי שליחיות להם לבריות. בתורה שבעל פה דרוש דרש משה. ושבכתב היא מוצאת והיא שלוחה מן ההר אל העם. אשריהדור הולך. ודורנו זה שהיה מוכתר ומעוטר בכתר תורתו. מותר וראוי לקוראו. כתר אשר לכתרי אותיות. כן הוא כשזה קם. הוקם על ראשי אלופי ישראל. לעטרת צבי ולצפירת תפארה. ויהי כן שמעו הולך על ארבע כנפות הארץ לכבוד ולתפארת הקריאהגדול מרבן שמו בעולם. וזה זכרו לא יסוף כי עם ה' עשה את כל הכבוד הזה. הוא אשר הנה בו. ויאמר לו גדל. ויגדל האיש בשכלו הנבדל. בדל שפתיו. והיד כותב הגסה. וגדולה ביתרון מעלה ותהלה. והיה אומנות עטו חוסן ישועות. עד יעבור כל עט סופרמעיר אזן בלמודים. וייראו מגשת מגדולת פרשת יתרו חוסן משה:

משה קבל תורה מסיני ועוקר הרים סביב לה לאותה חברא קדישא. שראשה נמלא טל אורות. להבין ולהורות פאר הדורות. מעלת המעיין הגדול עצום ורב ר' יוסף טיטצ"ק זצ"ל רבו של רבי מורי ומאורי הרב. הכולל אור מפני חשך הגלות. אל ה' האירלנו, הוא הרב ר' אליעזר אשכנזי נ"ע בעל מעשה ה', אשר עשה ספרים הרבה רבי האיכות והכמות בחוץ תרנה. בבא עתם עת דודים המתנדבים בעם וגם עליהם יעבור כוס ישועות כמעשה שהיה לחבורי הרב דביה סליקנא ונחיתנא. הוא אדוננו יצק מיםעל ידי הרב טיטצ"ק. ומזה הראי מוצק. ממנו פנה ממנו יתד קנה לעצמו בבחרותו בעוד כפתו רעננה. ואחרי כן יצא ממדרשו של הרב הגדול הזה אל אחיו בשם ואביו במעלה, אבי כל תופש תורה, אורה ליהודים המאור הגדול. גולה על ראשו בתוך הגולה.ועטרת זהב גדולה סגלה מכל יודעי דת ודין. הוא האילן ששרשיו וענפיו מרובין, עושה פירות שנשתבחה בהם הארץ. הרב המופלא מופת הדור רבי יוסף קאר"ו זכר רב וטובו לברכה. הלא בלעדי בית יוסף, להבא לא ירים איש את ידו, להתוות תיו שחורעל הלבן, לפסק דין והלכה שלא תעיף עין בו תחלה. חכם מה הוא אומר, ואיננו גדול ממנו ומאתו בבית. לא יהיה בודק אף גם בשתי שורות על פני דבר קטן כגדול. טרם יצא מתחת ידו כי לעולם כל פוסק שיבא אחרי המלך. אמר לו יאמר פסוק ליפסקיך. בל יראה מורה ועוזב שמו בקרבו על טוב יזכר, ובל ימצא יצא לחוץ ידבר. ולא זכר שר המסכים את יוסף וישכחהו. אף חכמתו עמדה לו לזכות את ספריו. להיות מן המצויים אצל כל אדם. כהכרכיים כלחם לחיים. ויהי היום אין בית אשר אין שםמאת הספרים העקריים. ארבעה המה. למיעוטא דמיעוטא. ואם ימעט הבית מהיות מזה. ראה זה חדש כי ירחק להמצא בית ישראל לאחד תם ואחד שאינו יודע. והבור ריק שאין בו מיי"ם כנוטריקון שלו. מורה באצבע על הספרים הבלתי חסרים. כי אםלאחד מעיר או שנים. שמציאותם בחזקת הבתים כלם. ואלו הם: מקרא ר"י בעל הטורים. ר' יוסף קארו ר' משה בר מימון.

ומקרא אני דורש סימנא למלתא דשכיחא, והיא מציאות אלו המפרשים, בפרט שהוא צריך לכלל, להקפת ביאורם לכל המקרא. היושבים ראשונה בפשט הכתוב, והקרוב אליו רש"י ורד"ק ז"ל. ותהי לי לישועה הוראת אות המ"ם. למקרא לו ולהם. ואםלמסורת הברית כרותה בינו וביניהם שיתלכדו ולא יתפרדו ובאה רמיזתם במלת מקרא עצמה באותו שם התואר המוסכם בישראל. לו קם לא' ואחד מהם. ומרגלא בפומייהו דאינשי להקרא בו ובמדינה בכנויו. ואם באולי באפשר רחוק ולקרב לנמנע אחדמהם לנו סר מרעהו. לא חיסר לעד לעולם מכל איש יהודי היה. ותהי הוראת הקו"ף במקרא לקמחי. והרי"ש לרש"י. והוראת האל"ף הלא עכשו לאלשי"ך. ולו שם בשלשה אינו סוד בלי ספק ספיקא. כן ינתן בו שם היחס והשלימות. כשם הגדולים מעשיהצדיקים לעולם ירשו ארץ בשמות עלי אדמות. והן אמת כל שאינו אומר על דברי השירה הזאת מודים מודים משתקין אותו. שכל דבריו מתוקים מדבש וחלב תחת לשונו. ועתה הביטו וראו אשכל הכפר הלזה, אשר נשאוהו במוט בשנים, שבט מושליםהגדולים הללו מהר"י קארו ומר"י טיטצ"ק. שאין לנו תמורתו ומחירתו של יוסף, זה וגם מזה דלאו כהני יוסף איכא בשוקא. אם יוספי"ם אנחנו באנו להודות ולהלל. היה מוליד בדומה לגולל אבן קטנה. ככף איש למכסה עתיק. ע"פ באר פחות לרוחההיורדת היא למטה והוא למעלה פתוח עלי מים כאשר בתחלה. והוא אבינו הר"י קאר"ו חלקו בחיים אל כלי קדש הלולים הלזה. גלוי וידוע הריק לו ברכה בהלכה ערוכה. בקול לו ארך ימים עד בלי די. כדאי הוא אין ספק ודאי אשר יאמר כי הוא זה האישמשה. גדלו כאב את בן. שהוא בן ברית כרותה לשפתים ישק כאיש אשר עמו התמיד בפתיל צמיד. ימי חייו הימים, כל ימי חייו הלילות. ומעולם לא היה אור תורתו אור ששבת. ולא נמצאו שמושו ולמודו שאינן בני יומן תדיר. ושעינו תדיר ולבו לא היושם כל הימים בביתו ובחומות בית מדרשו מדרש תלים של הלכות. כי שם ביתו בית ועד היה לעולמים. ויקח משה את עצמות יוסף. ומהות שלימתו בלקח טוב טעם לשבח יקר וגדולה כי בכל נפשו כשורה. וישעו וחפצו היה משמש את הרב על מנתלקבל. וישב ממנו שבי. לפני שר הפנים לתורה מדרכיו. ונתיבותיו נתיבות חכמה. עד כי גדל מאד. שלא הגיעו רבים לוחמים בלחמה. לצדק אזור מתניו ולא בשוקי האיש. וכן על זה הדרך יצא מה שיצא. ודיין לא בא מן הדין לנפשו ולרוחו ולנשמתו.הנסתרות לה'. להיות כנדון לבר אלהין עיר וקדיש דרבנן. די עמיקתא ומסתרתא מתגליין ליה. הן הנה היו מפי מלך מלכי קבלה הקדוש אלהי הרב החסיד ר' יצחק לורי"א אשכנזי נ"ע. שראשו גבוה מכל העם, היה בדורותיו דור דעה. כמו שידענו כי בו זבתחלב ודבש. תחת לשונו היתה חכמת האמת האלהי קדוש הרב קורדוווירו ז"ל. מכל מלאכתו אשר עשה רשומו נכר. בכל הככר. לאדן. ולעמוד הימני בהחכמה נחשב הוא. והכל יודעים מה שמו ומה אומר עליו השלום. שהלום לרחוק היות אהיה במחשבהשבלב. אם זאת אומרת לגמור עליו את ההלל. גם שם ראינו סביב לשולחנו אשר לפני ה' אנשי מדות יורדי ים חכמת הסודות נכבדות מדובר בם. סגיא וחכימיא מרי רזי גדולים חקרי לב טהור. ובימיהם ובימינו הציץ ופרח צמח צדיק וישר. הוא הרבאשכנזי זצ"ל אשר ממנו ייראו ויחרדו הלבבות. כמעשה שהיה בשמשון הגבור בגבורתו. כי אז לא נמחה יראתו מעל כל פנים למטה מעשרים שנה אחרי מותו כך היה לשמע אזן עוד היום גדול כחן של מעשיותיו אותותיו ומשפטי פיהו. כי נפל עליהם פחדיצחק והעם לו יחרדו כצפור ממצרים.

הואיל והזכרנוהו ונספר בשבחו וכיונה מארץ סורי גפן נכריה הסיע עצמו. ויסע ויבא ויט אהלה בצפת תוב"ב ושם נגלו אליו האלהים שופטים בארץ המה הגבורים אם שלמים וכן רבים. כי קרובה היתה חכמתו להשגת מדרגת מדבר ברוח הקדש. כפורחתעלתה נצה. ונצנצה בו בלי ספק דרבנן לכולא עלמא אסהידו עלויה דקים להו בגויה די רוח אלהין ביה היורדת מלמעלה למטה. כשלהבת אור הנר דלוק לראש הפתילה בתוכם בשביל ומסלול ודרך. שתהא מעלה עשן כל שהוא. ואיד יעלה כנגדו והורידהאז אורה ושמחה מלעילא לתתא. ומדי היותי נוגע בדבר שאפשר לשמוע וללמוד מתוכו הטעאה מה. ולחשוב שכל הרוצה ליטול יבא ויטול ויזכה לאורו. ונמצא דבורי גורם נזק ומחשבת פיסול. והנני כאדם מפחד אזכירך ואורך לבל קרוב אליך הקשהטעאיי ותולדתו כיוצא בו ואומר לך כי לאו כולי עלמא גמירי לקבל אור ושפע שבע רצון מה'. לא כן הדבר הזה. ואינו דומה בדומה לאור הנר. ולא לאור האבוקה כי אם לאור החמה מקום יש מקצה מזה. להמשילו ולהחבירה הדוגמא אליו בתת ציור מה.וחקוי ודמוי מפאת מזרח השמש בגבורתו. כי שם בשגם הוא באקלים אשר השליטו האלהים עליו בכח גדול וביד חזקה. אין אדם מדליק ממנו נר יאיר מכל חמימותו אפילו בתקופת תמוז. ומקום הרב שבא באב. גם תבן גם מספא רב. יבש ביבש היותרמוכנים להיות עלולים מיסוד האש ומן הדומה לו. אין השלהבת עולה מאליה. אך בזאת יאותו רשפי אש ונצוצין דנורא לצאת ולבא. לאותם האנשים נגשים לעין השמש בכלי מוכן לקבל באותו עין ממראות הצובאות אשר תעשינה בתנאים פרטייםמהליטוש זיכוך ומירוק. מלבד ידיעת לישת השאור שבעיסת אותו הזכוכית שאל יהא מעכב. ונוסף גם הוא הסמרטוט הידוע לבדו הוא או כיוצא בו. ובפגישתם נגד השמש הניצוצות נוצצות ובערו שניהם יחדו באופן כי בזה ההתחכמות וההכנה הנכונהיוליד האיש תולדה דאש. הרי לנו שיש לדעת במה מדליקין ובמה אין מדליקין. ודי בזה מהרמז המשביע לכל חי משכיל יבין:

ועתה שוב אשוב אל מקומי באמר כי קדושתו של הרב אשכנזי פרישותו והתבודדותו נתנוהו עליון. בצל המעלות לסגלת מהלכים הללו אשר מעולם המה אמיצי כח. המושך כמו אבן שואבת הברזל. לקנות במשיכה רוח ממרום מצנורות הברכה העליונה.ומי לא ידע בדורנו זה מפי השמועה. וגם מזה יש מעין רואה מי שאמר והיה מעיד על פי הראייה מאת אשר לו יספר מרוב קול גדול. קלא אית ליה דלא פסיק מעל רישיה ולא ימות. כי לעולם אור חדש הוציא מנרתקו מהנץ החכמה שנקדה לו לבקש אתהנרדף. מן הקודם אל המאוחר. אז נבהלו אלופי תורת חכמה האמת. וחם לבבם מיחם על גבי מיחם בתוכם. לדבקה בה בדרך זו הקצרה וישרה. שיבור לו האדם הגדול הלזה צום יבחרהו איש הנלבב לא חלי ולא מרגיש לילה ויום ענות אדם נפשו. והואעומד על רגליו כאיש נדהם משתאה מחריש לדעת כעת יאמר איזה דרך מדרכי נועם החכמה ונתיבותיה שלום יעשו בין פמליא של מעלה ומטה. והיו לאחדים על פי הדברים המאירים כספירים אשר במאמרו האיר המזרח. ומשם סובב סובב הולך ואורעד נכון היום. שאין אנו צריכים עוד לקרא כל כך הצעות ויגיעות אין קץ. שהכל נהיה בדברו מתוקן לסעודה משלחן כסא ומנורת המאור הגדול ברב חסד הגבוה מעל גבוה ב"ה קא זכינו אליו. ומפי השמועה שמענו כי לתלמידיו העקריים והראויים דבריםשבכתב. יש אומרים ר' נתן. ואחרים אומרים ר' מעיר היה להם אזן בלמודים על פה לא זולת. ומי חכם היה כותב בפאה מן הכד בלקט טרם בא השכחה ברוח מצויה. ויצא החצי מלבו.

ורבינו זה המחבר ממנו קבל ומאתו והוא היה מתחמם כנגד אור חכמתו מרובה מאצילותו. והשפעתו זכה לשם ותהלה בארץ. עד בכלל התלמידים הנחמדים מזהב בין העומדים האלה מפי החכם ולא מפי כתבו גמיר וסביר וקביל. שכן דרכו לילך ולהציגשיג לו נקי מכל סיג. זעיר שם זעיר שם. כנוגע ואינו נוגע בהיותו פוגע במקום מוכן לקבל. איזו פרישת דרך נסתר מן המותר והרשות נתונה ומקום פטור אבל אסור משום גלוי. בשתים יכסה כי כבוד ה' הסתר דבר במשמרת למשמרת כמאז מעולםקדמונים אחזו דרך זו. ולא זזו מחבב ההעלם וההסתר לדבר סתר להם אתם ויכסוהו בבגדים ולבושי הרמזים. ועל כל כבוד חופה ויהי להם למושיע המשל בזה והרמז לצנה וסוחרה מאתם. ומגן אבות תקנו משום העם שבסודות אל ישלחו ידיהם בטרםקיץ וביטול דעתם. שעדין אינה מיושבת עליהם מאשר היין הטוב יתקלקל בקנקן שריחו נודף. ואל תוכו כי יפול לו יוטל טוביותו בשנותו את טעמו. ויש אשר יהיה שב כחומץ לשינים. לכן הנה זה בא בעקבות הרועים ודרכיהם דרכיו. אך בזאת גבר עלינוחסדו אשר בידו גלה סודו על צד היותר אפשרי. אף ברי יטריח בקולמוסו. להאיר על דברתו מהלכי צדק ואמת. כל מה שאפשר ודחק עצמו לכונן חצי כונותיו על יתר מהביאור ובירור לשון רכה תסבר. גרם מעלת החכמה לפקוח עינים עבריות עד מקוםשיד הרשות מגעת ויצא לשוח בשדה של תפוחים נתנו ריח אפו אשר ברכו ה' בדבור נאה ומתקבל על לוח הלב מלוח עלי שיח סוד. עד היסוד ממולח טהור קודש. מגולה טפח ומכוסה טפחיים בידו של משה:

משה היה רואה ראיה מהימנא מיניה וביה. בלא כח טענה דמסייעא ליה. שאין אדם נשבע ונוטל לשובע נפשו שום חכמה ולמוד. כי אם בכח גברא רבה. והוא הדין מן המחובר לנטילה לכל דבר שבקדושה. כי לא שלם ישוב ממנו ומעצמו אין גם אחד.בשגם כל ספרי חיים וספרי מתים נפתחים לפניו. ולא עתה יגדל נא כח יגבר איש בישיבה שאין בה סמיכה ראויה להתכבד. ולית דין צריך עליו להביא ראיה ומופת יוכיח. כי אין לו דרך. לשם היחס וערך. לכן תכרע כל ברך. נוסף על סרח העודף ליוצרהמאורות. הללו עוזרים והללו מעתירים היו בתפלתם. ובזכות תורתם בימים ההם ובכל צרותיהם לצר ומצוק, אמונת אותם הכתות של מונים הראשונים. עזי פנים ומגונים. שהיו בלתי מאמינים באדוני האדונים. אל מעוננים וקוסמים היו פונים.ומהללים באלילים וגלולים ובקדשים כלים מאליהם. הבל הבלים את זה עליהם אני קורא הדורות מראש מהמבול ופלגה. שנסעו מקדמונו של עולם. ויהי ראשיתם נמרוד המורד ראשון הוא לחשבון עונות ראשונים. הוא המבלבל הנקרא בל בבבל אשר לוקראו לבעל פעור ובעל זבוב מות הבאיש הביע אותם ההמונים. לדעת כותבי העתים וכמו שהביא מהר"י אברבנאל בפ' בראשית. ונסב הגבול מהם ומהמונם אל הדת שוטה ואת בדיו של מאנ"י וסיעתו. משוגתו אתו רוח אחרת היתה עמו בשינוי רע ומרממות הוא המין הכיעור. היה מאמין מהשניות חלילה לאל המיוחד וחס הם כי לא להזכיר רחמנא ליצלן מהאי דעתא ומן הדומה, לא ראי זה כראי זה. ואחריו קמו תרבות אנשים חטאים שקבלו מהזוגות, ואם לא נכנס זה דרכם תחת הזוג ונפרד מהמין הלז הכסל למו, ממנו הוא ומשורש הנחש יצא צפע הזיות בדויות. זולתיות בנויות על אודות ההקטרות וסדר עבודות חשבום מורידות כחות העליונים למטה במרידות מחרידות מפרידות אלוף בחלוף האמת אך שקר נחלו מאב לבן סורר ומורה. נחלתאבות נזיקין כי בזאת האמונה היו עושים מלאכת ה' רמיה. ותמלא הארץ דעה רעה נגד פניהם. ובאותן הדורות דור ודור שוא שהיו מכעיסים ובאים לא חיסר להם איזה פלוסוף גדול העונה אמן מין המברך את עמו. ויאמר יישר כחם וסיעה אחת עםחברתה כזונות מפרכסות זו עם זו. נראים כנושאים ונותנים בהזיותיהם הם בהם והשטן ביניהם היה מרקד בין קרניהם. ומלמד אותם לשקר זימה בפיהם היה משים שלנצח יאבדו. ועל כל קוץ וקוץ מכאיב הבהמות המה להם. כל כת וכת תקנו פירכתהמינים. ובתקנתם קלקלתם ובתשובתם משובתם, ומשוגתם אתם. ונמשכו אמונותיהם ודעותיהם שונות, עד בוא השמש למלכות היונים. אז אמר ה' עמהם תמות החכמה המדומה ההיא מהקטרות וזולתן מהעבודות ידיהם עשו להורדת הכחות עליונותבטלסמאות. ולהצלחת עבודת האדמה אשר בהם יתפארו בהגדת עתידות למו. ובא זה החפץ האלהי ואיבד את זה. כדי שלא נתלכלך ושלא נטבע בטיט היון. וכך היה אומר שומר ישראל ב"ה. הן כל אלה תשכחנה ולא תזכרנה עוד. למען לא תהיינה לנולפוקה כימי קדם. ועל אחת כמה לא כל שכן בגלות הארוך. שוטה רשע וגם לבנו בהרעה. היה בלי ספק לעת מצוא לזה השקר רגלים לעמוד עד היום הזה. וכרעים לנתר על הארץ אוי נא לנו כי חטאנו. שבע ביום כלנו אבדנו. אם אותו הריקות נמצא היהחוזר בעולם למתיקות העבודה ולא החדלנו לקטר למלאכת השמים. והחסרנו כל את זה בדוק ומנוסה מצאנו ראינו בפרוח לרשעים הגוזמה בעלמא קטני אמנה הם לה יאמינו. היו לנו לאויבים וישישו כל פועלי האון להכעיסנו בהבלי נבלות אחור וקדםצרתנו בנרות רבות ורעות. ואלמלא זכות אבות היתה מסייעת. אבדה הנערה המאורשה מורשה קהלת יעקב. וישמע ה' לקול הנער כתיב ונערה קרינן. כי לו משפט הבכורה לבעלנו עושינו יתעלה שמו.

ואעידה לי שנים עדים נאמנים ימי הפורים האלה, והנרות הללו שאנו מדליקין, כי מסדר זמנים. קודם לכן דברתי עד הנה מהאמונות שונות הראשונות הנה באו עד סוף אותו פרק כל כזבי אותן הדעות גרועות, ומן הוא והלאה הלא כה דברי כעת יאמר כימה שאירע לאבות אכלו בוסר, אירע לבנים בקרב עמים ינגח. מזה אחד ומזה אחד. הכבשה הכבושה בגולה מרבים מעמי הארץ לעונותינו שרבו. ולולי ה' שהיה לנו להביא אותנו בגלות תחת שבט מושלים מעולים. ואוהבינו פלילים על מצות ומרורים.כבר אכלוהו בכל פה שהתיר הרצועה לא התיר שומר ישראל תיר ולא נים הוא יתברך לעד לעולם כמנהגו נוהג במדת חסד ורחמים פשוטים לחיותינו כיום הזה. גדול הרועה נאמן קדוש וברוך פודה ומציל ישראל. לא נתננו טרף לשני אדונים קשים בלתימאמינים בה' ובתורתו הקדושה. כאנשים ההם הפושעים כמאז ארור אפם. כי אז האבידה היתה חוזרת על התורה ועל העבודה. ואם אין תורה אין ישראל. לכן האדון ה' נתן אותנו ביד אלה מהלכים אשר מלכו עלינו. ברב חינא ורב חסדא. ולא א' בהםיגדיל או יקטין שקל הדין. להבדיל בין איש ואיש. בדיל אשר הוא יהודי. ודינא דמלכותא דינא. אל יחסר המזג השוה מעל חשן משפט אחד. לגר ולאזרח הארץ כמו אנשי דתות אמוניות ומדיניות שכל קוי כונתם יוצאות אל שטח האהבה שתחפץ לדעתאת ה' ועל מרכזו סביב יתהלכון. ומשם יפרד והיה הטוב אשר ייטיבו עמנו. הוא להיות רב את ריבנו ודן את דיננו. ושפטו את העם. ולכל המיצר לישראל נעשה ראש ולענה. אוי ואבוי לו ולמזלו. אם הוא בן דם לדם ובן דין לדין כי מלכי חסד המה. הןאלה היו לשני מחנות ודתיהם שונות. אחד שומר הברית מודה במקצת בדם שופכו מל ולא פרע. ואחד כאשר פתח שנתהפך הדם ברית ויהי למים. איננו מל ולא עמל בו כלל. כאשר יבאר בכלל אשר אחת דתו להחיש האות הזה. כי בנפשו הוא מהולבמים. והצד השוה שבהם. שכן הן הם יודו ויאמינו בה' קונה שמים וארץ וכל צבאם, ושהוא יודע, חפץ ויכול, משכיר ומעניש. ומכנפות הארץ הארבעה המלכים את החמשה חומשי תורה שבתורה. קיימו למעלה ראש ממה שקבלו נאמנותם אמונה אומןזולת ההתלות בזמן. והשנוי תלוי ועומד להם מנגד. וההשתנות וההתחלפות. זה אומר אני מצאתיהו זה חליפתו. וזה אומר זה תחתו. ומבלעדי נצחיות התורה כל יקר ראתה עינינו. כל אחד מהם היה נותן לתורתנו הקדושה ממהדורי מילי הראויות להונשיקות שונה וחוזר בנשיקות פיהו. כל הזר הקרב בדבר האמור מפי ה' ואת הקדוש והקריב אליו. והמה בכתובים ובנביאי האמת. נגינתם כל היום בין החיים ובין המתים והתפללו דרך ארצם לכלם בשמות. והוא מפלאות חכמה הרבונית להכניס בבריתעם קדש ישראל. אף גם את הזולת. ואין בעל הנס מכיר מקומו של עולם איו ולאן עתה הולך מכוון אל אלהי הרוחות לכל בשר. ונעלם מן העין דבר סתר לו אתו יתברך. דלא שלטא ביה עינא הנה. כאשר יהיה האופן בתוך האופן הזה. מהכונה הרצויהכעת חיה בקרב לבם. אין לנו עמהם דין ודברים. שבשנאה נוהג באותם עממים האמורים בפרשה. כי אשמים הם כמכחישים בעל הבירה ב"ה ובכיוצא בזה לא כאלה שיודעים רבונם ומכוונים בו נותני לחמנו הם משומרים לבקר. עלינו היו כלנה שומרוםאותנו ואת בתינו. ובאמונתנו נחיה במקדש מעט שלוים ושקטים יהיה מה שיהיה. אם כבנים אם כעבדים. הרי אנו כמי שחציו עבד וחציו בן חורין. כי לא כשרינו שריהם של אבותינו ספרו לנו. אבל אנחנו חייבים לדרוש שלומם וטובתם כל הימים טוביםשל גליות. טובים הם בבחינת הימים הראשונים. יפלו ולא ישובו עוד. וכאשר יענו אותם אם יעירו ואם יעוררו בעת מן העתים. דתמה לעשות שלא כרצוננו איננו לנגדנו תמיד. ובפרט לממשלת היום קראו נוצרים המתונים בדין שקול ישקל במאזני צדק.טרם יורה יורה במשפט עמנו. ומי לא ידע תרבות האנשים וענות חן וחסד מעם לועז. ומזגם השוה במדות מדותיות ומדיניות. ובא האות מרוממות שרינו ויניצי"אני אשר שמו המשפט לקו. והצדקה למשקלם.

וכאשר איזה גלות בא לעולם. אין זה כי אם רוע התרועעה אומתנו. מרובא קא פריש מפני חטאינו המרובים. ואם עונינו ענו בנו. לא עליהם תלונתנו כי בשלנו הצער הזה. ואנחנו עונותינו סבלנו על כל אלה גואלנו ה'. עלינו לשבח על הניסים ועלהפורקן. שאין דבר מסוכן יוצא בלתי מתוקן. בקדימה רפואה וארוכה למכה. מפגע רע בכל רגע. כנגע נראה לנו. ומהם ישראל נושע בה'. הן הן גבורותיו ונוראותיו אשר לא יעשה אותם האדם וחי ה' אם יפול משערות ראש דברינו אמת. מעין המאורע לנומראש ועד סוף דבר אחר ארצה ממעשה נסים. ראו אבותינו ואבות אבותינו. ואנחנו לא נדע כי אין אנו בקיאין במראות נגעים הבאים. ובתוכם ה' עושה פלא. ונס מתנוסס מראות נביט. ולא נכיר המכוון בלתי מובן. רק לבקי בגוון בין תכלת ללבן בחשךהגלות לילה שמו. וכרחם אב הרחמים יסור יסרנו ה' ביסורים של אהבה מסותרת, שומרת הברית, מהעלם לכל העלות וסבת כל הסבות יתברך היתה זאת. שלא יהיו צרות צרותיהם להם ולנו. השם מלה ופועל צדק אמר על הלוחות מעשה אלהים. שלאכגלות ימי שנותנו בהם שבעים. ועם בגבורות ארך גלות לא באו. נשתכחה תורה מהם ומהמונם נכרתה מפיהם ונתבלבלה לשונם. ובין לילה אבד כל האושר ההוא בלא יועיל. ששם עלו בתוך עם ה' נביאים. הלא דבר הוא אשר מצא בו כל חי משכילמרגיש כמו זר. ורעיוניו ישובו יתפלאו בו. ואי לא דמסתפינא מלהאריך במה שיש לקצר. הוה אמינא ממה שרחש לבי דבר טוב ויפה. ולא היה זו עטי מאתי. עד תתי אותותי אותות מה רבו מעשי שמים החדושים לבקרים. קא משמע לן מניע כל מתנועע.והוא לא יתנועע יתברך שמו עושה גדולות כאלה רבות. כל זמן ועידן אשר נכון היה ויהיה ענן כבוד התורה. בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקדושות. הלא מפיה אנו חיים על האדמה ובזכותם וללא דבר אחר זולתה. הרי אנו ובנינו נשמרים מן המזיקיםהמציקים. ומכל מרעין בישין קשין. וגם מזה נגעתי מעט קט בהקדמתי לחבור מעשה ה' אשר זכרונו לפנינו בא ואתהלכה ברחבה פה. היות עוד מעט ואיננו כנפשו שובעי. כי רוח מבינתי בא. מה לך אומר אלי. וסטרני על פי כעת לשתוק. ומה לי עודלהראות אות על דבר אשר הקטני עם הגדולים. שבע ביום אפוא הם רואים. הלא המה עדי חתימה כרתי. כל פה דובר נגדם נא לרחמי ה' סביב לעמו כי לא תמו חסדיו. אדרבא רבה אמונתנו מאד. אשר בסלוח ומחול ירביון. כי רבים רחמיו לגבי חומרעונינו גבינו. וקרוב אצל עצמנו ובשרנו. אנו בנו מכירים מה עצמו ראשיהם ועל כל פשעים תכסה אהבת ה' את כבוד התורה ולומדיה. שהבטלה ממנה הביאה לידי שעמום. וחורבן הבית והעליה שבה לירידה משמים ארץ. כאשר בא זה העון אשר חטאישראל בו. והוא היה מכריע הכף חובה לרעתו. וקליפתה אכל ולקח אטו הא. ופרע כל עונות ראשונים לא מהזיבורית כי אם מהעידית מן הגרן של ארונה היבוסי. ומן היקב חצב בו מלך הכבוד כרם חמד. כרמו שלו יתברך.

והמשל בזה הולך את חכמים למה זה הדבר דומה בדומה הוא למנגן אחד מיוחד למלך. מומחה גדול ובקי בהטיה בידו לקרב. ובאצבעותיו אל כל כלי שיר למעלות. אף חכמתו עמדה לו בעת צרתו בהיותו קרוב. ויהי נציב מלך בא שר ואדם חשוב יהיה מיבעל דברים יגש. שיהיה להודיע ולהודע שבע תועבות עשה. אשר למלך אין שוה להניחם בלי נקם ושלם. גם כי יזעק וישוע איננו שומע לקול מלחשים. ואת הרע לא יקבל. אל יבא במשפט עמו. להיות עביד דינא לנפשיה. והצדיק את שאינו צדיק. ונושעהוא דשאינו ישעו דקרוב למלכות הוא. ולב מלך ביד נגן המנגן. לכל אשר יחפוץ שהשמחה במעונו. במעשה ידיו להתפאר בו ושמח לבו. יבא ברנה נושא עון ועובר על פשע בינו ובין המות. ויהי כי התעו אותו המנגן עינא ולבא סרסורי דחטאה וישמן לבוויבעט. הנה על פי הדברים דברי ריבות היו לו עם זולתו. ומלה מושכת עצמה ואחרת עמה. בא זה לעמת זה וחרב איש ברעהו. ויצא החרי אף על כף אחד של המנגן. כי מכת מכהו הכהו ואיבה ממנו עד הפרק כל היד הימני דלגבי דידיה. כמו אם שורה עלהידים. ומצעקתם הבאה בכפו ונקבה שיורדת על פי מדת המקטריגים. ממהרים לשפוך שיח כי ברע הוא ועשו להם כנפים. ויהי כבא השליח והקול נשמה. אז הושם גמולו בראשו ממעשה שהיה. ויאמר המלך תלוהו עליו לתת לאיש כמעשהו. ויהי כן עלנטילת ידים ממנו ומאתו כי בעודו בכפו יבלענו. לכל חטא ועון יכפר עד מאותו נעימות מימינו זמירות ושירות היו נושרות מחקו. חק ולא יעבור עלי עשור ועלי נבל מן דין הניין ליה. וכאשר תם לריק כחו ולא ישרר עוד השיב גמולו בראשו. וחמסו עלקדקדו מזה אחד בעיניו יראה ובלבבו יבין מעלת סגלת התורה מן השמים. הדת ניתנה לתקן בארץ הנשמה אשר נטעה ימין על כנה. בין תהו בין צוף התאוות גשמיות והטובות זמניות. כדי להגדיל שכרה אתו יתברך. וחיבור אותו עסק התורה לנו ולבנינו.הוא המונע הגדול לכל צרה שלא תבא. ונושא הצינה הולך לפנינו כתריס בפני הפורענות. כי בהסתר פנים לתורה בזמן שבית המקדש קיים נפלה בת ציון כאלו לא תוסיף קום חלילה. לארך הגלות האל הזה. והיינו לעם עני חשוב כמת. על כן יעזוב אישחן ארץ וחומריותה. ואת עפרה לא יחונן. והבל היופי מלא דופי כלו גרש יגרש. כאמה נכריה בלתי ראויה. ודבק באש דתו של יפיפיה שר התורה אשר שם משה:

משה מת אינו אמת חותמו הוא. שמו כשם רבו כמות זה אינו חסר מפאת מזרח שמש. צדקתו עומדת לעד בכלל דבריו. כן מות זה בבחינה מנת חלקו וגורלו. גורל עולה בימינו נאדרי בכח. קנין סודר בקסת הסופר אשר במתניו אני אמרתי כל אדם כמו חיכמו גרון ישערנו. יוליך את הקול מדבר מתוך העת לעשות שלא תשתכח תורה שבעל פה ניתנה ליכתב. עד יזועו שומרי הבית. כי כאשר הלשון קולמוס הלב הן שליח עושה שליח. ובמקום שאין איש, יש להשתדל הקן קולמוסא וקן מגלתה להיות שלוחושל אדם כמותו. מות כל האדם כעוזב העולם הזה מפני העולם הבא כי אז יעשן מנחת כפו קטרת. והוא עומד בדבור נצחי קיים במאמרו כל ימי הארץ. ומבלי משים קניני נפשו בכפו לנצח המה יאבדו. ועתה תעמוד חכמות אדם תאיר פניו בדבריםשבכתב. ואין האבידה חוזרת על בעלה וחי בהם. כי אם הגשם חלף עבר ופגרו מושלך בקבר. הרי לך חלק המוצלח לח ורטוב. פדות שלח לו עמלו שיעמול תחת השמש. צדקה ומרפה לנפש השומחת בשמחת תורה. היא הנותנת ארך חיים אחר המותלמעלה למשכיל ובשגם הוא מקופל ומונח במעי אמו אם כל חי. הארץ אשר עתה שוכב עליה. פיו סתום ודבורו פתוח. מצאנו ראינו אז בקול זולתי קול מדבר. והן אומן בלא כלים יראה וימצא. וכל קדש כזה אינו יוצא מידי יופיו לעולם. כי לא על כסויאדם בעפר כיוצא בו שמו יכוסה ועלה מן הארץ ביתר שאת. ולא ירד אחריו כבודו במקומו מונח. נח ולא נע ונד. וזה שמו שוב אינו יורד שאול ויעל שהכל הולך אחר דבר המעמיד. ואולם לוז שם העצם מעצמנו הידוע באחרית הימים. יומו יבא להחיותמתים יהללויה. ואל זה העצם אין לו דמות הגוף ניתן למשמרת בעצם אדם ובקבר. עד עת קץ כל בשר אל שאר ישוב כבתחלה אשר יבחר ה' להקיץ מישני עפר. הנה כחמר כצורת החיגר והסומא. כעבד כאדוניו. ושוב אינן חוזרין לעפרן לדעת קצת.שמשיב הרוח אינו מוריד הגשם והעפר אל הארץ. ככלי שנשתמש בו קדש לה' ומדי דברי בתורתו ובמדרשו של שם הטוב. ועבר פני המחבר. אדברה נא מעט מהרבה חסידות ופרישות מעלתו ורב השתדלותו בעד אדמתו ועמו. על צדקתו היתה עומדתתבל ומלואה. כי אותו ראה אלהים צדיק בארץ במוחזק ובראוי. ויורהו ה' לאבן פנה. שבכל דור ודור צדיק חונן ונותן ליסוד עולם די בקב ונקי לשעת הדחק אם אוי לא ימצאון שם מנין כל חוכי ל"ו והלא זה אוד מוצל מאת המאור הגדול הזכור לטוב.והוא אחריו שפט את ישראל בדיני וכרב באישורי מעגלי צדקו ושלום בעולם. ומעולם לא נצחה רוח. שלא ברוח ה' עמוד ענן כבוד תורתו אומנותו. ולא כבו גשמי מי שום אהבה. אש דת ודין המערכה רבוצה כארי בקרב לבבו. לב אבן השהם. מלבד עלתהתמיד לתשובה תפלה וצדקה הוא היה עושה. ומעשה למחסה ומעוז לעמו. כמו שמצינו ובעינינו ראינו זה דרכו בזהירות וזריזות. להעמיד ארץ הקדושה עד שדרשה בעין החמלה. ועיניו ולבו שם כל הימים. שם לחק להאיר פני מגמתו והשקפתולטובותם ולהנאתם. בהציעו צערה לרבים כיודע לחשוב צרות תכופות. ומולדות רצופות ומקריהם. המה להם שבים ללכת ואף כי גם רבו חכמי דורו נוחי נפש יתירה. ולשונם תמחק בפיהם בדברים שכתב בכל זאת נבחר לשון צדיק. אשר למליצים הואיליץ ממה שממנו ובפניו חופת הקסת לא יעמוד. וקל בידיו לא ימלט מחלוקת דרבנן. חלקת מחוקק ומהכבוד גדול עשו לא גם בדבר הזה. שכנגדו לא יצא לבלר בקולמסו. והחייט במחטו אין בידו לחפור ולחבר ביותר אומנות והתבוננות. ממה שהוא היהמוליך ומביא במחברת אות באות. ומלה במלה מודבק לשונו לחכו לכל הקורא מלין יבחן בעיניו ופלא פליאה דעת ממנו. וראה ושמח בלבו בקרבו. ע"כ הרים ראש למדברים בכל מקום מקטר מגש לשמו. כי לו יאתה כמו אבן הראשה. וזה פריו עינינו ראוממליצתו מגלת איכה שחורה ונאוה. אין הכסף קונה את לשון הזהב והאדרת. ונקראה בשם חזות קשה מעוררת מאד ומדברת על לב מספרת עם בעלה. זאת אומרת מכאובות ותלאובות הארץ אשר לא תחסר כל בה ולדרים עליה. מסדר נזיקים מכותונגעים. דומים בדומים נוגעו בכל הנגעים. אדם רואה כתיב בספר התורה. ונתנה תקף דברי האגרת. התעוררות ואבירות לב לארץ הגלות ולרחבו על פני כלו. כל חום בכתבים הכין ופעל בזהרי חכמתו. עד כי רבים מישני העצלה. הקיצו לכתב זירוזין אשרבו זירז את הזכר. וסינן את הנקבה תסובב גבר. שתום העין והלב. שיהיה סגור לא יפתח. בבא נשים רחמניות על האנשים. והחזיקו שבע ביום בכנף האיש עז לעמו יתן. ובא האות והמופת יוכיח. ויתחזק ישראל על ראש המדה שעמדה לו לאיש ואישיולד בה. לבלתי יחיש חוץ ממנו. והשאר מבטלו בלבו. ויהיה להפך כיום הזה בסגלת מעלת המלאך הדובר בם. בהיותם כאוהבים עשות צדקה בארץ הקדישה באהבה רבה וחבה יתירה. והכינו את אשר יביאו נדבה לה' סביב לעמו. וישטחו להם שטוח.תקנות וסדרים להרים את תרומת הקדש. איש לדרכו פנו ונדבותיהם מזה ומזה הם קצובים. כאשר אנחנו עושים פה היום. וזה החילנו לעשות. היה מושך בעבותות אהבה רבות מהקהלות ממנו יראו וכן יעשו. כי כמוצאי חסד וחן היינו בעיניהם. ויערבואחינו בית ישראל הנפוצים בין הגוים. וילמדו ממעשינו. ועד הנה אזרונו חיל רחמי ה'. לעשות שתי תקנות נכונות. מתוקנות מאת מעלת מנהיגי ומשרתי המדינה. ולי אני הצעיר באלפיהם והקטן שבהם. כדי לחנכני בשופרי דשטרי מלשנא מעלייתא. לשוןתהפוכות מקראי קדש. וידיעת הפוכים אחד לאחד. ונעוץ סופם בתחלתם מעשה שרשות וחובר חבר. עלי השליכו יהב. להליץ באדם הלצה פורחה. וישימו קסת הסופרים הלז במתני. ואען ואומר הכי נקרא שמי ברוך הלום הביאני. לא בן נריה הסופראני. הלא אבי חנני שמ"חה קלימ"אני ולא הועיצני. לא זה ולא טענת ברי עדית ממני. אני אמרתי רבים הם אתנו. והיותי מחסר פה עין רואה. ונעדרי לשון צח מצוחצח. במטעמים כאשר אהב העולם. כמנהגו אהבתי הערב. בכל אלה לא יכלתי להתאפקלכל המצוים עלי. ואעתר לה' גם פה לא עשיתי מאומה בהתנצלותי עם הרב המדפיס. ונלחצתי להפיס דעתו. לדלף ההפצר טורד האיש לעתיד. בדברים מושכים את הלב. כופים אותו להוציא מדעתו ההן הקודם ללאו והלאו הקודם להן. בדבור אובמעשה. יצא לחוץ לדבר בלי הידור. שפה יהיה לפיו. ועשה והצליח ואם אין ידיו רב לו כי מה' מענה לשון וגדול המעשה מן העושה מעשה חושב. כי מחכמתו שעמדה לו אל יצטרך צורך גבוה. לא כן אנכי עמדי. והרי אני הנני כקוף בפני כל אדם ואין קלדעת בישראל. שאינו מלא כרמון לגב דידי. והיה אם במאזנים ישאונו יחד עם הקסת דילי. מי יתן והיינו לאחדים והנה תאומים. כי בעיני זה אריה ואני טלה הוא שור הדר, ובפניו גדי אני חשוב. כי אמר קטנתי מכל החסדים ולא בינת אדם לי. ולהם לאיעלה ויבא ויגיד מדרגתי. כי משוגתי אתי. ידעתי ביני. ידעתי לבין עצמי. ונפשי יודעת מאד בכל אלה. לא מצאתי לעיכוב התנצלות טוב לשתיקה. והנה בתוך כדי דיבור מוצא אני את עצמי. הרחק מן השיעור ומן הדומה ממאמר המצטרף לענין מהשהכוסף אליו. הוא נושא את נפשו וכונתו. ואשמרה לפי המדבר דרך גבר בצע אמרתי כי כאשר פלגינן דיבורא יש להחיש ולמהר ולשוב לאיתן האזרחי. ולחבר הפירוד. וכך היה אומר אלי מאמרי הלזה אם ככה אתה עושה לי. אורגני נא ארוג משני קצותי.וחובר פתיל הכונה הרצויה. כי בא עת לכוננה כי בא מועד. ואחרי שובי אל מקומי אשר הרחקתי ממנו נדוד שוב אשוב אל הסדר אשר צוותי להעוות על ספר יוחקו תקנותיו ויצא הא' מעטי הוא הסדר הראשון שעבר זמנו ואחריו יצא אחיו מתוקן מתחתידי. ומקובל זה כמשלש ירחים. ויתן על פני החרות על הלוחות בעט ברזל ועופרת כפעם בפעם לקראת אחינו בית ישראל למנחה שלוחה. סחור סחור לכרם ה' צבאות עמנו היה. ובעזרנו לעשות חיל ואפילו מעבר לים המלך ה' הוא האלהים. הוא עשה.אנו שליחותיה דמריה עלמא קא עבידנא. ולו אנחנו משועבדים היינו. מימות עולם ועד עולם סלה. ונהי בעינינו כחייבים אחר כבוד שמו יתברך. להרב המופלא אשר במאמרו האיר ממזרח צדק שמש וכנה וכל ככבי אור כי הן כחו. הלא בפיו היה מפריח.מן הקצה אל הקצה. אותיות פורחות צמח צדקה יתהלך. לאל עושי פרי למענהו. מצאנו ראינו בכל עיר ומדינה. ומדי היותו מורגל בכך. שב מסוגל להכין כל מצוה אשר אוה לסעדה ולהקימה ברמיזה ובדבורו הקל בנקל. שכל דבריו במשקל. אין בהם דברמעוקל ומקולקל. ויהי כי נתן בכיס עינו להם לבריות ובפיו מלא. לאמר זה תתנו היה בכל דרכיו מתחיל ומסיים בכי טוב. ובכל הפניות אשר שם. אך עין פה צדיק כוף. היה כופה רישין. תיו חיים להתוות במצחם על הצדקה. ונעשה גל של כסף כאבנים עלכל מוצא פיו. והלא במאמר אחד היה יכול הן אלה קצות מעשיו יקרבוהו. תבלין הן ופלפלין מעולין מעלין בקדש וסמי חיים. הם האמתיים לשום נפשו בחיים אחר המות בעולמות שברא אלהינו. בזה ובבא להשאר קיים איש חי עומד בעצמו. שם הואובכבודו פה עמנו על דבר כבוד שמו לעולם. וזהו זכרו ביתר עז ישאיר משה:

משה כתב ספרו וספר איוב. לא היה כמהו נאה דורש ונאה מפרש. ולו נברא לב חדש דרש מבפנים בשבעים פנים של טעם וריח. ואיננו טורח לבנות מגדל פורח בביאורו הפורח כשושנה וכשמש זורח. ובורח מן הישוב הדעת. אין סובלתו ומחבבתו. ויהיאך יוצא אם לטוב ואם למוטב הוקם על דבר האמת והצדק. וזה היום בהר ה' יראה. שאין מקום לדבר שפתים. מבלי יכולת לומר לעמת מחברתו. שהאוכל מרובה על הפסולת. לפי שכלו סלת. ויהי כן חן לה לאותה פרישה. כוננו ידיו לתלי תלים. ומשליוחמש מגלות והמה מהפעולות המעולות. והנגלות לנו ולפנינו עד היום הזה ממעשה ידי האומן הנאמן. מן הוא מחזיק כל הטעמים הנעימים. יחדו יהיו תמים כי באלה מקראי קדש כמו בזולתם. לא אמר איש אל רעהו צר לי מקום מקרא יוצא מידיפשוטו. שאלין עליו מחמת דוחקו. בהיותו קרוב מאד בפיו ובלבבו למהלך שבילי דעת ישר. וטעמו עמו בנותן טעם לשד השמן. הוא עם רזי תורה. זכו עינינו לראות ביני וביני. והם שפוני טמוני קדש ולא חול מגניזות הקבלה נקבל ברמיזות. שוקדות עלמזוזות בתי נכותם. וכאשר זכינו לראות ההתחלה תהלה לאל. יואל להחיותינו כיום הזה להראותינו השלמת שאריתו והרבה שמחות בישראל. כי זולת אלה החבורים הנאמרים באמת. רבו כמהם תולדותיהם כיוצא בהם. העתידים עורר לב חכם. הלאהמה חבילות חבילות של הלכות סוגיות ושיטות. ותשובות שאלות. וביאור מדרש רבה. ותשלומי ארבעה ועשרים וחמשה חומשי תורה שוב הנו חוזר ומגיד בהם חדשות. אשר עשה בקרב מאה שערים. המצויינים בפנים שונים. ורוח החיה באופנים.ואותו החבור הוא צומת הגידים העורקים ועצבים וורידים של מאמרים ומדרשים אגדות וחקירות. זה גיד הנושא שלא במתכוין. לקשור מעדנות מנעמיהם. בכונות נכונות משולבות אשה אל אחותה. ובטרם נשאו השערים ראשיהם. לשמע אזן מליןתבחן מזאת הפעולה המעולה. תבעו בארץ שעריה. כרעב ללחם וצמא למים כי לא יחסרו שומע מפי שומע. כמרגל וגונב מן הגנב. בתור הדבר אליו יגונב מפי החכם או מפי כתבו המה ראו את הנשמע. וגם שמו בכליהם ובחבוריהם כמו הם יהיו עושיהם.ומולידיהם בדומה לזה ממנו נתרעם מעלת המחבר. מדבר בעדו בהקדמתו לזה החבור. וראיתם אותו בו יבא ברנה. ותלונה צועק לשעבר עליו. מהחמס זאת העשוי לו. ממי שאמר הרה עמל וילד שקר. נושא אלומות אשר לא עמל בהם כי הקוטף מלילותבקמת רעהו ראוי לגלגל עליו זכותו בגלגול מחילות. אבל יש אשר מפשטי וחדושי האיש משה גנב מאד. ונתן מליו בספר. ונחקקו לשמו ולכבודו. וזאת חקת כת המדברים בשער. לא יבוזו לגנב כי יגנוב ממנו הפועל אמת. יהגה חכם ונמצא חוטא נזכרלטובה. והצדיק בדינו נידון לכף חובה. אמנם חנם מזורה רשת ארשת שפת שקר. לעת צאת השואבות. ויהיו נא חכמי הדור היושבים ראשונה. מרמותים צופים בין מים ראשונים למים אחרונים. והן ביניהם יבחנו בין טפה לטפה זו מה תהא עליה. מאיןתבא אם ממימי מעין הנובע. או ממים שואבים ומכונסין מהזולת. ואם אין לו וניכר אפס כי אז בהבקע כשחר אור. ספריו וחבוריו כהנה וכהנה. וכל מעשה תקפו כתוב למר כדאית ליה מהחבורים. רבוי אחר רבוי שאינו ממעט את הדמות מהשלימותישובו יתפלאו בו כל הלבבות. איך הספיק לו הזמן לשמור ולעשות זאת פעולתו לפניו ארוכה מארץ מדה ורחבה. שכולה חכמה ולא מלאכה. אשר יאמר שתלמידיו קיימוה בידו. כמו שיבא במחברי ספרים פרים ורבים בבקיאיות שאין האדם יכולת לדוןעם מי ומי נסתייע מלתא. ובשגם הוא היה שולט בשתי ידיו. יום ולילה לא ישבתו מלכתוב בספר בדיו. אינו דיו ואין די באר איך עלתה לו פעולה גדולה כזאת. לא זאת בחק האפשר תחסרהו מעט. היות האדם לבדו יכול עשוהו. זולתי כל יכול ב"ה דברצוה להיות לו. לעזרה הסופר של בני אדם מרום זגזגאל רבו של משה:

