אלפא ביתא דרבי עקיבא נוסח ב

חלק א

ת

אמר רבי עקיבא אלו כ״ב אותיות שבהן נתנה תורה לשבטי ישראל, והן חקוקין בעט שלהבת על כתר נורא ואיום של הקב״ה, ובשעה שבקש הקב״ה לבראות העולם מיד ירדו כולם ועמדו לפני הקב״ה, זה אומר לפניו בי תברא את העולם, וזה אומר לפניו בי תברא את העולם. בתחלה נכנסה תי"ו לפני הקב״ה ואמרה לפניו: רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי אתה נותן תורה לישראל ע״י משה, שכך כתיב תורה צוה לנו משה וגו׳. השיב הקב״ה ואמר לה: לאו. אמרה לו, למה? א״ל מפני שאני עתיד לעשות בך רושם על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים אות תי"ו כדי לאבדם מן העולם לעתיד לבוא, שנאמר ויאמר ה׳ אלי עבור בתוך העיר בתוך ירושלם והתוית תי״ו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה (יחזקאל ט׳:ד׳). מהו והתוית תי"ו? מלמד שבשעה שגזר הקב״ה גזר דין על ירושלם להחריבה, קרא לו למלאך המות וא״ל למלאך לך בתחילה על ירושלם ובחר בתוכה צדיקים ורשעים, וכל צדיק וצדיק שבתוכה כתוב תי"ו של דיו על מצחו - תי"ו תחיה כדי להחיות אותן, וכל רשע ורשע שבתוכה כתוב תי"ו של דם על מצחו - תי"ו תמות. ומה נשתנה תי"ו מן האותיות כלן? ללמדך שהתורה מצלת האדם מכל מיני פורעניות. באותה שעה עמדה מידת הדין לפני הקב״ה ואמרה לפניו: רבש״ע! אף הצדיקים שבתוכה כתוב על מצחן תי"ו של דם - תי"ו תמות, כדי לאבדן בכלל הרשעים. השיב הקב״ה ואמר לה, למה? אמרה לפניו, מפני שלא הוכיחו את בניך בדברי תוכחות ולא אמרו להן אל תחטאו ואל תעשו דברים מכוערים, דברים שאינם הגונים, דברים שאינם ראויין לעשות. השיב הקב״ה וא״ל, גלוי וידוע לפני שאם היו מוכיחין אותו לא היו שומעין להן. השיבה מדת הדין ואמרה לפניו, רבש״ע אעפ"י שלא היו מקבלין מהם היו להם להוכיחם. מיד שתק הקב״ה וחישב את כל הצדיקים שהיו באותו הדור בירושלם כרשעים. באותה שעה נשתלחו על ירושלם ששה מלאכי חבלה וחבלו אותן האנשים שבתוכה, שנאמר והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבוש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבא ויעמוד אצל מזבח הנחשת (שם). ומה נשתנה צפון יותר מכל הרוחות? מלמד שכל הרוחות הרעות הבאות לעולם אינן באות אלא מן הצפון, שנאמר ויאמר אלי מצפון תפתח הרעה על כל יושבי הארץ (ירמיהו א׳:י״ד). ואלה הם ששה אנשים שנשתלחו על ירושלם: אף וחמה וקצף ומשחית ומשמיד ומכלה, וכל אחד ואחד חרב פיפיות בידו, שנאמר ואיש כלי מפצו בידו. וכיון ששמעה תי״ו הדבר הזה מפי הקב״ה, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ש

אחר כך נכנסה שי"ן ועמדה לפני הקב״ה, אמרה לפניו: רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקרא שמך המפורש, שנאמר זה שמי לעולם, ועוד שאני תחלת השם שדי. השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. אמרה לו, למה? א״ל מפני ששוא ושקר שניהם נקראו בך, ושקר אין לו רגלים אף את אין לך רגלים, אות שאין לו רגלים איך אברא בו את העולם, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ר

אח״כ נכנס רי"ש ואמרה לפניו, רבש״ע! רצונך שתברא בי את העולם, שבי נאמר ראש דברך אמת (תהילים קי״ט:ק״ס), ועוד שאני בתחלת שמך הנקרא רחום גם רפואה. השיב הקב״ה ואמר לה לאו, אמרה לו למה, א״ל מפני שבך עתיד ישראל להשתעבד לע״ז, שנאמר נתנה ראש ונשובה מצרים (פ׳ שלח). ומנין שנקרא ע״ז ראש? שנאמר צלמא רישיה די דהבא (דניאל ב׳:ל״ח), ועוד רי״ש רע ותחלת רשע, מיד יצאה מלפני הקב״ה בפחי נפש.

ק

אח״כ נכנס קו"ף ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי קוראין לפניך לעתיד לבא קדושה משולשת, שנאמר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאות וגו׳ (ישעיהו ו׳:ג׳), השיב הקב״ה וא״ל, לאו. אמרה לו, למה? א״ל מפני שבך עתידין קללות לבא בעולם בבני דור המבול, שנאמר קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ וגו׳ (איוב כ״ד:י״ח). מיד יצתה מלפניו בפחי נפש.

צ

אח״כ נכנס צדי"ק ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נאמר לעתיד בכל יום צדקתך, שנאמר צדקתך כהררי אל וגו׳ (תהילים קי״ט:קל״ז), צדיק אתה ה׳ וישר וגו׳, כי צדיק ה׳ צדקות אהב וגו׳ (שם י״א). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתידין לבוא צרות רבות לישראל, שנאמר אשר הראיתני צרות רבות וגו׳ (שם ע״א), ואמר הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו ועת צרה היא ליעקב וגו׳ (ירמיהו ל׳:ז׳). ואומר, וייראו ממערב את שם ה׳ וממזרח שמש את כבודו כי יבא כנהר צר (ישעיהו נ״ט:י״ט), וכיון ששמע צדי"ק הדבר הזה, מיד יצאה בפחי נפש.

פ

אחר כך נכנס פ"ה ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי קורין לפניך פקודי ה׳ ישרים משמחי לב (תהילים י״ט:ט׳), שהן משמחין לבו של אדם, ועוד שאני תחלת שמך הנקרא פודה. השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתידין ישראל לפרע עצמן לע״ז, שנאמר (פ׳ תשא) וירא משה את העם כי פרוע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם, ואין שמצה (כמו 'שמץ פסול' בדברי חז״ל) אלא ע״ז, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ע

אח״כ נכנס עי״ן ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי כתוב עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ (זכריה ד׳ י'), ואתה עיניך בכל העולם, שנאמר כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וגו' (שם). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתידין מנאפין לשמור את הנשף לעבור עבירה בה בסתר, שנאמר ועין נואף שמרה נשף וגו׳ (איוב כ״ד:ט״ו), ואני עתיד לעשות בך דין, שנאמר ועיני רשעים תכלינה וגו' (איוב י״א:כ׳), מיד יצאה מלפני הקב״ה בפחי נפש.

ס

אח״כ נכנס סמ״ך לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקראת סומך נופלים, שנאמר סומך ה׳ לכל הנופלים וגו' (תהילים קמ״ה:י״ד), השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל, מפני שבך עתידין אויבים לשום את עירי לעיים, שנאמר שמו את ירושלם לעיים (תהילים ע״ט:א׳), מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

נ

אח״כ נכנס נו״ן ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי אתה נותן נשמה לבריאות לעתיד ונקראת נר, שנאמר נר אלהים נשמת אדם (משלי כ״ז). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. אמרה לו. למה? א״ל מפני שבך אני עתיד לכבות נרותיהן של רשעים לעתיד לבא, שנאמר וְנֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ (משלי י"ג ט'), ולא עוד אלא שבך מתעברות נשמות לגיהנם, שנאמר כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה וגו׳ (ישעיה ל׳ ל"ג), מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

מ

אח״כ נכנס מ״ם ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין באי העולם לומר מלכותך וממשלתך בכל, שנאמר מלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך וגו׳ (תהילים קמ״ה:י״ג), ותחלת שמך בי נקרא מלך, השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. אמרה לו, למה? אמר לה מפני שבך עתיד לבא יום מהומה, שנאמר כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לה׳ וגו׳ (ישעיה כ״ב, ה') מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ל

אח״כ נכנס למ״ד לפני הקב״ה וא״ל, רבש״ע! רצונך שתברא בי עולמך, שבי אתה עתיד לתת לישראל את לוחות הברית וללמדן עשרת הדברות שנאמר והלוחות מעשה אלקים וגו' (פ׳ תשא), השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל, מפני שבך עתידין להשתבר תחת ההר ולפרוח הדברים מהם, שנאמר ואתפוש בשני הלוחות ואשליכם מעל שתי ידי ואשברם לעיניכם (פ׳ עקב), מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

כ

אח״כ נכנס כ"ף, ובאותה שעה היה רעש גדול לפני הקב״ה כשירד כ״ף מעל כתר נורא של הקב״ה. נכנס ועמדה לפני כסא הכבוד ונתרעש הכסא, וגלגלי המרכבה אחזו רעדה. אמר להם הקב״ה, כסא הכבוד וגלגלי המרכבה, מפני מה אתן מרעישין? השיבו ואמרו, מפני כ״ף שירד מעל ראשינו ונכנס ועמד לפניך, שכל כבודנו ויקרנו לא נקרא אלא בה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון (ירמיהו י״ז:י״ב), ואומר כבוד מלכותך יאמרו, ואומר יהי כבוד ה׳ לעולם (תהילים ק״ד:ל״א), ואומר וכבוד ה׳ עליך זרח (ישעיהו ס׳:א׳), מיד קרא לה הקב״ה לכ"ף וא״ל, מה אתה מבקש? אמרה לפניו, רבש״ע! מבקש אני שתברא בי עולמך, שבי נקרא כסאך וכתרך וכבודך. כסאך מנין? שנאמר נכון כסאך מאז (תהילים צ״ג:ב׳), כתרך מנין? שנאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח׳:ט״ו), כבודך מנין? שנאמר מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו׳:ג׳), השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתיד אני להכות כפי אל כפי, שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי (יחזקאל כ״א:כ״ב), ולא עוד אלא בך יכלו בדמעות עיניהם של ישראל, שנאמר כלו בדמעות עיני (איכה ב׳:י״א), ואני אברא בך עולמי?! כיון ששמע כ״ף הדבר הזה מפי הגבורה, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

י

אח"כ נכנס יו״ד ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקראת יה ה׳ צור עולמים (ישעיהו כ״ו:ד׳), ולא עוד אלא שבי יודוך על כל מעשיך בכל יום כל באי עולם, שנאמר יודוך ה׳ כל מעשיך (תהילים קמ״ה:י׳), ולא עוד, אלא שבי תחלת שמך נקרא יחיד. א״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך אני עתיד לברא יצר הרע שהוא מטעה את הבריות באי עולם, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו (פ׳ בראשית). מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ט

אח״כ נכנס טי״ת ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי אתה נותן רוח הקדש בפי יראיך לאמר לפניך טובך, שנאמר טוב ה׳ לכל (תהילים קמ״ה:ט׳), ולא עוד אלא שבי צפנת טובך לצדיקים להנחיל להם, שנאמר מה רב טובך אשר צפנת וגו׳ (שם ל״א). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל, מפני שבך אני עתיד לקרא לעמי טמא, שנאמר כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב (ישעיהו ו׳:ה׳), ולא עוד אלא שבך עתיד אדם מצורע לקרוא טמא, שנאמר טמא טמא יקרא (פ׳ תזריע), ואמר סורו טמא קראו למו (איכה ד׳:ט״ו). מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ח

אח״כ נכנס חי"ת לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי יאמרו חסדך ה׳ מלאה הארץ, שנאמר אוהב צדקה ומשפט חסד ה׳ מלאה הארץ וגו' (תהילים ל״ג:ה׳), ובי נקראת רחום וחנון ה׳ (שם קמ״ה). השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך אני עתיד לכתוב בעט של ברזל חטאת עמי, שנאמר חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר חרושה וגו׳ (ירמיהו ט״ו:י״ב). מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ז

אח״כ נכנס זי"ן ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי נקרא זכרך לדור ודור, שנאמר זה שמי לעולם וגו׳ (פ׳ שמות), ולא עוד אלא שבי עתיד לעשות זכר לנפלאותיו. השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתיד לבוא זנות לעולם, שנאמר כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה' (הושע א׳:ב׳) ולא עוד אלא שבך עתידין ישראל לזנות לבנות מואב ויפול מהם כ״ד אלף, שנאמר ויחל העם לזנות וגו׳ (פ׳ בלק), ואומר ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף, והיאך אברא בך את העולם. מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ו

אח״כ נכנס וי״ו לפני הקב״ה ואמר, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי אומרים לפניך בשבח ואתה קדוש יושב תהלות (תהילים כ״ב:ד׳). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל, מפני שאני עתיד להכות בך את ישראל על אדות התאוה מכה רבה, שנאמר ויך ה׳ בעם מכה גדולה מאד (פ׳ בהעלותך). מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ה

אח״כ נכנס ה"א ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין ישראל לומר לפניך הודיה והדרה, שנאמר הוד והדר לפניו וגו׳ (דהי״ב ט״ז), והן עתידין לקרות לפניך ולהודות גבורתך, שנאמר הודו לה׳ קראו בשמו וגו' (תהילים ק״ה:א׳). השיב הקב״ה ואמר לה, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתיד לבא לעולם יום הדין הגדול שהוא בוער כתנור, שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וגו' (סוף מלאכי). מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ד

אח״כ נכנס דל״ת ועמדה לפני הקב״ה ואמרה, רצונך שתברא בי את עולמך, שבי עתידין באי עולם לספר גדולתך לדורותם, שנאמר דור לדור ישבח מעשיך (תהילים קמ״ה:ד׳), ולא עוד אלא שבי דברך נצב בשמים, שנאמר לעולם ה׳ דברך נצב בשמים (שם קי״ט). השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך נדונין ישראל בין דם לדם בין דין לדין, שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וגו׳ (פ׳ שופטים). מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

ג

אח״כ נכנס גימ״ל לפני הקב״ה ואמרה לפניו, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי אמור גדולתך וגבורתך, שנאמר גדול ה׳ ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר (תהילים קמ״ה:ג׳), ואומר מי ימלל גבורות ה׳ (שם ק״ו), השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתיד אני לשלם גמול לאיים ולאויבים, שנאמר כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו לָאִיִּים גְּמוּל יְשַׁלֵּם (ישעיהו נ״ט:י״ז-י״ח), וכיון ששמע גימ״ל הדבר הזה, יצאה מלפניו בפחי נפש.

ב

אח״כ נכנס בי״ת לפני הקב״ה ואמרה לפניו, רבש״ע! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי משבחין לפניך באי עולם בכל יום, שנאמר ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן (תהלים פ״ט), ברכו ה׳ מלאכיו וגו׳, ואומר ברכו ה׳ כל צבאיו וגו׳ (שם ק״ג), ועתידין כל דורות העולם לומר לפניך ברוך ה׳ אלקי ישראל (שם ע״ב), ואומר וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו וגו׳. מיד קבל הקב"ה ממנו ואמר לו הן. א״ל ברוך הבא בשם ה׳, וברא בו את עולמו בבי״ת, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו׳.

א

האל״ף כיון ששמע הדבר וראה את הקב״ה מקבל הימנו וברא את העולם בבי״ת עמד לו לצד אחר ושתק, עד שקרא לו הקב״ה וא״ל, אל״ף אל״ף! מפני מה אתה שותק ואינך אומר כלום? השיב האל"ף ואמר, רבש״ע! אין בי כח לעמוד לפניך ולומר כלום. א״ל, למה? א״ל מפני שכל האותיות הם נמנים במנין מרובה ואני במנין מועט - בי"ת בשנים, גימ"ל בשלשה, דל"ת בארבעה, ה"א בחמשה, ואני באחד. השיב הקב״ה ואמר לו, אל״ף! אל תירא שאתה ראש לכולן כמלך, אתה אחד ואני אחד ותורה אחת, ובך אני עתיד ליתנה לישראל עמי שנקראו אחד במתנה, ולהנחילה להן על הר סיני, שנאמר אנכי ה׳ אלהיך וגו׳ (פ׳ יתרו). ומנין שהאל"ף נקרא אחד? שנאמר איכה ירדוף אחד אלף (פ׳ האזינו), ומנין שנקרא הקב"ה אחד? שנאמר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד, ומנין שהתורה אחת? שנאמר תורה אחת יהיה לכם וגו׳ (פ׳ בא), ומנין שישראל נקרא אחד? שנאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב ז׳:כ״ג). אנכי ראש לכל הדברות ואלף ראש לכל האותיות.

חלק ב

ומפני מה ראשו של אל״ף זקוף ועומד ויש לו שתי רגלים כבני אדם? מפני שהוא נחשב כאמת, ואמת יש לו רגלים. ושקר אין לו רגלים, שכל האותיות של שקר עומדין על חודן. ומפני מה ידו זקוף מצדו, מפני שהוא מעיד בו ומנופף בו להקב״ה שהוא אמת, שנאמר ואמת ה׳ לעולם (תהילים קי״ז:ב׳).

בי״ת מפני מה פניו כלפי גימ״ל וגימ״ל אחוריו כלפי בי״ת? מפני שבי״ת דומה לבית שדלתיו פתוחין לכל.

גימ״ל דומה לגבר שהוא רואה עני על הפתח ונכנס לביתו להוציא מתוכו מזון לעני. ומפני מה ירכו של גימ״ל סמוך לדל״ת? מפני שכל גמילות חסדים הם לדל.

דל״ת מפני מה דומה למקל ופניו כלפי ה״א? מפני שאדם הדל אינו משתדל אלא לטובתו של העוה״ז שנברא בה״א, שנאמר בהבראם - בה״א בראם, ומפני מה נברא בה״א? מפני שה״א דומה לאכסדרא והעולם דומה לאכסדרא שכל מי שרוצה לצאת יוצא. ומפני מה יש לו ב׳ פתחים אחד גדול ואחד קטן? מפני כשבא לצאת יוצא בגדול, בא לכנס יכנס בקטן (ע״ד בא לטהר פותחין לו ויוצא בגדול, ונכנס בקטן כדאמרינן קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. בהגה"ה).

וי״ו מפני מה זקוף ועומד ופניו כלפי זיי״ן ועומד כמטה? מפני שרמז הקב״ה באותיות שהוא עתיד להכות את הרשעים ע״י שלוחים במטה של אש בדינה של גיהנם עד שנשמע מתוך גיהנם קול ווי ווי לרשעים, שנאמר אוי לרשע רע וגו׳ (ישעיהו ג׳:י״א).

זיי״ן מפני מה יש לו שני תגין אחד כלפי וי״ו ואחד כלפי חי״ת? מפני שכל בעל זנות כשהוא הולך אחר הזונה לבא עליה אחת מעיניו כלפי החטא, לפיכך האחד כלפי חי״ת=חטא ועבירה, ואחת כלפי בני אדם שהן דומין לעץ, שנאמר כי האדם עץ השדה (פ׳ שופטים) שמא יראו אותו בני אדם ויאמרו עליו ווי ווי פלוני הלך אצל הזונה, לפיכך האחד כלפי הוי״ו.

חי"ת מפני מה אינו קשור קשר כתר? מפני שכל בעלי חטא יש להן גנאי ובושת פנים ואין להם שבח ושם טוב בעולם, אבל יש להם חרפה וכלימה.

טי"ת מפני מה טמון ידו וראשו זקוף והוא קשור כתר? מפני שכל מי שהוא עושה מעשים טובים וצדקה וגמילות חסדים ונותן פרוטה לעני בצדקה צריך שלא יתן אלא בסתר, שמתן בסתר יכפה אף - שהוא מלאך המות - ממנו ומאנשי ביתו, שנאמר מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף (משלי כ״א י"ד), ואומר מלוה אלהים חונן דל (משלי י״ט:י״ז).

יו"ד מפני מה הוא קטן מכל האותיות? ללמדך שכל מי שהוא מקטין את עצמו זוכה שיהיה בנוחלי העוה״ב שנברא ביו״ד, שנאמר כי ביה ה׳ צור עולמים (ישעיהו כ״ו:ד׳), בה״א נברא העוה״ז וביו"ד נברא העוה״ב. ומפני מה נברא ביו״ד? מפני שהצדיקים בני עוה״ב הן מועטים בעוה״ז, ומפני מה תגו של יו״ד כלפי פניו? מפני שכל צדיק וצדיק נהנה לפי שכר מעשיו וצדקתו הולכת לפניו, שנאמר והלך לפניך צדקך (ישעיהו נ״ח:ח׳).

כ״ף מפני מה דומה לכסא ופניו כלפי למ״ד, מפני שכל כסא ומלכות אינו מוכן אלא למלכי ארץ לישב, שנאמר והוכן בחסד כסא (ישעיהו ט״ז:ה׳).

למ״ד מפני מה גבוה מכל האותיות? מפני שהוא באמצע כ״ב אותיות, והוא דומה למלך שיושב על כסא כבוד ומלכות לפניו ולאחריו, כ״ף שמאחריו זה כסא הכבוד, ומ״ם מלפניו זה מלכות, והוא בינוני כמלך.

מ"ם פתוח ומ״ם סתום, מלך פותח ומלך סותם, מ״ם פתוח מפני מה ראשו נמוך כלפי קרקע וידו זקוף כלפי מעלה? מפני שהוא מורה באצבע למעלה כלפי שמים שהמלכות שלו, ומה הוא אומר? כי לה׳ המלוכה וגו׳ (תהילים כ״ב:כ״ט), וראשו כלפי מטה להורות מה שאמר דוד כי ממך הכל וגו׳ (דהי״א כ״ט). מ״ם סתומה שאין מי שיודע מקומו. נו״ן מפני מה ידיו לאחוריו ויריכיו ופניו כלפי מ״ם? מפני שנראה כמי שהוא נופל ומתחנן להקימו, שנאמר נפלה לא תוסיף קום (עמוס ד׳), ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (סוף עמוס). נו״ן רבוץ ונו״ן זקוף, נאמן יושב נאמן עומד, נאמן גוזר נאמן מקיים. סמ״ך מפני מה הוא סתום ואינו פתוח, מפני שזהו ישראל ששכינה סביב להן כחומה לארבע רוחות, והוא אינו מחליפן בעם אחר, וזרע זרעם אינם מתערבים בזרע אחרים, שנאמר כי יעקב בחר לו יה ישראל וגו׳ (תהילים קל״ה:ד׳), ואומר כי חלק ה׳ עמו (האזינו). אבל כהן בבית כהן, ולוי בבית לוי, וישראל בבית ישראל, (כלומר אפילו כהנים לוים וישראלים אינם מתערבים זה בזה), שנאמר ואני אהיה לה נאם ה׳ לחומת אש וגו׳ (זכריה ב׳:ט׳).

עי״ן - הוא עשו הרשע שיצאו ממנו טורסיים ופרסיים ומלכות אדום. ומפני מה כרוע ורבוץ? מפני שהוא עתיד ליפול תחת רגליהן של ישראל, שנאמר והיה בית יעקב אש וגו׳ והיה אדום ירשה וגו' (עובדיה א׳:י״ח).

פ"ה - מפני מה אחד יושב ואחד עומד? מפני שהפה אוסר והפה חותם, פה פתוח ופה סתום, ולא היה בשבעים אומות לשון ואומה שמצאה פתחון פה בשני עולמות בעוה״ז ובעוה״ב, בתורה ובמצות במשנה ובמדרש בהלכות ובאגדות ושמועות ותוספות, בתפלה ובתחנונים, אלא ישראל בלבד. שנאמר מגיד דבריו ליעקב וגו׳. מה כתיב אחריו? לא עשה כן לכל גוי (תהילים קמ״ז:כ׳).

צדי"ק - מפני מה אחד יושב ואחד עומד, מפני שיש צדיק כפוף וצדיק פשוט, ומפני מה יש לו ב׳ ראשין? (חסר כאן בהעתקה) לפי שהוא עמוד, שנאמר וצדיק יסוד עולם.

קו"ף - מפני מה הוא גבוה בקומתו ויש לו קרן? מפני שכל קרני רשעים שהן מהלכין בקומה זקופה מפני גאותן בעולם הזה, עתיד הקב״ה לגדען מפני כבודן של ישראל שנקראו ראש, שנאמר ונתנך ה' לראש וגו' (פ׳ תבא). ומנין שהוא עתיד לגדען? שנאמר וכל קרני רשעים אגדע (תהילים ע״ה:י״א), ומגדלין לישראל, שנאמר תרוממנה קרנות צדיק (שם). דבר אחר, קו״ף - זה הקב״ה, ורי"ש - זהו רשע, ומפני מה קו״ף מחזיר פניו מרי"ש? אלא מלמד שאמר לו הקב״ה לרשע, רשע! איני יכול להסתכל בצלם דמותך (שאסור להסתכל בפני אדם רשע שנאמר אם לא פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך וגו׳ [מלכים ב ג׳:י״ד]). ומפני מה רגלו פסוק מגגו? א״ל הקב״ה, רשע! אם אתה חוזר בך אני משיבך למחיצתי ואקשור לך כתר כבוד, שנאמר ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה הוא את נפשו יחיה (יחזקאל י״ח:כ״ז).

שי"ן - מפני מה יש שלשה ענפין מלמעלה ואין לו שורש מלמטה? מפני שאינו דומה אלא לשקר שאין לו רגלים ויש לו דבור ולסוף אינו מתקיים, ולא עוד אלא שעתיד הקב״ה לסכור פי דוברי שקר. משל למה הדבר דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, בא הרוח ועוקרתו והופכתו על פניו.

תי"ו מפני מה רגלו שמלפניו שבור? ללמדך שכל המבקש ללמוד תורה צריך לכפוף רגליו ולעסוק בתורה, שנאמר והם תכו לרגליך (פ׳ ברכה). וצריך שיהיה נמוך מכל הבריות, שנאמר ושפל רוח יתמוך כבוד (משלי כ״ט:כ״ג), ואומר עקב ענוה יראת ה׳ (שם כ״ב). ד״א, והם תכו לרגליך - אלו תלמידי חכמים שהם נושאים ונותנים בדברי תורה, שנאמר ותורתך שעשוע (תהלים קי״ט).

ד״א, מהו אל״ף בי״ת גימ״ל דל״ת? אלף בינה גמול דלים. ומפני מה רגלו של ג׳ פשוטה לפניו? מפני שגומלי חסדים רצים אחר דלים. ומפני מה אזניו של ד׳ מאחוריו?, מפני שאדם דל רואה מאחריו ואומר מי הוא שיבא אחרי, שמא יתן לי מצוה. ומפני מה כתוב אחר הדל״ת ה״א? ללמדך שכל העושה גמילות חסדים נאמר עליו המון גוים נתתיך (פ׳ לך). ומפני מה כתוב אחר הה"א וי״ו? שאם אינו עושה גמילות חסדים נאמר עליו וי על פלוני שיש לו ואינו עושה, שנאמר וְחוֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר (משלי י״א כ"ד), ומפני מה כתוב אחר הוי"ו זיי״ן, ואחר הזיי״ן חי״ת? שאם הכריע יצרו ועשה גמילות חסדים, מיד מתקיים עליו הכתוב חנון יחנך לקול זעקך וגו' (ישעיהו ל׳:י״ט) ויהי חנון עליו. ס״א כמבטח במדה טובה ירושה אחרונה יתרה מראשונה לעוה״ב, למי שהוא עושה גמילות חסדים, שנאמר מי הקדימני ואשלם (איוב מ״א:ג׳). כ״ף כפוף כ״ף פשוטה למה? לפי שהוא מראה טעם בתורה מיד מלבישו לבוש זכיות ממעון קדשו, שנאמר שפתי כהן ישמרו דעת וגו׳ (מלאכי ב׳:ז׳). ומפני מה אותיות של אמת מפוזרים זו מזו, ואותיות של שקר מוקפין זו על גב זו? מפני שאמת קשה לעשותו והשקר עומד אחר האוזן, כדתניא דבי רבי ישמעאל: בא ליטמא פותחין לו, בא ליטהר מסייעין לו. ומפני מה אותיות של אמת בשתי רגלים ואותיות של שקר ברגל אחת עומדין? שכל העושה אמת הרי קיים לעולם ונוחל העוה״ב ואינו ממעט בעוה״ז, שנאמר כי שבע יפול צדיק וקם וגו׳ (משלי כ״ד:ט״ז), ושקר אינו מתקיים לעולם, שנאמר ורשעים יכשלו ברעה (שם). ומפני מה ה׳ אותיות הללו (מנצפ״ך) כל אחת כתובה שתי פעמים? אלא ללמדך בהן סדרי תורה, ומה היא? כ״ף של הקב״ה כפופה, כ״ף של משה פשוטה, מ״ם פתוחה מ״ם סתומה - מאמר פתוח ומאמר סתום, ומכאן למד דרך ארץ שהרב יושב ומדבר והתלמיד עומד ודומם. צדי"ק כפופה צדי"ק פשוטה - צדיק כפוף וצדיק פשוט. נו״ן פשוטה נו״ן כפופה - אם תאמר נאמן כפוף נאמן פשוט, זהו צדיק כפוף צדיק פשוט, אלא מכאן לתלמיד חכם שהוא עוסק בתורה שהוא חייב להיות ביראה ופחד, ולפיכך נתנה התורה ביראה ורתת להתעסק בה ביראה ובזיעה, שנאמר אשרי שומרי עדותיו בכל לב ידרשוהו (תהלים קי״ח).

א״ת ב״ש. א״ת: אל״ף - זה אדם הראשון, תי"ו - שהוא תחלת ברייתו של עולם, שכל העולם נברא במאמר של הקב״ה, שנאמר כי הוא אמר ויהי (תהילים ל״ג:ו׳), ואומר בדבר ה׳ שמים נעשו (שם). ומנין שאדם הראשון נברא בכפו של מקום? שנאמר וייצר ה׳ אלקים את האדם (פ׳ בראשית), ונאמר ותשת עלי כפיך (תהילים קל״ט:ה׳). וייצר - למה ב׳ יודי״ן? אחת ליצר טוב ואחת ליצר הרע. ד״א, ב׳ יודי״ן - אחת ליצירת אדם ואחת ליצירת חוה. ד״א, וייצר, למה ב׳ יודי״ן - אלא אחת כנגד פרצוף פניו ואחת כנגד פרצוף של אחריו, וכן הוא אומר אחור וקדם צרתני (תהילים קל״ט:ה׳). מהו אחור וקדם? שבתחלה לא נברא אלא פרצוף של אחור ואח"כ פרצוף של פנים. ומה ותשת עלי כפך? מלמד שבתחלה נברא האדם מן הארץ ועד הרקיע וכיון שראו אותו מלאכי השרת נזדעזעו ונרתעו מלפניו. באותה שעה עמדו כלם לפני הקב״ה ואמרו לפניו, רבש״ע! שתי רשויות יש בעולם, אחת בשמים ואחת בארץ. מה עשה הקב״ה באותה שעה, הניח ידו עליו והמעיטו והעמידו לאלף אמה.

ב״ש: בי״ת - אלו בהמה וחיה, שי״ן - אלו שקצים ורמשים שנבראו עם אדה״ר, ולמה נבראו עמו? מפני שאמר הקב״ה אם תזוח דעתו של אדם עליו אמור לו אל תזוח דעתך עליך שהרי בהמה וחיה שקצים ורמשים הלא הן כמותך שנבראו עמך, שנאמר אדם ביקר וגו׳ (תהילים מ״ט:כ״א), ואחריו מהו אומר, החיה וכל בהמה רמש וגו׳ (שם קמ״ח), ואומר מלכי ארץ וכל לאומים.

ג"ר: גימ״ל - זהו גן עדן שנטע הקב״ה בעדן לשום בתוכו י״ב חופות של אבנים טובות ומרגליות בשביל אדם, שנאמר בְּעֵדֶן גַּן אֱלֹהִים הָיִיתָ כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ אֹדֶם פִּטְדָה וְיָהֲלֹם תַּרְשִׁישׁ שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה סַפִּיר נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ (יחזקאל כ״ח י"ג) והפחות שבכולם זהב הוא. רי"ש - שהוא נכנס ראש לג״ע קודם לכל הצדיקים, שנאמר ויטע ה׳ אלקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם (פ׳ בראשית).

ד"ק: דל״ת - זהו דלתי ג״ע שפתחו לפניו מלאכי השרת ששגרן הקב״ה אצל אדם לשרתו. קו״ף - מלמד שקראו לפניו קדושי עליונים וגבורי ערבות ואמרו לו בא בשלום.

ה"ץ: ה״א - שהפיל עליו הקב״ה תרדמה, שנאמר ויפל ה׳ אלקים תרדמה על האדם (פ׳ בראשית), צדי"ק - זו צלע אחת שלקח הימנו מצלעותיו ובנאה לאשה, והרחיצה וסכה ופרכסה וקלע לה שער וזווגה לאדם, שנאמר ויבן ה׳ אלקים את הצלע וגו׳ (שם).

ו"ף: וי״ו - שהביאה ברבבות אלפין של מלאכי השרת אל אדם הראשון בקול רינה ושירה, שנאמר ויביאה אל האדם (שם). ומה הוא פ״ה? מלמד שכל פמליא של מעלה ירדו עמהם לג״ע, מקצתן היו אוחזין בידם נבלים ומצלתים וכנורות, ומשחקין לפניו כבתולות, וחמה ולבנה וכוכבים ומזלות היו מרקדין לפניהם כנערות.

ז"ע: זיי"ן - מלמד שזימן הקב"ה שניהם לסעודה על מעדני ג״ע, עי"ן - שערך הקב״ה לפניהם שלחנות של מרגליות, וכל מרגלית ומרגלית היה מאה אמה ארכה וששים אמה רחבה, וכל מיני מעדנים מונחים לפניהם, שנאמר תערוך לפני שלחן (תהילים כ״ג:ה׳).

ח"ס: חי״ת - שחשו מלאכי השרת וצלו לו בשר וצננו לו את היין, ובא הנחש וראה את כבודן והציץ בהן ונתקנא בהן. סמ"ך - שסח לו הקב״ה לאדם ואמר לו, מפרי עץ הגן תאכל ומפרי העץ וגו׳.

ט"ן: טי״ת - שטעתה חוה בדבריו של נחש ואכלה מן העץ ונתנה הימנו לאדם ואכל, שנאמר ותקח מפריו ותאכל וגו׳. נו״ן - שנפתחו עיניהם והבינו שהם ערומים ונתעטפו בעלין של תאנה, שנאמר ויתפרו עלי תאנה וגו׳. י"ם: יו״ד - שכבר גלוי וידוע לפניו מעשיהן שעשו, וירד הקב״ה משמי מרום ועמד על פתחי ג״ע וקרא לו לאדם, שנאמר ויקרא ה׳ אלקים וגו׳. מ״ם - שאמר הקב״ה לאדם, מי הגיד לך כי עירום אתה.

כ"ל: כ״ף - שכלם זימנם הקב״ה לדין. בתחלה קרא לו לאדם ואמר לו מפני מה אכלת מפרי עץ הדעת שאמרתי לך לא תאכל ממנו? השיב האדם ואמר, רבון העולמים! האשה אשר נתת עמדי נתנה לי ואכלתי. אמר לאשה מפני מה אכלת? אמרה האשה, הנחש השיאני ואוכל. אח״כ קרא את הנחש, א״ל הקב״ה כי עשית זאת וגו׳. בשעה שאמר לו על גחונך תלך, השיב הנחש ואמר, רבון העולמים, אם כן הוא רצונך אהיה כדג שבתוך הים שאין לו רגלים, וכשאמר לו עפר תאכל אמר הנחש, רבון העולמים, מה אם הדג אוכל עפר אף אני אוכל עפר. באותה שעה תפשו הקב״ה לנחש וקרע לשונו לשני קרעין. א״ל הקב״ה, רשע שבעולם! אתה התחלת בלשון הרע, לפיכך אני מודיע לכל באי העולם שלשונך גרם לך כל זאת. מלמד שחטאו שלשה ולקו ארבעה - נחש וחוה ואדם חטאו ולקו ונטרדו מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם וגו׳, ורביעית - ארץ לקתה בעבורם, שנאמר ארורה האדמה בעבורך.

ד״א, א״ת ב״ש - את בוש עליך ותתא.

ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף ז"ע - ואם יצא לחוץ אז מזיעו ומרתיעו ח"ס ט"ן.

אח״ס בט״ע - אל תקרי אח״ס אלא אחוס, ואין אחוס אלא לשון רחמים, לשון תחנונים, שנאמר חוסה ה׳ על עמך (יואל ב׳:י״ז). ומהו אח״ס? מלמד שאמר הקב״ה למלאכי השרת, אני בעצמי אחוס על ישראל יותר מכל אומות העולם, מפני שהן ממליכין אותי בעולמי ב׳ פעמים בכל יום ויום, ומייחדין את שמי שחרית וערבית, שנאמר שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד (פ׳ ואתחנן). שאלמלא ישראל בעולם לא היה כבוד וגדולה בעולם, לפי שהן מספרין תהלתי בכל יום, שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו (ישעיה מ״ד), ואין דעתי נהנית אלא מהן, שנאמר נֶהְפַּךְ עָלַי לִבִּי יַחַד נִכְמְרוּ נִחוּמָי. (הושע י״א ח').

בט״ע - שבם טעו העולם, לפי שבכל יום ויום כשאומות העולם רואין חמה ולבנה כוכבים ומזלות, מעבירין כתריהן מעל ראשיהן, וכל מלכיהם ורוזניהם נופלין ומשתחוים לצבא השמים, מיד כועס עליהם הקב״ה, שנאמר ואל זועם בכל יום (תהילים ז׳:י״ב). ואמר להן למלאכי חבלה, אני נתתי להללו רוח ונשמה מלוכה וכבוד וגדולה וממשלה, והן משתחוים לחמה ולבנה שבראתי מזוהר פני. באותה שעה רועשין גלגל חמה ואופן והלבנה וסדרי מזלות כוכבים וכל סדרי בראשית כולן. מיד אף וחמה, שני מלאכי חבלה מה עושין? שולפין את חרבן ותופסין בידם ויוצאין מלפני הקב״ה בחמה להחריב את העולם מפני מעשיהן של או״ה שמכעיסין במעשיהן. ואלמלא שיוצאין תלמידי חכמים שהן עוסקין בתורה, ותינוקות של בית רבן שהן הוגין במקרא ובמשנה, וישראל שהן קוראין שמע ישראל ומקבלים עול מלכות שמים שחרית וערבית, כבר היו נותשין ומחריבין את העולם. לפיכך הוא אומר ה׳ מלך ירגזו עמים וגו׳ (תהילים צ״ט:א׳).

גי"ף - אל תקרי גי״ף אלא גוף, זו גופה של תורה שראשי ישיבות גאון יעקב מתעסקים בה ומורין פרט וכלל והויות איסור והיתר לישראל, שנאמר יורו משפטיך ליעקב (פ׳ ברכה), ואומר למדו היטב דרשו משפט (ישעיהו א׳:י״ז).

דכ"ץ - אל תקרי דכ"ץ אלא דך כולו חפץ, ואין חפץ אלא ישראל שנקראו ארץ חפץ לפני הקב״ה, שנאמר וְאִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ (מלאכי ג׳:י״ב), ולמה נקראו ארץ חפץ? [ארץ] - מפני שהם דומים לארץ שכל העולם כלו מתקיים בה. חפץ - בשביל שהם עושים בכל יום ויום חפצו של הקב״ה בדברי תורה, שנאמר ה׳ חפץ למען צדקו (ישעיהו מ״ב:כ״א).

הל"ק - זה יעקב שנקרא חלק שנתקדש שמו של הקב״ה בקדושה על ידו, שנאמר והקדישו את קדוש יעקב (שם כ״ט) על ידי צאצאיו, וחקק לו דמותו על כסא כבודו. ובשעה שצאצאיו קורין קדושה משולשת, מוריד הקב״ה פיו מלמעלה ונושקו על ראשו שחקוק על כסא הכבוד, שנאמר כי יעקב בחר לו יה (תהלים ס"ה). ומנין שיעקב נקרא חלק? שנאמר ואנכי איש חלק (פ׳ תולדות), כי חלק ה׳ עמו יעקב חבל נחלתו (האזינו).

ומ"ר - אל תקרי ומ"ר אלא ואמר, ומהו ואמר? אלו שרפי להבה ומלאכי צבאות וחיילי מעונה שאינם יכולין לומר קדוש מלמעלה עד שפותחין ישראל תחלה פיהם בקדושה מלמטה ואומרים קדושה משולשת, ואח״כ מקדישין מלאכי השרת, שנאמר ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים (איוב ל״ח:ז׳), כוכבי בקר - אלו ישראל שנמשלו לכוכבים, שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל י״ב:ג׳), ואומר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (פ׳ דברים), הכוכבים מאירין את העולם - אף ישראל מאירין נרו של עולם בדברי תורה שהם כיוצא בהם, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג). ומנין שאין ״ואמר״ אלא למלאכי השרת? שנאמר וקרא זה אל זה ואמר וגו׳ (ישעיהו ו׳:ב׳-ג׳).

ז"ן ש״ת - אל תקרי ז"ן ש"ת, אלא זה נשא שבת, ומהו זה נשא שבת? אלו ישראל שנשאו תורה ומצות שבת בעוה״ז מפי הקב״ה, שבה זוכין ישראל ונוחלין חיי עוה״ב שכלו שבת, שנאמר מזמור שיר ליום השבת (תהילים צ״ב:א׳), מהו ליום השבת? אמרה רוח הקדש על ידי דוד בכנור, זמרו אתם בני ישראל, שירו לעולם הבא שכלו שבת, לפי שבשעה שאמר להם הקב״ה לישראל אני נותן לכם את התורה, אמר האם מקיימים אתם את המצוה שבה אני מנחיל לכם את העולם הבא? וישראל היו משיבין ואומרים לפניו, רבש״ע! הראנו דוגמא של עולם הבא בעולם הזה. אמר להם, זו שבת שהיא אחת מששים משל עוה״ב שבה אתם מתעגנים תענוגי מנוחה, שנאמר אז תתענג על ה׳ וגו׳ (ישעיהו נ״ח:י״ד).

אלב"ם (האות הראשון והשלישי הם כסדר א״ב עד מחציתו, וגומר באותיות טי"כ, והאות השני והרביעי הם מאמצע הא"ב באותיות ל״מ וגומר באותיות רש"ת, וכשהם מרובעים ביחד נקרא סדר א״ב כזה בשם אלב״ם) - אל תקרי אלב"ם אלא לבם, ומהו לבם? מלמד שעמד נגרסנאל שרה של גיהנם לפני הקב״ה ואמר לפניו, רבש״ע! כל אומה ואומה נתת לי שתאכלם אשי של גיהנם, שנאמר לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וגו׳ (ישעיה ה׳ כ"ד), ואומה זו של ישראל מפני מה אינך נותן לי שתאכלם אשי כדרך כל או״ה? השיב הקב״ה ואמר לו, כל או״ה הרי הן בפתקי שלך לעשות להם כרוע מעלליהם ולדונן בתוך גיהנם, אומה זו של ישראל אינה בפתקיות שלך ואין לך עסק בהן. אמר לפניו, למה? א״ל מפני שהן עוסקין בתורה ובמצות ומקיימים אותם, ואהבתן בלבי עד לעולם, שנאמר ואהבת עולם אהבתיך וגו׳ (ירמיהו ל״א:ג׳), ואינן עוברין בתוך גיהנם לפי שאני עמהם.

ד״א, אלב״ם - אל תקרי אלב"ם אלא אֵל בָּם, שנאמר כִּי תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וגו׳ (ישעיה מ״ג ב'), ולא עוד אלא ששכינתי שרויה בתוכם, שנאמר והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלהים (פ׳ בחוקותי), לכך נאמר א״ל ב״ם.

ג"ן ד"ס - מהו ג"ן ד"ס? אמר נגרסנאל לפני הקב״ה, רבש״ע! א״כ היכן דרים כשזוכין לחיי עוה״ב? א״ל, בגן עדן של הדס שריחו הולך מסוף העולם עד סופו, שנאמר כי כימי העץ ימי עמי וגו' (ישעיהו ס״ה:כ״ב).

ה"ע ו"ף - מלמד שאמר לפניו שרה של גיהנם, רבש״ע! רצונך שתודיע לי כבודן וגדולתן של צדיקים שאתה מנחיל להן בג״ע לעוה״ב? א״ל הקב״ה, לאו, שנאמר כה אמר ה׳ הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ג). העו"ף - כשם שהעוף פורח באויר של עולם ואין לו רשות ליכנס בחופות מלכים ורוזנים לישב במשכנות עמהם על כסא הכבוד, כך אין לך רשות ולא עסק בהן לראות בטובתן של ישראל, שנאמר לא יגורך רע (תהילים ה׳:ה׳-ו׳). ומהו לא יגורך רע, מלמד שכך אמר דוד לפני הקב״ה, רבש״ע! אל יהי במגורך רע, ואין רע אלא שטן ויצר הרע, שנאמר כי יצר לב האדם רע (פ׳ נח), וכשם שאין יצר הרע במגורותיו של הקב״ה, כך עתידין ישראל שלא יהיה במגורתם שטן ולא מלאך המות ולא יצר הרע. אימתי? לעולם הבא, שנאמר וישב עמו בנוה שלום ובמשכנות מבטחים (ישעיהו ל״ב:י״ח) בלא שטן, ובמנוחות שאננות בלא מלאך המות ובלא יצר הרע, שנאמר בלע המות לנצח וגו׳ (ישעיה כ״ו).

זצח"ק - אמר לפניו, רבש״ע! מפני מה אינך נותן לי רשות לראותן בעיני כלל וכלל ולטעום טעם מעט מאכילתן ולהסתכל בטובתן ובגדולתן? א״ל, מפני שזרעו של יצחק הן שהגיש בשרו ורביעית דם שלו ע״ג המזבח שנקרא יצחק, זצח״ק - אל תקרי זצח"ק אלא זרעו של יצחק. אמר לפניו, רבש״ע! כל בריה אתה נותן לו בכל יום ויום מזון מאכל לפי אכלו, שכך כתיב פותח את ידך וגו׳ (תהילים קמ״ה:ט״ז), מפני מה אין אתה נותן לי מזון כדי סיפוקי, שהרי אני רעב מכל מאכל. והשיב הקב״ה וא״ל, הרי מסרתי לך כל רשעי הארץ וכל חטאיה.

ט״ר י״ש כ״ת - יש לי כתות כתות, כתות של משקרין כתות של לסטין כתות של מספרי לשון הרע, ואני מוסרם לך שתאכלם אשך שנקרא טרישכ"ת, אל תקרי טרישכ״ת אלא יש לי כת. ומנין ששרה של גיהנם אומר בכל יום ויום תן לי מאכל כדי סיפוקי? שנאמר לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ (ישעיהו ה׳:י״ד). מהו לבלי חוק? אלו או״ה שפערה גיהנם פיה עליהם על שלא קבלו את התורה ולא קיימו את המצות בעוה״ז, כל הגוים כאין נגדו, לפיכך נמסרים לאשה של גיהנם שתאכלם בבת אחת, שנאמר ישובו רשעים לשאולה וגו׳ (תהילים ט׳:י״ח). ואומר, וּבְאַחַת יִבְעֲרוּ וְיִכְסָלוּ מוּסַר הֲבָלִים עֵץ הוּא (ירמיה י׳ ח'), וישראל הם ששים ושמחים בדברי תורה כשרואים אותה שעומדת לפני הקב״ה ומתחננת בשביל ישראל שיוצלו מדינה של גיהנם, השיב הקב״ה ואמר לה, בתי! הרי אהוביך משולחין מתוך גיהנם ואין גיהנם שולטת בהן מפני שהן עוסקין בתורה לילה ויום, שנאמר גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ (זכריה ט׳ י"א), ואין בור אלא גיהנם שנאמר ויעלני מבור שאון (תהילים מ׳:ג׳). <תם מדרש אלפא ביתא דרבי עקיבא>