אלשיך על אסתר ג יא

(י - יא) "ויסר המלך את טבעתו וכו' ויאמר המלך להמן וכו'". הנה אין למוכר לתת חפץ לקונה רק הלוקח הוא הנותן. והוצרכו רבותינו ז"ל (מגילה יד א) לומר כי עשה כן להורות גודל חפצו לאבד את ישראל ח"ו, כמשל בעל התל ובעל החריץ. ועוד כי ראשונה ראוי ישיב המלך על דבריו ויאמר הכסף נתון לך וכו' ואחר התפשרם יתן לו את הטבעת. ועוד כי הנה מהנראה לא נתקיים המכר כי המן בקש לקנות והמלך נתן לו בחנם, ואם כן איך תאמר אסתר המלכה כי נמכרנו וכו' (לקמן ז ד) ולא היה כן רק מתנה. ועוד איך יאמר נתון לך כאילו נותן דבר משלו, ומהראוי יאמר לא אקח ממך והעם לעשות בו וכו', או יהי לך אשר לך והעם וכו'. ועוד כי יש מרבותינו ז"ל (אסתר רבה ז כה) אמרו כי נמכרנו על עון מכירת יוסף, ואין נראה כן כי אם שנתבטלה המכירה. אמנם אומר כי המקח וממכר נעשה בקנין גמור על פי דין התורה, וזהו כי הן כסף אשר אמר המן לשקול על ידי עושי המלאכה לא כסף טבוע היה כי אם חתיכות וגרוטאות, כמו שאמרו ז"ל בגמרא (ילקוט שמעוני רמז תתרנד) שהיה נותן לעושי מלאכת המטבעות, וידוע כי גרוטאות של כסף נקנין בקנין סודר, על כן לקיים המכר שלף המלך טבעתו מעל ידו שהוא מנא דכשר למקניא ביה, ונתן להמן לקנות הכסף שלא היו מטבעות הבלתי נקנים, כי אם כסף [שאינו] טבוע, וכאשר נקנה הכסף זכה המן בחליפיו, ואחר הגמר המכר על ידי כן, אמר המלך להמן, הרי כי לי הכסף כי קניתיו, ועתה אני נותנו לך במתנה שתזכה בו על ידי רשותך, וזהו הכסף נתון לך והעם לעשות בו וכו'. ובזה צדקה אסתר המלכה באומרה כי נמכרנו, וצדקו יחדיו כל הערות שהערנו. ואת כל הדבר הזה עשה המלך למכור ולתת מתנה, ולא אמר לו מתחלה קחם לך בלא כסף ובלא מחיר למען הראות את כח מתנת ידו כי לו אמר מתחלה נתונים נתונים המה לך בלא כסף יעלה על רוחו של המן שהיה המלך כנותן שדהו מפני רעתה, וכעצב נבזה נפוץ היו ישראל בעיניו, ואדרבה על המלך להחזיק לו טובה שהעבירם מכנגד פניו, על כן מה עשה קנה הכסף להורות לפניו כי שוה כסף אשר נדר לו המה, ואחר כך יהיה בעיני המן כאילו נתן לו המלך משלו מתנה עשרת אלפים ככר כסף, באומרו הכסף נתון לך. או לרבותינו ז"ל (עי' תוס' מגילה טז א ד"ה ודחי) שאמרו שכיוונו לבטל כופר נפשות ישראל שנתנו במדבר ונתן כנגדם המספר ההוא, יהיה, שרצו על כן לגמור הדבר והקניה בפועל:

<< · אלשיך על אסתר · ג יא · >>