אליהו רבא לא
מתוך השלום כיצד?
אלא כשם שהקב״ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, מתכוון ועושה שלום בארבע מאות ותשעים וששת אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם עומדים לפניו תמיד והם מקדשים את שמו תמיד. מיציאת החמה ועד שקיעת החמה הם אומרים: קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאו-ת מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו;ג), ומן שקיעת החמה עד יציאת החמה הם אומרים: ברוך כבוד ה׳ ממקומו (יחזקאל ג;יב). וכן מתכוון ועושה שלום בשבעים לשונות ובכל באי עולם שברא בעולמו, שנאמר: עושה שלום במרומיו (איוב כה;ב). כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו.
וכן אהרון הכהן שהיה מתכוון ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל לחכמים ובין חכם לחבירו ובין איש לאשתו, ועליו הוא אומר: אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיהו ג;י). ועליו נאמר: כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה וגו׳ (שם נו;א).
הקב״ה שהוא בוחן לבות וכליות, היה אומר לאהרון: אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל, אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראים עליהם שלום בכל יום ויום, ויאמרו להם: יברכך ה׳ וישמרך, יאר ה׳ פניו אליך ויחונך, ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום (במדבר ו;כג).
כיוצא בדבר אתה אומר, אחיתופל הגילוני היה חכם והיה בעל תורה, ובשביל גסות הרוח שהיה בו - נעקר מן העולם הזה ומן העולם הבא. ועליו הוא אומר: אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (ישעיהו ג;יא).
תחילת מעשיו הרעים של אחיתופל מה הם?
כשנתקבצו כל ישראל עם דוד לבעלי יהודה להעלות את ארון ה׳ מבית אבינדב אשר בגבעה ונשתכחה מהם ההלכה (שאסור לשים את הארון בעגלה אלא לישא אותו בכתף), מיד אמרו כולם: כמו שלא היה בא ארון ה׳ משדה פלישתים אלא בעגלה, אף בעגלה יבוא לבית דוד מלך ישראל.
והקב״ה נשבע בשמו הגדול ביום שנשא עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה לשם שמים שימול הארון והתורה עמו ותנתן בזרוע של זרע עמרם, שנאמר: ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו (במדבר ז;ט).
מיד נטלו את הארון והרכיבוהו על העגלה, ומיד היה הארון תלוי באויר בין השמים ובין הארץ ואינו עולה לא למעלה לשמים ולא יורד למטה לארץ. עוזא היה עומד שם, מיד שלח עוזא את ידו ותפס בארון. באותה שעה אמרו פושעי ישראל: אלאמלא לא שלח עוזא את ידו ותפס בארון, כבר נפל הארון לארץ.
מה עשה הקב״ה באותה שעה?
מיד המית את עוזא ונתלשה ידו מן הארון, והוכר הדבר שהארון תלוי באויר בין הארץ ובין השמים ואינו עולה למעלה לשמים ואינו יורד למטה לארץ.
ברוך המקום ברוך הוא שאין לפני משוא פנים שכשם שתפס אחיתופל את ההלכה בגרונו ולא אמר אותה לרבים, לפיכך נחנק בגרונו ומת בחניקה שהיא אחת מן ארבע מיתות שנמסרו לבית דין. שנאמר: ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק (ש״ב יז;כג).
ומהו הדבר שהיה מצוה אל ביתו?
ציוה להם אל תהיו במחלוקת לעולם, ואמר להם אל תמרדו במלכות בית דוד לעולם.
כיון ששמע דוד את הדברים הללו מיד בא לפני השכינה ושחה מלוא קומתו ארצה, ואמר: אבי שבשמים יהא שמך הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים, ותהא לך קורת רוח מישראל עבדיך בכל מקומות מושבותם. שגדלתנו וקידשתנו וקילסתנו ורוממתנו וקשרת לנו כתר בתורה מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: על כן גדלת ה׳ אלוקים כי אין כמוך ואין אלוקים זולתך בכל אשר שמענו באוזנינו וגו׳ (שם ז;כב). אבל המעשים שאנו עושים אינם הגונים לפניך.
אלו מעשה דואג האדומי ומעשה אחיתופל הגילוני. ולא זה בלבד, אלא אמרו כל מי שיש בו גסות רוח, נעקר מן העולם.
וכן אנשי דור המבול גסות הרוח היתה בם, ובה נעקרו מן העולם. שנאמר: ויאמרו לא-ל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו וגו׳ (איוב כא;יד).
ומה היו עושים?
היו פושטים את בגדיהם ומניחים אותם על גבי הארץ והיו מהלכים ערומים בשוק, שנאמר: ערום הלכו מבלי לבוש וגו׳ (שם כד;י).
ומה עונשם בעולם הזה?
הקב״ה הציף אותם על פני המים כמו זיקים, שנאמר: קל הוא על פני המים וגו׳ (שם כד;יח). ואומר: גורו לכם מפני חרב כי חמה עונות חרב למען תדעון שדון (איוב יט;כט). אל תקרי שדון אלא שיש דין למעלה.
וכן אנשי מגדל (דור הפלגה שבנו את מגדל בבל) גסות הרוח היתה בם, ובה נעקרו מן העולם. שנאמר: ויהי כל הארץ שפה אחת וגו׳ ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ וגו׳ (בראשית יא; א-ד).
בוא וראה, בחסד הגדול שעשה הקב״ה עמהם - בה מרדו בו. משל לאדם שהוא גולה ממדינה למדינה, כיון שהוא רואה את חבירו שהוא מדבר עמו בלשונו, נתקררה דעתו עליו. והם מרדו בה, שנאמר: ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים וגו׳ ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו׳. כנגד שהם אמרו לשון הבה, הקב״ה אמר גם כן לשון הבה עליהם שנאמר: הבה נרדה וגו׳. מיד ירד הקב״ה משמי השמים העליונים ובילבל את לשונם והפיצם בד׳ רוחות העולם, שנאמר: וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל וגו׳ ויפץ ה׳ אותם משם וגו׳ על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה׳ שפת כל הארץ וגו׳.
וכן אנשי סדום גסות הרוח היתה בהם, ובה נעקרו מן העולם. שנאמר: ואנשי סדום רעים וחטאים לה׳ מאוד (שם יג;יג).
רעים - בגזל.
וחטאים - בגילוי עריות.
לה׳ מאוד - בחילול ה׳.
דבר אחר: לה׳ מאוד - שהיו מתכוונים והולכים וחוטאים, וכשהיה לוט מדבר עמם דברים שהם כדרך הארץ אמרו לו: גש הלאה. וכשהיה מדבר עמם דברים שאינם כדרך הארץ אמרו לו: האחד בא לגור, שנאמר: ויאמרו גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט (שם יט;ט).
וכן סנחריב גסות הרוח היתה בו, ובה נעקר מן העולם.
וכן נבוכדנצר גסות הרוח היתה בו, ובה נעקר מן העולם. שנאמר: אך אל שאול תורד אל ירכתי בור (ישעיהו יד;טו).
אמרו עליו על נבוכדנצר הרשע קצר בקומה היה וכשהיה הולך ממדינה למדינה ומעיר לעיר, התקבצו כל בני העיר ויצאו לקראתו והיו משחקים זה עם זה ואומרים זה לזה: וכי זה ימלוך מסוף העולם ועד סופו? שנאמר: רואיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות וגו׳ (שם יד;טז).
וכן פרעה גסות הרוח היתה בו - ובה נעקר מן העולם. שנאמר: ויאמר פרעה מי ה׳ אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל וגו׳ (שמות ה;ב).
וכן אנשי דור המדבר גסות הרוח היתה בם - לפיכך מתו במדבר ולא נכנסו לארץ ישראל. שנאמר: וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתונו ממצרים למות במדבר וגו׳ (במדבר כא;ה). וכן כאותם הדברים בד׳ וה׳ מקומות.
וכן שאול המלך גסות הרוח היתה בו - לפיכך נהרג ונעקרה ממנו המלכות. שנאמר: ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באוזניי וגו׳ ויאמר שאול מעמלקי הביאום וגו׳ (ש״א טו; יד-טו).
משלו משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם שאמר לבנו: בני, למה לא עשית כל מה שפקדתיך.
אמר לו: וכי מהו הדבר שפקדתני של עשיתי? מיד מעיז הבן את פניו באביו ואמר לו לאביו, והלא עשיתי כל מה שפקדתני.
וכן שאול המלך כשאמר לו שמואל הנביא, למה לא שמעת בקול ה׳. והשיב שאול את שמואל, לא כן הדבר אלא שמעתי בקול ה׳. שנאמר: ויבוא שמואל אל שאול ויאמר לו שאול, ברוך אתה לה׳ הקימותי את דבר ה׳. ויאמר שמואל ומה קול הצאן הזה באוזניי וגו׳, ויאמר מעמלקי הביאום אשר חמל העם וגו׳. ויאמר שמואל וגו׳ ולמה לא שמעת בקול ה׳ ותעט אל השלל ותעש הרע בעיני ה׳. ויאמר שאול אל שמואל אשר שמעתי בקול ה׳ ואלך בדרך אשר שלחני ה׳ וגו׳ ויאמר שמואל ויאמר שמואל החפץ לה׳ בעולות וזבחים כשמוע בקול ה׳ וגו׳ יען מאסת את דבר ה׳ וימאסך ממלך. (שם).
ולא עוד אלא שהיה שאול משמר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותיהם בשביל דוד.
ומה שנצטווה לעשות, לא עשה - כשאמר לו שמואל שהקב״ה אמר עתה לך והכית את עמלק וגו׳ והמתה מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק וגו׳. והוא לא עשה כן, אלא החיה את אגג מלך עמלק ואת מיטב הצאן והבקר.
ומה שלא נצטווה לעשות, עשה - את נוב עיר הכוהנים הרג. שנאמר: ואת נוב עיר הכוהנים הכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושור וחמור ושה לפי חרב.
וזלזל בעריות במה שנתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש. ושאל באוב וידעוני והרבה לעשות תועבות בישראל, לפיכך נהרג ונעקרה ממנו מלכות בית ישראל.
וכן בני ישראל אני כפרתם בכל מקומות מושבותיהם, כשהיו בארץ ישראל היתה בהם גסות הרוח ובה גלו מארצם. ואפילו לאחר שגלו מארצם שאלו ישראל את יחזקאל בן בוזי הכהן שקנה עבד, מהו שיאכל בתרומה?
אמר להם: כן הוא, שהוא מותר לאכול בתרומה.
אמרו לו: אבל אם מכרו רבו לאחרים מהו שיאכל בתרומה?
אמר להם: אינו רשאי לאכול תרומה.
אמרו לו: אף אנו כן, כשהיינו בעירו ובהיכלו של הקב״ה עבדנו את הקב״ה. עכשיו שגילינו בין העכו״ם נהיה כגוים והמשפחות האדמה.
אמר להם יחזקאל: אפילו אם נשברים עצמותיכם ועיניכם מנוקרים ודם פיכם בא לארץ אתם צריכים לקבל מלכותו של מלך מלכי המלכים הקב״ה עליכם, משום שכן קיבלתם לו עליכם מתחילה, ואמרתם: כל אשר דיבר ה׳ נעשה ונשמע (שמות כד;ז). והקב״ה המליך מלכותו עליכם, שנאמר: את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלוקים וללכת בדרכיו ולשמור חוקיו ומצוותיו וגו׳ ולשמוע בקולו וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דיבר וגו׳ (דברים כו; יז-יח).
ואמר להם: והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וכמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאום ה׳ אלוקים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם (יחזקאל כ; לב-לג).
ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים, אם נאמר היו, למה נאמר לא תהיה?
אלא מה שאתם אומרים נהיה כגוים ומשפחות הארצות לשרת עץ ואבן - זאת לא תהיה.
ומה שאתם אומרים לא יבוא נבוכדנצר ויכבוש את ירושלים - זאת היו תהיה.
אחרי הדברים כולם, נאמר תועבה בעבודת אלילים. שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך וגו׳ (דברים ז;כו). ונאמר תועבה בגסות הרוח, שנאמר: תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז;ה).
ואפילו הקב״ה שהכל שלו והכל מעשה ידיו, אינו יכול לסבול את גסי הרוח. שנאמר: גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל (תהלים קא;ה).
הרי הוא אומר: את מי נועץ ויבינהו וילמדהו באורח משפט וילמדהו דעת ודרך תבונות יודיענו (ישעיהו מ;יד).
וממי נטל הקב״ה עצה כשברא את העולם?
הוי אומר, שלא נמלך אלא עם התורה. שנאמר: ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום (משלי ח;ל). אל תקרי אמון, אלא אומן. כמו אומן זה שהוא עוסק באומנתו.
משל למלך בשר ודם שהוא בונה פלטרין עד שהוא מגיע את הקרשים ומתקנים את הקירות, הוא מביא תחילה את המגילה ודיו ומצייר את החדר בפני עצמו ואת העליה בפני עצמה ואת בית הכסא בפני עצמו ואחר כך הוא בונה כמו שצייר. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה וברא את העולם. אבל מלך בשר ודם בונה כל אחד ואחד לבדו, מה שאין כן מעשה שמים וארץ כולם - ברא אותם הקב״ה בבת אחת, שנאמר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו (ישעיהו מח;יג).
כיצד ישב הקב״ה וברא את עולמו?
חמישה שיטות בדבר זה.
שיטה ראשונה - ברא הקב״ה ב׳ אלפים רבבות אופנים וכן שרפים ואראלים וכן שאר מלאכי השרת אין מספר, ולמעלה מהם חיות הקודש. ולמעלה מהם רקיע כעין הקרח הנורא, ולמעלה ממנו כיסא הכבוד ולמעלה ממנו יושב הקב״ה בשמי השמים העליונים. ואלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, שנאמר: וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו׳ ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ומתוכה דמות ארבע חיות וגו׳ וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א; ד-כו).
אבל אמרו שבעה דברים קדמו לעולם:
תורה, תשובה, גיהנום, גן עדן, כסא הכבוד, שמו של בן דוד, בית המקדש.
תורה מנין? שנאמר: ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח;כב).
תשובה מנין? שנאמר: בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ וגו׳ וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם (תהלים צ;ג).
גיהנום מנין? שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה׳ כנחל גפרית בוערה בה (ישעיהו ל;לג). ואין תפתה אלא גיהנום שהיא ברואה קודם לכל. וכיון שברא הקב״ה את הגיהנום, עמד הקב״ה וקילס את כל מעשה ידיו, שנאמר: וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד (בראשית א;לא).
ומאי גם היא למלך הוכן?
אין מלך אלא יצר הרע, שנאמר: טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל (קהלת ד;יג).
דבר אחר:
טוב ילד מסכן וחכם - זה רבי עקיבא.
ממלך זקן וכסיל - זה טורנוסרופוס הרשע.
ומאי העמיק הרחיב?
שהעמיקה והרחיבה לו מלאך המות כדי שתהא מלוא קומתו, ובה מדורת אש ועצים וגו׳.
גן עדן מנין? שנאמר: ויטע ה׳ אלוקים גן בעדן מקדם (בראשית ב;ח).
כיסא הכבוד מנין? שנאמר: כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיהו יז;יב).
שמו של בן דוד מנין? שנאמר: לפני שמש ינון שמו (תהלים עב;יז).
ואח״כ ברא הקב״ה את השמים ואת הארץ ואת כל אשר בהם, וכללן ורדדן ויסדן וטפחן וגמדן ומתחן ומישבן.
כללן ורדדן מנין? שנאמר: ויכולו השמים והארץ וכל צבאם (בראשית ב;א).
יסדן וטפחן וגמדן מנין? דכתיב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו (ישעיהו מח;יג).
מתחן ומישבן מנין? שנאמר: הנוטה כדוק שמים וימתחם כאוהל לשבת (שם מ;כב).
