אלשיך על בראשית ו ט
"אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח. ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת. ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס. וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ. עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר. וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה. צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה. ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע. והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". (ט - יח):
(ט) "אלה תולדות נח" כו'. הנה לבא אל ענין הפרשה, ראוי לשים שכל והבין במקרא בשלהי פרשה הקודמת, ובפתח דברי פרשה זו.
- א) באומרו ויהי כי החל האדם לרוב כו' ובנות ילדו להם, מה בצע בהודעה זו, ומי לא ידע כי בנות נולדו להם כבנים, ואם הקדים על מה שאחר ויראו בני האלהים את בנות כו' הלא מבלי הזכיר כי בנות נולדו להם היה אפשר לאומרו.
- ב) איך יתקשר אומרו ויאמר ה' לא ידון כו' אל ענין בני האלהים.
- ג) אומרו לא ידון רוחי כו' מי זה ידון זולתי רוח אלהים, ופירוש המפרשים בלתי מתיישב על לשון המקרא, וגם אומרו לעולם בלתי מתיישב.
- ד) אומרו בשגם הוא בשר, על איזה דבר מוסיף הגם.
- ה) מה ענין סמיכות אומרו הנפילים היו בארץ אל הקודם, ומה יתן ומה יוסיף כי נדע מה שאחרי כן יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם ושהמה הגבורים כו'.
- ו) אומרו וירא ה' כי רבה רעת האדם, כי מפסוק זה יורה כי כל כעסו הוא על מין האדם לבדו, ומה שהתנחם כי עשאו על מין האדם לבדו הוא, כאומרו וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. וגם בכתוב השלישי נכנס באדם לבדו, באומרו ויאמר ה' אמחה את האדם. ואחר כך יצא בבהמה ורמש ועוף השמים. ומהראוי יאמר ויאמר ה' אמחה את האדם והבהמה ורמש ועוף השמים, אך מאומרו אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, וחזר והתחיל ממין האדם הנזכר כבר - באומרו מאדם עד בהמה - אחר שהאדם כבר הוזכר, נראה שגמר אומר וחוזר להתחיל שנית ממנו, והוא הפך הקודם.
- ז) כי ראשונה אמר וינחם ה' כי עשה את האדם, ואחר כך אמר כי נחמתי כי עשיתים, יורה כי על הכל התנחם.
- ח) שסותרים הכתובים זה את זה, כי תחלה אמר אמחה את האדם כו' נראה שגזרה חכמתו יתברך להשחית את כל אשר ברא, ואחר כך אמר ונח מצא חן כו' והצילו בפועל ואת כל זרעו, ואיך עשה הפך גזרתו.
- ט) אומרו אלה תולדות נח כו' כי הלא תולדותיו הוזכרו בפרשה הקודמת.
- י) שהיה ראוי לומר שם וחם ויפת. יא. מלת איש היא מיותרת. וכן אומרו בדורותיו ולא אמר בדורו, כאומרו כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ולא אמר לשון רבוי. ומה ענין אומרו את האלהים התהלך נח.
- יא) אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים, מי לא ידע כי לפני האלהים היה.
- יב) אחר אומרו לפני האלהים למה חזר ואמר וירא אלהים כו'.