משה שמח בשמחת תורה. שהיא ירושה לו מהנהו גברי רברבי. חוטבי עצים מעץ הדעת טוב. ושואבי מים חיים למוצאיהם ולמוציאיהם. ותרב בבת אחת השמחה לאיש במענה פיו. כפלים לתושיה שקבל. באשר הוא מוריש אותה לבניו לכל בני ישראלבכתבי הקדש. על הארץ יריקו דעה כמים לים מכסים. ועתה אתה קורא. משכיל שואל כהלכה. אודיעך מדוע בושש לבא אל הדפוס. גם יחד הכרך הנורא הגדול מחבירו. ויתרו גדול ממנו ואומר לך בדומייך שואלים הלכו בו בדבר הזה והוא שאול ממי שישפת בסלו לא ממי שאין לו. כי יפול ממנו ומעצמו אל האפשר קרוב למי שנסה את הלחץ זה הדחק. להשיב אל לבו אולי היתה זאת מבלי יכולת להביא המחנה הנשאר אל הדפוס בשעה אחת מרוב ההוצאה העולה. היא על המלאכה מרובה. לא תתן השברוחו לחסרון. כיס כיס קריא בכל שעה הצריכה. לקח צרור הכסף בידו ומיד הלא ינקה. והן ריקות. נמצא כמקרה זה. יקרה למעלת הרב המדפיס נר"ו בן המחבר ז"ל שלא היה כל כך יפה כח הבן. מכח טענת אין לו לסיים החומש לבדו הוא ולהשליםפרשיותיו אם הצבור לא היו בעוזריו. ומסייעין אותו. זה בהליכות מלוה ולוה, וזה בהליכות זכייה ומתנה. ויהי כי הקיפו לו הימים. ראש ולעתה מנת כוסם. מלא מסך במים אדירים. משברי הזמן ים זועף. ויגר מזה גרות בארץ אחרת כיום הזה בשנוי מקוםהמבדיל בין קדש לחול בדיל ויעבור מן הארץ לחוצה לה. וילך בלא כח המושך מזה אחד ומזה אחד. לא כאלה האוחזים בטלית של חבריהם. ויהי כי זה האיש איננו תובע בפה נמשך הדבר בארץ הגלות. פעולות החבורים וינהגם בכבדות. והדור אתם ראוהתמהמהו ותמהו. הנהיה כדבר גדול הנעימות כזה. או הנשמע כמוהו איך נתגלגל הגל הזה תל של מחמדיו הגנוזים. ונמשך להגלות מיום לשנה אל יום לשנה. עד זה בואו אל הדפוס בשנת שס"א למנין שאנו מונין בו היום כמספר אלשיך. הביטו וראולענינינו מה זווגו עולה יפה מוליך ומביא לומר כי רוח ממרום העיר עליו דשמיה גרים להיות כולי האי מכוון חושבנה דדין כחושבנה מחניכא דאית ליה. מושך לתומו לאלשי"ך והוא פלאי אין ספק ודאי ולא די כי גם מספר אותיות בונות חמש כנגד חמשאלפי עולם ואת האלף שנקרא ראשית שם רמז והן מספר. מורה הוראה על כונסת האלפים כלו. לאותן החמשה אותיות מחכימות במספרם כמשפט הזה. וכן על זה הדרך יסכון המספר קטן וגדול שם הוא בזכרונו את ציון האות זה בסימן טוב. וחמישתויוסף עליו.

ואחרי שובי למאי דסליקנא מיניה אומר אני מה אזי למלך מלכי רבנן. הבן יקיר לו הכין ופעל לשמור ולעשות מאמר אביו ז"ל וילך בלא כח המחזיק כסף ושוה כסף ויהי אך יוצא כי נטל עליו אביו שבשמים לקיים את שם המת והאמת. אחת דבר בלבבו.והוא קיום הדבר צוה הרב אביו האהוב וחביב זצ"ל. להוציא לאור כל תעלומות חכמות בחוץ תרנה מידו לו. ושתים זו אמר עם הספר יתלכדו ולא יתפרדו בתורת אגב חדא תרתי מהתועלת. ממשמש ובא. ונמשך מאליו דדבר תורה מעות קונות וחי בהםאחרי אשר התהפכות הזמן דבק לתנועת גלגל היומי חוזר על הפתחים היום בכאן ולמחר בגבר זולתו. הוא אשר הכה את המזל קבוע להרב המדפיס כלו הפך וחזר לאחוריו. בתנועה הפכית לבלע ולהשחית את עצה. ובגבורה אין בם מועיל לעומד מנגד.אם הגזירה בדבר מלך דבר רדה ויאמר שמטוהו וקרא זה אל זה האיש המכה. ברכושו אשר רחש לבו דבר תורה להדפיס ולהשלים בו כל עמל האדם הגדול לפי שהוא צוה ויעמוד. בן יכבד אב לשמוע בקול דברו ועל ה' השליך יהבו והאלהים יעננו. ואיננויודע איך יפול דבר. כי לקח אותו פגישת זה הנגוד בלי ירח ולקוי השמש ומגן בעדו ובעד ביתו ואבד האושר ההוא בענין רע יורד על פי מדות הזמן בלתי נאמן והיא פעולת בעל החלומות הלזה. מבזה האיש בשת בפניו נכתב ונחתם ענותנותיה דמרויגרשהו וילך כענן בקר וכדל מסכים הולך ילך ובכה דרך יום כה ודרך יום כה במנחתו ינסכו ולהשלים חקו נושא משך הזרע קדש אשר זרעו בו לעזר ולו להועיל דאבא גברא רבא כמוהו מזכה ברא. וחיתה נפשו בגללו.

ולמען תדעו הדברים כהוייתן דעו לכם כי לא בא עד עתה אל מנוחת הדפוס זולת סדר בראשית. והוא אחד אחוז מן החמשה חומשי תורה ויצא הראשון פעמים באהבה שתחפץ כל נפש. ועוד בא שלישיה והיה לבאר מעלות הערב הטוב והמועיל מדיהיות לו הרבה קופצים והנגשים אצים אשר מיד חרוצים הרצים יצאו דחופים בכסף וכוסף. ונרפים אינם נרפים. והיום הזה תאמרנה שפתי באמת ובתמים שאלולי בעלי נפש גומלי חסד לאלפים. אשר החזיקו בו במנות ראויות וברוחב לב תמכו בידיו רבלא היה לו להרב המדפיס להעלות התחלתו ברצון ובאומד הדעת ולהעלותו על לב לעולם ואחרי ההתחלה קשה מאי דהוה הוה. מפלג המנחה קטנה ולמעלה במנחה גדולה ההולכת לפני עושי טוב אין גם אחד המרבה בשבחם יבא ויגיע מראשו לסופוטובות ידיהם עשו ויכוננו לו חדשות לבקרים הטיבו מאת אשר דברו והיו לשני מחנות. כת אחת אומרת כיס אחד יהיה השוכר את הפועלים. וכת אחרת זאת אומרת לקנות בכסף ובשטר ובביאת זמן החומר ראשון. הוא הנייר המצוייר הכרחי להשלמתהפעולה מאשר הן הן הדברים הנקנין באמירה גם כן. והחנוני מקיף כי ההדפסה טרם הגיעה לחצי המלאכה ותעש השיג לרב המדפיס ההעדר קודם להויה. והיה תועה בהרב כחו תם הכסף ונשלם הזהב. אזל סומקא וחיורא עד פרוטה מן הכיס. ונשארמראיהן רע. דרך משל מוורדא וסוסיא לעניותא דיליה. ויבאו הרואים בעין החמלה. ויצילוהו ויתנו יד לשקול הכפר. בעקר חסר הלזה במקצת ואת היותרת בסדר זמנים פרוע הוא כדבר האמור.

ואתה הידיד קורא המגלה סרוגין או כמתנמנם. אם אין פניך הולכים לקרות הדברים כהלכתם כמשפט כשונא האריכות אל נא תעבור מעל עשרה מאמרות הללו. רק בעיניך תביט להם לבדם וקראת לסבת עונג דידיה אך עשרת הדברים להנאתוולהתנצלותו. ועתה הגע עצמך לשמור בקול דברו קול אומר קרא ואומר מה שהיה סבה למניעת הזכרון בספר, לכל אחד ואחד מהם בשמו מהמתנדבים בעם, לבל יהא חשוד מאיש מהיר ונקרא בשם במדינה בכנויו לכפוי טובה בלי דעת נפש הוא חובלבאון לו מדאגה מדבר והפכו הפך כונתו מהמניעה הכרחית תניעהו תנועה הפכית. ממגמת פניו ומכוונתו הרצויה ונמס לבו בעגמת נפש מחמת איסור הלזה. ונמצא חמת המציק אותו על לא חמס בכפיו. מהרהר אחרי מדתו ותשובתו בצדו. תשים דמובנפשו נקי מה' ומישראל. כי אם איני כאן הכל כאן מצווה ועומד לישא שמותם על שפתי ברור מללו. קול המון וגבוהים עליהם כעת לחשות. ולמען תדע האח נפשי מקצה מזה שמץ מנהו. אתה דע לך כי מאז היו נכונים ומזומנים. לוחות הדפוסמתוקנים. על מלאכתם בלי צורך שים תוספת. שהוא עקר כלל ופרט זה מהזכרת השם בא ובלבל את הכל. משם רואה היה כל הסר לראות שמות האנשים ועטרותיהם בראשיהם. ומשום מאן דקפיד קפיד נשמרתי מאד. תרתי בלבי אני אמרתי אלך ואמסרמודעא רבא. ואקרא בקול גדול. אשר אין המוקדם למאוחר כבוד יקחנו. ואפילו כמלא נימא. באמר שלא כל הקודם זכה למעלה הימנו. אל יצא איש ממקומו ביום שידובר בו. וכבודו שם הוא יעמוד חי וקיים באיש לא נעדר. הן כל אלה ידי עשתה. ואלהנוסף על הראשונים, במשמרת למשמרת. ולא הואילו החכמים לפנות אלי בתקנתי יכול מראש לטובה נתכוונו. שלא להטיל קנאה ותחרות גם כי על בלי מי אדניה הוטבעו ועם כי מאוסה ערלת ההקפדה שנתקנאו בה איזה יחידים. והנם מעטים בתלונתקליפת השום וחניכא והקדימה ואיחור. נמנו וגמרו חכמים ואמרו לצדיק המדפיס כי טוב ויפה אשר פרי מעלליו יאכל בשלום יחדו. ויאמרו למר שתיקותא יפה מדבורא. ומעיד אני עליו שמים וארץ כי בגלל הדבר גבר עליו צער בושת הפנים. ושטף ועברוירא כי לא יכול לו לכל אחד מהם בשמו. להיות משבח מוריד עליו דמעות. אותו ראיתי הלא דבר הוא לאיש זקן שקנה חכמה. ודמעותיו על לחיו. ובעיניו כשתי זויות נצבות. וזבות מים חיים עיני ראו כה אראה בנחמה ואולי נתעורר אגב חדא תרתילריעותא. ואגב אורחין על חין ערכו ובוכה למשפחותיו לבית אבותיו. ראה מעשה ונזכר כל יקר מצבו. עבר והווה שככה לו הגא מפיו יצא לקחה אזני ותבן גם את זה לעומת זה. ומה יעשה ונפשו חשקה במה שלא יוכל עשוהו. הנה כי כן הרי אני לשמוולכבודו הנני שח את דרכיהם בשירים, והלל בדילוג. דרך כלל כלם נזכרים בזכירה אחת. והיתה הרוחה והברכה מצויה בדבר הסמוי מן העין ובמקום שיש הלול השם כולל כזה. אין חולקים בכבוד להרב יהיו עוד. ולא קנאים פוגעים בו. והיה זה שלוםבמרומי קרת להאנשים האלה. עם שלמים עדת החכמים תמימים היושבים כחצי גורן העגולה בקהלה זו. וכן רבים סוחריה. שרים כנעניה נכבדי ארץ. הם המריקים שקיהם ונשא לבם אותם לקרבה אל המלאכה. שלום יהיה לו עמהם כי חלקו אמרה נפשולעשות כדת היום ולהיותה קשורה בנפש איש ואיש ואת כל ונוכחת מוכרחת. ותלויה בדעת אחרים איננו שליט ברוחו להיות עומד במי שפרע. חונן ומלוה אותו במאמר מתהפך כנגדו כי שמירתו עליו בהשמר פן ואל עבור ולשנות את תפקידו. וכן לאיעשה סדר הבדלות כאשר לא הוא היה מונה שבחם ובלתי נקראים בשם העצם והתאר ובזאת יאותו לו האנשים. בבאו דרך כל ולא דרך חלק לעולם הבא. בדרך זו אין לו מכשול בלי ספק וכמסתפק בהכרחי. כה אמר אל הכלל כלו מהמטיבים עמו.החביבים והנעימים תמים תהיה משכרתם. ושלימה להם ולבניהם. ואחריהם יראו זרע ברך ה' בבני בנים ובכלל בנים בנות יעשו חיל ועיניהם רואות וכלות וחתנים. דשנים ורעננים אל שלשים ואל רבעים לנוכח יביטו. וזאת הברכה תהיה ערוכה בכליוצאי חלציהם ושמורה ארוחת תמיד ובכלל תברכם ארץ אשר עדן לא היה בפועל יוצא לעזרתה לו שעתיד אליו ליתן את חפץ לבבו כדין או אם כסף ילוה לתועלת ויפוי כח מחברת הנשארת עומדת להנשא לפועל הדפוס. כן יבורך גבר במקנת כספו. לונתן במשך הזרע נתן עיניו אשר הונף ואשר הורם ממנו. בפרוע פרעות דרך משא ומתן בסתר מטיל מלאי לכיסו גם ברוך יהיה כל העם מקצה. טל של ברכה על ראשו יחול אפי' יושב ובטל שלום יהיה לו כי בשרירות לבו ילך.

ואני טרם אכלה לדבר לעת כזאת אבא ואראה בקול מבשר ואומר כי ככלות נפץ יד הקשה להרב המדפיס. תחלינה כל אלה החבורים הנזכרים שמורים בענביהם לצאת ולבא וליראות. את פני פנים הרי הם כפנים שלו עמדו בסיני לובשי צורה ליושרהוצורות צורותיהם בלימודינו ושנותיהו בהם שבעים יתנו עדיו בחותמיו אז תשמח נשמת כל חי תברך ברכת המוציא והמביא פעולה זו המעולה ליהודים היתה אורה כי נתגדל בקול גדול עצום ורב האי גאון. א"כ אפוא למה זה אנכי בא בדרך ארוכה ואתהעיף ויגע ולא ירא להלאות את האנשים הנגשים. הלא לחנם הלך לבי אחרי עיני מפני שהוא מימינו נאדר בכח גדול. למשגיחים בבת קול דברים מתוך אש דתו. וראו כל בשר יחדיו. שלא שקעה שמשו במעלות אחז מלהאיר על הארץ ולדרים כי קרן אורפני משה כפני חמה. ומנגה נגדו לכל בני ישראל היה אור במושבותם ואתם הדבקים בה' אמת חותמו. הנני שולח לכם את מלאכי רצה לחתום בו כל הנבואות לחתימת חזון. הוא הדבר ברוך אומר ועושה ונחתום בספר הוא החותם הגדול ליהודים זכרותורת משה: