אלשיך על אסתר ב טז

(טז) ד. "כי כל נערה ונערה היתה באה מטוב רצונה וזו ותלקח אסתר וכו'", כי לבלתי היותה עושה ברצון לא הלכה עד לקחוה הגי ושאר מוביליה. ושמא תאמר אם כן איך חשק בה המלך כל כך, כי שאר נערות היו שבות אל יד שעשגז לפלגשים וזו נשארה בית המלכות, לזה אמר ותהי אסתר נושאת חן כו'. והנה בשום לב אל אומרו נושאת חן ולא מוצאת חן. אך הוא לומר לא היתה מוצאת חן בעיני הזולת, רק היא היתה נושאת על עצמה חן מאתו יתברך בחוט של חסד משוך על פניה (מגילה יג א). ועוד ראיה איך מה' יצא הדבר ולא על התקשטה, כי הלא אין ספק כי יותר היה יקר למצוא חן בעיני המלך מבעיני הרואים, וזאת היתה בהפך, כי כפלים מצאה חן בעיני המלך מבעיני כל רואיה. כי הנה ותהי אסתר נושאת חן בלבד בעיני רואיה, אמנם בעיני המלך נשאה חן וגם חסד וזהו ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות:
ועוד ראיה שלישית כי מהיות שותלקח אסתר ולא באה מעצמה שהיה הדעת נוטה יסירנה מלבו, ואדרבה ויאהב המלך וכו'. ולא עוד אלא שוישם כתר מלכות בראשה, שלא צוה אל אחד מסריסיה ישים הכתר על ראשה, רק הוא בעצמו וישם כתר וכו' כי אהבה מקלקלת השורה. ולא עוד אלא וימליכה תחת ושתי. שהחשיבה כושתי שהיתה בת מלכים גדולים, ותהי בעיניו כממלאת מקומה וזהו תחת ושתי. או יאמר שהיתה בעיניו בערך ושתי כאילו זאת היתה מלכה, והאחרת ושתי בלבד שמה בלי מלכות, ולזה לא אמר תחת המלכה ושתי או ושתי המלכה, כאשר יזכרו מלכים בתואר מלכות גם אחרי מותם. וכל זה יורה על צדקת אסתר כי לא מלבה היתה נבעלת לערל, ולא שתה לבה אל המעלה כי אם שמה' היתה לה המלוכה על ידי המלך אחשורוש מהטעם הנזכר על פסוק איש יהודי:
ובגמרא (מגילה יג א) ותהי אסתר נושאת חן אמר רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד נדמית לו כאומתו ע"כ. והנה אין נראה מזה דבר בכתוב. אך הוקשה לו קושייתנו, שהראוי יאמר מוצאת חן, אך מאומרו נושאת נראה שהיתה עליה משא של חן. ובראות אותה כל איש מאיזו אומה בכל כך חן, היה דן בלבו אין זה כי אם קורבת מולדתו. כאיש הרואה קרוב ממשפחתו, שעם שאינו מכירו יגדל חנו ויקרב לבו מאד אליו: