אלשיך על אסתר א י

(י) ביום השביעי כטוב לב המלך ביין אמר למהומן וכו'. הורה טפשות המלך הלז, כי לא קלקל על ידי שכרות רק כי טוב לבו בלבד אמר להביא את וכו', שהיה אולת גדולה. ומה גם לרבותינו ז"ל (מגילה יב ב) שאמרו שצוה יפשיטוה ערומה ויציגוה לפניו כיום הולדה. עוד הורה הכתוב מה בין הצדיקים לרשעים ולפתאים כמוהו. והוא כי אמרו ז"ל (אסתר רבה י ג) על ויאמר המן בלבו, הרשעים הם ברשות לבם, ויאמר עשו בלבו, ויאמר ירבעם בלבו וכו', אבל הצדיקים לבם ברשותם, ויאמר דוד אל לבו וכו', דומים לבוראם, ויאמר ה' אל לבו. והוא כי הרשע אינו יכול להכריע את לבו, רק עושה בעל כרחו מה שלבו חפץ, ובא לידי חרטה בראותו כי עשה רעה. אך הצדיק אם און יחשוב לבו, הוא יכריחנו להפך מעשה הרעה הפך ממה שלבו חפץ. וזה יורה בזה כי המלך הלז לבו השיאו, כי כטוב לבו ביין מיד נפתה ואמר למהומן וכו' להביא את ושתי וכו', שלא עצר כח להשיב אל לבו כי לא טוב הדבר, ומה גם להפשיטה ערומה ולהציגה כיום הולדה. וזה יורה באומרו כטוב לב וכו' שלא עצר כח אפילו להרהר במיתון אם טוב ואם רע הדבר, ולא לגלות ליועציו אם יעשה ואם יחדל, רק כטוב וכו' אמר למהומן כי מיד אמר לשלוחים טרם יתייעץ: