אלשיך על בראשית כג

<< · אלשיך · על בראשית · כג · >>

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה. ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. ויקם אברהם מעל פני מתו וידבר אל בני חת לאמר.גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. (א - ד):"

(א) ראוי לשים לב אל אומרו ויהיו ולא אמר ותחי שרה. וגם אומרו שנה בכל פרט ופרט. ולמה חזר וכלל שני חיי שרה. וכן אומרו בקרית ארבע היא חברון למה הזכיר שני שמותיה. וגם אומרו בארץ כנען כי ידוע הוא. וגם אומרו לשרה הוא מיותר והיהלו לומר לסופדה ולבכותה. וגם למה הקדים ההספד לבכי. ועוד שהיה לו לומר ולקוברה:

אך הנה ידענו מחכמי האמת כי אברהם ושרה באו לתקן את אשר עותו אדם וחוה. וכן נראה מדברי רבותינו ז"ל באומרם בבראשית רבה (יד ו) למה לא נברא אברהם תחלה מפני שמה שקלקל אדם בא אברהם ותיקן, ואם היה נברא הוא תחלה מי יתקן אחריו, הנה כי לתקן בא אברהם. והוא כי אדם וחוה הביאו מיתה לעולם, ואברהם ושרה הביאו חיים לעולם. אלו גרמו קללה, ואלו ונברכו בך וכו'. אדם סילק שכינה אל הרקיע, ואברהם ושרה הורידוה מרקיע שביעי, כמאמרם ז"ל בבראשית רבה (יט יג).אלו קלקלו הנפש ואלו עשו הנפש שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלו אכלו והאכילו מה שמביא מיתה לעולם, ואלו אכלו והאכילו מה שמביא חיים לעולם, כי על ידי מה שהיה מאכיל וגומל חסד נתקיים העולם כמו שאמרו ז"ל בשמות רבה (עיי"שפרשה ב יג) כי משלשה דברים שהעולם עומד עליהם, בתחלה היה עומד על עמוד אחד הוא גמילות חסדים של אברהם וכו'. וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אלהביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. וגם רבקה הוצרכה לתקן במקומה כי עדיין לא נגמר התיקון, והוא כי כל שלשת האבות יש להם שייכות עם אדם כנודע ליודעים חן. וגם שלשה דברים שקלקלהחוה שעל כן נצטוו הנשים בנדה וחלה והדלקת הנר נתקן על ידי שרה, שעל כן אמרו ז"ל (בראשית רבה ס טו) שהיתה עיסת שרה מתברכת שהוא בלי ספק על דבר החלה, ונר דלוק מערב שבת לערב שבת על דבר הנר, וענן קשור על פתח האהל על פתחי נדה שהיתה טהורה מהן, ונכנסה במקומה רבקה בברכות אלה כמפורש בענין אומרו ויביאה יצחק האהלה וכו':

ונבא אל הענין. והוא כי תחת שלש היה ראוי להתאבל אברהם על שרה. א. על הנוגע אל תיקון העולם שהיתה מתקנת לקיימו כמדובר. ב. על צרת עצמה, ומה גם לרבותינו ז"ל (בראשית רבה מה ז) שעל שמסרה דין על אברהם חסרו מחייה (ל"ג) [מ"ח]שנה. ג. על הנוגע אל אברהם, כי אשר מתה אשתו ראשונה כאילו נחרב בית המקדש בימיו (סנהדרין כב א). על כן על האחד סמך הכתוב זה אל אומרו למעלה ויוגד לאברהם וכו' ובתואל ילד את רבקה, שכבר נולדה ממלאה מקומה. והוא מה שאמרו ז"ל(בראשית רבה נח ב) עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. וכמו שכתבנו על ויביאה יצחק האהלה שרה אמו. הנה כי מבחינה זו אין להתאבל. וגם לא על השנים כי הנה ויהיו וכו', לומר כי גם שנשתנית הויית חייה כי חסרו מהן, אין לה פגם מזה לומר כי לא עשתה מצות בשנים הנותרות ויחסר משלמותיה, כי הלא לא היתה צריכה אל כל תשלום שנותיה לשלמות הראוי לה, כמו שאמרו ז"ל במדרש חזית (שיר השירים רבה ו ו) יש זוכה בשנים מועטות כבמרובות. וזה יאמר "מאהשנה ועשרים שנה" וכו' ולא אמר שנה בסוף מאה ועשרים ושבע שנים, כי אם שנה בכל פרט, לומר כל פרט הוא כאילו נשלמו חייה, כי כשהשלימה מאה נשלם שלמותה. וזהו "ויהיו חיי שרה מאה שנה" שהוא כאילו כל הויות חיי שרה היו מאהשנה, כי בם קנתה הווית חייה בעולם. וכן בעשרים שאחרי כן היה די במה שעשתה בהן לשלמותיה. וכן בשבע שנים שאחר הכל, ככל פרט, נמצא כאילו חייתה כל" שני חיי שרה" אשר היו ראויים אילו לא מסרה דין על אברהם כאילו לא חסרו דבר:

(ב) ועל השלישי אמר. ותמת "שרה בקרית ארבע" כלומר שלא עשתה מיתתה רושם כי אם לעירה ולא לבעלה. אך מצד כשרותה ראוי להספידה כי הלא" קרית ארבע "זו "היא חברון "כו', והוא כי הקרא חברון, יתכן, הוא על התחברות של מערהההיא עם העולם העליון כנודע אצלנו, כי היא כניסה לגן עדן הארץ. ובזה יאמר כי לכשרותה ושלמותה לא שהתה בין מותה אל ההתחברות אל גן עדן של מעלה, כי מיד נתחברה למעלה. ועל כן הזכיר השם הזה לומר כי בחינתה נתקיימה בה. וזהו אומרו "בארץ כנען" הוא מקום המיוחד לזה. הנה כי על שתי בחינות אלה אין לבכותה, לא על העדר תיקון העולם ולא על העדר תיקון לעצמה. וגם לא על פגם הבא לאברהם שיהיה כאילו נחרב בית המקדש בימיו, כי אם שמה שויבא אברהם לא על הנוגעאליו כי אם" לספוד לשרה", כי האבות הן הן המרכבה ואין להם צורך בית המקדש, כענין יהיה ה' אלהינו עמנו שיהא מרכבה עלינו, כאשר היה עם אבותינו שהם האבות. וגם לא להתאבל על העדר שלמותה רק "לשרה" למה שהיא שרה מפאת עצמה.כאשר חובה להתאבל על כל צדיק שנפטר:

או יאמר "לספוד לשרה" שאם היה אומר לסופדה ולבכותה, היה נראה שעל היותה אשתו נתחייב בזה, ולא כן הוא, כי אין האיש חייב לסופדה בעצמו ולא לבכותה רק להשכיר לה שני חלילין ומקוננות, לזה אמר לשרה לומר שלא על בחינת אשתועשה, רק למה שהיא שרה מפאת עצמה שחייב אדם להספיד ולהוריד דמעות על אדם כשר, וזהו אומרו "לספוד לשרה", אך במה שהוא חייב שהוא לקוברה אם מתה, על זה אמר "ויקם אברהם מעל פני מתו" שהוא להיותה מתו:

ואומרו הבכי אחר ההספד, והוא קודם, הוא בשום לב אל וי"ו של ולבכותה שהוא כי תחלה אדם בוכה, וכשנלאה מספידין, וההספד גורם בכי אחרי כן. וזהו אומרו {{צ|לספוד לשרה.ה ולשוב "לבכותה" שנית:

או יאמר "ויהיו חיי שרה" וכו'. כמאמרם ז"ל בספר הזוהר (פרשת ויחי דף ריז) על ויקרבו ימי דוד כי הימים שהצדיק חי ועושה מצות בהם גם כי למהותם אין ממש, קונים הויה וקיום רוחני קדוש, ומתקרבים בעת למות להעיד על כל זכות הנעשה בהן.וזה יאמר ויהיו חיי שרה לומר כי קנו הויה וקיום חיי שרה בין כללות המאה שנה בין "העשרים שנים" בין" השבע שנים. " ושמא תאמר הלא זה יצדק בשנים שעשתה בהן מצות, אך לא ימי הקטנות, לזה אמר" שני חיי שרה", לומר, כי מה שאמרתישכל הפרטים הנזכרים קנו הויה שכולל גם של קטנות, הוא על כי כללות הכל משפיע קדושה הרוב אל המיעוט של קטנות שבכללם, באופן שישוו כל שני חיי שרה. ולהיות הימים באים ומתקרבים סמוך למיתה, על כן, קודם הזכיר מיתתה, אמר ענין הויית קיום שנותיה, לומר כי אלה חברו קרבו ויאתיון, באופן שאשה אשר אלה לה ראויה לכבוד והספד, אלא שותמת במקום בלתי ראויים לכבדה כי" ותמת שרה בקרית ארבע", על כן "ויבא אברהם" כי אין זולתו:

עוד יתכן דרך כלל נמשך בכל ענין לקח טוב אשר קנה אברהם את השדה והמערה. והוא בשום שכל והבין מה טעם לשני שמות יקראו לעיר ההיא, קרית ארבע היא חברון. וגם אומרו בארץ כנען. ועוד אומרו ויבא אברהם לספוד כו' ולמה זה לא אמרולקוברה שהוא העיקר, ומה גם כי לקוברה הוא מוטל עליו, מה שאין כן לבכותה שאין האיש חייב לבכות את אשתו וגם לא לסופדה בעצמו. אך הוא כי אברהם עשה בחכמה להתנכל להביא כוונתו אל הפועל, וה' עזרו ויטה את לבם לעשות רצון אברהם.והענין כי לו מתה שרה בארץ אחרת ולא בעיר קבורתה ממש, ויראה עפרון יביאוה מעיר אל עיר לקוברה במערה ההיא, הלא אז יחרץ לומר מה זה, המבלי אין קברים בעיר שמתה בה הובאת פה, הלא דבר הוא כי יקרה היא המערה ההיא ונגלה סודה אלאברהם בחיר ה'. ויקחנה לעצמו, או לא יתן כי אם בהון רב מאוד. אך מה' יצא תמות במקום מיוחד לקבורתה. וזהו "ותמת שרה בקרית ארבע "כלומר מתה במקום קבורתה, וזהו "קרית ארבע" שהוא קרית ארבע זוגות המעותדים ליקבר שם, אשרהיא מהם, באופן לא יצטרכו ללכת אל עיר אחרת לקוברה. ועדיין היה מקום לעפרון לומר אולי אברהם מבקש אחוזת קבר שם היות מושב העיר ההיא טוב מאד, כי חברון נבנתה שבע שנים לפני צען מצרים, ואמרו רבותינו ז"ל (כתובות קיב א) וכי אדם בונה עיר לכנען בנו הקטן שבע שנים קודם למצרים שהוא בנו הגדול, אלא שעם היות מצרים שהיא יפה משאר העולם כי כגן ה' כארץ מצרים, עם כל זה, צוען היא מיטב כל כללות מצרים - כי על כן היו בצוען שריו - חברון היתה מבונה ביופי שבעפעמים יותר מצוען. ועל כן היה אפשר יוקיר עפרון מפז אחוזת קבר בעיר ההיא החמודה, לזה אמר "היא חברון בארץ כנען. " והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה טז ט) בפסוק עלו זה בנגב כו' כדרך התגרים שמראים הפסולת תחלה, כי עם היות חברון שבע פעמים טובה מצוען שהוא מיטב ארץ מצרים אשר היא טובה משאר העולם, עם כל זה היא פסולת ארץ ישראל, שעל כן הקצוה לבית הקברות שכולה טרשים. ובזה יאמר כי גם שהיא טובה מצוען לא ישית לב עפרון כי על כן בחראברהם במקום ההוא, כי הלא אם היא משובחת היא בערך שאר ארצות, אבל לא בערך ארץ כנען כי אדרבה היא פסולת של ארץ כנען שכולה טרשים, כמאמרם ז"ל (כתובות שם) שעל כן הקצוה לבית הקברות, באופן כי גם שבערך שאר ארצות יקרההיא, הלא בערך ארץ כנען לפסולת תחשב, ובכן לא יחשבוהו לחומד אותה, באופן שמה' יצא בל יוקר הדבר בעיני עפרון:

ועם כל זה לא בטח אברהם, עד התנכל עוד להראות כי לא היו עיניו ולבו במערה ההיא כי אם כלאחר יד. והוא, כי מלבד אשר לא בקש לקנותה מאז נכנס בן הבקר שמה וירא מה שבתוכה, פן יאמר עפרון הלא דבר הוא, ועל כן אחר עד עתה, שמתומוטל לפניו כבלתי חפץ רק לסלקו מלפניו באשר ימצא. עוד שנית עשה, כי בבוא חברונה לא הורה שעיקר ביאתו היתה לקנות לה שם קבר, או כעושה עיקר ממקום מיוחד, רק כאילו לא בא רק "לספוד לשרה ולבכותה", וזהו שלא אמר ולקוברה. ולאעוד אלא שהטפל בהספד אשר הוא המשך יותר מבכי ולא שת לבו מיד בבואו על עסקי קבורה רק לספוד כו':

(ג) ואחר כך, "ויקם אברהם מעל פני מתו, "כלומר לא כמבקש קבורה חשובה לאשה יקרה כמוה, רק כמי שיש מת לפניו ומבקש להעבירו, וזהו מעל פני מתו ולא מעל פני שרה כאומרו לספוד לשרה ולא אמר לסופדה:

וגם התחכם לדבר אל בני חת תחלה, והוא בהעיר. א. מה ענין אומרו לאמר, אם הוא שיאמרו הדברים לעפרון, הרי בפירוש הוא אומר שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר. ב. כי פה לא סיים מקום, ובמה שצוה ידברו לעפרון היה על המערה בפירוש. ג. למההגדיל הדבר לבקש סרסורים, וידבר נא דבר מיד באזני עפרון ויתן לו את מערת קצה שדהו בכסף מלא לא ימנעהו ממנו. ד. מה צורך להסתיר דבר אל בני חת לדבר סתם לבקש אחוזת קבר ולבלתי הזכיר מיד המערה. ה. מה צורך הזכירו היותו גר ותושב.וגם אומרו" מלפני" היא תיבה מיותרת. ו. אומרו ויענו בני חת וכו', שאומרו את אברהם לאמר לו הוא לבלי צורך, ויאמר נא ויענו בני חת שמענו אדוני וכו' וידוע שהיה לאברהם ושהוא לאמר לו. ז. אומרו שמענו אדני שהיא תיבה אחת בלשון רבים והשנית לשון יחיד. וענין יחס אומרו נשיא אלהים וכו'. ח. כפל ענין באומרו במבחר קברנו וכו' איש ממנו את קברו וכו'. ט. אומרו וישתחו לעם הארץ וכו' עם הארץ מאן דכר שמייהו. י. אומרו וידבר אתם לאמר כי הלא מלת לאמר מיותרת אחרי שעתידלומר שמעוני ופגעו לי וכו'. יא. אומרו לקבור את מתי מה מרבה מלת את, ולא אמר כמו שאמר למעלה קבור מתך ולא אמר את מתך. יב. אומרו בתוככם שהיא מלה מיותרת. יג. אומרו לכל באי שער עירו לאמר, מי הכניסם בזה ולא אליהם היה משיב.יד. אומרו לאמר אין לו שחר. טו. אומרו לא אדוני כי איך יתחיל מאמר בלשון שלילה ויאמר לא אדני שמעני. וגם שדה מאן דכר שמיה. טז. שמחלקן והיה לו לומר השדה והמערה נתתי לך וכו'. ומה ענין אומרו לעיני בני עמי. יז. מה ענין השתחויה זושנאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ועדיין לא נגמר דבר. יח. אומרו וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר למה יניח בני חת וידבר באזני עם הארץ. יט. מלת לאמר אין לה טעם. ולא גם כן מלת אך אם אתה לו שמעני מה ממעט האך. ומלת אתה גםהיא מיותרת. כ. למה יזכיר השדה ולא המערה. ואומרו נתתי כסף השדה קח ממני. כא. ענין אומרו את מתי שמה ולא אמר ואקברה מתי כמאמר עפרון קבור מתך. וכן עפרון חזר ושנה לשונו למטה באומרו ארבע מאות שקל ואת מתך קבור שאמר פהמלת את. כב. באומרו ויען עפרון את אברהם וכו' כי אומרו לאמר לו הוא מיותר. ועוד באומרו וישקול וכו' את הכסף אשר דבר באזני בני חת כי הלא גם באזני עם הארץ היה. כג. באומרו לאברהם למקנה וכו' מה ענין אומרו בכל באי שער עירו. כד.באומרו ואחרי כן קבר וכו', ויאמר ויקבור אברהם וכו' שידוע הוא שאחרי כן היה. כה. אומרו ויקם השדה וכו' הרי נאמר למעלה. כו. אומרו מאת בני חת ואיננו רק מאת עפרון:

אמנם לבא אל הביאור נזכיר מאמר הרמב"ן ז"ל (בראשית כג ד) והוא כי חק היה להם בימים ההם שלא לתת מקום מיוחד לאחוזה לאיש לקבור כל מתיו בו אם גר הוא במקום ההוא כי אם לתושב בלבד. ובזה נבא אל דרך הכתובים על נכון בס"ד. והואכי הנה אברהם לא לשרה לבדה היה חפץ המקום כי אם לכל הארבע זוגות, לכן היה צריך אחוזת קבר כתושב. ואילו שם פניו לבקש מאת עפרון ימכור לו המערה הלא לא ימכרנה לו אחוזת קבר כי גר היה, וגם כי יתרצה בכך לא כל הימנו כי הלא גדוליהעיר יעכבו בידו לקיים חוקם לבלתי תת אחוזה לגר, ומה גם כי גם עפרון יתאנה ויאמר כי אין לאל ידו כי אילי הארץ יעכבו בידו. על כן מה עשה התנכל וילך לו תחלה אל גדולי הארץ, וישאל מאתם יהי נא חסדם להחשיבו כתושב שינתן לו אחוזת קברבעיר ההיא, למען תהיה הודאתם הכנה לדבר אל עפרון, ולא עוד אלא שהיכולין לעכב הן הם יהיו סרסורים לבל ישאר לעפרון עוד פתחון פה לעכב. וזהו" וידבר אל בני חת לאמר" כלומר מה שדבר אל בני חת, ולא בעלי המערה הם, הוא כדי "לאמר" אחר כך לעפרון למכור המערה לאחוזת קבר ולא יהיה לו פתחון פה. או יאמר "לאמר" שדבר אליהם כדי לאמר הם תשובה אם יודו באחוזה אם לאו, לדעת אשר יעשה אם יקנה ואם יחדל:

(ד) ופתח דבריו אליהם אמר" גר ותושב" וכו' לומר לפי האמת{{צ| גר אני אך "ותושב אנכי עמכם, " כלומר" עמכם" כפי טוב מדתכם שלתושב תחשבוני:

ובזה יבחן טוב לבכם שלתושב תחשבוני בשאלתי זאת והוא "תנו לי אחוזת קבר". ואין שאלתי זאת אלא מפני הכבוד שלא אתייחס לגר שתושבי הארץ קוברים מתו מלפניו בתורת צדקה, כי אם" ואקברה מתי מלפני: "

"ויענו בני חת את אברהם לאמר לו. שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך. (ה - ו):"

(ה) " ויענו בני חת." הנה אמרת שיתרונך אצלנו הוא שנחשיבך לתושב, והנה מה שמץ דבר הוא זה בערך מה שאתה בעינינו כי "שמענו וכו' נשיא אלהים אתה "וכו'. והנה היה אפשר כי חניפות מדתם עשתה זאת וגם לזולת אברהם היו דוברים כן,לזה אמר" לאמר לו "לומר כי לאמר לו לאברהם בלבד היו אומרים נשיא אלהים וכו' מה שאין כן לזולתו, כי אין להם גדול כאברהם ולא ממדת חנופה היה הדבר כי אם בלבב שלם:

(ו) והנה מהראוי היה אחד ידבר בעד כלם, אך היה מקום לחשוב כי אולי לב הבלתי מדברים לא כן כדברי המדבר, על כן אמרו "שמענו" את כלנו, ולא יעלה על לבך שמא אין לב כל המדברים אחד כי אם כלנו בלב אחד בלי פחת וייתור, וזהו אומרו "אדוני" ולא אמרו אדוננו, כלומר כאילו כלנו איש אחד ואומרים לך אדוני אתה:

והנה על שאלתך אנו אומרים כי אילו היית נשיא עלינו מצד מלך או שר בשר ודם שהיה ממנה אותך עלינו, היה אפשר לנו לומר, חלילה לנו מעבור נמוסנו לתת אחוזת קבר לגר כי גם המלך לא יחפוץ בעבור הנימוס, אך לא כן אתה, כי נשיאותך עלינומאת אלהים הוא כי" נשיא אלהים אתה בתוכנו" ולכן אנו ונמוסינו משועבדים לך, לכן" במבחר" וכו':

עוד יתכן באומרו" בתוכנו" הוא על דרך מקרא שכתוב (שמות כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כי ממה שלא נאמר בתוכו הוא בתוכם וקרבם של ישראל הנזכר כי היכל ה' המה. ועל דרך זה יאמר פה" בתוכנו". והענין, שאמרו לו, אל יראה בעיניך כיאך דבר שפתים נאמר לך אדוני, אך פתלתול ועקש לבנו כי לא אדון לנו אתה בלבנו, כי הלא נהפוך הוא כי יותר מאשר נדבר לפניך כתוב על לוח לבנו בקרבנו, כי הנה" שמענו אדוני" כי מה שתשמע הוא אמרנו אדוני, אך לא בלבד גדר זה הוא בקרבנו כיהלא " נשיא אלהים אתה בתוכנו" ובקרבנו, שהוא יותר מגדר אדון. והנה ראה בפועל כי במבחר קברינו קבר את מתך, והוא כי הנה ידענו כי כל את לרבות הוא בא. ונבא אל הענין והוא כי המה ראו הפרש בין פתח דברי אברהם לסופן, כי החלבאומרו תנו לי אחוזת קבר שהוא אחוזה למתים הרבה, ואחר כך אמר ואקברה מתי ולא אמר ואקברה את מתי, יורה כי על שרה לבדה היתה עיקר הכוונה, על כן אמרו לו אם עיקר כונתך הוא כפתח דבריך על מתים הרבה" במבחר קברינו קבור אתמתך" שמרבה האת על מתים הרבה שהיא אחוזת קבר, ואם עיקר הכונה הוא על מתך זה באומרך ואקברה מתי ולא אמרת את מתי, ולא שאלת אחוזה רק מפני הכבוד, אם כן הוא אין צריך לומר במבחר קברינו כי אם גם" איש ממנו" היותר חשוב שהואתואר איש" את קברו לא יכלה" אשר הכין וחפר לעצמו לא " יכלה ממך מקבור מתך" בו. וזהו החילם באת וצאתם בלא את כי אם מקבור מתך:

" ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת. (ז): "

בא להחזיק טובה על הודאתם לתת אחוזת קבר לגר כמוהו. וירא והנה עכוב תת אחוזת קבר לגר תלוי בגדולי העיר, וגם בכללות המון העם, שגם אחר הודאת אילי הארץ יכולים להתקומם ההמון על ביטול הנימוס. על כן אמר אברהם בלבו אם אשתחוהלבני חת שהם אילי הארץ להחזיק להם טובת ההודאה יקפידו ההמון ויתקוממו, על כן עשה בחכמה ובתנועת השתחוייתו החל כלפי עם הארץ וסיים בבני חת, כעושה עיקר מהם כי הכל הולך אחרי החיתום:

" וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם לקבר את מתי מלפני שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צחר. ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו אשר בקצה שדהו בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר. (ח - ט):"

(ח) הנה היה ראוי שיאמר ויען אברהם ולא וידבר, כי אינו תחלת דבורו אליהם. וגם אומרו אתם הוא מיותר כי גם עד כה אתם היה מדבר. אמנם הנה כתבנו שבני חת נסתפקו בעיקר כוונת אברהם אם היתה על אחוזה למתים רבים או על שרה לבדה, עלכן רצה לדבר אתם פעם שנית לגלות כונתו אליהם. שאם לא כן אחר שהודו לו מה צורך לדבר עוד אתם ולא דבר מיד לעפרון כי שם היה בתוך בני חת. וזהו אומרו "וידבר אתם לאמר," לומר, מה שוידבר אתם ולא לעפרון הוא כדי" לאמר אם ישאת נפשכם כו' שמעוני" וכו', לבאר דבריו לומר הלא נסתפקתם בדברי אם העיקר הוא על רבים או על שרה. והתחלתם בהודאת אחוזה וסיימתם באחד, ואולי הוא כי בסוף הוצאתם תוכן מה שיש את נפשכם וההתחלה היתה דרך כבוד בעלמא, לכן דעו כי אם יש את נפשכם כאשר אמרתם תחלה שתוככם טוב ואינו מן השפה ולחוץ באמרכם במבחר קברינו קבור את מתיך שהוא לקבור את מתי שהוא למתים הרבה שזהו רבוי האת, אם כך הוא שהוא מהנפש פנימה בזאת יבחן כי "שמעוני ופגעו" כו' (ט) "ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו" כו' לאחוזת קבר כי מזה אני עושה עיקר. ורצה יהיו הם הפוגעים בעפרון, מיראתו פן יתאנה עפרון לאמר לו אם תתן לי מלא ביתך כסף וזהב לא אוכל לעבור הנימוס לבלתי מכור אחוזת קבר לגר, ומהשמודים בני חת הוא לפנים, שבוטחים בי שלא אעבור על חוק העיר, על כן עשה שגדולי הארץ שבהם היתה לו תואנה, הם יהיו הפוגעים בו באופן יסכר פיו מלבקש תואנה. ולא אשאל כל מה שהתנדבה נפשכם באמור במבחר קברינו כי אם "מערה" שבקצה שדהו בקרן זוית שלו. וגם לא בחנם כדבריכם כי אם "בכסף מלא". ואחשיבנה למתנת חנם וזהו "יתננה לי". למה שהוא "בתוככם" בקרב אנשים חשובים ככם:

" ועפרון ישב בתוך בני חת ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת לכל באי שער עירו לאמר. לא אדני שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי נתתיה לך קבר מתך. וישתחואברהם לפני עם הארץ. וידבר אל עפרון באזני עם הארץ לאמר אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי שמה (י - יג): "

(י) הנה דיבר בזיוף נמרץ ואמר מאמרך זה שתרצה לאחוזת קבר הנה זה אינו תלוי בי כי " לכל באי שער עירו" ראוי" לאמר" זה, ולא לי, כי ענין האחוזת קבר נוגע אל הכל, וזהו אומרו" לאמר. " ושיעור הכתוב שמה שאמר עפרון לאברהם הוא, כי זה " לכל באי שער עירו" ראוי" לאמר", אך (יא) {{צ| לא אדוני תבקש אחוזת קבר, רק " שמעני. " וזה אוסיף להטיב לך, כי הנה רצית המערה לבדה בכסף מלא ואני אתן לך בחנם גם השדה. והשדה הוא שעתה " נתתי לך" אך" המערה אשר בו "מאז דברתי" לך נתתיה". וזה לא כמתנתא טמירתא כי אם גלויה ומפורסמת" לעיני בני עמי נתתיה לך", אך " קבור מתך" בלבד לא את מתיך שהוא אחוזת קבר, כי בזה הכל יודו לך. והיה כמראה נדיבות ותחתיה תעמוד הבהרת, כי ידע כי אין זה רצון אברהם,והשאיר ענין האחוזה עד ידע סך המעות, והיה זה מובן ביניהם ומראה נדיבות חנם בעיני ההמון:

או מעין זה " ויען עפרון "דברים הנכנסים " באזני בני חת". מורה כעושה למענם ומצד אחד נותן פתחון פה " לכל באי שער עירו לאמר" כלומר לאמר ולדבר ערעור. ומה שאמר באזני בני חת שעושה למענם הוא " השדה נתתי" וכו'. ומה שעשהלעורר את ההמון לערער, הוא אומרו " קבר מתך" כלומר זה בלבד ולא את מתיך שהוא על רבים:

והנה בני חת וכל עם הארץ לא ענו דבר הורו כי אין רצונם לערער ועל כן " וישתחו אברהם לפני עם הארץ" על דרך הקודם כמחזיק טובה לכל המודים לו:

(יג) אז "וידבר אל עפרון באזני עם הארץ" ואמר "אך" כו' לומר הלא תלית בכל באי שער עירך לענין אחוזת קבר למתים רבים, והריני אומר באזניהם " אך אם אתה לו שמעני", לומר אך בך לבדך תלוי הדבר כי כלם מודים, לכן" נתתי כסף השדה קח ממני ואקברה את מתי", שמרבה האת על מתים רבים:

או יאמר" ויען עפרון כו' לכל באי שער עירו לאמר" שהוא לעיניהם הוא" לא אדוני" מאמרך זה בכסף מלא, רק " שמעני" אתה תוכן מאמרי כי אינן כמשמען. כי אתה שאלת מערה, ואני" השדה והמערה" אני נותן. ועל זה אמר " שמעני" כלומר כיאיני מוסיף גם השדה כי אם להרבות במחיר, כי " לעיני בני עמי נתתיה לך", אך לא ביני לבינך:

ולבל יעשה אברהם עצמו כבלתי מבין יחזיק במתנה, על כן הטיל תנאי להשאיר מקום לפרש הדבר, והוא אומרו " קבור מתך" ולא אמר את מתך, כי בזה לא יודה אברהם ויהיה מקום לשוב להזכיר הכסף:

והנה אברהם עשה בחכמה, אמר בלבו אם אומר לו איני חפץ כי אם אחוזה לרבים או לא אקח חנם כי אם במחיר, הלא יתבטל הכל כי ישוב יאמר עפרון גם אנכי לא נדרתי אלא חנם ולמת אחד, נמצאת כל מתנתי בטלה כאילו לא היה והנני חוזר בילגמרי לא בחנם ולא בכסף, על כן מה עשה קם והשתחוה לעפרון בפני כל עם הארץ כמחזיק טובה ומקבל מתנתו לבל ישוב ממנה, ועל שלא הודה לו רק למת אחד וידע שהוא על כי עדיין לא שמע סך מעות, על כן" וידבר אל עפרון באזני עםהארץ "כדי" לאמר אך וכו' ואקברה את מתי "שהוא על מתים רבים שהוא רבוי האת, שישמעו ויודו ויוסר פתחון פה ממנו. ופירש ואמר" אך אם אתה לו שמעני" לומר הנה נתת חנם וקבלתי המתנה, אך גם אני נתתי מתנה גם כן" נתתי כסף השדה קח ממני". ופירש מה שאמר" באזני עם הארץ לאמר" שהוא " ואקברה את מתי" כמדובר:

או יאמר, על המערה קבלתי מתנתך, אך " כסף השדה קח ממני" בתורת מקח. והוא הבין דרכו כי עפרון היה בוש לשאול כסף על המערה לבדה על כן צירף עמה השדה, על כן אברהם אמר מתנתך חנם על המערה קבלתי ומהשדה תקח כסף:

" ויען עפרון את אברהם לאמר לו. אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא ואת מתך קבר. וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאותשקל כסף עבר לסחר. (יד - טז): "

(יד) אומרו " לאמר לו, " אפשר הוא שדבר דברים כדי" לאמר" אברהם לו לעפרון שהזכיר סך הכסף. שעל פי הדברים ההם יאמר אברהם לו שיקח הסך ההוא כאשר היה:

או יאמר, שלא כמדובר אל אזני עם הארץ שלא יבינו אלא שארץ ארבע מאות כו' היה נותן לו במתנה אלא כמדובר. ואומרו לו אברהם המבין הכוונה שלקבלם יכוין:

(טו) וזהו אומרו" אדוני שמעני" כלומר הבינני מה שאינו כפשוטו כי ארץ כו', ועל ידי כן" ואת מתך" ברבוי האת" קבור" שהיא אחוזה למתים רבים. עוד כיוון באומרו ואת מתך קבור שאחר הכסף תהיה קבורת המת:

(טז) ועל שני אלה אמר" וישמע אברהם "כו', כי אברהם לבדו הבין שני כוונותיו. א. שאומרו ארץ ארבע מאות שקל כו' אין דעתו לתת סך זה חנם כי אם שרוצה מחיר זה. ב. שוישקול תחלה" את הכסף" ואחר כך " ויקם" כו' " ואחרי כן קבר" כו':

ואומרו " עובר לסוחר" אפשר כי סוחר יקרא הסובב סובב הולך ממקום למקום כי תרגומו של סביב הוא סחור. והנה המהלך ממקום למקום צריך שקלים יפים ותקילין שלא יגעלו בם בשום מקום. וזהו אומרו " עובר לסוחר":

" ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו (יז - יח): "

(יז) הנה בתחלה היה אומר עפרון שהיה נותן לו במתנה השדה והמערה, ואברהם אומר נתתי כסף השדה, כלומר אם המערה חנם השדה בכסף. אך עתה בגמר הענין נתברר איך שדה ומערה הכל במכר. " השדה והמערה" כו' הכל (יח) " לאברהםלמקנה" וגם לאחוזת קבר וזה " בכל באי שער עירו". ולא כאשר חשב עפרון להורות בפני הכלל כי במתנה נתנם ושלא יבין שהיה במחיר כי אם אברהם בלבד, והיה דעת עפרון שבינו לבינו יתן הכסף, רק היתה המקנה לעיני כל באי שער עירו:

" ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען. (יט):"

אמר כי אברהם אמר ואקברה מתי מלפני שאהיה אני הקובר מתי ולא כגר שבני העיר קוברים מלפניו. וכן היה לו כי ואחרי כן קבר אברהם כו' ולא שהם קברו מתו מלפניו:

" ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת בני חת. (כ):"

היה לו לומר מאת עפרון ולא מאת בני חת. אך במה שכתבנו כי חק למקומות ההם לבלתי תת אחוזת קבר לגר כי אם לתושב, באופן שגם אם היה מוכר עפרון היו גדולי הארץ יכולים למחות מלהיות אחוזת קבר רק לאזרח הארץ. נמצא כי מה שויקם השדה כו' לאחוזת קבר לא מעפרון היה לפי האמת רק מאת בני חת, שהיתה ידם עם אברהם להחזיק בידו: