אלשיך על אסתר ג ט

(ט) "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים וכו'". אף כי להשמיד בלבבו לא הוציא מפיו כי אם לאבדם, כיחש פן ימאן המלך, על כן בחר לשון ערומים לשון היולי, יכתב לאבדם שאפשר להתפרש לשלול שלל ולבוז בז בחיי חייתם, או לאבדם מן העולם, ותפס לשון זה עד ישקיף וירא מה בלבו של מלך והעולה על רוחו, כי גם אם יבין המלך על איבוד ממון הוא ימתיק הדבר באגרותיו על איבוד נפשות, או הוא ישתדל בכל עז קו לקו צו לצו עד ישוב ויודה על כוונתו. ובזה צדק מענה לשון המלך באומרו (פסוק יא) והעם לעשות בו כטוב בעיניך, כלומר ראיתי דבריך מסותרים סובלים שתי הבנות בהסתפקך בכונתי, אך הנני מרשה אותך לעשות בו כטוב בעיניך לפי איזה פירוש ישר בעיניך, ובראות שנשאר הדבר אל הנוסח שיברר לו ויצוה לכתוב, אזי פירש ואמר להשמיד וכו', וזהו שתלה הכתוב הדבר על צווי המן באומרו (פסוק יב) ויכתב ככל אשר צוה המן:   ואמר אשקול על ידי עושי המלאכה יראה מהגמרא (ילקוט שמעוני רמז תתרנד) שהם העושים מלאכת מטבעות זהב וכסף, ותהיה כוונת הכתוב באשר נשים לב אל אומרו להביא וכו' כי למה זה יפרש מה יעשה מהכסף, היועץ למלך נתנוהו, יאמר שיתנם למלך והוא יעשה חפצו מהם. אך אחשוב כי הנה יש מטבעות המיוחדות להנתן במשמר בית גנזי המלך, והם הגדולים וטובים מהכסף הטהור, ולמטה מהם הם הנתנים להוצאה, ואמר כי הלא יתן עשרת אלפים ככר כסף על ידי עושי המלאכה לטבוע מטבעות הראויות להביא אל גנזי המלך, כי יהיה הכסף טוב מאד ראוי לכך: