אליהו זוטא יט
<< · אליהו זוטא · יט · >>
שאלו תלמידיו את רבי אליעזר ואמרו לו, מנין שעתיד הקב״ה לעשות נקמה בעמלק בעצמו?
מיד פתח רבי אליעזר ואמר: כתיב: מי זה בא מאדום (ישעיהו סג; א). זהו שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל, שנאמר: מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי מי יובלני עיר מצור מי נחני עד אדום (תהילים ס; י-יא).
כנגד מי אמר דוד מקרא זה?
לא אמרו אלא כנגד הקב״ה, שהוא עתיד לעשות נקמה בעמלק בעצמו שבא מאדום.
משלו משל למה הדבר דומה -
למלך שבנה ארבעה פלטרין בארבע מדינות, נכנס לראשונה ואכל ושתה ולא שלף את נעלו וכן לשניה וכן לשלישית. וכשהוא נכנס לרביעית אכל ושתה ושלף את נעלו. ואמר להם לעבדיו: צאו והביאו לי הגדולים שבמדינה הזאת ויערכו לפניי לחם.
מיד אמרו לו עבדיו: אדונינו המלך, מפני מה כשנכנסת לראשונה אכלת ושתית ולא שלפת את נעלך וכן לשניה וכן לשלישית, וכשנכנסת לרביעית אכלת ושתית ושלפת את נעלך?
אמר להם: כשנכנסתי לראשונה לא היתה דעתי מתיישבת שם, וכן לשניה וכן לשלישית. ובכל עת היתי מצפה ואומר מתי אראה אותה שעה שאכנס לרביעית, ועכשיו שראיתי אותה שעה מיד נתיישבה דעתי.
כך אמר הקב״ה: עשיתי מלחמה בפרעה ובעמלק ובסיסרא ובסנחריב ובנבוכדנצר ולא נתקררה ונתיישבה דעתי עד שאעשה נקמה אני בעצמי לעתיד בעמלק.
אמרו רבותינו: בעוד כשהיו יעקב ועשו במעי אמם אמר יעקב לעשו: עשו אחי, שני אחים אנחנו לאבינו ושני עולמות יש לפנינו העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה ומשא ומתן ולשאת אישה ולהוליד בנים ובנות, אבל העו״הב אינו כן בכל מידות הללו. ואם הוא רצונך טול אתה העולם הזה ואני אטול העולם הבא.
ומנין שכך הוא?
שנאמר, ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי (בראשית כה; לא). כשם שהיינו אומרים בבטן.
באותה שעה נטל עשו בחלקו העולם הזה, ויעקב נטל בחלקו העולם הבא. וכשבא יעקב מבית לבן וראה עשו שיש ליעקב נשים ובנים ועבדים ושפחות ובהמות וכסף וזהב, מיד אמר עשו ליעקב: יעקב אחי, לא כך אמרת לי שתטול אתה העולם הבא ואני אטול העולם הזה? ומניין לך כל עולם הזה נשים ובנים וממון ועבדים ושפחות. למה אתה משתמש ונהנה מהדברים שבעולם הזה כמותי.
ואמר לו יעקב לעשו: זה מעט הרכוש שנתן לי הקב״ה להשתמש בו לפי הצורך שלי בעולם הזה, שנאמר: וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי אלה לך ויאמר הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך (שם לג; ה).
באותה שעה האמיד עשו בדעת, ואמר: ומה העולם הזה שאין ליעקב חלק בו כך נתן לו הקב״ה, העולם הבא שהוא חלקו של יעקב על אחת כמה וכמה.
באותה שעה אמר עשו ליעקב: יעקב אחי, בוא ונעשה שותפות אני ואתה. טול אתה העולם הזה והעולם הבא חצי, ואני אטול גם כן העולם הזה והעולם הבא חצי. שנאמר: ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר איתי (שם שם; טו).
ואמר לו יעקב לעשו: אדוני יודע כי הילדים רכים ואינם יכולים לעמוד בייסורים, שנאמר: ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה אשר לפניי ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה (שם פס׳ יד).
אבל כשבא יעקב לארץ ישראל אמרו רבותינו שהיה יעקב פותח לו לעשו פתח ממקום אחר, זה שאמר הכתוב: גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה (קהלת ט; ו).
כנגד מי אמר שלמה המקרא זה?
לא אמרו אלא, כנגד יעקב ועמלק.
משל למה הדבר דומה -
לשני בני אדם אחד שונא אותו המלך ואחד שונא אותו ההגמון. ואמר לו מי ששונא אותו המלך למי ששונא אותו ההגמון: אשריך שאין המלך שונא לך לפי שאם אתה הולך למקום אחר יש לך תקוה, כי בכל מקום שאני הולך רשות המלך עליי. כך הקב״ה שונא לעמלק שבא מעשו בעצמו, שנאמר: ואת עשו שנאתי (מלאכי א; ג).
באותה שעה באים מלאכי השרת ומבקשים לומר שירה לפני הקב״ה, ואינם מוצאים אותו. והולכים אצל הים, ואומרים לו: נראה לך הקב״ה? שנאמר: כה אמר ה׳ הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה (ישעיהו מג; טז).
ויאמר להם הים: מיום שייבש אותי הקב״ה והעביר בניו בתוכי שוב לא ראיתיו.
מיד הם הולכים אל הר סיני ואומרים לו: נראה לך הקב״ה? שנאמר: ה׳ מסיני בא (דברים לג; ב). ויאמר להם: מיום שנגלה הקב״ה עליי ונתן את התורה לעמו ישראל והוא החתן ומשה הוא השושבין והתורה היא הכלה, שוב לא ראיתיו.
והולכים אצל ציון ואומרים לה: נגלה לך הקב״ה? שנאמר: כי בחר ה׳ בציון אוה למושב לו (תהילים קלב; יג). ויאמר להם: מיום שסילק הקב״ה את שכינתו מתוכי והחריב את ביתו ושרף את היכלו שוב לא ראיתיו.
ויאמר להם ישעיה, את מי אתם מבקשים?
ויאמרו לו: את הקב״ה אנו מבקשים.
ויאמר להם ישעיה עכשיו יצא מאדום, שנאמר: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כוחו אני מדבר בצדקה רב להושיע (ישעיהו סג; א).
באותה שעה באים מלאכי השרת ומוצאים להקב״ה ורואים את בגדיו אדומים, שנאמר: מדוע אדום ללבושך ובגדיך כדורך בגת (ישעיהו סג; ב).
ויאמר להם הקב״ה למלאכים: גת קטנה היתה לי ודרכתי אותה, שנאמר: פורה דרכתי לבדי (שם שם; ג). באותה שעה נוטל הקב״ה עונותיהם של ישראל ונותן אותם על עמלק הרשע שבא מעשו, שנאמר: ונשא השעיר עליו את כל עונותם (ויקרא טז; כב).
באותה שעה אמר עמלק לפני הקב״ה: רבש״ע, וכי מה כוחי שנתת עליי את כל עוונות יעקב?
באותה שעה נוטל הקב״ה את כל עוונות יעקב ונותן אותם על בגדיו ונעשים בגדיו אדומים כתולעת שני, ואח״כ מכבסם עד שנעשים כשלג, שנאמר: לבושיה כתלג חיור (דניאל ז; ט). לכך נאמר: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה זה הדור בלבושו צועה ברוב כוחו אני מדבר בצדקה רב להושיע.
משל למה הדבר דומה -
למלך שנשא אשה על אשתו הראשונה והאשה השנייה שנואה ומכוערת ובניה מכעיסים את המלך בכל שעה. ואומרת לו אשתו הראשונה: מפני מה נשאת אשה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסים אותך בכל שעה?
ואמר לה: לא נכנסתי לתוך ביתה ולא איחרתי עמה.
ואמרה לו אשתו הראשונה: אני בעצמי ראיתי אותך יוצא מפתח ביתה.
אף הקב״ה כן בשעה שהוא מנחם את ציון - אומרת כנסת ישראל לפני הקב״ה: רבש״ע מפני מה נכנסת לעיר הרשעה שהיא שנואה ומכוערת ובניה מכעיסים אותך בכל שעה.
ואומר לה הקב״ה: לא נכנסתי לתוכה ולא איחרתי עמה.
ואומרת לו ציון: אני ראיתיך יוצא מתוכה.
ויאמר לה הקב״ה: הילך בניה ובכוריה שהם עמלק וזרעו שהם זרעו של עשו מסורים ביד ישראל. שנאמר: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה׳ דיבר (עובדיה א; יח).