אליהו רבא כא

ד״א שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות - מכאן אמרו, יבקש אדם רחמים על עצמו ועל אשתו ועל בניו ועל בני ביתו שלא יצא אחד מהם לידי דבר מכוער. ולא יראה אדם את אביו ואת אמו כשהם מדברים דברים יתירים (לשון הרע וכדומה, ישועות יעקב) ויחריש להם. ואם עשה כן הוא והם אינם ממלאים ימיהם ושנותיהם, שנאמר: רק השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו׳ (דברים ד-ט).

מאי העטופים ברעב בראש כל חוצות?

הוי אומר, אין חוצות אלא בתי כנסיות ובתי מדרשות, שנאמר: שוטטו בחוצות ירושלים וגו׳ (ירמיהו ה-א). באותה שעה היה הקב״ה מכניס יגון ואנחה בלבו (שהיו ישראל מבטלים מדברי תורה, זיקוקין דנורא) ואין שום בריה היה מכיר בו, שנאמר: בחוצותיו חגרו שק וגו׳ (ישעיהו טו-ג).

וכשבא בלעם בן בעור אצל בלק מלך מואב לקלל את ישראל היה בא ומוצאם לישראל שיושבים קהילין קהילין ועוסקים בתורה, ועליהם הוא אומר: קנאת סופרים תרבה חכמה. זהו סימן טוב לישראל, שנאמר: וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוקים (במדבר כד-ב). מיד בכה בלעם והיה מצטער כאילו משברים את עצמותיו וגם מנקרים את עיניו. והיה בלעם משים פיו לארץ (שלא פגמו אותם אות ברית קודש בהוצאת זרע לבטלה, י״י). מיד שם הקב״ה דבר בפיו של בלעם והיה כופה אותו להתנבא כל אותם הטובות ונחמות על ישראל, שנאמר: וישם ה׳ דבר בפי בלעם וגו׳ וישא משלו ויאמר וגו׳ מי מנה עפר יעקב וגו׳ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא וגו׳ (במדבר כג ה-כד).

מכאן אמרו, שישראל הם גדולים בתורה יותר ממלאכי השרת. ואין צריך לומר שישראל הם גדולים יותר מכל באי עולם ומכל מעשה ידיו שברא בעולמו.

לכן שנו חכמים במשנה, הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים.

מאי מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל?

אלא, כמה עפר יש בהם בישראל (בחורים ורכים בשנים מלשון עופר האילים, י״י) שהם עוסקים בהם בדברי תורה שהם מגינים על ישראל ודומים לכלי זיין, שנאמר: ברח דודי וגו׳ (שה״ש ח-יד).

כמה בעלי בתים יש בהם בישראל שעוסקים בתורה, וכן היה מיום שבחר הקב״ה באברהם אבינו עליו השלום ועד עכשיו.

כמה נערים וקטנים יש בהם בישראל שהם בחותמיהם (שלא הוציאו שכבת זרע לבטלה, י״י) עד שהם נכנסים לחופתם. כמה נערות בתולות יש בהן בישראל שהן בחותמיהן (שלא נזקקו לאחר, י״י). עד שעה שנכנסו לחופתן.

מעשה בבת אחת שהיה אביה חבר לעכו״ם והיו אוכלים ושותים ומטיבים את לבם יחד. ואמר לו אותו העכו״ם לאביה תנה את בתך לבני לאשה, והתרצה לו אביה.

והרגישה הבת בדבר והחרישה לו בדבר עד שהגיע זמן חופתה. וכשהגיע זמן חופתה עלתה לראש הגג והפילה את עצמה לארץ ומתה. מיד יצתה בת קול ואמרה, עליה אמר הכתוב: ומספר את רובע ישראל. (פי׳ מי יוכל לספור ולמנות קדושתם, מאורי אש).

וכשניבא בלעם כל אותם טובות ונחמות על ישראל, בכה בלבו ואמר תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. מלמד שהתאוה בלעם הרשע למיתתם של משה ואהרון ואמר אם אני מת במטתי כמשה ואהרון אני, ואם לאו אין אני כמשה ואהרון.

ובפעם שלישית כשברך בלעם את ישראל מה אמר להם?

מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר כאוהלים נטע ה׳ כארזים עלי מים יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירום מאגג מלכו וגו׳ מברכיך ברוך וגו׳.

וכי מה טיבן של נחלים אצל בתי כנסיות ובתי מדרשות שאומר כנחלים נטיו אצל מה טובו אוהליך יעקב - אלא לומר לך מה נחלים מעלים את האדם מן הטומאה לטהרה, כך בתי כנסיות ובתי מדרשות מעלים את האדם מן הטומאה לטהרה. לכך נאמר: כנחלים נטיו.

ומאי כגנות עלי נהר?

אלו מלמדי תינוקות שבישראל שהם מוציאים מלבם חכמה בינה דעה והשכל ומלמדים לתינוקות (היושבים לפניהם כשורות הגן, י״י) לעשות רצון אביהם שבשמים, לכך נאמר: כגנות עלי נהר.

דבר אחר, כגנות עלי נהר אלו החכמים שבישראל ותלמידיהם שעוסקים בתורה בכל יום ומייסרים את עצמם במקרא במשנה במדרש בהלכות ובאגדות, ועליהם הוא אומר: היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני (שה״ש ח-יג).

אילו אמר הקב״ה לישראל היושבת בגנים ישראל מקשיבים לקולך השמיעיני הייתי אומר דווקא כל ישראל. אלא אמר הקב״ה לישראל היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני. לומר לך, אפילו שלושה ואפילו שניים שיושבים ועוסקים בתורה עליהם הוא אומר היושבת בגנים וגו׳. לכך נאמר: כגנות עלי נהר.

ומאי כאוהלים נטע ה׳?

אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

דבר אחר: אל תקרי כאוהלים אלא כאהלים (מלשון מור ואהלות שהם מיני בשמים, מ״א).

משל למה הדבר דומה - למלך שעשה סעודה לכל גדולי מלכות שעוברין עליו. (פי׳ כן הוא הדרך של מלך כשעושה סעודה לגדולי המלכות נותן לפניהם כל מיני בשמים מה שאין כן הסעודה של הדיוט שהיא בבשר ודגים, ז״ד).

ומאי כארזים עלי מים?

אלו גסי הרוח שבישראל שיש בהם דברי תורה, על אחת כמה וכמה השפלים והעניים שהם מזלזלים את עצמם על דברי תורה - לכן נאמר אחר כך: יזלו מים מדליו.

מאי וזרעו במים רבים?

אלו בעלי בתים שבישראל שיצליחו במעשה ידיהם בשביל דרך ארץ שיש בהם, על אחת כמה וכמה התלמידי חכמים שיצליחו הם ובניהם ובני בניהם.

ומאי וירום מאגג מלכו?

זה אגג שהיה בוכה ומתאנח בשעה שהיה חבוש בבית האסורים ואמר אוי לי שמא יאבד זרעי מן העולם, לכך נאמר: וירום מאגג מלכו.

דבר אחר,

אלו רשעים גמורים שבישראל שמכניסים יגון ואנחה בלבבם בשעה שהם נכנסים לבית עולמם בשביל מעשיהם הרעים שעשו וחזרו ועשו תשובה ומתים מתוך התשובה, גם אלו בני העולם הבא.

דבר אחר, העטופים ברעב וגו׳.

אמרו חכמים, כשירד משה מהר סיני וראה את הסירחון שסרחו ישראל במעשיהם, נסתכל משה בלוחות וראה את כתבן שפרח מעליהם, מיד שברם משה תחת ההר ומיד נתאלם משה ולא היה יכול להשיב דבר.

באותה שעה נגזרה גזירה על ישראל שילמדו תורה מתוך הצער ומתוך השיעבוד ומתוך הטילטול ומתוך הטירוף ומתוך הדוחק ומתוך שאין להם מזונות. ובשכר אותו הצער עתיד הקב״ה לשלם שכרם לימות בן דוד כפול ומכופל, שנאמר: הנה ה׳ אלוקים בחזק יבוא וגו׳ הנה שכרו איתו ופעולתו לפניו וגו׳ (ישעיהו מ-י). ואומר: מי הקדימני ואשלם תחת כל השמים לי הוא (איוב מא-ג).

וכענין שאמרו חכמים, לטובתו נשברה רגל פרתו - כדי שתהיה משכורתו שלימה. וכן אהרון אמר אלולי קורח לא עמדה עליי אותה הברית, שנאמר: זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרון הוא להקטיר קטורת לפני ה׳ וגו׳ (במדבר יז-ה). ואמר אהרון לטובתי נשברה רגל פרתי.

דבר אחר, העטופים ברעב וגו׳ אין רעב אלא בדברי תורה, שנאמר: הנה ימים באים נאום ה׳ אלוקים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי ה׳ (עמוס ח-יא).

מכאן אמרו, שיהא אדם לומד תורה באימה וביראה ברתת ובזיע, ויסתכל אל השמים ויאמר מי ברא את הכוכבים והמזלות ברקיע ונתן מקום ודרך ומסילה לכל אחד ואחד.

וכן יסתכל לארץ ויראה כמה מגדלים בנתה מלכות עכו״ם מי גדען והשליכן לארץ.

וכמה מגדלים בנתה מלכות מדי מי גדען והשליכן לארץ.

מי בעט בו במגדל הראשון (מגדל בבל) ונתן ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר ועשרים ואחד מיל בין זה לזה, שנאמר: לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים (ישעיהו לג-יח).

מכאן אמרו, לעולם יהא אדם ירא שמים יראה גמורה יראה על האמת. ומודה על האמת ודובר אמת בלבבו, ובכל יום ויום ישכים ויאמר: ריבון כל העולמים ואדוני האדונים לא על צדקותינו אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים. מה אנו מה חיינו מה חסדנו מה צדקותינו מה ישועתינו מה כוחנו מה גבורתינו מה נאמר לפניך ה׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו הלא כל הגיבורים כאין לפניך ואנשי השם כלא היו וחכמים כבלי מדע ונבונים כבלי השכל, כי רוב מעשיהם תוהו וימי חייהם הבל לפניך. ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. אבל אנחנו עמך בני בריתך, בני אברהם אוהבך שנשבעת לו בהר המוריה. זרע יצחק יחידו שנעקד על גבי המזבח. עדת יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת את שמו ישראל וישורון. לפיכך, אנחנו חייבים להודות לך ולשבחך ולפארך ולברך ולקדש וליתן שבח והודיה לשמך. אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתינו, אשרינו שאנו משכימין ערב ובוקר ואומרים פעמיים בכל יום שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד. אתה הוא עד שלא בראת את העולם ואתה הוא משבראת את העולם. אתה הוא בעולם הזה ואתה הוא בעולם הבא, קדש את שמך על מקדישי שמך וקדש את שמך בעולמך. ובישועתך תרום ותגביה קרנינו, ברוך אתה ה׳ מקדש את שמך ברבים. אתה הוא ה׳ אלוקינו בשמים ובארץ ובשמי השמים העליונים, אמת אתה הוא ראשון ואתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלוקים. קבץ קוויך מארבע כנפות הארץ, כדי שיכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלוקים לבדך עליון לכל ממלכות הארץ. אתה עשית את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם. ומי בכל מעשה ידיך בעליונים או בתחתונים שיאמר לך וכו׳.

אבינו שבשמים עשה עמנו צדקה וחסד בעבור שמך הגדול שנקרא עלינו, וקיים לנו ה׳ אלוקינו מה שכתוב: בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהילה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה׳ (צפניה ג-כ).