ואחר שנבראו כל הנבראים שבעולם, היו כולם בשמחה גדולה כאילו הם אוכלים ושותים ושבעים ושמחים שמחה גדולה. והרי הדברים קל וחומר ומה אם העומדים בחוץ שאינם רואים פני השכינה מבפנים היו בשמחה כאילו הם אוכלים ושותים ושבעים ושמחים שמחה גדולה, מכל שכן המלאכים וצבא השמים שהקב״ה הכניסם לפנים תחת כיסא הכבוד שהיו בשמחה גדולה כאילו הם אוכלים ושותים ושבעים ושמחים שמחה גדולה.
וכיון שברא הקב״ה את את כל העולם כולו ועמד ודחפם והוציאם לחוץ היו כולם צועקים ומייללים ובוכים בכיה גדולה, ואמרו לפניו: רבש״ע מפני מה הוצאתנו ממידה של קורת רוח.
מה עשה הקב״ה?
כדי לפייס אותם מכל ארבע מידות שברא הקב״ה בעולמו, הביאם וקבע את צורתם בכיסא הכבוד שלו. פני אדם מן בני אדם, פני אריה מן החיה, פני שור מן הבהמה, פני נשר מן העופות.
באותה שעה אמר הקב״ה: נטלתי שכרי מכל מה שבראתי בעולמי. נטלתי שכר את פני אדם שבמרכבה - בשביל שבראתי לכל בני אדם אשר בארץ. ונטלתי שכר את פני השור שבמרכבה - בשביל שבראתי לכל הבהמה אשר בארץ. ונטלתי שכר את פני האריה שבמרכבה - בשביל החיה אשר בארץ. ונטלתי שכר את פני הנשר שבמרכבה - בשביל שבראתי לכל העופות אשר בארץ. מיד כתב הקב״ה את הדבר, וחתם את הדבר שיהא כן עד עולם.
אבל כיון שחטאו ישראל בעגל, הביא הקב״ה את פני הכרוב והכניסו תחת פני השור. שהרי פעם אחת נאמר: ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני נשר לארבעתם וגו׳ (שם שם-י). ופעם אחרת נאמר: וארבעה פנים לאחד, פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והרביעי פני נשר. אלא כאן קודם שחטאו ישראל בעגל, וכאן לאחר שחטאו ישראל בעגל (שם י;יד).
ושנו חכמים, למי מוסרים מעשה המרכבה?
אם חזית איש שהוא גובר על יצרו ואוהב את שכיניו ודבריו בנחת עם הבריות ומכלכל את דבריו בדין ובמשפט ועיניו למטה ולבו למעלה, ואפילו כשהיה בנערותו לא יצא עליו שם ביש ולא חטא קדם אלו-ה כל ימיו - לזה מוסרים ראשי הפרקים.
וכשנותר אדם הראשון עד מבול היה אלף ושש מאות וחמישים ושש שנים, וכל באי העולם היו מכעיסים ובאים לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול. ואז פסק הקב״ה מלקרות ומלשנות, ומלעשות כל מלאכה.
וכי מלאכה עשה הקב״ה מיום שברא את העולם עד אותה שעה, אתמהה. אלא מיום שברא הקב״ה את העולם עד אותה שעה בכל יום ויום ישב על כיסא כבודו, שליש היום היה קורא ושונה ושליש היום דן את הדין ושליש היום עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואת כל מעשה ידיו שברא בעולם.
וכיון שהביא את המבול לעולם אז פסק הקב״ה מלקרות ומלשנות ומלעשות כל אותן המלאכות. והיתה אותה מידה לפניו כמידת האבל. וכיון שבא נח לעולם ועשה רצונו של הקב״ה, אמר לו הקב״ה: בא אתה וכל ביתך אל התיבה אתה ובניך לבדם ואשתך ונשי בניך לבדם. וכיון שיצא המבול מן העולם, אמר לו הקב״ה לנח: צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך.
באותה שעה, התייעצו מלאכי השרת והיו קושרים תגר לפני הקב״ה, כמו שעשו קטגוריא כשברא הקב״ה את אדם הראשון. שהיו אומרים לפני הקב״ה: רבש״ע, מה אנוש כי תזכרנו וגו׳ ובן אדם כי תפקדנו וגו׳ (תהלים ח;ה).
באותה שעה אמר הקב״ה למלאכי השרת: תנו עיניכם במרכבה ודייכם מלקטרג עוד, כי אפילו אין לי מהם אלא אחת מן ארבע מידות שקבעתי בכיסא הכבוד שלי כבר גזרתי עליהם שיאכלו העולם הזה. מבריאת העולם עד דור המבול - עד כאן שיטה ראשונה.
מדור המבול עד דורו של מנשה - שיטה שנייה.
דורו של מנשה, למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שעמד ותפס וכינס כל עבדיו שלו, ונתן שליטים (מגנים) בידם של כולם ויצא עמהם לשדה. וכשהלכו לשדה מצאו אדם אחד שהוא טמון בסלע, תפסוהו ברגליו והוציאו אותו מן הסלע ויחרו פניו. התחילו מגפחין לו באפיו ומשפשפים לו בפניו, וכל כך היו מגפחין לו באפיו ומשפשפים לו בפניו עד שהרבה דברים בפניהם. וכיון שריבה את דבריו בפניהם מיד השליכו את השליטים שלהם מידם לארץ, ואמרו לו: ממקום שנפלו שם, לא יעלו משם לעולם. שנאמר: ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ ביום ההוא ישליך אדם את אלילי כספו ואלילי זהבו אשר עשו לו להשתחוות לחפור פירות ולעטלפים לבוא בנקרות הצורים ובסעפי הסלעים מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא (ישעיהו ב; יט-כב).
ומדורו של מנשה עד שנבנה הבית האחרון - שיטה שלישית.
הרי שלושה אלפים ארבע מאות ושמונה שנה, ומשנחרב הבית האחרון עד עכשיו, הרי תשע מאות שנה.
ומשנבנה הבית האחרון עד ימות בן דוד, שיבנה הבית שלא יחרב עד עולם - היא שיטה רביעית.
ומן ימות בן דוד עד שיחרב העולם ויתבטל, ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא יום שכולו שבת - היא שיטה חמישית.
אבי שבשמים גלוי וידוע הוא שאתה יושב ומצפה להם ישראל, מתי יגיעו ימות בן דוד ותמצא בישראל מהם בעלי מקרא ומהם בעלי משנה ומהם בעלי משא ומתן באמונה.
מעיד אני עליי שמים וארץ שהקב״ה יושב ומצפה להם לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו ומאשה לבעלה שיעשו תשובה, כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם. ויחזרו ויתקיימו לפניו שתי שורות של מלאכי השרת העומדים לפניו, ויאמרו שירה לפניו. שורה האחת העומדת לפניו, מקדישים את שמו בכל יום תמיד מיציאת החמה עד שקיעת החמה ואומרים: קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאו-ת מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו;ג).
שורה השנית העומדת לפניו, מקדישים את שמו בכל יום תמיד משקיעת החמה ועד יציאת החמה ואומרים: ברוך כבוד ה׳ ממקומו (יחזקאל ג;יב).
ומה תלמוד לומר ממקומו?
אלא לפי שאין הבריות רואים אותו, שאפילו מלאכי השרת אינם רואים אותו שאפילו חיות הקודש הנושאים את כסא כבודו אינם רואות את הכבוד שלו.
בית ישראל אני כפרתם בכל מקומות מושבותם, משיצאו ישראל ממצרים עד שנכנסו ישראל לארץ ארבעים שנה היה כמה היה הקב״ה מגפפם וכמה מחבקם וכמה מנשקם.
ומשנכנסו לארץ עד שנבנה הבית הראשון ארבע מאות וארבעים שנה, היתה ידו של הקב״ה פשוטה עליהם מכל צר ואויב.
וכן משנחרב הבית הראשון עד שנבנה הבית האחרון, שבעים שנה היתה ידו פשוטה עליהם להצילם מכל צר ואויב.
וכן משנחרב הבית האחרון ועד עכשיו תשע מאות שנה, כמה מגפפם כמה מחבקם כמה מנשקם. מכאן ואילך אם נעמוד אנו ובנינו ובני בנינו ויהיה לנו פה מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע וידינו פרושות כנשרי שמים ורגלינו קלות כאיילות, אין אני יכולים להודות לך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו ולברך את שמך על אחת מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות הניסים והטובות שעשית עמנו.
ולעתיד לבוא כמה מאיר הקב״ה פני הצדיקים עד שיהיו כשיטה הראשונה?
משל למה הדבר דומה - למלך בשר ודם ששלח אל עבדיו ובני ביתו שהוא בא להם בסוסים ובפרשים ובחיילות הרבה, שיכינו לו אוהל יפה ונחמד כדי שיבוא וישרה עמהם בשכונה שלהם. כיון ששמעו עבדיו ובני ביתו מיד יצאו אף הם לקראתו בסוסים ובפרשים ועמהם חיילות הרבה, ואמרו לו: שכבר הכינו לו אוהל יפה ונחמד כדי שיבוא וישרה עמהם בשכונה שלהם.
ואם לא עשו כך שלא יצאו לקראתו בשמחה ולא הכינו לו אוהל יפה, מיד מגרש אותם המלך. לכך נאמר: ויגרש את האדם (בראשית ג;כד).
ומפני מה לא נאמר ויגרש את הבהמה ויגרש את החיה את העופות?
אלא מעיד אני עליי שמים וארץ שהבהמה חיה ועוף אין ממלים ואין קורין ואין שונין לפיכך תלה הכתוב. לכך נאמר: ויגרש את האדם.
למעלה הימנו מה הוא אומר?
וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב (שם שם יח-יט).
כיון שאמר הקב״ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, נזדעזעו כל איבריו.
אמר לו הקב״ה: הואיל ונזדעזעו איבריך, תאכל לחם. שנאמר: בזעת אפיך תאכל לחם וגו׳ עד ואל עפר תשוב.
אל עפר תלך לא נאמר אלא אל עפר תשוב, מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה. לכך נאמר: ואל עפר תשוב.
ומה נשתנה האות ב׳ מכל העשרים ושתיים אותיות שבה ברא הקב״ה את עולמו, שנאמר בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. והלא אין ראוי לומר אלא אלוקים ברא בראשית, ומה תלמוד לומר בראשית ברא אלוקים?
אלא, צא ולמד מתינוק זה שהיום פותחים ואומרים לו אל״ף בי״ת ולמחר בי״ת אל״ף.
וממי אתה למד?
אלא למד מן הברכות והקללות האמורות במשנה תורה, לכן התורה נאמרת תחילה בבי״ת בי״ת אל״ף אל״ף שנאמר: בראשית ברא אלוקים את.
ועוד טעם אחר, לכך התורה נאמרת בתחילה בב׳ שהוא לשון ברכה ולא נאמרה בא׳ בתחילה שהוא לשון קללה של ארור.
ואם תאמר הלא כתיב בבי״ת בכה תבכה (איכה א ;ב). הא (תחילת הפס׳) נאמר באל״ף איכה ישבה בדד (שם שם-א) וקללה של ארור.
וכל הצדיקים העומדים בתחיית המתים לימות בן דוד, שוב אינם חוזרים לעפרם לעולם. שנאמר: והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים (ישעיהו ד;ג).
ולאנה הולכים?
אלא בשעה שהקב״ה יהא מקבל פני הצדיקים לעתיד לבוא, יבואו לפניו כבנים לפני האב וכעבדים לפני אדוניהם וכתלמידים לפני רבם. שנאמר: הנה יום בא לה׳ וגו׳ ונלחם בגוים וגו׳ ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלם מקדם ונבקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה וגו׳ ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש וגו׳ ובא ה׳ אלוקי כל קדושים עמך והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון והיה יום אחד הוא יודע לה׳ לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון בקיץ ובחורף יהיה והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד (זכריה יד; א-ט). וכן יהי רצון מלפניך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו שתראנו בבנינה של ירושלים במהרה בימינו אמן:
סליק פרקא.